אז החלטתם לצלול לעולם המוזיקה? כל הכבוד! צעד אמיץ בהחלט.
רגע, רגע, לפני שאתם מדמיינים את עצמכם מנגנים סולו גיטרה שגורם לקהל לדמוע או מטיחים בפסנתר אקורדים דרמטיים עם רוח בשיער…
יש קצת עבודה.
במיוחד אם אתם בקטע של קלידים.
וכן, זה אומר שאולי תצטרכו להתמודד עם משהו שנקרא “צ’רני”.
אל תברחו עדיין!
אני יודע שזה נשמע כמו שם של דמות מסרט אימה צ’כי ישן.
אבל זה פחות מפחיד ממה שחושבים.
ולא, האצבעות שלכם לא ינשרו (אלא אם כן תתרגלו 48 שעות ברצף בלי הפסקה).
במדריך הזה, ניקח את הנושא שקצת נשמע כמו שיעורי בית משעממים
וננסה להפוך אותו למשהו… טוב, לפחות פחות משעמם.
אולי אפילו קצת מצחיק?
נקווה לטוב.
אני מבטיח לכם בסוף המדריך הזה:
תבינו מה זה צ’רני.
למה לעזאזל מישהו המציא את זה.
ואיך זה יכול להפוך אתכם לקוסמים קטנים על הקלידים.
בואו נתחיל, לפני שנתחרט.
צ’רני? זה כמו חדר כושר לאצבעות?
בדיוק! תחשבו על זה ככה:
אתם רוצים להיות רצים מרתון? אתם לא קמים בבוקר ורצים 42 ק”מ.
אתם מתחילים לאט, בונים סיבולת, מחזקים שרירים.
אתם רוצים לנגן יצירות לפסנתר שגורמות לאנשים להתעלף מרוב יופי?
אתם לא קמים בבוקר ונוחתים על הסונטה לפסנתר בסי במול מינור, אופוס 35 של שופן (כן, זאת עם מצעד האבל).
אתם צריכים לחזק את האצבעות.
לשפר את הדיוק שלהן.
לגרום להן לזוז מהר יותר.
ושלא יתעייפו אחרי חצי דקה.
כאן נכנס לתמונה קרל צ’רני (Carl Czerny).
בחור אוסטרי חי לפני איזה 200 שנה.
היה תלמיד של בטהובן (לא רע!), והוא לימד מלא אנשים אחרים, כולל את ליסט (הידוע לשמצה, עליו נדבר אולי במדריך אחר).
צ’רני היה פרודוקטיבי בטירוף.
כתב משהו כמו אלף ואחת יצירות, אבל מה שבאמת תקע אותו בהיסטוריה המוזיקלית זה… התרגילים שלו.
הוא כתב אינסוף תרגילים.
למה?
כדי לעזור לתלמידים שלו (ושל כולם) לפתח את הטכניקה הדרושה לנגינה.
הוא פשוט לקח את כל התנועות המוטוריות המרגיזות האלה שצריך לעשות על פסנתר (סולמות, ארפג’ים, מעברים מהירים של אצבעות, אקורדים שקופצים),
ובנה להן מסלול מכשולים מדורג.
התוצאה? ספרים על גבי ספרים של תווים שנראים אולי קצת משעממים במבט ראשון.
אבל הם כמו ויטמינים לאצבעות.
או אבקת חלבון.
או פשוט סיוט הכרחי, תלוי ביום ובכמות הקפה ששתיתם.
7 סיבות למה כדאי לכם להתעלל באצבעות שלכם עם צ’רני (המספר 4 ישאיר אתכם בהלם!)
טוב, התעללות זה מילה קצת חזקה. בואו נקרא לזה “אימון מבוקר”.
אז למה שתרצו לבזבז זמן יקר על התווים המצחיקים האלה?
הנה הסיבות (המספר 4 באמת מרתקת, תאמינו לי):
-
מהירות האור! (טוב נו, אולי מהירות של שבלול טורבו בהתחלה): צ’רני בנוי כדי להגביר את המהירות של האצבעות שלכם. זה כמו ללמד אותן לרקוד סמבה מהירה על הקלידים במקום ללכת בצעדת אבל.
-
דיוק כמו צלף: האצבע שלכם תגיע לקליד הנכון. תמיד. בלי לפספס. בלי לדרוך על תו ליד בטעות ולגרום לשיר להישמע כאילו מישהו דרך על חתול.
