רוצים ללמוד לנגן בס? מצוין! הגעתם למקום הנכון. רק אל תצפו שזה יהיה קל כמו להזמין פיצה בלחיצת כפתור. זה קצת יותר מורכב. אבל היי, זה גם הרבה יותר מספק! במיוחד כשתצליחו סוף סוף לנגן משהו שנשמע פחות או יותר כמו השיר המקורי. או לפחות לא כמו חתול שנדרס על ידי טרקטור. המדריך הזה נועד להפוך את המסע הזה לקצת יותר נעים. ובעיקר, קצת פחות מאיים. נלמד איך לקרוא את ה”שפה הסודית” של הבסיסטים. כלומר, טאבים. כן כן, אותם שורות ומספרים שנראים בהתחלה כמו קוד לפצצת אטום. אז שבו נוח. קחו אוויר. ואולי גם איזה חטיף. הולכים לצלול פנימה. ואל תדאגו, אנחנו נצא מזה יחד. בלי פגע (כנראה).
השאלה הגדולה: למה ללמוד טאבים בכלל? (רמז: לא בשביל להרשים דייט ראשון)
טוב, בואו נהיה כנים לרגע. כשאנשים חושבים על מוזיקה, לרוב הם מדמיינים גיטריסטים סולו פרועים, זמרים עם קול אלוהי או מתופפים שמפרקים את הבמה. מי חושב על הבסיסט? לרוב רק מוזיקאים אחרים. או ההורים שלהם. והאמת, זה קצת מעליב. כי הבס הוא עמוד השדרה של השיר! הוא הגרוּב! הוא מה שגורם לראש לזוז! אז למה ללמוד לקרוא טאבים לבס? פשוט מאוד. בשביל לדעת *מה* לנגן כדי לגרום לראש לזוז. ובשביל לא להיראות כמו דחליל אבוד בחזרה עם הלהקה. אם יש לכם להקה. אם לא, בשביל לא להיראות כמו דחליל אבוד מול המגבר בחדר.
טאבים מול תווים: קרב ענקים (או ננסים?)
אז יש את הדרך ה”רשמית”. קריאת תווים. זה כמו ללמוד שפה שלמה מההתחלה. עם כללי דקדוק, סימני פיסוק מוזרים ויכולת לשרוף שעות על דף אחד. זה חשוב, זה בונה, זה נהדר. אבל רגע. מישהו פה רוצה להתחיל לנגן משהו *עכשיו*? מישהו רוצה להרגיש שהוא לא בזבז את כל הכסף על הבס רק כדי לתלות אותו על הקיר כאביזר אופנה? בדיוק. בשביל זה המציאו את הטאבים. תחשבו על זה כמו קיצור דרך. מפה פשוטה שאומרת לכם “שים אצבע פה, עכשיו פה, ועכשיו תפרוט”. בלי לדעת אם התו הוא דו או רה או אם הוא חצי או רבע. קצת כמו לוותר על לימודי נהיגה תיאורטיים ולעבור ישר ל”לחץ על הגז, עכשיו תפנה ימינה”. זה אולי לא הדרך הכי אקדמית, אבל זה בהחלט הדרך הכי מהירה להתחיל להשמיע צלילים שנשמעים קצת כמו מוזיקה.
אז מה זה לעזאזל “טאב”? (מדריך הישרדות למאותגרים)
תראו, טאב זה פשוט תרשים. קווים ומספרים. זה הכל. זה לא מדע טילים. למרות שלפעמים זה מרגיש כאילו צריך תואר בהנדסה גרעינית בשביל לפענח אותו. כל קו מייצג מיתר בבס שלכם. המספרים על הקווים אומרים לכם באיזה סריג (פריט) ללחוץ על המיתר הזה. וזה בערך זה. נו, אמרתי שזה פשוט, לא?
פענוח הצופן: קריאת הטאב הראשון שלכם (אל תדאגו, זה לא מתפוצץ)
טוב, בואו ניגש לעניינים. נניח שיש לכם טאב מול העיניים. הוא נראה בערך ככה:
G|-----------------| D|-----------------| A|---5-5-7-7-------| E|-0---------0-3-5-|
נכון, זה נראה כמו עבודת אמנות מודרנית של גן ילדים. אבל יש לזה היגיון. בואו נפרוט את זה (סלחו לי על משחק המילים הנוראי).
