טוב, בואו נודה בזה.
רובנו התחלנו עם הגיטרה כי רצינו לשיר מסביב למדורה, להרשים מישהו בדייט (או לפחות לא להבריח אותו מהר מדי), או סתם כי ראינו איזה אמן מגניב על הבמה וחשבנו לעצמנו: “היי, גם אני יכול לצעוק למיקרופון ולנגן שלושה אקורדים!”
ואז מגיעים לשלב שבו רוצים לנגן שיר שכתוב בסולם פה דיאז מינור עם שבעה במולים וחצי.
ואתם, שמכירים בקושי את דו מז’ור וסול מז’ור שנשמעים בערך כמו חמישה חתולים שנדרסו בו זמנית, מתחילים להזיע.
האצבעות מתחילות לרעוד רק מהמחשבה על אקורדי בארה מורכבים.
החדשות הטובות? יש חבר קטן, מתוחכם וזול יחסית שיכול להציל את המצב.
קוראים לו קאפו.
ולא, זה לא כובע צבאי מוזר, למרות שלפעמים הוא מרגיש כמו הדבר היחיד שמחזיק אתכם מקריירה בתור נגן דרבוקה.
במדריך הזה נצלול לעולם הקסום של הקאפו, נבין למה הוא טוב יותר מאימון פרקי כף יד מטורף, ואיך להשתמש בו כמו שצריך (ובטח לא כמו השכן שמנסה לנעול את הגיטרה שלו עם אטב כביסה).
תתכוננו לצחוק קצת, ללמוד המון, ובעיקר – לפתוח לעצמכם עולם חדש של סאונדים.
בואו נתחיל לפני שהאצבעות יתחילו לבכות.
מה זה בכלל קאפו ולמה הוא לא סתם קישוט יקר?
תחשבו על הקאפו כמו על מפתח קסמים קטן לגיטרה שלכם.
בעיקרון, זה קליפס קטן שאתם מצמידים לצוואר הגיטרה, על אחד הסריגים.
מה זה עושה? זה מקצר את אורך המיתרים האפקטיבי.
במילים פשוטות יותר: זה כאילו שהסריג שעליו שמתם את הקאפו הופך להיות “האגוז” החדש של הגיטרה (החלק הזה למעלה בצוואר ליד הראש, שמפריד בין הסריגים למפתחות הכיוון).
כל המיתרים הפתוחים שלכם (המיתרים שלא לוחצים עליהם בשום מקום) ישמעו פתאום גבוה יותר.
בדיוק כמו לחיצה על סריג רגיל, רק שזה קורה לכל המיתרים בבת אחת.
זה נשמע פשוט, וזה אכן פשוט.
אבל הפשטות הזו היא גאונות טהורה.
אז למה לי להשתמש בדבר המוזר הזה? הרי יש לי אצבעות (כואבות)
זו שאלה מצוינת! ואני שמח ששאלתם (גם אם לא שאלתם, תזרמו איתי).
לקאפו יש כמה מטרות עיקריות, ולפעמים הן אפילו חופפות:
- הזזת הסולם: זו המטרה הכי נפוצה. נגיד שאתם רוצים לשיר שיר מסוים, אבל הסולם המקורי שלו נמוך מדי או גבוה מדי בשביל הקול שלכם (או של מי שאתם מנסים להרשים). במקום ללמוד לנגן את כל האקורדים המסובכים של השיר בסולם החדש, אתם פשוט שמים את הקאפו על הסריג המתאים, ומנגנים את האקורדים המקוריים והקלים יותר. הגיטרה תישמע גבוה יותר, אבל ה”צורות” של האקורדים על הצוואר יישארו זהות! זה כמו לנסוע באוטו לטיול ארוך אבל להשתמש ב-GPS שגורם לכם לחשוב שאתם עדיין קרובים לבית. מבלבל? קצת. יעיל? רצחני.
- פשטות באקורדי בארה: אם אתם עדיין נאבקים באקורדי בארה (מי לא? הם מרגישים כמו התעמלות קרקע לאצבעות), הקאפו יכול להיות הגלגל הצלה שלכם. שימו אותו על סריג גבוה יותר, ופתאום אקורדים כמו F או B יישמעו באותו גובה כמו שהם אמורים להישמע ללא קאפו, אבל אתם תוכלו לנגן אותם בצורות של D או A או E פתוחים! זה פותח עולם שלם של שירים שפעם נראו בלתי ניתנים לנגינה ללא כוח אצבעות של מנוף הידראולי.
