אז החלטתם ללמוד גיטרה אקוסטית. כל הכבוד לכם. החלטה אמיצה. בטח ראיתם איזה גיטריסט מסוקס יושב ליד המדורה ופורט ברומנטיות, או שמעתם איזה סולו עוצר נשימה והרגשתם שזה זה. אולי סתם רציתם לעשות משהו עם הידיים חוץ מלגלול בטיקטוק. יהיה מה שיהיה, הגעתם למקום הנכון. או לפחות למקום שינסה לעשות קצת סדר בבלאגן. כי רגע לפני שאתם רצים לקנות את הגיטרה הראשונה שלכם (ולקנות זה החלק הקל, אגב. ללמוד זה הסיפור), גיליתם שיש… ובכן… מלא סוגים. דרדנוט? ג’מבו? פרלור? אלו שמות של מפלצות ים? קוקטיילים אקזוטיים? לא חברים, אלו גדלים וצורות של גיטרות אקוסטיות, ולכל אחת מהן יש אישיות משלה. כמו בבני אדם, רק מעץ ומיתרים. אז בואו נצלול פנימה. מבטיח שזה יהיה פחות כואב מלהחליף מיתר שנקרע.
למה ללמוד גיטרה אקוסטית בכלל? (ולמה זה לא רק בשביל המדורה)
אתם בטח שואלים את עצמכם, מכל הכלים בעולם, למה דווקא גיטרה אקוסטית? הרי יש סינתיסייזרים עם אלף כפתורים שנראים כמו חללית, חצוצרות שיגרמו לשכנים להזמין משטרה, ותופים שיגרמו לכם לגלות שאין לכם קואורדינציה בשום גפה. ובכן, לגיטרה אקוסטית יש קסם משלה.
היא ניידת. פשוט לוקחים אותה והולכים. לחוף הים, לחברים, לסבתא (אם היא מסכימה לסבול את זה). היא לא צריכה חשמל. היא לא צריכה הגברה (אלא אם כן אתם רוצים להופיע באצטדיון, ואז יש לכם בעיות אחרות לפתור קודם). היא פשוט… שם. זמינה. מוכנה. נכון, בהתחלה אצבעותיכם ירגישו כאילו דרסה אותן משאית והציפורניים יתחילו למחות בשביתה איטלקית, אבל זה עובר. אולי.
עוד סיבה מעולה? הרפרטואר. כמות השירים שנכתבו לגיטרה אקוסטית היא אינסופית. משירי עם ישנים ועד פופ מודרני, רוק, בלוז, קאנטרי – כמעט כל ז’אנר נגיש לכם. ובינינו, היכולת לשבת ולנגן שיר שאתם אוהבים, רק אתם והגיטרה, זה רגע קסם אמיתי. ששווה כל יבלת קטנה.
אז למה ללמוד? בשביל הכיף. בשביל היצירה. בשביל הרגע הזה שאתם מצליחים לנגן שיר שלם בלי לטעות יותר מ-17 פעמים. ובשביל להיות האדם המגניב ההוא עם הגיטרה. כן, גם אם אתם מנגנים רק שלושה אקורדים.
הכירו את השבטים הגדולים: דרדנוט מול ג’מבו (או: האם גדול יותר זה תמיד טוב יותר?)
טוב, עכשיו אנחנו מגיעים לבשר העסיסי. סוגי הגיטרות. בואו נתחיל עם שני הסוגים הפופולריים ביותר, שהם גם יחסית גדולים ורעשניים. תחשבו עליהם כמו על שני אחים גדולים במשפחה המוזיקלית. שניהם דומיננטיים, אבל כל אחד בדרכו.
דרדנוט (Dreadnought) – הסוס של העבודה (שעובד גם בשישי בערב)
אם ראיתם פעם גיטרה אקוסטית, רוב הסיכויים שזו הייתה דרדנוט. זהו אולי סוג הגיטרה האקוסטית המוכר ביותר בעולם. למה השם המוזר? הוא הגיע מספינת קרב בריטית מפוארת בתחילת המאה ה-20, כי כשהיא יצאה לראשונה ב-1916, היא הייתה גדולה ועוצמתית. בדיוק כמו הספינה. קצת פחות יורה פגזים, קצת יותר משמיעה אקורדים. מקור השם הוא מחברת Martin, אבל כיום כל יצרנית מייצרת גיטרות בצורת דרדנוט.
אז מה מיוחד בה?
- גודל: היא יחסית גדולה, עם מותניים פחות צרים מגיטרות אחרות. זה נותן לה נפח גדול בפנים.
