האזנתם פעם לגיטריסט אגדי והתפלאתם איך לעזאזל הוא מפיק את הצליל המטורף הזה?
חשבתם שזה רק הגיטרה? חברים, אתם טועים בגדול!
מאחורי כל ריף שמרעיד את הנשמה, מאחורי כל סולו שמעיף את המוח, עומדת קופסה מרובעת ומלאת נשמה – המגבר.
כן, כן, הקופסה המסתורית הזו, שנראית כמו מקרר קטן עם כפתורים, היא היא הסוד.
והיום, אתם עומדים לצאת למסע חוויתי.
מסע שישנה את הדרך שבה אתם תופסים מוזיקה.
תלמדו מה עומד מאחורי הצלילים האייקוניים ביותר בעולם.
ותבינו איך לבחור את המגבר המושלם בשבילכם, בלי לקרוע את הכיס ובלי להתקבל לבית משוגעים.
התכוננו לצחוק, ללמוד, ואולי אפילו להתאהב במכונה שמפיקה רעש.
בואו נצלול פנימה!
4 מגברים ששינו את העולם: מי יגרום לכם להישמע כמו רוקסטאר (ומי כמו סבא?)
ברוכים הבאים למגרש המשחקים הסוער והמרעיש ביותר בעולם המוזיקה! היום אנחנו הולכים לפרק לגורמים, לצחוק, ולבסוף, להבין את הגיבורים הבלתי מעורערים מאחורי הצלילים שאנחנו כל כך אוהבים: המגברים. אתם יודעים, הקופסאות האלה עם הרמקולים והכפתורים שגורמות לגיטרה שלכם להישמע פחות כמו קופסת שימורים ויותר כמו קונצרט. אם פעם חשבתם שגיטרה חשמלית זה רק הגיטרה עצמה, תתכוננו לגלות שהמגבר הוא כמו היין המשובח – הוא הופך את הענבים (הגיטרה) למשקה אלים ומשכר (הסאונד שלכם).
אני זוכר את הפעם הראשונה שחיברתי גיטרה למגבר. ציפיתי לצליל אלוהי, לריף שמרעיד הרים. מה קיבלתי? זמזום מנומנם וקצת פידבק צורם, שהזכיר לי את השכן שנוסע עם הטנדר הישן שלו בשש בבוקר. ואז למדתי: מגבר זה לא רק עוצמה, זו אופי. זה עולם שלם של אישיות. אז בואו נפגוש את ארבעת המופלאים – ארבעה מותגים שהפכו לאגדות, כל אחד עם אופי משלו, וכל אחד עם סיפור מצחיק מאחוריו.
למה בכלל מגבר? הקופסה הרועשת ששינתה את העולם (ואת השכנים שלכם)
בואו נהיה כנים: גיטרה חשמלית בלי מגבר היא בערך כמו ספגטי בלי רוטב. היא שם, היא קיימת, אבל היא חסרת טעם, חסרת נשמה, ובכלל לא מעניינת. המגבר הוא הריאות של הגיטרה שלכם, המוח שלה, ולפעמים, גם הכבד שלה, אם אתם אוהבים לנגן בווליום שישבור חלונות. הוא לוקח את האות החלש והמסכן שיוצא מהפיקאפים של הגיטרה ומנפח אותו לכדי קונצרט שלם. או, במקרה הגרוע, לכדי צעקה של חתול תקוע בתעלת ביוב. המטרה היא להגיע לקונצרט, כן?
מעבר להגברת הווליום, המגבר מעצב את הצליל. הוא נותן לו צבע, טקסטורה, ולפעמים, קראנצ’יות כזאת שתרצו פשוט לאכול אותה. כל מגבר, במיוחד אלה שנצלול אליהם היום, הוא יצירת אמנות הנדסית עם פילוסופיית סאונד משלו. בין אם אתם רוצים את הסאאונד הנקי והצלול של נהר ביום בהיר, או את הדיסטורשן המלוכלך והמצ’ואיסטי של מועדון רוק אפלולי – יש מגבר בשבילכם. בואו נתחיל לדבר על ענקי התעשייה.
