מותגי מצילות מובילים: זילדג’יאן, סביאן, מיינל, פייסטי – המדריך המלא

אז נכון, כשאנשים חושבים על תופים, לרוב הם מדמיינים את המקלות, את הסנר המקפץ, את הבס דראם שמרעיד לכם את הסרעפת. אבל בואו נודה בזה, החבר’ה האמיתיים שעושים את הרעש, את הניצוץ, את הדרמה? אלה המצילות. הדיסקים העגולים האלה ממתכת שמשמיעים קולות שנעים בין אנרגיה טהורה לקערה מתכתית שנפלה במטבח. אם אי פעם חלמתם להפוך את המקלות שלכם למטאות ולהשמיע קולות מרטיטים (או סתם לרכוש ידיים חזקות), הגעתם למקום הנכון. אנחנו הולכים לצלול לתוך העולם המבריק, הרועש, ולעיתים המבלבל של מותגי המצילות המובילים. נגלה מי עושה איזה רעש, למה יש כאלה שיקרות יותר מטיסה לירח (כמעט), ואיך לבחור את הדיסקים המושלמים שיגרמו לכם להישמע כמו כוכבי רוק (או לפחות לא כמו מישהו שמנסה נואשות לתקן פח). מוכנים למסע נוצץ? קדימה!

הגילוי המרעיש: מי בכלל צריך לדעת על מותגי מצילות?

אתם אולי שואלים את עצמכם, “רגע, מצילות זה לא פשוט הדבר הזה שהמתופף מכה בו בסוף השיר כדי להגיד ‘זהו, נגמר’?”. ובכן, טכנית, כן. אבל זה בערך כמו להגיד שמכונית זה רק “דבר עם גלגלים שנוסע”. יש עולם שלם מאחורי הברק המתכתי הזה! כל מצילה, ובעיקר כל מותג, מביאים איתם סיפור, סאונד ייחודי, והרבה מאוד (אבל המון!) ניסוי וטעייה של דורות של אמנים ומהנדסי סאונד. לדעת את ההבדלים זה לא רק לקרוא שמות מסובכים כמו “זילדג’יאן K” או “סביאן HHX”, זה להבין איזה סאונד אתם רוצים להשיג. האם אתם רוצים מצילה שתצלצל כמו פעמון כנסייה ביום ראשון בבוקר? או אולי משהו שישמע כמו ברק שפוגע במגדל אייפל? לכל מצילה יש אישיות. והאישיות הזו נקבעת במידה רבה על ידי המותג שמייצר אותה.

למה זה משנה לכם?

• כסף, ילדים, כסף: מצילות איכותיות עולות לא מעט. לדעת מה אתם מחפשים יחסוך לכם המון כסף על קניית “סתם מצילות” שיתברר שפשוט לא נשמעות כמו שדמיינתם.
• הסאונד שלכם: הסאונד של המצילות הוא חלק ענק מהטביעת אצבע המוזיקלית שלכם. לדעת מה כל מותג מציע יעזור לכם לעצב את הסאונד הייחודי שלכם.
• שיחה בסמול טוק: בפעם הבאה שתפגשו מתופף במסיבה, במקום לשאול אותו “אז כמה זמן לוקח ללמוד לדפוק על הדברים האלה?”, תוכלו לשאול אותו “היי, ראיתי שאתה מנגן על A Custom של זילדג’יאן, אתה אוהב את הברק שלהם או שאתה יותר טיפוס של K המעושנים?”. תאמינו לי, זה יעשה רושם.

בקיצור, ללמוד על מותגי מצילות זה כמו ללמוד על סוגי יין. יש את היין הרגיל מהסופר (שזה בסדר גמור!), ויש את היינות עם הסיפור, עם העומק, שמתאימים לאירועים או מצבי רוח שונים. ויש כאלה שיגרמו לכם להגיד “וואו”. בואו נצא למסע בעקבות ה”וואו” של עולם המצילות.

שדרת המזל”ט: ארבעת המופלאים (והרועשים!)

בעולם המצילות יש כמה שמות ששולטים בכיפה (או ליתר דיוק, בראש הסטנדים). אלה ארבעת הגדולים, כמו הביטלס של עולם המצילות, רק עם פחות שירים ויותר רעש מבוקר. הכירו את: זילדג’יאן (Zildjian), סביאן (Sabian), מיינל (Meinl) ופייסטי (Paiste). כל אחד מהם מביא איתו היסטוריה, פילוסופיה, ובעיקר – סאונד שונה. בואו נכיר אותם בקצרה, לפני שנעמיק.

