פיתוח מהירות בתופים: טיפים, טריקים ותרגילים – המדריך המלא

הסוד לריצה מהירה על עורות: לא לבעוט, לטופף (בקצב מסחרר, או סביר, תלוי במצב הרוח)

הנה האמת המרה: הרבה אנשים חולמים להיות המתופף האגדי הבא. זה שכל הלהקה מסתכלת עליו בהערצה. זה שהידיים והרגליים שלו נראות כמו טורבינות בכוח גרעיני. זה ששובר מקלות בקצב שמצריך קו ייצור אוטומטי. אבל רגע, בואו נודה באמת. ללמוד לנגן מהר בתופים? זה מרגיש לפעמים כמו לנסות ללמד סנאי לעשות סלטה תוך כדי שהוא אוכל בוטן. זה יכול להיות מתסכל. זה יכול להיות רועש. זה יכול לגרום לשכנים שלכם לשקול מעבר לכוכב אחר. אבל היי! זה גם *אפשרי*, *כיפי* (במונחים של חובבי תופים, שזה קצת כמו כיף של חובבי כאב), ובעיקר – מרשים בטירוף. המדריך הזה נועד לקחת אתכם מהשלב שבו אתם נשמעים כמו מישהו שמפיל ארגז כלים במורד מדרגות, לשלב שבו אתם אולי נשמעים כמו מישהו שמפיל ארגז כלים במורד מדרגות, אבל *מאוד מהר ובזמן*. ובואו נהיה כנים, זה כל ההבדל. אז שבו נוח (לא נוח מדי, אתם אמורים לזוז עוד מעט), קחו מקל אוויר, ובואו נתחיל את המסע למהירות תופית שיא.

הבסיס המוזר: למה לנסות לנגן מהר בכלל?

זו שאלה טובה. באמת. מי צריך את זה? יש כל כך הרבה מוזיקה יפה ואיטית בעולם. נובלה. בלוז. שירים על פרידות קיץ עצובות. אבל בואו. לפעמים הלב רוצה לרקוד. לפעמים הקהל רוצה לקפוץ. ולפעמים, סתם בא לכם להרשים את החברים בזה שאתם יכולים לנגן סולו תופים שנשמע כמו מכונת ירייה מפורקת. פיתוח מהירות בתופים זה לא רק לנגן מהר. זה לנגן בשליטה. זה לנגן ברור. זה לנגן *בדיוק* כשצריך, בין אם זה בקצב איטי ומדויק או בטמפו של מנוע F1. ובעיקר, זה פותח לכם דלתות לכל כך הרבה סגנונות מוזיקליים. מפאנק ופיוז’ן דרך מטאל ועד סתם לנסות לנגן את השיר האהוב עליכם בלי שהידיים שלכם יקרסו באמצע. אז התשובה היא: כי זה מגניב. וכי אתם יכולים. ואם אתם כבר פה, למה לא, בעצם?

לפני ששוברים דברים: התחנה הראשונה – האחיזה הנכונה (והימנעות משרירים תפוסים מוזרים)

אוקיי, אז אתם רוצים לנגן מהר. הצעד הראשון הוא לא לרוץ למערכת התופים הקרובה ביותר ולנסות לחקות את סלייר. הצעד הראשון הוא לוודא שהבסיס שלכם יציב. וזה מתחיל באחיזה. כן, אני יודע. נשמע משעמם. אבל תחשבו על זה ככה: האחיזה שלכם היא כמו היסוד של הבית המוזיקלי שלכם. אם היסוד עקום, כל הבית יתפרק עליכם (או במקרה הזה, כל הצליל שלכם יהיה על הפנים והידיים שלכם יצרחו מכאב). יש שתי אחיזות עיקריות:

• אחיזת גפרור (Matched Grip): זו האחיזה שהכי סביר שתראו. הידיים אוחזות במקלות בצורה סימטרית, פחות או יותר כמו שאתם אוחזים סכין ומזלג (אבל עם מקלות). זה נראה פשוט, וזה באמת יחסית פשוט. זו נקודת התחלה מעולה.
• אחיזה מסורתית (Traditional Grip): זו האחיזה שנראית קצת כאילו יד אחת אוחזת במקל בצורה מוזרה, כמו שאתם מנסים לדוג משהו עם מקל מעוקל. היא נובעת מהיסטוריה של תופים צבאיים ועדיין פופולרית במוזיקת ג’אז. היא דורשת קצת יותר קואורדינציה בהתחלה, אבל אנשים נשבעים שזה נותן להם יותר גמישות בסגנונות מסוימים.

