הנה האמת המרה.
נגינה על גיטרה זה כיף.
לפעמים כיף מאוד.
אבל לפעמים?
לפעמים זה נשמע כמו מפעל לפחי אשפה שמתפוצץ.
קיימות, רעש לבן, פידבק, צלילים מיותרים שקופצים באמצע הסולו הכי דרמטי שלכם.
השכנים שנוקשים על התקרה עם מקל של מטאטא (הם בטח היו מוזיקאים כושלים בעצמם).
כל זה נשמע מוכר?
מעולה.
כי הגעתם למקום הנכון.
ברוכים הבאים למדריך האולטימטיבי (והכי פחות רציני בעולם) לטכניקות השתקה בגיטרה.
כן, השתקה.
לא, זה לא אומר שתפסיקו לנגן.
זה אומר שתלמדו לשלוט בצלילים.
לגרום למוזיקה שלכם לנשום.
להפוך את ה”בררררר” חסר הצורה ל”טאק-טאק” פאנקי או “דאמ-דאמ” מטאל מבריק.
ובואו נודה בזה – אם אני, עם האצבעות העקומות והמוח המבולגן שלי, הצלחתי להבין את זה (בערך), אתם לגמרי יכולים לשלוט בזה.
הבטחה: זה הולך להיות פחות כואב מהשיעור הראשון בגיטרה.
ויותר מצחיק מהפעם הראשונה שניסיתם לנגן אקורד F מז’ור.
(אל תדאגו, כולנו היינו שם. זה בסדר לבכות קצת בפנים).
אז בואו נצלול פנימה.
מתי ללמוד לשתוק: 3 סיבות שבגללן “רק לנגן הכי חזק שאפשר” זו לא תוכנית ארוכת טווח
אנחנו יודעים. זה מפתה.
יש לכם גיטרה ביד.
אמפליפייר מחכה רק שתפעילו אותו.
הדבר הראשון שבא לעשות זה פשוט לפרוט על כל המיתרים בו זמנית, חזק, חזק מאוד, ולהרגיש כמו רוקרים.
או כמו ערימת כלים שנופלת במטבח.
תלוי כמה התאמנתם לפני.
אבל יש עולם שלם אחרי ה”רעש”.
עולם שבו אתם שולטים בצליל.
עולם השתקה (Muting).
למה זה חשוב? הנה כמה סיבות, חלקן רציניות, חלקן פחות:
1. כי דינמיקה היא הכל (וזה לא קשור לכסף)
נשמע כמו מונח מפוצץ משיעור פיזיקה משעמם?
במוזיקה, דינמיקה זה פשוט השינויים בעוצמה.
קצת יותר חזק, קצת יותר חלש.
קצת יותר “וואו”, קצת פחות “אהההההההה הכל רועש!!”.
השתקה מאפשרת לכם ליצור ניגודים.
להדגיש ריף מסוים.
לתת לחלקים שקטים יותר באמת להישמע שקטים.
דמיינו שכל שיר נשמע באותה עוצמה כל הזמן. משעמם, נכון?
בדיוק כמו שיחה עם מישהו שצועק כל הזמן.
(אלא אם כן הוא מספר בדיחה ממש טובה. אז אולי נסלח).
2. כי אף אחד לא רוצה לשמוע את המיתרים שאתם לא מנגנים
זה כמו ללכת ברחוב ולשמוע את כל השיחות של כל האנשים בו זמנית.
מעייף, נכון?
אותו דבר קורה בגיטרה.
במיוחד בגיטרה חשמלית עם דיסטורשן.
היא כמו סבתא חירשת – מגבירה כל רחש קטן.
נגעתם בטעות במיתר שאתם לא אמורים לנגן עכשיו?
ברררררררררררר!!! מזל טוב, הרסתם את הקטע.
טכניקות השתקה הן שומרות הראש שלכם.
הן מבטיחות שרק הצלילים שאתם רוצים לנגן יישמעו.
כל השאר נשארים בשקט.
בעצם, הן כמו סוג של “תרגום שפתיים” לגיטרה.
רק הצלילים הנכונים עוברים.