זילדג’יאן (Zildjian): הסבא רבא של כולם. נוסד לפני 400 שנה בטורקיה. כן, כן, 400 שנה. בזמן שאנשים עדיין התלבטו אם כדור הארץ עגול או לא, משפחת זילדג’יאן כבר חישלה ברונזה שהשמיעה קולות שמימיים. הם המותג הוותיק ביותר בעולם המוזיקה המערבית. הם כמו הרולס רויס של עולם המצילות – יוקרתי, קלאסי, עם סאונד עשיר ומורכב. אם שמעתם פעם מצילת פופ או רוק שנשמעה פשוט “נכון”, סביר להניח שזו הייתה זילדג’יאן.

סביאן (Sabian): הבן המורד. סיפור סביאן מתחיל בשנות ה-80 של המאה הקודמת, כשרוברט זילדג’יאן (האח של מנכ”ל זילדג’יאן דאז) החליט לצאת לדרך עצמאית בקנדה. קצת כמו מלחמת כוכבים משפחתית, אבל במקום חרבות אור יש פטישים ומצילות. סביאן נחשבים לאח הקטן והחדשני יותר של זילדג’יאן. הם אומנם חולקים DNA משותף (תרתי משמע), אבל סביאן ידועים בניסויים שלהם עם סאונדים חדשים וגישות ייצור שונות. הם כמו הסטארטאפ המשפחתי שהצליח בענק.

פייסטי (Paiste): השוויצרים המדויקים (או האסטרונאוטים). פייסטי (מבוטא “פייסטי”) נוסדו באסטוניה, עברו לפולין, גרמניה, ולבסוף התמקמו בשוויץ. הם ידועים בסאונד הבהיר, הצלול ולעיתים “מתכתי” או “פינגי” שלהם, במיוחד בסדרות המפורסמות שלהם כמו 2002. הם היו חלוצים בשימוש באלויים מסוימים ובטכניקות ייצור חדשניות. אם אתם רוצים מצילה שנשמעת כאילו היא הגיעה מהחלל החיצון או מתאימה במיוחד למוזיקה אלקטרונית ורוק כבד, פייסטי הם הכתובת.

מיינל (Meinl): החוקרים חסרי הפחד. מיינל היא חברה גרמנית שקיימת כבר כמה עשורים, אבל בשנים האחרונות היא עשתה קפיצת מדרגה מטורפת והפכה לכוח משמעותי בתעשייה. הם ידועים בטווח הרחב שלהם, מהמצילות הכי בסיסיות למתחילים ועד סדרות אקזוטיות וייחודיות עם סאונדים שלא תמצאו בשום מקום אחר. הם מתנסים המון עם סוגי ברונזה, טכניקות פטיש וגימורים. מיינל הם כמו השף היצירתי במסעדת שף – תמיד מחדשים ומפתיעים.

עכשיו כשעשינו היכרות קצרה עם החבר’ה, בואו נבין קצת יותר לעומק מה עושה אותם למי שהם.

הדיסק המסתורי: מה יש בתוך המצילה שגורם לה לצלצל (ולא סתם להישמע כמו פח)?

לפני שנדבר על הבדלים בין מותגים, חשוב להבין את הדברים הבסיסיים שהופכים פיסת מתכת עגולה לכלי נגינה. מצילה היא לא סתם צלחת. יש לה מבנה, צורה, עובי וסגסוגת מתכת שכולם יחד יוצרים את הסאונד הסופי. קחו כל מצילה, אפילו הזולה ביותר, ותראו שהיא לא שטוחה לגמרי. יש לה כיפה במרכז, שטח רחב יותר, וקצה.

האנטומיה המוזיקלית של דיסק עגול:

הכיפה (The Bell): החלק הקמור במרכז המצילה, ליד החור שבו מחברים אותה לסטנד. פגיעה בכיפה מייצרת צליל “פינג” או “דינג” גבוה וברור, שנשמע במיוחד בריידים. הגודל והצורה של הכיפה משפיעים מאוד על הסאונד. כיפה גדולה ובולטת לרוב תיתן סאונד חזק וברור יותר.

הקשת (The Bow): זה השטח הרחב ביותר של המצילה, שמשתרע מהכיפה ועד הקצה. זה החלק שעליו מנגנים לרוב בריידים כדי לקבל את צליל ה”טיש-טיש” הרציף (או ה”פינג-פינג” היותר ממוקד). העובי והפרופיל (הקימור) של הקשת משפיעים על כל הסאונד של המצילה – כמה מהר היא דועכת, כמה היא בהירה או כהה, וכמה היא מורכבת.

