תרגילי מהירות וסיבולת לגיטריסטים: המדריך המלא לשיפור הטכניקה

אז אתם רוצים לנגן מהר על גיטרה, הא?

לרוץ על הצוואר כמו נינג’ות, לגרום לאצבעות שלכם לטשטש מרוב מהירות?

מגניב!

ברוכים הבאים למועדון המשוגעים (אנחנו קוראים לו ‘מועדון האצבעות הכואבות והנשמה המאושרת’).

למה בכלל ללמוד את זה?

כי זה לא רק בשביל ה’שואו’ (למרות שזה לגמרי גם בשביל זה, בואו נודה!).

זה בשביל לנגן סולואים שגורמים לכולם לעצור הכל ולהקשיב.

זה בשביל להביע את עצמכם בצורה חופשית וזורמת.

זה בשביל שלא תתקעו על אקורדים בסיסיים כל החיים (למרות שהם אחלה, כן?).

ובעיקר?

זה בשביל הכיף העצום שתגלו כשפתאום תצליחו לנגן משהו שפעם נראה לכם בלתי אפשרי.

לפעמים זה ירגיש כאילו האצבעות שלכם חתמו על הסכם שביתה לא מוצדק.

לפעמים זה יישמע כמו חתול שמנסים לתקוע לו נעצים בכפות הרגליים (אל תדאגו, זה נורמלי).

אבל בדיוק בשביל זה אני כאן!

בואו נצלול לעולם המרתק (ולפעמים מתסכל) של מהירות וסיבולת על גיטרה.

קחו נשימה עמוקה.

קחו את הגיטרה (מקווה שהיא מכוונת, אבל היי, מי אני שאשפוט?).

ויאללה, מתחילים!

המדריך המטורף לטיסה על גיטרה: לא רק לנינג’ות!

למה צריך בכלל להתאמן על מהירות וסיבולת?

כי מהירות בנגינה זה כמו לדבר שוטף בשפה.

אתם לא רק מבינים מילים בודדות, אתם יכולים לבנות משפטים מורכבים.

לספר סיפורים.

להביע רגשות עמוקים.

ובמקרה שלנו? להעיף לאנשים את הסכך!

אבל רגע, יש מלכוד!

לא מספיק לנגן מהר.

צריך לנגן מהר ונקי.

וצריך להיות מסוגלים לעשות את זה לכל אורך השיר, לא רק לשתי שניות בהתחלה.

זאת הסיבולת, חברים.

היכולת לרוץ מרתון מוזיקלי בלי להתמוטט איפשהו באמצע הסולו הכי חשוב.

אז איך עושים את זה?

בואו נראה.

1. מיינדסט הגיטריסט המהיר (והשפוי): למה “לאט זה מהר” זה לא סתם קלישאה?

הטעות הכי גדולה שמתחילים (וגם מתקדמים שמתלהבים קצת יותר מדי) עושים?

לנסות לנגן מהר מדי, מוקדם מדי.

זה כמו לנסות לרוץ ספרינט לפני שלמדתם בכלל ללכת ישר.

התוצאה? צלילים מרוחים, ברדק טוטאלי, ואצבעות שצועקות ‘די!’ בשמונה שפות שונות.

העיקרון המנחה: סבלנות, חברים, סבלנות (זה קשה, אני יודע).

“סְלוֹ אִיז סְמוּת’, סְמוּת’ אִיז פָאסְט”.

תחזרו על זה עשר פעמים.

תכתבו את זה על המגבר שלכם.

תקעקעו את זה אם צריך (בעדינות!).

כשאתם מתאמנים על מהירות, אתם בעצם מתאמנים על דיוק.

האצבעות צריכות לדעת בדיוק איפה לנחות.

מתי ללחוץ.

מתי לשחרר.

והכי חשוב?

לעשות את הכל יחד עם יד ימין (זו שמנגנת עם המפרט).