3. כי זה פאקינג מגניב (סליחה על הצרפתית)
ברצינות.
תשמעו ריפים של מטאל.
צ’אקים של פאנק.
קליקינג אקוסטי קצבי.
כל אלה בנויים על השתקה.
היכולת ליצור צלילים קצרים, קטועים, קצביים.
זה נותן למוזיקה גרוב, כוח, ואישיות.
זה ההבדל בין מישהו שמנסה לנגן שיר, למישהו שבאמת *מנגן* שיר.
וכן, זה מרשים.
יותר מרשים מלשמוע פידבק צווחני שמבריח חתולים ברדיוס של קילומטר.
אז עכשיו ששכנעתי אתכם שזה לא סתם בזבוז זמן,
בואו נראה איך עושים את זה בפועל.
שיטה 1: השתקת כף היד (Palm Muting) – הסוד של הרוקרים (וגם קצת של המזרחים?)
אם יש טכניקת השתקה אחת שחייבים להכיר בגיטרה חשמלית,
זו השתקת כף היד.
או Palm Muting, אם בא לכם להרגיש בינלאומיים.
זה הסאונד הזה ששומעים בריפים של מטאל, פאנק, רוק קלאסי.
ה”דאמ-דאמ-דאמ” הכבד והקצבי.
איך עושים את זה?
תארו לעצמכם שאתם רוצים להשתיק משהו בצורה עדינה.
לא לחנוק אותו לגמרי,
אבל גם לא לתת לו לצרוח.
זה כמו לשים יד על הפה של מישהו שמדבר יותר מדי.
אבל בלי שהוא יתבע אתכם אחר כך.
איך בדיוק מניחים את היד? (זה לא מסובך כמו שזה נשמע)
קחו את היד המפרטת (היד שפרוטת/פורטת על המיתרים).
עכשיו, שימו את הצד החיצוני של כף היד (האזור הקרוב לפרק כף היד, ממש איפה שהיד פוגשת את הזרוע) על המיתרים.
איפה בדיוק?
לא מעל הפיקאפים (המגנטים האלה שקולטים את הצליל).
ולא מעל הגשר (החלק שבו המיתרים מחוברים לגוף הגיטרה).
איפשהו באמצע.
או ליתר דיוק, קרוב יותר לגשר.
ככל שתשימו את היד קרוב יותר לגשר, ההשתקה תהיה עדינה יותר והצליל יהיה מודגש יותר (פחות “מפורקת”, יותר “מושתקת”).
ככל שתזיזו את היד לכיוון הפיקאפים (לכיוון צוואר הגיטרה), ההשתקה תהיה חזקה יותר והצליל יהיה עמום יותר (יותר “חונקת”).
התרגיל הוא למצוא את ה”נקודה המתוקה”.
נקודה שבה הצליל עדיין נשמע, אבל קצר, קצבי, ובלי כל ה”זנב” המיותר של התהודה.
זה לוקח קצת זמן וניסוי וטעייה.
אל תתייאשו אם בהתחלה זה נשמע כמו מישהו שמשפשף שפם על מיתרי ברזל.
זה קורה לכולם.
טעויות נפוצות (וגם איך לצחוק עליהן קצת לפני שמתקנים):
-
לשים את היד במקום הלא נכון: כמו לנסות לכבות שריפה עם כפפות מטבח. פשוט לא עובד. שחקו עם המיקום עד שתמצאו את הסאונד הנכון.
-
לחנוק יותר מדי: אם זה נשמע כמו פלוץ של רובוט… אתם חונקים יותר מדי. הרפו קצת את הלחץ.
-
לא לחנוק מספיק: אם זה עדיין נשמע כמו תזמורת שלמה מנגנת אקורד פתוח… אתם לא לוחצים מספיק. הוסיפו קצת לחץ (עדין!).
-
לשים את היד רק על מיתרים מסוימים: אם אתם מנגנים אקורד כוח (Power Chord) על המיתרים העבים, שימו לב שכף היד שלכם נוגעת רק בהם. המיתרים הדקים למעלה צריכים להיות חופשיים (או מושתקים בשיטה אחרת, נגיע לזה!). אם היד נוגעת גם בהם, הכל נשמע עמום וחסר חיים.