מרשל: כשהרוקנרול פגש את הקיר (ובטעות נשמע מדהים)
אם רוקנרול היה דת, מרשל היה האפיפיור שלה. ואולי גם המקדש, והדרשה, והרעיון כולו. כשאתם חושבים על גיטריסטים אגדיים שעומדים על הבמה עם ערימות של מגברים שמאיימים לקרוס, רוב הסיכויים שאתם חושבים על מרשל. המותג הזה הוא שם נרדף לווליום מטורף, לדיסטורשן אימתני, ולסאונד שפשוט בועט לכם בבטן (בצורה טובה, כמובן).
מרשל הוא כמו החבר הזה שמגיע למסיבה, ישר מכוון את הווליום למקסימום, ובלי שהוא שם לב, כולם פשוט מתחילים לרקוד בטירוף. הוא אולי לא הכי עדין, והוא בטוח לא הכי שקט, אבל הוא מביא את המסיבה. תמיד. ובתכל’ס, מי לא רוצה להיות חבר של “המסיבה”?
האגדה האדומה: איך מרשל הפך לקאנון של הרוק?
הכל התחיל בשנות ה-60 באנגליה, כשג’ים מרשל, שבכלל תיקן ציוד אלקטרוני, החליט לבנות מגבר משלו. גיטריסטים צעירים רצו משהו חזק יותר, רועש יותר, עם יותר “אוברדרייב” (הצליל המלוכלך והנהדר הזה). אז מרשל בנה אותו. ובום! מיתוס נולד. פתאום, אמנים כמו ג’ימי הנדריקס, לד זפלין, AC/DC ועוד עשרות אלפים אחרים גילו את הצליל ששינה את פני המוזיקה. זה לא היה רק מגבר, זו הייתה הצהרה: אנחנו פה, אנחנו רועשים, ואנחנו לא מתנצלים על זה!
מה הוא עושה בדיוק? ההסבר הטכני ללא כאבי ראש
הסאונד הקלאסי של מרשל מתאפיין ב”מיד” (תדרי אמצע) בולט ואגרסיבי, גיין (דיסטורשן) גבוה, וססטיין (התמשכות הצליל) שממשיך גם כשהגיטריסט כבר הלך הביתה. זה לא צליל נקי, הוא מלוכלך וסקסי בטירוף. רוב מגברי מרשל האגדיים משתמשים בשפופרות כוח מסוג EL34, שנותנות להם את החתימה הסונית המיוחדת הזו. כשאתם שומעים גיטרה שצועקת, מגרגרת, ופשוט קורעת את האוויר, רוב הסיכויים שזה מרשל.
- מאפיינים: צליל קראנצ’י, אגרסיבי, עם הרבה גיין. תדרי אמצע בולטים שחותכים את המיקס.
- אידיאלי ל: רוק כבד, מטאל, בלוז-רוק, פאנק (הז’אנר, לא מצב הרוח).
- טעויות נפוצות: לנסות להוציא ממנו קלין צלול כמו נהר שוויצרי. זה כמו לבקש ממתאגרף אלוף לרקוד בלט – הוא יכול, אבל זה לא הכי טבעי לו.
שאלות ותשובות עם “הבנקאי הרועש”
שאלה: אני רוצה סאונד של רוק כבד, אבל אני מנגן בחדר שינה. האם מרשל הוא הבחירה הנכונה?
תשובה: בהחלט! אבל אולי תרצו לשקול דגם קטן יותר, או כזה עם שליטה טובה בווליום. לרוב, מרשלים במיטבם כשהם רועשים, אבל יש היום גם דגמים נפלאים שמספקים את הסאונד האגדי גם בווליום סביר. רק תזכרו לשלוח פיצוי לשכנים מראש.
שאלה: מה זה “סטאק” של מרשל? למה כולם מדברים על זה?