איזו אחיזה לבחור? זו לא חתונה קתולית (אלא אם אתם מתכננים לנגן פולקה קתולית, ואז אולי כן?). רוב המתחילים בוחרים בגפרור, וזה בסדר גמור. העיקר הוא לאחוז את המקל בצורה *רגועה*. כן, כן, אני יודע, רגועה ומהירה לא הולכים טוב ביחד בדרך כלל, אבל בתופים זה הסוד. אם תאחזו חזק מדי, השרירים שלכם יתפסו, המקל לא יקפוץ, ותשמעו כמו מישהו שמנסה להדביק בול על קיר בטון עם מקל תופים. הרפו. תנו למקל לעשות חלק מהעבודה. השתמשו בריבאונד (הקפיצה של המקל מהעור) לטובתכם. זה כמו לרקוד עם המקל, לא להיאבק איתו. נסו את זה מול מראה. נשמע טיפשי, אבל ככה תראו אם אתם נראים כמו מתופפי רוקנ’רול מגניבים או כמו בובת ראווה מעץ שקיבלה התקף. שבו זקוף גם כן. זה לא רק בשביל המראה. זה עוזר לנשימה ולתנועה חלקה של הידיים והרגליים.

החבר הכי טוב והכי מעצבן שלכם: המטרונום (הידוע גם כ”קליקר הנקמני”)

שמעו. אין קיצורי דרך. אם אתם רוצים לפתח מהירות *בשליטה* ובדיוק, אתם חייבים, אבל חייבים, להתיידד עם המטרונום. אני יודע מה אתם חושבים. “אבל זה כל כך משעמם! זה כמו שוטר קצב שמציק לי כל הזמן!” ואתם לא טועים לגמרי. בהתחלה זה מרגיש כמו לשחק עם רובוט קר וחסר רגשות. אבל המטרונום הוא כמו מאמן כושר אישי שאי אפשר לשחד אותו. הוא לא ייתן לכם לרמות. הוא יאלץ אתכם להיות מדויקים. ודיוק הוא הצעד הראשון למהירות. בלי דיוק, אתם פשוט מנגנים מהר ורע. עם דיוק, אתם מנגנים מהר וטוב. וזה כל ההבדל בין כוכב רוק לאמן רעש מקומי שמצריח את השכונה.

איך להתאמן עם הדבר המעצבן הזה בלי לאבד את שפיותכם?

הסוד הוא להתחיל לאט. לא, לא סתם לאט. *איטי מאוד*. טמפו של 60 BPM (פעימות לדקה) זה מקום מעולה להתחיל. זה מרגיש כאילו הזמן עצר מלכת. אבל זה מאפשר לכם לוודא שכל פעימה מדויקת. שכל מכה על הסנר או המצילה נופלת *בדיוק* עם הקליק של המטרונום. זה כמו לפרק תנועה מורכבת לפעולות בודדות. פעם אחת יד ימין. פעם אחת יד שמאל. והקליק שם כדי להגיד לכם אם פישלתם או לא. תחשבו על זה כמו ללמוד ללכת לפני שאתם מנסים לרוץ מרתון. אל תדלגו על השלב הזה. הוא משעמם, אבל הוא קריטי. אחר כך, לאט לאט, תעלו את הטמפו. 2 BPM בכל פעם. או 5. לא 50! זה לא מרוץ. זה תהליך. תהליך איטי אך קבוע מביא לתוצאות! אם אתם מצליחים לנגן תרגיל מסוים או קטע שיר בטמפו מסוים בצורה מדויקת למשך דקה או שתיים, תעלו את הטמפו קצת. אם אתם מתחילים לפספס, תורידו חזרה. זה ריקוד עדין עם הקליקר.

הא”ב של המהירות: רודימנטים (או “תרגילי אצבעות מעצבנים שנראים חסרי משמעות עד שמבינים אותם”)

רודימנטים. מילה שמרגישה קצת כמו תרופה מרירה שחייבים לקחת. אבל הרודימנטים הם כמו אבני הבניין של שפת התופים. בלעדיהם, אתם מוגבלים מאוד. עם שליטה ברודימנטים, אתם יכולים לבנות כמעט כל דבר. לפיתוח מהירות, יש כמה רודימנטים ספציפיים שפשוט אסור לדלג עליהם:

סינגל סטרוק רול (Single Stroke Roll): הקצב של החיים

זה הכי בסיסי. לנגן מכה אחת עם יד ימין, מכה אחת עם יד שמאל. וחוזר חלילה. R L R L. נשמע קל, נכון? נסו לנגן את זה מהר ובשליטה מוחלטת, עם מטרונום, למשך דקה. עם כל מכה בעוצמה שווה. ותגלו שזה בכלל לא טריוויאלי. שיפור הסינגל סטרוק רול משפר את התיאום בין הידיים, את הדיוק, וכן, את המהירות. תרגלו את זה על סנר, על פד תרגול, על כרית בספה (אם אין שכנים). בכל מקום. זה כמו לתרגל את הפולסים שלכם. החיים שלכם כמתופפים תלויים בזה (טוב, אולי קצת הגזמתי, אבל זה חשוב!).