תרגלו את זה.
תנגנו אקורדי כוח מושתקים, כמו בשירי רוק קלאסיים.
תתחילו לאט.
תנו לכל “דאמ” להישמע ברור וקצר.
כשתשלטו בזה, תוכלו להתחיל לנגן ריפים מהירים יותר.
ברגע שתפסתם את זה, שירים של מטאליקה, AC/DC, נירוונה – כולם ייפתחו בפניכם.
טוב, אולי לא כולם מיד. אבל לפחות חלקים מהם.
וזה כבר התחלה מצוינת.
שיטה 2: השתקת יד האצבעות (Fret Hand Muting) – כשכל אצבע הופכת לסוכן חשאי
אוקיי, עכשיו בואו נעבור ליד השנייה.
יד האצבעות.
היד ששמים על המיתרים כדי ליצור אקורדים ותווים.
היד הזו היא מכרה זהב להשתקה.
אולי אפילו יותר חשובה מהיד המפרטת,
במיוחד כשמדובר בנקיו
ן ובשליטה בכל מיני סאונדים מוזרים שקופצים משום מקום.
השתקת יד האצבעות היא בעצם להשתמש באצבעות שלכם (או בחלקים אחרים של היד, תלוי בטכניקה) כדי לעצור את הרעידות של מיתרים שאתם *לא* רוצים שיצלצלו.
או לפעמים, כדי ליצור סאונד קצר, מת, “פרקסיבי”, אפילו על מיתרים שאתם *כן* פורטים עליהם.
איך עושים את זה? (רמז: לא צריך להיות נינג’ה, רק קצת עדינים)
יש לזה כמה וריאציות:
1. השתקת מיתרים סמוכים:
אתם מנגנים תו בודד על מיתר אחד.
למשל, על מיתר E הנמוך.
אבל בטעות נגעתם גם במיתר A שמעליו.
בררררר.
כדי למנוע את זה, האצבע שלכם שלוחצת על התו במיתר E יכולה “להישען” קצת על מיתר A שמעליו.
לא ללחוץ אותו עד הסוף על הצוואר!
רק לגעת בו בעדינות.
מספיק כדי לעצור את הרעידה שלו אם תפרטו עליו בטעות.
אותו דבר בכיוון השני – אם אתם מנגנים תו על מיתר G, האצבע יכולה לגעת בעדינות במיתר B שמתחתיו.
זה דורש דיוק.
הרבה דיוק.
כמו לנסות להכניס חוט למחט כשאתם קצת שיכורים.
אבל עם אימון, זה הופך להיות אוטומטי.
האצבעות פשוט “יודעות” איפה לגעת.
2. השתקת מיתרים “רחוקים”:
אתם מנגנים אקורד כוח (Power Chord) במיתרים העבים.
מיתר E הנמוך והמיתר A שמעליו.
אבל אתם לא רוצים שהמיתרים D, G, B, E הגבוה יישמעו.
השתקת כף היד מטפלת בזנב של הצליל.
אבל מה אם פרטתם בטעות גם על המיתרים הדקים יותר?
בשביל זה יש את יד האצבעות.
האצבע שמניחה את הבארה (אם אתם מנגנים אקורד בארה) או האצבע שלוחצת על התו במיתר A (אם זה אקורד פתוח/פאוור קורד פתוח), יכולה להישען מעט מאוד על המיתרים D, G, B, E הגבוהים.
שוב, לא ללחוץ אותם עד הסוף על הצוואר!
רק לגעת בהם כדי למנוע מהם לצלצל.
זה כמו ללכת על ביצים בלי לשבור אותן.
מאוד שימושי כשלומדים לנגן סולואים או ריפים מהירים.
3. השתקה ליצירת צלילים “מתים” (Dead Notes):
זו טכניקה שונה לגמרי.
פה אתם לא מונעים רעש לא רצוי.
אתם יוצרים רעש רצוי.
אבל רעש מבוקר.
