היי, חברים גיטריסטים (וכאלה שרק חולמים להיות).
נמאס לכם שהנגינה שלכם נשמעת כמו דפיקה איטית של קוד מורס?
רוצים שהאצבעות יעופו על הצוואר כאילו הן נמלטות מאריה רעב?
מעולה.
הגעתם למקום הנכון.
כי היום אנחנו צוללים לתוך העולם המופלא, ולפעמים קצת מתסכל, של ההאמר-אונס והפול-אופס.
אל תיבהלו מהשמות המוזרים האלה.
אני מבטיח לכם שזה הרבה פחות מסובך מלנסות להרכיב רהיט מאיקאה רק עם הציור.
ובסוף, זה יהפוך אתכם לגיטריסטים שמנגנים… ובכן, מהר יותר.
חלק.
זורם.
כזה שנשמע כאילו אתם לא מתאמצים בכלל, למרות שאתם משקיעים המון עבודה סמויה.
יאללה, בואו נצא לדרך.
הקסם השקט: מה זה לעזאזל האמר-און ופול-אוף?
תארו לעצמכם שאתם מנגנים על הגיטרה.
בדרך כלל, כדי להשמיע צליל, אתם פורטים על המיתר ביד ימין (או שמאל, אם אתם שמאליים, ואז העולם כולו נגדכם בכל מקרה, אבל במוזיקה יש לנו סבלנות).
ואז, עם יד שמאל (או ימין, הבנתם את הרעיון), אתם לוחצים על מיתר מסוים בפרט (שריג).
צליל יצא! איזה כיף!
עכשיו תחשבו רגע.
מה אם היינו יכולים להוציא צליל נוסף עם יד שמאל בלבד?
בלי לפרוט שוב?
נשמע כמו קוסמות זולה?
בדיוק בשביל זה יש לנו האמר-אונס (Hammer-ons) ופול-אופס (Pull-offs).
הם נקראים ביחד “לגאטו”.
זה כמו לדבר במקום להקליד הודעת טקסט אות אחרי אות.
זה מחבר בין הצלילים בצורה חלקה.
זה חוסך לכם פריטות מיותרות.
וזה גורם לדברים להישמע… טוב, כמו מוזיקה אמיתית, לא כמו רובוט שמדקלם תווים.
זה הבסיס להרבה סולואים מהירים וקווים מלודיים זורמים שאתם שומעים בשירים האהובים עליכם.
אז בואו נפרוט את זה (בלי לפרוט!).
1. האמר-און: כשהאצבע שלכם פטיש (במובן הטוב)
נתחיל עם ההאמר-און.
זה בדרך כלל קל יותר, אז בואו נתחיל עם הניצחונות הקטנים.
תחשבו על זה כמו לדפוק מסמר.
אבל אל תדאגו, המיתרים שלכם לא הולכים לסבול (יותר מדי).
איך בדיוק עושים את זה? השלבים הפשוטים (פחות או יותר)
קודם כל, פרטו על מיתר אחד ביד שמאל, על שריג מסוים.
אני ממליץ להתחיל על השריג השלישי במיתר הדק (E הגבוה).
אחרי שפרטתם ויצא הצליל, בלי לפרוט שוב, קחו אצבע אחרת מאותה יד שמאל ותקשו איתה בחוזקה ומהירות על אותו המיתר, אבל בשריג גבוה יותר.
נניח, על השריג החמישי.
ה”קשה” הזו, ה”דפיקה” הזו, צריכה להיות מספיק חזקה כדי לגרום למיתר לרטוט ולהשמיע צליל חדש.
זהו!
זה האמר-און!
השם באנגלית, Hammer-on, מגיע בדיוק מהפעולה הזו – להקיש (“להלום”) על המיתר.
טיפים זהב בשקל תשעים (שווים מיליונים):
- דיוק הוא שם המשחק: תקשו בדיוק בין השריגים. לא על השריג עצמו, ולא רחוק ממנו. בדיוק באמצע. זה כמו לנסות לפגוע בנקודה קטנה בלי משקפיים.
- עוצמה נכונה: לא חלש מדי (ייצא לכם “פאף” במקום צליל) ולא חזק מדי (תתעייפו ותפגעו באצבעות אחרות או במיתרים ליד). צריך למצוא את הנקודה המתוקה. תתאמנו. זה יבוא.
- אצבעות כוננות: האצבע שבה אתם מקשים צריכה לבוא “מלמעלה” בצורה יחסית ישרה, כמו פטיש שירד על מסמר. לא לדחוף מהצד.
