טוב, בואו נודה בזה. גיטרת בס נראית לפעמים קצת מאיימת. גדולה כזו. עם מיתרים עבים כמו חבלים. אולי חשבתם לעצמכם, “מה, אני? לגעת בדבר הזה? אני בקושי יודע להבדיל בין דו לרה!”. אתם לא לבד. רובנו התחלנו איפשהו. בדרך כלל, זה התחיל עם מבט מלא קנאה על הבסיסט בלהקה ההיא שהיה לו את הגרוב הזה שהרעיד לכם את הנשמה. או שאולי פשוט נתקלתם בכלי הזה במקרה והתאהבתם בצליל העמוק, המרגיע, שמרגיש כאילו הוא מסדר את היקום למקומו. לא משנה איך הגעתם לכאן. העיקר שהגעתם. כי היום, אנחנו הולכים לעשות סדר בדבר הזה. לא סתם סדר. סדר מוזיקלי, הומוריסטי, ובעיקר – כזה שיגרום לכם להבין שגיטרת בס היא לא מדע טילים. היא אפילו לא מדע. היא עץ, מתכת, וקצת קסם. ובשביל להבין את הקסם, חייבים להכיר את המכשיר. אנחנו הולכים לפרק את הבס שלכם (וירטואלית, אל תדאגו, אל תרוצו עכשיו עם מברג) לחלקים שלה. אנחנו נבין מה כל בורג וכל פיסת עץ עושה. למה היא שם. ואיך היא משפיעה על הצליל המדהים (או המצחיק, בתחילת הדרך) שיוצא ממנה. זה לא יהיה יבש כמו ספר לימוד מהאייטיז. זה יהיה כיף. מבטיח. טוב, לפחות יחסית. בואו נצלול פנימה. תתכוננו. המסע לגרוב מתחיל עכשיו.
למה לטרוח ללמוד על החלקים של הבס בכלל? (כי מי ישמע אתכם אם לא תבינו מה קורה?)
שאלה מצוינת! הרי אפשר פשוט לתפוס את הבס ולהתחיל לנגן, נכון? ובכן, תלוי כמה “לנגן” אתם רוצים. אם המטרה היא להוציא כמה צלילים אקראיים כדי להרשים את החתול שלכם (והוא בדרך כלל לא מתרשם בקלות), אז אולי באמת לא חייבים להכיר כל בורג. אבל אם אתם רוצים להבין למה הצליל נשמע כך ולא אחרת, למה פתאום יש רעש מוזר, או איך לגרום לבס שלכם להישמע בדיוק כמו שאתם רוצים – אתם חייבים להכיר את החלקים. זה קצת כמו לנהוג במכונית בלי לדעת איפה הבלמים או איך מפעילים את האורות. אפשרי? כן. מומלץ? פחות. היכרות עם חלקי הבס תעזור לכם:
-
להבין את הסאונד שלכם: למה הבס הזו נשמעת עמוקה ושמנה, והשנייה נשמעת צרובה ונוכחת? חלק גדול מזה קשור לחלקים שלה! פיקאפים שונים, סוגי עץ שונים, גשרים שונים – כולם משפיעים. לדעת את זה יעזור לכם לבחור את הבס הראשונה (או הבאה) שלכם בחכמה, במקום סתם לבחור את זו שנראית הכי מגניב (למרות שזה גם חשוב, כמובן).
-
לתקן תקלות קטנות לבד: מיתר נקרע? מפתחות הכיוון מרגישים תקועים? יש רעש חשמלי מוזר? אם תדעו מה כל חלק עושה ואיפה הוא נמצא, תוכלו לפעמים לפתור את הבעיה לבד במקום לרוץ לטכנאי ולשלם הון. זה גם יתן לכם תחושת מסוגלות (שלא לדבר על לחסוך כסף לסט מיתרים חדש).
-
לדבר בשפה המוזיקלית: כשאתם הולכים לחנות מוזיקה או מדברים עם בסיסטים אחרים (זה קורה, תתפלאו), אתם תרצו לדעת על מה הם מדברים. “הגשר בבס הזו נותן יותר סאסטיין”, “הפיקאפים האלה הם סינגל קויל, הם קצת רועשים אבל יש להם טון מדהים”, “אני צריך לכוון את הטרס רוד”. אם תבינו את המונחים האלה, תרגישו חלק מהשבט. וזה תמיד נחמד.
-
להרגיש בטוחים יותר: ככל שתכירו טוב יותר את הכלי שלכם, כך תרגישו נוח יותר לנגן עליו, להתנסות, ולגלות את הקול הייחודי שלכם. זה פשוט כיף לדעת מה יש לכם בידיים.
זה לא רק עץ וחוטים! יש פה מדע, אמנות, וקצת אבק פיות.
