כיוון בס-דראם: מעמוק ושמן ועד פאנצ’י וקצר – המדריך המלא

אז, קניתם מערכת תופים?
או אולי סתם שכרתם דירה ליד מישהו שכן?
בכל מקרה, הגעתם למקום הנכון.
בואו נדבר על הבס-דראם, או כמו שאוהבים לקרוא לו בעברית (לפעמים בטעות), התוף בס.
זה הלב הפועם של הלהקה.
הבסיס.
הדבר הזה שגורם לכולם לרקוד (או לפחות לזוז בעצבנות בכיסא).
אבל לפעמים, במקום להישמע כמו פעימה עוצמתית של טי-רקס, הוא נשמע יותר כמו… ובכן, קרטון מלא גרביים.
או אולי כמו לוויתן גוסס.
אנחנו כאן כדי לשנות את זה.
אנחנו הולכים להפוך את מפלצת העץ והעור (או הפלסטיק, בואו נודה באמת) הזו למשהו שנשמע כאילו יצא מאולפן הקלטות סודי בבונקר תת קרקעי.
גם אם אין לכם שמץ של מושג מה אתם עושים.
גם אם המפתח כיוון היחיד שאי פעם השתמשתם בו היה כדי לפתוח בקבוק בירה.
אל דאגה.
אנחנו נעבור את זה יחד.
בסוף המדריך הזה, לא רק שתבינו איך לגרום לבס-דראם שלכם להישמע מדהים, אלא גם תדעו איך לדבר על זה בחכמה (ולהרשים את החברים שעד עכשיו חשבו שאתם רק עושים רעש).
הבס-דראם שלכם עומד לקבל שדרוג רציני.
והאוזניים שלכם (והשכנים שלכם) עומדות להודות לכם.
(טוב, אולי לא השכנים. אבל אתם תודו לעצמכם).
בואו נתחיל!

1. למה בכלל לטרוח? המדע המוזר מאחורי הצליל המושלם

אתם בטח חושבים, “רגע, הבס-דראם זה רק מכה אחת גדולה! למה צריך לכוון את זה? זה לא גיטרה.”
ובכן, חברים, אתם טועים.
ובגדול.
הבס-דראם, כמו כל כלי נגינה, מייצר צליל בתדר מסוים.
גם אם זה צליל נמוך ושמן.
הצליל הזה נוצר מהרטט של עורות התוף (כן, יש לו שניים לרוב! הפתעה!).
הרטט הזה מושפע מהמתח של העורות, מהגודל והחומר של התוף עצמו, ואפילו מהאוויר בפנים.
לכוון את הבס-דראם זה כמו לבשל.
אפשר לזרוק הכל לסיר ולקוות לטוב (רוב הסיכויים שזה ייצא בלגן).
או שאפשר לעקוב אחרי מתכון מדויק, לשלוט במרכיבים, ולקבל מנה… סליחה, סאונד… פשוט מושלם.

1.1. מה ייצא לכם מזה (חוץ מאצבעות כואבות והרבה קללות)?

• סאונד מקצועי: ברצינות, ההבדל בין בס-דראם מכוון טוב לבס-דראם מכוון רע הוא כמו ההבדל בין ארוחה במסעדת מישלן לסנדוויץ’ שהכנתם בחושך בשלוש לפנות בוקר. זה פשוט נשמע טוב יותר. עמוק יותר. ממוקד יותר.
• להשתלב במיקס: בלהקה או בהקלטה, בס-דראם מכוון יושב יפה עם הבס והגיטרות. הוא לא מתנגש, לא נבלע, פשוט… עובד. כמו חבר טוב בקבוצת וואטסאפ – הוא שם כשצריך, לא מציק סתם.
• הרגשה טובה: תודו בזה. יש סיפוק בלתי רגיל בלשמוע את המכה הראשונה בבס-דראם אחרי שכיוונתם אותו והוא נשמע בדיוק כמו שרציתם. זה רגע קטן של אושר מוזיקלי טהור.
• פחות שכנים עצבניים: טוב, זה אולי קצת אופטימי מדי. אבל אם כבר עושים רעש, לפחות שישמע טוב, נכון? אולי זה יעזור להם להבין שזו מוזיקה, לא התמוטטות בניין.

