המדריך לכיוון תופים: השגת הסאונד המושלם – מדריך מקיף

טוב, בואו נדבר תכלס. שמעתם פעם תופים שמכוונים כמו שצריך? זה נשמע כאילו המלאכים בכבודם ובעצמם פתחו מועדון לילה בשמיים. זה פאנצ’י. זה עמוק. זה פשוט… נכון. ועכשיו שמעתם תופים שלא מכוונים? אה, אלוהים אדירים. זה נשמע כמו מפגש פסגה של פחי אשפה בוויכוח סוער על הפנסיה. צרחות. זמזומים. בלאגן אחד גדול. אז למה שמישהו ירצה ללמוד לכוון תופים? כי אתם לא רוצים שהלהקה שלכם תישמע כמו קטטה בין חתולים שיכורים לארון תקשורת. אתם רוצים שהתופים שלכם יהיו עמוד השדרה הסקסי של המוזיקה שלכם. ואתם יכולים לעשות את זה. כן, גם אתם. גם אם הפעם האחרונה שנגעתם בבורג הייתה כשניסיתם להרכיב רהיט מאיקאה ונשארתם עם חלקים מיותרים ומבט מבוהל בעיניים. זה מדריך ידידותי למשתמש. ידידותי מאוד. אפילו התופים שלכם יתחילו לחבב אתכם אחרי זה. אז קחו אוויר. אנחנו צוללים פנימה. אל תפחדו. יש פה יותר הומור ממוזיקה קלאסית. מבטיח.

כיוון תופים: כשעצי הסקה פוגשים אסתטיקה ומתחילים לשיר (או לפחות להפסיק לצעוק)

אז מה זה בעצם כל הסיפור הזה של כיוון תופים? נתחיל מהבסיס. תוף הוא לא סתם חבית עץ שעליה מתוחים שני ניילונים. כל חלק פה משפיע. העור (הניילון), החישוק שמהדק אותו (הופ), והברגים הקטנים האלה (לאגים) שמחברים את החישוק לגוף התוף (של). המטרה של כיוון היא לגרום לכל החלקים האלה לעבוד יחד במינימום שנאה הדדית ופריקת עול. כשאנחנו מכוונים, אנחנו בעצם משנים את המתח של העור. מתח גבוה יותר = צליל גבוה יותר. מתח נמוך יותר = צליל נמוך יותר. פשוט, נכון? בערך כמו לומר ש”לבנות חללית זה פשוט, זה רק לחבר כמה חתיכות מתכת”. יש קצת יותר מזה.

למה זה חשוב? כי תוף מכוון נשמע טוב. הוא נשמע מלא. הוא נשמע עם אופי. הוא לא נשמע כמו אוסף רעשים אקראיים שנפלטו ממפעל לייצור צפצפות תקולות. תוף מכוון גם מרגיש טוב לנגן עליו. ההדבקה של המקל בעור נעימה יותר. הוא מגיב כמו שצריך. בקיצור, אם אתם רוצים להישמע כמו מוזיקאים ולא כמו משהו שהחתול שלכם הקיא, כיוון זה השלב הראשון והכי משמעותי. וכן, זה ידרוש מכם קצת סבלנות. אולי קצת יותר מקצת. תחשבו על זה כמו ללמד פודל לרקוד בלט. אפשרי, אבל ידרוש כמה עוגיות (או במקרה הזה, אטמי אוזניים) בדרך.

האנטומיה של החיה הזועקת: הכירו את חבריכם החדשים (והרועשים)

לפני שמתחילים לסובב ברגים כמו מטורפים, כדאי להבין עם מי יש לנו עסק. כל תוף, בין אם זה סנר, טום או קיק, מורכב מכמה חלקים קבועים יחסית:

השל (Shell): הבית של הצליל

זהו גוף העץ העגול. העץ ממנו עשוי השל משפיע המון על הסאונד. מייפל נשמע חם ועגול. בירץ’ נשמע פאנצ’י ועם יותר תדרים גבוהים. פופל? טוב, פופל זה בדרך כלל בתוף שהייתם קונים ב-200 שקל וזורקים אחרי חודש. לא נכנס לעומק עכשיו, אבל רק שתדעו שלעץ יש קטע. הוא לא רק יפה.

