מדריך למתחילים: מציאת כל התווים על מיתר A בגיטרה בס

אז ככה, הגעתם לכאן. כנראה ששמעתם איפשהו שהבס זה הכלי הכי מגניב שיש (כי הוא באמת), או שאולי סתם מישהו דחף לכם בס ליד ואמר “יאללה, תעשה קצת רעש”. לא משנה איך, אתם פה. ואתם על הסף לגלות סוד קטן ומצחיק: הבס הוא עמוד השדרה של המוזיקה. הוא הדבק שמחזיק הכל יחד. הוא זה שגורם לאנשים לרצות לרקוד (או לפחות לנענע את הראש במבוכה). ואם אתם רוצים להיות עמוד השדרה הזה, השלב הראשון הוא להכיר את הכלי שלכם. כמו להכיר את השכנים החדשים שלכם – בהתחלה זה קצת מביך, אחר כך אולי תלוו להם כוס סוכר (או אקורד A מז’ור). המדריך הזה לא הולך להיות כמו שיעורי המוזיקה המשעממים האלה שבהם המורה נראה כאילו בלע מטרונום חי. אנחנו הולכים ללמוד את הדברים החשובים באמת, ועל הדרך לצחוק קצת על כל הדרך המפותלת הזו. כי בואו נודה בזה, ללמוד כלי חדש זה לפעמים קצת כמו לנסות להרכיב רהיט מאיקאה בלי ההוראות – זה אפשרי, אבל עדיף עם קצת עזרה (והומור עצמי!). אז קחו נשימה עמוקה (עדיף לא בזמן שאתם מנגנים, זה מוזר), כי אנחנו יוצאים למסע. מסע קצר ומרתק אל מיתר אחד בודד. מיתר ה-A האגדי של גיטרת הבס שלכם. ולמה דווקא מיתר A? כי חייבים להתחיל איפשהו, והוא אחלה נקודת התחלה. וגם כי היתר היה דורש לכתוב מדריך ארוך פי ארבעה. אז יאללה, בואו נתחיל לפני שהאצבעות מתחילות לכאוב רק מלדמיין את זה.

מיתר ה-A בגיטרה בס: המדריך המלא למצוא את כל הצלילים בלי לאבד את האצבעות (או את הראש)

ברוכים הבאים למיתר ה-A. הוא השני הכי עבה (בדרך כלל) והוא ייתן לכם נקודת עוגן נפלאה להתחיל ממנה. תחשבו עליו כמו על הרחוב הראשי בעיר חדשה. אתם חייבים לדעת איפה הרחוב הזה נמצא כדי להתחיל להסתובב ולגלות את כל הסמטאות המגניבות. מיתר A הוא הרחוב הראשי שלכם בעולם התווים על הבס. ללמוד למצוא את כל התווים עליו זה כמו לקבל מפה מפורטת של הרחוב הראשי, כולל כל החנויות הסודיות והמסעדות המעולות. וכן, יש פה גם כמה בורות שצריך להיזהר מהם.

אז למה לעזאזל ללמוד את זה? מה ייצא לי מזה (חוץ מאצבעות כואבות)?

זאת שאלה מצוינת! ותשובה עליה היא פשוטה: ידע זה כוח, ועל הבס, ידע איפה נמצא כל תו הוא כוח-על. כשתדעו איפה כל תו נמצא על מיתר ה-A (וגם על המיתרים האחרים, אבל היי, צעד אחרי צעד), תוכלו לנגן כמעט כל שיר שאי פעם נכתב. אתם לא תהיו תלויים בטאבלטורות שגויות או ביוטיוברים שמנגנים מהר מדי כדי לראות מה הם עושים. אתם פשוט תדעו. זה כמו לדעת לבשל במקום רק לחמם במיקרוגל. פתאום הכל פתוח בפניכם.

חוץ מזה, כשתדעו איפה התווים נמצאים, תוכלו להתחיל להבין איך המוזיקה “עובדת”. למה תו מסוים נשמע טוב אחרי תו אחר? למה באסים שונים באותם שירים נשמעים שונים? זה יפתח לכם עולם שלם של הבנה והנאה. ואולי… רק אולי… זה גם יעזור לכם להרשים מישהו בדייט (אבל אל תבנו על זה יותר מדי, בסך הכל אתם מנגנים על מיתר אחד בינתיים).

