לשרוד את המודוסים המוזיקליים: מדריך הומוריסטי למי שלא נולד מוצרט
אז שמעתם את המילה הזו. מודוסים. נשמע כמו משהו מסובך, נכון? כמו מתמטיקה גבוהה שהמורה ניסתה לדחוף לכם בגרון בכיתה י’, רק עם צלילים במקום מספרים.
או אולי כמו שם של חיידק מסתורי שגורם לאצבעות להסתבך.
אל דאגה.
אתם לא לבד בתחושה הזו.
רוב המוזיקאים בהתחלה מתייחסים למודוסים כמו אל אש קודש.
משהו שרק הגאונים המטורפים ששותים קפה שחור בלי סוכר בשלוש לפנות בוקר מבינים.
אבל האמת?
זה לא באמת כזה נורא.
זה אפילו… קצת כיף.
כן, כן, אני יודע. נשמע כמו שקר פרסומת.
אבל תסמכו עליי.
המדריך הזה לא הולך להיות יבש ומשעמם.
הוא הולך להיות כמו החבר הכי טוב שלכם שמנסה להסביר לכם משהו מסובך תוך כדי שהוא צוחק על עצמו ועל העולם.
אני כאן כדי להפוך את המפלצת הזו שנקראת “מודוסים” לחיית מחמד חמודה (אולי קצת מוזרה, אבל חמודה).
תבטיחו רק דבר אחד: לא לברוח בצרחות.
יאללה, בואו נצלול פנימה.
למה לעזאזל בכלל אכפת לנו ממודוסים? (הבטחה: יש סיבה טובה, לא רק כדי להישמע חכמים)
אתם אולי שואלים את עצמכם, “רגע, אני בקושי יודע לנגן סולם מז’ור! בשביל מה לי עכשיו איזה ‘דוריאן’ או ‘פריגיאן’?”
זו שאלה מצוינת.
ותשובה פשוטה: כי זה העולם.
טוב, לא ממש.
התשובה האמיתית היא שמודוסים נותנים לכם צבעים חדשים.
תחשבו על מוזיקה כמו על ציור.
נגינה בסולם מז’ור רגיל זה כמו לצייר רק עם הצבע הצהוב (שמח!) או רק עם כחול (קצת עצוב, אבל בסדר).
מודוסים? הם כמו קבלת ערכת צבעים חדשה ומטורפת.
פתאום יש לכם ירוק לימון, סגול כהה, כתום חלודה.
זה מאפשר לכם לבטא רגשות ומצבי רוח הרבה יותר ספציפיים ומעניינים בשירים שלכם (או סתם באלתורים בחדר).
רוצים שהקטע ישמע קצת מסתורי כמו סרט בלשים בשנות ה-50? יש מודוס בשביל זה.
רוצים שהוא ישמע חלומי ומרחף כאילו אתם רוכבים על חד קרן? יש מודוס בשביל זה.
רוצים שהוא ישמע קצת בלוזי ומלוכלך כמו פאב אפל? יש מודוס בשביל זה.
בקיצור, זה לא סתם תיאוריה משעממת.
זה כלי יצירתי מטורף.
ואל תדאגו, אני לא מצפה מכם להפוך מיד לג’ימי הנדריקס של המודוסים.
אפילו רק להכיר את הצליל של כמה מהם יכול לפתוח לכם את האוזניים ואת האצבעות בדרכים שלא דמיינתם.
מודוסים 101: הבה נתחיל מהבסיס (ואל תירדמו בבקשה)
אז מה זה בכלל “מודוס”? ספוילר: זה פשוט סולם עם שיק
בואו נתחיל בלי להסתבך.
אתם מכירים סולמות, נכון?
דו רה מי פה סול לה סי דו – זה סולם דו מז’ור.
זה כמו שורה של מדרגות מוזיקליות.
מודוס הוא בעצם אותו הדבר, אבל הוא מרגיש קצת אחרת.
איך זה קורה?
דמיינו שאתם לוקחים את המדרגות האלה (דו רה מי פה סול לה סי דו) ופשוט מתחילים לעלות עליהן מנקודה אחרת.
אם התחלתם מ”דו”, זה סולם דו מז’ור (שנקרא גם מודוס יוני).
אם התחלתם מ”רה”, אבל השתמשתם רק באותם קלידים לבנים (רה מי פה סול לה סי דו רה), זה כבר משהו אחר לגמרי.