העורות (Heads): עור הפנים (והתחתון) של התוף

לכל תוף יש בדרך כלל שני עורות: עור עליון (Batter Head) שעליו אתם חובטים באגרסיביות עם מקלות, ועור תחתון (Resonant Head) שנמצא בצד השני ורוטט בתגובה לחבטה. העור העליון משפיע על ה”התקפה” של הצליל (הפאנץ’ הראשוני). העור התחתון משפיע על ה”ססטיין” (משך הצליל) ועל התדרים הגבוהים. שניהם חשובים בטירוף. עור אחד מכוון יפה ועור שני מכוון גרוע זה כמו לשים שמלה של דיור על סמרטוט רצפה. זה פשוט לא עובד.

• עור עליון (Batter Head): החבר שמקבל את המכות. יש לו מלא סוגים – חד שכבתי (פתוח, תהודה), דו שכבתי (עמיד, פאנצ’י, פחות אוברטונים), עם ציפוי (חם יותר, פחות רזוננס). בחרו לפי הסאונד שאתם רוצים.
• עור תחתון (Resonant Head): החבר השקט יותר, שסובל בשקט למטה. בדרך כלל דק יותר מהעור העליון. תפקידו לגרום לתוף “לשיר”. אל תזלזלו בו! הוא אולי לא נראה חשוב כמו זה למעלה, אבל הוא נותן לתוף את האופי הסופי שלו.

החישוקים (Hoops): החגורה של העור

הם יושבים על העורות ומהדקים אותם לשל בעזרת הברגים. יש חישוקי פלדה בסיסיים (Triple Flanged Hoops), ויש חישוקים יצוקים ועבים יותר (Die-Cast Hoops) שנותנים פחות אוברטונים ויותר פוקוס לצליל. לרוב התופים שתפגשו יהיו החישוקים הרגילים. הם עושים את העבודה. אל תצפו מהם לעשות קפה בבוקר.

הלאגים (Lugs): החיילים הקטנים שמחזיקים הכל

אלו החלקים הקטנים שמוברגים לשל התוף, ולתוכם מוברגים הברגים של החישוק. מספר הלאגים משפיע על הפיזור של המתח על העור. יותר לאגים = פיזור מתח אחיד יותר = כיוון מדויק יותר. לרוב הסנרים יש 8 או 10 לאגים. לטומים יכולים להיות 6 או 8. לקיק יש בדרך כלל 8 או 10. תמיד תטפלו בהם בעדינות. הם נוטים להתעצבן ולהישבר אם מתייחסים אליהם בכוחנות (בדיוק כמו חלק מהמתופפים שאני מכיר).

הקסם (או הסיוט) של הכיוון: הבנה של המתח

הרעיון בכיוון הוא להגיע למתח אחיד ככל האפשר בכל הברגים שמסביב לעור. אם בורג אחד מתוח יותר מדי ואחר רפוי מדי, העור יהיה מתוח באופן לא אחיד, והתוף ישמיע צליל מוזר, מלא באוברטונים (הצלילים הגבוהים והמעצבנים האלה שמתלבשים על הצליל הראשי כמו דודה שמתעקשת להישאר לישון אצלכם שבוע) ולא נעים. תחשבו על זה כמו גלגל של אופניים – אם אחד השפיצים רופף, הגלגל לא יסתובב ישר. בתוף זה דומה, רק שהתוצאה היא צליל צולע במקום רכיבה צולעת.

כמה מושגי יסוד שישמעו לכם כמו ג’יבריש עכשיו (אבל יהיו הגיוניים אחר כך)

• פיץ’ (Pitch): זהו בעצם גובה הצליל. כיוון גבוה יותר = פיץ’ גבוה יותר. כיוון נמוך יותר = פיץ’ נמוך יותר. אתם רוצים להגיע לפיץ’ הרצוי לכם, אבל חשוב יותר – שהוא יהיה יציב ואחיד מסביב לעור.
• ססטיין (Sustain): משך הצליל. כמה זמן התוף ממשיך לרטוט ולהשמיע צליל אחרי החבטה. עורות דקים וכיוון גבוה יותר נותנים בדרך כלל יותר ססטיין. עורות עבים ודמפרים (דברים ששמים על העור כדי לקצר את הצליל) מקצרים אותו.
• אוברטונים (Overtones): אלו הצלילים הנוספים שמופיעים יחד עם הצליל הראשי. לפעמים הם נעימים ומוסיפים עומק, ולפעמים הם צורמים ומטרידים כמו זבוב בחדר קטן. חלק מהכיף (והסיוט) בכיוון הוא לטפל באוברטונים האלה.