-
עצמאות האצבעות (הן לא יידבקו אחת לשנייה יותר): כל אצבע תלמד לעבוד לבד, לחוד, בלי להפריע לחברות שלה. זה קריטי למעברים מהירים ונגינה ברורה.
-
זיכרון שריר בלתי נשכח (זאת הסיבה המדהימה!): ברגע שהאצבעות שלכם לומדות תנועה מסוימת (למשל, מעבר אגודל בסולם), הן זוכרות אותה. זה כמו ללמוד לרכוב על אופניים. ברגע שיש לכם את זה, אתם לא שוכחים. זה משחרר לכם את המוח לחשוב על דברים חשובים יותר בזמן הנגינה, כמו איזה פרצוף לעשות כדי להיראות דרמטי.
-
סיבולת של מרתון פסנתרים: הידיים שלכם לא יתעייפו אחרי שתי דקות. תוכלו לנגן יצירות ארוכות יותר בלי שהאצבעות יכאבו או יקרסו.
-
קריאת תווים בטורבו: אתם תהפכו לטובים יותר בקריאת תווים מהר. כי צ’רני מאלץ אתכם לקרוא הרבה תווים בזמן קצר.
-
שליטה טוטאלית (כמעט): תקבלו שליטה מדהימה על עוצמת הנגינה (דינמיקה) ועל איך אתם נוגעים בקלידים (ארטיקולציה). זה ההבדל בין לנגן “סתם” תווים לבין לנגן עם הבעה.
אז כן, זה דורש עבודה.
אבל התוצאות שוות את זה.
ובנינו, זה הרבה יותר זול ממנוי לחדר כושר.
הספר הנכון לייסורים הנכונים: איזה צ’רני כדאי לפתוח קודם?
צ’רני היה, כאמור, היפר-פרודוקטיבי.
יש לו המון ספרי תרגילים, ממוספרים באופוסים (Op.).
זה כמו סדרת סרטים של מלחמת הכוכבים – יש סדר מסוים, אבל אפשר קצת להתבלבל.
בדרך כלל, מתחילים עם הספרים “הקלים” יותר.
ואז מתקדמים.
הנה המלצות כלליות (לא מחייבות, המורה שלכם הוא הסמכות העליונה, אם יש לכם כזה):
-
Op. 599 – התחלה מתוקה וחסרת סכנה יחסית: נקרא “First Instructor” או “Practical Method for Beginners”. זה כמו גן הילדים של צ’רני. תרגילים קצרים, יחסית פשוטים, עם יד אחת ואז שתי ידיים ביחד. אידיאלי למתחילים לגמרי. כאן תלמדו לעשות את התנועות הבסיסיות בלי לשבור כלום.
-
Op. 849 – מתחילים לקצת יותר רציני: “40 Daily Exercises”. זה השלב הבא. התרגילים ארוכים יותר, קצת יותר מורכבים, מכניסים יותר סולמות וארפג’ים. זה כמו כיתה א’ בצ’רני. מתחילים להרגיש את האתגר האמיתי.
-
Op. 299 – הידוע לשמצה “School of Velocity”: “School of Velocity”. השם אומר הכל. זה הספר שמטרתו העיקרית היא להגביר מהירות. התרגילים ארוכים וחוזרים על עצמם הרבה. זה כאן שמתחילים להבין למה חלק מהפסנתרנים מתייחסים לצ’רני עם פרצוף חמוץ. אבל אם תשרדו את זה, המהירות שלכם תשתפר פלאים.
-
Op. 740 – למתקדמים בלבד (או לאמיצים): “Art of Finger Dexterity”. אם הגעתם עד לפה, אתם כבר כנראה חיות טכניות. זה הספר הכי מורכב, עם תרגילים ארוכים ומאתגרים יותר. זה כמו תואר שני בצ’רני.
אז איפה להתחיל?
תלוי איפה אתם נמצאים.
אם אתם חדשים לפסנתר, Op. 599 הוא חברכם הטוב ביותר (או הפחות נורא).
אם אתם מנגנים קצת זמן אבל רוצים לשפר טכניקה, Op. 849 זו נקודת פתיחה מצוינת.
בכל מקרה, אל תקפצו ישר לספר שנראה הכי מרשים.
תתחילו מהבסיס.
בניגוד ללגו, אי אפשר לבנות מגדל בלי היסודות.
איך לקרוא את הפתקים האלה בלי לקבל סחרחורת?
האמת? צ’רני הוא מקום מצוין ללמוד או לשפר קריאת תווים.
