מדריך לאקורדים מורחבים (7th, 9th, 11th, 13th)

תשמעו סיפור.
הייתה לי תקופה.
אני מודה.
הייתי שקוע עד מעל הראש ב… אקורדים רגילים.
השלישיות האלה.
דו מז’ור. לה מינור. סול שבע.
שבע! איזה אקזוטי, חשבתי לעצמי.
אבל אז נחשפתי.
לאמת המרה.
שיש עולם שלם שם בחוץ.
עולם של צלילים שמרעידים את הנשמה.
עולם של הרמוניה שהופכת שיר פופ פשוט ליצירת מופת של ג’אז (או לפחות משהו שפחות מעצבן את החתול).
אקורדים שגורמים לך להרגיש שאתה מבין משהו עמוק באמת.
אפילו אם אתה סתם לוחץ על המיתרים (או הקלידים) בלי להבין למה זה נשמע טוב.
אני מדבר על אקורדים מורחבים.
השביעיות (שהן רק קצה הקרחון, מתברר!), התשיעיות, האחד-עשריות, והשלוש-עשריות.
החבורה העליזה שהופכת את המוזיקה מ”נחמד, שמעתי כבר” ל”וואו, מה זה הדבר הזה?!”.
אם גם אתם מרגישים שהשלישיות שלכם קצת… בנאליות.
או שאתם סתם סקרנים לדעת מה זה לעזאזל Cm7b5add11 (רמז: לא משהו שכדאי לנגן בשלוש בבוקר).
אז הגעתם למקום הנכון.
הולך להיות מסע.
מסע הומוריסטי.
קצת כואב באצבעות בהתחלה.
אבל בסוף?
האוזניים שלכם יודו לכם.
והשכנים… טוב, על השכנים נדבר בפרק אחר.
בואו נצלול.

מעבר לשלושה אקורדים: המדריך המצחיק לאקורדים מורחבים שישדרגו לכם את החיים (והמוזיקה)

ברוכים הבאים, חברים יקרים לתווים. וגם לאלה שממש שונאים תווים וסתם לוחצים על דברים שנשמעים להם בסדר. זה בסדר גמור. כולנו היינו שם. או עדיין שם.

אז מה זה בכלל אקורד? רובכם יודעים. זה שלושה צלילים או יותר שנשמעים ביחד פחות או יותר בסדר. כמו שלוש מנות שונות במסעדה שאיכשהו מצליחות להשתלב טוב ביחד. לרוב מדובר בשלישייה – צליל הבסיס, שלישית מעליו, וחמישית מעליו. למשל, דו מז’ור: דו, מי, סול. פשוט, נקי, כמו מים מינרליים. נחמד. קלאסי. קצת… משעמם אחרי כמה זמן, לא?

ואז נכנסים לתמונה האקורדים המורחבים. תחשבו עליהם כמו על התבלינים האקזוטיים האלה, או הקישוטים המיוחדים על עוגה, או הפילטר המושלם באינסטגרם שגורם הכל להיראות הרבה יותר טוב. הם לוקחים את השלד הבסיסי של האקורד ומוסיפים לו עוד צלילים. צלילים שהופכים את ה”נחמד” ל”וואו”. את ה”אוקיי” ל”פשוט מדהים”.

במדריך הזה, אנחנו הולכים לפתוח את קופסת הפנדורה של האקורדים המורחבים. אנחנו נדבר על ה-7th (שכבר הזכרנו, אבל הוא הבסיס להכל), ה-9th, ה-11th, וה-13th. אנחנו נסביר מה הם עושים, למה הם נשמעים ככה, ומתי (או אם בכלל) כדאי להשתמש בהם. והכל ברוח טובה, בלי מבחנים בסוף, ועם הבטחה שתצאו מפה עם קצת יותר ידע וקצת פחות פחד. מוכנים? יאללה.

פרק 1: ה-7th הקסום: הדלת למועדון הלילה של האקורדים (או סתם קפה גורמה, מה שבא לכם)

אם אקורד משולש רגיל הוא כמו קפה שחור פשוט.
חזק, ברור, עושה את העבודה.
אז הוספת ה-7th זה כמו להוסיף לו קצת חלב מוקצף וקינמון.
פתאום הכל מרגיש קצת יותר מפנק, קצת יותר… מתוחכם.
ה-7th הוא למעשה הצליל השביעי בסולם שממנו האקורד בנוי, מעל צליל הבסיס (אוקטבה אחת למעלה).
אבל בואו לא ניכנס ליותר מדי תיאוריה יבשה שתייבש לכם את המוח.