אנקדוטה אישית (או לפחות כזו שנשמעת אישית): כשלמדתי את זה לראשונה, ניסיתי למצוא תו מסוים כל כך הרבה פעמים במקום הלא נכון, שהייתי בטוח שהבס שלי מקולקל. כאילו הוא החליט שדווקא את התו הזה הוא לא הולך להפיק לי. לקח לי זמן להבין שזה לא הבס, זאת אני. תאמינו לי, זה קורה לכולם. רק תצחקו על זה אחר כך.

המיתר עצמו: היכרות עם מיתר ה-A (החבר הכי טוב החדש שלכם?)

קחו את הבס שלכם. הסתכלו עליו. ארבעה מיתרים (בדרך כלל). הכי עבה זה E. מיד אחריו, השני מהלמטה, זה מיתר A. כשהוא פתוח (לא לוחצים על שום שריג), הוא מפיק את התו A. זה הצליל ה”בסיסי” של המיתר הזה. תחשבו עליו כעל קומת הקרקע. כל שאר התווים על המיתר הזה נמצאים “מעל” הקומה הזו, על השריגים השונים.

מיתר A פתוח נשמע נמוך, עשיר, הוא נותן גרוב נעים. זה הצליל שמרגישים בבטן לפעמים. תנגנו אותו כמה פעמים. תכירו את הצליל שלו. תנו לו לשקוע. הוא הולך להיות נקודת המוצא שלכם לכל המסע הזה.

נקודת מפתח (ששווה לכם זהב): המיתר הפתוח הוא השריג ה”אפס”. כל תו שעל שריג מסוים הוא במרחק של חצי טון (הצעד הכי קטן במוזיקה המערבית) מהתו שעל השריג הקודם לו. זה כמו ללכת במדרגות, רק שכל מדרגה היא חצי טון.

המסע מתחיל: השריגים הראשונים (בלי מפות מסובכות!)

טוב, עכשיו מתחיל הכיף. קחו את האצבע (עדיף את האצבע המורה של יד שמאל אם אתם ימניים) ולחצו על מיתר A בשריג הראשון. זכרו: לוחצים מיד אחרי השריג המתכתי, לא עליו ולא רחוק מדי ממנו. נסו ללחוץ מספיק חזק כדי שהתו יישמע צלול, אבל לא כל כך חזק שתקבלו מועכים באצבע (זה יבוא בהמשך, אל תדאגו).

כשאתם לוחצים על מיתר A בשריג הראשון, אתם מקבלים את התו A# (א סול דיאז) או Bb (בֵּי במול). כן כן, לתו אחד יש שני שמות! זה כמו שאנשים קוראים לי בכינוי וגם בשם הרשמי שלי. תלוי בהקשר המוזיקלי (שאותו נשאיר לעכשיו בצד כדי לא לסבך עניינים). בינתיים, תדעו שזה אותו הצליל. תנגנו אותו. תשמעו איך הוא קצת יותר גבוה מ-A הפתוח.

עכשיו תעברו לשריג השני. לחצו שם. קיבלתם את התו B (בֵּי). זה כבר חלק מהאלפבית המוזיקלי המוכר (דו, רה, מי, פה, סול, לה, סי). A, ואז מדרגה (A#), ואז מדרגה (B). פשוט, לא? כמו 1, ואז 1.5, ואז 2. רק עם שמות מוזרים.

שריג שלישי: C (דו). זה אחד התווים הכי מפורסמים שיש. שומעים אותו בכל מקום. עכשיו אתם יודעים איפה הוא מסתתר על מיתר A. זה כמו למצוא את החפיסת שוקולד שתמיד מתחבאת מאחורי הירקות במקרר.

שריג רביעי: C# (דו סול דיאז) או Db (רֵה במול). עוד תו כפול שם. תנגנו אותו. הוא נשמע קצת “מותח”, לא?

שריג חמישי: D (רֵה). תו חשוב נוסף. תנו לו לצלצל. הרבה שירי רוק פשוטים משתמשים בתווים D, E, G, A. עכשיו אתם כבר יודעים איפה שניים מהם נמצאים (A פתוח, D בשריג 5).