הקווים: לא סתם קישוטים
ברוב הטאבים לבס (של 4 מיתרים סטנדרטיים), יהיו לכם 4 קווים אופקיים. כל קו מייצג מיתר. מאיזה כיוון? תלוי לרוב איך הכותב בחר לייצג את זה, אבל הדרך הכי נפוצה (והכי הגיונית לדעתי) היא שהקו התחתון הוא המיתר הכי עבה (מיתר E) והקו העליון הוא המיתר הכי דק (מיתר G). לפעמים תראו ליד הקווים אותיות (E, A, D, G) – זה עוזר לזהות. אם לא, אז תזכרו: הקו התחתון הוא המיתר הכי נמוך (E) והקו העליון הוא המיתר הכי גבוה (G). קצת כמו סולם, רק הפוך למה שהייתם מצפים אולי. תתמודדו.
- הקו התחתון ביותר: מיתר E (הכי עבה, הכי נמוך)
- קו אחד מעל: מיתר A
- קו אחד מעל: מיתר D
- הקו העליון ביותר: מיתר G (הכי דק, הכי גבוה)
המספרים: ה-GPS של האצבעות שלכם
עכשיו החלק הכי חשוב. המספרים על הקווים. כל מספר אומר לכם באיזה סריג (פריט) ללחוץ על המיתר הספציפי הזה. מספר 0? זה אומר לנגן את המיתר פתוח (open string). בלי ללחוץ על אף סריג. רק לפרוט. זה כמו נקודת ההתחלה שלכם. מספר 1? ללחוץ על הסריג הראשון. מספר 5? ללחוץ על הסריג החמישי. הבנתם את הרעיון? זה פשוט מספר. הסריג שבו האצבע שלכם אמורה להיות. מספר=סריג. לא מסובך. נכון?
קריאה משמאל לימין: כמו לקרוא ספר (או הוראות הפעלה)
הטאב נקרא כמו שאתם קוראים את הפסקה הזו. משמאל לימין. המספרים מופיעים בסדר שבו אתם צריכים לנגן אותם. לפעמים תראו מספרים שמופיעים אחד מעל השני על מיתרים שונים. זה אומר לנגן את כל הצלילים האלה ביחד. כלומר, לנגן אקורד. כן, גם בבס אפשר לנגן אקורדים. למרות שזה פחות נפוץ ויכול להישמע קצת… בוצי… בטונים הנמוכים. לרוב תנגנו צליל בודד אחרי צליל בודד. אבל אם אתם רואים מספרים בעמודה אחת, זה אקורד. שוב, לא מדע טילים. פשוט תעקבו אחרי המספרים, סריג אחר סריג, מיתר אחר מיתר, משמאל לימין. קל, לא?
מעבר לבסיס: סימנים מיוחדים וקשקושים מוזרים (שיגרמו לכם להישמע כמו מקצוענים)
החיים היו פשוטים אם זה היה רק קווים ומספרים. אבל מוזיקה היא עולם עשיר! אז יש עוד כמה סימנים שאתם עשויים לפגוש בטאבים. אל תיבהלו. הם לא נושכים. רובם די אינטואיטיביים ברגע שמבינים את ההיגיון.
האמר-און ופול-אוף: הדרך הקלה להישמע מהירים
נניח שאתם רואים משהו כזה:
G|-----------------| D|-----------------| A|-----5h7---------| E|-0h3-------------|
ה-“h” הקטנה הזו בין שני מספרים? זה Hammer-On. פטישון. זה אומר לנגן את הצליל הראשון (3 על מיתר E בדוגמה השנייה), ואז, בלי לפרוט שוב, להקיש בחוזקה עם אצבע אחרת על הצליל השני (7 על מיתר A בדוגמה הראשונה, 3 על מיתר E בדוגמה השנייה). הצליל השני נוצר פשוט מההקשה. זה נשמע חלק וזורם. מגניב, אה?
עכשיו, הפול-אוף (Pull-Off). זה ההפך. מסומן לרוב על ידי “p”.