זה נקרא מודוס רה דורי.
אפילו שהצלילים עצמם זהים לסולם דו מז’ור, כי התחלתם מנקודה אחרת והמרכז הטונאלי שלכם עכשיו הוא “רה”, הצלילים מרגישים אחרת ביחס אליו.
זה כמו ההבדל בין לשתות את אותו מיץ תפוזים בכוס שקופה או בכוס כחולה.
המיץ הוא אותו מיץ, אבל החוויה שונה.
בעצם, מודוסים הם סולמות שנגזרים מסולם אב (בדרך כלל מז’ור טבעי או מינור טבעי) על ידי שינוי מרכז הכובד (הטוניקה).
כל מודוס מתחיל מצליל אחר בסולם האב, אבל שומר על אותם המרווחים בין הצלילים בדיוק כפי שהם מופיעים בסולם האב, רק שהם נמדדים ביחס לצליל ההתחלה החדש.
נשמע מסובך? בואו נפשט את זה.
סולם דו מז’ור: דו-רה-מי-פה-סול-לה-סי-דו (מרווחים: שלם-שלם-חצי-שלם-שלם-שלם-חצי)
מודוס דורי על רה (מתוך דו מז’ור): מתחיל מרה, משתמש בצלילי דו מז’ור: רה-מי-פה-סול-לה-סי-דו-רה (מרווחים מרה: שלם-חצי-שלם-שלם-שלם-חצי-שלם)
שימו לב! המרווחים הפנימיים השתנו! וזה מה שנותן למודוס את האופי המיוחד שלו.
קיימים 7 מודוסים עיקריים. לא, לא תצטרכו לזכור את כולם מיד.
כל אחד מהצלילים בסולם מז’ור יכול להיות נקודת ההתחלה של מודוס.
סולם מז’ור = 7 צלילים.
7 צלילים = 7 מודוסים.
קראו להם פעם בשמות יווניים עתיקים. למה? ככה. מוזיקאים אוהבים לשמור על דברים קצת מסתוריים.
- צליל 1 (טוניקה) בסולם מז’ור: מודוס יוני (זה פשוט סולם מז’ור רגיל)
- צליל 2 בסולם מז’ור: מודוס דורי
- צליל 3 בסולם מז’ור: מודוס פריגי
- צליל 4 בסולם מז’ור: מודוס לידי
- צליל 5 בסולם מז’ור: מודוס מיקסולידי
- צליל 6 בסולם מז’ור: מודוס אאולי (זה פשוט סולם מינור טבעי)
- צליל 7 בסולם מז’ור: מודוס לוקרי (זה הסיפור הכי עצוב במוזיקה, נגיע לזה)
עכשיו, הדרך הטובה ביותר להבין אותם היא לשמוע אותם ולהרגיש את האופי שלהם.
בואו נפגוש אותם אחד אחד.
הכירו את הכנופיה: 7 המודוסים ומה הולך להם בראש (ובצלילים)
יוני (Ionian): החנון החמוד מהשכבה. שמח ותמים.
זה אתם! או ליתר דיוק, זה סולם המז’ור שאתם כבר מכירים ואוהבים (או שונאים, תלוי כמה התאמנתם עליו).
זה המודוס של “יום הולדת שמח” ו”צלילי המוזיקה”.
הוא בהיר, הוא אופטימי, והוא נשמע… מז’ורי.
אין פה הפתעות. זה הנורמל.
טיפ מהיר: אם מישהו מדבר על מודוס יוני, הוא פשוט מדבר על סולם מז’ור. אל תתרגשו.
דורי (Dorian): הקול, המסתורי, אבל לא לגמרי מדוכא. כמו גשם ביום קיץ.
זה אחד המודוסים הכי שימושיים ומגניבים שיש.
הוא נשמע מינורי (יש לו טרצה קטנה), אבל יש בו טוויסט קטן שהופך אותו להרבה יותר מעניין ממינור טבעי.
הטוויסט הזה הוא הצליל השישי המוגבה (לדוגמה, ברה דורי, הצליל השישי הוא סי טבעי במקום סי במול שהיה ברה מינור טבעי).
זה מה שנותן לו צליל חלק, קצת ג’אזי, קצת פאנקי, קצת קלטי.
תשמעו את “So What” של מיילס דיוויס. זה דורי טהור.
