מדריך לנגינת סולם דו מז’ור ביד אחת ובשתי ידיים על קלידים

אוקיי, בואו נדבר רגע על משהו חשוב. משהו שיכול לשנות לכם את החיים. או לפחות לגרום לכם להיראות קצת פחות אבודים ליד פסנתר או אורגן ממוצע. כן, אני מדבר על מוזיקה. ולפני שאתם בורחים בבהלה, תנו לי להרגיע אתכם. זה לא הולך להיות שיעור משעמם שבו תרדמו עם הפנים על המקלדת. ממש לא. זה הולך להיות מדריך. מדריך ידידותי. מדריך מצחיק. מדריך שיגרום לכם להבין את אחד היסודות הכי בסיסיים במוזיקה בצורה כל כך קלה, שתתחילו לפקפק אם אתם באמת צריכים לנגן, או פשוט להשתמש בידע הזה כדי להרשים אנשים במסיבות (“הא, סולם דו מז’ור? בטח, זה החבר הכי טוב שלי”).

למה ללמוד מוזיקה בכלל? שאלה מעולה! חוץ מלפתח קואורדינציה בין הידיים שאין לכם אפילו כשאתם מנסים לקלף בננה, זה גם נותן לכם שפה חדשה. שפה שחוצה גבולות, שפה שמדברת ללב, ושפה שמאפשרת לכם, תאמינו או לא, לנגן שירים! וכן, גם אתם יכולים לעשות את זה. אם אני יכול לכתוב מדריך כזה מבלי להיכנס להתקף חרדה מוזיקלי, אתם בהחלט יכולים ללמוד כמה תווים.

אז בואו נצלול פנימה. למקום שבו הצלילים פוגשים את האצבעות. למקום שבו הבלבול הראשוני מפנה את מקומו לתחושת “הא! הצלחתי!”

דו מז’ור: למה דווקא הוא ולמה הוא לא מפחיד כמו שחושבים?

אני יודע. שמעתם את המילה “סולם” וכבר התחלתם לחשוב על מטפסים הרים או על משהו שצריך כדי להחליף נורה. אבל במוזיקה, סולם זה פשוט סדרה של תווים. מסודרים. לפי כללים. ודו מז’ור? הוא המלך הבלתי מעורער של הסולמות למתחילים. למה? כי הוא הסולם הכי, אבל הכי פשוט שיש. הוא כמו הטי-שרט הלבנה בארון הבגדים המוזיקלי שלכם. בסיסי, תמיד באופנה (מוזיקלית, כן?), ומתאים כמעט להכל.

תחשבו על זה: כל התווים בסולם דו מז’ור נמצאים על המקשים הלבנים בלבד. כן, שמעתם נכון. אין שום מקש שחור ומסתורי שמחכה לכם בפינה. זה כאילו קיבלתם מסלול מיוחד שעוקף את כל המכשולים. כמו קיצור דרך ב-Waze המוזיקלי.

ללמוד את דו מז’ור זה כמו ללמוד את הא”ב המוזיקלי. ברגע שאתם שולטים בזה, אתם יכולים להתחיל לקרוא (ולנגן!) מילים שלמות. ומשפטים. וכן, בסוף גם סיפורים מוזיקליים שלמים. אז קחו נשימה עמוקה. זה קל. זה כיף. ואם זה עדיין נשמע לכם מאיים, תחשבו על זה כעל משחק. משחק שבו המטרה היא פשוט ללחוץ על המקשים הנכונים ברצף.

המפגש הראשון: להכיר את הקלידים (הלבנים, לפחות)

אוקיי, אז יש לכם כלי קלידים מולכם. פסנתר, אורגן, סינתיסייזר… לא משנה השם, העיקרון זהה. שורה ארוכה של מקשים שחורים ולבנים. וזה יכול להיראות קצת מרתיע בהתחלה. כמו מדף תבלינים ענק שאתם לא יודעים מאיפה להתחיל.

הסוד הוא למצוא נקודת התחלה. ונקודת ההתחלה שלנו היא דו אמצעי. זה התו דו שנמצא בערך באמצע המקלדת. איך מוצאים אותו? חפשו קבוצה של שני מקשים שחורים. התו הלבן שנמצא מיד לשמאלה הוא דו. זהו. מצאתם אותו. תנו לו לחיצה קטנה. זה הצליל ה”הום בייס” של דו מז’ור.