אז איזה סוגי 7th יש, ולמה הם חשובים?

יש שלושה סוגי 7th מרכזיים שכדאי להכיר. תחשבו עליהם כמו על דמויות ראשיות בסדרה טובה:

• ה-7th המז’ורי (Major 7th, מסומן לרוב Maj7 או Δ):

  הצליל הזה הוא כמו קרן שמש ביום חורפי. הוא מוסיף לאקורד תחושה חמה, מוארת, ולפעמים אפילו קצת חולמנית.
  הוא נמצא מרחק של חצי טון אחד (פריטה אחת או קליד אחד שמאלה) מהאוקטבה העליונה של צליל הבסיס.
  בדו מז’ור, ה-7th המז’ורי הוא סי.
  אז דו מז’ור 7 (CMaj7) זה דו, מי, סול, סי.
  נשמע… נעים, נכון?
  משתמשים בו הרבה בג’אז, בבוסה נובה, ובשירים שרוצים להישמע קצת פלצנים אבל בקטע טוב.

• ה-7th הדומיננטי (Dominant 7th, מסומן לרוב 7):

  זה ה-7th הקלאסי.
  ה-7th שבטח כבר נתקלתם בו אם ניסיתם לנגן בלוז או רוקנרול.
  הוא קצת יותר “קרוב” לצליל הבסיס (של האוקטבה הבאה).
  הוא נמצא מרחק של טון שלם (שתי פריטות או קלידים שמאלה) מהאוקטבה העליונה.
  בסולם דו מז’ור, ה-7th הדומיננטי הוא סי במול.
  אבל אקורד דו 7 (C7) בנוי על צליל דו, וכולל דו, מי, סול, וסי במול.
  הוא יוצר מתח.
  כזה שרוצה “לפתור” לאקורד הבא (לרוב האקורד שבמרחק קוורטה למעלה, כמו פה מז’ור).
  תחשבו עליו כעל הסימן קריאה שמוביל אתכם למשפט הבא.
  זה האקורד שמקפיץ שיר מנחמד למשהו עם גרוב.
  חיוני בבלוז, פאנק, ובעצם… כמעט כל סגנון שדורש קצת “פוש”.

• ה-7th המינורי (Minor 7th, מסומן לרוב min7 או -7):

  הצליל הזה מגיע יחד עם אקורד מינורי בסיסי.
  כמו לה מינור רגיל (לה, דו, מי).
  ה-7th המינורי בלה הוא סול.
  אז לה מינור 7 (Am7) זה לה, דו, מי, סול.
  הוא מוסיף לאקורד המינורי תחושה רכה, melancholic, לפעמים קצת סקסית ועשירה.
  פחות המתח של הדומיננטי, יותר אווירה.
  נפוץ מאוד בג’אז, R&B, סול, וכל מוזיקה שרוצה להיות קצת יותר “smooth”.

טיפ לחיים:
ללמוד את האקורדים האלה פותח לכם עולם שלם של שירים.
רוב שירי הג’אז, למשל, בנויים על רצפים של אקורדי 7th.
אם אתם מנגנים על גיטרה, תתרגלו את הצורות הבסיסיות.
על פסנתר, תתרגלו לבנות אותם מכל צליל בסיס.
בהתחלה זה מרגיש כמו ללמוד שפה חדשה לגמרי.
אבל אחרי כמה זמן, האצבעות זוכרות.
והאוזן מתחילה להבין.
ולא, זה לא אומר שאתם חייבים עכשיו לנגן רק ג’אז.
אקורדי 7th משתלבים מצוין גם בפופ, רוק, ואפילו מוזיקה קלאסית (כן, באמת!).