אז כן, זה אולי ידרוש קצת מאמץ.
אולי קצת תסכול.
אולי תחשבו שאתם שוברים משהו (אתם כנראה לא, אלא אם כן אתם ממש מתאמצים).
אבל התוצאה שווה את זה.
בואו נצלול פנימה.

2. הכירו את החיה מבפנים: אנטומיה של הדפיקה המושלמת

לפני שמתחילים לסובב דברים בלי חשבון (כמו שהייתי עושה עם כפתורי הרדיו באוטו של אבא שלי), כדאי להכיר את החלקים השונים של הבס-דראם.
זה לא מסובך כמו לבנות כור גרעיני קטן, אבל זה קצת יותר מורכב מקופסת נעליים.

2.1. העורות: הגיבורים הלא מוערכים של הצליל

לרוב הבס-דראם יש שני עורות:

• עור הבלילה (Batter Head): זה העור שאתם בועטים בו. או ליתר דיוק, המרביץ (Beater) שמחובר לפדל בועט בו. הוא סופג את כל האקשן האמיתי. הבחירה והכיוון שלו משפיעים ישירות על ה”התקפה” (Attack) – כמה מהר ואיך הצליל מתחיל. עור עבה יותר או עם שכבות דעיכה מובנות ייתן סאונד יותר מבוקר ופחות רינג. עור דק יותר ייתן צליל פתוח ותהודה רבה יותר. זה כמו לבחור אם לתת סטירה קצרה וחדה או חיבוק דב ארוך. בבחירת העור, כמובן.
• עור התהודה (Resonant Head): זה העור בצד השני, הפונה לקהל (או לקיר, תלוי איפה אתם מנגנים). הרבה פעמים יש בו חור. הוא משפיע על ה”סוסטיין” (Sustain) – כמה זמן הצליל ממשיך להדהד – ועל ה”טון” הכללי של התוף. עור תהודה בלי חור ייתן יותר תהודה וסוסטיין. עור עם חור יאפשר לאוויר לצאת במהירות, יקצר את הסוסטיין ויעניק יותר פאנץ’ ממוקד. הוא גם שימושי לדחוף פנימה כל מיני דברים כדי לדכא את הצליל (נגיע לזה בהמשך). תחשבו עליו כעל ה”זנב” של הצליל שלכם.

2.2. הטבעת והלוגים: המעצורים שמחזיקים הכל

העורות מוחזקים במקום על ידי “טבעות חישוק” (Hoops), בדרך כלל מעץ או מתכת.
הטבעות האלה מחוברות לגוף התוף (ה”של” – Shell) באמצעות ברגי מתח ארוכים שנקראים “לוגים” (Lugs).
הלוגים הם החבר’ה שנסובב כדי לשנות את המתח של העור.
יש הרבה לוגים (בדרך כלל 6-10 על כל עור בבס-דראם טיפוסי).
כיוון של כל לוג משפיע על המתח של העור באזור מסוים.
כיוון אחיד בכל הלוגים זה הסוד לצליל אחיד ונקי.
כיוון לא אחיד?
זה המתכון לסאונד שנשמע כאילו דורכים על חתול בתוך קופסה מתכתית.

2.3. הגוף (Shell): הנדל”ן הפנימי

הגוף עצמו, לרוב מעץ (מייפל, ליבנה, מהגוני, יש מליון סוגים), משפיע גם הוא על הסאונד.
עץ עבה יותר ייתן סאונד “שמן” יותר.
עץ דק יותר ייתן יותר תהודה.
אבל בואו נהיה כנים, את זה אי אפשר לכוון.
אלא אם כן יש לכם מסור ומקדחה ואתם לא מפחדים להרוס דברים יקרים.
במקרה כזה, אולי כדאי לשקול קודם לנסות את המדריך הזה.