התווים חוזרים על עצמם הרבה בתוך כל תרגיל.
אז אחרי שקראתם את אותו רצף 50 פעם, יש סיכוי סביר שתתחילו לזהות אותו אוטומטית.
מה חשוב לשים לב אליו בקריאת צ’רני:
-
התווים עצמם (ברור): איזה צליל לנגן? זה הבסיס.
-
המקצב: צ’רני כתב במגוון מקצבים, אבל הרבה תרגילים הם בתווים קצרים (שמיניות, שישיות, ואפילו יותר מהר). חשוב להבין את החלוקה הזמנית כדי לנגן באופן יציב.
-
אצבוע (Fingerings): צ’רני הקפיד לכתוב אצבוע מומלץ. תאמינו לו! הוא ידע מה הוא עושה. לרוב עדיף לדבוק באצבוע שלו, הוא תוכנן לזרימה מקסימלית. אל תנסו להיות גיבורים ולהמציא אצבוע משלכם בהתחלה. זה כמו לנסות להרכיב רהיט מאיקאה בלי להסתכל על ההוראות – זה ייגמר רע.
-
דינמיקה (עוצמה): מתי לנגן חזק (f – פורטה), מתי חלש (p – פיאנו), מתי בהדרגה (קרשנדו/דמינואנדו). זה מה שהופך את התרגיל לפחות מונוטוני ובונה לכם שליטה על העוצמה.
-
ארטיקולציה (איך לגעת בקלידים): מתי לנגן לגטו (מחובר, חלק), מתי סטקטו (קצר, מנותק). צ’רני משתמש הרבה בארטיקולציות שונות כדי לפתח שליטה בסוגי נגיעה שונים. זה ההבדל בין סתם לחיצה על מקשים לבין נגינה אמיתית.
הטיפ הכי חשוב:
אל תנסו לנגן מהר מדי בהתחלה!
קראו את התווים לאט, נגנו כל צליל בבירור.
המהירות תגיע עם הזמן.
מבטיח.
איך לתרגל צ’רני בלי לרצות לשבור את הפסנתר (ו-3 טעויות נפוצות!)
אוקיי, הנה החלק המעשי.
לתרגל צ’רני יכול להיות קצת… מייגע.
אבל אם עושים את זה נכון, זה יעיל בטירוף.
ואם עושים את זה לא נכון, זה סתם מתסכל.
הנה כמה סודות (שלא באמת סודות, אבל בואו נשמור על המתח):
המהירות לא קובעת, הדיוק כן (לפחות בהתחלה)
הטעות הכי גדולה שמתחילים עושים (וגם מתקדמים לפעמים):
מנסים לנגן מהר מדי, מהר מדי.
זה כמו לנסות לבנות קיר לבנים במהירות שיא בלי דבק.
הכל מתמוטט.
תתחילו לאט.
נגנו כל תו בצורה נקייה, עם האצבע הנכונה, במקצב הנכון.
השתמשו במטרונום! זה החבר הכי טוב שלכם (וגם האויב המרגיז ביותר לפעמים).
התחילו בקצב איטי מאוד.
רק כשהתרגיל נשמע נקי וקל בקצב מסוים,
העלו את הקצב טיפה.
טיפה בכל פעם.
זאת הדרך היחידה לפתח מהירות אמיתית ויציבה.
נגינה מהירה ומבולגנת לא מועילה לכלום. אולי רק מרשימה (בטעות) לרגע ואז מתברר שאתם סתם מקישים מהר על הקלידים.
הידיים לא חייבות להיראות כמו טפרים של עוף – טכניקה נכונה שומרת על האצבעות שלמות!
יציבה נכונה ליד חשובה בטירוף.
שימו לב שאתם יושבים ישר.
המרפקים משוחררים.
פרק כף היד יחסית ישר, לא שבור למעלה או למטה.
האצבעות מקושתות, כאילו אתם מחזיקים כדור קטן בכף היד.
אל תנעלו את המפרקים.
אל תנגנו עם ידיים נוקשות!
זה גורם לכאב.
זה מונע מהירות.
וזה נראה מוזר.
צ’רני אמור לבנות כוח וזריזות, לא דלקת בגידים.
אם כואב לכם משהו בזמן שאתם מנגנים צ’רני,
תעצרו!
בדקו את היציבה שלכם.
בדקו שאתם לא לחוצים.
אולי אתם מנסים לנגן מהר מדי?
תנו לידיים מנוחה.
הפסנתר יחכה לכם.