פרק 2: ממשיכים לטפס: אקורדי 9th – האקורד שהופך קפה שחור לקפה גורמה (או הפוך, תלוי איך הכנתם)

אחרי שהבנתם את קטע ה-7th, בואו נדבר על ה-9th.
ה-9th הוא בעצם… הצליל השני בסולם, אבל אוקטבה אחת למעלה.
כן, כן, אני יודע. למה לא קראו לזה add2?
שאלה מצוינת. לכו תשאלו את המלחינים של פעם.
כשהצליל השני מתווסף לאקורד שכבר יש בו 7th, קוראים לו 9th.
אם הוא מתווסף לאקורד משולש בלי 7th, קוראים לו add2 (למשל Cadd2 זה דו, מי, סול, רה).
אבל אנחנו מדברים על המורחבים האמיתיים, עם ה-7th בפנים.
אז נתמקד ב-9th.

ה-9th מוסיף לאקורד עוד שכבה.
עוד צבע.
הוא יכול להפוך אקורד שבע נחמד למשהו פתאום קצת יותר “קול”, קצת יותר “חלל”, קצת יותר… וואו.
תחשבו עליו כמו על התוספת המפתיעה למנה שחשבתם שאתם מכירים.

סוגי 9th ואיך הם גורמים לכם להישמע חכמים (גם אם אתם לא):

גם כאן, יש כמה וריאציות מרכזיות:

• אקורד 9 דומיננטי (Dominant 9th, מסומן 9):

  זה הכוכב האמיתי של עולם ה-9th.
  הוא נבנה על אקורד 7 דומיננטי ומוסיף לו את ה-9th (הצליל השני בסולם, אוקטבה למעלה).
  בדו 7 (C7) יש דו, מי, סול, סי במול.
  דו 9 (C9) מוסיף לזה את הרה (הצליל השני בסולם דו מז’ור, אוקטבה למעלה).
  אז C9 זה דו, מי, סול, סי במול, רה.
  נשמע… עשיר, נכון? קצת ג’אזי, קצת R&B, קצת פאנק.
  הוא עדיין שומר על המתח של ה-7th הדומיננטי ורוצה לפתור, אבל עושה את זה בסטייל.
  זה כמו ללבוש חליפה מחויטת אבל עם סניקרס מגניבות.

• אקורד מז’ור 9 (Major 9th, מסומן Maj9):

  נבנה על אקורד מז’ור 7 ומוסיף לו את ה-9th.
  בדו מז’ור 7 (CMaj7) יש דו, מי, סול, סי.
  דו מז’ור 9 (CMaj9) מוסיף לזה את הרה.
  אז CMaj9 זה דו, מי, סול, סי, רה.
  אם ה-CMaj7 הוא קרן שמש, ה-CMaj9 הוא זריחה מושלמת מעל הים.
  הוא אולטרה-חלמני, רך, יפהפה.
  מושלם לבלדות, מוזיקת רקע של ספא, או כל מקום שבו אתם רוצים לשדר רוגע ותחכום.

• אקורד מינור 9 (Minor 9th, מסומן min9):

  נבנה על אקורד מינור 7 ומוסיף לו את ה-9th.
  בלה מינור 7 (Am7) יש לה, דו, מי, סול.
  לה מינור 9 (Am9) מוסיף לזה את הסי (הצליל השני בסולם לה מינור, אוקטבה למעלה).
  אז Am9 זה לה, דו, מי, סול, סי.
  אם ה-Am7 הוא מלנכולי עדין, ה-Am9 הוא נוגה וקצת מסתורי.
  מוסיף עומק ועשירות לאקורד המינורי.
  נפוץ מאוד בסול, ג’אז, ו-R&B.

רגע של גילוי נאות:
כשמנגנים אקורדים כאלה על גיטרה, לרוב לא מנגנים את כל התווים.
אין מספיק אצבעות, וגם לא תמיד זה נשמע טוב כשכל התווים מתנגשים.
לרוב משמיטים את החמישית (כי היא הכי פחות “אופינית” לאקורד).
על פסנתר, לעומת זאת, אפשר (ורצוי!) לנגן את כל התווים, ולפזר אותם בין הידיים כדי ליצור צליל מלא ועשיר.

פרק 3: רגע של מנוחה לפני הקפיצה הגדולה: אקורדי 11th – האקורד שהמוח שלכם עדיין לא עיכל

אוקיי, עכשיו אנחנו נכנסים למים קצת יותר עמוקים.
ה-11th.
הוא בעצם הצליל הרביעי בסולם, אוקטבה אחת למעלה.
למה 11th ולא add4?
שוב, הסיפור של ה-7th. כשיש גם 7th וגם 9th (או פוטנציאל לזה), הצליל הרביעי הופך ל-11th.