- סאונד שונה ורענן: גיטרה שמנוגנת עם קאפו על סריג גבוה יותר נשמעת שונה. יש לה צליל קצת יותר פעמוני, קצת יותר בהיר. זה פותח אפשרויות יצירתיות לסאונד חדש, גם אם אתם מנגנים את אותם האקורדים בדיוק. הרבה אמנים משתמשים בקאפו פשוט בשביל הגוון הצלילי המיוחד הזה, לא רק כדי להקל על עצמם. זה כמו להחליף בגדים כדי להרגיש אחרת, לא רק כי הכביסה התלכלכה.
- אפשרויות ליצירת הרמוניות: במקרה שאתם מנגנים עם עוד גיטריסטים, הקאפו מאפשר לכם לנגן את אותו השיר אבל בפוזיציה אחרת על הצוואר. זה יוצר שילוב צלילים עשיר ומלא יותר, במקום שכולם ינגנו את אותם אקורדי בארה בדיוק באותו מקום. פתאום שני גיטריסטים יכולים להישמע כמו תזמורת קטנה (או לפחות כמו להקת רוק שבאמת יודעת מה היא עושה).
בקיצור, הקאפו הוא לא סימן לחולשה או עצלנות.
הוא כלי חזק ויצירתי.
הוא מאפשר לכם לנגן יותר שירים, לשיר בנוחות רבה יותר, ולגלות צלילים חדשים.
הוא בעצם הופך אתכם למוזיקאים חכמים יותר (ואולי גם קצת פחות מיוסרים מכאבי אצבעות).
כמה סוגי קאפו קיימים? מצעד האופנה של הצוואר
אוקיי, לא כל הקאפואים נוצרו שווים.
יש מגוון סוגים, חלקם קלאסיים, חלקם מוזרים למראה, וכל אחד מהם עם היתרונות והחסרונות שלו (בדרך כלל ביחס לכיס, למראה ולסבלנות שלכם).
1. הקאפו עם הקפיץ (Spring-loaded Capo):
זה כנראה הקאפו שאתם מכירים מהמדף הכי טוב.
נראה כמו תנין קטן או מהדק ציטוט ענק.
פשוט לוחצים עליו, פותחים את הפה שלו, ומצמידים לצוואר.
יתרונות: סופר מהיר וקל לשים ולהסיר. אפשר להזיז אותו בקלות תוך כדי שיר (עם קצת אימון, אחרת זה נשמע כמו סוף העולם). זול בדרך כלל.
חסרונות: הלחץ שהוא מפעיל קבוע, ולא תמיד מתאים לכל עובי צוואר או סוג מיתרים. לפעמים יכול לגרום לכיוון הגיטרה לסטות מעט (בעיקר אם הלחץ חזק מדי). נראה קצת… בסיסי.
2. הקאפו המתכוונן (Adjustable/Screw Capo):
לקאפו הזה יש מנגנון הברגה קטן או גלגלת שמאפשרת לכם לשלוט בדיוק בלחץ שהוא מפעיל.
יתרונות: מאפשר לכם להתאים את הלחץ המושלם לגיטרה שלכם, מה שמפחית סיכוי לזמזום או יציאה מכיוון. יציב ואמין.
חסרונות: פחות מהיר להרכבה ולהסרה מאשר קאפו קפיץ. צריך לפעמים קצת התעסקות עד שמוצאים את הלחץ הנכון.
3. קאפו עם רצועה (Strap/Elastic Capo):
סוג ותיק יותר, לפעמים נראה כמו רצועת בד או גומי עם מנגנון הידוק כלשהו.
יתרונות: פשוט, זול, קל משקל. לפעמים עובד טוב על צוואר גיטרה קלאסית (שהוא רחב יותר).
חסרונות: פחות מדויק בלחץ. יכול להישחק עם הזמן. נראה… וינטג’ (במובן הפחות מחמיא לפעמים).
4. קאפו מיוחד לגיטרה קלאסית/12 מיתרים:
גיטרות קלאסיות וגיטרות 12 מיתרים דורשות לפעמים קאפו עם פרופיל שונה או לחץ רחב יותר כדי לפעול כראוי.