תשובה: “סטאק” זה פשוט אומר שהראש (החלק המגביר) יושב על קבינה (החלק עם הרמקולים). “חצי סטאק” זה ראש וקבינה אחת, “פאל סטאק” זה ראש ושתי קבינות. זה נראה אדיר על הבמה, נשמע מדהים, ומספרים שזה גם עוזר בבניית שרירי זרוע כשיש לך הופעות. אבל באמת, זה פשוט עוד קבינה שדוחפת יותר אוויר.
פנדר: הצליל הנקי שיכול לנגן גם את השתיקה (ולגרום לה להישמע טוב)
אם מרשל הוא הילד הרע של עולם המגברים, פנדר הוא המבוגר האחראי. זה לא אומר שהוא משעמם, חלילה! הוא פשוט אלגנטי, מלוטש, ורב-גוני בצורה בלתי רגילה. כשאתם חושבים על בלוז, ג’אז, קאנטרי, או כל ז’אנר שדורש ניקיון, בהירות וחמימות צלולה – אתם חושבים על פנדר. זה המגבר שמכבד את הגיטרה שלכם ומאפשר לה לזרוח בכל הדרה.
פנדר הוא כמו השף גורמה הזה, שיודע לקחת את המרכיבים הכי פשוטים ולהפוך אותם למנה מלאת טעם ועומק. הוא לא מנסה להשתלט על הטעם המקורי, הוא רק משפר אותו. וממש כמו שאף אחד לא יתווכח עם שף גורמה, אף אחד לא יתווכח עם מגבר פנדר שמנגן בלוז טוב.
הקלאסיקה הכחולה: צליל הגיטרה שלכם, רק גדול יותר ומבריק יותר
ליאו פנדר, אדם גאון שיצר את הגיטרות החשמליות האייקוניות, יצר גם את המגברים שישלימו אותן. בשנות ה-50, כשכולם רצו יותר ווליום, פנדר סיפק מגברים עם צליל נקי ועוצמתי, הרבה “הד רום” (יכולת להישאר נקי גם בווליום גבוה), ופיצ’רים כמו ריברב (הדהוד) וטרמולו (רטט) שהפכו לסמני היכר. הטוויד דלוקס, הבאסמן, הטווין ריברב – אלה לא סתם שמות, אלה מיתוסים!
פנדר לקח את הצליל החשמלי הצעיר והעניק לו מקום של כבוד. הוא אפשר לג’אזיסטים לנגן נקי כמו אקוסטית, לבלוזיסטים להרגיש כל ניואנס של נגינה, ובעצם, פתח עולם שלם של אפשרויות מוזיקליות. הרי אין כמו ה”צ’יקן פיקינג” של קאנטרי דרך פנדר, נכון?
מה הקטע עם ה”קלין” הזה? הסבר למה שקיפות היא כוח
הסאונד של פנדר הוא צלול, בהיר וחם. הוא מאפשר לגיטרה שלכם להישמע כמו הגיטרה שלכם, רק גדול יותר ומלא יותר. הוא לא “צובע” את הצליל עם דיסטורשן, אלא נותן לו מקום לנשום. מגברי פנדר משתמשים לרוב בשפופרות כוח מסוג 6L6 (וגם 6V6 בדגמים קטנים יותר), שנותנות להם את הצליל העשיר והמלא הזה, עם בסים עמוקים וטרבל (תדרים גבוהים) מבריק.
- מאפיינים: ניקיון יוצא דופן, “הד רום” גבוה, ריברב וטרמולו מובנים. צליל חם ועגול.
- אידיאלי ל: בלוז, ג’אז, קאנטרי, פופ, סרף רוק, רוק אלטרנטיבי שמחפש קלין טוב.
- טעויות נפוצות: לחשוב שאפשר להוציא ממנו את אותה רמת גיין אגרסיבית כמו ממרשל. אפשר, עם פדלים, אבל זו כבר אופרה אחרת.
שאלות ותשובות עם “המרגיע הלאומי”
שאלה: אני רוצה מגבר עם הרבה ריברב. האם פנדר הוא המלך של הריברב?