הקצה (The Edge): השוליים החיצוניים של המצילה. בדרך כלל מכה על הקצה היא מה שיוצר את צליל ה”קראש” המתפשט והרועש. העובי והטיפר (ההשתנות בעובי לאורך המצילה) ליד הקצה משפיעים על ה”התפרצות” הראשונית ועל הדעיכה של הקראש.

הפרופיל (The Profile): הקימור הכללי של המצילה מהכיפה ועד הקצה. מצילה שטוחה יחסית תהיה לרוב כהה יותר ועם דעיכה מהירה. מצילה עם פרופיל גבוה (קמורה יותר) תהיה בדרך כלל בהירה יותר ועם סאונד יותר “חי”.

כל הפרטים האלה, יחד עם הטכניקה שבה המצילה נחשלה (פטיש ידני או מכונה? אילו דפוסים של פטיש?), מוסיפים נדבך לסאונד. תחשבו על זה כמו על בישול: המרכיבים (המתכת, הצורה) חשובים, אבל גם שיטת הבישול (הייצור והפטיש) והתיבול (הגימור הסופי). כל מותג מומחה במתכונים ושיטות משלו.

קסם המתכות: ברונזה זה לא רק פסלים

רוב המצילות עשויות מסגסוגות ברונזה. אבל לא כל הברונזה נבראה שווה! ההבדל העיקרי הוא באחוז הפח בתוך סגסוגת הנחושת. שני סוגי הברונזה הנפוצים ביותר הם:

ברונזה B8: מורכבת מ-92% נחושת ו-8% פח. זו סגסוגת קשה ויציבה יחסית. מצילות B8 נוטות להיות בהירות, עם צליל פוקוס ומדויק יותר, ודעיכה מהירה יותר. הן נפוצות במצילות למתחילים וגם בסדרות מקצועיות מסוימות (כמו Paiste 2002 או חלק מסדרות ה-AAX של Sabian) שבהן מחפשים סאונד בהיר וחותך. תחשבו עליה כעל הספורטאי האולימפי – מדויקת ויעילה.

ברונזה B20: מורכבת מ-80% נחושת ו-20% פח. זו סגסוגת רכה יותר שדורשת הרבה יותר עבודה ידנית (חישול ופטיש) כדי להגיע לסאונד הרצוי. מצילות B20 נוטות להיות עשירות יותר, מורכבות, עם גוונים רבים ודעיכה ארוכה יותר. הן נפוצות במצילות מקצועיות של רוב המותגים (Zildjian A ו-K, Sabian AA ו-HH, הרבה מסדרות Meinl). תחשבו עליה כעל הפילוסוף העמוק – מלאת רבדים וגוונים.

יש עוד סוגי סגסוגות (כמו B10, B12), וחומרים אחרים (פליז, כסף ניקל), אבל B8 ו-B20 הן הכוכבות הראשיות. ההבדל בסגסוגת, יחד עם תהליך הייצור, הוא אחד הגורמים המרכזיים להבדלים בין המותגים והסדרות שלהם.

זילדג’יאן: ארבע מאות שנים של רעש טוב (מאוד)

זילדג’יאן זה כמו סבא חכם ויודע הכל שיושב בכורסה ורק מהנוכחות שלו אתה לומד משהו. כמו שאמרנו, הם קיימים מאז 1623. זה ותק שאי אפשר להתחרות בו. השושלת המשפחתית נמשכת עד היום. הם עברו הכל – מהיותם ספקי מצילות לצבא העות’מאני ועד להיותם הבחירה הראשונה של אמני ג’אז, רוק ופופ אייקוניים. בערך כל מתופף גדול שאתם יכולים לחשוב עליו, מרינגו סטאר וג’ון בונהם ועד דייב גרוהל וסטיב גד, ניגן (או עדיין מנגן) על זילדג’יאן בשלב כזה או אחר.

הסאונד של זילדג’יאן: לרוב, זילדג’יאן מזוהים עם סאונד חם, עשיר, מורכב ומאוזן. הם מצטיינים במצילות B20. יש להם שתי סדרות עיקריות שכל מתופף (או חובב מצילות) חייב להכיר:

Zildjian A Family: הסטנדרט של הפופ והרוק

זו כנראה הסדרה המפורסמת ביותר של זילדג’יאן והנמכרת ביותר. ה-Avedis Zildjian (על שם המייסד המודרני של החברה בארה”ב) היא סדרת הדגל הקלאסית. הסאונד הוא בהיר, מבריק, פול (Full), ועם ססטיין (דעיכה) בינוני. הן מאוד ורסטיליות ומתאימות לרוב סגנונות המוזיקה, במיוחד פופ, רוק, ופ’אנק. הן נשמעות כמו “המצילה הקלאסית” ששמעתם באלפי הקלטות. יש גרסאות שונות כמו A Custom (בהירות, דקיקות ומוזיקליות יותר – אהובות מאוד על סטיב גד) ו-A Special Dry (יבשות, כהות ועם צליל ממוקד).