כן, נכון, בס בבסיסה היא חתיכת עץ עם מיתרים. ככה זה נראה מבחוץ. אבל אם מסתכלים לעומק, יש פה הנדסה חכמה. כל קימור, כל זווית, כל חומר – כולם תוכננו (או לפחות אמורים היו להיות מתוכננים) כדי לייצר את הצליל הטוב ביותר האפשרי. ללמוד על החלקים זה ללמוד על האמנות והמדע שמאחורי הצליל. זה קצת כמו לדעת איך בנוי מטוס לפני שאתם טסים בו. לא חובה, אבל נותן קצת שקט נפשי (או היסטריה, תלוי אם אתם חרדתיים).
להכיר את הבס = להישמע פחות כמו אייל מבולבל (ויותר כמו אמן גרוב)
תחשבו על זה ככה: אם אתם מבינים שהסריגים קיימים כדי לעזור לכם לנגן צלילים מדויקים, תתחילו לשים לב איפה האצבעות שלכם נוחתות. אם אתם יודעים שהפיקאפים אחראים לקלוט את הרטט, תבינו למה מיקום היד שלכם משנה את הצליל. היכרות עם החלקים היא לא מטרה בפני עצמה, היא אמצעי לנגן טוב יותר. להישמע מכוון. להישמע בעל כוונה. בקיצור, להישמע כמו מישהו שיודע מה הוא עושה, גם אם עדיין לא לגמרי.
הסיור הגדול: מתחילים מלמעלה (הראש)
בואו נתחיל את המסע שלנו בקצה העליון של הבס, מה שנקרא ה”ראש” או Headstock. זה החלק שנראה לפעמים כמו ההמשך הטבעי של הצוואר, ולפעמים קצת מנופח או מעוצב בצורה מוזרה (תלוי ביצרן ובכמה הוא ניסה להיות “קולי”).
ה”ראש”: איפה שכל הלחץ מתחיל (המפתחות!)
הראש הוא הבית של מפתחות הכיוון (Tuning Keys או Tuners). אלה המנופים המתכתיים האלה שאתם מסובבים כדי למתוח או לשחרר את המיתרים. למה זה חשוב? כי המתח של המיתר הוא מה שקובע את הצליל שלו. מתח נכון = צליל מכוון. מתח לא נכון = קקופוניה שיכולה לגרום גם לחתול שהזכרנו קודם לברוח. המפתחות האלה הן בעצם סוג של גלגלי שיניים. כשאתם מסובבים את המפתח הגדול, הוא מסובב גלגל שיניים קטן יותר שמחובר לעמוד הכיוון (Tuning Post או Capstan) שעליו מלופף המיתר. היחס בין גלגלי השיניים הוא מה שמאפשר לכם לעשות שינויים עדינים מאוד במתח המיתר – בדיוק מה שצריך בשביל כיוון מדויק.
יש כל מיני סוגים של מפתחות כיוון. חלקם גדולים וכבדים, חלקם קטנים וקלילים. חלקם עשויים מחומרים שונים. בסופו של דבר, כולם עושים את אותה עבודה: עוזרים לכם לכוון. אם מפתח כיוון מרגיש תקוע, קשה לסובב אותו, או פשוט לא מחזיק את הכיוון – כנראה שהוא צריך קצת טיפול או אולי החלפה. זה כמו הברזים בכיור: כשהם עובדים, לא שמים לב אליהם. כשהם מטפטפים, הם מעצבנים ברמות.
האום: שומר הסף הקטן והמסתורי
מיד אחרי הראש, איפה שהצוואר מתחיל, יושב לו בשקט האום (Nut). זה חתיכה קטנה, בדרך כלל עשויה מפלסטיק קשיח, עצם, מתכת, או חומרים סינתטיים אחרים. יש לו חריצים קטנים שדרכם עוברים המיתרים בדרכם אל מפתחות הכיוון. תחשבו על זה כשער הכניסה לצוואר. האום קובע את המרווחים בין המיתרים בהתחלת הצוואר, וגם את הגובה שלהם מעל הסריג הראשון. אום שאינו מכוון נכון (החריצים עמוקים מדי או רדודים מדי) יכול לגרום לבעיות רציניות בנגינה, כמו זמזום של מיתרים על הסריגים התחתונים, או קושי בלחיצה על המיתרים ליד הראש. אם אי פעם ניגנתם על בס שהייתה קשה בטירוף ליד הראש, יש סיכוי טוב שהאום היה הבעיה. אום תקין מאפשר נגינה קלה וזורמת מהסריג הראשון והלאה.