עכשיו, בואו נכיר את השכנים שלו בסולם דו מז’ור. זוכרים? רק לבנים. מהדו אמצעי, בואו נזוז ימינה, מקש לבן אחרי מקש לבן. הנה סדר הצלילים:

• דו (החבר שלנו, ליד שני השחורים)
• רה (מקש לבן אחד ימינה מהדו)
• מי (עוד מקש לבן ימינה)
• פה (עוד אחד)
• סול (כן, אנחנו ממשיכים ללכת ימינה)
• לה (כמעט שם)
• סי (האחרון לפני החזרה)
• דו (כן, הגענו לדו הבא, אוקטבה אחת למעלה)

כל הכבוד! הכרתם את כל החברים בסולם דו מז’ור. אלה שבעת התווים (ועוד אחד חוזר) שיצרו אצלכם את תחושת “הארה מוזיקלית” הראשונה. או לפחות את התחושה שיש לכם מושג מה קורה על המקלדת.

תרגול ביד אחת: ימין או שמאל, למי אכפת?

טוב, יש לכם את התווים. יש לכם את המקלדת. עכשיו הגיע הזמן להפעיל את האצבעות. ואנחנו נתחיל עם יד אחת. תבחרו יד. ימין? שמאל? מה שזורם לכם (או מה שפחות מסורבל בהתחלה). בואו נניח שבחרתם ביד ימין. כי זה מה שרוב המדריכים מתחילים איתו. וכי אני עוקב אחרי הרוב הפעם.

1. יד ימין, את מוכנה להרפתקה?

לפני שמתחילים לנגן, בואו נמספר את האצבעות ביד ימין. זה סטנדרטי במוזיקה, וממש יעזור לכם בהמשך (ובטח גם כשתצטרכו לספור משהו מהר). הנה המספור:

• אגודל = 1
• אצבע מורה = 2
• אמה = 3
• קמיצה = 4
• זרת = 5

זוכרים את סדר התווים שלנו? דו, רה, מי, פה, סול, לה, סי, דו. עכשיו נתאים לכל תו אצבע, לפי הכללים (המוזרים מעט) של נגינת סולמות.

2. איך להשתמש באצבעות נכון? (יש טריק!)

זה החלק שבו זה נהיה מעניין. כי אם פשוט תנגנו את כל התווים עם אצבע אחרת ברצף (1-2-3-4-5 ואז נגמרות האצבעות!), אתם תיתקעו. הרעיון בסולמות הוא לנגן אותם בצורה חלקה וזורמת, בלי להרים את היד לגמרי או לעשות תנועות מסורבלות. וכאן נכנס לתמונה ה”טריק” הגאוני (והמעצבן לפעמים) של העברת אצבעות.

ביד ימין, כשעולים בסולם (מדו לדו הבא):

• דו – אצבע 1 (אגודל)
• רה – אצבע 2 (מורה)
• מי – אצבע 3 (אמה)
• פה – עכשיו זה קורה! במקום להשתמש באצבע 4 (קמיצה) על פה, אתם מעבירים את אצבע 1 (אגודל) מתחת לאצבעות 2 ו-3 שכבר ניגנו, ומנגנים את פה עם אצבע 1. כן, אני יודע, זה מרגיש מוזר. כמו לנסות לקשור שרוכים בעיניים. אבל זה חשוב. תתאמנו על זה. זה נקרא “העברת אגודל”.
• סול – אצבע 2 (מורה)
• לה – אצבע 3 (אמה)
• סי – אצבע 4 (קמיצה)
• דו (הבא) – אצבע 5 (זרת)

אז סדר האצבעות ביד ימין בעלייה הוא: 1 – 2 – 3 – (העבר את 1 מתחת) – 1 – 2 – 3 – 4 – 5.

3. ויורדים? (בטח שיורדים!)