G|-----------------| D|-----------------| A|-----7p5---------| E|-3p0-------------|
פה אתם מנגנים את הצליל הראשון (7 על מיתר A, 3 על מיתר E), ואז, בלי לפרוט שוב, אתם “מושכים” את האצבע שמחזיקה את הצליל הראשון הצידה או למטה. המשיכה הזו גורמת למיתר לרטוט ולצליל השני (5 על מיתר A, 0 על מיתר E – המיתר הפתוח) להישמע. קצת כמו לקרוע פלסטר, רק עם צליל נחמד. גם זה גורם לכם להישמע מהירים ומקצוענים.
טיפ פרו: האמר-און ופול-אוף הם החברים הכי טובים של הבסיסט המתחיל שרוצה להישמע טוב בלי לשבור אצבעות מפריטות מהירות.
בנדים וסליידים: מוסיפים טעם (ונמנעים מתסמונת מנהרת שורש כף היד)
עוד סימנים נפוצים:
G|-----------------| D|---------7b9-----| A|-----5s7---------| E|-3/5-------------|
ה-“b” הקטנה אחרי המספר (7b9)? זה Bend. כיפוף. אתם לוחצים על הסריג הראשון (7 על מיתר D), פורטים, ואז, תוך כדי שהצליל נמשך, אתם דוחפים או מושכים את המיתר הצידה עם האצבע שמחזיקה אותו כדי שהצליל יעלה בגובה. המספר אחרי ה-b (9) אומר לכם *לאיזה גובה* לכופף. במקרה הזה, אתם מכופפים את צליל הסריג 7 עד שהוא נשמע כמו צליל הסריג 9. זה מוסיף טאץ’ בלוזי או רוקי. תרגלו בעדינות בהתחלה, שלא תשברו מיתר או אצבע.
והלוכסנים (/ או \)? אלה סליידים. החלקה. סלייד למעלה (3/5 על מיתר E) אומר לנגן את הצליל הראשון (3), ואז, בלי להרים את האצבע מהמיתר ובעודכם לוחצים עליו, להחליק אותה בצורה חלקה אל הסריג השני (5). סלייד למטה (5\3 או 7s5 על מיתר A) זה אותו דבר, רק בכיוון ההפוך. מחליקים מסריג גבוה יותר לסריג נמוך יותר. זה נשמע כמו שזה נשמע – החלקה חלקה מצליל אחד לשני. שימו לב, יש סוגים שונים של סליידים (עם פריטה על הצליל הראשון בלבד, עם פריטה על שני הצלילים וכו’), אבל ההחלקה היא העיקר.
השתקות ורעשים אחרים: כוח המינימליזם (לפעמים)
לפעמים תראו “x” על קו מסוים.
G|-----------------| D|-----------------| A|-x-x-5-5-x-x-----| E|-------------0-3-|
ה-x הזה? זה אומר השתק את המיתר. אל תיתן לו לצלצל. בבס זה קריטי לגרוב. זה יכול להיות פשוט על ידי נגיעה קלה במיתר עם האצבעות כדי למנוע ממנו לצלצל, או טכניקות השתקה מתקדמות יותר. ה-x אומר “תפרוט את המיתר הזה, אבל שהוא ישמע כמו דפיקה קצרה ועמומה, לא צליל ברור”. זה מוסיף פאנקיות. או סתם מבטיח שהשיר לא ישמע כמו בלגן אחד גדול.
יש עוד סימנים, כמו ויברטו (נשיקה קטנה ליד המספר, לרוב גל קטן), אבל אלה שכיחים פחות למתחילים או קל להבין אותם בהקשר. לרוב, אם תראו סימן מוזר, חפשו “סימן [הסימן המוזר] בטאבים לגיטרה בס” בגוגל. רוב הסיכויים שתמצאו הסבר מהיר. אין צורך לשבור את הראש.
מוקשים ושגיאות מצחיקות (שיקרו לכם, צפו לזה)
ללמוד טאבים זה לא תמיד ורוד ופלאפי. יש מלכודות. בורות. והרבה רגעים שתשאלו את עצמכם “למה לעזאזל אני עושה את זה?”. בואו נדבר עליהם כדי שתהיו מוכנים. וכדי שתרגישו טוב יותר לגבי עצמכם כשזה קורה.