דאבל סטרוק רול (Double Stroke Roll): שתי מכות במחיר אחת (של תנועה)

זה כבר מתחיל להיות מעניין. R R L L. שתי מכות ביד ימין, שתי מכות ביד שמאל. איך עושים שתי מכות מהר עם יד אחת? הסוד הוא הריבאונד! המכה הראשונה היא פעילה, והמכה השנייה היא כמעט פסיבית, רק “לתפוס” את המקל אחרי שהוא קופץ חזרה מהעור. לפתח שליטה על הדאבל סטרוק רול זה קריטי למהירות. זה מאפשר לכם לנגן צלילים כפולים במהירות גבוהה מבלי להתאמץ יתר על המידה. זה כמו שיש לכם עוזר אישי לכל יד. בהתחלה זה מרגיש מוזר, כמו לנסות לקשור שרוכים עם כפפות סקי. אבל עם תרגול, זה הופך לטבע שני. תרגלו את זה לאט מאוד בהתחלה, לוודא ששתי המכות נשמעות שוות וברורות. אחר כך תתחילו להעלות מהירות.

פרדל דידל (Paradiddle): השם מצחיק, התוצאות רציניות

פרדל דידל. אפילו השם נשמע כמו ריקוד מוזר. R L R R L R L L. שילוב של סינגל סטרוק ודאבל סטרוק. למה זה כל כך חשוב? כי זה מלמד אתכם לשלב תנועות שונות, לפתח קואורדינציה בין הידיים, ולשפר את השליטה בריבאונד. וכן, זה נשמע מגניב כשמנגנים את זה מהר על כל מיני חלקים של מערכת התופים. זה כמו תרגיל פילאטיס לידיים. קשה, אבל עושה פלאים לגוף התופים שלכם. יש עוד המון רודימנטים, אבל אם תשלטו בשלושת אלה, אתם כבר על דרך המלך למהירות ושליטה.

הרגליים גם רוצות לרוץ: פיתוח מהירות ברגל (בלי לדרוך על חתולים)

נכון, הידיים מקבלות את רוב התהילה. הן אלה שמנופפות במקלות, שוברות מצילות, ונראות מרשימות בסרטוני יוטיוב. אבל המתופף הטוב באמת הוא זה שמשתמש בכל הגוף. והרגליים? הן הלב הפועם של הקצב. רגל הבס (Bass Drum) היא ה”בום” הגדול שמרעיד את החזה של הקהל. רגל ההיי-האט (Hi-Hat) היא השעון הפנימי שמחזיק הכל ביחד. פיתוח מהירות ברגליים דורש טכניקות משלו.

היל דאון (Heel Down) מול היל אפ (Heel Up): המלחמה על הדוושה

• היל דאון: העקב נשאר על הרצפה. התנועה באה מפרק הקרסול. זה נותן יותר שליטה ודינמיקה (עוצמה), וזה מצוין לטמפו איטיים עד בינוניים ולדיוק. כמו לכתוב עם עט נובע. מדויק ואלגנטי.
• היל אפ: העקב מורם מהרצפה. התנועה באה מכל הרגל, משתמשת במשקל הגוף. זה נותן יותר כוח, וזה הכרחי לטמפו מהירים ו”בועטים” יותר. כמו לנעוץ מסמר עם פטיש. חזק ויעיל.

למהירות, לרוב תשתמשו בטכניקת היל אפ. אבל זה לא אומר שאתם צריכים לשכוח מהיל דאון. מתופפים טובים משלבים בין השתיים. כמו ללמוד לנהוג במכונית ידנית – צריך לדעת להשתמש גם בקלאץ’, גם בברקס וגם בגז בזמנים הנכונים. תרגלו סינגל סטרוק ברגל (R L R L בין שתי פדלים, או פשוט מהר על פדל אחת) עם מטרונום. תרגלו דאבל סטרוק ברגל אחת (בעיטה כפולה). זה דורש טכניקה שונה מזו של הידיים (לרוב משתמשים בתנועות “שקופית” או “כפול” אחת), אבל העיקרון דומה – לנצל את התנועה בצורה יעילה. ותזכרו, הרגליים נוטות להתעייף מהר יותר מידיים בהתחלה. היו סבלניים איתן. הן רק מנסות להבין למה אתם מכריחים אותן לרוץ מרתון תוך כדי ישיבה.

