המדריך: 10 אקורדים פתוחים שכל גיטריסט מתחיל חייב להכיר

המדריך: 10 אקורדים פתוחים שישנו לכם (או סתם יעשו לכם כאב אצבעות קל) את החיים כגיטריסטים מתחילים

האזנתם פעם לשיר וחשבתם, “וואו, אני חייב לדעת לנגן את זה”?

או שאולי סתם נתקלתם בגיטרה באקראי בבית של חבר, ניסיתם לפרוט, ויצא צליל שנשמע כאילו חתול נחנק תוך כדי שהוא מנסה לבלוע כפית?

אז יופי. הגעתם למקום הנכון.

ברוכים הבאים לעולם המופלא (ולעיתים המתסכל עד דמעות) של גיטרת האקורדים הפתוחים.

זה לא יהיה קל.

אף אחד לא שיקר לכם.

האצבעות שלכם הולכות להרגיש כאילו הן בילו לילה שלם במועדון קרב עם קוצים.

אבל היי!

מצד שני, אתם הולכים ללמוד לנגן 10 אקורדים.

רק 10.

ואתם יודעים מה?

עם 10 האקורדים האלה, אפשר לנגן… טוב, לא את כל השירים בעולם.

בואו לא נגזים.

אבל אפשר לנגן המון שירים.

שירים למדורה.

שירים להרשים את הקראש.

שירים כדי להרגיז את השכנים.

והחלק הכי טוב?

החלק הכי טוב הוא שתעשו את זה תוך כדי שתהליך הלמידה יהיה (מקווה מאוד) מצחיק וכיפי.

או לפחות פחות משעמם משיעור היסטוריה על האשורית המאוחרת.

אני, אישית, התחלתי ללמוד גיטרה כי ראיתי איזה גיטריסט רוק מגניב והחלטתי שגם אני כזה.

בפועל? נשמעתי בהתחלה כמו ברווז עם שיעול כרוני.

אבל התמדתי.

וכיום אני יכול לנגן כמה אקורדים בלי לדמם מהאצבעות. הישג!

אז אם אני הצלחתי,

אתם בטוח תצליחו.

בואו נצלול פנימה.

רק קחו איתכם פלסטרים. אתם תצטרכו אותם.

הבמה מוכנה? בואו נכיר את הידיים שלכם (ולא, זה לא מה שחשבתם)

לפני שנתחיל בכלל לדבר על אקורדים, בואו נבין עם מה אנחנו עובדים.

יש לכם שתי ידיים (בדרך כלל).

יד אחת, נקרא לה “יד המיתרים”, היא זו שפורטת או פורסת על המיתרים.

עם מפרט, עם האצבעות, עם כפית – מה שבא לכם (רצוי מפרט או אצבעות, אבל מי אני שאשפוט).

היד השנייה, “יד האקורדים”, היא זו שלוחצת על המיתרים על גבי השריגים (הפסי מתכת הקטנים על הצוואר של הגיטרה).

האצבעות של יד האקורדים הן אלה שהולכות לסבול בהתחלה.

הן לא רגילות ללחץ כזה.

זה כמו לשלוח פקיד משרד לעבודות כפיים בלי הכנה.

תנו להן זמן.

הן יפתחו עור קשה. זה נקרא “קאלוס” בשפה מקצועית.

בשפה שלי? זה נקרא “תוצאה של התמדה כואבת”.

אקורד פתוח, אגב,

זה אקורד שמשתמש באחד או יותר מהמיתרים הפתוחים של הגיטרה.

מיתר פתוח זה מיתר שאתם פורטים עליו בלי ללחוץ על אף שריג.

כמו שהוא, חופשי ומאושר.

המיתרים בגיטרה מכוונים בדרך כלל מ”שמן” ל”דק” (כלומר, מהמיתר העליון לתחתון, כשהגיטרה על הברכיים שלכם) ל:

• E נמוך (המיתר הכי עבה)
• A
• D
• G
• B
• E גבוה (המיתר הכי דק)

זכרו את זה. זה יהיה שימושי. או לפחות פחות מבלבל.

החברים הכי טובים שלכם: משפחת האקורדים הפתוחים

10 האקורדים האלה הם אבני הבניין של כל כך הרבה שירים.

הם קצת כמו האלפבית של המוזיקה הפופולרית.

תלמדו אותם, ותוכלו “לקרוא” המון שירים.

לא, אתם עדיין לא תהיו ג’ימי הנדריקס.