- האצבע הראשונה נשארת: האצבע שבה לחצתם על התו הראשון נשארת לחוצה על המיתר. היא מהווה עוגן וממשיכה להחזיק את המיתר לחוץ בשריג הנמוך יותר. זה קריטי!
הטעויות המצחיקות הנפוצות (אל תגידו שלא אמרתי):
- ה”פאף העצוב”: ניסיתם לעשות האמר-און ויצא רק אוויר. כאילו המיתר התעטש. סימן שההקשה חלשה מדי.
- ה”במפר הדביק”: האצבע שלכם נוחתת על מיתר אחר בדרך ומחריבה את הצליל. צריך דיוק.
- ה”האמר שבר את האצבע”: לחצתם כל כך חזק שנראה שהמיתר נקרע והאצבע שלכם כחולה. הומור שחור בצד, זה כנראה לא קרה, אבל אתם לוחצים חזק מדי. תרגיעו.
זכרו: המטרה היא שהצליל השני יישמע ברור וחזק כמו הצליל הראשון שפרטתם. בהתחלה זה ייקח זמן. זה בסדר. גם רומא לא נבנתה ביום אחד (וגם אני לא למדתי לנגן סולואים שלמים רק עם האמר-אונס בשיעור הראשון).
2. פול-אוף: האצבע כרצועה אלסטית (עם קצת פלייר)
עכשיו מגיע החלק המאתגר יותר, בדרך כלל. הפול-אוף.
תחשבו על זה כמו למשוך גומייה ולשחרר אותה בפתאומיות, אבל בעדינות בו זמנית.
כן, אני יודע שזה נשמע כמו סתירה. ברוכים הבאים לעולם הגיטרה!
איך בדיוק עושים את זה? הפעולה שמצריכה פינגר-סטייל (אמיתי)
בניגוד להאמר-און, בפול-אוף אנחנו הולכים מצליל גבוה לנמוך.
אז, תלחצו על המיתר בשני שריגים שונים בו זמנית.
נניח, שריג 5 ושריג 3 על אותו מיתר E הגבוה.
פרטו על המיתר.
יצא הצליל של שריג 5 (כי הוא הגבוה יותר, והאצבע לוחצת עליו).
עכשיו מגיע החלק המעניין.
אתם צריכים “למשוך” את האצבע מהשריג הגבוה (שריג 5) במין תנועה קלה הצידה (כלפי מטה, לכיוון הרצפה), כך שהיא ממש תעבור על המיתר שבריר שנייה לפני שהיא עוזבת אותו לגמרי.
ה”משיכה” הזו, ה”גריפה” הזו על המיתר, גורמת לו לרטוט שוב.
ואז, כשהאצבע על שריג 5 עוזבת את המיתר, הצליל שעליו לחצה האצבע בשריג 3 נחשף, והוא מתחיל לרטוט ולהשמיע צליל.
שני צלילים מפריטה אחת!
כן, זה מסובך קצת יותר מהאמר-און. זה כמו ללמוד לשרק עם האצבעות. בהתחלה לא קורה כלום, ואז יוצא צפצוף מוזר, ואז יום אחד… קסם!
טיפים לחילוץ צליל (ולא רק אצבע):
- תנועה קלה הצידה: זה לא רק להרים את האצבע! זה למשוך אותה טיפ-טיפה הצידה כלפי מטה, כאילו אתם “גורפים” את המיתר. זה מה שנותן את הצליל.
- שתי אצבעות מחוברות: ודאו ששתי האצבעות שלכם לוחצות על המיתר לפני שאתם פורטים. זו טעות נפוצה לשים רק אחת ולהתחיל.
- האצבע הנמוכה נשארת: ממש כמו בהאמר-און, האצבע על השריג הנמוך חייבת להישאר לחוצה על המיתר גם אחרי שהאצבע הגבוהה עוזבת. היא זו שמפיקה את הצליל השני.
- אל תרימו רחוק מדי: האצבע שעוזבת את השריג הגבוה לא צריכה לעוף לחלל. רק מספיק כדי שהמיתר ישוחרר.
הטעויות הקורעות (או סתם מעצבנות):
- ה”מיתר הנאלם”: משכתם את האצבע, אבל יצא רק שקט. או צליל חלש בטירוף. לא “גרפתם” מספיק את המיתר או שהאצבע בשריג הנמוך לא לחצה מספיק טוב.
- ה”שתיקה המוזרה”: יצא רק צליל אחד (הגבוה), ואז כלום. האצבע בשריג הנמוך כנראה לא לחצה מספיק טוב או הרימה את עצמה מוקדם מדי.