כשחוזרים למטה (מהדו העליון לדו האמצעי), הסדר מתהפך, וה”טריק” קצת שונה:

• דו (העליון) – אצבע 5 (זרת)
• סי – אצבע 4 (קמיצה)
• לה – אצבע 3 (אמה)
• סול – אצבע 2 (מורה)
• פה – אצבע 1 (אגודל)
• מי – ופה הטריק היורד! אתם מעבירים את אצבע 3 (אמה) מעל אצבע 1 (אגודל) שכבר ניגנה את פה, ומנגנים את מי עם אצבע 3. כן, גם זה מרגיש מוזר. כמו לנסות ללבוש חולצה הפוך. אבל שוב, תתאמנו.
• רה – אצבע 2 (מורה)
• דו (האמצעי) – אצבע 1 (אגודל)

אז סדר האצבעות ביד ימין בירידה הוא: 5 – 4 – 3 – 2 – 1 – (העבר את 3 מעל) – 3 – 2 – 1.

קחו את הזמן לתרגל את יד ימין לבד. לאט. לאט מאוד. המטרה היא לא לנגן מהר, אלא לנגן נכון. שהאצבעות יתרגלו לתנועה. בהתחלה זה ירגיש מסורבל, האגודל יתנגד, האצבעות האחרות יתעצבנו. זה נורמלי. כמו ללמוד לרכוב על אופניים. בהתחלה נופלים, אבל אז פתאום זה קורה!

4. מה עם יד שמאל? האם היא שונה לגמרי?

שאלה מצוינת! ויד שמאל היא אכן קצת שונה. גם לה יש מספור אצבעות (אותו דבר: 1-5 מהאגודל לזרת), אבל סדר האצבעות וההעברות הפוך.

כשעולים בסולם דו מז’ור ביד שמאל:

• דו – אצבע 5 (זרת)
• רה – אצבע 4 (קמיצה)
• מי – אצבע 3 (אמה)
• פה – אצבע 2 (מורה)
• סול – אצבע 1 (אגודל)
• לה – ופה הטריק בעלייה ביד שמאל! אתם מעבירים את אצבע 3 (אמה) מעל אצבע 1 (אגודל) שכבר ניגנה את סול, ומנגנים את לה עם אצבע 3. כן, זה דומה לטריק הירידה ביד ימין. ברוכים הבאים לעולם המעברים המוזרים!
• סי – אצבע 2 (מורה)
• דו (הבא) – אצבע 1 (אגודל)

אז סדר האצבעות ביד שמאל בעלייה הוא: 5 – 4 – 3 – 2 – 1 – (העבר את 3 מעל) – 3 – 2 – 1.

וכשיורדים בסולם דו מז’ור ביד שמאל:

• דו (העליון) – אצבע 1 (אגודל)
• סי – אצבע 2 (מורה)
• לה – אצבע 3 (אמה)
• סול – ופה הטריק בירידה ביד שמאל! אתם מעבירים את אצבע 1 (אגודל) מתחת לאצבעות 2 ו-3 שכבר ניגנו, ומנגנים את סול עם אצבע 1. כן, כמו טריק העלייה ביד ימין. ההיגיון המוזיקלי לפעמים מתעתע.
• פה – אצבע 2 (מורה)
• מי – אצבע 3 (אמה)
• רה – אצבע 4 (קמיצה)
• דו (האמצעי) – אצבע 5 (זרת)

אז סדר האצבעות ביד שמאל בירידה הוא: 1 – 2 – 3 – (העבר את 1 מתחת) – 1 – 2 – 3 – 4 – 5.

גם כאן, תרגלו לאט. מאוד לאט. יד שמאל לרוב מרגישה יותר מסורבלת בהתחלה, כמו לכתוב עם היד הלא דומיננטית שלכם. אל ייאוש! סבלנות היא שם המשחק. וקצת הומור עצמי על כמה מוזר האגודל מרגיש כשהוא מטייל מתחת לשאר האצבעות.

הטנגו הדו-ידי: לשלב את שתיהן מבלי להתנגש

אוקיי, עכשיו מגיע האתגר האמיתי. אחרי שתרגלתם כל יד בנפרד עד שהיא התחילה לזכור את סדר התווים (ואת מי להעביר ומתי), הגיע הזמן לגרום לשתי הידיים לעבוד יחד. זה כמו לגרום לשני פעוטות ללכת באותו כיוון בו זמנית. דורש סבלנות. הרבה סבלנות.

1. להתחיל הכי לאט שאפשר (כן, אפילו יותר לאט מזה)

קחו מטרונום (אפליקציה בטלפון תספיק) או פשוט תספרו לעצמכם בקצב קבוע. התחילו בקצב איטי שגורם לכם לצחוק מרוב שהוא איטי. 60 פעימות בדקה זה קצב טוב להתחלה. זה כמו ללכת בהילוך איטי דרך דבש.