התיאום בין שתי הידיים זה כמו ריקוד מושלם.

אם יד אחת דורכת לשנייה על הרגל, כל הריקוד הולך לפח.

אז מתחילים לאט.

מאוד לאט.

קצב שהיה גורם גם לשבלול להיראות כמו פרארי.

כשהכל נשמע נקי ומדויק בקצב האיטי?

רק אז מעלים טיפה את המהירות.

טיפה!

לא קפיצות של גורילה שיכורה!

עולים בהדרגה, שומרים על הניקיון, ואם מתחיל להתחרבש? יורדים קצת בחזרה.

זה מסע, לא ספרינט.

מסע שכולל הרבה יזע, קללות שקטות, ולפעמים גם רצון עז לזרוק את הגיטרה מהחלון.

אבל הוא שווה כל רגע (טוב, אולי כמעט כל רגע).

2. חימום: כן, גם אצבעות מתעמלות! (ולא, אי אפשר לדלג על זה!)

אתם הולכים לרוץ? עושים מתיחות.

אתם הולכים להרים משקולות? מתחממים.

אתם הולכים לגרום לאצבעות שלכם לרוץ מרתון על מיתרים? נחשו מה?

צריך חימום!

חימום מכין את השרירים הקטנטנים באצבעות (ובידיים ובאמות) למאמץ.

הוא משפר את זרימת הדם.

והוא מפחית את הסיכון לפציעות (נכון, אפשר להיפצע בנגינה, זה פחות דרמטי מפציעת ספורטאי אבל עדיין מעצבן כמו דבורה בתוך חולצה).

איך נראה חימום גיטריסט מודרני (ולא מזיע מדי)?

• מתיחות קלות: כמו בשיעור ספורט, אבל לידיים. מתיחות עדינות לאצבעות, לכפות הידיים, ולשורשי כף היד. לא בכוח! רק עד שתרגישו מתיחה נעימה. דמיינו שאתם מותחים גומי שקוף.

• תרגילי “עכביש” איטיים: זה תרגיל שבו אתם מניחים אצבעות אחת אחרי השנייה על המיתרים, בצורה כרומטית (תו אחרי תו). נניח, אצבע 1 על שריג 1, 2 על שריג 2, 3 על 3, 4 על 4. ואז עוברים מיתר. עשו את זה לאט מאוד. המטרה היא דיוק, לא מהירות. זה מעיר את האצבעות.

• סולמות פשוטים בקצב איטי: בחרו סולם שאתם מכירים (סולם פנטטוני זה מצוין להתחלה). נגנו אותו הלוך ושוב. כל תו עם פריטה מתחלפת (מטה-מעלה). שוב, לאט! התמקדו שהצליל של כל תו יהיה נקי וברור. יד ימין ויד שמאל עובדות יחד כמו צוות חלומות.

הקדישו לחימום 5-10 דקות לפני כל אימון רציני.

האצבעות שלכם יודו לכם.

טוב, הן לא באמת ידברו, אבל פחות יכאב להן.

3. תרגילי אצבעות שהם הסוד השמור של גיבורי גיטרה (ולא, זה לא כואב כמו שזה נשמע. אולי קצת.)

תרגילי מהירות לא חייבים להיות הסולו הכי מהיר בעולם מינוס 200 BPM.

הם יכולים להיות די פשוטים.

אבל הם חייבים להיות עקביים.

ושוב, נחשו מה? מבוססים על העיקרון של “לאט זה מהר”.

אלה כמה חברים שתפגשו הרבה בדרך למהירות:

תרגיל ה’עכביש’: הפחד הכי גדול של הורים, החבר הכי טוב שלכם?

דיברנו עליו בחימום, אבל הוא שווה סעיף משלו.

מתחילים על מיתר נמוך (נניח, מיתר E עבה).

אצבע 1 על שריג מסוים (נגיד 5).