חידת הקצב: איפה שהטאבים קצת חלשים (ואתם נראים כמו פלמ”חניק)
הנה הבעיה העיקרית עם טאבים. הם אומרים לכם מה לנגן (איזה צליל, על איזה מיתר וסריג). אבל הם לרוב לא אומרים לכם מתי ואיך. אין בהם סימני קצב מפורטים כמו בתווים. אין צלילים של רבע, שמינית, חצי וכו’. המספרים פשוט מופיעים ברצף. וזה מבאס. כי זה אומר שאתם חייבים להקשיב לשיר המקורי! לא, ברצינות. אי אפשר ללמוד שיר רק מטאבים. אתם חייבים לשמוע את הקצב של הבס בשיר ורק אז להשתמש בטאב כמפת דרכים לאן לשים את האצבעות. מי שמנסה לנגן שיר רק מטאב, בלי להקשיב לקצב המקורי, נשמע בערך כמו רובוט תקוע. או חתול שנדרס על ידי טרקטור (אה, הנה זה שוב). אז זכרו: טאבים + אוזניים = מוזיקה. טאבים בלבד = כאוס קצבי.
טאבים גרועים: המקבילה המוזיקלית לפייק ניוז
יש טאבים טובים. יש טאבים פחות טובים. ויש טאבים גרועים. טאבים שכתבו אנשים שיכורים בחצות, או כאלה שסמכו על הזיכרון של דוד שלהם שראה את הלהקה מנגנת פעם בטלוויזיה. טאבים עם טעויות. עם סימנים חסרים. עם מיתרים הפוכים. זה קורה. הרבה. אל תתפסו את הטאב הראשון שאתם מוצאים ככתבו הקודש. אם משהו נשמע לכם ממש ממש לא נכון, גם אחרי שהקשבתם לשיר עשרות פעמים וניסיתם לנגן את הטאב… יכול להיות שהטאב פשוט שגוי. נסו למצוא טאב אחר מאתר אחר. זה יחסוך לכם שעות של תסכול ורצון לשבור את הבס על הראש של כותב הטאב המקורי.
הסתמכות יתר: זכרו, יש חיים גם בלי מספרים
טאבים הם כלי מדהים. אבל הם לא הכל. הם לא מלמדים אתכם תיאוריה מוזיקלית (מה זה אקורד, למה הצלילים האלה נשמעים טוב ביחד). הם לא מלמדים אתכם לפתח שמיעה (לזהות צלילים לבד). הם רק אומרים לכם איפה לשים את האצבע. חשוב להשתמש בטאבים כדי ללמוד שירים, כדי להכיר את הצוואר של הבס, אבל אל תפסיקו שם. נסו להתחיל לזהות את הצלילים לפי השמיעה. לנסות להבין למה הטאב נראה ככה. זה יהפוך אתכם לבסיסטים טובים יותר. לא רק קוראי טאבים אוטומטיים.
מרכיבים את הכל ביחד: השיר הראשון שלכם! (סביר להניח שזה לא “Stairway to Heaven”)
אז עכשיו אתם יודעים מה זה טאב ואיך לקרוא את הסימנים הבסיסיים. יאללה, בואו ננגן משהו! רגע. לא כל שיר מתאים לשיר ראשון. אל תתחילו עם סלאפ פאנקי מטורף או סולו בס של ג’אז מודרני. תתחילו עם משהו פשוט.
בחירת הקורבן שלכם (השיר, לא חבר ללהקה)
בחרו שיר עם קו בס פשוט. איטי יחסית. בלי יותר מדי קפיצות בין מיתרים וסריגים. שירי רוק קלאסי משנות ה-60 או ה-70 הם לרוב נקודת התחלה מצוינת. שירי פאנק פשוטים. משהו כמו “Stand By Me” של בן אי. קינג, או “Smoke on the Water” של דיפ פרפל (אף בסיסט לא ניגן את השיר הזה כשהתחיל, נכון? 😉), או “Another One Bites the Dust” של קווין. חפשו טאבים לשירים כאלה. טאבים למתחילים. זה המפתח.