זה הסאונד של “צ’אק” או “טאק” ששומעים בפאנק, רגאיי, וגם במוזיקה קלאסית מודרנית או פינגרסטייל אקוסטי.
איך עושים את זה?
מניחים את האצבעות של יד האצבעות על המיתרים.
אבל לא לוחצים אותם על הצוואר.
רק נוגעים בהם מספיק כדי למנוע מהם לצלצל.
כמו לשים שמיכה דקה על המיתרים.
עכשיו, פרטו על המיתרים האלה.
במקום צליל, תשמעו צליל קצר ופרקסיבי.
מין “טאק” או “צ’אק”.
זה נותן קצב מדהים.
ברגאיי זה יכול להיות הפריטה כלפי מעלה שמדגישה את הביט החלש.
בפאנק זה יכול להיות חלק מריף קצבי שלם.
תרגול השתקת יד האצבעות: הפכו לסייבר-אצבעות!
-
נגנו סולם או מלודיה על מיתר אחד. נסו לשמור על המיתרים הסמוכים שקטים על ידי נגיעה עדינה בהם עם אותה אצבע שלוחצת על התו (או אצבע אחרת באותה יד).
-
נגנו אקורדי כוח. נסו להשתמש באצבעות של יד האצבעות כדי לגעת קלות במיתרים הדקים יותר ולמנוע מהם לצלצל.
-
תרגלו “צלילים מתים”: שימו את כל האצבעות על המיתרים בבית כלשהו (או בלי ללחוץ על בית כלל), רק געו בהם. פרטו. נסו לקבל סאונד קצר ויבש. שלבו את זה בפריטה רגילה – פריטה אחת אקורד, פריטה שנייה “צליל מת”, פריטה שלישית אקורד… יוצר קצב מגניב!
השתקת יד האצבעות דורשת עדינות.
והפרדה בין לחץ (ליצירת תו) לבין נגיעה קלה (להשתקה).
בהתחלה זה מבלבל.
המוח והאצבעות לא מבינים מה אתם רוצים מהם.
“רגע, ללחוץ? לא ללחוץ? רק לגעת? מה?!”
קחו נשימה עמוקה.
תרגלו לאט לאט.
בסוף זה יקרה.
תראו שהאצבעות שלכם פתאום חכמות יותר.
ויודעות בדיוק מתי לגעת בעדינות ומתי ללחוץ כמו שצריך.
שיטה 3: השתקת כף היד + יד האצבעות (כששתי הידיים משתפות פעולה) – כוח על!
אוקיי, עכשיו בואו נשלב.
כי לרוב,
כשמנגנים משהו מורכב יחסית,
אתם תצטרכו להשתמש בשתי הידיים כדי לשמור על ניקיון הסאונד.
זה כמו שמנקים את הבית – יד אחת שוטפת, יד שנייה מנגבת.
(אלא אם כן אתם גרים באוהל. אז זה פחות רלוונטי).
השילוב הזה הכרחי במיוחד בגיטרה חשמלית עם סאונד מלוכלך (דיסטורשן, אוברדרייב).
כל רעש הכי קטן מוגבר פי אלף.
לכן, חייבים להיות “שומרים” בכל נקודה אפשרית.
איך השילוב הזה עובד? (זה לא דאבל פס, זה דאבל מיוטינג)
דוגמה קלאסית: ריף מטאל עם אקורדי כוח מהירים.
כף היד שלכם תהיה על המיתרים ליד הגשר.
היא תיצור את סאונד ה”דאמ-דאמ” הקצר והקצבי.
היא תעצור את התהודה המיותרת אחרי כל פריטה.
אבל מה עם המיתרים הגבוהים יותר שאתם לא מנגנים בכלל?
שם נכנסת יד האצבעות לתמונה.
האצבעות של יד האצבעות (בעיקר האצבע שמניחה את הבארה או לוחצת על התו הכי נמוך באקורד) יגעו בעדינות במיתרים הגבוהים יותר.
כדי למנוע מהם לצלצל אם תפרטו עליהם בטעות.
או סתם כדי להשתיק כל רחש מיותר שעלול להתגנב.
זה כמו שצוות של אבטחה שומר על סלב בהופעה.