ההתמדה: המפתח לכל הפלצנים שמנגנים מהר (וגם לכם)

שמעו. בואו נדבר על זה בכנות. ללמוד לנגן מהר זה לא קסם. זה לא משהו שקורה בן לילה אחרי שלוקחים גלולה מוזיקלית מיוחדת (למרות שחוקרים עובדים על זה, בטח). זה דורש עבודה. זה דורש תרגול. וזה דורש המון סבלנות. בעיקר עם עצמכם. יהיו ימים שבהם תרגישו שאתם לא מתקדמים בכלל. שאתם תקועים באותו טמפו כבר שבועיים. שאתם נשמעים כמו מישהו שמעיף דליים מלאים בברגים. זה נורמלי. זה קורה לכולם. גם לגדולים ביותר. ההבדל הוא שמי שמצליח לא מוותר. הוא ממשיך לתרגל.

איך לא להתייאש (ולשרוד את התהליך הנפשי)?

• הגדירו מטרות קטנות ומציאותיות: במקום “אני רוצה לנגן כמו המתופף של דרים ת’יאטר מחר בבוקר”, תחשבו על משהו כמו “השבוע אני רוצה להעלות את טמפו הסינגל סטרוק רול שלי ב-5 BPM”. ניצחונות קטנים בונים ביטחון ומדרבנים להמשיך.
• תרגלו באופן קבוע, גם אם קצר: עדיף לתרגל 15-20 דקות כל יום מאשר שעתיים פעם בשבוע. עקביות זה המפתח. זה כמו לצחצח שיניים. לא תמיד בא לכם, אבל אם לא תעשו את זה, יהיו לכם צרות (מוזיקליות).
• הקליטו את עצמכם: זה כואב, אני יודע. לשמוע את עצמך מפספס זה לא נעים. אבל זה הדרך הכי טובה לזהות איפה הבעיות. לפעמים אתם חושבים שאתם נשמעים נורא, ואז אתם שומעים את ההקלטה ומגלים שזה רק “נורא קצת”. וזה כבר התקדמות!
• אל תפחדו לנוח: הגוף והמוח צריכים זמן להתאושש ולעבד את המידע. אם אתם מתוסכלים, קחו הפסקה. לכו לשתות משהו, לצאת לסיבוב, או פשוט לצרוח לתוך כרית. תחזרו לזה אחר כך רעננים יותר.
• מצאו קבוצת תמיכה (או לפחות חבר עם סבלנות): לדבר עם מתופפים אחרים, לשאול שאלות, להתלונן ביחד על כמה שתרגול עם מטרונום יכול להיות מייגע – זה עוזר. אתם לא לבד במאבק הזה.

שאלות שמתופפים (מתחילים וותיקים עם חוש הומור) שואלים

ש: האם אני באמת חייב להשתמש במטרונום? זה לא הורג את ה”פיל” (הרגש) שלי?
ת: מצטער לבשר, אבל כן. חייב. בהתחלה זה אולי מרגיש כמו קוטל פיל, אבל בטווח הארוך זה בונה לכם פיל חסין פצצות. ברגע שתשלטו בקצב פנימי בזכות המטרונום, הפיל שלכם יוכל לרקוד בחופשיות על כל מקצב.

ש: הידיים שלי מרגישות כמו מסטיק שנדבק לאספלט אחרי חצי דקה. מה אני עושה לא נכון?
ת: כנראה שאתה אוחז את המקלות חזק מדי או שאתה מנסה לנגן מהר מדי מוקדם מדי. זכור: רגיעה + ריבאונד = ידיים מאושרות (יחסית). חזור אחורה, תרגול לאט, ותרפה את האחיזה. תחשוב שאתה מלטף את התוף, לא מכה אותו עם כפכף.

ש: ניסיתי לתרגל את הדאבל סטרוק רול וזה נשמע כמו תרנגולת מבוהלת דורסת מקלדת. יש סיכוי בכלל?
ת: הסיכוי קיים בהחלט! תרנגולות אולי לא מתופפות מדהימות, אבל הן לפחות עקביות. סביר להניח שאתה עדיין לא מנצל את הריבאונד כמו שצריך. תרגול איטי מאוד, התמקד בשתי המכות של כל יד, וודא שהמכה השנייה באה מקפיצה. דמיין שהעור הוא טרמפולינה למקל.