- סאונד: ובגלל הנפח הגדול? יש לה המון ווליום. היא חזקה. היא בומבסטית. היא מעולה לפריטה (Strumming) אגרסיבית, לליווי זמרים, לנגינה בחבורה שבה צריך לשמוע אתכם. הצליל שלה לרוב מלא, עם באסים עמוקים ונוכחות חזקה במיד (תדרי האמצע).
- שימושים: ז’אנרים כמו קאנטרי, פולק, רוק ופופ חוגגים עם הדרדנוט. אם אתם רוצים לשבת ולפרוט אקורדים בקצב, זו לרוב הבחירה הראשונה.
- יתרונות: היא ורסטילית למדי, חזקה, וזמינה במגוון רחב של מחירים. אתם יכולים למצוא דרדנוט טובה גם בתקציב ידידותי.
- חסרונות: בגלל גודלה, היא עלולה להיות קצת פחות נוחה לאנשים נמוכים יותר, לילדים, או סתם למי שלא אוהב לשבת עם דבר גדול ומסורבל על הברכיים. גם לפריטה עדינה או פינגר פיקינג (נגינה באצבעות) היא פחות אידיאלית מאחרות, כי היא יכולה להישמע “עמוסה” או שהבאסים ישתלטו קצת. אבל היי, יש כאלה שמצליחים לעשות הכל איתה. תלוי ברמה (ובכישרון… אבל אל תדאגו, כישרון זה דבר שאפשר להעמיד פנים שיש לכם עד שהוא מגיע באמת).
ג’מבו (Jumbo) – הענק העדין (והקצת ראוותני)
אם הדרדנוט היא הספינה, הג’מבו היא… טוב, היא פשוט ג’מבו. גדולה. אפילו יותר מהדרדנוט, בעיקר במותניים הרחבות יותר. היא יצאה לשוק ב-1937 על ידי גיבסון (Gibson), כתשובה לדרדנוט של מרטין, ונועדה לתת סאונד ענק ומלא עוד יותר.
אז מה הופך אותה לג’מבו?
- גודל: היא הגיטרה האקוסטית הגדולה ביותר בדרך כלל. המותניים שלה רחבות יותר מהדרדנוט, והצורה שלה לרוב מעוגלת יותר למטה. יושבת לכם על הברך כמו דוב נמלים רגוע.
- סאונד: יש לה סאונד ענק. מלא. עשיר. אבל בניגוד לדרדנוט שהיא יותר “מכה”, הג’מבו נוטה להיות יותר “פעמון”. הסאונד שלה צלול יותר, עם טרבל (תדרים גבוהים) נוכח, ועם זאת גם באסים עמוקים. לרוב יש לה מה שנקרא “סאסטיין” (Sustain) ארוך יותר – הצליל נשאר תלוי באוויר יותר זמן. תחשבו על זה כמו הבדל בין מכה בפטיש (דרדנוט) לבין צלצול פעמון (ג’מבו).
- שימושים: הג’מבו מעולה לליווי זמרים (כי היא לא “נדחפת” כמו הדרדנוט אלא יותר “עוטפת” את הקול), למוזיקת קאנטרי ישנה, ולפעמים אפילו לבלוז או פולק רוק. היא נשמעת מדהים כשהיא מלווה קול או כשהיא לבד.
- יתרונות: הסאונד הגדול, העשיר והמלא שלה פשוט מהמם. היא כלי הצהרה. אתם נכנסים לחדר עם ג’מבו, אנשים יודעים שאתם רציניים (או לפחות מנסים).
- חסרונות: היא גדולה. אם הדרדנוט גדולה מדי בשבילכם, הג’מבו כנראה תדרוש מכם רישיון נהיגה. היא יכולה להיות קשה לשחקנים קטנים או פשוט פחות נוחה לישיבה ממושכת. לרוב גם יקרות יותר מהדרדנוטים המקבילות. וגם, כמו הדרדנוט, לא הבחירה הראשונה לפינגר פיקינג, למרות שעם טכניקה נכונה הכל אפשרי (אם ג’ימי הנדריקס היה חי, הוא כנראה היה גורם לגיטרה אקוסטית מטאלית עם מיתרי ניילון להישמע מדהים. אז אל תתייאשו).
אז מי מנצח בקרב הגדולים? אין מנצח. זה עניין של טעם, נוחות, ומה אתם רוצים לנגן. אם אתם אוהבים לפרוט אקורדים בווליום ולהיות מורגשים – דרדנוט היא חברה טובה. אם אתם רוצים סאונד גדול ועוטף עם קצת יותר צלצול – ג’מבו יכולה להיות בשבילכם. או שפשוט תקנו את שתיהן ותהיו מסודרים. או מרוששים.
קטנים אבל שובבים: פרלור, קונצרט וגראנד קונצרט (או: האם לפעמים פחות זה יותר?)