השיטה המדעית (והאמנותית, והרבה מזל) לכיוון תופים: צעד אחר צעד

אין “דרך אחת נכונה” לכוון תופים. זה שילוב של טכניקה, שמיעה, ופשוט להרגיש מה נכון. אבל יש שיטה בסיסית שתיתן לכם נקודת מוצא מצוינת. תכינו את הידיים, זה הולך להיות מרתק (או לפחות פחות משעמם מלהקשיב לשיחת מכירה בטלפון).

1. מתחילים עם עור חדש? פרצו אותו קצת לחיים!

עור חדש הוא כמו חולצה חדשה. הוא צריך קצת התרגלות. אחרי ששמתם את העור על התוף והידקתם את החישוק עם הברגים רק עד שהם נוגעים (לא יותר מדי! רגע, תפסיקו ללחוץ כל כך חזק!), לחצו בעדינות במרכז העור עם היד או המרפק. אתם תשמעו קראקים קטנים. זה העור שמתרחב ומתיישב. עשו את זה בעדינות מסביב. אל תקרעו אותו. המטרה היא לשחרר את המתח הראשוני, לא לשבור את התוף. חזור על הפעולה פעם או פעמיים. עכשיו הוא מוכן לטיפול אמיתי.

2. הברגים: תתחילו מהקל אל הכבד (ועובדים בזוגות)

השיטה הקלאסית היא לעבוד ב”כוכב” או “X” אם יש לכם מעט לאגים. התחילו מהברגים הנגדיים אחד לשני, והדקו אותם בהדרגה. לא לסובב בורג אחד עד הסוף ואז לעבור לבא. זה אסון. סובבו כל בורג חצי סיבוב או סיבוב שלם (תלוי כמה התוף יצא מכיוון), ואז עברו לבורג הנגדי לו. אחר כך עברו לזוג הנגדי הבא. חזרו על הפעולה הזו שוב ושוב, בסיבובים קטנים, עד שתתחילו לשמוע את העור מתחיל “להחזיק” פיץ’.

דמיינו שאתם מהדקים גלגל לרכב. אתם לא מהדקים בורג אחד עד הסוף ואז עוברים לבא. אתם עושים את זה בהדרגה, בסיבובים קטנים, בזוגות נגדיים, כדי שהגלגל ישב ישר. אותו עקרון כאן. התוף לא יברח לכם, אבל הצליל כן אם לא תהיו שיטתיים.

3. מוצאים את הפיץ’ של כל בורג (עם האצבע והאוזן)

עכשיו מגיע החלק הקצת יותר אמנותי. שימו אצבע אחת בעדינות במרכז העור כדי “להרוג” את הרזוננס הכולל, ותופפו בעדינות עם המקל (או האצבע) ליד כל בורג. אתם אמורים לשמוע פיץ’ מסוים בכל נקודה. המטרה היא שכל הנקודות ישמעו בפיץ’ דומה ככל האפשר. אם נקודה נשמעת גבוה יותר מדי, שחררו את הבורג לידה קצת. אם היא נשמעת נמוכה מדי, הדקו אותו קצת. עשו זאת שוב ושוב, מסביב לכל התוף, עד שאתם שומעים אחידות. זה לוקח זמן. זה דורש סבלנות. זו הסיבה שמתופפים לפעמים נראים קצת מתוחים בעצמם.

טיפ מזהב: אל תפחדו להשתמש באפליקציות טיונר לטלפון. יש אפליקציות שיכולות להראות לכם את הפיץ’ ליד כל בורג ואפילו את הפיץ’ הכולל של התוף. זה כלי עזר מצוין, במיוחד בהתחלה, עד שהאוזן שלכם מתחילה להבין מה הולך שם. זה לא “לרמות”, זה “להשתמש בטכנולוגיה לטובת האנושות” (או לפחות לטובת צליל תופים טוב יותר).