טעות נפוצה שמצחיקה רק בדיעבד: לא ללחוץ חזק מספיק או ללחוץ בדיוק *על* השריג. זה מפיק צליל “מזמזם” או “עמום” שנשמע כמו יתוש כועס. אל תתבאסו, זה קורה לכולם. פשוט תזיזו את האצבע טיפה ותלחצו קצת יותר נחוש. זה כמו להגיד את השם של מישהו בפעם הראשונה – צריך קצת ביטחון.

האוצר שבדרך: לגלות את שאר הנוסעים על המיתר (וכן, יש עוד!)

המסיבה לא נגמרה! ממשיכים לטפס במדרגות (השריגים):

• שריג 6: D# (רֵה סול דיאז) או Eb (מִי במול). עוד כפול-שם. נשמע עוד יותר מותח.
• שריג 7: E (מִי). הידד! עוד תו מוכר מהאלפבית. זה אותו תו E כמו המיתר העליון (הכי עבה), רק שהוא קצת יותר גבוה בצליל על מיתר A. תחשבו על זה כמו שני אנשים שגרים באותו בניין באותה קומה, אבל בבניינים שונים.
• שריג 8: F (פה). טוב, עכשיו זה כבר נהיה רציני. F זה תו שימושי מאד.
• שריג 9: F# (פה סול דיאז) או Gb (סוֹל במול). אנחנו כמעט שם!
• שריג 10: G (סוֹל). עוד אחד מהחבר’ה הטובים והמוכרים מהאלפבית המוזיקלי.
• שריג 11: G# (סוֹל סול דיאז) או Ab (לה במול). האחרון לפני הגדול מכולם!
• שריג 12: A (לה). והנה אנחנו כאן! התו A בשריג 12 הוא בדיוק אותו תו כמו מיתר A הפתוח, רק אוקטבה אחת גבוה יותר. מה זה אוקטבה? זה כאילו לקחת את אותו צליל ולהקפיץ אותו מדרגה משמעותית למעלה. זה אותו השם, אבל הוא נשמע “בהיר” יותר. תחשבו על אותו אדם עם הכינוי והשם הרשמי, רק עכשיו הוא מדבר בקול גבוה יותר (או נמוך יותר). השריג ה-12 הוא קסם קטן. הוא תמיד יהיה האוקטבה של המיתר הפתוח. זה ייתן לכם נקודת עוגן נוספת על הצוואר.

אחרי שריג 12, התווים מתחילים לחזור על עצמם באותו סדר, רק עוד אוקטבה גבוה יותר. אבל אל תתקדמו לשם עדיין. קודם כל, תכירו את ה”מפה” הזו עד שריג 12 כמו את כף היד שלכם.

טיפ קטן שיחסוך לכם כאב ראש (וראייה מטושטשת): שמתם לב לנקודות הקטנות על צוואר הבס (בדרך כלל על שריגים 3, 5, 7, 9 ו-12)? אלה לא סתם קישוטים! הם סימני דרך. ה-3 זה C, ה-5 זה D, ה-7 זה E, ה-9 זה G, וה-12 זה A (האוקטבה). השתמשו בהם! הם כמו ה-GPS המוזיקלי שלכם. בהתחלה תספרו מהם (“אוקיי, D זה על 5, אז E זה שריג אחרי, על 7… רגע… 5, 6, 7… אה, כן! 7!”). בסוף תדעו אותם בעל פה בלי לחשוב.

שאלות בוערות מהקהל (או סתם דברים שאנשים שואלים את עצמם במקלחת)

• שאלה: האם אני צריך ללמוד תיאוריה מוזיקלית מסובכת כדי לדעת את זה?
  
  תשובה: ממש לא בהתחלה. לדעת איפה התווים נמצאים על הבס זה כמו לדעת איפה נמצאת כל אות על המקלדת. אתם לא צריכים לדעת לכתוב ספר כדי לדעת איפה נמצאת האות ‘א’. התיאוריה תבוא אחר כך ותסביר לכם למה אתם משתמשים באותיות מסוימות יחד. בינתיים, תתרכזו באלפבית.
• שאלה: האצבעות שלי כואבות! זה נורמלי?
  