נגנו כל תו בסולם דו מז’ור פעם אחת בכל יד ביחד. התחילו בדו אמצעי. יד ימין מנגנת אותו עם אגודל (אצבע 1), ויד שמאל מנגנת אותו עם זרת (אצבע 5). בו זמנית. לחצו.

עכשיו לרה. יד ימין אצבע 2, יד שמאל אצבע 4. לחצו בו זמנית.

המשיכו כך, תו אחרי תו, תוך כדי שמירה על הסדר הנכון של האצבעות בכל יד, כולל ההעברות כשתגיעו אליהן. כן, ההעברות האלה יקרו אצל כל יד בזמנים שונים (אגודל ימין בפה בעלייה, אמה שמאל בלה בעלייה, וכו’). זה בדיוק האתגר. לגרום לאצבעות של יד אחת לעשות “טריק” בזמן שהאצבעות של היד השנייה פשוט מנגנות את התו שלהן. זה דורש קצת תיאום מוח-אצבעות שנראה בלתי אפשרי בהתחלה.

2. התיאום המוחי המוזר

בהתחלה, סביר להניח שיד אחת תנסה להקדים את השנייה, או שתשכחו איזה אצבע אמורה לנגן איפה, או שתעשו את ההעברה ביד הלא נכונה בזמן הלא נכון. שוב, זה נורמלי לחלוטין! המוח שלכם מנסה ללמוד מיומנות חדשה לגמרי. הוא בונה מסלולים עצביים חדשים שיתאמו בין שתי הידיים בצורה כזו. זה קצת כמו ללמד זוג רובוטים לרקוד ואלס.

הטיפ הכי חשוב כאן: אל תנסו לרוץ לפני שלמדתם ללכת. אם אתם טועים, עצרו. חזרו אחורה. נגנו את הקטע הבעייתי לאט יותר. הרבה פעמים. עד שהאצבעות “זוכרות” מה לעשות בלי שהמוח יצטרך להקדיש לזה 100% קשב פעיל (במצב הזה אתם לא יכולים לחשוב על שום דבר אחר בזמן שאתם מנגנים, נכון?). זה נקרא “זיכרון שריר” או “זיכרון מוטורי”, וזה המפתח לנגינה זורמת.

3. טעויות נפוצות ואיך לא לצחוק עליהן (יותר מדי)

• מנגנים מהר מדי: הסימן מספר אחת לכך שאתם מנגנים מהר מדי הוא שאתם עושים טעויות. אם אתם טועים, האט! עד לנקודה שבה אתם לא טועים. גם אם זה נשמע כמו לוויתן מדבר בהילוך איטי.
• יד אחת מקדימה את השנייה: זה אומר שאתם לא מתואמים. חזרו למטרונום. תרגלו תו-תו ביחד. הקפידו שהלחיצות יהיו *בדיוק* באותו רגע.
• שוכחים את ההעברות: קורה לכולם. זה החלק הכי פחות אינטואיטיבי. תרגלו רק את ההעברות לבד. שוב ושוב. עד שזה מרגיש (קצת) יותר טבעי.
• שרירים תפוסים: אם אתם מרגישים שהידיים והאצבעות שלכם תפוסות, אתם כנראה מלחיצים מדי את המקשים או מרימים את האצבעות גבוה מדי. נסו לנגן בצורה רגועה ומשוחררת יותר. תדמיינו שאתם מלטפים חתול במקום לנסות להכניס פיל למקרר.

מעבר לסולם: למה זה רק ההתחלה (ולמה זה מרגש!)

יופי! עברתם את שלב סולם דו מז’ור ביד אחת ובידיים. זה הישג לא קטן בכלל! אל תזלזלו בזה. זה הבסיס לכל כך הרבה דברים אחרים במוזיקה.