4. עושים את אותו דבר לעור השני (החבר התחתון)

אחרי שסיימתם לכוון את העור העליון לפי הטעם שלכם (או לפי פיץ’ אחיד), עברו לעור התחתון. אותו תהליך בדיוק: הדקה הדרגתית בזוגות נגדיים, ואז כיוון עדין של כל בורג ליד הפסקה עם האצבע עד שמגיעים לאחידות. הפיץ’ של העור התחתון משפיע המון על הססטיין והרזוננס של התוף. בדרך כלל, עור תחתון מכוון גבוה יותר מעור עליון ייתן יותר ססטיין וצליל בהיר יותר. עור תחתון מכוון נמוך יותר ייתן צליל קצר ו”שמן” יותר. כאן מתחילים הניסויים. אין נכון או לא נכון, רק מה שאתם אוהבים ושנשמע טוב בהקשר של המוזיקה שלכם.

5. השלב הקריטי: לגרום להם לדבר ביניהם (לא לריב)

עכשיו כשהעור העליון מכוון והעור התחתון מכוון, צריך לשמוע איך התוף נשמע כשלם. תופפו במרכז העור העליון. הקשיבו טוב. האם הצליל מלא? האם יש אוברטונים שמפריעים? האם הססטיין ארוך או קצר מדי? עכשיו אתם עושים כיוון עדין שמשלב את שני העורות. נגיד שאתם רוצים יותר ססטיין? הדקו קצת את העור התחתון, באופן שווה בכל הברגים. רוצים פחות? שחררו קצת את העור התחתון. רוצים שהפיץ’ הכולל יהיה גבוה יותר? הדקו את שני העורות מעט, תוך שמירה על היחס ביניהם. זה דורש ניסוי וטעייה. זה כמו לכוון רדיו ישן. אתם מסובבים טיפה ימינה, טיפה שמאלה, עד שאתם מוצאים את התחנה (או במקרה הזה, את הסאונד המושלם).

כיוון ספציפי לכל חיה בחבורה (הסנר, הטומים והקיק)

למרות שהעיקרון הבסיסי זהה, לכל תוף יש דרישות ושיקולים קצת שונים בכיוון:

הסנר: הלב הפועם (והצורם אם לא מכוון)

הסנר הוא כנראה התוף הכי חשוב והכי טריקי לכיוון. יש לו גם את ה”סנרים” עצמם (הרצועה המתכתית עם הקפיצים) שמשפיעים המון על הסאונד. עור הסנר העליון (ה”באטר”) בדרך כלל מכוון יחסית גבוה כדי לקבל “קראק” טוב. עור הסנר התחתון (ה”רזוננט”, שנקרא גם Snare Side Head) הוא עור מיוחד, סופר דק (הרבה יותר דק מעורות רזוננט של טומים) והוא חייב להיות מתוח מאוד כדי שהסנרים יוכלו לרטוט בחופשיות עליו. אם העור התחתון של הסנר לא מתוח מספיק, הסנרים לא יגיבו כמו שצריך, והסנר ישמע עמום או עם זמזום מוזר. כיוון הסנר זה אומנות בפני עצמה. אל תתייאשו אם זה לא מצליח בפעם הראשונה. או העשירית.

הטומים: המלודיה של המערכת

טומים מכוונים בדרך כלל ביחס של פיצ’ים עולים. טום קטן יותר = פיץ’ גבוה יותר, טום גדול יותר = פיץ’ נמוך יותר. אתם יכולים לכוון את העור העליון והתחתון באותו פיץ’, או את התחתון גבוה יותר לקבלת יותר ססטיין ורזוננס. ניסוי וטעייה זה שם המשחק. הרבה מתופפים אוהבים שהטומים “שורקים” קצת. זה מושג על ידי כיוון העור התחתון גבוה יותר מהעור העליון, או להיפך. זה נותן להם יותר “טון” ופחות “בלאגן”. תחשבו על זה כמו לכוון מיתרים בגיטרה. כל טום צריך פיץ’ משלו, וכולם ביחד צריכים להישמע כמו משפחה שלא רבים בארוחת שישי.

הקיק: הלב הפועם והעמוק (של הקהל)

הקיק הוא הבס של המערכת. בדרך כלל מכוונים אותו נמוך יחסית כדי לקבל צליל עמוק ו”שמן”. לקיק יש גם עור עליון (באטר) ועור קדמי (Resonant/Display Head). העור הקדמי לרוב עם חור (Port Hole) בשביל לאפשר לאוויר לצאת ולשלוט בססטיין, וגם כדי לשים מיקרופון בפנים. כיוון העור הקדמי (עם או בלי חור) משפיע המון על כמות הרזוננס וה”בום” של הקיק. עור קדמי מתוח יותר ייתן יותר בום. עור קדמי רפוי יותר ייתן פחות בום ויותר “פאנץ'” יבש. וכן, בתוך הקיק שמים בדרך כלל שמיכות או כריות או כל דבר אחר שסופג קצת כדי לשלוט בססטיין. זה לא מדע טילים, זה מדע ריפוד.