איפה תשמעו אותו? ג’אז, פאנק, רוק קלאסי (לדוגמה, “Come Together” של הביטלס), מוזיקה קלטית.
למה הוא חשוב? הוא עובד מעולה על אקורדים מינוריים (במיוחד Min7) ונותן אפשרות אלתור נהדרת שהיא לא סתם מינור.
טעות נפוצה מצחיקה: לנסות לנגן דורי ולשכוח את השישי המוגבה, ואז להישמע פשוט כמו מינור עצוב. אל תדאגו, קרה לטובים ביותר. פשוט צחקו על זה ותקנו.
פריגי (Phrygian): הבחור הקשוח מהשכונה הדרומית. נשמע ספרדי, דרמטי, או מטאל כבד.
האופי המרכזי שלו זה המרווח הקטן ביותר בסולם – חצי טון – מיד אחרי הטוניקה.
ברגע שאתם מנגנים את הצליל השני (השנייה הקטנה), זה נשמע דרמטי, מזרחי משהו, או כמו פתיח של שיר מטאל שובר גולגלות.
לדוגמה, במי פריגי (מתוך דו מז’ור), הצלילים הם מי פה סול לה סי דו רה מי.
מי-פה זה חצי טון.
איפה תשמעו אותו? פלמנקו, מוזיקה מזרחית מסורתית, מטאל, מוזיקה קלאסית כשא רוצים לייצר דרמה.
למה הוא חשוב? הוא יוצר מתח ומוסיף צבע אקזוטי בקלות.
אנקדוטה אישית (הומוריסטית, לא באמת): ניסיתי פעם לאלתר משהו בפריגי כדי להרשים מישהי. יצא לי פתיח לשיר קינה על אובדן גרביים במכונת כביסה. הצלחתי להרשים אותה רק שהיא הבינה כמה אני לוזר מצחיק.
שאלות ותשובות לעייפים
תשובה: לא! תתחילו עם 2-3 שהכי מסקרנים אתכם (נניח דוריאן ומיקסולידיאן שהם סופר שימושיים) ותרגישו את הצליל שלהם. השאר יגיעו לאט לאט. זה לא מירוץ.
תשובה: אין הבדל! זה אותו דבר בדיוק. מודוס אאולי הוא פשוט השם היווני והתיאורטי של סולם מינור טבעי כשהוא נגזר מהצליל השישי בסולם המז’ור המקביל.
תשובה: בהתחלה זה קשה. תתרכזו באופי. האם זה נשמע שמח רגיל? (יוני/מז’ור). קצת עצוב אבל קול? (דורי). ספרדי/מזרחי/דרמטי? (פריגי). חלומי/מרחף? (לידי). בלוזי/רוקי/דומננטי? (מיקסולידי). עצוב רגיל? (אאולי/מינור). עם הזמן וההאזנה זה יבוא לכם יותר בקלות. תתחילו לשמוע שירים שידוע שהם במודוסים מסוימים (חפשו “songs in dorian mode” ביוטיוב).
לידי (Lydian): החולם בהקיץ, עם ראש בעננים. נשמע כמו פסקול של סרט אפי ומרגש.
המאפיין המרכזי פה הוא הצליל הרביעי המוגבה.
לדוגמה, בפה לידי (מתוך דו מז’ור), הצלילים הם פה סול לה סי דו רה מי פה.
הסי הוא סי טבעי, למרות שפה מז’ור רגיל היה אמור להיות סי במול.
המרווח של טריטון (שלושה טונים שלמים) בין הטוניקה לצליל הרביעי המוגבה נותן לו תחושה בהירה, כמעט חייזרית, מרחפת ופתוחה.
איפה תשמעו אותו? פסקולים לסרטים (במיוחד פנטזיה או מדע בדיוני), מוזיקת אמביינט, חלק מהג’אז.
למה הוא חשוב? אם אתם רוצים שהמוזיקה שלכם תישמע מוארת, קצת מוזרה אבל אופטימית, לידי זה החבר החדש שלכם.
דוגמה מוכרת: ה”סימפסונס”. הפתיח שלהם מתחיל בפיאנו שמנגן לידי!
מיקסולידי (Mixolydian): הרוקסטאר המגניב עם הגיטרה החשמלית. בלוזי, סקסי, וכייפי לטירוף.