לאט וביסודיות: זה לא מרוץ (אלא אם כן אתם רוצים לשבור שיא עולם בשגיאות)
מצאתם שיר? מצאתם טאב? יופי. עכשיו, תקשיבו לשיר המקורי! שוב ושוב. ותנסו לנגן את הטאב לאט. ממש לאט. קודם צליל-צליל. בלי קצב בכלל. רק כדי שהאצבעות יתרגלו למקומות הנכונים. רק אחרי שאתם מצליחים לנגן את רצף הצלילים הנכון, תנסו להוסיף את הקצב. בהתחלה לאט. עם מטרונום אם יש לכם (או אפליקציה למטרונום, יש מיליון כאלה חינם). תגבירו את הקצב בהדרגה רק כשאתם מרגישים בנוח.
הקשיבו, הקשיבו, הקשיבו! (האוזניים הן בודקות הטאבים הטובות ביותר שלכם)
כשאתם מנגנים את הטאב, תקשיבו לעצמכם. האם זה נשמע כמו בשיר המקורי? האם הקצב נכון? האם יש זמזומים או צלילים לא נקיים? האוזניים שלכם הן הכלי החשוב ביותר. הן אלה שיגידו לכם אם אתם בדרך הנכונה. אל תסמכו רק על הטאב. סמכו גם על מה שאתם שומעים. אם משהו נשמע “אוף”, סיכוי טוב שהוא באמת “אוף”.
הדרך הארוכה והמפותלת (בלי תמלוגים מהביטלס)
ללמוד כלי נגינה זה מסע. זה דורש סבלנות. התמדה. והרבה רצון לא לוותר כשהכל נשמע כמו אקראי לחלוטין. הנה כמה טיפים שיעזרו לכם להישאר על המסלול.
תתאמנו, תתאמנו, תתאמנו (כן, זה מתיש, אבל זה עובד)
אין קיצורי דרך פה. כדי להשתפר, אתם חייבים להתאמן. עדיף קצת כל יום מאשר הרבה בבת אחת. 15-30 דקות אימון ממוקד יכולות לעשות הבדל ענק לאורך זמן. אל תתייאשו אם משהו לא יוצא מיד. זה לוקח זמן. לכולם. גם לבסיסטים הכי טובים בעולם לקח זמן להגיע לאן שהגיעו (אלא אם כן הם היו חייזרים, אז אולי פחות). פשוט תרימו את הבס כל יום ונסו לנגן משהו. אפילו סולמות. כן, סולמות. הם חשובים. הם כמו תרגילי כושר לאצבעות ולשמיעה. משעמם, אבל עובד.
אל תפחדו להישמע נורא (זה חלק מהתהליך, סמכו עליי)
בהתחלה, רוב הסיכויים שזה לא ישמע מדהים. אולי אפילו די נורא. צלילים עמומים. זמזומים. קצב עקום. זה טבעי לגמרי! אף אחד לא נולד יודע לנגן. גם המוזיקאים הכי טובים בעולם נשמעו נורא כשהתחילו. זה חלק מהעניין. אל תתנו לזה לייאש אתכם. צחקו על זה. הקליטו את עצמכם כדי לשמוע איפה צריך להשתפר (ואז תמחקו את ההקלטה מיד כדי למנוע מבוכה עתידית). זה בסדר להישמע נורא. זה אומר שאתם לומדים.
מצאו את השבט שלכם (או סתם עצבנו את החתול)
ללמוד לבד זה קשה. אם יש לכם חברים שמנגנים, תתאמנו יחד. זה כיף יותר וגם מדרבן. אם אין לכם, חפשו קהילות אונליין. פורומים. קבוצות פייסבוק. שתפו את ההתקדמות שלכם. שאלו שאלות. קבלו טיפים. זה עוזר לדעת שאתם לא לבד במסע הזה. ואם כל זה לא עובד, תמיד אפשר לנגן לחתול. לרוב הוא לא שופט. הוא פשוט מנסה להבין איך להפיל את הבס מהסטנד.
שאלות בוערות? יש לנו (כמה) תשובות! (אולי)
בטח יש לכם שאלות. זה הגיוני. הנה כמה מהשאלות הנפוצות ביותר (שחשבנו עליהן).
-
שאלה: מצאתי טאב לשיר של להקה ממש מהירה. למה אני לא מצליח לנגן אותו גם כשאני מקשיב לשיר?