וגם לא שלמה ארצי (למרות שעם G ו-C אתם כבר בחצי הדרך לשם).

אבל תהיו בדרך הנכונה. והדרך הזו, כאמור, עשויה להיות מרופדת בפלסטרים.

שלישיית הפלא שתפתח לכם את הדלת: E, A, D

בואו נתחיל עם שלושת החבר’ה הכי נחמדים בשכונה.

טוב, אולי “נחמדים” זה מילה גדולה.

בואו נגיד שהם “פחות נוראים” משאר החבר’ה בהתחלה.

הם קצת כמו שלושת הילדים האלה בגן שהסכימו לשתף אתכם בצעצועים שלהם.

לפחות עד שתדעו לעשות אקורדים אחרים.

אקורד E Major: לא רק לאמיצים (אבל זה עוזר)

אקורד E Major.

החבר הכי קל לפעמים.

הוא משתמש בכל ששת המיתרים.

הנה איך הוא נראה (נסו לדמיין צוואר גיטרה עומד מולכם):

• אצבע 1 (האצבע המורה) על שריג 1, מיתר 3 (G).
• אצבע 2 (האצבע האמה) על שריג 2, מיתר 5 (A).
• אצבע 3 (האצבע הקמיצה) על שריג 2, מיתר 4 (D).

והמיתרים 1, 2, 6 (E גבוה, B, E נמוך) נשארים פתוחים.

קל, נכון?

אלא אם כן האצבעות שלכם מסרבות לשתף פעולה.

או שהן גדולות מדי.

או קטנות מדי.

או שסתם בא להן לעשות שביתה איטלקית.

טיפ למתקדמים (או סתם ליעילים): תלחצו קרוב לשריגים. לא עליהם בדיוק, אבל קרוב קרוב אליהם. זה דורש פחות לחץ והצליל יוצא נקי יותר. כמו להתחבק עם מישהו קרוב במקום ללחוץ לו את היד מרחוק.

טעויות נפוצות: שהאצבעות שלכם נוגעות בטעות במיתרים אחרים ו”חונקות” אותם. הצליל ייצא עמום או מזייף. זה כמו לדבר עם אוכל בפה. מבינים מה אתם מנסים להגיד, אבל זה לא נעים לאוזן.

אקורד A Major: פשוט (בערך) ויעיל

האקורד A Major.

הוא קצת יותר “דחוס” על השריגים.

משתמש רק בחמישה מיתרים (המיתר העליון, E נמוך, לא בשימוש. נסו לא לפרוט עליו, או תלמדו להשתיק אותו עם האגודל. נשמע מסובך? בהתחלה כן).

הצורה:

• אצבע 1 על שריג 2, מיתר 4 (D).
• אצבע 2 על שריג 2, מיתר 3 (G).
• אצבע 3 על שריג 2, מיתר 2 (B).

כל שלוש האצבעות על אותו שריג! לפעמים זה נראה כמו תאונת דרכים קטנה על הצוואר.

המיתרים 1 (E גבוה) ו-5 (A) נשארים פתוחים.

טיפ: נסו להצמיד את האצבעות שלכם כמה שיותר קרוב זו לזו. יש שיטה שמשתמשת באצבע אחת (לרוב אצבע 3) בשביל שלושת המיתרים. אם האצבע שלכם מספיק רחבה (בקטע טוב!), תנסו. זה כמו למצוא קיצור דרך בג’י.פי.אס.

טעויות נפוצות: שהאצבעות נוגעות במיתרים אחרים (שוב!). או שהן לא לוחצות מספיק חזק. או לוחצות חזק מדי והצליל עדיין נשמע רע. מוזיקה זה כישוף שחור לפעמים.

אקורד D Major: השמש העולה של האקורדים (הקטנים)

D Major.

הוא קצת שונה כי הוא משתמש רק במיתרים הדקים יותר.

רק ארבעה מיתרים (מיתרים 5 ו-6, A ו-E נמוך, לא בשימוש). נסו לא לפרוט עליהם.

הצורה:

• אצבע 1 על שריג 2, מיתר 3 (G).
• אצבע 2 על שריג 2, מיתר 1 (E גבוה).
• אצבע 3 על שריג 3, מיתר 2 (B).

המיתר 4 (D) נשאר פתוח.

זה קצת כמו משולש.

או כמו פרמידה קטנה הפוכה.

או סתם כמו האצבעות שלכם עושות התעמלות קלה על השריגים התחתונים.