אצבע 2 על השריג הבא (6).

אצבע 3 על השריג הבא (7).

אצבע 4 על השריג הבא (8).

עכשיו לנגן: אצבע 1, 2, 3, 4 (כל אחת על השריג שלה, עם פריטה).

ואז לזוז ימינה: אצבע 1 עוברת לשריג 6, אצבע 2 לשריג 7, וכו’. לנגן שוב 1-2-3-4 בשריגים החדשים.

ממשיכים לאורך המיתר.

כשהגעתם לסוף המיתר? עולים למיתר הבא ומתחילים מאותה פוזיציה (אותם שריגים). ואז יורדים בחזרה.

אפשר גם ללכת אחורה (4-3-2-1).

ואפשר גם לשנות את הפוזיציה ההתחלתית (1-3-2-4, 4-2-3-1… זה משפר קואורדינציה פלאים!).

העיקר: לשמור על קצב אחיד (עם מטרונום!!!), צליל נקי, ולאט בהתחלה.

זה תרגיל שבונה כוח אצבעות, דיוק, וקואורדינציה בין הידיים.

הוא אולי משעמם לפעמים.

אבל הוא עובד כמו קסם שחור (בקטע טוב).

סולמות: לא רק ללמוד בעל פה, אלא לרוץ עליהם!

סולמות הם אבן יסוד.

הם כמו האלפבית של המוזיקה.

ככל שאתם מכירים יותר סולמות ויותר צורות שלהם על הצוואר, ככה יש לכם יותר “מילים” לדבר איתן.

וגם, הם תרגיל מצוין למהירות וסיבולת.

בחרו סולם (סולם מז’ור, מינור, פנטטוני).

בחרו “פוזיציה” (אזור מסוים על הצוואר שבו אתם מנגנים את הסולם).

ונגנו אותו הלוך ושוב.

עם מטרונום.

בפריטה מתחלפת (Alternate Picking) – כל תו מטה, כל תו מעלה. זה קריטי למהירות.

התחילו בקצב שהכל נשמע נקי וברור.

כשהצלחתם לנגן כמה פעמים בלי טעויות, העלו את המטרונום ב-5 BPM.

חזרו על זה.

עולים לאט לאט.

כשתגיעו למהירות שאתם מתחילים לטעות בה? ירדו 5 BPM בחזרה. זה ה’סף’ שלכם לרגע זה.

תתאמנו על הסף הזה כמה זמן עד שתצליחו לעבור אותו.

אל תתפתו לדלג על שלבים.

זה כמו לנסות לבנות בניין קומות בלי בסיס.

ארפג’ים: לפרק את האקורד לרסיסים (מהירים!)

ארפג’ו זה פשוט לנגן את צלילי אקורד מסוים, אחד אחרי השני, במקום כולם ביחד.

נניח, אקורד דו מז’ור: C-E-G.

במקום לנגן אותם יחד, מנגנים C… ואז E… ואז G… ואז אולי C גבוה יותר… ואז יורדים.

זה תרגיל מעולה לקואורדינציה בין הידיים וגם ל’מפות אצבעות’ על הצוואר.

זה גם נשמע הרבה יותר מוזיקלי מסולמות כרומטיים משעממים.

אתם יכולים להתאמן על ארפג’ים בכל מיני צורות – הלוך ושוב, בדילוגים, ועוד.

שוב, עם מטרונום!

לאט בהתחלה!

להתמקד בניקיון הצליל!

4. יד ימין בפוקוס: פריטה מתחלפת, אקונומי וכל החברות הטובות

הרבה מתמקדים רק ביד שמאל (הזו שעל השריגים).

אבל יד ימין (הזו עם המפרט) היא קריטית למהירות וסיבולת.

פריטה לא יעילה תעצור אתכם גם אם האצבעות שלכם על יד שמאל מהירות כמו פלאש.