Zildjian K Family: העומק והמסתורין של הג’אז (וגם רוק!)

סדרת K (גם היא על שם אחד מאבות השושלת, קרופה זילדג’יאן מאיסטנבול) היא הסדרה הכהה, המורכבת וה”מעושנת” יותר של זילדג’יאן. הן ידועות בסאונד העמוק, החם, עם אוברטונים (צלילים עליונים) מורכבים וצליל דעיכה מהיר יחסית לקראשים. הן הבחירה הקלאסית של מתופפי ג’אז רבים, אבל נכנסו חזק גם לעולם הרוק (למשל, דני קארי מלהקת Tool משתמש בהן). בתוך משפחת K יש מגוון אדיר של סאונדים, כמו K Custom (מעט בהירות ופוקוס יותר), Kerope (רטרו, וינטג’), ו-K Sweet (שילוב של הברק של A עם העומק של K). אם אתם רוצים מצילה שנשמעת כאילו יש לה נשמה עתיקה, זו הסדרה.

חשוב לדעת: זילדג’יאן מייצרים עוד המון סדרות (FX, S Family, Planet Z למתחילים וכו’). אבל A ו-K הן אבני היסוד שלהם.

סביאן: האח הצעיר שעושה רעש משלו

כאמור, סביאן נוצרה מתוך פיצול משפחתי ב-Zildjian. רוברט זילדג’יאן הקים את Sabian בנובה סקוטיה, קנדה, ב-1981. השם “Sabian” מורכב משתי האותיות הראשונות של שמות שלושת ילדיו: Sally, Bill ו-Andy. סיפור חמוד, לא? למרות הפיצול, שתי החברות שמרו על יחסים טובים (ככל הנראה) והתחרות ביניהן רק הועילה לעולם המצילות כולו, כי היא דחפה לחדשנות.

הסאונד של סביאן: בהתחלה, מצילות סביאן נשמעו די דומות למצילות זילדג’יאן המקבילות שלהן (AA דומה ל-A, HH דומה ל-K). אבל עם השנים, סביאן פיתחה זהות סאונד משלה, עם דגש על בהירות, פוקוס ו”מודרניות” מסוימת, לצד סדרות כהות ואורגניות. הם השתמשו בטכניקות פטיש שונות ואף שילבו סגסוגות כמו B8 בסדרות המקצועיות שלהם.

סדרות מפתח בסביאן:

Sabian AA Family: האלטרנטיבה המודרנית ל-A

סדרת AA (Automated Anvil) היא מקבילה קרובה לסדרת A של זילדג’יאן. היא עשויה מברונזה B20 ומיוצרת בתהליך שמערב יותר אוטומציה (ומכאן השם). הסאונד שלהן בהיר, מבריק, חותך ופוקוס. הן פופולריות מאוד ברוק, פופ, קאנטרי ופ’אנק. הרבה מתופפים יגידו שהן קצת יותר בהירות ועם יותר “ספקטרום גבוה” מאשר A הקלאסית. סדרת AAX (AA Modern Dark) היא פיתוח של AA שמטרתו ליצור מצילות מודרניות, פוקוס, אבל עם גוון כהה יותר מה-AA הקלאסית. הן נחשבות ורסטיליות מאוד ומתאימות לז’אנרים מגוונים, מהקלטות ועד הופעות חיות.

Sabian HH Family: ה”קיי” של סביאן (פלוס טוויסט)

סדרת HH (Hand Hammered) היא המקבילה הישירה והידנית לסדרת K של זילדג’יאן. גם הן עשויות מברונזה B20 ועוברות תהליך פטיש ידני אינטנסיבי. הסאונד שלהן חם, כהה, מורכב ועשיר, בדומה ל-K. הן אהובות על מתופפי ג’אז, בלוז וסגנונות אורגניים. סדרת HHX (HH Modern Dark) לקחה את הרעיון של HH ונתנה לו טוויסט מודרני. הן עוברות פטיש ייחודי שמייצר סאונד כהה, “מלוכלך” (במובן הטוב!), אבל גם פוקוס ומודרני. הן פופולריות מאוד ברוק מודרני, אלטרנטיב ופ’אנק.