הצוואר: הכביש המהיר של הגרובים
עכשיו הגענו לחלק שבו האצבעות שלכם יעשו את רוב העבודה (והכאב, לפחות בהתחלה). הצוואר (Neck) הוא החלק הארוך והדק שמחבר את הראש לגוף. הוא הבית של הסריגים ולוח האצבוע, והצורה והגודל שלו משפיעים בצורה דרמטית על איך הבס מרגישה בידיים שלכם.
הצוואר: לאן שהאצבעות שלכם יתנועעו (בתקווה)
צוואר הבס הוא קריטי לנוחות הנגינה. יש צווארים עבים ועגולים (שמרגישים כמו בייסבול) ויש דקים ושטוחים (שמרגישים כמו מסלול ריצה). העץ שממנו עשוי הצוואר משפיע גם על הסאונד (עצי מייפל נוטים להיות בהירים יותר, מהגוני חמים יותר, וכו’). חלק מהבסאות בנויות כך שהצוואר מודבק לגוף (Set Neck), חלק מוברג (Bolt-On Neck – זה הכי נפוץ בבסאות), וחלק בנויות עם צוואר שעובר לכל אורך הגוף (Neck-Through Body – זה בדרך כלל נותן יותר סאסטיין, כלומר, הצליל נשמע יותר זמן). כל שיטה משפיעה על הסאונד, על משקל הכלי, ועל איך שהוא מרגיש.
בתוך הצוואר, יש בדרך כלל מוט מתכת שנקרא טרס רוד (Truss Rod). התפקיד שלו הוא לאזן את המתח העצום שהמיתרים מפעילים על הצוואר. אם הצוואר מתעקם (קשת פנימה או החוצה), הטרס רוד מאפשר לכוון אותו בחזרה כדי לשמור על יציבות וגובה מיתרים נכון. זה כמו השלד הפנימי של הצוואר, ובלי כיוון נכון של הטרס רוד, גם הבס הכי יקרה יכולה להישמע ולהרגיש נורא. אל תנסו לכוון אותו לבד בלי לדעת מה אתם עושים! זה משהו שקל לדפוק לגמרי אם לא זהירים.
הסריגים (Frets): הקווים שמחלקים את החיים (ואת הצלילים)
הפסיפס המתכתי הדק הזה שמשובץ לאורך לוח האצבוע נקרא סריגים (Frets). הסריגים הם קוביות קטנות של מתכת (בדרך כלל ניקל-כסף או נירוסטה) שנדחסו לתוך חריצים בלוח האצבוע. התפקיד שלהם הוא ליצור נקודות עצירה מדויקות למיתר כשהאצבע שלכם לוחצת אותו כלפי מטה. כשאתם לוחצים על מיתר בין שני סריגים, אתם בעצם מצרים את החלק של המיתר שרוטט, וכך נוצר צליל גבוה יותר. כל סריג מייצג עלייה של חצי טון (הצעד הקטן ביותר במוזיקה המערבית). אם לא היו סריגים (כמו בבס חסרת סריגים – Fretless Bass), הייתם צריכים להיות מדויקים בטירוף בלחיצה כדי לקבל את הצליל הנכון, אבל הייתם מקבלים גם צלילים חלקים יותר, שמרגישים קצת כמו קונטרבס. סריגים מקלים על הנגינה המדויקת למתחילים (וגם למתקדמים).
סריגים יכולים להישחק עם הזמן, במיוחד אם אתם מנגנים הרבה. סריגים שחוקים מדי יכולים לגרום לזמזום ולבעיות כיוון. יש גם סוגים שונים של סריגים (רחבים יותר, צרים יותר, גבוהים יותר, נמוכים יותר). כל זה משפיע על איך הבס מרגישה ועל הסאונד שלה.
לוח האצבוע (Fretboard/Fingerboard): מגרש המשחקים שלכם
לוח האצבוע הוא החלק השטוח (או קצת מעוגל) שמעליו מתוחים המיתרים ושבו משובצים הסריגים. הוא בדרך כלל עשוי מעץ אחר מהצוואר (רוזווד, מייפל, אבוני הן הבחירות הנפוצות). לוח האצבוע הוא המשטח שבו האצבעות שלכם נוחתות ורצות לאורך הצוואר. העץ שממנו עשוי לוח האצבוע משפיע גם הוא על הסאונד (רוזווד נוטה להיות “חם” ומעוגל, מייפל בהיר יותר וחד, אבוני צלול ומדויק). המרקם של העץ והגימור שלו ישפיעו על איך האצבעות שלכם מחליקות (או לא מחליקות) עליו.
