רגע לפני שאתם צוללים לעולם המופלא של הגיטרה בס, יש החלטה אחת דרמטית שאתם חייבים לקבל.
היא לא פחות חשובה מהשאלה אם ללבוש גרביים עם סנדלים (אל תעשו את זה, אגב).
ההחלטה היא: אצבעות או מפרט?
כן, כן. יש אנשים מוזרים, סליחה, מוזיקאים, שמנגנים בס עם מפרט.
ואל תתנו לאף אחד להגיד לכם שזה “לא בס אמיתי” או שזה רק ל”גיטריסטים שלא הצליחו” (זה נכון, אבל אל תגלו להם).
לנגן בס עם מפרט זה לגמרי לגיטימי.
זה נשמע אחרת.
זה מרגיש אחרת.
ולפעמים, רק לפעמים, זה אפילו קל יותר ללמוד בהתחלה (אל תצטטו אותי על זה).
אם אתם חושבים על הצליל הפאנקי, המחוספס, האגרסיבי, או פשוט מחפשים דרך קצת אחרת להפיק צלילים נמוכים שיגרמו לשכנים שלכם לרקוד (או לבכות), הגעתם למקום הנכון.
ברוכים הבאים למדריך המקיף, ההומוריסטי, והכי פחות רשמי בעולם לנגינה בבס עם מפרט.
בואו נתחיל לפני שמישהו ישנה את דעתו.
הסינדרלה האפלה של עולם הבס: למה דווקא מפרט? (ולא, זה לא כי פספסתם באודישנים לגיטרה)
הודו על האמת. כשאומרים לכם “בסיסט”, אתם כנראה מדמיינים מישהו שמפרט עם האצבעות.
זה כמו לדמיין פסנתרן ואז לגלות שהוא מנגן עם האף.
מוזר, נכון?
אבל האמת היא שלנגינה עם מפרט יש היסטוריה עשירה (בעיקר ברוק, פאנק, מטאל, וכל דבר שצריך קצת יותר “ביס” בסאונד).
בואו נדבר תכלס.
3 סיבות מוצדקות (ועוד אחת שאף פעם לא תודו בה) לנגן עם מפרט:
- צליל אחר לגמרי: מפרט נותן צליל פאנצ’י, חד יותר, עם יותר התקפה. זה קצת כמו להחליף כפפות איגרוף בפטיש קטן (במובן הטוב של הפטיש הקטן). זה חותך דרך המיקס טוב יותר בסגנונות מסוימים. תחשבו על בסיסטים כמו פול מקרטני, כריס סקווייר (YES), ג’ון אנטוויסטל (The Who), או ג’סטין צ’אנסלור (Tool). כולם אגדות. כולם השתמשו (או עדיין משתמשים) במפרט. אז למי אכפת מה השכנים חושבים?
- מהירות ויציבות (פוטנציאלית): לפעמים, במיוחד בקטעים מהירים או ריפים קצביים, מפרט יכול לספק יציבות ומהירות שקשה להשיג עם האצבעות, לפחות למתחילים. זה קצת כמו לנסות לאכול מרק עם מזלג או עם כף. שניהם עובדים, אבל לאחת יש יתרון מובנה במשימה הספציפית הזו.
- פחות כאבי אצבעות (בהתחלה): כן, כן, אני יודע מה אתם חושבים. “אבל מפרט זה קל יותר!”. ובכן, בהתחלה, אולי קצת. זה דורש פחות עור עבה בקצות האצבעות. אבל אל תטעו, כאבי פרק כף היד או האמה הם לגמרי אפשרות ריאלית אם לא מתאמנים נכון. אז זה לא “קל יותר”, זה “כואב במקום אחר”. אבל היי, זה נשמע טוב!
- הסיבה הנסתרת: אתם כבר מנגנים גיטרה עם מפרט ופשוט לא בא לכם להתחיל ללמוד הכל מאפס עם האצבעות. זה בסדר. אף אחד לא ישפוט אתכם. טוב, אולי קצת. אבל בשקט. אנחנו כאן כדי לתמוך בחולשות שלכם (או לפחות למצוא להן תירוץ מוזיקלי).
להחזיק את הדבר הקטן הזה כמו שצריך: אמנות אחיזת המפרט
אוקיי, קיבלתם את ההחלטה האמיצה. קניתם בס (או השאלתם מחבר שלא מבין למה אתם רוצים “גיטרה עם ארבעה מיתרים שמנים”). עכשיו אתם צריכים מפרט.
יש מיליון סוגים. דקים, עבים, גדולים, קטנים, בצבעים זוהרים, עם תמונות של חדי קרן.
לנגינת בס, בדרך כלל רוצים מפרט קצת יותר עבה ממה שמשתמשים לגיטרה חשמלית רגילה. משהו בסביבות 0.88 מ”מ עד 1.14 מ”מ הוא אחלה נקודת התחלה.