סביאן מייצרת גם סדרות ייחודיות כמו Byzance (שיתוף פעולה עם Meinl? לא, סתם שם דומה למישהו אחר), Evolution, Legacy ועוד. הם ידועים גם במצילות ה-O-Zone שלהם (עם חורים) ובמצילות ה-Acoustic (שטוחות, יבשות ושקטות יחסית).

התחרות הידידותית: זילדג’יאן וסביאן מציעות לרוב סדרות מקבילות מאוד זו לזו (A מול AA, K מול HH), ולעיתים קרובות מתופפים ינסו מצילה אחת מהאחת ומצילה אחרת מהשנייה ויערבבו בסט שלהם. זו תחרות בריאה שמניבה מצילות מעולות.

פייסטי: הברק השוויצרי והסאונד שחותך הכל

פייסטי (Paiste) הוא המותג ששוחרי הסאונד הבהיר והמדויק נוהרים אליו. הם היו מהחלוצים בשימוש בברונזה B8 בסדרות מקצועיות ופרצו דרך עם סאונדים שלא נשמעו קודם לכן. הם נחשבים לפורצי דרך וחדשנים בעולם המצילות.

הסאונד של פייסטי: פייסטי ידועים בסאונד הבהיר, הצלול, ה”פינגי” והחותך שלהם. הם מתאימים במיוחד לסגנונות מוזיקה בהם צריך מצילות שיבלטו ויחתכו במיקס – רוק כבד, מטאל, פופ מודרני, פ’אנק ומוזיקה אלקטרונית. הסאונד שלהם לעיתים קרובות פחות מורכב מברונזה B20 קלאסית, אבל יש לו נוכחות שאין לאחרים. זה כמו הילד הכי חכם בכיתה – אולי לא הכי מצחיק, אבל אי אפשר להתעלם ממנו.

סדרות איקוניות של פייסטי:

Paiste 2002: הרוקנ’רול האגדי מברונזה B8

הסדרה הזו היא אגדה חיה. יוצרה לראשונה בשנות ה-70 מברונזה B8 והפכה לסמל של הסאונד הבהיר והעוצמתי של הרוק. אמנים כמו ג’ון בונהם (לד זפלין), ניק מייסון (פינק פלויד) ולגופי רוק אחרים השתמשו בהן והפכו אותן לאייקון. הסאונד שלהן בהיר, שקוף, עם “פינג” ברור בריידים ו”קראש” חזק ומתפשט. הן מגיעות לרוב בגימור מבריק ואדמדם. אם אתם רוצים את הסאונד הקלאסי של הרוק משנות ה-70 וה-80, 2002 הן הכתובת.

Paiste Giant Beat: הסאונד הרטרו של ה-60s

סדרה זו, גם היא מברונזה B8, קדמה לסדרת 2002 והציעה סאונד רך יותר, חם יותר ופחות בהיר מה-2002. הן אהובות על חובבי סאונד וינטג’ ורוק פסיכדלי. סאונד מלא ורחב עם דעיכה בינונית.

Paiste Signature: ה”סיגנצ’ר” של הצליל הבהיר

סדרת Signature (שעשויה מסגסוגת ייחודית שפייסטי קוראים לה “Signature Bronze”, סוג של B15 או B12) היא סדרת הדגל המודרנית של פייסטי. הסאונד בהיר, עשיר, נקי מאוד ומדויק, עם ססטיין ארוך. הן נחשבות למצילות איכותיות ויקרות מאוד. סגנונות כמו רוק מתקדם, פופ מורכב וג’אז פיוז’ן משתמשים בהן. לאון דרווינג’ר (מתופף העל) משתמש בהן. הן נשמעות כמו הייטק מוזיקלי.

פייסטי מציעים גם סדרות כמו Masters (כהות ומורכבות יותר), Twenty (B20), PST Series (למתחילים ובינוניים) ועוד. הסאונד הבהיר וה”פינגי” הוא ה”חתימה” של פייסטי, אבל הם מנסים להתפתח גם לכיוונים אחרים.

מיינל: החדשנות, המגוון ו”הקונספט”

מיינל (Meinl) היא החברה שגרמה לארבעת הגדולים להיות חמישה (למעשה יש יותר, אבל הם הבולטים). הם קיימים מ-1951, אבל הפריצה הגדולה שלהם הייתה בשני העשורים האחרונים עם סדרות Byzance ו-Mb. מיינל מביאה גישה שונה, פתוחה יותר, עם המון ניסויים בסגסוגות שונות, גימורים וצורות. הם גם מאוד פופולריים בסצנות ה-Modern Metal וה-Fusion.