נקודות הציון (Inlays): המפה הפנימית למוזיקאים עצלנים (כמוני)
שימו לב לנקודות הקטנות, בדרך כלל עגולות או בצורת יהלום/בלוק, שמשובצות על לוח האצבוע בסריגים מסוימים (בדרך כלל 3, 5, 7, 9, 12, 15, 17, 19, 21, 24). אלו נקראות אינלייס (Inlays) או נקודות סימון. הן שם כדי לעזור לכם להתמצא בצוואר בלי שתצטרכו לספור כל סריג מהראש. הן מפה ויזואלית מהירה שמאפשרת לכם לדעת איפה אתם נמצאים. יש גם נקודות כאלה קטנות בצד הצוואר שאתם רואים כשאתם מחזיקים את הבס ומסתכלים למטה (נקודות צד – Side Dots). הן אולי נראות כמו קישוט פשוט, אבל הן מצילות חיים (מוזיקלית) כשלומדים את מיקום התווים. אם תמיד שאלתם את עצמכם למה יש נקודה כפולה בסריג 12 – הסיבה היא שזהו האוקטבה (אותו צליל רק גבוה או נמוך יותר) של המיתר הפתוח, וזה בדרך כלל נקודת ציון חשובה מאוד בצוואר.
הגוף: הגזע הגדול, היפה (ולפעמים מוזר)
הגוף (Body) הוא החלק הכי גדול והכי בולט בבס שלכם. הוא גם הלב הפועם והרוטט שלה. הגוף הוא הבית של הפיקאפים, הגשר, והאלקטרוניקה. הצורה, הגודל, והעץ שממנו עשוי הגוף משפיעים בצורה משמעותית על הסאונד ועל הנוחות של הבס (כמה היא כבדה, איך היא מתאזנת על הגוף שלכם כשאתם עומדים או יושבים). יש אינספור צורות גוף לבס, חלקן קלאסיות (כמו הפנדר פרסיז’ן או ג’אז בס) וחלקן… ובכן, יצירתיות למדי. אבל לכולם יש מטרה אחת: להחזיק את כל הרכיבים האחרים ביחד וליצור תיבת תהודה כלשהי שמשלימה את הרטט מהמיתרים.
הגוף: הלב הפועם (והרוטט) של הבס
העץ שממנו עשוי הגוף הוא גורם מרכזי בקביעת ה”טון” הבסיסי של הבס. אש (Ash) נוטה להיות בהירה ועם תגובה מהירה. אלדר (Alder) נוטה להיות מאוזנת יותר. מהגוני (Mahogany) נותן סאונד חם, עגול, עם הרבה סאסטיין. בסווד (Basswood) קלה וניטרלית. כל עץ והאופי שלו. ולפעמים הגוף עשוי מכמה שכבות עץ שונות שנדבקו יחד (Laminated Body), מה שיכול ליצור שילוב של תכונות. ככל שתתקדמו, תלמדו להבחין בין הסאונדים האלה, וזה יכול להיות קריטי בבחירת הבס הנכונה לכם או לסגנון המוזיקה שאתם מנגנים.
הפיקאפים (Pickups): אוזניים אלקטרוניות לקליטת גרוב
אוקיי, זה החלק שמתחיל להיות קצת יותר “חשמלי”. הפיקאפים (Pickups) הם הרכיבים שנראים כמו קופסאות קטנות מתחת למיתרים. התפקיד שלהם הוא להמיר את הרטט הפיזי של מיתרי המתכת לאות חשמלי שניתן להגביר על ידי מגבר. איך הם עושים את זה? בדרך כלל, הם מורכבים ממגנטים (Magnets) שעליהם מלופף סליל (Coil) דק של חוט. כשהמיתר רוטט בתוך השדה המגנטי, הוא יוצר זרם חשמלי קטנטן בסליל. זהו האות המוזיקלי שלכם!
יש כל מיני סוגים של פיקאפים, והם משפיעים בטירוף על הסאונד של הבס.
פיקאפים מסוג סינגל קויל (Single-Coil): כמו אלה שבפנדר ג’אז בס הקלאסית. נוטים לתת צליל בהיר, חד, ומפורט. החיסרון? הם רגישים לרעשים אלקטרוניים חיצוניים (Hum), מה שעלול להיות מעצבן.
פיקאפים מסוג האמבקר (Humbucker): כמו אלה שבגיבסון או בבסים מודרניות רבות. מורכבים משני סלילים מחוברים כך שהם מבטלים את הרעש (Hum-bucking = מבטל זמזום!). נוטים לתת צליל עמוק, “שמן”, עם הרבה כוח.
פיקאפים מסוג P-Style: כמו אלה שבפנדר פרסיז’ן בס. בעצם שני חצאי סינגל קויל שכל אחד מהם קולט שני מיתרים. הם גם מבטלים זמזום ונותנים סאונד עמוק ואגרופי, קצת פחות מפורט מסינגל קויל ויותר נוכח מהאמבקר קלאסי.