תשובה: הוא בהחלט אחד המועמדים המובילים לכתר! הריברב האביבי של פנדר הוא אגדי, ורבים מנסים לחקות אותו. אם אתם חובבי סאונד “רטוב” של גלישה או בלוז אטמוספרי, פנדר הוא מקום מצוין להתחיל בו. הוא פשוט עושה את זה טוב יותר מרובם.
שאלה: האם פנדר מתאים גם לרוק? אני אוהב לנגן קצת רוק.
תשובה: בהחלט! למרות שפנדר ידוע בקלין שלו, הוא מהווה פלטפורמה אדירה לפדלי אוברדרייב ודיסטורשן. הרבה רוקיסטים מעדיפים את ה”קלין פדאל פלטפורם” של פנדר, שנותן להם את הבסיס המושלם ואז הם מוסיפים את ה”לכלוך” עם פדלים חיצוניים. זה מאפשר ורסטיליות עצומה, ואתם לא כבולים לסאונד אחד.
ווקס: כשהבריטים החליטו שצליל חם הוא גם שיק
כשחושבים על ווקס, ישר קופצים לראש שתי מילים: הביטלס ו”צ’יים” (Chime). הצליל המצלצל, הבהיר והמנצנץ של מגברי ווקס, ובמיוחד ה-AC30 האגדי, הוא אחד מהצלילים המזוהים ביותר בהיסטוריה של המוזיקה. זה כמו אותו חבר אנגלי מנומס שתמיד לובש ג’קט יפה, אבל כשאתה שומע אותו מדבר, אתה מבין שיש לו חוש הומור מחוספס ואינטליגנטי. ווקס הוא בדיוק כזה – אלגנטי מבחוץ, אבל עם פנימיות פאנקיסטית קלה כשמפתים אותו קצת.
המהפכה האנגלית: איך AC30 כבש את העולם בסערה?
באנגליה של שנות ה-60, כשלהקות רצו להישמע מעבר לרעש הקהל, ווקס סיפקה את הפתרון. במקום להגביר את העוצמה באופן לינארי כמו פנדר, ווקס יצרו מגברים ש”שוברים” (Breaks up) את הצליל בצורה מוזיקלית ונעימה. ה-AC30, עם שפופרות ה-EL84 שלו, הפך לסטנדרט של ה”סאונד הבריטי”. הביטלס, הרולינג סטונס, הקווין – הרשימה אינסופית. כולם התאהבו בצליל המלא והמצלצל הזה, שהיה שונה מאוד מכל מה שהיה קיים עד אז.
ווקס הוא המגבר שגרם לכל העולם לרצות להישמע קצת יותר אנגלי, קצת יותר קולי, וקצת יותר חדשני. הוא הוכיח ש”גיין” יכול להיות עדין, מלא בטקסטורה, ולא רק פיצוץ ענק.
הצ’יים הקסום: איך ווקס משיג את הסאונד הייחודי שלו?
הסאונד של ווקס הוא בהיר, מצלצל, עם תדרי אמצע עשירים וקראנץ’ ייחודי כשמגבירים אותו. בניגוד למרשל, הגיין של ווקס יותר “מלודי” ופחות אגרסיבי. הוא מתאים למוזיקה שמחפשת בהירות, ארטיקולציה, וגם קצת “לכלוך” עם אופי. זהו סאונד שמאוד רגיש לדינמיקה של הנגינה שלכם – נגנו חלש ותקבלו קלין יפה, נגנו חזק ותקבלו את הצ’יים המפורסם.
- מאפיינים: צליל פעמוני (“Chime”), גיין עשיר ו”טובי”, רגישות גבוהה לדינמיקת נגינה.
- אידיאלי ל: פופ, אינדי רוק, רוק בריטי, בלוז-רוק, גאראז’ רוק.
- טעויות נפוצות: לנסות להוציא ממנו בסים מטורפים כמו ממגברי בס. הוא לא נועד לזה. הוא נועד להיות חד, נוצץ, וקצת ציני.
שאלות ותשובות עם “הג’נטלמן המרעיש”
שאלה: מה זה “Top Boost” במגבר ווקס? זה סתם כפתור יפה?