- ה”גריפה האגרסיבית”: ניסיתם לגרף חזק מדי וגרמתם למיתר לזוז בצורה שמוציאה צליל צורמני או פוגעת במיתרים הסמוכים. עדינות, אמרנו? עדינות!
פול-אופס דורשים יותר כוח ודיוק ביד שמאל מאשר האמר-אונס. זה בסדר גמור אם זה מרגיש מוזר או קשה בהתחלה. זה כמו ללמוד לאכול עם צ’ופסטיקס אחרי 30 שנה עם מזלג. זה אפשרי, רק צריך תרגול.
3. למה לטרוח? 3 סיבות טובות ללמוד לגאטו (חוץ מלהרשים את סבתא)
אוקיי, הבנו פחות או יותר איך זה עובד.
אבל למה בכלל שנתאמץ?
הנה כמה סיבות שבגללן שווה להשקיע זמן בהאמר-אונס ופול-אופס:
-
זה נשמע חלק יותר:
כמו מעבר חלק בין פסקאות במקום רשימת מכולת.
הצלילים זורמים אחד לתוך השני.
זה נותן למוזיקה שלכם תחושה יותר מלודית ופחות “מכה-עצור-מכה-עצור”.
זה כמו להאזין לקול נעים שמדבר ברהיטות, לעומת הקלטה של רובוט מדבר.
נחשו מה עדיף? -
זה מהיר יותר:
זו הסיבה שרוב הגיטריסטים המהירים משתמשים בלגאטו.
להקיש או למשוך אצבע מהר על מיתר זה בדרך כלל מהיר יותר מלפרוט עם המפרט כל פעם.
זה חוסך תנועות.
פחות תנועות = יותר מהירות פוטנציאלית.
אבל זכרו, מהירות בלי דיוק זה סתם רעש לבן עצבני.
נתחיל לאט, נבנה מהירות. -
זה נותן לכם יותר אפשרויות:
לגאטו מאפשר לכם לנגן קווים מלודיים מסובכים יותר בקלות יחסית.
זה פותח לכם עולם שלם של סולואים, ריפים וקישוטים שפשוט אי אפשר לנגן בלי זה.
זה כמו לקבל כלי נוסף בארגז הכלים שלכם.
ועכשיו, אתם יכולים לבנות דברים מדהימים.
4. עכשיו הגיע הזמן ללכלך את הידיים (ובאצבעות): איך מתאמנים כמו אלופים?
תיאוריה זה נחמד.
זה כמו לקרוא ספר מתכונים בלי לבשל אף פעם.
עכשיו עוברים לשטח.
השטח במקרה הזה הוא המיתרים של הגיטרה שלכם.
זה הולך לכאוב קצת בהתחלה.
זה בסדר.
ככה יודעים שאתם בונים שרירים.
אל תיבהלו אם זה נשמע נורא בהתחלה. זה חלק מהתהליך.
גם ביונסה כנראה נשמעה נורא בזמן שהיא עשתה את ההאמר-און הראשון שלה (טוב, אולי לא, אבל אתם מבינים את הפואנטה).
תרגילים בסיסיים שלא ישעממו אתכם לגמרי:
- האמר-אונס עולים ויורדים:
בחרו מיתר אחד.
נניח, המיתר הרביעי (D).
לחצו על שריג כלשהו עם אצבע אחת (נניח, אצבע 1 בשריג 5). פרטו.
עכשיו, עם אצבע 2, עשו האמר-און לשריג 6.
עם אצבע 3, האמר-און לשריג 7.
עם אצבע 4, האמר-און לשריג 8.
עשיתם 3 האמר-אונס מפריטה אחת! מדהים, נכון?
חזרו על זה.
תרגלו את כל האצבעות.
עשו את זה על כל המיתרים.
עשו את זה בכל מקום על הצוואר.
עשו את זה גם עם אצבע 1 לשריג 7, ואז אצבע 3 לשריג 9.
התחילו לאט! הדגש הוא על צליל ברור, לא על מהירות. - פול-אופס יורדים:
אותו מיתר (D).
שימו את אצבע 4 על שריג 8 ואצבע 1 על שריג 5. פרטו.
עכשיו עשו פול-אוף מאצבע 4. אמור לצאת הצליל של שריג 5.
עכשיו עשו פול-אוף מאצבע 3 (שריג 7, אם היא שם). אמור לצאת צליל של שריג כלשהו נמוך יותר (אולי אצבע 1).
תלוי איך אתם מסדרים את האצבעות.