מיקום הפיקאפים על הגוף גם הוא קריטי. פיקאפ שקרוב יותר לצוואר ייתן סאונד עמוק ועגול יותר. פיקאפ שקרוב יותר לגשר ייתן סאונד בהיר יותר, “בריטי”, עם יותר התקף. הרבה בסאות מגיעות עם שני פיקאפים (לרוב P+J או שני האמבקרים או שני סינגל קוילס) כדי לתת גמישות בסאונד.
הגשר (Bridge): העוגן האולטימטיבי
הגשר (Bridge) יושב בצד השני של הגוף, מול הצוואר. התפקיד שלו הוא להחזיק את הקצה השני של המיתרים ולקבע אותם לגוף הבס. אבל זה לא הכל! הגשר גם מאפשר לכוון את האינטונציה (Intonation) של הבס, כלומר, לוודא שהצלילים בכל מקום בצוואר מכוונים בדיוק. על הגשר יש בדרך כלל אוכפים (Saddles), שלכל מיתר יש אחד כזה (או שניים, תלוי בסוג הגשר). האוכפים האלה מאפשרים לשנות את אורך המיתר מהאום ועד הגשר, וכך לכוון את האינטונציה. גשר טוב מאפשר כיוון מדויק ומעביר את הרטט של המיתרים בצורה יעילה לגוף הבס, מה שתורם לסאסטיין ולטון הכללי. יש גשרים פשוטים ויש מסיביים וכבדים (שנוטים לתת יותר סאסטיין).
הפוטנציומטרים (Knobs): הקסמים הקטנים שמשנים הכל
על גוף הבס, איפה שהיד שלכם מגיעה בקלות, תמצאו את הכפתורים או הפוטנציומטרים (Knobs). אלה בדרך כלל כפתור ווליום (Volume) וכפתור טון (Tone). כפתור הווליום ברור – הוא שולט בעוצמת האות שיוצא מהבס. כפתור הטון בבסאות “פסיביות” (Passive – כאלה שלא דורשות סוללה לאלקטרוניקה) בדרך כלל פועל כמסנן תדרים גבוהים (Low-Pass Filter). ככל שאתם מורידים אותו, כך פחות תדרים גבוהים עוברים, והסאונד הופך להיות עמום יותר, “שמן” יותר. ככל שהוא פתוח יותר, הסאונד בהיר יותר ועם יותר “טוואנג”.
בבסאות אקטיביות (Active – אלה עם סוללה, לרוב 9V, איפשהו בגוף), הכפתורים האלה יכולים להיות מערכת EQ (אקולייזר) מלאה יותר: שליטה על באס, מיד (תדרי אמצע), וטרבל (תדרים גבוהים). אלקטרוניקה אקטיבית נותנת לכם שליטה גדולה יותר על הסאונד של הבס עצמה, לפני שהיא מגיעה למגבר. החיסרון? צריך להחליף סוללה מדי פעם. בדרך כלל, זה קורה רגע לפני שעולים לבמה.
יציאת ה-Jack: החור שמחבר אתכם לעולם (ולמגבר)
איפשהו על גוף הבס, בדרך כלל בצד או מקדימה, תמצאו את שקע ה-Jack (Output Jack). זה החור שבו אתם מחברים את הכבל שמוליך את האות החשמלי מהבס אל המגבר, או אל כרטיס הקול במחשב, או למיקסר… בקיצור, החור שמחבר אתכם לעולם החיצון המוזיקלי. שקע ג’ק רופף או תקול הוא מקור נפוץ לרעשים או הפסקות בסאונד. וכן, לפעמים הכבל עצמו תקול, לא הבס. תמיד תבדקו את זה קודם לפני שאתם נכנסים לפאניקה.
מגן הפיקאפ (Pickguard): לא רק ליופי (אבל בעיקר)
חלק מהבסאות, במיוחד בסגנון פנדר, מגיעות עם יריעת פלסטיק גדולה על גוף הבס שמקיפה את הפיקאפים והאלקטרוניקה. זה המגן פיקאפ (Pickguard). במקור, הוא נועד להגן על הגימור של הגוף מפני שריטות שנגרמות מנגינה עם מפרט (פיק), ומכאן שמו. היום, הרבה בסיסטים לא מנגנים עם מפרט, אז הפונקציה ההגנתית קצת פחות רלוונטית, אבל זה עדיין חלק אינטגרלי מהמראה הקלאסי של בסות רבות, ולפעמים האלקטרוניקה אפילו מורכבת עליו. אז הוא שם גם ליופי וגם, נו, כי ככה בנו את זה פעם.