הסאונד של מיינל: קשה להגדיר סאונד אחד למיינל כי הם מייצרים כל כך הרבה סוגים. יש להם סדרות בהירות כמו Mb10 (B10) ו-HCS Bronze (B8), סדרות כהות ועשירות כמו Byzance Traditional ו-Extra Dry (B20), וסדרות “מלוכלכות”, ממוקדות או אקזוטיות כמו Byzance Dark, Byzance Extra Dry, Byzance Dual ועוד. הם ידועים במצילות “אפקטים” מיוחדות ובצלילים יבשים ו”מטונפים” (שוב, במובן הטוב!).

סדרות מיינל ששוות הכרה:

Meinl Byzance: המגוון הטורקי המודרני

זו סדרת הדגל של מיינל, והיא כולה עשויה מברונזה B20 ומיוצרת בטורקיה (או בהשראת טכניקות טורקיות מסורתיות). בתוך סדרת Byzance יש עולם שלם של סאונדים: Traditional (חמים, עשירים, כמו B20 קלאסית), Extra Dry (יבשות מאוד, כהות, ארטיקולטיביות עם מעט ססטיין), Dark (כהות, מלוכלכות, דעיכה מהירה), Vintage (סאונד ישן, כהה), Dual (שילוב של גימורים שונים על אותה מצילה לסאונד מורכב), Brilliant (מבריקות ובהירות) ועוד. כל סדרה ב-Byzance היא כמעט משפחה בפני עצמה. אם אתם מחפשים סאונד B20 עם טוויסט מודרני, מלוכלך, או פשוט משהו קצת אחר – Byzance היא הכתובת.

Meinl HCS / HCS Bronze: השער הכניסה לעולם המצילות

אלה סדרות המצילות למתחילים של מיינל. HCS עשויה מפליז ו-HCS Bronze מברונזה B8. הן נועדו להיות ידידותיות לכיס ולספק סאונד בסיסי וטוב להתחלה. זה כמו האופניים הראשונות שלכם – עושות את העבודה, לא הכי מפוארות, אבל מאפשרות לכם ללמוד לרכוב (או לנגן!).

מיינל מציעים גם סדרות כמו Pure Alloy (סאונד קלאסי), Pure Alloy Custom (כהות יותר), Mb10, Mb20 ועוד. הם גם חזקים מאוד בכלי הקשה אתניים ובראשם הקחון (Cajon).

“קונספט” הסאונד: מיינל מתמקדת הרבה ב”קונספטים” של סאונד ובאמנים ספציפיים (Artist Concepts), מה שמוביל למגוון עצום ולמצילות מאוד ייחודיות. הם פונים לרוב לקהל צעיר וחדשני יותר מבחינה מוזיקלית.

איך לבחור את המצילות שיגרמו לכם להישמע כמו אלים (ולא רק כמו עוד בני תמותה מרעישים)?

אוקיי, אחרי כל התיאוריה הזו, השאלה הגדולה היא: איך בוחרים את המצילות הנכונות מכל הים הזה של ברק ורעש? הנה כמה טיפים ידידותיים:

1. התקציב: אויש, הכסף הזה: בואו נהיה כנים. מצילות מקצועיות עולות הרבה. החליטו כמה אתם מוכנים להוציא. מצילות למתחילים (כמו Zildjian Planet Z, Sabian SBR, Paiste PST, Meinl HCS/HCS Bronze) הן אופציה מצוינת להתחלה. הן לא ישמעו כמו מצילות שעולות פי 10, אבל הן יתנו לכם סאונד בסיסי וילמדו אתכם לנגן. עדיף לקנות סט בסיסי טוב מלהוציא הון על מצילה אחת “יוקרתית” ולא להבין מה לעשות איתה.

2. הסאונד שאתם שומעים בראש: איזה סוג מוזיקה אתם מנגנים או רוצים לנגן? פופ? רוק? ג’אז? מטאל? פ’אנק? האזינו לאמנים שאתם אוהבים ונסו לזהות את סאונד המצילות שלהם. האם הן בהירות וחותכות? כהות ומורכבות? יבשות וקצרות? זה ייתן לכם כיוון ראשוני (למשל, רוק קלאסי -> Zildjian A או Paiste 2002; ג’אז -> Zildjian K או Sabian HH; מטאל -> Paiste 2002 או Meinl Byzance Dark/Mb20). זכרו שהמלצות ז’אנר הן כלליות בלבד! אין חוקים!