הבעיה עם ה-11th זה שהוא… מתנגש.
לרוב אקורד מורחב בנוי על סדרת שלישיות.
צליל בסיס, שלישית, חמישית, שביעית, תשיעית, אחד-עשרית (זה בעצם רביעית), שלוש-עשרית (זה בעצם שישית).
ה-11th (הרביעית) נמצא במרחק טון וחצי מהשלישית (השלישית הקטנה או הגדולה, תלוי באקורד).
הצלילים האלה קרובים מדי.
וזה יוצר דיסוננס.
במוזיקה המערבית הקלאסית, זה נחשב “צליל הימנעות” (avoid note).
אסור לנגן אותו יחד עם השלישית! גועל נפש!

אבל בג’אז ובסגנונות מודרניים יותר?
הדיסוננס הזה יכול להיות מעניין דווקא.
אז מה עושים?
לרוב, כשיש אקורד עם 11th, משמיטים את השלישית.
כן, כן. בדיוק.
למשל, באקורד דו 11 דומיננטי (C11).
היינו מצפים לדו, מי, סול, סי במול, רה, פה.
אבל ה”מי” וה”פה” מתנגשים.
אז לרוב מנגנים דו, סול, סי במול, רה, פה.
השלישית (המי) נעלמה!
פוף! כאילו לא הייתה מעולם.

אקורדי 11th: האורח הבעייתי במסיבה:

• אקורד 11 דומיננטי (Dominant 11th, מסומן 11):

  זה הסוג הנפוץ ביותר.
  כמו שהסברנו, לרוב מנגנים אותו בלי השלישית.
  הוא נותן תחושה פתוחה, קצת תלויה (כמו אקורד סאס 4 – Sus4), אבל עם עומק נוסף מה-7th וה-9th.
  C11 זה דו, סול, סי במול, רה, פה (ולפעמים משמיטים גם את ה-9th!).
  מורכב? בהחלט.
  נשמע מעניין? מאוד.

• אקורד מז’ור 11 (Major 11th, מסומן Maj11):

  פה הסיפור מסתבך אפילו יותר.
  ה-11th (הרביעית) מתנגש גם עם השלישית המז’ורית וגם עם ה-7th המז’ורי.
  ב-CMaj11 היינו מצפים לדו, מי, סול, סי, רה, פה.
  המי והפה מתנגשים. הסי והפה מתנגשים.
  לכן, אקורד Maj11 כמעט ולא מופיע בצורתו המלאה.
  לרוב כשאנשים רושמים Maj11, הם מתכוונים ל-Maj9#11 (מז’ור תשע ו-11 מוגבה).
  אבל זה כבר להכניס אתכם עמוק מדי לארנבת הלבנה.
  בשלב הזה, פשוט זכרו: אקורד 11 דומיננטי הוא ה-11th שאתם צריכים להכיר. והוא לרוב בלי השלישית.
  אם אתם נתקלים ב-Maj11 או min11, תבדקו טוב את ההקשר או פשוט תנגנו את הגרסה עם ה-9th ותשמיטו את השלישית. אף אחד לא ישים לב (או שכן, אבל יחשבו שזה סגנון).

• אקורד מינור 11 (Minor 11th, מסומן min11):

  זה כבר יותר ידידותי לדיסוננס.
  באקורד מינורי, השלישית היא קטנה.
  המרחק בין השלישית הקטנה ל-11th (הרביעית) הוא טון שלם.
  פחות התנגשות מאשר בין השלישית הגדולה לרביעית.
  לכן, אפשר לנגן min11 עם השלישית בפנים.
  Am11 זה לה, דו, מי, סול, סי, רה.
  הדו והרה מתנגשים פחות מהמי והפה.
  זה אקורד סופר-קול, במיוחד במוזיקת סול וג’אז עכשווית.
  נותן תחושה רגועה אך מורכבת. כמו לשתות קוקטייל מוזר אבל טעים מאוד.