הערה: שימוש בקאפו רגיל על גיטרת 12 מיתרים יכול להיות אתגר אמיתי ולגרום לכיוון לצאת לגמרי משליטה.
5. קאפו חלקי (Partial Capo):
זו כבר רמה אחרת לגמרי, והיא למי שמרגיש הרפתקן.
קאפו חלקי לוחץ רק על חלק מהמיתרים (למשל 3 מיתרים, 4 מיתרים, או אפילו מיתרים לא רצופים).
מה זה נותן? זה פותח עולם אינסופי של כיוונים חלקיים ואקורדים שמעולם לא חשבתם עליהם.
פתאום אתם יכולים לקבל צלילים עשירים מאוד שמשלבים מיתרים פתוחים גבוהים עם אקורדים לחוצים נמוכים.
יתרונות: יצירתיות מטורפת, צלילים ייחודיים.
חסרונות: מבלבל ברמות קשות בהתחלה. דורש הבנה עמוקה יותר של הצוואר והסולמות. נראה כמו פלסטר לצוואר הגיטרה.
השורה התחתונה על סוגים: לרוב האנשים שרק מתחילים להשתמש בקאפו, קאפו קפיץ טוב או קאפו מתכוונן פשוט יעשו את העבודה מצוין.
התחילו עם משהו פשוט ואמין, ורק אם תרצו להתנסות בסאונדים הזויים, תעברו לקאפו חלקי (רק הזהרתי אתכם).
טעויות נפוצות בשימוש בקאפו (וגם איך לא להישמע כמו אסון טבע)
שימוש בקאפו נשמע פשוט, נכון?
ובכן, זה אכן די פשוט.
אבל כמו בכל דבר בחיים, גם כאן יש דרכים לדפוק את זה בגדול.
הנה כמה מהטעויות הנפוצות ביותר, ואיך להימנע מהן (תוך כדי שאנחנו צוחקים על עצמנו קצת):
טעות מספר 1: לשים את הקאפו בדיוק על הסריג.
למה זה רע? הקאפו לא נועד לשבת *על* מטאלי הסריג, אלא *מיד אחריו*, לכיוון גוף הגיטרה.
אם תשימו אותו בדיוק על הסריג, המיתרים לא ייצבטו מספיק טוב, וזה ייצור זמזום נוראי (נשמע כמו דבורה עצבנית כלואה בתוך הגיטרה) או שהצלילים יישמעו עמומים ולא ברורים.
הפתרון: שימו את הקאפו קרוב מאוד לסריג, אבל לא עליו.
תחשבו על זה כאילו אתם “דוחפים” את המיתרים למטה *בצמוד* לסריג, לא *עליו*.
התמונה המנטלית: הקאפו מחבק את המיתרים ודוחף אותם בעדינות על קרש החיתוך (הסריג) מיד לאחר החיתוך.
טעות מספר 2: לא ללחוץ מספיק חזק (או ללחוץ חזק מדי).
למה זה רע? לחץ חלש מדי יגרום לזמזום או מיתרים שלא מצלצלים.
לחץ חזק מדי (בעיקר עם קאפו קפיץ חזק או מתכוונן שסובבתם יותר מדי) עלול לגרום למיתרים לצאת מכיוון ולהישמע… ובכן, מכוון גרוע.
זה כמו לנסות לסגור שקית צ’יפס: חלש מדי – הצ’יפס מתרכך. חזק מדי – השקית נקרעת והצ’יפס נשפך על הרצפה. זה עובד באותה מידה עם מיתרי גיטרה.
הפתרון: השתמשו בקאפו מתכוונן ומצאו את הלחץ המינימלי שעדיין גורם לכל המיתרים לצלצל בצורה ברורה וללא זמזום.
אם יש לכם קאפו קפיץ, בדקו שהוא לא חזק מדי עבור הגיטרה שלכם. לפעמים קאפו זול מדי מפעיל לחץ מוגזם.
צריך למצוא את נקודת האמצע, את “הלחץ המושלם”, כמו בקפה.
טעות מספר 3: לא לכוון מחדש אחרי ששמתם את הקאפו.
למה זה רע? גם הקאפו הכי טוב בעולם יכול להשפיע קלות על הכיוון של הגיטרה, במיוחד על המיתרים הדקים יותר.
אם לא תבדקו ותתקנו, אתם עלולים לנגן שיר שכולו נשמע בסדר… חוץ ממיתר אחד שנשמע כאילו הוא בוכה בשקט בפינה.