שיטות פריטה שכדאי להכיר (ולתרגל):

פריטה מתחלפת (Alternate Picking): האמא של כל הפריטות המהירות

זו השיטה הבסיסית והחשובה ביותר.

כל תו שאתם מנגנים מקבל כיוון פריטה הפוך מהתו שלפניו.

תו ראשון: מטה.

תו שני: מעלה.

תו שלישי: מטה.

וכך הלאה.

בלי לחשוב. זה צריך להיות אוטומטי.

זה דורש תיאום מוחלט בין הידיים.

כשיד שמאל לוחצת על תו, יד ימין פורטת אותו.

כשיד שמאל עוברת לתו הבא, יד ימין כבר בדרכה לפרוט אותו בכיוון ההפוך.

תרגלו את זה על מיתר אחד.

פשוט לנגן אותו תו שוב ושוב, מטה-מעלה-מטה-מעלה.

עם מטרונום!

דגש על קצב אחיד ופריטה נקייה.

אחר כך, עשו את זה על סולם או על תרגיל עכביש.

זו אבן יסוד.

אל תדלגו עליה.

פריטת אקונומי (Economy Picking): כשרוצים לחסוך בתנועות (ולא בכסף)

השיטה הזו משלבת פריטה מתחלפת עם “סוויפ” (Sweeping) כשעוברים מיתרים.

הרעיון הוא לחסוך בתנועה של המפרט.

לדוגמה, אם אתם פורטים 3 תווים על מיתר אחד (מטה-מעלה-מטה) ועוברים למיתר גבוה יותר:

בפריטה מתחלפת רגילה, התו הראשון על המיתר החדש יהיה בפריטת מעלה.

באקונומי פיקינג, אם הפריטה האחרונה על המיתר הקודם הייתה מטה, הפריטה הראשונה על המיתר החדש תהיה גם מטה (כי זה חוסך את תנועת המעלה באוויר).

אם האחרונה הייתה מעלה, הראשונה על החדש תהיה מעלה.

זה נשמע מסובך, וזה קצת.

אבל זה יכול לעזור להשיג מהירות על מנגינות שמבנות על מעבר מהיר בין מיתרים (כמו ארפג’ים).

אל תתחילו עם זה! קודם תשלטו בפריטה מתחלפת.

פריטת סוויפ (Sweep Picking): בשביל הצליל המפל מים (והפציעות הנפשיות בהתחלה)

זו השיטה לנגן ארפג’ים מהירים שבה המפרט “מטאטא” על פני כמה מיתרים בתנועה אחת רציפה (מטה או מעלה).

דמיינו שאתם מנגנים אקורד, אבל במקום לפרוט את כולם יחד, אתם פשוט מורידים את היד עם המפרט על כל המיתרים ברצף מהיר.

בזמן שהמפרט עובר על מיתר, יד שמאל לוחצת על התו הנכון עליו, ומיד מרפה כשעוברים למיתר הבא.

זה דורש תיאום פסיכי בין הידיים.

הצליל חייב להיות של תו בודד בכל פעם שהמפרט עובר, לא של אקורד שלם.

כשזה מצליח, זה נשמע מדהים.

כשזה לא? זה נשמע כמו אקורד מרוח מגעיל.

זה תרגיל למתקדמים יותר.

אל תתבאסו אם בהתחלה זה נשמע נורא. כולם עוברים את זה.

השורה התחתונה: שימו פוקוס על יד ימין!

היא לא רק מפרטת, היא קובעת את הקצב ואת הדיוק שלכם במהירויות גבוהות.

5. סיבולת: איך לא להתמוטט באמצע הסולו? (הסוד הוא אימון שרירים, מוזיקלי!)

כמו ספורטאי שצריך לרוץ 90 דקות בלי להתנשף כמו לווייתן יבש,

גם גיטריסט צריך לנגן שיר שלם (ואפילו סט!) בלי שהאצבעות שלו יתחילו לרעוד ולהתבלבל.