מפרט דק מדי ישמע כמו צפצוף של יתוש זועם. מפרט עבה מדי ירגיש כמו לנסות לנגן עם קרש חיתוך.
איך לאחוז במפרט כאילו הוא המפתח לחיים שלכם (כי אולי הוא כן):
- לא אחיזת מוות: הטעות הכי נפוצה? להחזיק את המפרט כאילו הוא עומד לברוח מכם ולספר לשאר המפרטים שאתם חנונים. אל תלחצו עליו בכוח. הוא לא ברחן סדרתי. אחיזה קלה ויציבה זה שם המשחק. תחשבו על זה כאילו אתם מחזיקים ביצה עדינה שאתם רוצים לצייר עליה. עדינה, אבל מספיק יציבה.
- הזווית הקטלנית (במובן הטוב): אל תכו במיתר בזווית ישרה לגמרי. זה יתקע וישמע נורא. נסו להטות את המפרט בזווית קלה (כ-45 מעלות) ביחס למיתר. זה מאפשר לו “להחליק” על המיתר בקלות ויוצר צליל חלק יותר. זה כמו להחליק במגלשה ולא ליפול ישר למטה.
- כמה מפרט מחוץ לאצבעות? לא יותר מדי. בערך חצי סנטימטר עד סנטימטר. מספיק כדי לפרוט, לא מספיק כדי לתקוע לכם בעור. נסו ותראו מה מרגיש לכם טבעי. זה כמו לכוון את השרוכים בנעליים. משהו אישי.
- איפה היד? היד שמחזיקה את המפרט (בדרך כלל ימין אם אתם ימניים) צריכה להיות רגועה. לא מכווצת. המפרק של כף היד צריך להיות חופשי מספיק כדי לאפשר תנועה קלה. תחשבו על זה כאילו אתם זורקים קלף. התנועה מגיעה מפרק כף היד, לא מכל הזרוע כמו איזה רובוט תקוע.
התנועה הקדושה: לפרוט למטה, לפרוט למעלה (ושלא יגידו לכם שזה “רק” גיטרה)
הבסיס של נגינה עם מפרט הוא התנועה הסירוגית. מפרט למטה, מפרט למעלה, מפרט למטה, מפרט למעלה… זה כמו ללכת. שמאל, ימין, שמאל, ימין. אם תפספסו צעד, תפלו (או שסתם תישמעו כאילו דורכים לכם על הגיטרה).
צעדי התינוק (שיובילו אתכם להיות אלופי המפרט):
- פריטה למטה (Downstroke): התנועה הטבעית הראשונה. פשוט תכו במיתר עם המפרט כלפי מטה. התנועה צריכה לבוא מפרק כף היד, לא מכל הזרוע. דמיינו שאתם מוחאים כפיים, אבל רק עם יד אחת והיא פוגעת במיתר. לא בכוח, בזרימה.
- פריטה למעלה (Upstroke): זה החלק שבו מתחילים להתבלבל. אחרי הפריטה למטה, היד חוזרת למעלה, ואז אתם פורטים במיתר שוב, הפעם כלפי מעלה. כן, זה מרגיש מוזר בהתחלה. כמו לכתוב הפוך. אבל זה קריטי. זה מה שנותן את המהירות והקצב.
- הריקוד הסירוגי: תתחילו לאט. קצב אחיד. מטה-למעלה-מטה-למעלה. על מיתר אחד בלבד. תישמעו לצליל. הוא צריך להיות אחיד. אם צליל הפריטה למעלה חלש או נשמע אחרת, סימן שמשהו באחיזה או בזווית לא נכון. תתקנו. זה כמו ללמד ילד לרכב על אופניים – בהתחלה הוא נופל הרבה, אבל בסוף הוא קוונטום ליפ לבדו.
- הקצב, אח הקצב: בס זה קצב. לפני שאתם מנסים לנגן מלודיות, תתמקדו בלשמור על קצב אחיד. השתמשו במטרונום (החבר הכי טוב שלכם, גם אם הוא נשמע כמו שעון מעורר מעצבן). תתחילו על 60 BPM (פעימות לדקה). נשמע כמו שבלול שיכור? מצוין! משם רק משתפרים.
- דילוגי מיתרים: עכשיו תנסו לעבור בין מיתרים. נגיד, מיתר E למיתר A. פריטה למטה על E, ואז פריטה למטה על A. ואז אולי מטה על E ולמעלה על E. ואז מטה על A ולמעלה על A. תתחילו לשחק עם זה. זה כמו ללמוד לקפוץ מעל גדרות קטנות לפני שמנסים את האולימפיאדה.
השליטה הסאונד: איך להישמע כמו אלוהי הבס (או לפחות לא כמו פיל שמנסה לרקוד בלט)
לנגינה עם מפרט יש פוטנציאל סאונד עצום. אתם יכולים להיות עדינים כמו רוח אביבית או אגרסיביים כמו טורנדו זועם. הכל תלוי בשליטה שלכם.