3. כלי עבודה ושכל ישר (בעיקר שכל ישר)

אתם לא צריכים מעבדה מטורפת כדי לכוון בס-דראם.
הכלים העיקריים שלכם הם:

• מפתח כיוון (Drum Key): הדבר הקטן, הריבועי והמסתורי הזה שתמיד הולך לאיבוד בדיוק כשצריך אותו. הוא מתאים לברגי הלוגים. אל תשתמשו בכוח מופרז. סובבו בעדינות.
• האוזניים שלכם: הכלי הכי חשוב! למדו להקשיב לצליל שנוצר כשאתם מקישים קלות על העור ליד כל לוג. אתם רוצים שהגובה (הטון) יהיה כמה שיותר דומה בכל הלוגים על אותו עור.
• האצבעות שלכם: כדי ללחוץ בעדינות על העור ולראות שהוא יושב יפה ואין קמטים.
• מד כיוון (Tuner): לא חובה לבס-דראם, אבל יכול לעזור בהתחלה לקבל מושג על גובה הצליל. יש אפליקציות בטלפון שיכולות לעשות את זה. רק אל תצפו שהן יעשו את כל העבודה בשבילכם. הן לא.
• סבלנות (כמויות גדולות): כי לפעמים זה פשוט לא מסתדר בהתחלה. זה בסדר. קחו הפסקה. נשמו עמוק. תאשימו את התוף. ואז תנסו שוב.
• חוש הומור (עדיף שחור): כדי להתמודד עם רגעי הייאוש.

4. המדריך המעשי לכוון בס-דראם מבולבל (ולהפוך אותו למאושר)

עכשיו הגענו לחלק האמיתי.
בואו נקרע את העורות (מטאפורית, כמובן!) ונלמד איך לשלוט בסאונד.
תהליך הכיוון הבסיסי הוא די דומה לכל התופים, אבל לבס-דראם יש את הניואנסים שלו.

4.1. שלב 1: הרפיה כללית (של העור, לא שלכם – זה יבוא אחר כך)

קודם כל, שחררו לגמרי את המתח מכל הלוגים של שני העורות.
השתמשו במפתח כיוון וסובבו נגד כיוון השעון עד שהברגים ממש רופפים והעור נראה מקומט וחסר צורה.
העור צריך לנוח בצורה רפויה על הטבעת.
זה קצת כמו להשכיב אותו לישון לפני שמעירים אותו לחיים חדשים.

4.2. שלב 2: הדבקה ראשונית (זה לא נדבק באמת, זו טרמינולוגיה!)

לחצו בעדינות עם האצבע על העור במרכז כדי לוודא שהוא יושב היטב על שפת התוף (Bearing Edge).
עכשיו, התחילו להדק את הלוגים בעדינות עם האצבעות בלבד, בלי מפתח.
סובבו כל לוג עם האצבעות עד שאתם מרגישים התנגדות קלה.
המטרה היא להביא את כל הלוגים למצב שבו הם מחזיקים את העור באופן מינימלי.
עבדו בצורה מסודרת, לוג מול לוג, כדי לשמור על מתח אחיד.
תחשבו על זה כמו להדק ברגים של גלגל ברכב – לא בורג אחד עד הסוף, אלא קצת מכל אחד מסביב.

4.3. שלב 3: הכיוון האמיתי מתחיל (עם מפתח הכיוון, הגיבור הקטן שלנו)

עכשיו קחו את מפתח הכיוון.
נתחיל עם עור הבלילה (הצד שבועטים בו).
התחילו להדק את הלוגים בזוגות, לוג מול לוג, או בסדר של כוכב (כמו שמדקקים גלגל).
סובבו כל לוג קצת בכל פעם (רבע או חצי סיבוב, לא יותר!).
אחרי כל סיבוב קטן, הקישו בעדינות על העור ליד הלוג עם האצבע או עם המפתח עצמו.
תקשיבו טוב לגובה הצליל (הטון) שהוא מפיק.
המטרה: שכל הלוגים ישמיעו אותו גובה צליל.
זה החלק שמצריך את האוזניים שלכם (והסבלנות).
קחו את הזמן.
אל תתייאשו אם בהתחלה זה נשמע כאילו כל לוג שייך לתזמורת אחרת.
הדקו את הלוגים עם הטון הנמוך יותר כדי להעלות אותם לגובה של הלוגים הגבוהים יותר.
המשיכו כך, הקישו והקשיבו, לוג אחר לוג, עד שהטון אחיד ככל האפשר בכל ההיקף.
ברגע שעור הבלילה אחיד, עברו לעור התהודה (הצד השני) וחזרו על אותו תהליך בדיוק.
שחררו הכל, הדקו באצבעות, ואז כווננו עם המפתח עד שהטון אחיד סביב כל הלוגים.