זה לא רק עניין של מהירות, זה עניין של כוח וסיבולת.

אימוני סיבולת לידיים (אבל אל תלכו לחדר כושר עם הגיטרה, זה נראה מוזר):

להחזיק את זה לאורך זמן: אקורדים ובארה

לנגן אקורדים עם בארה (Barre Chords) זה תרגיל סיבולת בפני עצמו.

האצבע המורה שלכם (או כל אצבע שיוצרת את הבארה) צריכה ללחוץ חזק ואחיד על כמה מיתרים בו זמנית.

פשוט להחזיק אקורד בארה נקי במשך 30 שניות, ואז 45, ואז דקה.

התחילו עם כאלה קלים (נניח F מז’ור בשריג 1) ועברו לכאלה קשים יותר.

זה בונה כוח ביד שמאל וסיבולת באצבע המורה.

לנגן שירים שלמים: היישום האולטימטיבי

הדרך הכי טובה לבנות סיבולת היא… לנגן!

בחרו שירים שמאתגרים אתכם קצת מבחינת קצב או מעברים מהירים.

נסו לנגן אותם מההתחלה ועד הסוף בלי לעצור.

זה מאלץ אתכם לשמור על הדיוק והקצב לאורך זמן.

גם אם בהתחלה אתם מנגנים אותם לאט יותר מהקצב המקורי, המטרה היא לסיים אותם נקי.

בהדרגה, תצליחו לנגן שירים ארוכים ומורכבים יותר.

תרגול עם מטרונום לפרקי זמן ארוכים: החבר הקשוח

קחו תרגיל (סולם, ארפג’ו, תרגיל עכביש).

בחרו קצב קבוע (אפילו לא מהיר מדי).

ונגנו אותו במשך 2-3 דקות רצוף.

בלי לעצור.

בלי להתבלבל.

פשוט לשמור על הקצב והדיוק.

זה בונה סיבולת מנטלית ופיזית.

בהתחלה זה מרגיש כמו נצח.

אבל לאט לאט זה הופך להיות קל יותר.

6. טעויות נפוצות שגורמות לגיטרה לבכות (ואיך לייבש לה את הדמעות בהומור!):

כולנו עושים טעויות.

זה חלק מתהליך הלמידה.

מי שאומר שהוא לא עושה טעויות, או שהוא משקר, או שהוא רובוט.

והוא בטח לא מצחיק.

אבל לדעת מה הטעויות הנפוצות יכול לעזור לכם לצחוק עליהן (ואז לתקן אותן, כמובן).

הרשימה הלא מלאה של פאשלות קלאסיות בדרך למהירות (והפתרונות המצחיקים פחות):

• מתח מיותר: אתם לוחצים על המיתרים חזק מדי? הידיים שלכם קפוצות? הכתפיים צמודות לאוזניים? תירגעו! מתח זה האויב הגדול של המהירות והסיבולת. הוא מתיש אתכם מהר, גורם לטעויות, ואולי אפילו יכול לגרום לפציעות. נשמו עמוק. שחררו את הידיים. לחיצה מינימלית על המיתרים שנותנת צליל נקי זה כל מה שצריך. דמיינו שהידיים שלכם הן נוצות. נוצות מהירות!

• אי שימוש במטרונום: “אה, אני מרגיש את הקצב בבטן!”. בטח, בטח. כשהבטן שלכם תהיה מתוכנתת כמו מכונה שוויצרית, נדבר. המטרונום הוא החבר הכי טוב שלכם בבניית קצב אחיד ומהירות הדרגתית. אם לא תתאמנו איתו, תנגנו מהר ומבולגן (או לאט ומבולגן). אין קיצורי דרך.