לא כולם בנויים לשאת על הברכיים ספינת קרב או דוב נמלים. לפעמים, נוחות וישירות הן שם המשחק. ושם נכנסות לתמונה הגיטרות הקטנות יותר. אל תטעו בגודלן – הן אולי קומפקטיות, אבל הן בהחלט לא חסרות אישיות או סאונד.
פרלור (Parlor) – הגיטרה של סבא/סבתא (שפתאום נהייתה היפסטרית)
גיטרות פרלור היו פופולריות בבתים בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. השם “פרלור” מתייחס לחדר אורחים, כי שם היו יושבים ושרים ומנגנים בגיטרה הזו. הן היו קטנות מספיק כדי שגברת עם מחוך תוכל לנגן בהן בנוחות. וקטנות מספיק כדי שלא יקרוס לכם הגב.
מה מקסים בהן?
- גודל: הן הגיטרות האקוסטיות בעלות הגוף הקטן ביותר (בדרך כלל). הן קומפקטיות, קלות משקל, ונוחות בצורה יוצאת דופן לישיבה ונגינה. כמו לגדל צ’יוואווה במקום דוברמן.
- סאונד: הסאונד שלהן לא יהיה ענק או בומבסטי כמו דרדנוט. אבל זה לא החיסרון שלהן, זה הקסם שלהן! הסאונד שלהן ממוקד, אינטימי, עם הדגשה על תדרי האמצע והגבוהים. הן מצוינות לפינגר פיקינג – כל תו שאתם פורטים באצבע נשמע נקי וברור, לא הולך לאיבוד בתוך ענן באסים. יש להן צליל וינטג’י וחם, כמעט כמו תקליט ישן.
- שימושים: פינגר פיקינג, בלוז, פולק ישן, מוזיקה אמריקאית שורשית (אמריקנה), או סתם לשבת על הספה ולנגן לעצמכם. אם אתם כותבים שירים ומחפשים גיטרה שתלווה את הקול שלכם בלי להשתלט – פרלור יכולה להיות מושלמת.
- יתרונות: נוחות מקסימלית, ניידות אולטימטיבית, סאונד ממוקד ומקסים לפינגר פיקינג ונגינה אינטימית. נראית וינטג’ וקול.
- חסרונות: היא לא תתאים לכם אם אתם רוצים לפרוט אקורדים בווליום שובר שמשות. הסאונד שלה פחות מלא ופחות מתאים ללהקות רוק או פופ שצריכות “לדחוף”. וצריך למצוא יצרן שמשקיע בפרלור, כי בגלל גודלה קל לפעמים לבנות אותה זול ולקבל צליל חלש ו”פח”.
קונצרט (Concert) וגראנד קונצרט (Grand Concert) – אזור ה”בדיוק בשבילי”?
בין גודל הפרלור לגודל הדרדנוט יש אזור ביניים שנקרא גיטרות קונצרט (המקור הוא מחברת טיילור – Taylor Guitars, שנתנה שמות משלה לגדלים סטנדרטיים, אבל הרעיון אומץ). הן גדולות מפרלור, קטנות מדרדנוט, ולרוב מציעות איזון מעניין.
הכירו את האמצע:
- גודל: גדולות מפרלור, קטנות מדרדנוט וג’מבו. קונצרט היא לרוב קטנה יותר מגראנד קונצרט, כשהגראנד קונצרט קרובה יותר לגודל של גיטרת “אורקסטרה” (OOO – נגיע לזה בהמשך). הן נוחות מאוד לישיבה, לא גדולות מדי ולא קטנות מדי. כמו מכנסי ג’ינס במידה הנכונה אחרי תקופה שהייתם בבידוד.
- סאונד: הן מציעות סאונד מאוזן יותר מהדרדנוט. יש להן יותר ווליום מפרלור, אבל הן לא מציפות אתכם בבאסים. הסאונד נקי, ברור, עם הפרדה טובה בין המיתרים. זה הופך אותן למצוינות גם לפינגר פיקינג וגם לפריטה קלה עד בינונית.
- שימושים: ורסטיליות! הן טובות להכל. אם אתם לא בטוחים מה אתם רוצים לנגן או שאתם מנגנים מגוון סגנונות (פריטה אקורדים, פינגר פיקינג, סולואים) – גיטרת קונצרט או גראנד קונצרט יכולה להיות בחירה מצוינת. הן מתאימות גם לזמרים-יוצרים שרוצים גיטרה שתלווה אותם יפה בלי להשתלט.
- יתרונות: איזון מצוין בין סאונד, נוחות וורסטיליות. מתאימות למגוון רחב של סגנונות נגינה. נוחות לישיבה.