איך לזכור את זה?
חשבו על ה-11th כעל הבדיחה שהקהל לא תמיד קולט מיד.
לפעמים היא מתנגשת.
לפעמים צריך להשמיט משהו כדי שהיא תעבוד.
אבל כשהיא עובדת, היא מוסיפה טעם מיוחד שרק מי שמבין באמת יעריך.

פרק 4: לפרוץ את הגבול: אקורדי 13th – הטאג ליין שסוגר לכם את הלילה

הגענו לפסגה.
האקורד האולטימטיבי בסדרת האקורדים המורחבים (הסטנדרטיים, לפחות).
ה-13th.
הוא בעצם הצליל השישי בסולם, אוקטבה אחת למעלה.
אם נבנה אקורד 13 מלא על דו, זה יהיה:
דו (שורש), מי (שלישית), סול (חמישית), סי במול (שביעית – לרוב ה-13th מופיע באקורדים דומיננטיים), רה (תשיעית), פה (אחד-עשרית – לרוב מושמטת באקורדי 13), ולה (שלוש-עשרית).
כן. זה המון צלילים.
C13 מלא זה דו, מי, סול, סי במול, רה, פה, לה.

חדשות טובות!
לרוב, כשמנגנים C13, משמיטים גם את החמישית וגם את האחד-עשרית.
כי שוב, התנגשויות. והרבה מדי צלילים.
C13 “פרקטי” זה לרוב: שורש (דו), שלישית (מי), שביעית (סי במול), שלוש-עשרית (לה).
ולפעמים מוסיפים גם את התשיעית (רה).
אז C13 טיפוסי יכול להיות דו, מי, סי במול, לה. או דו, מי, סי במול, רה, לה.

אקורדי 13th: השיא של התחכום המוזיקלי:

ה-13th הוא לרוב צליל שמתווסף לאקורד 7 דומיננטי.
הוא נותן לאקורד תחושה סופר “זורמת”, “קול”, “חלקה”.
מאוד פופולרי בג’אז, פאנק, וסול.
הוא כמו הקינוח המושלם אחרי ארוחה גורמה.
או השורה האחרונה שמסכמת הכל בצורה גאונית.

• אקורד 13 דומיננטי (Dominant 13th, מסומן 13):

  זה האקורד שאנחנו מדברים עליו.
  C13 (בלי כל הבלגן) זה דו, מי, סי במול, לה.
  נשמע… פאנק, נכון?
  זה האקורד ששומעים בפתיחות של הרבה קטעי פאנק וג’אז מודרני.
  הוא עדיין דומיננטי ורוצה לפתור (לרוב לאקורד הטוניקה, דו מז’ור במקרה הזה), אבל הוא עושה את זה בשיא הסטייל.
  הוא נותן תחושה של פתיחות וזרימה קדימה.

• אקורדי מז’ור 13 ומינור 13 (Major 13th, Minor 13th):

  אלה עוד יותר נדירים בצורתם המלאה מאשר אקורדי 11 המקבילים.
  למה? כי ה-13th (השישית) יכול להתנגש עם ה-7th המז’ורי או המינורי בצורה פחות נעימה.
  ושוב, קשה לנגן את כל הצלילים האפשריים.
  לרוב כשאנשים כותבים Maj13 או min13, הם מתכוונים ל-Maj9 עם 13th או min9 עם 13th (כלומר, בלי ה-11th הבעייתי).
  או שהם מתכוונים פשוט לאקורד Maj7 או min7 עם הוספת הצליל השישי (add6).
  שוב, אל תתנו למונחים לבלבל אתכם.
  ה-13th הדומיננטי הוא החבר הטוב שלכם בעולם ה-13th.

בשורה התחתונה על 11th ו-13th:
אלה אקורדים שמאוד קשורים לג’אז ולמוזיקה פונקציונלית (מוזיקה שבה אקורדים “מובילים” אחד לשני).
כשמנגנים אותם, חשוב לזכור שלרוב לא מנגנים את כל התווים.
השלישית מושמטת לרוב באקורדי 11 דומיננטיים.
החמישית וה-11th מושמטים לרוב באקורדי 13 דומיננטיים.
הקפידו על השורש, השלישית (אם היא שם), השביעית (היא ממש חשובה!), ואז הצליל המורחב (ה-9th, ה-11th, או ה-13th).
ותמיד תקשיבו! האוזן שלכם היא המדריך הטוב ביותר.