4.4. שלב 4: האינטראקציה בין העורות (הזוגיות המורכבת)

עכשיו כשיש לכם שני עורות מכוונים באופן אחיד (פחות או יותר), הגיע הזמן להחליט איך הם “מדברים” אחד עם השני.
זה הולך לקבוע את אופי הסאונד הכללי של הבס-דראם.
הכיוון של עור התהודה ביחס לעור הבלילה הוא קריטי.

• עור תהודה מכוון נמוך יותר מעור בלילה: ייתן סאונד עמוק יותר, עם יותר “בטן” (Boom). זה הסאונד הקלאסי והעגול שרבים מחפשים.
• עור תהודה מכוון זהה לעור בלילה: ייתן יותר תהודה וסוסטיין, סאונד יותר פתוח ומהדהד. פחות נפוץ בבס-דראם, יותר בתופים עליונים.
• עור תהודה מכוון גבוה יותר מעור בלילה: ייתן יותר פאנץ’ וממוקדות, פחות סוסטיין. סאונד יותר מודרני וקצר.

נסו לשחק עם היחסים האלה.
התחילו עם עור תהודה נמוך מעור בלילה, תבעטו (בעדינות בהתחלה!) ותשמעו.
ואז העלו קצת את המתח בעור התהודה (בעזרת הלוגים, כמובן, ושוב – בזוגות ובסדר אחיד!) ותשמעו איך הסאונד משתנה.
אין כאן “נכון” או “לא נכון” מוחלט.
זה עניין של טעם אישי ואיזה סאונד אתם מנסים להשיג.
זה כמו לבחור כמה מלח לשים במרק.
תטעמו ותתקנו.

5. איך לגרום לבס-דראם שלכם להישמע כמו שרציתם (בלי לשבור דברים)

אמרנו שנלמד איך להשיג סאונד עמוק ושמן או פאנצ’י וקצר, נכון?
הנה הסודות (הלא ממש סודיים) מאחורי זה:

5.1. סאונד עמוק ושמן (ה”בום” שלכם)

זה הסאונד הקלאסי והעוצמתי שמשמש בהמון סגנונות, מרוק ועד ג’אז.
איך מגיעים לשם?

• עורות: השתמשו בעורות עבים, אולי כאלה עם שכבת דעיכה מובנית (כמו Emad, Superkick וכו’). הם מפחיתים אוברטונים מיותרים ומעניקים מכה “בשרית”.
• כיוון: כוונו את שני העורות לטון נמוך יחסית. עור הבלילה צריך להיות רופף יחסית, רק מעט מעבר למצב ה”הדבקה” הראשוני. עור התהודה צריך להיות מכוון מעט נמוך יותר מעור הבלילה. זה נותן תחושה של נפילה בצליל אחרי המכה, ומעניק את ה”וואוו” (Woof) העמוק.
• דעיכה (Dampening): כאן נכנס הקסם האמיתי. רוצים סאונד שמן ומבוקר? תכניסו משהו לתוך התוף.
  • שמיכה או כרית ישנה: זה הפתרון הקלאסי והזול. זרקו פנימה כרית או שמיכה כך שהיא נוגעת קלות בשני העורות. ככל שתדחפו יותר פנימה, הסאונד יהיה קצר יותר ויותר “מת”. התחילו עם נגיעה עדינה ותוסיפו לפי הצורך. זה כמו להשתיק מישהו שמדבר יותר מדי.
  • רצועות דעיכה מיוחדות: יש רצועות ספוג שנדבקות לעור עצמו או מתקנים מיוחדים. הם עושים עבודה דומה, לעיתים קרובות בצורה יותר עקבית.
  • עורות עם דעיכה מובנית: כאמור, חלק מהעורות מגיעים עם טבעות דעיכה סביב ההיקף או שכבות כפולות. הן עוזרות לצמצם רינג ואוברטונים.
• מיקום המרביץ: ודאו שהמרביץ פוגע בדיוק במרכז העור. פגיעה מחוץ למרכז יכולה לייצר אוברטונים לא רצויים.