תקלות נפוצות ואיך לצחוק עליהן (ואז לתקן אותן)

• התוף מזמזם כמו דבורה שיכורה: בדרך כלל זה אוברטונים. נסה למצוא איזה בורג משדר “יש לי יותר מדי מתח” ולהרפות אותו ממש מעט. לפעמים זה אומר שהעור התחתון מכוון נמוך מדי ביחס לעליון (או להיפך). ולפעמים… זה פשוט תוף גרוע. קורה גם לגדולים ביותר.
• הסנר “שרף”: זה אומר שהסנרים רוטטים גם כשאתם לא מנגנים על הסנר עצמו, אלא על הטומים או הקיק. תופעה מעצבנת נפוצה. יכול להיות שהסנרים מתוחים מדי. יכול להיות שהעור התחתון של הסנר לא מתוח מספיק. ויכול להיות שהטומים שלכם מכוונים בדיוק בתדר שגורם לסנרים לרעוד (זה מצב של “סנר סימפתטי” – הוא פשוט מרגיש את הכאב של הטומים). נסו לשנות קצת את הכיוון של העור התחתון של הסנר, או לשנות טיפה את הפיץ’ של הטומים.
• התוף נשמע מת: או שהעורות ישנים ומתוחים (צריך להחליף), או שהם מכוונים נמוך מדי, או שיש לכם יותר מדי דמפינג (ריפוד) על העורות. שחררו קצת את הריפוד או הדקו מעט את העורות. תחזירו לו את הנשמה.
• הפיץ’ “צולע”: אתם מנגנים על התוף, והצליל יורד מיד אחרי החבטה? כנראה שהעור לא מכוון אחיד מסביב. חזרו לשלב האצבע והאוזן ליד כל בורג ותקנו את האחידות. זה כמו לתקן כיסא נדנדה עם רגל עקומה.

שאלות שמתופפים שואלים את עצמם (ואת גוגל) בארבע לפנות בוקר כשהם לא מצליחים לכוון

• ש: כמה פעמים בשבוע אני צריך לכוון את התופים?
• ת: תלוי כמה אתם מנגנים, איפה אתם מאחסנים אותם (שינויי טמפרטורה ולחות משפיעים), וכמה אתם פרפקציוניסטים (או אובססיביים). ברצינות? לפני כל הופעה או הקלטה זה חובה. לכיוון “תחזוקה” שוטף, פעם בשבוע-שבועיים או כשזה נשמע רע זה מספיק לרוב האנשים.
• ש: יש טיונר אלקטרוני שמכוון הכל בשנייה?
• ת: יש טיונרים אלקטרוניים (TuneBot הוא אחד המוכרים) שעוזרים מאוד למדוד את הפיץ’ ליד כל בורג ואת הפיץ’ הכולל. הם לא עושים את העבודה בשבילכם, אבל הם כלי עזר פנטסטי לעין (או אוזן) הלא מאומנת. עדיין תצטרכו לסובב את הברגים בעצמכם.
• ש: מתי אני יודע שהגיע הזמן להחליף עורות?
• ת: כשהם נראים בלויים, יש עליהם מלא שקעים, והם פשוט לא מחזיקים כיוון יותר, לא משנה כמה תנסו. עורות ישנים נשמעים מתים. תחשבו עליהם כמו על צמיגים של רכב. אחרי X קילומטרז’ (או חבטות) הם פשוט נגמרים. אל תחסכו על זה. עורות חדשים וטובים יכולים לשדרג משמעותית אפילו מערכת תופים פשוטה.
• ש: למה כיוונתי את הסנר שעות ועדיין הוא נשמע כמו פח אשפה?
• ת: סנרים הם החלק הכי מתסכל במערכת לפעמים. אולי הבעיה בסנרים עצמם (הקפיצים), אולי במנגנון ההפעלה שלהם (הסטריינר), אולי בעור התחתון שהוא לא סנר סייד ייעודי, או שהוא לא מתוח ממש חזק. ואולי… שוב, זה פשוט תוף סנר שצריך לעבור דירה.
• ש: האם כיוון משפיע על העוצמה?
• ת: לא ישירות על העוצמה (דציבלים), אבל תוף מכוון נשמע “חזק” יותר במובן של מלאות ופאנצ’. תוף לא מכוון מבזבז אנרגיה על אוברטונים וצלילים לא נעימים, אז הוא נשמע חלש יותר ופחות אפקטיבי, גם אם אתם חובטים בו באותה עוצמה.
• ש: אני חייב לכוון את הטומים בפיצ’ים מסוימים (למשל, טרצות, קוורטות)?
• ת: לא חייב. זה גישה נפוצה אצל חלק מהמתופפים (לכוון את הטומים ביחסים מוזיקליים אחד לשני), וזה יכול להישמע מעולה. אבל אתם יכולים לכוון אותם פשוט לפי הטעם שלכם, שהם ישמעו טוב כשלעצמם וכקבוצה. אל תיתנו ל”כללים” להלחיץ אתכם. זו מוזיקה, לא מתמטיקה עיונית. (טוב, אולי קצת מתמטיקה, אבל מהסוג הכיפי).