תשובה: ממש לא! “Top Boost” זה בעצם מעגל פרה-אמפ נוסף בתוך המגבר, שנותן לכם אקסטרה גיין ואקסטרה בהירות בתדרים הגבוהים. זה מה שנותן לווקס את הצ’יים המפורסם והחותך שלו, והוא קריטי למי שמחפש את הסאונד ה”בריטי” הקלאסי. נסו לשחק איתו, אבל בזהירות, כי הוא יכול להיות קצת “טוויקי” (רגיש).
שאלה: האם מגברי ווקס יכולים להיות רועשים מספיק להופעה?
תשובה: ה-AC30, כשמו כן הוא, 30 וואט של עוצמה אימתנית שמספיקים בהחלט לרוב ההופעות (אפילו הגדולות יותר אם הוא ממוקרופון). שלא תטעו, למרות שהוא לא “הכי חזק” מבחינת מספרים, הצליל שלו חותך את המיקס בצורה מדהימה. פעם, כשהביטלס ניגנו איתו, לא היה לווליום שום בעיה לחתוך את צעקות הקהל. בקושי שמעו אותם, אבל זה כבר סיפור אחר…
מסה בוגי: המדען המטורף של עולם המגברים? (רמז: כן!)
אם שלושת המגברים הקודמים הם קלאסיקות עם אופי מובהק, מסה בוגי הוא הילד הגאון והמורכב במשפחה. זה המגבר שדוחף את הגבולות, ממציא טכנולוגיות חדשות, ומאפשר לגיטריסטים ורסטיליות סאונד מדהימה. הוא כמו פרופסור באוניברסיטה שיכול ללמד אתכם גם פיזיקה קוונטית, גם פילוסופיה יוונית עתיקה, וגם איך לבשל את האוכל הכי טעים בעולם. מסה בוגי זה לא סתם מגבר, זו מעבדת סאונד.
הפרופסור המבריק: מגברים מורכבים עם סאונד מעיף
מסה בוגי החלה את דרכה בסוף שנות ה-60 בארה”ב, כשראנדל סמית’ התחיל לשנות ולשדרג מגברי פנדר קטנים, והפך אותם למפלצות גיין קטנות. הסיפור המפורסם הוא שקרלוס סנטנה עבר בחנות, ניגן על אחד המגברים האלה, ופשוט התאהב. הוא אמר: “Man, this little boogie really boogies!” ומכאן השם. מסה בוגי היא חלוצה בתחום המגברים מרובי הערוצים, הגיין הגבוה, והאקווילייזרים הגרפיים המובנים, שמאפשרים שליטה חסרת תקדים על הצליל.
זו החברה שאומרת: “למה לבחור סאונד אחד, כשאפשר שיהיו לך עשרה?!” היא נתנה לעולם את ה-Mark Series האגדי, את ה-Rectifier המפלצתי, ואת ה-Lonestar שמספק קלינים מדהימים. אם אתם אוהבים לשחק עם כפתורים ולחקור עולמות סאונד חדשים, מסה בוגי הוא הגן עדן שלכם.
“ערוצים, מתגים, וכמה כפתורים כבר אפשר ללחוץ?!” – מדריך הישרדות למסה בוגי
מגברי מסה בוגי ידועים במורכבות שלהם. הם מגיעים עם מספר ערוצים (לרוב 2, 3 או אפילו 4), שלכל אחד מהם יש הגדרות גיין, טון, ולפעמים גם כוח משלו. זה כמו לקבל חמישה מגברים בתוך קופסה אחת. יש להם גם מתגים רבים לשליטה על מצבי שפופרות, רמות כוח, ועוד כל מיני דברים שיגרמו לכם להרגיש כמו מהנדסי חלל. אבל אל תפחדו! אחרי שתלמדו את ה”שפה” שלהם, תגלו עולם שלם של צלילים.
- מאפיינים: ורסטיליות סאונד קיצונית, גיין גבוה ומהודק, קלינים צלולים, תדרי בס הדוקים.