עכשיו כשאתם שולטים בסולם הזה, פתחתם דלתות. אילו דלתות? הנה כמה דוגמאות:

• אקורדים: דו מז’ור הוא הבסיס לאקורד דו מז’ור (מנגנים בו זמנית דו, מי, סול). ברגע שאתם יודעים את התווים האלה, אתם יכולים להתחיל ללמוד אקורדים בסיסיים, ועם כמה אקורדים בסיסיים (דו, סול, לה מינור, פה – ה”ארבעה אקורדים הקסומים”), אתם יכולים לנגן מאות, אם לא אלפי שירים! כן, אפילו את “Let It Be” או את “Don’t Stop Believin'”.
• שירים בדו מז’ור: יש המון שירים פשוטים שכתובים בדו מז’ור, ומשתמשים רק בתווים של הסולם הזה. עכשיו אתם יכולים לנסות לנגן אותם! זה מרגיש כמו קסם לנגן מנגינה מוכרת בפעם הראשונה.
• הבנת סולמות אחרים: העקרונות של העברות האצבעות שלמדתם בדו מז’ור תקפים גם לסולמות אחרים. הם פשוט יהיו על מקשים שחורים ולבנים, אבל הרעיון הבסיסי זהה. זה כמו ללמוד את הא”ב בעברית, ופתאום להבין שגם באנגלית יש א”ב, רק עם אותיות קצת שונות.
• קריאת תווים: סולם דו מז’ור הוא נקודת המוצא ללמוד קריאת תווים. דו אמצעי הוא התו הראשון שלומדים לזהות על החמשה. משם, לומדים את השכנים שלו, ופתאום השרבוטים האלה על הנייר מתחילים להפוך לצלילים!

שאלות שאתם אולי מתביישים לשאול (אבל אל תתביישו!):

1. כמה זמן ייקח לי ללמוד את זה?

תשובה: זה משתנה מאדם לאדם. יש כאלה שזה נתפס אצלם אחרי כמה שעות, ויש כאלה שזה לוקח שבוע או שבועיים של תרגול יומיומי. העיקר הוא לא הזמן, אלא התרגול העקבי. 5-10 דקות בכל יום של תרגול ממוקד טובות יותר משעת תרגול אחת בשבוע.

2. האם אני חייב לתרגל את ההעברות האלה? זה מרגיש לא טבעי!

תשובה: כן. אתם חייבים. בהתחלה זה מרגיש מוזר ולא טבעי, כמו ללכת אחורה על עקבים. אבל זה חלק מהטכניקה הנכונה שמאפשרת לנגן סולמות בצורה חלקה ורציפה. אם לא תתרגלו אותן, תיתקעו בהמשך. תאמינו לי (או לפחות תאמינו לאלפי מורים לפסנתר לאורך ההיסטוריה). זה ישתלם לכם בהמשך.

3. אני עושה טעויות כל הזמן, האם זה אומר שאין לי כישרון?

תשובה: ממש לא! טעויות הן חלק מהלמידה. זה כמו ללמוד שפה חדשה – אתם תגמגמו, תטעו בדקדוק, תגידו דברים מצחיקים בלי להתכוון. זה בסדר גמור. כל מוזיקאי בעולם עשה אינסוף טעויות בדרך. החוכמה היא לזהות את הטעות, לחזור אחורה, ולנסות שוב. עם חיוך (או לפחות ללא התקף עצבים).

4. האם סולם דו מז’ור נשמע משעמם? כל הזמן אותם תווים!

תשובה: כשלעצמו, סולם יכול להישמע קצת כמו “תרגיל”. אבל הוא אבן בניין. רוב המוזיקה שאנחנו שומעים מבוססת על סולמות ואקורדים שנגזרים מהם. דו מז’ור הוא הבסיס למאות יצירות קלאסיות ואינספור שירי פופ ורוק. הוא ממש לא משעמם, הוא פשוט יסודי. תחשבו עליו כעל החומר הגלם שממנו בונים את המאכלים הכי טעימים.

5. האם אני צריך לקנות פסנתר גדול ויקר כדי לתרגל?

תשובה: בהחלט לא! להתחלה, אורגן אלקטרוני פשוט עם קלידים בגודל סטנדרטי (עדיף 61 קלידים לפחות) יספיק בהחלט. אתם יכולים אפילו להתחיל לתרגל את מיקום האצבעות וההעברות על משטח שולחן, אם אין לכם כלי זמין מיד (זה לא יישמע טוב, אבל יעזור לאצבעות לזכור את התנועה!).

6. האם יש קיצורי דרך ללמוד מהר יותר?