- חסרונות: הן לא הכי חזקות בווליום לפריטה אגרסיבית כמו דרדנוט/ג’מבו. אם אתם צריכים “לדחוף” את הגיטרה שלכם בווליום כדי שיישמעו אתכם, הן לא הבחירה הראשונה (אלא אם כן אתם מגבירים אותן חשמלית, ואז לכו על מה שנוח לכם!).
לסיכום ביניים: קטנים יותר = נוחים יותר (לישיבה), פחות ווליום כללי, סאונד ממוקד יותר לפינגר פיקינג. גדולים יותר = פחות נוחים (לישיבה), יותר ווליום כללי, סאונד עשיר יותר לפריטה אגרסיבית. הקונצרט/גראנד קונצרט יושבות באמצע ומנסות לרצות את כולם.
ואז יש את אלה עם השמות המוזרים: אורקסטרה (OOO), גרנד אורקסטרה (OO), אודיטוריום ועוד חיות מוזיקליות
עולם הגיטרות האקוסטיות לא נגמר בארבעת הסוגים הפופולריים האלה. יש עוד צורות וגדלים ששווה להכיר, בעיקר אם אתם מחפשים משהו ספציפי או סתם רוצים להישמע חכמים בחנות גיטרות.
אורקסטרה (Orchestra Model / OOO) וגרנד אורקסטרה (Grand Concert / OO) – הסדר האותיות והמספרים המבלבל
השמות OO (נקראות לעיתים “גרנד קונצרט” על ידי חברות מסוימות) ו-OOO (נקראות לעיתים “אורקסטרה מודל” – OM, או “גרנד אודיטוריום” על ידי גיבסון) הן צורות גוף קלאסיות שיצאו ממרטין. שוב, בלבול השמות נובע מיצרניות שונות שקוראות לגדלים דומים בשמות שונים. אבל העיקרון דומה:
- גודל: גיטרות OO קטנות מ-OOO. שתיהן קטנות מדרדנוט. OO דומה בגודלה לפרלור גדולה או קונצרט קטנה. OOO דומה בגודלה לגראנד קונצרט או אודיטוריום (אבל לרוב עם מותניים מעט פחות בולטות). הראשונות (OO) יצאו במאה ה-19, השניות (OOO) ב-1902. ה-OM (אורקסטרה מודל) יצאה ב-1929 והייתה OOO עם צוואר ארוך יותר (14 סריגים עד הגוף במקום 12). מבולבלים? גם אנחנו קצת. העיקר שהן קטנות יחסית ונוחות.
- סאונד: שתיהן מצוינות לפינגר פיקינג ולנגינה עדינה ומדויקת. יש להן הדגשה על תדרי האמצע והגבוהים, עם פחות באסים דומיננטיים מהדרדנוט. ה-OOO/OM מציעה קצת יותר ווליום וגוף מה-OO בגלל שהיא גדולה יותר, אבל עדיין שומרת על הבהירות והפרדה המצוינות.
- שימושים: פינגר פיקינג, בלוז, פולק, ג’אז, מוזיקת עולם. כל מקום שבו הבהירות והדיוק חשובים יותר מהווליום הכללי.
אודיטוריום (Auditorium / Grand Auditorium) – הפשרה המודרנית?
זהו גודל נוסף שנמצא בין דרדנוט לקונצרט. לרוב דומה ל-OOO/OM בגודלו, אבל עם מותניים צרות יותר, קרוב יותר לצורת בקבוק קולה (אם בקבוקי קולה היו עשויים עץ ומשמיעים מוזיקה). זוהי צורה פופולרית מאוד בגיטרות מודרניות, במיוחד בחברות כמו טיילור.
- גודל: איפשהו בין דרדנוט לקונצרט/OOO. נוחה לישיבה, קטנה יותר מהדרדנוט אך עדיין נותנת נוכחות.
- סאונד: מנסה לשלב את הווליום והנוכחות של הדרדנוט עם הבהירות וההפרדה של הגיטרות הקטנות יותר. לרוב יש לה באסים פחות עמוקים מהדרדנוט, אבל יותר ווליום ותהודה מה-OOO. סאונד מאוזן וצלול, מעולה ככלי מלווה או ככלי סולו.
- שימושים: ורסטילית מאוד. פריטה, פינגר פיקינג, ליווי זמרים, הקלטות. אם אתם רוצים גיטרת “עשה הכל” מודרנית, זו אופציה מצוינת.