המיתרים: שיוצרים רעידות אדמה (קטנות, בגרוב שלכם)
המפתח לצליל של הבס נמצא, בסופו של דבר, במיתרים (Strings). אלה הסיפור כולו! כשהם רוטטים, הם יוצרים את הסאונד. רוב הבסאות הסטנדרטיות מגיעות עם 4 מיתרים מכוונים בדרך כלל E, A, D, G (מהמיתר העבה ביותר לדק ביותר). יש גם בסאות עם 5 מיתרים (בדרך כלל עם מיתר נמוך נוסף B) או 6 מיתרים (עם B נמוך ו-C גבוה נוסף), ואפילו יותר!
סוגי מיתרים: כי לא כולם נולדו שווים (ובסאות נשמעות אחרת איתם)
מיתרי בס עשויים בדרך כלל מליבת פלדה שעליה מלופף חוט אחר. סוג הליפוף וסוג החומר קובעים את הסאונד והתחושה של המיתר.
Roundwound Strings: אלה המיתרים הכי נפוצים. הליפוף הוא עגול, וזה נותן למיתר מרקם מחוספס יחסית. הסאונד שלהם בהיר, עם הרבה “ברק” והרמוניות. הם גם מייצרים יותר “רעש אצבעות” כשאתם מחליקים עליהם על לוח האצבוע.
Flatwound Strings: הליפוף שטוח, מה שנותן למיתר תחושה חלקה מאוד. הסאונד שלהם הרבה יותר עמוק, עגול, ועמום, עם פחות ברק ופחות “רעש אצבעות”. זה הסאונד הקלאסי של בסות רבות מהאייטיז וממוזיקת נשמה, רגאיי וג’אז.
Half-Round/Groundwound Strings: ניסיון לקבל את הטוב משני העולמות. הליפוף עגול ואז עבר שיוף כדי להיות חצי שטוח. הם קצת יותר חלקים מראונדוונד ועם פחות רעש, אבל עדיין בהירים יותר מפטלוונד.
Coated Strings: מיתרים מצופים בחומר דקיק כדי להאריך את חייהם (כי הם פחות צוברים לכלוך ושומן מהאצבעות). יכולים להרגיש קצת שונים ונשמעים אולי קצת פחות בהיר בהתחלה, אבל שומרים על הסאונד שלהם לאורך זמן.
גם העובי (Gauge) של המיתרים משפיע. מיתרים עבים יותר נותנים סאונד עמוק יותר ויותר מתח (מה שיכול להיות קשה יותר לאצבעות). מיתרים דקים יותר קלים יותר ללחיצה וכופוף, ונותנים סאונד בהיר יותר. החלפת מיתרים מדי פעם היא קריטית לשמירה על סאונד טוב! מיתרים ישנים נשמעים עמום ו”מתים”.
טיפים לשמירה על החבר מעץ שלכם (כי הוא לא ישמור על עצמו)
הבס שלכם היא השותפה שלכם לפשע (מוזיקלי). כמו כל שותפה טובה, היא דורשת קצת יחס ותשומת לב. שמירה על הבס לא רק מאריכה את חייה, אלא גם גורמת לה להישמע טוב יותר ולהיות נעימה יותר לנגינה.
ניקוי ותחזוקה קלה: זה לא אוטו, אבל צריך קצת אהבה
אחרי כל נגינה, כדאי לנגב את המיתרים ולוח האצבוע עם מטלית נקייה ויבשה (או מיוחדת לכלי נגינה). זה מסיר זיעה ולכלוך שיכולים לקצר את חיי המיתרים ולפגוע בעץ. לפעמים, לוח האצבוע (אם הוא מרוזווד או אבוני לא מצופה בלכה) צריך קצת שמן מיוחד כדי למנוע מהעץ להתייבש ולהיסדק. הפיקאפים גם צוברים אבק ולכלוך – אפשר לנגב אותם בעדינות. בקיצור, קצת ניקיון בסיסי עושה פלאים. אל תטביעו את הבס במים, כן? זו לא סירה.
כיוון הבס: הסאונד שלכם תלוי בזה (ובכמה אתם מאומנים)
כיוון הבס לפני כל נגינה הוא חובה! גם אם ניגנתם עליה לפני חצי שעה. טמפרטורה, לחות, אפילו סתם לשים את הבס בסטנד – כל אלה יכולים להשפיע על הכיוון. מיתרים חדשים נוטים לצאת מכיוון מהר יותר עד שהם “מתיישבים”. כיוון נכון הוא הבסיס לכל דבר אחר. תלמדו להשתמש בטיונר (אפליקציה בטלפון זה אחלה להתחלה) ואל תתעצלו. בס לא מכוונת נשמעת נורא, לא משנה כמה אתם נגנים טובים.
אז למדנו את החלקים… מה עכשיו?