טיפ: שוב, ללחוץ קרוב לשריג. ותשימו לב שהמיתרים שלא בשימוש לא מצלצלים בטעות. זה קצת כמו לאפשר רק לאנשים הנכונים להיכנס למסיבה שלכם.

טעויות נפוצות: לחיצה לא מספיק חזקה, או שהאצבעות לא במקום הנכון. D Major קצת יותר עדין מהאחרים, הוא דורש דיוק.

הענקים הטובים והקלאסיקות: G ו-C

עכשיו אנחנו מגיעים לאקורדים של המדורות, שירי האהבה (הקיטשיים), והקלאסיקות הנצחיות.

אם תדעו G ו-C,

אתם כבר כמעט אמנים בינלאומיים (בקטע של קאברים פשוטים).

אקורד G Major: הבסיס של כל להיט מדורה (וכל שיר פופ כמעט)

G Major.

אה, G Major.

הוא קצת יותר מסובך משלושת הראשונים.

משתמש בששת המיתרים.

יש לו כמה וריאציות, אבל נתמקד בגרסה הקלאסית:

• אצבע 2 על שריג 3, מיתר 6 (E נמוך).
• אצבע 1 על שריג 2, מיתר 5 (A).
• אצבע 3 על שריג 3, מיתר 2 (B).
• אצבע 4 (הזרת) על שריג 3, מיתר 1 (E גבוה).

המיתרים 3 (G) ו-4 (D) נשארים פתוחים.

זה נראה כמו סוג של עכביש גדול שמתפרס על הצוואר.

דורש קצת מתיחה מהאצבעות.

טיפ: אל תתביישו למתוח את האצבעות! זה כמו יוגה לגיטרה. וודאו שהאצבעות לא נוגעות במיתרים הפתוחים באמצע.

טעויות נפוצות: לא ללחוץ מספיק חזק עם הזרת או האצבע השנייה. או שהאצבעות נוגעות במיתרים G ו-D וחונקות אותם. הצליל צריך להיות צלול ומהדהד, כמו פעמון.

אקורד C Major: הקלאסיקה הנצחית (שדורשת קצת זריזות אצבעות)

C Major.

הוא יפה.

הוא קלאסי.

הוא דורש קצת קפיצה מהאצבעות.

משתמש בחמישה מיתרים (מיתר 6, E נמוך, לא בשימוש).

הצורה:

• אצבע 1 על שריג 1, מיתר 2 (B).
• אצבע 2 על שריג 2, מיתר 4 (D).
• אצבע 3 על שריג 3, מיתר 5 (A).

המיתרים 1 (E גבוה), 3 (G), ו-4 (D) נשארים פתוחים.

זה נראה כמו מדרגות קטנות על הצוואר.

המעבר מ-G ל-C ובחזרה הוא הקלאסיקה של כל קלאסיקה, וגם התרגול הכי שכיח לכאב אצבעות וייאוש קל.

טיפ: נסו להתאמן במעברים בין C ל-G. בהתחלה זה ייראה כמו ריקוד אצבעות מוזר ואיטי. עם הזמן, זה יהפוך למשהו שמזכיר… ריקוד אצבעות קצת פחות מוזר ויותר מהיר.

טעויות נפוצות: שוב, חניקת מיתרים. או שהאצבע השלישית לא לוחצת מספיק חזק על מיתר 5. וגם, לא לזכור לא לפרוט על מיתר 6! (כן, זה קורה להרבה).

קצת דרמה לחיים: משפחת האקורדים המינוריים (Em, Am, Dm)

עכשיו הגיע הזמן להוסיף קצת רגש.

קצת עצב.

קצת מלנכוליה בסטייל.

האקורדים המינוריים הם הגרסה הדרמטית של האקורדים המז’וריים.

תחשבו על זה כמו על הפנים שלכם לפני הקפה בבוקר (מז’ור) לעומת הפנים שלכם כשהבנתם שנגמר החלב (מינור).

מז’ור נשמע שמח, בהיר.

מינור נשמע עצוב, דרמטי.

אקורד E Minor: האקורד העצוב הכי קל (תודו לי אחר כך)

E Minor.

אם היה תחרות לאקורד המינורי הכי ידידותי למתחילים,

E Minor היה לוקח את הזהב.

למה? כי הוא הכי קל.

משתמש בששת המיתרים.

הצורה:

• אצבע 1 על שריג 2, מיתר 5 (A).
• אצבע 2 על שריג 2, מיתר 4 (D).

זה הכל!

שתי אצבעות בלבד!