צורות אקזוטיות אחרות (קאטאווי – Cutaway, ועוד הפתעות)
יש עוד שלל צורות, אבל ההבדלים ביניהן לעיתים קטנים וניואנסיים. אחת ההבחנות החשובות היא האם יש לגיטרה “קאטאווי” (Cutaway). זהו חיתוך בצד אחד של הגוף שמאפשר גישה קלה יותר לסריגים הגבוהים (אחרי הסריג ה-12). אם אתם מתכננים לנגן סולואים על הצוואר הגבוה, קאטאווי זה כנראה מאסט בשבילכם. אם לא, היא קצת מקטינה את נפח הגוף ומשפיעה מעט על הסאונד (לרוב מקטינה קצת את הבאסים), אבל לרוב ההבדל לא דרמטי לאוזן לא מנוסה.
האם גודל הגוף באמת משנה? (רמז: כן, וגם קצת לא)
אז עברנו על כל הצורות והגדלים המוזרים האלה. השאלה הגדולה היא: עד כמה זה באמת משנה? ובכן, זה משנה. מאוד. אבל לא רק הגודל.
גודל הגוף הוא גורם משמעותי בנפח הגיטרה ובהדגשת תדרים מסוימים. גוף גדול יותר = יותר אוויר בפנים = לרוב יותר ווליום ויותר באסים. גוף קטן יותר = פחות נפח = לרוב פחות ווליום, יותר הדגשה של מיד וטרבל, וסאונד ממוקד וברור יותר.
אבל זה לא הכל! גם סוג העץ שממנו עשויה הגיטרה (הטופ, הגב, הצדדים), איכות הבנייה, סוג המיתרים, ואפילו איפה אתם יושבים כשאתם מנגנים – כל אלה משפיעים על הסאונד הסופי. גיטרת פרלור מעולה שעשויה מעצים איכותיים ונבנתה בקפידה יכולה להישמע הרבה יותר טוב מדרדנוט גדולה זולה שנבנתה בחופזה. סאונד זה עולם ומלואו, והגוף הוא רק חלק מהמשוואה.
הכי חשוב? הנוחות. אם הגיטרה לא נוחה לכם לשבת איתה או להגיע עם היד לפוזיציות שונות, אתם תנגנו עליה פחות. גיטרה שיושבת עליכם טוב, מרגישה נכון בידיים, ושנשמעת לכם טוב (גם אם היא לא “אידיאלית” לז’אנר לפי הספר), היא הגיטרה הנכונה *בשבילכם*. בלי קשר לשם המוזר שלה.
איך בוחרים את הנבחרת שלכם? (או: מדריך הישרדות בחנות גיטרות)
אוקיי, עכשיו אתם מבינים קצת יותר על סוגי הגוף. עכשיו החלק הכיפי (והקצת מאיים): ללכת לחנות ולנסות אותן. אל תפחדו! מוכר טוב אמור לעזור לכם, לא לשפוט אתכם על זה שאתם לא יודעים מה ההבדל בין סיטקה ספרוס לאנגלמן ספרוס (רמז: רובנו לא באמת שומעים את ההבדל בהתחלה).
כמה טיפים לבחירה (לא רציניים לגמרי):
- קבעו תקציב (ותשתדלו לא לחרוג ממנו יותר מדי): גיטרות יכולות לעלות ממאות שקלים ועד עשרות אלפי דולרים. בתור גיטרה ראשונה או שנייה, אין שום סיבה להוציא הון. אפשר למצוא גיטרות מעולות במחירים סבירים בהחלט.
- נסו כמה שיותר צורות וגדלים: אל תינעלו על סוג אחד. נסו דרדנוט, נסו פרלור, נסו אודיטוריום. שבו איתן. האם הן נוחות על הברך? האם הצוואר מרגיש טוב ביד (לא עבה מדי, לא דק מדי)? זו ההחלטה הכי חשובה שלכם.
- הקשיבו לסאונד (כן, גם אם אתם לא יודעים לנגן כלום עדיין): בקשו מהמוכר לנגן עליה קצת. בקשו ממנו לפרוט אקורד, לנגן כמה תווים בודדים. האם הסאונד נעים לכם? האם הוא נשמע עשיר או “פח”? מה אתם מרגישים כשהגיטרה מהדהדת עליכם? אל תדאגו אם אתם לא יודעים לזהות “באסים חמים” או “טרבל מבריק”. פשוט תקשיבו לאינטואיציה שלכם.
- תתביישו פחות מלנסות לנגן בעצמכם: גם אם אתם יודעים רק את האקורד C, נסו לנגן אותו על כמה גיטרות. תרגישו איך הגיטרה מגיבה לפריטה שלכם. האם קל ללחוץ על המיתרים? (זו גם שאלה של סט-אפ, אבל גם של איכות).
- אל תקנו גיטרה רק כי היא נראית טוב: מפתה, אני יודע. יש גיטרות יפות בטירוף. אבל בסוף אתם צריכים לנגן עליה, לא לתלות אותה על הקיר בתור יצירת אמנות (אלא אם זו המטרה שלכם, וגם זה בסדר). הסאונד והנוחות קודמים למראה. לרוב.