- אידיאלי ל: מטאל, פרוגרסיב רוק, פיוז’ן, ג’אז, בלוז… בעצם, לכל מי שרוצה המון אפשרויות סאונד.
- טעויות נפוצות: לנסות להבין את כל הכפתורים ביום אחד. קחו את זה לאט, ותגלו שהשד הוא לא נורא כל כך, הוא פשוט עם המון כפתורים.
שאלות ותשובות עם “הגאון המהיר”
שאלה: האם מסה בוגי הוא רק למטאליסטים?
תשובה: חד משמעית לא! למרות שמגברי ה-Rectifier שלהם הפכו לאיקוניים בעולם המטאל, למסה בוגי יש גם דגמים כמו ה-Lonestar או ה-Mark Series שיכולים לספק קלינים עוצמתיים וחמים שמתאימים לג’אז, בלוז או קאנטרי. הורסטיליות היא שם המשחק פה!
שאלה: למה מגברי מסה בוגי כל כך יקרים?
תשובה: השקעה בחומרים איכותיים, בנייה ידנית בארה”ב, ותכנון הנדסי מורכב עם המון פונקציות ואיכות סאונד בלתי מתפשרת. זה לא רק מגבר, זו יצירת אמנות עם רכיבים פרימיום. זה כמו לשלם על מכונית יוקרה – אתה לא רק משלם על הרכב, אתה משלם על ההנדסה, על המותג, ועל היכולת שלה להעיף אותך מ-0 ל-100 בשלוש שניות (סאונד, כמובן, לא מהירות!).
אז מה הסאונד שמתאים לך? 3 שאלות שיעזרו לך לבחור (בלי להתגרש)
אחרי שצללנו לעולמם המופלא של ארבעה ענקי מגברים, הגיע הזמן לשאול את השאלה המיליון דולר: איזה מהם מתאים לך? אל דאגה, אין צורך בטיפול פסיכולוגי עמוק או בהיפוך גורלות. רק כמה שאלות פשוטות, והרבה הקשבה ללב (ולאוזניים).
האם אתה רוקר חסר מעצורים או בלש ג’אז עדין?
- איזה סוג מוזיקה אתה מנגן (או רוצה לנגן)?
- אם אתם חיים ונושמים רוק כבד, מטאל או פאנק אנרגטי, ואתם אוהבים כשהגיטרה שלכם צורחת באושר – מרשל הוא חבר הנפש שלכם.
- אם אתם בעניין של בלוז עמוק, ג’אז מתוחכם, קאנטרי משוכלל או פופ מלוטש, ואתם רוצים שהגיטרה שלכם תישמע נקייה, בהירה ומלאת אופי – פנדר הוא הכתובת.
- אם אתם אוהבים את המידל-גראונד – רוק בריטי, אינדי, פופ עם קראנץ’ מתוק, ואתם אוהבים כשהצליל “מצלצל” ונושם – ווקס הוא הבחירה השיקית.
- אם אתם הרפתקנים, אוהבים לג’נגל בין סגנונות, צריכים קלין מושלם וגיין מטורף באותו מגבר, ואתם לא פוחדים מכמה כפתורים נוספים – מסה בוגי הוא המגרש שלכם.
- מה התקציב שלך (בלי לפרט לבן/בת הזוג, כמובן)?
- יש מגברים מעולים בכל טווחי המחירים מכל המותגים. אל תחשבו שצריך למשכן כליה בשביל סאונד טוב. התחילו במשהו סביר, ותמיד אפשר לשדרג. המטרה היא להתחיל לנגן, לא ללכת פשיטת רגל.
- איפה אתה הולך לנגן?
- בחדר שינה? אולי מגבר קטן יותר (קומבו) או ראש עם הספק נמוך יתאים.
- בחזרות עם הלהקה? משהו בסביבות ה-20-50 וואט כבר יתחיל לתת עבודה.
- על במות ענק מול אלפי אנשים? אז כן, אולי תצטרכו “חצי סטאק” או “פאל סטאק” כדי שלא תצטרכו לצעוק לטכנאי הסאונד “הגבר אותי בבקשה, אני לא שומע כלום!”.