• תרגול מרושל: לנגן תרגיל מהר, גם אם הוא נשמע כמו קטסטרופה? זה לא אימון. זה הרס עצמי. אתם בעצם מאמנים את האצבעות שלכם לעשות טעויות. תמיד להתמקד בניקיון קודם. אם זה לא נקי לאט, זה בטח לא יהיה נקי מהר. נקודה.

• להתאמן יותר מדי זמן ברצף: הידיים שלכם הן לא מכונות (עוד לא, לפחות). הן צריכות מנוחה. אימון איכותי של 30-60 דקות עדיף בהרבה על אימון מרושל של 3 שעות שמסתיים בכאבים ותסכול. קחו הפסקות קצרות כל 20-30 דקות.

• השוואה לאחרים: “אבל יובל בן ה-12 כבר מנגן פי 3 יותר מהר ממני!”. קודם כל, יובל בן ה-12 כנראה מתאמן 6 שעות ביום ואין לו חיים חברתיים (בקטע חיובי, כמובן!). לכל אחד יש קצב משלו. תתמקדו בהתקדמות שלכם. אתם בתחרות רק עם עצמכם של אתמול.

זכרו: לצחוק על הטעויות זה בסדר. להישאר תקועים עליהן? פחות.

שאלות בוערות (ותשובות שיגרמו לכם לצחוק, אולי):

שאלה: האצבעות שלי קצרות מדי! אני יכול לנגן מהר בכלל?

תשובה: בטח! ג’אנגו ריינהארט איבד שימוש בשתי אצבעות ועדיין הפך לאחד הגיטריסטים הגדולים בהיסטוריה. זה לא עניין של אורך, זה עניין של אימון, דיוק, וניצול יעיל של התנועה. האצבעות שלכם אולי לא יגיעו לשריגים בצורה הכי דרמטית, אבל הן לגמרי יכולות לנוע מהר עליהם. יש טכניקות התאמה. אל תוותרו בגלל גנטיקה שלא בחרתם בה.

שאלה: כמה זמן אני צריך להתאמן ביום כדי לראות תוצאות?

תשובה: האמת? עקביות חשובה יותר מזמן. 15-20 דקות ביום, כמעט כל יום, עדיפות על אימון ענק פעם בשבוע. אם אתם יכולים להשקיע 30-60 דקות ביום, זה מצוין. אבל גם קצת זה טוב. העיקר לא לוותר.

שאלה: האם אני חייב להיות מטורף על מטאל כדי לרצות לנגן מהר?

תשובה: ממש לא! נגינה מהירה קיימת בכל ז’אנר – ג’אז, בלוז, פופ, קאנטרי, אפילו מוזיקה קלאסית! וזה לא רק לנגן סולואים מהירים. לפעמים זה היכולת לנגן מעבר קצר ומהיר בין אקורדים בצורה נקייה, או ליווי קצבי ומהיר. מהירות היא כלי, לא מטרה בפני עצמה (אלא אם המטרה שלכם היא לנצח בתחרות הגיטריסט המהיר בעולם, ואז כנראה שכן, תצטרכו קצת מטאל בחיים).

שאלה: זה תמיד הולך לכאוב?

תשובה: בהתחלה? כן, כנראה קצת. במיוחד קצות האצבעות מיד שמאל, והשרירים בידיים. זה כמו להתחיל כל ספורט חדש. אבל הכאב הזה אמור להיות נסבל. כאב חזק, דקירה, או כאב מפרקים? זה סימן לעצור! אולי אתם מתאמנים יותר מדי, או לוחצים חזק מדי, או שיש לכם טכניקה לא נכונה. הקשיבו לגוף שלכם. אם משהו כואב ברמה שמטרידה, התייעצו עם מורה לגיטרה או אפילו רופא/פיזיותרפיסט.

שאלה: אני מרגיש שאני לא מתקדם! מה לעשות?