פרק 5: אז מה עושים עם כל הבלאגן הזה? יישומים וטיפים (כולל איך לא להישמע כמו צורם סדרתי)

אחרי שפצחנו את קוד ה-7th, ה-9th, ה-11th וה-13th (פחות או יותר, בקטע הומוריסטי).
עולה השאלה הגדולה:
איפה ומתי לעזאזל משתמשים בהם?
הרי אי אפשר פשוט להחליף כל אקורד רגיל באקורד 13 דומיננטי בלי שזה יישמע כאילו מישהו דרך על הפסנתר עם נעלי עבודה.

מתי להשתמש ומתי פשוט לשתוק (מוזיקלית):

• מוזיקת ג’אז ובלוז: הבית הטבעי שלהם. ג’אז מלא באקורדי 7th, 9th, 11th (בלי השלישית!), ו-13th. אם אתם מנגנים ג’אז, אתם חייבים להכיר אותם כמו את כף היד שלכם. בלוז משתמש הרבה באקורדי 7 דומיננטי ו-9 דומיננטי.
• פאנק וסול: המון אקורדי 7th, 9th, 13th. הם מוסיפים את ה”גרוב” וה”קוליות” שמאפיינת את הסגנונות האלה.
• R&B: גם כאן, עשירות הרמונית עם אקורדי 7th, 9th, ו-11th/13th (במיוחד מינור 9 ומינור 11).
• פופ מודרני: פחות נפוץ לראות אקורדים מורחבים בצורתם המלאה, אבל הרבה פעמים משלבים צלילים מורחבים כ”צבע” או “מתח” בתוך אקורדים פשוטים יותר. לדוגמה, אקורד Cm7 שמשולב בו רה (Cm9), או Fmaj7 שמשולב בו סול (Fmaj9). זה מוסיף תחכום עדין.
• מוזיקת רקע (פילם, משחקים): אקורדים מורחבים, במיוחד Maj9 ו-Maj7#11, נהדרים ליצירת אווירה. חלומית, מסתורית, רגועה.

מתי לא?
לרוב, בשירי רוק פשוטים, פאנק, או קאנטרי מסורתי.
שם, האקורדים הבסיסיים (משולשים ו-7 דומיננטי) הם עמוד השדרה.
להכניס אקורד 13 לשיר קאנטרי פשוט זה כמו ללכת לחתונה בכפר עם שמלת נשף הוט קוטור. זה פשוט… לא יתאים.

3 דרכים מפתיעות להשתמש באקורדים מורחבים בלי להישמע כמו קונסרבטוריון שהתפוצץ:

1. השתמשו בהם כצבע: במקום לנגן תמיד דו מז’ור, נסו לנגן CMaj7. לפעמים התוספת הקטנה הזו מספיקה כדי לרענן את השיר כולו. לא צריך להפוך כל אקורד למורכב. רק איפה שזה מרגיש נכון.
2. פתרו אליהם (ולא מהם): לפעמים הכוח של אקורד מורחב הוא כשהוא מופיע כפתרון. לדוגמה, אחרי רצף אקורדים מתוח, לסיים ב-CMaj9 יכול לתת תחושה מדהימה של שחרור ורוגע.
3. השתמשו בגרסאות פשוטות: לא חייבים לנגן את כל ששת הצלילים של אקורד 13. נסו לנגן רק את השורש, השביעית, והצליל המורחב. למשל, C13 יכול להיות רק דו, סי במול, ולה. זה כבר נותן את ה”טעם” של ה-13 בלי כל הצפיפות. תמיד אפשר לפשט אקורד מורחב ולשמור רק את הצלילים ה”אופיניים” שלו.

טיפ בונוס:
תקשיבו למוזיקה שאתם אוהבים.
במיוחד אם היא ג’אז, סול או פאנק.
נסו לזהות איפה מופיעים האקורדים המורחבים.
האוזן שלכם היא המורה הטובה ביותר.

פרק 6: שאלות נפוצות (והתשובות המצחיקות שלנו)

הנה כמה שאלות שבטח עולות לכם בראש (או שאני מקווה שעולות לכם בראש, אחרת כנראה שהסברתי הכל גרוע):

שאלה 1: אני מנגן על מפוחית. האם אני יכול לנגן אקורדים מורחבים?
תשובה: תיאורטית כן, אם יש לכם מפוחית כרומטית עם מספיק חורים וריאות של דרקון. מעשית… כנראה שלא כדאי לנסות בבית. תישאר עם הבלוז הפשוט, זה עושה את העבודה.