טיפ הומוריסטי: אם הכנסתם כל כך הרבה שמיכות וכריות שהבס-דראם נראה כמו מחסן טקסטיל, כנראה הלכתם קצת רחוק מדי. נסו להוציא משהו.

5.2. סאונד פאנצ’י וקצר (ה”טאק” המודרני)

הסאונד הזה, עם מכה חדה וקצרה והרבה התקפה, פופולרי ברוק מודרני, מטאל, פאנק ופופ.
איך מגיעים לשם?

• עורות: השתמשו בעורות דקים יותר או בשכבה אחת לעור התהודה (אם כי גם עורות כפולים עובדים). עור תהודה עם חור הוא כמעט חובה לסאונד הזה. החור מאפשר לאוויר לצאת במהירות ומקצר את הסוסטיין באופן דרמטי.
• כיוון: כוונו את שני העורות לטון גבוה יותר (יחסית). לא חייב להיות גבוה בטירוף, אבל בהחלט הדוק יותר מאשר לסאונד השמן. כוונו את עור התהודה לטון זהה או גבוה יותר מעור הבלילה. זה מדגיש את ההתקפה ומקצר את הצליל.
• דעיכה: פחות דעיכה פנימית, או דעיכה ממוקדת יותר.
  • כרית קטנה או שמיכה מקופלת: אם אתם משתמשים בדעיכה פנימית, נגיעה קלה בשני העורות מספיקה. המטרה היא רק להרוג את הרינג, לא לחנוק את הצליל לגמרי.
  • רצועות דעיכה חיצוניות: יש מוצרים שנדבקים לעור בצד החיצוני ויכולים לעזור לדכא אוברטונים מבלי להרוג את הצליל לגמרי.
  • עור תהודה עם חור: זה כנראה הדבר שהכי משפיע על קיצור הסוסטיין ומתן פאנץ’. בלעדיו, יהיה קשה להשיג את הסאונד הקצר והממוקד הזה.
• טלאי מכה (Impact Pad): מדבקות עגולות ששמים על עור הבלילה במקום בו פוגע המרביץ. הן מגנות על העור ומוסיפות “קליק” או “טאק” נוסף להתקפה, מה שמתאים מאד לסאונד הפאנצ’י.

טיפ הומוריסטי: אם אתם שומעים רק “קליק” ולא שום דבר אחר, כנראה שחנוקתם את התוף לגמרי. הוא לא סתם קליקר ענק, הוא עדיין תוף. נסו לשחרר קצת את הדעיכה.

6. תקלות נפוצות (וואלה, קורה לכולם)

אל תרגישו רע אם זה לא מסתדר בפעם הראשונה.
או השנייה.
או העשירית.
כיוון תופים זה אומנות שדורשת תרגול.
הנה כמה בעיות נפוצות ומה לעשות איתן:

• הסאונד “מצלצל” מדי (Excessive Ring): יש יותר מדי תהודה ואוברטונים לא רצויים.
  • ודאו שהכיוון אחיד בכל הלוגים בשני העורות.
  • הוסיפו קצת דעיכה פנימית (כרית, שמיכה).
  • שקלו עורות עם דעיכה מובנית.
  • בדקו את המרביץ – מרביץ קשה מדי יכול להדגיש רינג.
• הסאונד “מת” מדי (Too Dead/Muffled): אין בכלל תהודה, רק מכה חסרת חיים.
  • הוציאו חלק מהדעיכה הפנימית.
  • שחררו קצת את העורות (הנמיכו את הטון).
  • ודאו שהעורות לא ישנים ובלויים מדי.
• הסאונד לא אחיד (Hot Spots): מקשקים ליד לוג אחד והוא נשמע שונה מלוג לידו.
  • עוצרים הכל ומתחילים מחדש! משחררים לגמרי את העור ומתחילים מתהליך ההדבקה הראשונית.
  • כוונו לאט לאט, רבע סיבוב בכל פעם, והקשיבו לכל לוג אחרי כל סיבוב.
  • ודאו שהטבעת (Hoop) לא עקומה או פגומה.
  • האם שפת התוף (Bearing Edge) נקייה וחלקה? לכלוך או נזק יכולים למנוע מהעור לשבת יפה.