ש: השכנים שלי התחילו לתלות מודעות על הדלת שלי שמבקשות ממני “לחזור למקור ממנו באתי” בכל פעם שאני מתחיל לנגן. האם אני מפריע?
ת: אממ… כנראה שכן. ייתכן שאתה מנגן חזק מדי, בשעות לא סבירות, או שאתה עדיין בשלב ה”ארגז כלים נופל במדרגות”. פד אימון יכול להיות חבר מצוין. או מערכת תופים אלקטרונית עם אוזניות. או פשוט להזמין אותם להופעה הראשונה שלך כדי שיראו למה כל הרעש הזה נועד (אחרי שתהיה טוב, כן?).

ש: כמה זמן ייקח לי עד שאוכל לנגן כמו … (הכנס שם של מתופף אגדי)?
ת: זמן. הרבה זמן. ובכן, זה תלוי. יש אנשים עם כישרון טבעי מטורף (ששונאים אותם בדרך כלל), ויש כאלה שצריכים לעבוד קשה יותר. אבל בגדול, זה מסע של שנים, לא שבועות. העיקר זה להנות מהדרך. ואל תנסה להשוות את עצמך לאחרים כל הזמן. אתה אתה, והם הם. התמקד בלהיות הגרסה הכי טובה (והכי מהירה בשליטה) של עצמך.

ש: האם יש טעם ללמוד מהירות ברגל אם אני מנגן רק מוזיקה איטית?
ת: בהחלט! מהירות ברגל זה לא רק לדאבל בס מהיר כמו ברק. זה גם על שליטה בפדל, דיוק, וסיבולת. גם במוזיקה איטית, שליטה בפדל הבס היא קריטית. ומי יודע? אולי יום אחד תתאהב במוזיקת פאנק אנרגטית ותהיה מוכן.

ש: ניסיתי את כל מה שכתוב במדריך ועדיין נשמע כמו פודל עצבני שנתקע לו זנב בדלת. מה עכשיו?
ת: קודם כל, צחק על זה. זה חלק מהכיף. שנית, אולי שווה לשקול לקחת שיעורים מורה לתופים. לפעמים עין מקצועית (ורק אוזן) יכולה לזהות דברים שאתה מפספס. וזכור, התקדמות לוקחת זמן. אל תוותר. הפודל העצבני של היום הוא הכלב התופף המשוגע של מחר!

טיפים אחרונים מהמומחה (שלא אמרנו שהוא מומחה)

אז עכשיו אתם חמושים בידע בסיסי על איך לרוץ (או לטופף מהר) על עורות. הנה עוד כמה דברים קטנים לדרך:

• שמרו על גמישות: זה לא רק פיזית. גם מוזיקלית. אל תתמקדו רק במהירות. עבדו גם על דינמיקה, קצב, סגנונות שונים. מתופף טוב הוא ורסטילי, לא רק מהיר.
• האזינו הרבה: למוזיקה בכלל, ולמתופפים שאתם מעריצים בפרט. נסו לפרק מה הם עושים. זה חינוכי ומעורר השראה.
• אל תפחדו לעשות רעש: בסופו של דבר, תופים הם כלי נגינה רועש. תרגלו בעוצמה שתאפשר לכם לשמוע את הניואנסים של הנגינה שלכם. אם צריך, השתמשו באטמי אוזניים טובים כדי להגן על השמיעה שלכם (והשמיעה של המתופפים האחרים בעתיד).
• תהנו מהתהליך: זה הכי חשוב. אם אתם לא נהנים, למה אתם עושים את זה? מצאו את הדברים שכיף לכם לתרגל. תנגנו יחד עם שירים שאתם אוהבים. חגגו הצלחות קטנות. זכרו למה התחלתם לנגן מלכתחילה.

לפיתוח מהירות בתופים זה מסע. זה דורש עבודה קשה, סבלנות, ומטרונום שנוא (אבל נחוץ). אבל בסופו של דבר, היכולת לנגן בשליטה בכל טמפו שתבחרו, זה אחד הדברים הכי מספקים שיש. זה מרגיש כמו חופש מוזיקלי. ומי לא רוצה להיות חופשי? אז קחו נשימה עמוקה, התחילו לאט, תתמידו, ואל תשכחו לצחוק על הטעויות בדרך. ואם יום אחד תהפכו למתופפים מהירים ומטורפים, אל תשכחו לשלוח לי כרטיסים להופעה שלכם. אני אביא את האטמים. סתם, בשביל הצחוק. בהצלחה, גיבורי הקצב!