המיתרים 1 (E גבוה), 2 (B), 3 (G), 6 (E נמוך) נשארים פתוחים.

זה כמו E Major, רק בלי האצבע המורה. אמרתי לכם שהוא קל.

טיפ: תתאמנו במעברים בין E Major ל-E Minor. זה כמו הדלת המסתובבת בין שמחה לעצב. קל לעבור מצד לצד.

טעויות נפוצות: באמת? ב-E Minor? כנראה רק לא ללחוץ מספיק חזק. או לפרוט רק על חצי מהמיתרים. תנו לו את כל ששת המיתרים! מגיע לו!

אקורד A Minor: אחיו הקטן והמלנכולי של A Major

A Minor.

הוא אח של A Major.

פחות שמח, יותר מהורהר.

משתמש בחמישה מיתרים (מיתר 6, E נמוך, בחוץ).

הצורה:

• אצבע 1 על שריג 1, מיתר 2 (B).
• אצבע 2 על שריג 2, מיתר 4 (D).
• אצבע 3 על שריג 2, מיתר 3 (G).

המיתרים 1 (E גבוה) ו-5 (A) נשארים פתוחים.

הוא נראה כמו A Major, רק שאצבע 3 ואצבע 2 התחלפו במקום, ואצבע 1 זזה למיתר 2.

נשמע כמו חידה לוגית? אולי קצת.

טיפ: תשימו לב איפה האצבעות נמצאות בשריג 2 (מיתרים 4 ו-3). הן צריכות להיות מספיק קרובות כדי לא להפריע זו לזו, אבל לא כל כך קרובות שהן חונקות אחת את השנייה או את המיתרים.

טעויות נפוצות: לחיצה לא טובה על מיתר 2 עם האצבע המורה. או שאצבע 2 או 3 נוגעות בטעות במיתר 5 (A) ומפריעות לו לצלצל. זכרו, מיתר A פתוח הוא חלק מהאקורד!

אקורד D Minor: כשבא לכם להתבכיין בסטייל (או לנגן שיר עם קלאס)

D Minor.

הוא קצת יותר… דרמטי.

שימו אותו, ומיד בא לכם לשבת לבד בחדר חשוך עם נר בוער.

משתמש בארבעה מיתרים (מיתרים 5 ו-6, A ו-E נמוך, בחוץ).

הצורה:

• אצבע 1 על שריג 1, מיתר 1 (E גבוה).
• אצבע 2 על שריג 2, מיתר 3 (G).
• אצבע 3 על שריג 3, מיתר 2 (B).

המיתר 4 (D) נשאר פתוח.

נראה קצת כמו D Major, אבל האצבעות קצת זזו. כאילו הם לא סגורים על עצמם מה הם רוצים.

טיפ: האצבע המורה צריכה להיות על המיתר הכי דק. זה קצת לא אינטואיטיבי בהתחלה. ודאו שהיא לוחצת מספיק חזק כדי שהצליל יהיה צלול.

טעויות נפוצות: לא ללחוץ מספיק חזק על המיתר הדק ביותר עם האצבע המורה. או לגעת בטעות במיתר 2 עם אצבע 3. ושוב, לפרוט על מיתרים שלא קשורים לאקורד (5 ו-6). היזהרו עם היד הפורטת!

מוסיפים קצת טאץ’: האקורדים הדומיננטיים (E7, A7)

עכשיו, בואו נוסיף קצת פלפל.

או אולי סתם… מתח מוזיקלי.

האקורדים הדומיננטיים (כמו E7, A7) נשמעים כאילו הם “רוצים” ללכת לאקורד אחר.

הם יוצרים תחושה של סגירה כשהם עוברים לאקורד ה”רגיל” שלהם (E7 ל-A, A7 ל-D). כמו סיום טוב לסרט.

והחדשות הטובות?

הם בדרך כלל די קלים!

אקורד E7: הסוד מאחורי הבלוז הראשון שלכם

E7.

הוא נשמע קצת בלוזי, קצת ג’אזי (לפחות למתחילים).

והוא סופר קל!

משתמש בששת המיתרים.

הצורה:

• אצבע 1 על שריג 1, מיתר 3 (G).
• אצבע 2 על שריג 2, מיתר 5 (A).

כן, זה הכל.

שתי אצבעות.

זה E Major, רק בלי האצבע השלישית.

מיתרים 1, 2, 4, 6 נשארים פתוחים.

טיפ: זה אקורד קל למעבר מהרבה אקורדים אחרים. תתאמנו לעבור אליו וממנו.