  תשובה: לגמרי נורמלי. אתם בונים עור קשה (קאלוס) באצבעות. זה כמו לבנות שרירים בחדר כושר, רק על קצות האצבעות. קחו הפסקות, אל תגזימו בהתחלה. הכאב יעבור (או שתתרגלו אליו ותתחילו להרגיש גיבורים).
• שאלה: הצליל מזמזם או עמום, מה עושים?
  
  תשובה: שתי סיבות עיקריות: 1. לא לוחצים מספיק חזק. 2. לא לוחצים ממש אחרי השריג. נסו לקרב את האצבע לשריג (אבל לא ממש עליו!) וללחוץ קצת יותר נחוש. לפעמים גם הכיוון של הבס (טיפה נוטה קדימה או אחורה) או גובה המיתרים משפיעים, אבל ברוב המקרים זו האצבע שלכם. תרגלו לחיצה נקייה.
• שאלה: כמה זמן ייקח לי ללמוד את זה?
  
  תשובה: אין תשובה אחת. זה תלוי כמה תתרגלו. אבל אם תתרגלו אפילו 10-15 דקות ביום, תוך כמה שבועות-חודשיים אתם תרגישו הרבה יותר בטוחים. העיקר זה העקביות, לא הכמות. עדיף קצת כל יום מאשר הרבה פעם בשבוע.
• שאלה: למה להתחיל דווקא עם מיתר A?
  
  תשובה: כי חייבים להתחיל איפשהו, והוא אחלה נקודת התחלה נוחה אחרי מיתר E (שגם עליו קל למצוא תווים כי E הוא התו הראשון באלפבית של המיתרים ה”רגילים”). אחרי שתבינו את העיקרון על מיתר אחד, יהיה לכם הרבה יותר קל להעביר אותו למיתרים האחרים. זה כמו ללמוד לנהוג באוטו אחד, אחר כך יותר קל לעבור לאוטו אחר.
• שאלה: האם זה יעזור לי למצוא שירי בס לשירים?
  
  תשובה: בהחלט! ברגע שאתם יודעים איפה התווים נמצאים, תוכלו לנסות לזהות מה הבסיסט בשיר האהוב עליכם מנגן ולמצוא את התווים האלה על הבס שלכם. זה לוקח זמן ואימון שמיעה, אבל הידע הזה הוא הבסיס להכל.

טריקים של קוסמים (לא באמת, רק תרגול): איך לזכור את כל זה בלי לצאת מדעתכם?

לדעת את המיקום של 12+ תווים על מיתר אחד יכול להישמע כמו משימה בלתי אפשרית בהתחלה. כמו לנסות לזכור את כל השמות של בני הדודים הרחוקים שלכם. אבל יש כמה טריקים קטנים שיעזרו לכם להפוך את זה לטבע שני:

• לנגן ולשיר (או רק להגיד): כשאתם לוחצים על שריג ומפיקים צליל, תגידו בקול רם את שם התו. “A#”, “B”, “C”. זה מחבר בין הצליל שאתם שומעים, המיקום על הצוואר, והשם של התו. בהתחלה זה מרגיש קצת מוזר לדבר אל הבס שלכם, אבל היי, לכולם יש תחביבים מוזרים.
• תרגלו “קפיצות”: במקום לעבור תמיד תו אחרי תו, נסו לקפוץ. “איפה C על מיתר A? (שריג 3). עכשיו איפה F#? (שריג 9). עכשיו איפה E? (שריג 7)”. תרגול אקראי כזה גורם למוח לעבוד קשה יותר (ובסוף לזכור טוב יותר).
• השתמשו בסימני הדרך: חזרו לנקודות על הצוואר (3, 5, 7, 9, 12). נגנו את התווים האלה. עכשיו נסו למצוא את התווים שביניהם. “אוקיי, אני יודע ש-D זה על 5. אז D# חייב להיות בשריג 6.” השתמשו במה שאתם יודעים כדי לגלות מה שאתם לא יודעים.
• תרגלו מקצבים פשוטים: קחו תו אחד שלמדתם, נגיד C (שריג 3). נגנו אותו במקצב פשוט שוב ושוב. פם-פם-פם-פם. עכשיו נסו לעבור ל-D (שריג 5) ולנגן את אותו מקצב. עכשיו ל-E (שריג 7). לשלב את מציאת התו עם נגינה קלה עוזר לקשר את הידע ל”עולם האמיתי” של הנגינה.
• השתמשו באפליקציות/אתרים: יש אפליקציות שמציגות לכם תו ונותנות לכם זמן למצוא אותו על הגיטרה (או רק על מיתר ספציפי). הן יכולות להיות כיפיות וקצת מלחיצות (בקטע טוב).