תזכרו, לכל תוף יש אופי משלו.
מה שעובד לתוף אחד אולי לא יעבוד לאחר.
אל תפחדו להתנסות.
זה בסדר לטעות.
זה חלק מהתהליך.
תחשבו על זה כמו לצאת לדייטים עם הבס-דראם שלכם.
צריך למצוא את הכימיה הנכונה.

7. שאלות שכיחות (וכנות) על כיוון בס-דראם

הנה כמה שאלות שאתם אולי מתביישים לשאול, אבל אל דאגה – שאלתי אותן במקומכם (או שהייתי צריך לשאול):

ש: כמה פעמים אני אמור לכוון את הבס-דראם? זה לא אמור להישאר מכוון לנצח?
ת: הייתי רוצה להגיד כן, אבל לא. עורות נמתחים, טמפרטורה ולחות משפיעים עליהם, וגם… ובכן, בועטים בהם בלי הפסקה! מומלץ לבדוק את הכיוון לפני כל נגינה רצינית או חזרה, ולתת כיוון מלא מדי פעם, תלוי כמה מנגנים.

ש: האם אני יכול לקרוע את העור אם אדק חזק מדי?
ת: בהחלט! וזה לא נעים (וגם יקר). לכן חשוב להדק בהדרגה ובאחידות. אם אתם מרגישים התנגדות חזקה מאוד או שהטון קופץ פתאום לגובה בלתי הגיוני, כנראה שאתם מגזימים. עדיף להישאר בטון נמוך יותר מאשר לקרוע עור חדש.

ש: מה ההבדל בין עור שקוף לעור מצופה לבן (Coated)?
ת: עור שקוף נותן צליל פתוח ובהיר יותר. עור מצופה נותן סאונד חם יותר, עם קצת פחות סוסטיין וקצת יותר התקפה “רכה”. הציפוי גם מאפשר לנגן עליו עם מברשות (אם כי זה פחות רלוונטי לבס-דראם, אלא אם כן אתם ממש יצירתיים).

ש: האם גודל הבס-דראם משנה?
ת: ועוד איך! בס-דראם גדול יותר (22, 24 אינץ’) ייתן סאונד עמוק ושמן יותר באופן טבעי מאשר בס-דראם קטן יותר (18, 20 אינץ’). אבל עם כיוון נכון ודעיכה, אפשר לשלוט בסאונד במידה רבה גם בגלגלים שונים. אל תצפו שבס-דראם 18 אינץ’ ישמע בדיוק כמו 24 אינץ’, אבל אפשר להתקרב.

ש: האם כדאי לכוון את הבס-דראם לתו מסוים?
ת: יש מוזיקאים שכוונים את התופים שלהם לתווים ספציפיים שמתאימים לשירים שהם מנגנים. בבס-דראם זה פחות קריטי מאשר בטמטמים, כי הטון שלו נמוך מאוד ולעיתים קרובות יש לו הרבה דעיכה. אבל אם אתם רוצים להתנסות, למה לא? רק ודאו שהטון אחיד סביב כל הלוגים קודם כל.

ש: יש לי חור בעור התהודה. זה טוב או רע?
ת: זה לא טוב ולא רע, זה פשוט שונה. חור בעור התהודה מקצר את הסוסטיין ומוסיף פאנץ’ להתקפה, וגם מקל על הצבת מיקרופון בתוך התוף (למיקרופון צפוף, פאנצ’י ומודרני). אם אתם רוצים סאונד עמוק יותר ועם יותר תהודה, תצטרכו עור תהודה בלי חור.

ש: השכנים עדיין צועקים. כיוונתי נכון?
ת: אם כיוונתם נכון והבס-דראם נשמע טוב לכם, אז כן. הצעקות של השכנים אולי קשורות פחות לסאונד ויותר לעובדה שאתם מנגנים בשלוש בבוקר. או שהם פשוט שונאים מוזיקה טובה. קורה. תציעו להם אטמי אוזניים מעוצבים.