טעויות נפוצות: באמת? זה אקורד עם שתי אצבעות! כנראה רק לא ללחוץ מספיק חזק.

אקורד A7: כי לפעמים צריך מתח (מוזיקלי) בחיים

A7.

עוד אקורד דומיננטי ידידותי.

הוא נשמע מצוין לפני D Major, למשל.

משתמש בחמישה מיתרים (מיתר 6, E נמוך, בחוץ).

הצורה:

• אצבע 1 על שריג 1, מיתר 4 (D).
• אצבע 2 על שריג 2, מיתר 2 (B).

גם פה, רק שתי אצבעות!

מיתרים 1 (E גבוה), 3 (G) ו-5 (A) נשארים פתוחים.

טיפ: הוא קל כמו E7. שתי אצבעות בשני שריגים שונים. תתאמנו לעבור מ-A Major ל-A7. ההבדל הוא זזית קטנה של אצבע אחת או שתיים. פתאום האקורד נשמע שונה לגמרי!

טעויות נפוצות: לפעמים מתבלבלים איפה לשים את האצבע השנייה בשריג 2. היא על מיתר B (מיתר 2). וגם, לא לזכור לא לפרוט על מיתר E הנמוך.

?שאלות בוערות (או סתם מצחיקות) שחייבים לשאול

בטח יש לכם שאלות. זה טבעי. גם אני שאלתי את עצמי דברים מטופשים כשהתחלתי. הנה כמה מהן (והתשובות הפחות מטופשות):

האצבעות שלי כואבות! זה נורמלי?

תשובה: לא. זה לא נורמלי. זה חובה.
האצבעות שלכם לא רגילות לזה. הן יפתחו יבלות קטנות וקשות (קאלוס). זה כואב בהתחלה. אל תדאגו, זה עובר. או שתתרגלו לזה, או שפשוט תפסיקו לנגן. תלוי כמה אתם נחושים. שבו עם הגיטרה רק לזמנים קצרים בהתחלה (10-15 דקות). תנו לאצבעות לנוח. הן לא מכונת תפירה.

למה הצליל שלי מזייף/עמום/נשמע כמו חתול שנדרס?

תשובה: ב-99% מהמקרים? או שאתם לא לוחצים מספיק חזק על המיתרים, או שהאצבעות שלכם נוגעות בטעות במיתרים אחרים ו”חונקות” אותם. ודאו שאתם לוחצים קרוב לשריג (לא עליו!), ושהאצבעות מקושתות ולא “שטוחות” על המיתרים.

כמה זמן ייקח לי ללמוד לנגן שירים כמו שצריך?

תשובה: תלוי בכם. כמה תתאמנו? האם אתם מתאמנים נכון? האם אתם מוכשרים בטירוף (כנראה שלא, אבל תמיד יש תקווה)?
להיות מסוגלים להחליף בין האקורדים האלה בצורה יחסית חלקה ייקח שבועות. לנגן שירים שלמים? עוד קצת. להיות טובים באמת? שנים. אבל אל תתייאשו! כל דקה של אימון מקרבת אתכם לשם.

אני חייב מורה לגיטרה?

תשובה: לא “חייב” במובן של קיום פיזיולוגי. אבל זה עוזר.
מורה טוב יתקן לכם טעויות שאתם לא מודעים אליהן, ידחוף אתכם, ויתן לכם תוכנית אימון. מצד שני, יש היום המון משאבים מעולים באינטרנט (סרטונים ביוטיוב, אפליקציות). שקלו מה מתאים לכם מבחינת תקציב וסגנון למידה.

איזו גיטרה כדאי לקנות?

תשובה: זו שאלה שהתשובה עליה היא תמיד “תלוי”.
לרוב המתחילים, גיטרה אקוסטית עם מיתרי ניילון (גיטרה קלאסית) היא הכי ידידותית לאצבעות בהתחלה. מיתרי מתכת כואבים יותר. גיטרה חשמלית דורשת פחות לחץ על המיתרים, אבל גם מגבר, כבלים ועוד ציוד. תתחילו עם משהו פשוט ונוח לכם. העיקר שתתחילו.

אפשר לנגן את כל השירים רק עם 10 האקורדים האלה?

תשובה: כמובן שלא. מי אמר את זה בכלל? (אוקיי, אולי אני רמזתי לזה).
אבל אפשר לנגן המון שירים. במיוחד שירי פופ, רוק קלאסי, שירי עם. מספיק בשביל מדורה, ערב חברים, או סתם לנגן לעצמכם בבית. 10 האקורדים האלה פותחים דלת ענקית.