התרגיל הקלאסי הוא לשים אצבע על שריג X ואצבע על שריג X-1. לפרט. לעשות פול-אוף.
ואז שריג X-1 ואצבע על X-2. לפרט. פול-אוף.
וכך הלאה.
קשה לכם? תרגלו פול-אוף רק עם שתי אצבעות קרובות, למשל שריג 6 ושריג 5. - שילובים – האמר-און ואז פול-אוף באותה פריטה:
זה החלק הכיפי (והמאתגר).
פרטו על מיתר עם אצבע בשריג נמוך (אצבע 1 על שריג 5).
עשו האמר-און לשריג גבוה יותר (אצבע 3 על שריג 7).
עכשיו, בלי לפרוט שוב, עשו פול-אוף חזרה לשריג הנמוך (מאצבע 3 לאצבע 1).
פררררינג! שלושה צלילים מפריטה אחת! מי צריך לפרוט בכלל?! (בטח שצריך, אל תדאגו).
זה נשמע כמו מין טריל כזה או קישוט מהיר.
התחילו לאט.
התמקדו בבהירות של כל אחד מהצלילים.
האמר-און חייב להיות ברור, והפול-אוף חייב ל”הפעיל” את התו הנמוך בצורה טובה.
תרגלו את התרגילים האלה קצת כל יום.
5-10 דקות של עבודה ממוקדת שווה יותר משעת גלילה סתמית על המיתרים.
האצבעות יתחזקו.
המוח יבין את התנועה.
זה יהפוך להיות טבע שני.
או שלישי.
תלוי כמה קשה זה בשבילכם.
5. טעויות שעושים גם ותיקים (וצוחקים על עצמם): איך להימנע מהפיאסקו?
גם אחרי שאתם עושים את זה כבר תקופה, יש טעויות קטנות ומרגיזות שיכולות לקרות.
זה כמו לשכוח איפה הנחתם את המפתחות בפעם המיליון.
קורה לכולם.
הנה כמה קלאסיקות, ואיך לא להיות הקורבן הבא:
- “הטקסטורה המודבקת”: אתם מנסים לעשות האמר-און או פול-אוף, אבל אצבע אחרת או חלק מכף היד נוגעים במיתרים אחרים וגורמים להם להישמע מעומעם או למות. ודאו שרק המיתר שאתם עובדים עליו מצלצל. צריך לפתח “מיוט” (השתקה) עם החלק התחתון של כף יד שמאל או עם אצבעות אחרות שלא בשימוש. זו מיומנות בפני עצמה.
- “הקצב האבוד”: אתם עושים את הלגאטו, אבל הוא לא יושב בזמן. הצלילים לא אחידים בקצב. השתמשו במטרונום! זה המורה הכי קר ומדויק שיש לכם. התחילו לאט, הגבירו בהדרגה. הצלילים צריכים להיות בדיוק על הפעימה או בין הפעימות, לא לפני ולא אחרי.
- “הפול-אוף הקטוע”: עשיתם פול-אוף, אבל הצליל השני (הנמוך) נשמע הרבה יותר חלש מהראשון. זה סימן שלא “גרפתם” את המיתר מספיק טוב כשיד שמאל עזבה את השריג הגבוה, או שהאצבע על השריג הנמוך לא לחצה מספיק טוב.
- “האצבעות המטיילות”: אתם עושים לגאטו בין שני שריגים, אבל האצבעות שלכם מתחילות לאט לאט לזוז ממקומן הנכון על הצוואר. תמיד ודאו שהאצבעות נוחתות או עוזבות בדיוק בין השריגים הרלוונטיים, לא על השריג עצמו.
6. שאלות מהקהל (שאולי לא שאלתם, אבל כדאי שתדעו את התשובות):
הנה כמה דברים שאנשים בדרך כלל תוהים עליהם כשהם מתחילים עם לגאטו:
-
ש: כמה זמן לוקח ללמוד האמר-אונס ופול-אופס?
ת: כמו לשאול כמה זמן לוקח ללמוד לבשל. תלוי כמה אתם מתאמנים, כמה אתם כישרוניים (אל תדאגו, תרגול חשוב יותר מכישרון בהתחלה), ומה המטרה שלכם. להבין את הרעיון? יום אחד. לעשות את זה חלק ומהיר? שבועות, חודשים. תהיו סבלניים עם עצמכם. -
ש: כואבות לי האצבעות, זה נורמלי?