תשובה: זה קורה לכולם! נקרא לזה “רמת ההתקדמות הגיטריסטית הקופאת”. כמה רעיונות: א. חזרו אחורה קצת בקצב, ובנו משם מחדש. ב. נסו תרגילים חדשים. ג. הקליטו את עצמכם (לפעמים כששומעים מבחוץ מבינים יותר). ד. קחו הפסקה קצרה של יום-יומיים (אפילו שבוע!) מהתרגילים האלה וחזרו אליהם רעננים. ה. התייעצו עם מורה – מבט חיצוני מקצועי יכול לעשות פלאים. והכי חשוב: אל תתייאשו!

7. ומה עכשיו? טיפים להמשך המסע המוזיקלי המטורף שלכם:

אוקיי, אז עכשיו אתם יודעים את הבסיס.

אתם מבינים שסבלנות, דיוק, מטרונום, וחימום הם המפתח.

אתם אפילו יודעים איך לצחוק על טעויות (או לפחות לבכות פחות).

אז איך ממשיכים מכאן?

• תתאמנו בכיף: אם זה לא כיף בכלל, לא תתמידו. מצאו תרגילים שאתם מתחברים אליהם יותר. שמעו שירים שאתם אוהבים ונסו לנגן קטעים מהירים מהם (בהתחלה לאט!). הפכו את התהליך למשחק.

• תחקרו: יש המון סרטוני יוטיוב, קורסים אונליין, ואפילו ספרים שמתמקדים בטכניקת גיטרה ומהירות. חפשו מורים וגיטריסטים שאתם מתחברים לסגנון שלהם ולדרך הלימוד שלהם. העולם מלא בידע!

• תגוון: אל תתקעו על אותו תרגיל כל הזמן. גוונו בין סולמות, ארפג’ים, תרגילי עכביש, תרגילים על מיתר אחד, תרגילים שמשלבים דילוגי מיתרים. אתגרו את עצמכם בצורות שונות.

• הקליטו את עצמכם: זה כואב, אני יודע. לשמוע את עצמכם מנגנים טעויות זה לא תמיד נעים. אבל זו דרך מצוינת לזהות איפה בדיוק הבעיה (האם זה יד שמאל שלא מדביקה את הקצב? יד ימין שפורטת מרושל? תיאום שגוי?).

• מצאו “מדריכים אנושיים”: אם יש לכם אפשרות ללמוד עם מורה לגיטרה, ולו לכמה שיעורים, זה יכול להיות שווה זהב. מורה יכול לתקן לכם טכניקה לא נכונה שאתם לא מודעים אליה בכלל.

• תזכרו למה התחלתם: כשזה קשה ומתסכל (וזה יהיה!), תזכרו למה בכלל רציתם ללמוד לנגן מהר. דמיינו את עצמכם מנגנים את הסולו שתמיד חלמתם עליו. המוטיבציה הפנימית היא הדלק הכי טוב.

• אל תשכחו לנגן מוזיקה!: כל התרגילים האלה מצוינים, אבל המטרה היא לנגן שירים! הקדישו זמן גם לנגן דברים שאתם אוהבים, אפילו אם הם לא דורשים מהירות מסחררת. זה מחבר את הכל ביחד ונותן טעם לכל העבודה הקשה.

זכרו, מסע הגיטרה הוא מסע ארוך.

הוא מלא עליות, ירידות, קטעים שטוחים ומשעממים, ופסגות מדהימות.

בניית מהירות וסיבולת זה רק חלק אחד מהמסע הזה.

אבל זה חלק סופר מספק.

אז קדימה!

תתחילו לאט.

תתמידו.

תצחקו על הטעויות.

ותיהנו מהדרך.

בקרוב מאוד, תראו תוצאות.

ותגלו שהאצבעות שלכם מסוגלות לדברים שלא חשבתם עליהם.

בהצלחה!

ואל תשכחו להזמין אותי להופעה הראשונה שלכם.

אני אביא אטמי אוזניים, ליתר ביטחון.

וגם פרחים.

אולי.

לכו להתאמן!