- אל תפחדו מגיטרות “יד שנייה”: לפעמים אפשר למצוא מציאות מדהימות בלוחות יד שנייה או בחנויות. גיטרות שעברו “התיישנות” טבעית יכולות להישמע אפילו טוב יותר מחדשות. רק ודאו שהן במצב טוב (בקשו ממישהו שמבין קצת לבדוק אותה איתכם אם אפשר).
בסוף, הבחירה היא אישית. הגיטרה הראשונה שלכם לא חייבת להיות מושלמת, אבל היא צריכה להיות כזו שתגרום לכם לרצות לנגן עליה. וזה חשוב יותר מכל מונח מוזיקלי מפוצץ.
“הלוואי ויכולתי לנגן כמו…” – טיפים לא להתייאש (עם קריצה)
אז קניתם גיטרה. מזל טוב! עכשיו מתחיל החלק “הפחות כיף” לטענת רבים: האימון. אל תדאגו, זה לא חייב להיות סבל. הנה כמה טיפים שיעזרו לכם לשרוד את השלבים הראשונים מבלי לזרוק את הגיטרה מהחלון (או לפחות לחשוב על זה הרבה):
- תתאמנו קצת, אבל באופן קבוע: 15-20 דקות ביום עדיפות על שעה פעם בשבוע. עקביות מנצחת כישרון… אלא אם יש לכם המון כישרון, ואז עקביות פשוט תהפוך אתכם לאגדות.
- תרגישו בנוח לשמוע רע: כן, בהתחלה זה יישמע כמו חתול דורכים עליו או מסור חשמלי שנתקע. זה נורמלי. כל גיטריסט התחיל משם. גם הגיטריסטים שאתם מעריצים נשמעו נורא כשהתחילו. הם פשוט לא צילמו את זה ליוטיוב.
- למדו שירים שאתם אוהבים: זה הרבה יותר כיף ללמוד לנגן את השיר האהוב עליכם מאשר תרגילים משעממים. חפשו טאבים (TABS) או אקורדים לשירים האהובים עליכם באינטרנט. כן, גם אם זה שיר גרוע שאף אחד לא מודה שהוא אוהב.
- השתמשו במטרונום (זה הדבר הזה שמקפיד על קצב, לא איזה סוג של כריך): קצב זה ה-כ-ל במוזיקה. נגינה בקצב איטי ומדויק עדיפה על נגינה מהירה ומבולגנת. המטרונום הוא חברכם הטוב. תלמדו לאהוב אותו. או לפחות לסבול אותו.
- אל תשוו את עצמכם לאחרים (במיוחד לא לסרטוני יוטיוב של ילדים בני 7 שמנגנים כמו אלוהים): כל אחד מתקדם בקצב שלו. המסע הוא שלכם. תתגאו בהתקדמות הקטנה שלכם. הצלחתם לעבור בין שני אקורדים בלי שזה יישמע כמו רעידת אדמה? זו סיבה לחגוג!
- מצאו משאבים שעובדים בשבילכם: יש אלף ערוצי יוטיוב, אפליקציות, אתרים וספרים ללימוד גיטרה. נסו כמה עד שתמצאו משהו שאתם מתחברים אליו. יש גם מורים מצוינים (וגם כאלה שפחות).
- תנו לאצבעות שלכם לנוח: אם כואב לכם מדי, קחו הפסקה. אל תגרמו לעצמכם שנאה לגיטרה בגלל כאב פיזי. היבלות יבואו עם הזמן. מבטיח.
הדבר הכי חשוב הוא ליהנות מהתהליך. היו סבלניים עם עצמכם. צפו לכישלונות קטנים והצלחות גדולות. ובעיקר, פשוט המשיכו לנגן.
מה אפשר לעשות עם הידע החדש הזה? (רעיונות שונים ומשונים)
אז אתם מתחילים לנגן. יודעים כמה אקורדים, אולי אפילו קצת לזהות סוגי גיטרות. מה עכשיו? הנה כמה רעיונות:
- נגנו לעצמכם: זה הדבר הכי מרגיע ומספק שיש. לשבת ולשיר (גם אם בקול צרוד) וללוות את עצמכם בגיטרה.
- נגנו לחברים ולמשפחה: תמיד כיף לקבל קהל (או לפחות אוזניים סובלניות). אל תתביישו. גם אם אתם טועים, החיוך על הפנים שלכם כשתנגנו את השיר הראשון שלכם שווה הכל.
- כתבו שירים: לא צריך להיות בוב דילן. שלושה אקורדים טובים וכמה מילים על החיים (או על זה שנגמרו לכם הביסקוויטים) הם התחלה מצוינת לשיר.