הפתרון: אחרי ששמתם את הקאפו על הסריג הרצוי, עברו על המיתרים הפתוחים (המיתרים שעליהם מונח הקאפו) עם טיונר ובדקו שהם עדיין בכיוון.
לרוב צריך רק כוונון קל, אבל זה עושה את כל ההבדל בין סאונד מקצועי לסאונד “כמעט”.
טעות מספר 4: לשכוח באיזה סריג הקאפו נמצא כשקוראים אקורדים.
למה זה רע? זה קורה לכולם. אתם מנגנים שיר עם קאפו על הסריג הרביעי, וכתוב לנגן C.
אתם מנגנים את הצורה של C, אבל שוכחים שהקאפו מזיז את זה ארבעה חצאי טונים למעלה.
פתאום אתם מנגנים שיר במי מז’ור במקום בלה במול מז’ור.
לא נורא אם אתם מנגנים לבד בבית, אבל אם מישהו שר איתכם, הוא עלול לפלוט צלילים מוזרים (או לזרוק עליכם עגבנייה).
הפתרון: תמיד היו מודעים לסריג שבו נמצא הקאפו. תחשבו על הצורות של האקורדים שאתם מנגנים ביחס לקאפו (זה “הסריג האפס” החדש שלכם), אבל תבינו מהו הצליל האמיתי שאתם מפיקים.
אם הקאפו על סריג 4 ואתם מנגנים צורת C, אתם בעצם מנגנים את האקורד E. קאפו על סריג 2 וצורת G זה בעצם A. יש טבלאות שיכולות לעזור עם זה בהתחלה.
זו אולי הטעות הכי מצחיקה (או מתסכלת) שקורית, כי היא גורמת לכל השיר לצאת מכיוון ההרמוני.
טעות מספר 5: להשאיר את הקאפו על הגיטרה כשהיא מאוחסנת.
למה זה רע? השארת הקאפו על הגיטרה לאורך זמן, כשהמיתרים מתוחים, מפעילה לחץ מיותר על צוואר הגיטרה ועל מיתריה.
זה לא יהרוס את הגיטרה בן לילה, אבל לאורך זמן זה יכול לפגוע בצוואר או לצמצם את חיי המיתרים.
וגם, זה פשוט נראה קצת עצלני.
הפתרון: כשסיימתם לנגן, הסירו את הקאפו ושחררו את הלחץ.
אפשר להצמיד קאפו קפיץ לראש הגיטרה (אם הוא לא כבד מדי) כדי שיהיה זמין, אבל לא להשאיר אותו לוחץ על המיתרים.
הגיטרה שלכם תודה לכם.
איפה לשים את הקאפו? המדריך למיקום אסטרטגי
עכשיו שאתם יודעים איך לא לדפוק את זה, בואו נדבר על איפה לשים את הקאפו.
המיקום תלוי בעיקר בשתי סיבות:
- איזה סולם אתם רוצים לנגן בו?
- איזה צורות אקורדים אתם רוצים לנגן (בקלות)?
שאלת מיליון הדולר: באיזה סריג לשים את הקאפו?
זה כמו לשאול איזה רוטב לשים בפלאפל – תלוי בטעם!
אבל הנה קצת היגיון שיעזור לכם:
- טרנספוזיציה (הזזת הסולם): אם אתם רוצים להעלות את הסולם של שיר מסוים בכמות חצאי טונים מסוימת, אתם פשוט סופרים את מספר חצאי הטונים הללו והופכים אותו למספר הסריג. כל סריג שווה חצי טון.
- רוצים לעלות חצי טון? קאפו על סריג 1.
- רוצים לעלות טון שלם (שני חצאי טונים)? קאפו על סריג 2.
- רוצים לעלות שלושה חצאי טונים (טון וחצי)? קאפו על סריג 3.
- וכן הלאה…
- הקלה על אקורדים: אם השיר כתוב בסולם קשה (נגיד, שיר בפה מז’ור עם המון אקורדי בארה), אתם יכולים לחשוב אחורה. איזה סולם *קל* הייתם רוצים לנגן בו (נגיד, דו מז’ור או סול מז’ור)? עכשיו, כמה חצאי טונים צריך לעלות מסולם ה”קל” הזה כדי להגיע לסולם המקורי והקשה? המרחק הזה הוא הסריג שעליו תשימו את הקאפו.