תשובה: כן. קוראים להם “תרגול עקבי ונכון”. אין קסמים. אין גלולות. יש רק את הזמן שאתם מקדישים לזה. אבל החדשות הטובות הן שגם 10-15 דקות ביום יכולות לעשות הבדל ענק לאורך זמן.

טיפים להמשך הדרך (עם קריצה, כמובן)

טוב, אתם שולטים בדו מז’ור. מרגישים מוכנים לכבוש את העולם? אולי לא את כל העולם, אבל בהחלט חלק קטן וצלילי ממנו. הנה כמה טיפים כדי לשמור על המומנטום המוזיקלי שלכם:

• תתרגלו, תתרגלו, תתרגלו: שמעתם את זה כבר? טוב מאוד. זה הדבר הכי חשוב. גם אם זה רק 5 דקות לפני שאתם צוללים לסדרה בנטפליקס. עדיף קצת בכל יום מאשר הרבה פעם בשבוע (ואז שוכחים הכל).
• אל תפחדו להישמע רע: בהתחלה זה יישמע רע. אולי ממש רע. כמו חתול שדורכים לו על הזנב תוך כדי שהוא מנסה לנגן בחצוצרה. זה חלק מהתהליך. השכנים? שישימו אטמי אוזניים. המשפחה? שיבינו שאתם בתהליך יצירה.
• תמצאו שיריים שאתם אוהבים: חפשו שירים פשוטים (במיוחד כאלה שכתובים בדו מז’ור או שיש להם אקורדים בסיסיים שאתם יכולים לזהות) ונסו לנגן אותם. זה הכיף האמיתי! לנגן משהו שמכירים גורם לתחושת הצלחה אדירה.
• השתמשו במשאבים נוספים: יש המון ערוצי יוטיוב מגניבים שמלמדים מוזיקה בצורה כיפית, אפליקציות ללימוד אקורדים או קריאת תווים, וגם מורים (אמיתיים!) שיכולים לעזור לכם להתקדם. אל תחששו לבקש עזרה.
• הציבו לעצמכם מטרות קטנות: ללמוד לנגן את כל הסולם ללא טעויות, ללמוד אקורד אחד חדש, לנגן את הפתיחה של שיר אחד. הצלחות קטנות בונות ביטחון ומדרבנות להמשיך.
• תצחקו על הטעויות שלכם: מנגנים תו לא נכון? האצבעות התבלבלו? תצחקו על זה. זה קורה. מוזיקה אמורה להיות כיף, לא עינוי.
• תדמיינו את עצמכם על במה: גם אם זה רק מול הספה בסלון. דמיינו שאתם בפני קהל (אפילו אם הקהל היחיד הוא העציץ בפינה). זה מוסיף דרמה ומוטיבציה!

סיכום: אתם כבר כמעט רוקסטארים (טכנית)

אז הנה זה. מדריך דו מז’ור המקיף, ההומוריסטי והכנראה הכי פחות משעמם שקראתם היום (אלא אם כן קראתם ספר בדיחות מוזיקליות לפני זה). למדתם מה זה דו מז’ור, איך למצוא אותו על הקלידים, איך לגרום לאצבעות של כל יד לזוז בסדר הנכון (כולל הטריקים המעצבנים האלה), ואיך לשלב את שתי הידיים מבלי לגרום לקצר חשמלי במוח.

אתם אולי עדיין לא מנגנים כמו ליסט או ביונסה, וזה בסדר גמור. אבל עשיתם את הצעד הראשון והחשוב ביותר. פתחתם דלת לעולם מדהים של צלילים. עכשיו רק צריך להמשיך להתאמן, לחקור, ולא לפחד לעשות קצת רעש (שכנים, מצטערים מראש!).

זכרו, כל מוזיקאי גדול התחיל איפשהו. רובם התחילו, ניחשתם נכון, עם סולם דו מז’ור. אז אתם בחברה טובה. תמשיכו ללחוץ על המקשים, תמשיכו לצחוק על עצמכם כשאתם טועים, ותמשיכו להנות מהמסע המוזיקלי הזה. וכן, כשתהיו מפורסמים, אל תשכחו מי היה שם בשבילכם בשלבים הראשונים. אני אביא את הפופקורן להופעה הראשונה שלכם. ואולי גם אטמי אוזניים. רק ליתר ביטחון. בהצלחה!