3. ללכת לחנות (ולא להתבייש להרעיש): הטיפ הכי חשוב! סרטוני יוטיוב יכולים לתת כיוון, אבל שום דבר לא מחליף לשמוע מצילה באוזניים שלכם (אולי עם אטמי אוזניים טובים) ולהרגיש אותה. בקשו מהמוכר בחנות (הוא כנראה מתופף בעצמו) להראות לכם מצילות מסדרות ומותגים שונים. אל תפחדו לבקש לנסות אותן. הכינו את עצמכם נפשית לכמה דקות של כאוס קולי בחנות, אבל זה שווה את זה.

4. היד השנייה: מציאות או מוקשים? שוק היד השנייה יכול להיות מקור מצוין למצילות מקצועיות במחירים נמוכים משמעותית. חפשו באתרי יד שנייה, קבוצות פייסבוק של מתופפים וחנויות יד שנייה. אבל היזהרו! בדקו טוב טוב את המצילה לפני הקנייה: האם יש בה סדקים (במיוחד סביב החור או בקצה)? האם החור עקום או פגום? האם היא עברה “תיקון” חובבני? מצילה סדוקה היא מצילה גמורה (כמעט תמיד). אם אתם לא בטוחים, קחו איתכם מתופף מנוסה שיעזור לכם לבדוק.

5. אל תפחדו לערבב: הסט שלכם לא חייב להיות ממותג אחד בלבד! הרבה מתופפים משלבים מצילות מזילדג’יאן, סביאן, מיינל ופייסטי באותו סט כדי לקבל את הסאונדים המדויקים שהם רוצים. המצילה המושלמת לכם היא שילוב של סאונד שאתם אוהבים, תקציב שמתאים לכם, והרגשה טובה כשאתם מנגנים עליה.

שאלות ותשובות בוערות (בערך) על מצילות

ש: האם מצילה יקרה בהכרח נשמעת טוב יותר ממצילה זולה?

ת: לא תמיד “טוב יותר”, אלא “שונה ומורכב יותר”. מצילות יקרות לרוב עשויות מחומרים איכותיים יותר (B20), עוברות תהליכי ייצור ופטיש ידניים יותר, מה שמעניק להן סאונד עשיר, מורכב, עם יותר גוונים ודינמיקה. מצילות זולות (לרוב B8 או פליז) יהיו בהירות ופשוטות יותר בסאונד, עם פחות דינמיקה. אם אתם מתחילים, מצילה זולה טובה מספיקה בהחלט. ככל שתתקדמו, תתחילו להעריך את ההבדלים במצילות היקרות יותר.

ש: למה למתופפים יש כל כך הרבה מצילות?

ת: כי לכל מצילה יש תפקיד וסאונד אחרים! קראש גדול לשיא הדרמה, קראש קטן ואפקטים לרגעים עדינים, רייד עם פינג לריתמוס, רייד קראש לשיאים אחרים, הייהאטס לפולסים המרכזיים, ספלאשים לצבע, צ’יינה לרעש אסייתי משוגע… ועוד ועוד. כמו שגיטריסטים רוצים גיטרות שונות לאפקטים שונים, מתופפים רוצים מצילות שונות לסאונדים שונים.

ש: האם אפשר לתקן מצילה סדוקה?

ת: לפעמים אפשר לעצור סדק קטן על ידי קידוח חור קטן בקצה הסדק או חיתוך החלק הסדוק של המצילה. אבל לרוב זה פוגע משמעותית בסאונד של המצילה, והסדק עלול להמשיך להתפשט. בדרך כלל, מצילה עם סדק רציני די גמורה לצורכי נגינה מקצועיים.

ש: האם צריך לנקות מצילות? ואם כן, איך?

ת: כן! מצילות צוברות לכלוך, טביעות אצבעות וחמצון (פטרינה ירוקה). זה פוגע בסאונד ובמראה. יש חומרי ניקוי מיוחדים למצילות (כמו של Zildjian או Sabian). השתמשו בהם בזהירות לפי ההוראות. מצילות עם גימור מבריק (Brilliant) נוטות להתלכלך יותר מהר ומצריכות ניקוי תכוף יותר. מצילות עם גימור טבעי או יבש נוטות להראות פחות לכלוך ופחות זקוקות לניקוי תדיר.

ש: מה זה גימור Brilliant?

ת: זה גימור שבו המצילה עוברת ליטוש נוסף לאחר החישול והפטיש. זה גורם לה להיראות מבריקה ונוצצת יותר (מכאן השם). מבחינת סאונד, זה לרוב הופך את המצילה לבהירה ופתוחה יותר, עם פחות אוברטונים מורכבים וסאונד פוקוס יותר. זה הבדל של טעם אישי, אבל חשוב לדעת את ההבדל.