טיפים להמשך הדרך: לא להתייאש גם כשהסאונד נשמע כמו תרנגולת בתאונת דרכים
אז עכשיו אתם חמושים בידע על מותגי המגברים המובילים. אבל לפני שאתם רצים לקנות את המגבר היקר ביותר שראיתם, הנה כמה טיפים שיעזרו לכם לשמור על השפיות ועל המוטיבציה בדרך לכיבוש עולם הסאונד.
איך לא לזרוק את המגבר מהחלון? סבלנות, חברים, סבלנות!
זכרו, מגבר הוא כלי נגינה בפני עצמו. הוא דורש הבנה, סבלנות, והרבה ניסוי וטעייה. אל תתייאשו אם בהתחלה הסאונד לא נשמע לכם בדיוק כמו ביוטיוב. שחקו עם הכפתורים, נסו גיטרות שונות, מיקומים שונים בחדר, ואל תפחדו לטעות. טעויות הן הדרך הטובה ביותר ללמוד (וגם להפיק צלילים ממש מצחיקים לפעמים).
- הקשיבו טוב: שימו לב לפרטים הקטנים. איך הצליל משתנה כשאתם מזיזים כפתור טון אחד במעלה או מטה?
- הקליטו את עצמכם: לפעמים, מה שנשמע לנו טוב כשאנחנו מנגנים, נשמע אחרת לגמרי בהקלטה. זה עוזר לכם להיות אובייקטיביים.
- אל תפחדו מ”לכלוך”: הרבה מהקסם של המגברים נובע דווקא מהאופן שבו הם “נשברים” ומייצרים אוברדרייב.
- למדו מהטובים ביותר: האזינו לגיטריסטים שאתם אוהבים ונסו לזהות את הצליל שלהם. זה ייתן לכם כיוון.
קצת השראה: איפה מוצאים את המגבר הבא שלך (חוץ מ-MusicIndex, כמובן)?
האינטרנט מלא במידע מדהים. יש אלפי סרטוני יוטיוב, בלוגים ופורומים שבהם אנשים מטורפים כמונו מבלים את ימיהם בויכוחים עקובים מדם על איזה מגבר הכי טוב (וכולם טועים, כי המגבר שלי הוא הכי טוב). אבל ברצינות:
- צפו בדמואים: ביוטיוב יש אינסוף סרטונים של השוואות וסקירות מגברים. זה נותן לכם מושג ראשוני.
- קראו ביקורות: אתרים מקצועיים, מגזיני גיטרה, ואפילו פורומים, יכולים לתת לכם מידע רב.
- לכו לנגן עליהם! הטיפ החשוב ביותר: לכו לחנויות כלי נגינה, חברו את הגיטרה שלכם (או אחת דומה), ונגנו! שום סרטון או ביקורת לא יחליפו את התחושה שלכם מהמגבר.
סיכום פרוע: קדימה, צאו לנגן (אני מחזיק אצבעות לשכנים שלכם)!
אז הנה זה! המסע המטורף שלנו בעולם המגברים הגיע לסיומו (לעת עתה). למדנו על מרשל הרעשני, פנדר האלגנטי, ווקס המצלצל, ומסה בוגי המורכב. ראינו שמאחורי כל סאונד אגדי עומדת פילוסופיה שלמה, ולכל גיטריסט יש את המגבר המושלם עבורו, גם אם הוא עדיין לא יודע את זה.
העולם המוזיקלי הוא מסע בלתי נגמר של למידה וגילוי. אל תפחדו להתנסות, אל תתביישו לשאול שאלות (אפילו אם הן נשמעות לכם מטופשות), ותמיד, אבל תמיד, תמשיכו לנגן. ומי יודע, אולי יום אחד אתם תהיו אלה שירכיבו ערימת מגברים מטורפת על הבמה וירעידו את העולם. ואם זה יקרה, אל תשכחו להזמין אותי להופעה הראשונה שלכם – אני אביא אטמי אוזניים, רק ליתר ביטחון, כן?
יאללה, רוקנרול!