- הצטרפו לג’אם סשן או מצאו מוזיקאים אחרים: לנגן עם אחרים זה בית ספר עצום וכיף אדיר. אל תדאגו אם אתם לא ברמה של הלהקה שלכם מהתיכון. תמיד אפשר למצוא אנשים ברמה שלכם או כאלה ששמחים לעזור.
- הקליטו את עצמכם: היום עם טלפון ומיקרופון פשוט אפשר להקליט את עצמכם בקלות. זה עוזר לשמוע איך אתם באמת נשמעים ולזהות איפה אתם יכולים להשתפר. וגם לתעד את המסע המוזיקלי שלכם (כדי שבעוד 20 שנה תוכלו לצחוק על עצמכם).
- נסו לנגן את השירים שלכם בז’אנרים שונים: נסו לנגן שיר פופ בלוז, שיר רוק בפולק. זה פותח את הראש וכיף לגלות איך אותו שיר משתנה עם סגנון אחר.
- פתחו ערוץ יוטיוב או טיקטוק שבו אתם מתעדים את הכישלונות המוזיקליים שלכם בהומור: כי אם כבר לא להצליח לנגן שיר, לפחות שיהיה מצחיק! (זה גם טיפ לתרגל נוכחות מול קהל).
השמיים הם הגבול (או לפחות התקרה, תלוי כמה גבוה אתם קופצים כשאתם מנגנים בהתלהבות). העיקר שתמשיכו לנגן, לחקור, ולהנות מהמוזיקה.
7 שאלות בוערות על גיטרות אקוסטיות (ותשובות שיגרמו לכם להיראות כאילו אתם מבינים)
1. האם צריך לדעת לקרוא תווים כדי לנגן בגיטרה?
תשובה: ובכן, זה בהחלט עוזר, אבל ממש לא חובה! רוב המוזיקאים המודרניים, במיוחד ברוק, פופ ופולק, לומדים מטאבים (TABs) או אקורדים. טאבים זה כמו מפה של הצוואר עם מספרים שאומרים לך איפה לשים את האצבע. אקורדים זה פשוט שמות של צורות שאתה עושה עם היד. זה הרבה יותר קל ומהיר בהתחלה. אז אל תיתנו לזה להפחיד אתכם. קריאת תווים זה בונוס, לא חובה.
2. מה ההבדל בין גיטרה עם מיתרי פלדה לגיטרה עם מיתרי ניילון?
תשובה: הבדל גדול! גיטרות אקוסטיות (הנושא של המאמר הזה) הן לרוב עם מיתרי פלדה (או ברונזה/פוספור ברונזה). הסאונד שלהן בהיר, חזק, ומצלצל. גיטרות קלאסיות הן עם מיתרי ניילון. הסאונד שלהן רך, עגול, ומתוק יותר. זה כמו ההבדל בין לשתות אספרסו (פלדה) לבין קפה פילטר רגוע (ניילון). גם צוואר הגיטרה שונה (רחב יותר בניילון) ושיטת הנגינה המסורתית שונה. אז אל תקנו גיטרה עם מיתרי ניילון אם אתם רוצים לנגן שירים של לד זפלין, ואל תשימו מיתרי פלדה על גיטרה עם מיתרי ניילון, כי אתם עלולים לגרום לה נזק רציני (ואז היא תשמיע רק צלילים של כאב).
3. האם גיטרה יקרה יותר תמיד נשמעת טוב יותר?
תשובה: שאלה מצוינת וקצת טריקית. בדרך כלל, כן. גיטרות יקרות יותר לרוב עשויות מעצים איכותיים יותר, נבנות בקפידה רבה יותר, ויש להן רכיבים טובים יותר (מפתחות כיוון, נאט, סאדל). זה מתבטא בסאונד עשיר יותר, סאסטיין ארוך יותר, וקלות נגינה משופרת. אבל, אחרי רמה מסוימת, ההבדלים קטנים יותר ויותר, והם עניין של ניואנס וטעם אישי. גיטרה בינונית טובה עם סט-אפ (כיוון גובה מיתרים וצוואר) מקצועי ותחזוקה טובה יכולה להישמע ולהרגיש הרבה יותר טוב מגיטרה יקרה ומוזנחת. אז אל תרגישו חייבים לשבור בנק בשביל הגיטרה הראשונה שלכם.
4. כמה זמן לוקח ללמוד לנגן?