השומרים הקרובים (כף היד) מטפלים בקהל שמתקרב יותר מדי (התהודה). השומרים הרחוקים יותר (יד האצבעות) מוודאים שאף אחד לא מתגנב מהצדדים (המיתרים הלא רצויים).
אם שתי הידיים עובדות יחד,
הסאונד שלכם יהיה נקי, הדוק, ומקצועי.
גם אם אתם מנגנים את זה בחדר שינה עם האמפליפייר על ווליום 1.
זה תקף לא רק לריפים אגרסיביים.
גם בפריטה רגילה, לימוד להשתמש ביד האצבעות להשתקת מיתרים שלא אמורים להישמע,
יכול לשפר דרמטית את הניקיון שלכם.
אין דבר מעצבן יותר מאשר אקורד יפה שנהרס על ידי מיתר אחד שצלצל בטעות.
תרגלו מעברים בין אקורדים.
בזמן שאתם עוברים, נסו להשתמש באצבעות שמתפנות כדי לגעת במיתרים שונים ולהשתיק אותם.
זה דורש המון מודעות.
והמוח שלכם ינסה להתמרד בהתחלה.
“מה, גם ללחוץ, גם לפרוט, וגם לחשוב על מי לגעת בעדינות?!”
כן. בדיוק.
אבל כמו כל דבר בגיטרה,
עם אימון זה הופך להיות טבע שני.
או אפילו ראשון. מי סופר.
מיוטינג בגיטרה אקוסטית: זה לא רק בשביל להיות חזק (זה בשביל להיות מדויק!)
אנשים נוטים לחשוב שמיוטינג רלוונטי רק בגיטרה חשמלית רועשת.
טעות.
טעות גדולה.
אולי בגיטרה אקוסטית אין פידבק צורם שמאיים לפוצץ לכם את האוזניים.
אבל יש מיתרים שמתהדהדים.
והם מתהדהדים הרבה זמן.
וכשאתם מנגנים שיר שדורש קצב הדוק,
או צלילים קצרים ויבשים,
או שפשוט לא רוצים שהכל יישמע כמו מרק של אקורדים מתנגשים…
אתם צריכים מיוטינג.
איך משתמשים במיוטינג באקוסטית? (בלי דיסטורשן, אבל עם הרבה גרוב פוטנציאלי)
יש שתי טכניקות עיקריות:
1. השתקת כף היד (Palm Muting):
כן, כן, אותה שיטה כמו בחשמלית.
אבל הסאונד שונה לגמרי.
באקוסטית, השתקת כף היד יוצרת סאונד חם, מעט עמום, ובעיקר קצר.
מאוד שימושי לליווי קצבי.
כמו לנגן פאנק אקוסטי.
או שירים שיש להם מקצב “קופצני”.
הקפידו למצוא את הנקודה המתוקה – שוב, קרוב לגשר.
יותר לכיוון הפיקאפ (פתח התהודה באקוסטית) זה יישמע סתם חנוק וחסר צליל.
זה דורש קצת עדינות.
כי המיתרים באקוסטית לרוב קצת יותר קשים למגע.
2. השתקת יד האצבעות ו”צלילים מתים”:
זו הטכניקה אולי הכי נפוצה באקוסטית, לפחות מבחינת יצירת קצב.
ה”צ’אק” ששומעים בהרבה שירי פריטה (Strumming) זה בדיוק זה.
אתם פורטים על המיתרים, אבל האצבעות של יד האצבעות רק נוגעות בהם.
לא לוחצות על הצוואר.
פשוט עוצרות אותם מלרטוט.
זה יוצר סאונד יבש, קצר, פרקסיבי.
משתמשים בזה כדי להדגיש את הקצב בין האקורדים.
דמיינו קצב בסיסי של פריטה למטה-למטה-למעלה-למעלה-למטה.
תוכלו להפוך את זה ל:
אקורד (למטה) -> צ’אק (למטה) -> צ’אק (למעלה) -> אקורד (למעלה) -> צ’אק (למטה).
פתאום יש לזה גרוב אחר לגמרי.
הרבה יותר מעניין.