זה המודוס של אקורד דומיננטי (אקורד שנבנה על הדרגה החמישית בסולם מז’ור, ונפתר לטוניקה). לדוגמה, סול מיקסולידי הוא המודוס המתאים לאקורד סול 7 בסולם דו מז’ור.
המאפיין המרכזי פה הוא הצליל השביעי המונמך (שביעית קטנה).
לדוגמה, בסול מיקסולידי (מתוך דו מז’ור), הצלילים הם סול לה סי דו רה מי פה סול.
הפה הוא פה טבעי, למרות שבסולם סול מז’ור רגיל היה פה דיאז.
זה נותן לו תחושה “בלוזית” או “רוקית”, חזקה, ולא סגורה כמו סולם מז’ור רגיל. הוא תמיד מרגיש כאילו הוא רוצה לחזור הביתה (לטוניקה).
איפה תשמעו אותו? רוק קלאסי, בלוז, פאנק, ג’אז, כמעט בכל מקום שיש אקורד 7 דומיננטי.
למה הוא חשוב? הוא אחד המודוסים הכי שמישים ופופולריים לאלתור על אקורדים דומיננטיים. אם אתם מנגנים בלוז או רוק, אתם חייבים להכיר אותו.
אנחנו שואלים: איפה מיקסולידי לא נשמע טוב? אתם עונים: כנראה בשירים ערש לתינוקות.
אאולי (Aeolian): המתבגר המדוכא. עצוב ורציני.
שוב, כמו הדוריאן, גם זה סולם מינורי (עם טרצה קטנה).
וכפי שכבר הזכרנו, זה פשוט השם הפנסי למדי למודוס של סולם מינור טבעי.
הוא מגיע מהצליל השישי בסולם המז’ור המקביל.
לדוגמה, לה אאולי (מתוך דו מז’ור), הצלילים הם לה סי דו רה מי פה סול לה.
מינור טבעי. מכירים. שירים עצובים. בלדות. בלה בלה.
איפה תשמעו אותו? רוב המוזיקה המערבית העצובה שאינה במז’ור.
למה הוא חשוב? כי זה מינור טבעי, סולם בסיסי ממש כמו המז’ור.
הומור עצמי: אני מודה, לפעמים אני נשמע באאולי בלי להתכוון רק כי פספסתי צליל בדוריאן. זה קורה. חייכו והמשיכו לנגן.
עוד שאלות ותשובות להפגת השיעמום
תשובה: זהו הצליל שמבדיל את המודוס מסולם מז’ור או מינור מקביל באותו השם. בדוריאן זה השישי המוגבה, בפריגיאן זה השנייה הקטנה, בלידיאן זה הרביעי המוגבה, ובמיקסולידיאן זה השביעי הקטנה. אם אתם מנגנים מודוס, תוודאו שאתם מדגישים את הצליל הזה!
תשובה: בהחלט! אתם יכולים להשתמש בצלילי המודוס כדי לבנות מלודיות לשירים שלכם, ליצור קווי בס מעניינים, או אפילו לבנות אקורדים מתוך המודוסים כדי לקבל הרמוניה עם צבע מיוחד.
תשובה: ברוב ההקשרים הטונאליים (מוזיקה מבוססת על מרכז אחד ויציב), לוקריאן אכן קשה מאוד לשימוש בגלל הטריטון בין הטוניקה לדרגה החמישית (שגורם לו להישמע מאוד לא יציב). אבל הוא כן מופיע לפעמים בקטעים אטונאליים או כשרוצים בכוונה ליצור מתח קיצוני או חוסר יציבות. בקיצור, הוא פחות חשוב לרוב המוזיקאים, אבל חשוב להכיר את קיומו ואת הסיבה לחוסר השימושיות שלו.
לוקרי (Locrian): הילד הדחוי. אל תתקרבו אליו, אלא אם כן אתם אוהבים מתח מוזיקלי ברמה של סרט אימה גרוע.
מודוס לוקרי מגיע מהצליל השביעי בסולם המז’ור המקביל.
לדוגמה, בסי לוקרי (מתוך דו מז’ור), הצלילים הם סי דו רה מי פה סול לה סי.
למה הוא בעייתי? כי יש לו טריטון (שלושה טונים שלמים, המרווח הכי “דיסוננטי” או לא יציב במוזיקה המערבית) בין הצליל הראשון (סי) לצליל החמישי (פה).