מזל טוב! אתם כבר לא לגמרי אבודים כשאתם מסתכלים על גיטרת בס. אתם מבינים שיש ראש, צוואר, גוף, ושהדברים הקטנים האלה על הגוף (הפיקאפים והכפתורים) הם לא סתם קישוטים. זה צעד ענק בכיוון הנכון. אבל כמובן, להכיר את החלקים זה רק ההתחלה.
אימון! אימון! אימון! (ואל תתייאשו כשהכל נשמע כמו מכסחת דשא מקרטעת)
השלב הבא, והכי חשוב, הוא להתחיל לנגן. לגעת במיתרים. ללחוץ על הסריגים. לשמוע את הצלילים. בהתחלה, זה יישמע מוזר. הצלילים לא יהיו נקיים. האצבעות יכאבו. זה טבעי לגמרי! כל בסיסט (וכל מוזיקאי) עבר את השלב הזה. הסוד הוא לא להתייאש. להתאמן קצת כל יום עדיף על הרבה בבת אחת מדי פעם. קחו את זה לאט. תתמקדו ביד שמאל (לחיצה על המיתרים) ויד ימין (פריטה). תתחילו בדברים בסיסיים. ותמיד תזכרו: אתם לומדים משהו חדש. זה דורש סבלנות. בעיקר מעצמכם.
אל תפחדו לשאול (אנשים בדרך כלל אוהבים לדבר על בס)
הקהילה המוזיקלית, ובמיוחד קהילת הבסיסטים, בדרך כלל מאוד תומכת. אם יש לכם שאלה, אל תהססו לשאול. יש פורומים באינטרנט, קבוצות בפייסבוק, או פשוט חברים מוזיקאים. רוב הנגנים שמחים לחלוק את הידע שלהם. ועכשיו, כשאתם מכירים את החלקים, אתם יכולים אפילו לשאול שאלות יותר ספציפיות וחכמות! (“האם לדעתך כדאי לי להחליף את הפיקאפים הסינגל קויל שלי להאמבקרים בשביל סאונד יותר כבד?”).
שאלות נפוצות (אולי כאלה שלא חשבתם עליהן בכלל, ואולי כן, ואז אתם מוכנים לעולם!)
בואו נעבור על כמה דברים שאולי יעלו לכם בראש (או שכבר עלו). מוזיקה זה כמו קסם, אבל יש מאחוריה היגיון. בדרך כלל.
ש: האם סוג העץ של הבס באמת משנה? אני מתחיל, זה קריטי בשבילי?
ת: כן, סוג העץ משנה, והוא משפיע על הטון והסאסטיין. לבסים זולות יותר יש בדרך כלל עץ בסיסי יותר (כמו בסווד או אגאטיס) שהוא מצוין להתחלה! ההבדלים בעץ נשמעים יותר לעיתים קרובות ברמות גבוהות יותר, כשהנגן כבר מחפש ניואנסים ספציפיים בסאונד. למתחילים, הנוחות וההתאמה של הבס חשובים הרבה יותר מסוג העץ הספציפי. אל תתעכבו על זה יותר מדי בהתחלה.
ש: מה זה “סאסטיין”? כולם מדברים על זה.
ת: סאסטיין (Sustain) הוא כמה זמן צליל מסוים ממשיך להישמע אחרי שפרטתם על המיתר לפני שהוא דועך לחלוטין. בס עם הרבה סאסטיין תאפשר לצלילים “לשבת” באוויר זמן רב יותר. זה מושפע מהרבה דברים: סוג העץ, הגשר, איך שהצוואר מחובר לגוף, אפילו סוג המיתרים. בסיסטים מסוימים אוהבים הרבה סאסטיין, אחרים פחות, תלוי בסגנון.
ש: בס אקטיבית או פסיבית? מה עדיף למתחילים?
ת: אין “עדיף” מוחלט, זה עניין של סאונד ונוחות. בס פסיבית פשוטה יותר – אין סוללה, פחות דברים שיכולים להשתבש. הסאונד בדרך כלל קלאסי יותר. בס אקטיבית נותנת לכם יותר שליטה על הסאונד דרך ה-EQ המובנה, ולעיתים קרובות יש לה אאוטפוט חזק יותר. למתחילים, בס פסיבית היא בחירה בטוחה וקלה לתחזוקה. אבל אם בס אקטיבית מסוימת נוחה לכם ונשמעת לכם טוב, אל תפחדו ממנה (רק זכרו להחליף סוללה!).
ש: האם אני חייב מגבר בס כדי להתאמן?
ת: טכנית, לא. אפשר לשמוע את הבס עצמה קצת, או לחבר אותה לאוזניות עם מכשיר מתאים (או ממשק אודיו למחשב). אבל כדי לשמוע איך הבס באמת נשמעת, ובמיוחד כדי לפתח את היד הימנית ואת הדינמיקה (העוצמה שבה אתם פורטים), מגבר בס הוא הכרחי. לא צריך מגבר ענק בהתחלה, מגבר קטן לחדר אימונים יעשה את העבודה מצוין. זה גם חשוב כדי לשמוע את עצמכם בתוך מיקס אם אתם מנגנים עם נגנים אחרים.