הרבה יותר “יד קלה”.
תרגול מיוטינג באקוסטית: הפכו ללהקת קצב של אדם אחד!
-
בחרו אקורד אחד. נסו לפרוט עליו עם השתקת כף היד. שחקו עם מיקום כף היד עד שתקבלו צליל קצר וחם.
-
עברו לתרגל “צלילים מתים”. הניחו אצבעות על המיתרים בלי ללחוץ. פרטו. נסו לקבל סאונד “צ’אק” ברור. תרגלו את זה שוב ושוב. זה דורש קואורדינציה בין שתי הידיים.
-
שלבו: נגנו רצף של אקורדים רגילים עם “צלילים מתים” ביניהם. התחילו לאט מאוד! המטרה היא שה”צ’אק” יהיה בדיוק במקום הנכון במקצב.
מיוטינג באקוסטית הוא יותר עדין.
דורש יותר פינוק למיתרים.
אבל התוצאה יכולה להיות מדהימה.
תחשבו על אמני פינגרסטייל שמשלבים נקישה על הגיטרה עם צלילים מתים וצלילים רגילים.
זה נשמע כמו תופים ובס וגיטרה הכל ביחד.
רק בלי להסתבך עם נגנים אחרים.
נוח.
אז מה עושים כשהכל נשמע נורא? 7 טיפים שיצילו לכם את הסאונד (ואת הנפש)
בואו נהיה כנים.
בהתחלה זה לא יישמע מדהים.
זה יישמע כמו… ובכן, כמו מישהו שמנסה ללמוד מיוטינג.
אולי כמו מכשיר פקס תקול.
אולי כמו סנאי שנלכד בתוך אמפליפייר.
זה בסדר.
זה טבעי.
הנה כמה טיפים שיעזרו לכם לשרוד את השלב הזה:
-
התחילו לאט. לא, יותר לאט מזה. אין טעם לנסות לנגן ריף מהיר עם מיוטינג מושלם בפעם הראשונה. תנגנו כל תו או כל אקורד בנפרד. וודאו שההשתקה עובדת עליו. רק אז תעברו לתו הבא. ואז תנסו לחבר שני תווים. ואז שלושה. סבלנות, ידידי. סבלנות.
-
הקשיבו לעצמכם (זה קשה, אנחנו יודעים). הקליטו את עצמכם. זה כואב בפעם הראשונה, אבל זה הדרך הכי טובה לשמוע איפה הרעש המיותר מגיע. אולי אתם לא משתיקים טוב מספיק? אולי אתם נוגעים במיתר הלא נכון? האוזן שומעת מה שהעין (והמוח) מפספסים.
-
אל תפחדו לנסות ולהתנסות. אין “נקודה קסומה” אחת שמתאימה לכולם או לכל שיר. שחקו עם המיקום של כף היד, עם הלחץ של האצבעות. מה עובד בשביל הסאונד שאתם רוצים? זה כמו לבשל – חייבים לטעום ולתקן תוך כדי.
-
עבדו על יד אחת בכל פעם. בהתחלה, התמקדו רק בהשתקת כף היד. כשתרגישו בנוח עם זה, עברו להשתקת יד האצבעות. רק אחר כך נסו לשלב.
-
השתמשו במטרונום (כן, היצור הקטן והמעצבן הזה). השתקה קצבית דורשת תזמון מדויק. המטרונום הוא החבר הכי טוב שלכם (אחרי הגיטרה, כמובן). תרגלו איתו גם את הצלילים המושתקים וגם את הצלילים הרגילים.
-
אל תשוו את עצמכם מיד לגיבורי הגיטרה שלכם. הם מתאמנים עשרות שנים. אתם התחלתם אתמול (טוב, אולי שלשום). היו סבלניים עם עצמכם. כל שיפור קטן הוא ניצחון.
-
קחו הפסקות. המוח והאצבעות צריכים לנוח. אם אתם מתקשים, קחו הפסקה. לכו לשתות משהו, ללטף חתול, להתווכח ברשתות החברתיות. תחזרו אחר כך רעננים יותר.