בכל הסולמות והמודוסים האחרים, הדרגה החמישית יציבה מאוד ומשמשת כבסיס חשוב לאקורדים דומיננטיים ולפתרונות.
בלוקרי? היא לא יציבה בכלל. זה גורם למודוס הזה להישמע… לא טוב ברוב המקרים.
הוא מרגיש כאילו הוא נופל ומתרסק כל הזמן.
איפה תשמעו אותו? בדרך כלל לא לבד. לפעמים משתמשים בקטעים ממנו כדי ליצור מתח או דיסוננס בכוונה, במוזיקה ניסיונית או מטאל מסוים.
למה הוא חשוב? כדי להבין למה שאר המודוסים נשמעים טוב ויציב יותר. הוא כמו המודוס שמקריב את עצמו כדי שכולם ייראו טוב לידו.
עצה חברית: אם אתם מתחילים, תשאירו את לוקרי לסוף. או לא ללמוד בכלל. לא נעים להודות, אבל זה נכון.
איך מתחילים לשחק עם מודוסים בלי לשבור את הגיטרה/פסנתר/קלידים/חלילית?
הצעד הראשון: תאזינו! תתרגלו את האוזן לצליל
הכי חשוב זה לשמוע. תמצאו שירים שידוע שהם משתמשים במודוסים מסוימים (יש רשימות בויקיפדיה ובאתרים מוזיקליים).
תשמעו את דוריאן. תנסו לזמזם אותו. תרגישו את הצליל השישי המוגבה.
תשמעו פריגיאן. תרגישו את המתח של השנייה הקטנה.
תשמעו לידיאן. תרגישו את הריחוף של הרביעי המוגבה.
תשמעו מיקסולידיאן. תרגישו את הגראנג’ של השביעי המונמך.
זה כמו ללמוד להבדיל בין טעמים של גלידה חדשים. בהתחלה הכל נשמע אותו דבר, אבל עם הזמן והתרגול, אתם מזהים את הדקויות.
הצעד השני: תנגנו אותם! אבל לא סתם כסולמות יבשים
למדו את האצבוע של המודוסים על הכלי שלכם. יש מיליון מדריכים ביוטיוב (חפשו “Dorian scale [your instrument]”).
אבל אל תעצרו שם.
תנגנו את המודוס מעל אקורד מתאים.
לדוגמה: נגנו רה דורי (מתוך דו מז’ור) מעל אקורד רה מינור 7 (Dm7).
נגנו סול מיקסולידי (מתוך דו מז’ור) מעל אקורד סול 7 (G7).
תשימו לופ של האקורד הזה (יש אפליקציות לזה כמו iReal Pro או תמצאו ביוטיוב “Dm7 backing track for improvisation”).
ותתחילו לאלתר רק עם הצלילים של המודוס. תשמעו איך כל צליל מרגיש ביחס לאקורד.
תתמקדו בצליל האופייני של המודוס. תנו לו לבלוט.
זה יישמע מוזר בהתחלה. זה אמור להישמע מוזר. זה צבע חדש.
אל תפחדו לטעות. הטעויות הכי מצחיקות הן אלו שמלמדות הכי הרבה (ואפשר אחר כך לספר עליהן אנקדוטות מדריכים הומוריסטיים).
עוד שאלות ותשובות לאלו שלא נרדמו
תשובה: לא בהכרח על *כל* אקורד מינורי, אבל הוא עובד נהדר על אקורדים מינוריים 7 (Min7), במיוחד אם הם הדרגה השנייה בסולם מז’ור. אם יש אקורד מינורי אחר (לדוגמה, מינור הרמוני או מלודי) ייתכן שתצטרך מודוס אחר או גישה אחרת. תתחילו עם Min7, זה הכי פשוט ושימושי.
תשובה: ידיעת סולמות מז’ור ומינור בסיסיים ואקורדים בסיסיים בהחלט תעזור. אבל המדריך הזה מנסה להסביר את זה בצורה אינטואיטיבית. אתם לא חייבים להיות פרופסורים לתיאוריה כדי ליהנות ולהשתמש במודוסים. תתחילו מלשמוע ולנגן, התיאוריה יכולה לבוא אחר כך כדי להסביר *למה* זה עובד.