8. טיפים לדרך (ואיך לא להתייאש לחלוטין)

ללמוד לכוון תופים, ובפרט בס-דראם, זה תהליך.
אל תצפו להיות מקצוענים אחרי קריאה אחת.
או שתיים.
הנה כמה דברים שיעזרו לכם להישאר שפויים:

• התחילו לאט: אל תנסו לכוון הכל בבת אחת. התחילו עם עור אחד, תביאו אותו למתח אחיד, ורק אז עברו לשני.
• הקשיבו הקשיבו הקשיבו: האוזן שלכם היא הכלי הכי חשוב. ככל שתתאמנו יותר על ההקשבה לטון של כל לוג, כך תשתפרו.
• השתמשו בשיטת ה”לוגים המנוגדים”: תמיד הדקו לוגים בצורה מנוגדת (כמו כוכב או צלב) כדי לשמור על מתח אחיד סביב העור. זה מונע עיוות של העור ושל התוף.
• רשמו הערות: כיוונתם והגעתם לסאונד שאהבתם? רשמו לעצמכם בערך מה עשיתם: איזה עורות, כמה דעיכה, ומה היחס בין המתח של עור הבלילה לעור התהודה. זה יעזור לכם לשחזר את הסאונד בעתיד.
• צפו בסרטונים ביוטיוב: יש המון מדריכים ויזואליים מעולים שיכולים לעזור לכם לראות את התהליך בפועל. חפשו סרטונים על “Bass Drum Tuning”.
• אל תפחדו לעשות טעויות: הדרך הכי טובה ללמוד היא לעשות. אם טעיתם, שחררו הכל והתחילו מחדש. התוף יסלח לכם.
• קחו הפסקות: לפעמים, האוזניים מתעייפות. אם אתם מתוסכלים, קחו הפסקה של עשר דקות. לכו לשתות משהו, לעשות סיבוב. כשתחזרו, אולי תראו (ותשמעו) את הדברים אחרת.
• היו יצירתיים עם הדעיכה: אין לכם כרית ישנה? נסו שמיכה קטנה, מגבת, או אפילו חולצה ישנה מגולגלת. הכל הולך, כל עוד זה עוזר לשלוט בסאונד.
• התייעצו עם אחרים: אם יש לכם חברים מוזיקאים או נגני תופים, בקשו מהם לשמוע ולתת לכם טיפים.
• תזכרו שזה אמור להיות כיף: בסופו של דבר, אנחנו עושים מוזיקה כי אנחנו אוהבים את זה. אל תתנו לתסכול להשתלט עליכם. זה רק תוף.

9. הסיכום וההבטחה לעתיד (מבטיחים שזה לא יכאב יותר מדי)

הגענו לסוף המסע.
עכשיו אתם לא רק יודעים איך לכוון בס-דראם, אתם גם יודעים למה בכלל לטרוח ואיך לדבר על זה כאילו אתם מבינים משהו (ואתם באמת מבינים עכשיו!).
למדנו על העורות, על הלוגים, על ההבדל בין סאונד שמן לפאנצ’י, ובעיקר – שלמדנו שסבלנות והקשבה הם המפתח.
תרגלו את זה.
התנסו.
אל תפחדו לשחק עם הכיוון והדעיכה.
גלו איזה סאונד אתם אוהבים.
ואז, כשתגיעו לסאונד הזה… וואו.
זו הרגשה מדהימה.

אז קדימה.
קחו את מפתח הכיוון הזה (אם מצאתם אותו), צללו לתוך עולם הכיוון, ותנו לבס-דראם שלכם את הצליל שמגיע לו.
אתם יכולים לעשות את זה.
אם אני הצלחתי להסביר את זה בצורה הזו, אתם בטוח תצליחו לגרום לו להישמע כמו שצריך.

וזכרו, בפעם הבאה שאתם מנגנים והבס-דראם שלכם מרעיד את הלבבות (ואת רצפת העץ), זה לא רק בגלל הבעיטה שלכם.
זה גם בגלל הכיוון המדהים שלכם.
כל הכבוד!

עכשיו לכו תנגנו!
ותזמינו אותי להופעה הראשונה שלכם.
אני אביא את אטמי האוזניים, ליתר ביטחון (אני אופטימי, אבל לא עיוור).
שיהיה לכם המון בהצלחה, ושהבס-דראם יהיה תמיד שמן (או פאנצ’י) כמו שרציתם!