ללמוד לשלוט בהשתקה זה תהליך.
זה לא קורה בן לילה.
אבל זה משתלם בגדול.
הגיטרה שלכם תישמע טוב יותר.
אתם תרגישו יותר בשליטה.
והשכנים יתחילו סוף סוף לחייך כשהם שומעים אתכם מנגנים.
אולי.
לא להבטיח כלום.
שאלות שאתם אולי מתביישים לשאול (אבל אנחנו לא מתביישים לענות עליהן):
1. אני מרגיש שהיד שלי נוקשה כשאני מנסה לעשות פאלם מיוטינג. זה נורמלי?
כן! לגמרי. בהתחלה הגוף לא רגיל לתנוחה הזו. קחו נשימה, הרפו כתפיים, ושחררו את האחיזה בפיק. ככל שתתרגלו, כף היד תהיה רכה יותר ותנוע בקלות. זה כמו ללמוד ללכת שוב, רק פחות כואב בברכיים.
2. כשאני מנסה לעשות צלילים מתים, זה נשמע לפעמים כאילו המיתרים קופצים קצת ויוצרים מין צליל מוזר. מה לעשות?
זה קורה בגלל שהאצבעות לא עוצרות את המיתר לגמרי. הן רק “נוגעות” בו, אבל הנגיעה לא מספיק איתנה. נסו ללחוץ קצת יותר על המיתר עם האצבעות (אבל עדיין לא להצמיד אותו לצוואר!) עד שהרעידה נעלמת והצליל נהיה יבש וקצר. ושוב, תרגלו לאט!
3. האם אני צריך להשתמש במיוטינג כל הזמן?
חס וחלילה! מיוטינג הוא כלי. כמו שפטיש לא משמש לכל דבר, גם מיוטינג לא. הוא משמש כדי ליצור צלילים מסוימים או לשמור על ניקיון. יש שירים שבהם תרצו שהמיתרים יצלצלו ויצלצלו ויתהדהדו. המטרה היא לדעת מתי להשתמש בו, ואיך.
4. האם יש הבדל במיוטינג בין גיטרה עם מיתרי ניילון (קלאסית) לגיטרה עם מיתרי מתכת?
כן, יש הבדל משמעותי. מיתרי ניילון מתהדהדים אחרת לגמרי. השתקת כף יד עובדת פחות טוב עליהם, אם כי עדיין אפשרית לקבלת צליל עמום. השתקת יד האצבעות וצלילים מתים אפשריים, אבל הסאונד שונה – פחות “צ’אק” ויותר סאונד “שפשוף” או “טאפ” רך. המדריך הזה התמקד בעיקר במיתרי מתכת (חשמלית ואקוסטית), אבל העקרונות הבסיסיים של שליטה בצליל עדיין רלוונטיים גם לקלאסית.
5. האם ציוד מסוים (כמו מפרט או אמפליפייר) משפיע על המיוטינג?
בהחלט! מפרט עבה יותר ייתן סאונד מיוטינג חזק ומודגש יותר. אמפליפייר עם דיסטורשן גבוה ידגיש כל רחש קטן, מה שיחייב מיוטינג הדוק יותר. סאונד נקי (קלין) באמפליפייר פחות מחייב מיוטינג טוטאלי, אבל הוא עדיין חשוב לניקיון כללי ודינמיקה. בקיצור, הכל קשור להכל, ברוכים הבאים לעולם הגיטרה המסובך-אך-מספק הזה.
6. אני לא מבין מתי אני צריך להשתמש בהשתקת כף היד ומתי בהשתקת יד האצבעות. זה מבלבל!
נשמע מוכר. הכלל הפשוט הוא: השתקת כף היד עוסקת בעיקר בשליטה על התהודה והאורך של הצלילים שאתם כן מנגנים (ה”זנב” של הצליל). השתקת יד האצבעות עוסקת בעיקר בשליטה על מיתרים שאתם לא אמורים לנגן בכלל, או ביצירת צלילים פרקסיביים קצרים (“צלילים מתים”). לרוב, תצטרכו לשלב את שתיהן לניקיון מקסימלי, במיוחד בגיטרה חשמלית מלוכלכת.