- לדוגמה: שיר בפה מז’ור. סולם דו מז’ור קל. מדו לפה יש 4 חצאי טונים (דו->דו#->רה->רה#->מי->פה). אה רגע, זה 5 חצאי טונים! (דו->דו#->רה->רה#->מי->פה… רגע, בודקים שוב! דו, רה, מי, פה. דו לרה זה טון = 2 חצאי טונים. רה למי זה טון = 2 חצאי טונים. מי לפה זה חצי טון. סה”כ 2+2+1 = 5 חצאי טונים). אוקיי, תשימו את הקאפו על סריג 5 ותנגנו את השיר עם צורות של אקורדים של דו מז’ור (C, G, Am, F וכו’)! זה ישמע כמו פה מז’ור, אבל עם אצבעות פחות כואבות.
- דוגמה נוספת: שיר בסי במול מז’ור. סולם לה מז’ור קל. מלה לסי במול יש חצי טון אחד. אז קאפו על סריג 1 ותנגנו את השיר עם צורות של אקורדים של לה מז’ור.
זו בעצם מתמטיקה בסיסית של סולמות, אבל עם גיטרה וקאפו במקום מחשבון.
הדבר הכי חשוב הוא להתנסות.
שימו את הקאפו על סריג כלשהו, נגנו את האקורדים “הקלים” (צורות של C, G, D, A, E), ותראו באיזה סולם אתם נמצאים.
אם זה לא הסולם שרציתם, תזיזו את הקאפו ותנסו שוב.
עם הזמן, תפתחו אינטואיציה לזה.
האם יש סריגים “פופולריים” יותר? מספרים שיש עליהם הנחות?
בהחלט!
סריגים נמוכים כמו 1, 2, 3, 4, 5 הם מאוד פופולריים כי הם מאפשרים לנגן המון שירים שכתובים בסולמות פופולריים אבל עם צורות אקורדים פתוחות וקלות יחסית (של C, G, D, A, E וכו’).
קאפו על סריג 2 מאפשר לנגן המון שירים שנכתבו לגיטרה עם צורות קלות.
קאפו על סריג 5 מאפשר לנגן בלה מז’ור עם צורות של E, או בדו מז’ור עם צורות של G – מה שפותח המון שירים.
אבל אל תפחדו להגיע גם לסריגים גבוהים יותר, כמו 7 או 9.
זה נותן צליל מאוד שונה ובהיר, ומתאים לז’אנרים מסוימים או סתם כדי ליצור עניין מוזיקלי.
לדוגמה, לנגן את “Hotel California” (אחרי הבית הראשון לפחות) עם קאפו על סריג 7 וצורות של Am ו-E7 נותן לו תחושה אחרת לגמרי מאשר לנגן עם אקורדי בארה רגילים.
שוב, ניסוי וטעייה הם החברים הכי טובים שלכם כאן.
לא רק בשביל לשיר: שימושים יצירתיים ומטורפים (קצת) לקאפו
כבר דיברנו על זה שהקאפו הוא לא רק כלי לעצלנים או זמרים עם מנעד קולי מצומצם (או פשוט כאלה שמתעקשים לשיר שירים שכתובים לסופרן כשהם בריטון).
הוא גם כלי יצירתי מטורף.
שאלת בונוס: מה זה קאפו חלקי ולמה הוא כאב ראש מתוק?
נזכרנו בו מקודם, אבל שווה להרחיב.
קאפו חלקי לא לוחץ על כל המיתרים.
הוא יכול ללחוץ רק על 3 מיתרים (למשל, קאפו Esus שמכסה רק את מיתרי D, G, B), או על 4 מיתרים, או אפילו על מיתרים לא רצופים (אם תצליחו למצוא קאפו כזה).
למה שמישהו יעשה את זה?
כי זה מאפשר לכם לשלב צלילים פתוחים גבוהים (או נמוכים, תלוי איפה הקאפו) עם אקורדים שאתם לוחצים עליהם.
זה יוצר הרמוניות שלא היו אפשריות אחרת.
למשל, שימוש בקאפו שמכסה רק את 3 המיתרים העליונים (G, B, E) על סריג מסוים, תוך כדי לחיצה על אקורדים על המיתרים התחתונים, יוצר סאונד פעמוני ומהדהד שמזכיר לפעמים מנדולינה או סתם משהו קסום ולא מוכר.