לא רק ישר! איך לשחק עם התרגילים כדי לא להשתגע
לנגן את אותו תרגיל שוב ושוב באותו אופן יכול לשגע אתכם.
אז איך מונעים את הטירוף?
שחקו עם התרגיל!
כן, מותר.
-
ידיים לחוד: תרגלו כל יד לבד לאט. זה קריטי לשליטה. וזה מאפשר לכם להתרכז בבעיות ספציפיות של כל יד.
-
שינוי מקצבים: נגנו את התרגיל במקצבים שונים. למשל, נגנו כל תו רביעית חזק יותר, או נגנו אותו כמקצב נקודות. זה עוזר להתגבר על מכשולים מסוימים ומגוון את התרגול.
-
שינוי ארטיקולציה: אם כתוב לגטו, נסו סטקטו. אם כתוב סטקטו, נסו לגטו. זה מאתגר את האצבעות בדרכים שונות.
-
שינוי דינמיקה: נגנו פיאנו מאוד, או פורטה מאוד. נסו לעשות קרשנדו לאורך שורה שלמה. זה בונה שליטה.
אל תפחדו להיות יצירתיים (במסגרת התרגיל, כן?).
המטרה היא לחזק את האצבעות ולפתח שליטה בכל דרך אפשרית.
אוי לא, עשיתי את זה שוב! 3 טעויות צ’רני קלאסיות ואיך להתגבר עליהן בסטייל
כולם עושים טעויות בצ’רני. אפילו צ’רני בעצמו בטח עשה טעויות כשהוא כתב אותם (או לפחות התעצבן על עצמו).
הנה כמה טעויות נפוצות ואיך להתייחס אליהן ברוח טובה (ואז לתקן):
-
מרוץ נגד הזמן (ואובדן שליטה): הטעות: לנסות לנגן מהר מדי, התוצאה: בלגן של צלילים, החמצות, מתח בידיים. הפתרון: עצור! חזור לקצב איטי. ממש איטי. קצב של סבא שצופה בטלוויזיה. ברגע שזה נשמע נקי וקל בקצב הזה, תעלה קליק במטרונום. ותחזור על זה. הרבה. זה כואב נפשית, אבל שווה כל רגע (של כאב).
-
“האצבע הדביקה” (האצבע שלא רוצה לזוז לבד): הטעות: אצבע מסוימת לא זזה בזמן, או שהיא “מושכת” איתה אצבע אחרת. התוצאה: צלילים מטושטשים, קצב לא אחיד. הפתרון: בידוד! תרגלו את התנועה הספציפית שגורמת לבעיה ביד אחת, לאט מאוד, תוך התמקדות באצבע הבעייתית. נסו להרגיש שהיא זזה באופן עצמאי. זה כמו טיפול פסיכולוגי לאצבעות.
-
“אני שונא ארטיקולציה ודינמיקה, בואו ננגן הכל באותו אופן!” : הטעות: התעלמות מסימוני הדינמיקה והארטיקולציה, נגינה “שטוחה”. התוצאה: תרגיל משעמם, פספוס הזדמנות לפתח שליטה חשובה. הפתרון: התייחסו לסימונים ברצינות (או לפחות בחיבה קלה): תראו את ה-f או את הסימן של הסטקטו כאילו הם אוצר. נסו בכוונה להגזים קצת עם הדינמיקה והארטיקולציה בהתחלה. זה ילמד אתכם את התחושה בשרירים.
זכרו, טעויות הן חלק מהעניין.
צחקו עליהן (בקול רם, זה משחרר).
ותקנו אותן.
זאת הדרך היחידה להתקדם.
סיימתם תרגיל צ’רני! מה עכשיו? (ולא, אי אפשר לקבל על זה תואר)
קודם כל, מזל טוב!
כל תרגיל צ’רני שסיימתם (כלומר, שאתם יכולים לנגן באופן שוטף, נקי, ובקצב המומלץ) הוא הישג.
חגגו את זה. בקטנה. אולי עם עוגיה.
עכשיו, מה עושים עם כל הכוח החדש הזה באצבעות?
הנה כמה רעיונות:
-
תקפו יצירות קשות יותר: הטכניקה שבניתם עם צ’רני תעזור לכם לנגן יצירות שהיו בלתי אפשריות קודם. קטע מהיר של מוצרט? פתאום זה לא נראה כל כך מאיים. ארפג’ים מתגלגלים ביצירה רומנטית? האצבעות שלכם כבר מכירות את התנועה מהצ’רני.