מה אם אני לא כישרוני בכלל?

תשובה: מצוין! הצטרפת למועדון הגיטריסטים הממוצעים בעולם!
רובנו לא כישרוניים בטירוף. רובנו צריכים לעבוד קשה. במוזיקה, התמדה חשובה הרבה יותר מכישרון התחלתי. אם תתאמנו באופן קבוע, גם אם רק ל-10-15 דקות ביום, תראו התקדמות. אל תתייאשו בגלל שזה קשה בהתחלה. זה קשה לכולם.

אז מה עושים עכשיו? טיפים לגיטריסט המתרגל (שלא רוצה לזרוק את הגיטרה מהחלון)

למדתם 10 אקורדים. יופי לכם! מגיע לכם סוכרייה (או פלסטר).

אבל עכשיו מתחיל החלק “הקשה”.

להתאמן.

ולא להתייאש.

הנה כמה טיפים מניסיון (של מישהו שחשב לזרוק את הגיטרה מהחלון כמה פעמים):

• תתאמנו בקביעות, גם אם קצת: עדיף 15 דקות כל יום מלהתאמן שעתיים פעם בשבוע. זה עוזר לאצבעות לבנות קאלוס ולהתרגל לתנועות. זה גם שומר על הרצף המוזיקלי במוח.
• תתמקדו באיכות, לא בכמות: אל תרוצו ללמוד מלא אקורדים בבת אחת. ודאו שהאקורדים שאתם לומדים נשמעים נקי. תתאמנו על מעברים איטיים בין אקורדים. לאט לאט תגבירו את המהירות.
• תנגנו שירים שאתם אוהבים: זה הטיפ הכי חשוב. אם תנסו לנגן שירים שאתם לא אוהבים רק כי הם “קלים”, תאבדו מוטיבציה מהר. חפשו גרסאות פשוטות לשירים אהובים עליכם. יש אתרים כמו Ultimate-Guitar או Chordify שיכולים לעזור (אבל קחו את זה עם קורט מלח, לפעמים הדיאגרמות שלהם לא הכי מדויקות, אבל בשביל התחלה זה מעולה).
• תעשו הפסקות: כשהאצבעות כואבות, תעצרו. אל תגרמו לעצמכם סבל מיותר שיגרום לכם לשנוא את הגיטרה.
• אל תפחדו להישמע רע: אתם מתחילים. ברור שזה יישמע רע לפעמים. זה חלק מהתהליך. אפילו המוזיקאים הגדולים בעולם נשמעו רע כשהם התחילו. אוקיי, אולי לא רע כמונו, אבל בהחלט פחות טוב.
• תמצאו שותפים (אופציונלי): אם יש לכם חבר שלומד גיטרה, תתאמנו יחד. זה יכול להיות כיף ומדרבן. אם אין לכם? תתאמנו מול המראה ותרגישו רוקסטאר לבד. גם טוב.
• תחפשו השראה: תראו סרטונים של גיטריסטים שאתם מעריצים. תלמדו עליהם. תראו איך הם מנגנים. זה יכול לתת לכם מוטיבציה ענקית.

ואל תשכחו,

המסע הזה הוא מרתון, לא ספרינט.

תהנו מהדרך.

גם אם היא כואבת.

בקיצור נמרץ (בשביל מי שרק עבר על התמונות): סיכום הומוריסטי

אז הנה זה.

עברנו על 10 אקורדים.

E, A, D, G, C, Em, Am, Dm, E7, A7.

אתם עכשיו יודעים איך להניח את האצבעות בצורות מוזרות שונות על צוואר הגיטרה כדי להפיק צלילים שנשמעים… ובכן, תלוי כמה התאמנתם.

זכרו:

כאב אצבעות הוא חלק מהעסקה.

צלילים מזייפים הם חלק מהלמידה.

לנגן שירים שמחים ופתאום שירים עצובים זה כיף.

10 האקורדים האלה הם המפתח לעולם שלם של שירים פשוטים אך מספקים.

אל תתייאשו!

תתאמנו!

תנגנו!

תיהנו!

ויום אחד, אולי אפילו תוכלו לנגן את כל השירים של מקרנה. מי יודע.

בהצלחה במסע המוזיקלי שלכם!

ואל תשכחו להזמין אותי להופעה הראשונה שלכם.

אני אביא אטמי אוזניים.

ליתר ביטחון.