הצעד השלישי: תכתבו מוזיקה עם מודוסים! שחררו את היצירתיות (או לפחות תנסו)
אחרי שהתרגלתם לצלילים, נסו לכתוב מלודיה קצרה או קו בס שמשתמש במודוס מסוים.
נסו לכתוב מנגינה באווירה “חלומית” עם לידיאן.
נסו לכתוב ריף גיטרה “בלוזי” עם מיקסולידיאן.
זה לא חייב להיות יצירת מופת. המטרה היא להשתמש במודוס ככלי יצירתי.
גם אם זה יישמע כמו שיר ילדים מוזר, זה עדיין התקדמות!
טיפים להמשך הדרך (ועצות איך לא להתייאש כשזה מרגיש בלתי אפשרי)
- אל תנסו לבלוע הכל בבת אחת: תתמקדו במודוס אחד או שניים בכל פעם. תשחקו איתם שבוע-שבועיים לפני שאתם עוברים הלאה.
- הקשיבו למוזיקה באופן פעיל: כשתשמעו שיר שאתם אוהבים, נסו לחשוב איזה “צבע” יש לו. האם הוא מז’ורי? מינורי? יש בו משהו קצת אחר? נסו לחפש באינטרנט על איזה מודוס הוא מבוסס (לפעמים המידע הזה קיים).
- מצאו שותפים לתרגול: ללמוד לבד זה קשה. מצאו חבר שמלמד מוזיקה או מישהו באותה רמה כמוכם, ותתרגלו יחד. זה עוזר למוטיבציה וגם אפשר לצחוק יחד על הטעויות המטופשות שכולנו עושים.
- אל תשכחו ליהנות: אם זה מרגיש כמו שיעורי בית מעיקים, כנראה שאתם עושים את זה לא נכון. מוזיקה אמורה להיות כיף. מודוסים הם רק עוד כלי בארגז הכלים שלכם כדי שהכיף הזה יהיה יותר מגוון וצבעוני.
- צפו במדריכי יוטיוב: יש המון מדריכים ויזואליים מעולים שמסבירים ומדגימים את המודוסים. חפשו כאלה שמתאימים לסגנון הלימוד שלכם (וגם כאלה שמצחיקים, זה עוזר).
שאלות אחרונות לפני שנפרדים (בינתיים)
תשובה: קיצור דרך אמיתי? לא. כמו כל דבר טוב בחיים, זה דורש השקעה והתמדה. אבל הדרך יכולה להיות מהנה יותר אם עושים את זה נכון: לשמוע הרבה, להתמקד בכל מודוס בנפרד, ולשלב נגינה מעל אקורדים ולא רק סולמות יבשים. והכי חשוב, לא לקחת את עצמך יותר מדי ברצינות!
תשובה: ממש לא! מודוסים מופיעים בכל הסגנונות: פופ, פולק, קאנטרי, מוזיקה קלאסית, מוזיקה אתנית, אפילו מוזיקה אלקטרונית. ברגע שתתחילו להאזין, תזהו אותם בכל מיני מקומות מפתיעים.
סיכום (סוף סוף!) והבטחה שאתם עכשיו קצת יותר חכמים (או לפחות מחייכים)
אז עברנו את זה!
מודוסים מוזיקליים. שבעה שמות מוזרים, שבעה צבעים שונים.
למדנו שזה לא קסם שחור, רק דרך שונה לחשוב על סולמות.
שיש את היוני החמוד, הדורי הקול, הפריגיאן הדרמטי, הלידיאן המרחף, המיקסולידיאן הבלוזי, האאולי המוכר, והלוקריאן… נו, הלוקריאן.
ועכשיו אתם מצוידים (תאורטית!) בידע הזה.
זה אולי עדיין מרגיש מבלבל. וזה בסדר גמור.
אף אחד לא נולד עם מודוסים בדם.
זה לוקח זמן, הקשבה, ותרגול.
אבל אני מקווה שגרמתי לכם לפחות לחייך קצת על הדרך, ושפחות תפחדו מהמילה “מודוס”.
הידע הזה הוא כלי יצירתי עוצמתי.
הוא יפתח לכם עולמות חדשים של צליל וביטוי.
אז לכו, תנגנו, תחקרו, ותהנו!
ואל תשכחו להזמין אותי להופעה הראשונה שלכם בה תאלתרו סולו דורי שישאיר את כולם פעורי פה.
אני אביא חטיפים.