שירים רבים בז’אנר הפולק, הבלוגראס והאמריקנה עושים שימוש נרחב בקאפואים חלקיים כדי ליצור את הסאונד הייחודי שלהם.
זה דורש חשיבה אחרת על הצוואר ועל האקורדים, כי הצורות שאתם רגילים לנגן לא עובדות באותו אופן.
אבל אם אתם מחפשים דרכים לחדש את הנגינה שלכם ולגלות צלילים חדשים, קאפו חלקי הוא שדה משחקים מטורף.
היזהרו: זה ממכר ומבלבל בו זמנית.
שימוש בשני קאפואים (כן, גם זה אפשרי)
למוזיקאים הממש הרפתקנים (או המשועממים), אפשר אפילו לשים שני קאפואים על הגיטרה בו זמנית.
אחד יכול להיות קאפו רגיל על סריג כלשהו, והשני קאפו חלקי על סריג אחר.
או אפילו שני קאפואים חלקיים שונים.
האפשרויות לכיוונים “פתוחים” ואקורדים שנוצרים מזה הן כמעט אינסופיות.
הצלילים יכולים להיות מדהימים… או נוראיים. זה היופי בניסוי וטעייה.
זה ממש כמו להמציא את הכימיה מחדש בכל פעם שאתם מזיזים את הקאפואים.
הקאפו ככלי לימודי
שימוש בקאפו יכול גם לעזור לכם להבין טוב יותר את הצוואר ואת היחסים בין הסולמות והאקורדים.
כשאתם מנגנים צורת G עם קאפו על סריג 2, אתם מנגנים A מז’ור.
כשאתם מנגנים אותה צורה עם קאפו על סריג 3, אתם מנגנים סי במול מז’ור.
זה עוזר לחזק את ההבנה של איך הסולמות והאקורדים נעים על פני הצוואר.
זה כמו שיעור גאוגרפיה מהנה במיוחד (אם אתם חושבים שגאוגרפיה יכולה להיות מהנה).
שאלות שמוזיקאים מתחילים (ובעצם כולם) שואלים על קאפו:
הנה כמה שאלות בוערות שאולי יש לכם (או שיהיו לכם בקרוב):
1. האם קאפו זול יעבוד כמו קאפו יקר?
לא תמיד. קאפו זול מדי עלול לא להפעיל לחץ אחיד על כל המיתרים, להיות חלש מדי או חזק מדי באופן קבוע, או להיות עשוי מחומרים שיכולים לפגוע בגיטרה. קאפו טוב לא חייב להיות יקר בטירוף, אבל שווה להשקיע כמה שקלים יותר בקאפו איכותי של חברה מוכרת.
2. האם קאפו יכול להרוס לי את הגיטרה?
שימוש נכון בקאפו איכותי לא יהרוס את הגיטרה. השארת קאפו לחוץ על המיתרים לאורך חודשים ארוכים עלולה לגרום ללחץ מיותר על הצוואר, אבל שימוש רגיל והסרה שלו כשהגיטרה מאוחסנת זה בסדר גמור.
3. האם אני צריך קאפו אחר לגיטרה אקוסטית וחשמלית?
בדרך כלל לא. רוב הקאפואים מתוכננים לעבוד על שני הסוגים. אבל שימו לב לפרופיל צוואר הגיטרה (עגול יותר בחשמליות רבות, שטוח יותר באקוסטיות מסוימות) ולוודא שהקאפו מתאים. קאפואים מסוימים מתוכננים עם פרופיל גומי שמתאים יותר לסוג מסוים של רדיוס צוואר, אבל לרוב זה לא קריטי למתחילים.
4. למה הגיטרה שלי נשמעת קצת מזויפת אחרי שאני שם קאפו?
כנראה שהקאפו מפעיל לחץ חזק מדי על המיתרים וגורם להם לצאת קצת מכיוון. כוונו מחדש את הגיטרה *אחרי* ששמתם את הקאפו.
5. האם כל השירים שמשתמשים בקאפו חייבים להיות שירים שקטים ורכים?
ממש לא! הקאפו משמש המון גם במוזיקת רוק, פופ, קאנטרי ובלוז. הוא יכול להוסיף ברק לסאונד של גיטרת רית’ם גם בשירים קצביים ואנרגטיים.
6. איך אני יודע אם קאפו מתכוונן מתאים לגיטרה שלי?