ש: האם מצילות משנות את הסאונד שלהן עם הזמן?

ת: כן, מעט. מצילות B20, במיוחד אלה שעוברות פטיש ידני רב, נוטות “להיפתח” ולהשתפר בסאונד עם הזמן ככל שמנגנים עליהן. החמצון הטבעי והרטט של הנגינה משפיעים על מבנה המתכת ברמה המיקרוסקופית. זה תהליך איטי ועדין, אבל מצילה טובה שננגנה עליה הרבה יכולה לקבל אופי מיוחד עם השנים. מצילות B8 או זולות יותר נוטות לשמור על הסאונד ההתחלתי שלהן יותר.

טיפים להמשך הדרך (עם קריצת עין וטעם לוואי של ברונזה)

אז עכשיו כשאתם יודעים את ההבדלים בין זילדג’יאן (הסבא הקלאסי), סביאן (האח המגניב), פייסטי (השוויצרי המבריק) ומיינל (החוקר האקסצנטרי), מה עושים עם כל הידע הזה?

1. תתאמנו! מצילות, כמו כל כלי נגינה, דורשות אימון. אל תצפו להישמע כמו גיבוריכם אחרי יום אחד. הסאונד הטוב ביותר בא מהמצילה… וגם מכם! עבדו על הטכניקה שלכם, על הדינמיקה, ועל השימוש הנכון בכל מצילה.

2. תקשיבו! הקשיבו למתופפים אחרים. הקשיבו לאלבומים שאתם אוהבים. נסו לזהות את סאונד המצילות. חפשו באינטרנט מי המתופף ועל אילו מצילות הוא מנגן. זה יעזור לכם לחדד את האוזן ולגלות סאונדים חדשים.

3. תתנסו! ברגע שתוכלו, נסו מצילות שונות בחנויות או אצל חברים מתופפים. אל תפחדו לנסות סדרות או מותגים שלא חשבתם עליהם. לפעמים תגלו הפתעות נעימות.

4. תאהבו את הרעש! בסופו של יום, מצילות זה בערך להפוך רעש מבוקר למוזיקה. זה כיף! תהנו מהתהליך, תהנו מהסאונד, ותהנו מזה שאתם מוצאים את הקול הייחודי שלכם בסט התופים שלכם.

5. מה לעשות עם הידע החדש? עכשיו שאתם מומחים למצילות, תוכלו לכתוב ביקורות מצחיקות על מצילות באתר MusicIndex (רעיון!). תוכלו לייעץ לחברים מתופפים (ולגרום להם להרגיש מטופשים על זה שהם לא ידעו את זה קודם). תוכלו סתם להשוויץ בידע שלכם במסיבות (אולי פחות מומלץ). הכי חשוב – השתמשו בזה כדי לשפר את הנגינה שלכם וליהנות יותר מהמוזיקה.

סיכום: והרי החדשות הטובות (והרועשות!)

אז הנה אנחנו בסוף המסע הנוצץ שלנו בעולם מותגי המצילות המובילים. למדנו על ההיסטוריה הארוכה של זילדג’יאן, על המרד המוצלח של סביאן, על הברק המדויק של פייסטי, ועל החדשנות הבלתי פוסקת של מיינל. הבנו שלמצילה יש אנטומיה (כמו לבני אדם, רק בלי עצמות, אלא עם כיפה וקשת) ולמדנו שגם לברונזה יש סוגים (B8 הספורטיבית מול B20 הפילוסופית). והכי חשוב, קיבלתם כמה טיפים איך לבחור את הדיסקים הרועשים שיעזרו לכם להגשים את חלומותיכם המוזיקליים (או לפחות לעשות הרבה רעש כיפי).

זכרו, עולם המצילות הוא עולם עצום ומגוון. אין מצילה אחת שמתאימה לכולם, ואין מותג אחד שהוא “הכי טוב”. יש רק את המצילות שהכי טובות בשבילכם, בהתאם לסאונד שאתם מחפשים, לתקציב שלכם, ולמוזיקה שאתם רוצים ליצור.

אני מקווה שנהניתם מהמדריך הזה לפחות כמו שנהניתי לכתוב אותו (זה היה כיף גדול, אני מודה). לכו, חקרו, נסו, ותנו למצילות שלכם לצלצל! בהצלחה!

אל תשכחו להזמין אותי להופעה הראשונה שלכם (אני אביא אטמי אוזניים, ליתר ביטחון. לא בשביל המצילות, בשביל השירה שלכם!).