7. זה נשמע כמו המון עבודה. יש סיכוי שאני פשוט אוותר ואמשיך לנגן רועש ומלוכלך?
יש סיכוי. אבל למה שתעשו את זה לעצמכם (ולסובבים אתכם)? מיוטינג אולי דורש אימון, אבל הוא פותח לכם עולם שלם של אפשרויות נגינה. זה כמו ללמוד להשתמש בסכין במקום רק להטיח את הבשר על הצלחת. האוכל (או במקרה שלנו, המוזיקה) פשוט טעים (או נשמע) יותר. ואתם לגמרי מסוגלים לעשות את זה. רק תתחילו!
עוד קצת טיפים להמשך הדרך (בלי להשתנק)
אז עכשיו אתם יודעים את העקרונות הבסיסיים של השתקה.
יודעים שמיוטינג זה לא רק לכבות את הגיטרה (למרות שלפעמים גם זה הכרחי. תשאלו את השכנים).
איך ממשיכים מכאן?
-
תבחרו שיר אחד או שניים שאתם אוהבים ושמכילים הרבה מיוטינג. נסו לפרק את הריפים או את קטעי הפריטה. איפה הגיטריסט משתמש בפאלם מיוטינג? איפה הוא עושה “צלילים מתים”? נסו לחקות את זה. האזנה פעילה היא מפתח.
-
חפשו מדריכים בווידאו ספציפיים לשירים. יש אינספור מדריכי גיטרה ביוטיוב שמראים בדיוק איך לנגן שירים פופולריים. רבים מהם יתייחסו לטכניקות המיוטינג הרלוונטיות באותו שיר. לראות את זה בפועל זה מאוד עוזר.
-
הצטרפו לקהילה. פורומים באינטרנט, קבוצות פייסבוק של גיטריסטים. תשאלו שאלות, תשתפו את ההתקדמות שלכם (כן, גם את הכישלונות המצחיקים). אתם לא לבד במסע הזה.
-
אל תפחדו לעשות “שטויות”. לכו לאיבוד עם המיוטינג. נסו להשתיק את כל המיתרים בכל מיני דרכים ולפרוט עליהם. איזה סאונדים מוזרים אתם מקבלים? לפעמים מתוך ניסויים כאלה צומחים רעיונות חדשים.
-
תזכרו למה התחלתם. נגינה בגיטרה זה כיף. מיוטינג אולי נשמע טכני ויבש, אבל הוא פשוט עוד כלי בארגז שלכם כדי לעשות מוזיקה טובה יותר. אל תשכחו ליהנות מהדרך, גם כשהאצבעות כואבות קצת והסאונד עוד לא מושלם.
סיכום: עכשיו אתם שולטים בשקט (ובקצת רעש)
זהו.
עברנו דרך עולם ההשתקה בגיטרה.
זה לא היה נורא, נכון?
אולי קצת.
אבל לפחות צחקנו קצת על הדרך (אני מקווה).
מיוטינג אולי נראה כמו פרט קטן.
אבל הוא ההבדל בין סאונד חובבני לסאונד מקצועי.
בין מישהו שמנגן תווים, למישהו שמנגן מוזיקה.
בין להישמע כמו מפעל לפחי אשפה, ללהישמע כמו להקת רוק מגניבה.
טוב, אולי קודם כמו מישהו שלומד להיות להקת רוק מגניבה.
ועדיין.
עכשיו יש לכם את הכלים.
את הידע.
ואת ההבנה ששקט במוזיקה הוא לא רק היעדר צליל,
הוא חלק אקטיבי מהצליל עצמו.
לכו להתאמן.
נסו את הטכניקות האלה.
היו סבלניים.
ותזכרו:
אם אתם שומעים את השכנים נוקשים על התקרה, זה אומר שהם שומעים אתכם מנגנים.
אז לפחות תדאגו שזה יישמע טוב!
בהצלחה,
ונתראה בהופעה הראשונה שלכם (אני אביא אטמי אוזניים בכל מקרה. ליתר ביטחון. אתם יודעים, לכל צרה שלא תבוא).