טיפים אחרונים למתופף (הטרי או המתוסכל)

• תהיו סבלניים. מאוד. כיוון לוקח זמן, וזה בסדר. זה מיומנות שלומדים. כמו לרכוב על אופניים או להרכיב רהיט מאיקאה בלי להישאר עם חלקים מיותרים. (טוב, אולי לא כמו הדוגמה השנייה).
• הקשיבו! האוזן שלכם היא הכלי הכי חשוב. תתאמנו בלשמוע את הפיץ’ ליד כל בורג. תשוו אותם. הקשיבו לצליל הכולל. ככל שתעשו את זה יותר, האוזן שלכם תשתפר.
• אל תפחדו לנסות. אין “נכון” ו”לא נכון” מוחלט. נסו לכוון גבוה יותר, נמוך יותר, את העור התחתון גבוה מהעליון, או להיפך. תמצאו את הסאונד שאתם אוהבים ושמתאים למוזיקה שלכם. זה המסע שלכם עם התופים שלכם.
• למדו ממקורות נוספים. יש מלא מדריכים מצוינים ביוטיוב, פורומים של מתופפים ועוד. תראו איך אחרים עושים את זה. תגנבו טיפים. זה לגיטימי לחלוטין.
• זכרו למה התחלתם. לנגן בכיף. לכוון תופים אמור לשפר את הכיף הזה, לא להפוך אותו לסיוט. אם אתם מתוסכלים, קחו הפסקה. לכו לנגן על התופים הלא מכוונים שלכם, רק בשביל הפרופורציה. ואז תחזרו לכיוון בראש צלול.

סיכום (כי הגיע הזמן לעשות קצת רעש, מכוון!)

אז הנה זה. המדריך הפחות רשמי והיותר מצחיק (אני מקווה) לכיוון תופים. זה לא קסם שקורה בשנייה, וזה בטח לא תמיד קל. יהיו רגעים שתהיו בטוחים שהתוף שונא אתכם באופן אישי. יהיו רגעים שתהיו מוכנים לשרוף את המערכת כולה. אבל אז, אחרי קצת ניסוי וטעייה (והתייעצות עם גוגל, כי בואו נודה, אנחנו עושים את זה כל הזמן), אתם תגיעו לזה. אתם תשמעו את התוף הזה שרים כמו שמעולם לא שמעתם אותו שר לפני כן. וההרגשה הזו? שווה הכל. את כל התסכול. את כל הסיבובים בברגים. אתם עכשיו לא סתם מתופפים. אתם אומני סאונד. אתם מטפלים קוליים של עורות מתוחים. אתם… אלה שגורמים ללהקה להישמע פי אלף יותר טוב רק כי השקעתם כמה דקות בכיוון.

עכשיו לכו. קחו את מקש הכיוון הארור הזה. קחו אוויר. ופשוט תתחילו לכוון. אל תפחדו. אתם יכולים לעשות את זה. והפעם הבאה שתופיעו, והסאונד של התופים שלכם יהיה הדבר הכי טוב במיקס (כן, זה יכול לקרות!), תזכרו את הרגע הזה. ואולי, רק אולי, תחשבו עלי לרגע. ואם מישהו מהקהל יזרוק עליכם חזיה, תגידו לו שהיא בשבילי. בהצלחה, רוקרים! עכשיו לכו תעשו קצת רעש… טוב!