-
אילתור וקומפוזיציה קלים יותר: אם האצבעות שלכם זזות בקלות ובדיוק, קל יותר לבטא רעיונות מוזיקליים שעולים לכם בראש. זה כמו לדבר בשפה זרה – ככל שהשליטה בדקדוק ובאוצר המילים טובה יותר, קל יותר לספר בדיחה.
-
הרשימו את החברים והמשפחה: נגנו משהו מהיר. הם לא צריכים לדעת שזאת תוצאה של שעות של תרגול מייגע על משהו שנשמע כמו מנגינה חוזרת. הם פשוט יראו אצבעות זזות במהירות האור ויחשבו שאתם גאונים.
-
כתבו ג’ינגל לחברת ניקיון: עם שליטה כזאת על הקלידים, השמיים הם הגבול! מי אמר שאתם לא יכולים להשתמש בטכניקת הארפג’ו המדהימה שלכם כדי ליצור את הג’ינגל הכי קליט לשואב אבק?
הכי חשוב:
המשיכו לתרגל.
לא חייבים לתרגל צ’רני כל יום לנצח.
אבל כדאי לשלב תרגילי טכניקה בשגרת התרגול שלכם.
זה כמו לצחצח שיניים מוזיקליות.
אף אחד לא אוהב לעשות את זה, אבל חייבים.
שאלות שרציתם לשאול על צ’רני (ואפילו לא ידעתם)
האם אני חייב לנגן את *כל* התרגילים בכל ספר של צ’רני?
לא! בדרך כלל לא. המורים בוחרים תרגילים ספציפיים שרלוונטיים לצרכים של התלמיד. צ’רני כתב כל כך הרבה, שאם היית מנסה לנגן את הכל, כנראה שהיית מסיים אחרי שצ’רני כבר היה קם לתחייה פעם שנייה והיה מספיק לכתוב עוד כמה ספרים.
כמה זמן ביום כדאי לתרגל צ’רני?
זה משתנה. גם 10-15 דקות של תרגול ממוקד ויעיל עדיפות על שעה של נגינה מבולגנת. עדיף מעט וטוב מאשר הרבה ורע.
האם צ’רני משעמם?
תשובה כנה? לפעמים כן. לפעמים מאוד. אבל תחשבו על התוצאה. זה כמו לאכול ברוקולי בשביל הבריאות – זה לא תמיד הדבר הכי טעים, אבל זה עושה לכם טוב.
האם יש אלטרנטיבות לצ’רני?
כן, בהחלט! יש מלחינים אחרים שכתבו ספרי תרגילים (האנון, קלמנטי, מושקובסקי ועוד). חלקם דומים, חלקם שונים. צ’רני הוא פשוט הידוע והמקיף ביותר למתחילים ובינוניים.
האם אפשר ללמוד לנגן טוב בלי לתרגל צ’רני בכלל?
זה אפשרי, אבל כנראה שיהיה יותר קשה וייקח יותר זמן לפתח שליטה טכנית ברמה גבוהה. תרגילי טכניקה ממוקדים כמו אלה של צ’רני עוזרים לפתח את המיומנויות הבסיסיות ביעילות רבה.
אני שונא את התרגיל הזה! מה לעשות?
קודם כל, הזדהות מלאה. שנית, דברו עם המורה שלכם. אולי אפשר לעבור לתרגיל אחר שמתמקד באותה טכניקה? אם אתם לומדים לבד, נסו למצוא וריאציות לתרגיל (נגינה בידיים לחוד, שינוי מקצב וכו’) כדי לשבור את המונוטוניות. ואל תשכחו לצחוק על זה. זה עוזר.
אז הנה הגענו לסוף המדריך.
אתם לא חייבים לאהוב את צ’רני.
אבל תנו לו צ’אנס.
הוא כמו מאמן כושר קשוח אבל הוגן.
הוא ידחוף אתכם.
הוא יעצבן אתכם.
אבל בסוף, הוא יעשה אתכם חזקים יותר.
מהירים יותר.
מדויקים יותר.
והכי חשוב – טובים יותר בלנגן את המוזיקה שאתם אוהבים.
אז קדימה.
פתחו את הספר.
שימו מטרונום (על קצב איטי, זוכרים?).
ותתחילו לתרגל.
בהצלחה!
ואל תשכחו להזמין אותי להופעה הראשונה שלכם (אני אביא אטמי אוזניים, ליתר ביטחון… סתם! אני בטוח שזה יהיה מדהים).