ת: לחלוטין! זה כמו כאבי שרירים אחרי אימון ראשון בחדר כושר. העור של האצבעות שלכם יתקשה קצת, וזה יעבור. אם הכאב חזק מדי או נמשך הרבה זמן, אולי אתם לוחצים חזק מדי או בזווית לא נכונה. תבדקו את הטכניקה. אל תתאמנו עד זוב דם. הפסקות זה חשוב. -
ש: האם חייבים לעשות לגאטו בשביל להיות גיטריסט טוב?
ת: לא “חייבים” כלום. יש גיטריסטים אדירים שלא מתבססים בכלל על לגאטו מהיר. אבל זה כלי מאוד חשוב בארגז הכלים של גיטריסט. זה כמו שצייר לא “חייב” להשתמש בכל הצבעים, אבל כדאי שהוא יכיר אותם. -
ש: האם הלגאטו עובד אותו דבר על גיטרה אקוסטית וחשמלית?
ת: העיקרון זהה, אבל על גיטרה חשמלית זה בדרך כלל קל יותר. המיתרים לרוב דקים יותר, והמגבר מגביר גם את הצלילים היותר חלשים של ההאמר-אונס והפול-אופס. על אקוסטית צריך קצת יותר כוח ודיוק כדי להוציא צליל ברור. -
ש: אפשר לעשות לגאטו על אקורדים?
ת: אפשר לעשות לגאטו תוך כדי נגינת אקורד, על מיתר ספציפי בתוך האקורד. למשל, לנגן אקורד C ולעשות האמר-און עם הזרת על מיתר G בשריג 2 (זה לא תו באקורד C הרגיל, אבל אפשר להוסיף אותו לקישוט). זה מוסיף צבע ועניין לנגינת אקורדים. לא כל האקורד עושה האמר-און, רק צליל אחד או שניים בתוכו.
7. טיפים להמשך המסע המוזיקלי (ואיך לא לסיים כמו עציץ):
למדתם את הבסיס. אתם יודעים מה זה האמר-און ופול-אוף.
אתם אפילו מתאמנים קצת.
עכשיו איך לא ליפול למלכודת ה”למדתי משהו חדש ועכשיו אני אשכח אותו”?
- שלבו את זה בשירים:
הדרך הכי טובה ללמוד היא ליישם.
חפשו שירים עם קטעי לגאטו פשוטים.
הרבה שירי בלוז, רוק קלאסי, וגם מוזיקה אקוסטית משתמשים בזה.
התחילו עם ריפים קצרים ומוכרים שכוללים האמר-אונס או פול-אופס (למשל, הריף ב-“Stairway to Heaven” המפורסם כולל הרבה פול-אופס קטנים). - אל תתייאשו מהר מדי:
יהיו ימים שזה פשוט לא יישמע טוב.
יהיו ימים שתחשבו שהאצבעות שלכם עשויות מעץ.
זה טבעי.
קחו הפסקה.
בואו לזה שוב מחר.
עקביות בתרגול קצר עדיפה על אימון ארוך ומייאש פעם בשבוע. - צפו באחרים:
יש המון גיטריסטים ביוטיוב שמדגימים טכניקות לגאטו.
צפו בהם.
שימו לב איך היד שלהם נראית.
העתיקו את התנועה שלהם (בהתחלה, אחר כך תפתחו סגנון משלכם). - היו יצירתיים:
אחרי שתשפרו את הטכניקה, תתחילו לחשוב איפה אתם יכולים להשתמש בזה בנגינה שלכם.
אולי בתוך אקורד?
אולי בסולו מאולתר?
אולי כדי להוסיף טוויסט לריף מוכר?
האפשרויות אינסופיות כמו גרביים בחדר כביסה שמחכים לזוג שלהם.
ו… זהו בערך!
בטח, יש עוד המון דברים שאפשר להגיד על לגאטו מתקדם, טאפינג (שזה לגאטו ביד ימין), ועוד.
אבל לנקודת ההתחלה, יש לכם עכשיו את כל הכלים שאתם צריכים.
זכרו, המטרה העיקרית היא להנות מהדרך.
הגיטרה נועדה לשמח, לא לעצבן (אלא אם כן אתם מנסים להלחין מוזיקה מודרנית, ואז אולי שתיהן).
אז קדימה, קחו את הגיטרה.
תתחילו לדפוק (בעדינות).
תתחילו למשוך (במיומנות).
הפכו את הצלילים שלכם לזרם חלק ונעים.
בהצלחה עם הלגאטו!
אני מחכה לשמוע אתכם מנגנים מהר וחלק כמו חמאה על טוסט חם.
אבל גם אם זה יישמע כמו חתול שמחליק על רצפת פרקט בפעם הראשונה, זה בסדר.
התחלה.