שאלה 2: אני חייב לזכור את כל הצלילים של כל אקורד מורחב?
תשובה: בתיאוריה? כן. בפועל? לא מיד. תתחילו עם השביעיות. הן הכי חשובות. אחר כך את התשיעיות הדומיננטיות. ה-11th וה-13th יכולים לחכות קצת. והכי חשוב – לזכור איך הן נשמעות ואיפה הן משתלבות. זה הרבה יותר חשוב מלטרוח לזכור ש-G13susb9b5add#11 זה סול, רה במול, רה, פה דיאז, סי במול, ולה. אף אחד לא מצפה מכם לזה (אפילו לא אני).

שאלה 3: זה נכון שאקורדים מורחבים נשמעים “ג’אזיים”?
תשובה: לגמרי. הם חלק מהשפה של הג’אז. אבל לא רק. הם פשוט נשמעים… יותר מורכבים, יותר מעניינים. כמו להוסיף מילים ללקסיקון המוזיקלי שלכם. פתאום אפשר לבטא רגשות ואווירות שלא יכולתם עם שלושה אקורדים בלבד.

שאלה 4: מה קורה אם אני מנגן אקורד מורחב והוא נשמע נורא?
תשובה: ברוכים הבאים למועדון! קורה לטובים ביותר. יכולות להיות כמה סיבות:

• ניגנתם את כל התווים ונוצרו התנגשויות (במיוחד עם ה-11th או כשהייתם אמורים להשמיט את החמישית).
• האקורד פשוט לא מתאים להקשר המוזיקלי. כמו להגיש גלידה בטעם כבד קצוץ.
• הכלי שלכם לא מכוון (אחת הבעיות הנפוצות ביותר, מניסיון אישי עשיר).
• פשוט לא התרגלתם לצליל. האוזן צריכה להתרגל להרמוניות חדשות. תנו לזה זמן.

הפתרון? נסו גרסאות פשוטות יותר של האקורד, או נסו אותו בהקשר אחר, או פשוט עברו לאקורד אחר ונשכח מזה.

שאלה 5: האם ללמוד אקורדים מורחבים יעזור לי לכתוב שירים?
תשובה: חד משמעית כן! זה כמו לקבל מברשת צבע חדשה עם גוונים שלא הכרתם. פתאום תוכלו ליצור אווירות חדשות, מתח אחר, ופתרונות הרמוניים מפתיעים. השירים שלכם ישמעו פחות כמו “עוד שיר” ויותר כמו “וואו, מאיפה זה בא?”.

שאלה 6: כמה זמן לוקח ללמוד את כל זה?
תשובה: תלוי בכם. ובתדירות האימונים. ובעצבנות של השכנים. להתחיל להבין את הקונספט? כמה שעות קריאה ותרגול בסיסי. לשלוט בזה ולהשתמש בטבעיות? יכול לקחת חודשים ואפילו שנים. אבל כל אקורד חדש שתלמדו זה ניצחון קטן. תיהנו מהדרך.

שאלה 7: האם יש אקורדים מורחבים אפילו יותר מסובכים מ-13th?
תשובה: תמיד יש. עולם הג’אז וההארמוניה המודרנית מלא באקורדים עם שינויים (Alterations). למשל b9, #9, #11, b5. אבל בואו נתקדם בצעדים קטנים. תתחילו עם אלה. תנו למוח ולאצבעות שלכם להתרגל. נגיע לשינויים האלה במדריך הבא… אם תשרו את זה.

פרק 7: הדרך קדימה: אל תתייאשו! (גם כשהכל נשמע כמו חתול שנדרס על ידי טרקטור)

אז עברנו דרך לא קצרה.
מפשוט שלושה צלילים, הגענו לאקורדים שיכולים לכלול חמישה, שישה, ואפילו שבעה צלילים (בתיאוריה!).
זה יכול להיות מאיים.
זה יכול להישמע מסובך.
ואני לא אשקר לכם. בהתחלה, כשתנסו לנגן את האקורדים האלה, זה כנראה לא יישמע כמו ג’אז מבריק.
זה יישמע כמו… ובכן, כמו חתול שנדרס על ידי טרקטור.
או ילד קטן שמשחק עם פסנתר בפעם הראשונה (הבדל דק, אני יודע).