ש: כמה מיתרים צריכה להיות לבס הראשונה שלי? 4, 5, 6?
ת: הרוב המכריע של המתחילים מתחילים עם בס 4 מיתרים. זה הסטנדרט. זה קל יותר להתרגל אליו, הצוואר צר יותר בדרך כלל, ורוב המוזיקה שאתם שומעים (לפחות הקלאסית) נכתבה לבס 4 מיתרים. בס 5 או 6 מיתרים מוסיפות טווח צלילים נוסף, אבל הן דורשות טכניקה קצת שונה, הצוואר רחב יותר, וזה יכול להיות מבלבל בהתחלה. התחילו עם 4. תמיד אפשר להוסיף בס נוספת לאוסף אחר כך (זה ממכר!).
ש: האם כדאי לקנות בס משומשת או חדשה?
ת: שתי האפשרויות טובות, לכל אחת יתרונות וחסרונות. בס חדשה מגיעה עם אחריות ולרוב מכוונת ומוכנה לנגינה מהקופסה. בס משומשת יכולה להיות זולה יותר, ואם מוצאים אחת טובה, אפשר לחסוך כסף רב. אבל צריך להיות זהירים עם משומשות – לוודא שאין להן בעיות רציניות (צוואר עקום, אלקטרוניקה תקולה, סריגים שחוקים מדי). אם אתם לא בטוחים, קחו חבר מבין לבדוק איתכם או קנו מחנות מוזיקה אמינה שיכולה לתת ייעוץ ואחריות כלשהי.
ש: כמה עולה בס “טובה”?
ת: “טובה” זה מושג יחסי. למתחילים, יש בסאות מצוינות במחירים נגישים יחסית, החל מכמה מאות שקלים ויכולות להגיע ל-2000-3000 שקל ומעלה לבס ראשונה טובה שתחזיק לכם הרבה זמן. בסים מקצועיות יכולות לעלות עשרות אלפי שקלים (ואפילו יותר!). אל תרגישו שאתם חייבים להשקיע הון בהתחלה. בס טובה ברמת כניסה שנוחה לכם ותאפשר לכם להתאמן היא כל מה שאתם צריכים עכשלה. תמיד תוכלו לשדרג בעתיד כשתשתפרו ותבינו טוב יותר מה אתם מחפשים בסאונד ובנוחות.
סיכום (שיהיה אופטימי, מצחיק, ועם הרבה גרוב!)
אל תפסיקו לנגן (או לפחות לנסות, זה כבר חצי הדרך לגרוב)
אז הנה זה. עברנו ביחד מסע קצר (או ארוך, תלוי כמה קצרות היו הפסקאות עבורכם) דרך חלקי הפלא שמרכיבים את גיטרת הבס. מהראש המוזר ועד הגשר העוגן, דרך הצוואר הטורקי והגוף המרשים. אתם עכשיו חמושים בידע בסיסי שיאפשר לכם להסתכל על הבס לא רק כעל חתיכת עץ עם מיתרים, אלא כמכונה מתוחכמת (יחסית) שמייצרת את הצלילים הכי חשובים במוזיקה – אלה שגורמים לראש להתנועע ולרגל להקיש. זכרו, הידע הזה הוא רק כלי. הכלי האמיתי הוא אתם, והאצבעות שלכם, והיכולת שלכם להתמיד. אל תתייאשו כשהדברים לא הולכים חלק. אל תצפו להישמע כמו נגן מקצועי אחרי שבוע (אלא אם כן אתם גאוני מוזיקה שעד עכשיו הסתתרו מתחת לסלע, ואז מצטער, בזבזתם לי את הזמן). תהנו מהתהליך. תתנסו. תעשו טעויות (ותצחקו עליהן). המוזיקה היא מסע, לא יעד. וגיטרת בס היא שותפה מדהימה למסע הזה.
לכו תנגנו. תעירו את השכנים עם הצלילים העמוקים. תגרמו לחברים שלכם לרקוד (או לפחות להתנועע בחוסר נוחות). העיקר, תנגנו. ותזכרו את המדריך הזה בפעם הבאה שאתם מסתכלים על הבס שלכם ותוהים “מה לכל הרוחות זה הדבר הזה?”. זה הדבר שיהפוך אתכם למוזיקאים. וזה שווה כל זמזום וכל אצבע כואבת.
בהצלחה! ואל תשכחו להזמין אותי להופעה הראשונה שלכם. אני מביא את האטמי אוזניים (סתם, בצחוק… אולי).