בדקו את רוחב הצוואר של הגיטרה שלכם. רוב הקאפואים הסטנדרטיים מיועדים לגיטרות אקוסטיות או חשמליות סטנדרטיות. גיטרות קלאסיות דורשות קאפו רחב יותר. אם הצוואר שלכם רחב במיוחד, בדקו את מפרט הקאפו לפני הקנייה.
7. האם אני יכול להשתמש בקאפו על כל סריג?
תיאורטית כן, מעשית פחות. ככל שהקאפו גבוה יותר על הצוואר, המיתרים קצרים יותר, הצלילים גבוהים יותר, והצוואר צר יותר. קאפו על סריגים מאוד גבוהים (מעל 9-10) עשוי להיות קשה להרכבה ולפעמים פחות יעיל, וגם הצליל שמתקבל הוא גבוה מאוד ולפעמים פחות נעים לאוזן בהקשר שירים רגילים.
טיפים להמשך הדרך עם החבר הקטן הזה (הקאפו, לא השכן עם הדרבוקה)
אז עכשיו אתם מכירים את הקאפו, את הסוגים השונים, איך לא לפשל איתו, וקצת על השימושים היצירתיים שלו.
מה עכשיו?
- תתאמנו! קחו שירים שפעם היו לכם קשים, שימו קאפו על סריג שיהפוך את האקורדים לקלים (צורות C, G, D, E, A הן לרוב היעד), ונגנו. תתרגלו להזיז את הקאפו, לכוונון מחדש. זה הופך להיות טבע שני מהר מאוד.
- תתנסו בסולמות שונים: גם אם שיר כתוב בסולם מסוים, נסו לשים את הקאפו על סריג אחר ולראות איך הצליל משתנה. אולי תגלו סולם שמתאים יותר לקול שלכם או יוצר אווירה אחרת לגמרי.
- תקשיבו לשירים: נסו לזהות שירים שבהם משתמשים בקאפו. זה לא תמיד ברור מיד, אבל לפעמים אפשר לשמוע את הגוון הצלילי המיוחד. חפשו “songs with capo” ביוטיוב או בגוגל ותופתעו כמה שירים מוכרים משתמשים בטריק הזה.
- אל תפחדו מקאפו חלקי (אחרי שתהיו בטוחים עם הרגיל): ברגע שתרגישו בנוח עם קאפו רגיל, אם אתם מחפשים הרפתקה, תחקרו את העולם של הקאפואים החלקיים. יש המון מדריכים וסרטונים שמסבירים איך להשתמש בהם ואילו צלילים הם יוצרים. זה כאב ראש כיפי במיוחד.
- ודאו שהקאפו שלכם איכותי: אם אתם שמים קאפו והגיטרה יוצאת מכיוון או מזמזמת בלי סוף, אולי הגיע הזמן לשדרג את הקאפו שלכם. זה השקעה קטנה שיכולה לשפר משמעותית את חווית הנגינה.
לסיכום: הקאפו הוא הגיבור שמעולם לא ידעתם שאתם צריכים
אז הנה זה. המדריך המקיף (והאני מקווה, מצחיק) שלכם לעולם הקאפו.
ראינו שזה לא רק כלי עזר למתחילים או למי שיש לו אצבעות עדינות כמו עלי כותרת.
זה כלי חשוב בארסנל של כל גיטריסט, שמאפשר לכם לנגן יותר שירים, לשיר בנוחות, לגלות סאונדים חדשים, ואפילו להפוך אתכם למוזיקאים יצירתיים ומעניינים יותר.
אז לכו קנו לעצמכם קאפו (או חפשו אחד שזרוק אצל חבר), שימו אותו על הגיטרה, ותתחילו לנגן.
אל תתייאשו אם זה נשמע מוזר בהתחלה, או אם הגיטרה יוצאת מכיוון.
עם קצת אימון והקשבה, הקאפו יהפוך לחבר הכי טוב שלכם בגיטרה.
ועכשיו, לכו ותפיצו את הבשורה!
או לפחות תנגנו כמה שירים יפים (עם קאפו).
בהצלחה!
אה, ואל תשכחו להזמין אותי להופעה הראשונה שלכם. אני אביא אטמי אוזניים. ליתר ביטחון, כן? אתם עדיין בשלבים הראשונים…
סתם צוחק! או שלא.
תעשו מוזיקה!