הכי חשוב זה לא לוותר. יהיו רגעים שתהיו מתוסכלים, שהאצבעות יכאבו, שתהיו בטוחים שאתם אף פעם לא תזכרו איפה נמצא F#. זה קורה! פשוט קחו הפסקה, תנגנו משהו כיפי שיודעים לנגן (אפילו אם זה רק את מיתר A הפתוח), ואז תחזרו לזה. כל לחיצה על השריג הנכון היא ניצחון קטן.

מה עכשיו? הטיפים שימנעו מכם להפוך לעוד פסלון אבק ליד המגבר

ברכות! אתם (בתקווה) יודעים עכשיו איפה נמצאים כל התווים על מיתר A (או לפחות אתם בדרך לשם). זה הישג לא קטן! עכשיו, מה עושים עם הידע הזה? כי לדעת את המפה זה נחמד, אבל לצאת לטיול זה הכיף האמיתי.

• להעביר את זה למיתרים האחרים: העיקרון של “כל שריג זה חצי טון” עובד על כל המיתרים. עכשיו אתם יודעים את ה”מפה” של מיתר A. נסו לעשות את אותו הדבר עם מיתר E (הכי עבה, התו הפתוח הוא E). אחר כך עם מיתר D (השלישי, התו הפתוח הוא D). ואז עם מיתר G (הכי דק, התו הפתוח הוא G). זה יהיה הרבה יותר קל עכשיו! תוך זמן קצר תדעו את כל התווים על כל הצוואר (או לפחות את רובם השימושיים).
• לנגן סולמות פשוטים (בקטנה): עכשיו שאתם יודעים איפה התווים, נסו לנגן סולם פשוט על מיתר אחד. נגיד סולם כרומטי על מיתר A: A, A#, B, C, C#, D… וכן הלאה, עד A בשריג 12. לא חייב לנגן מהר או יפה בהתחלה. המטרה היא רק להזיז את האצבעות ולשמוע את הרצף.
• לנסות למצוא באסים לשירים פשוטים: קחו שיר עם בס פשוט וידוע (הרבה שירי רוק ישנים או שירי פופ משתמשים בתווים בסיסיים). נסו לזהות תו אחד שחוזר על עצמו ולמצוא אותו על מיתר A (או E). אפילו למצוא תו אחד נכון בשיר שאתם אוהבים זה תחושת סיפוק אדירה!
• לא לנטוש את הבס: הדבר הכי חשוב זה להמשיך לנגן. אפילו קצת כל יום. אל תתנו לבס שלכם לאגור אבק ולהפוך למתלה מעילים יקר. הוא אוהב שמנגנים עליו. הוא אוהב להרעיד את החלונות של השכנים.

זהו זה, חברים וחברות. עברתם בהצלחה (או לפחות עם חיוך קל) את המדריך למציאת התווים על מיתר A. זה אולי נראה כמו צעד קטן לאנושות, אבל זה צעד ענק בשבילכם בתור נגני בס בפוטנציה. הידע הזה הוא הבסיס לכל מה שתעשו עם הבס שלכם בעתיד – לנגן שירים, לאלתר, להקים להקה, לכתוב את להיט הבס הבא שישנה את העולם (או לפחות את המסיבה). אז קדימה! תמשיכו לתרגל, תמשיכו לחקור, ואל תשכחו לצחוק על עצמכם בדרך. כי בסופו של דבר, מוזיקה זה אמור להיות כיף. ושיהיה לכם המון בהצלחה! אל תשכחו להזמין אותי להופעה הראשונה שלכם, אני אביא את האוזניות (למקרה שאתם עדיין בשלב היתושים הכועסים). יאללה גרוב!