תשובה: שאלה שכל מורה שונא לענות עליה. התשובה הכנה היא: זה תלוי. תלוי כמה זמן אתם מתאמנים, כמה אתם מתמידים, כמה מהר אתם קולטים, ואפילו האם המורה (או המשאבים שאתם משתמשים בהם) טובים. תוך כמה שבועות או חודשים ספורים של אימון קבוע, אתם יכולים ללמוד לנגן את האקורדים הבסיסיים וללוות שירים רבים. כדי להיות וירטואוזים… זה כבר סיפור אחר. תחשבו על זה כמו ללמוד שפה. תוך כמה חודשים אתם יכולים לנהל שיחה בסיסית, אבל כדי לכתוב שירה או ספרים יקח לכם הרבה יותר זמן. העיקר זה ליהנות מהמסע, לא רק מהיעד.
5. האם צריך לקנות מפרט (Plectrum/Pick)?
תשובה: תלוי איך אתם רוצים לנגן! אם אתם מתכננים לפרוט אקורדים בווליום או לנגן סולואים עם מיתרי פלדה, מפרט הוא חברכם הטוב ביותר. הוא נותן ווליום, בהירות ומכה חזקה על המיתרים. אם אתם מתכננים פינגר פיקינג (נגינה באצבעות) או נגינה עדינה יותר, אתם כנראה תשתמשו פחות במפרט (או בכלל לא). נסו גם וגם! יש מפרטים בעוביים שונים וחומרים שונים שמשפיעים על הסאונד וההרגשה. זה כמו לבחור סכין לחיתוך סטייק – יש מיליון סוגים, ותצטרכו למצוא את מה שנוח לכם ולמטרה שלכם.
6. האם אפשר לנגן מוזיקה קלאסית על גיטרה אקוסטית עם מיתרי פלדה?
תשובה: אפשר? כן. האם זה יישמע “נכון” או מסורתי? פחות. מוזיקה קלאסית לגיטרה נכתבה בעיקר לגיטרות קלאסיות עם מיתרי ניילון, שיש להן סאונד רך ועגול יותר. נגינה עם מיתרי פלדה על מוזיקה קלאסית יכולה להישמע קצת חדה ומצלצלת מדי. וגם טכניקת הנגינה שונה (ציפורניים/בשר האצבע על מיתרי ניילון מול שימוש במפרט על מיתרי פלדה). אבל היי, אם אתם עושים את זה בשביל הכיף ולחקור סאונדים שונים, מי אנחנו שנגיד לא?
7. מה הדבר הכי חשוב שצריך לדעת בתור גיטריסט מתחיל?
תשובה: לא לוותר. זה הולך להיות קשה לפעמים. האצבעות יכאבו, יהיו רגעים שתרגישו שאתם לא מתקדמים בכלל, ושירידות גיטרה מיוטיוב מנגנים אתכם ולא להיפך. זה נורמלי. כל מי שמנגן עבר את זה. הדבר היחיד שמפריד בין מי שמנגן למי שלא, זה מי שהתמיד והמשיך לנסות. וגם, כוונו את הגיטרה שלכם לפני כל נגינה! גיטרה מכוונת נשמעת פי אלף יותר טוב, גם אם אתם מנגנים רק אקורד אחד.
הצליל האחרון: אתם מוכנים לרוק אנד רול (או לפחות לבלוז עייף)
אז עכשיו אתם יודעים קצת יותר על העולם המגוון והמשעשע של גיטרות אקוסטיות. הכרתם את הענקים (דרדנוט, ג’מבו), את הקטנים והאינטימיים (פרלור, קונצרט), ואפילו כמה עם שמות מסובכים (OOO, אודיטוריום). אתם מבינים שגודל משפיע אבל לא רק, ובעיקר, אתם יודעים שהכי חשוב זה הנוחות והסאונד שאתם מתחברים אליו.
המסע המוזיקלי שלכם רק התחיל. הוא יהיה מלא באתגרים, רגעים מתסכלים (שבהם תרצו לזרוק את הגיטרה לירח), ובעיקר, רגעים קסומים. הרגע הזה שאתם מצליחים לנגן שיר שלם, הרגע הזה שאתם ממציאים מנגינה משלכם, או סתם הרגע הזה שאתם יושבים לבד עם הגיטרה ומרגישים מחוברים למשהו גדול מכם. זה שווה את כל הכאב באצבעות וכל הבלבול מול כל סוגי הגיטרות האלה.
אז לכו על זה. מצאו את הגיטרה שקוראת בשמכם (או לפחות מרגישה נוח בחיקכם). תתחילו לנגן. תטעו. תצחקו על הטעויות שלכם. תתמידו. ואל תשכחו ליהנות. המוזיקה מחכה לכם. ומי יודע, אולי יום אחד אתם תהיו אלה שיושבים ליד המדורה וכל האחרים מקנאים. רק אל תשכחו להזמין אותי. אני מביא את המרשמלו. והפעם אולי אשכח את אטמי האוזניים.