תשובה: ברוכים הבאים למציאות. ייתכן שהטאב טוב, אבל הידיים שלכם עדיין לא בנויות למהירות הזו. זוכרים מה אמרנו על להתחיל לאט? זה המקום ליישם את זה. או שתחפשו שיר אחר, פשוט יותר, בינתיים. זה לא ויתור, זו אסטרטגיה חכמה!
-
שאלה: המספרים בטאב נראים לי בלגן. יש דרך לפשט את זה?
תשובה: בהתחלה זה באמת נראה כמו בלגן. קחו קטע קצר מאוד. 4-8 צלילים. תתמקדו רק בו. תנגנו אותו שוב ושוב לאט מאוד. סריג אחרי סריג. אל תסתכלו על שאר הטאב. חלקו את זה לחתיכות קטנות ונעכלות. המוח והאצבעות יתרגלו בהדרגה.
-
שאלה: אני מוצא טאבים שונים לאותו שיר. איזה מהם נכון?
תשובה: ברוכים הבאים לעולם הפרוע של הטאבים החופשיים באינטרנט! אין ערובה לדיוק. האוזניים שלכם הן השופט העליון. נסו לנגן כמה טאבים שונים לאותו קטע בשיר, ותשוו אותם לשיר המקורי. מה נשמע הכי קרוב? זה כנראה הטאב ה”נכון” ביותר (או לפחות הפחות שגוי).
-
שאלה: האם אני חייב ללמוד תווים אחרי שאני יודע טאבים?
תשובה: “חייב”? לא. “מומלץ בחום”? בהחלט כן. קריאת תווים תפתח לכם עולם שלם של הבנה מוזיקלית, תאפשר לכם לנגן יצירות מורכבות יותר ותיתן לכם את הכלים לתקשר עם מוזיקאים אחרים בשפה אוניברסלית. טאבים הם כלי נהדר ללמידה מהירה של שירים, תווים הם כלי להבנה מעמיקה של מוזיקה. שניהם חשובים בדרכים שונות.
-
שאלה: כמה זמן ייקח לי ללמוד לקרוא טאבים ולנגן שיר פשוט?
תשובה: זה משתנה מאדם לאדם. אם תתאמנו בקביעות (נניח, 15-30 דקות ביום), סביר להניח שתוך כמה ימים עד שבועיים כבר תבינו את הלוגיקה הבסיסית ותצליחו לנגן קווי בס פשוטים מאוד. כדי לנגן שיר שלם בצורה סבירה? אולי עוד שבועיים-שלושה אחרי זה, תלוי בשיר ובכמה אתם משקיעים. הכי חשוב זה לא להתייאש ולהמשיך לנסות.
-
שאלה: אני מצליח לנגן את הצלילים הנכונים, אבל זה לא נשמע טוב כמו בשיר. למה?
תשובה: כנראה שהקצב לא נכון, או שאתם לא מנגנים עם ה”גרוב” הנכון. טאבים, כפי שאמרנו, לא תמיד מסבירים את הקצב או את ה”תחושה” של הנגינה. הקשיבו שוב ושוב לשיר, נסו לחקות את הקצב המדויק של הבסיסט. שימו לב לאיפה הוא מדגיש את התווים, האם הוא משתמש בהשתקות, האם הנגינה חלקה או קטועה. הטאב רק נותן לכם את התווים, את המוזיקה אתם צריכים להכניס בעצמכם.
אז זהו, חברים. עכשיו אתם מצוידים בידע הבסיסי כדי לפצח את קוד הטאבים לבס. זה לא סוף הדרך, זה רק ההתחלה! זכרו להיות סבלניים לעצמכם (ולאצבעות הכואבות שלכם), להקשיב הרבה מוזיקה, ולא לפחד לעשות טעויות. כל טעות היא הזדמנות ללמוד. וכל צליל נכון הוא ניצחון קטן. תיהנו מהדרך. ותזכרו, בסיסטים הם אולי לא תמיד באור הזרקורים, אבל הם אלה שמזיזים את הקהל. אז לכו תזיזו משהו! בהצלחה, ואל תשכחו להזמין אותי להופעה הראשונה שלכם (אני אביא את אטמי האוזניים, סתם ליתר ביטחון. בצחוק. אולי.).