זה טבעי לגמרי!
כולם מתחילים ככה.
האוזן צריכה להתרגל לצלילים החדשים האלה.
והאצבעות… הו, האצבעות. הן צריכות להתאמן.
ליצור זכרון שריר.
למצוא את הפוזיציה הנכונה על הגיטרה.
לשלוט בריווח הנכון על הפסנתר.

איך להתאמן בלי לרצוח את השכנים (או לפחות לגרום להם לשקול את זה):

• התחילו לאט: אל תנסו לנגן שיר שלם עם אקורדים מורחבים מיד. תתחילו עם אקורד אחד. תנגנו אותו שוב ושוב. תקשיבו לצלילים. תפרקו אותו. תבנו אותו מחדש.
• תרגלו את אותה צורה במיקומים שונים: למשל, תתרגלו אקורד Cmaj7, ואז תזיזו את אותה הצורה (או את ההיגיון שמאחוריה) ל-Dmaj7, Ebmaj7 וכן הלאה.
• השתמשו במטרונום (בהתחלה לאט מאוד!): לנגן אקורדים מורחבים בזמן זה אתגר נוסף. תרגלו לאט ובהדרגה תגבירו את הקצב.
• שלבו אותם באקורדים שאתם כבר מכירים: קחו שיר פשוט שאתם אוהבים (כן, גם אם זה “הבה נגילה” או שיר ילדים), ותנסו להחליף אקורד אחד או שניים באקורד מורחב שנראה לכם שמתאים. למשל, אם יש לכם דו מז’ור, נסו להחליף אותו ב-CMaj7. אם יש לכם סול מז’ור, נסו סול 7. זה משנה את כל האווירה של השיר.
• תקליטו את עצמכם: כן, זה כואב לשמוע את הטעויות. אבל זו הדרך הכי טובה להבין איפה אתם צריכים להשתפר. ומי יודע, אולי תגלו שזה לא נשמע כזה נורא כמו שחשבתם!
• תשקלו אטמי אוזניים (עבורכם או עבור השכנים): זה לא טיפ מקצועי, אבל זה טיפ הישרדותי.

לאן ממשיכים מכאן?

המדריך הזה הוא רק נקודת התחלה. הנה כמה רעיונות להמשך:

• חקרו סגנונות מוזיקה שמשתמשים באקורדים מורחבים: תקשיבו לג’אז, פאנק, סול, בוסה נובה. נסו “לשמוע” את האקורדים האלה בתוך השירים. יש הרבה סרטוני “Lesson” ביוטיוב שמנתחים שירים לפי האקורדים שלהם.
• למדו צורות אצבוע ספציפיות: אם אתם מנגנים על גיטרה או פסנתר, חפשו טבלאות אקורדים מורחבים או שיעורים שמראים לכם בדיוק איפה להניח את האצבעות. MusicIndex בטח יפרסמו כאלה בהמשך (או שכבר פרסמו, לך תדע).
• נסו לנתח שירים: קחו תווים או טאבים של שירים שאתם אוהבים ונסו להבין למה המלחין השתמש באקורדים המורחבים דווקא שם.
• תתנסו! הכי חשוב זה לשחק עם האקורדים האלה. לנסות שילובים שונים. לראות מה נשמע טוב לכם. אין דרך אחת נכונה לעשות מוזיקה.

העולם המוזיקלי הוא ענק ומלא הפתעות. אקורדים מורחבים הם רק עוד כלי בארגז הכלים שלכם. כלי שיכול להפוך את המוזיקה שלכם (בין אם אתם כותבים, מנגנים, או סתם מאזינים) להרבה יותר עשירה, מעניינת, ו… כן, גם קצת יותר מגניבה.

אז צאו לדרך! תתאמנו! תטעו! תצחקו על עצמכם (זה חשוב!). ותהנו מהצלילים החדשים שתגלו.

בהצלחה, ואל תשכחו להזמין אותי להופעה הראשונה שלכם (אני אביא אטמי אוזניים, ליתר ביטחון. סתם, סתם… אולי).