מגבירים, מנמיכים, משחקים: טיפים לשליטה בסאונד שלכם:
- עוצמת הפריטה: כמה חזק אתם מכים במיתר משנה הכל. פריטה קלה תיתן צליל רך ועגול יותר. פריטה חזקה תיתן צליל פאנצ’י, עם יותר הדגשה של “קליק” המפרט על המיתר. זה כמו לחיצת יד. אפשר ללחוץ בעדינות או למחוץ את היד לצד השני. תתאימו למוזיקה.
- מיקום הפריטה: איפה על המיתר אתם פורטים משפיע דרמטית על הצליל.
- ליד הצוואר: צליל עגול, עמוק, רך. מעולה לסול.
- באמצע (מעל הפיקאפים): הצליל הקלאסי, מאוזן, עם נוכחות טובה.
- ליד הגשר: צליל חד, מתכתי, עם הרבה “קליק”. מצוין לפאנק, מטאל, או כשאתם רוצים שהבס שלכם ישמע כמו מכונת ירייה (במובן הטוב).
נסו לפרוט באותה עוצמה במקומות שונים ותשמעו את ההבדל. זה קצת כמו להסתכל על אותו נוף בבוקר, בצהריים ובערב. תמיד יפה, אבל שונה.
- עובי המפרט: כבר דיברנו על זה קצת, אבל מפרט עבה יותר בדרך כלל נותן סאונד עמוק ומלא יותר, בעוד מפרט דק יותר נותן סאונד בהיר ו”פלאפי” יותר. נסו כמה עוביים שונים ותמצאו את האחד שמדבר אליכם (או לפחות לא צורח לכם באוזן).
- סוג המפרט: כן, גם החומר משנה! מפרטים מחומרים שונים (צלולויד, ניילון, פוליקרבונט, אפילו עץ או מתכת) נשמעים שונה. אל תהיו קמצנים, קנו כמה סוגים ותשחקו. זה כמו לבחור את הנעליים הנכונות לריצה, לטיפוס או לרביצה על הספה.
כשזה לא נשמע כמו שתכננתם: טעויות נפוצות ואיך לצחוק עליהן (ואז לתקן)
היי, אף אחד לא נולד אגדת בס עם מפרט. אפילו הגדולים טעו. אולי לא בצלילים, אבל בטח בשלב כלשהו הם פירקו איזה מפרט מרוב תסכול.
5 טעויות קלאסיות (ומה לעשות במקום להתחיל לבכות לגיטרה):
- “אחיזת מוות” (חלק 2): דיברנו על זה, אבל זה כל כך נפוץ שזה שווה חזרה. אם היד שלכם כואבת או מתעייפת מהר, אתם כנראה מחזיקים חזק מדי. תשחררו! נגינה אמורה להיות כיף, לא אימון כושר אובססיבי לפרק כף היד. דמיינו שאתם מלטפים חתול (אם הוא מרשה לכם). עדין, אבל יציב.
- המפרט בורח: הוא עף לכל הכיוונים? נוחת בתוך גוף הבס האקוסטי (ואז צריך לפתוח לו את הבטן כדי להוציא אותו)? זה סימן שאתם מחזיקים או חלש מדי או בזווית נוראית. תחזרו לחלק של “אחיזת המפרט” ותתאמנו לאט. אולי תדביקו אותו בהתחלה עם קצת סלוטייפ, רק בשביל הביטחון העצמי.
- הצליל “תקוע” או “סקראצ’י”: אם זה נשמע כאילו אתם מגרדים את המיתרים עם מסרק ולא פורטים עליהם, זה הזווית. זכרו את ה-45 מעלות הקדושות. נסו להטות את המפרט קצת יותר. לפעמים זה גם קשור לעובי המפרט או לעוצמת הפריטה. שחקו עם כל המרכיבים.
- לא שומעים את הפריטה למעלה: קורה. זה אומר שהפריטה למעלה שלכם חלשה או חסרת דיוק לעומת הפריטה למטה. זה דורש אימון ממוקד. תתאמנו רק על פריטות למעלה על מיתר פתוח. שוב ושוב. עד שזה ישמע חזק וברור כמו הפריטה למטה. זה כמו ללמד את הרגל החלשה שלכם לבעוט בכדור.
- הכל נשמע אותו דבר: אם אתם לא מצליחים לגוון את הסאונד (רך, קשה, ליד הצוואר, ליד הגשר), זה אומר שאתם לא מנצלים את כל היכולות של המפרט. חזרו לחלק על “שליטת הסאונד”. תתאמנו בכוונה לפרוט חזק, חלש, קרוב לגשר, קרוב לצוואר. תרגישו את ההבדל. תתחילו להשתמש בו כדי לצייר עם הצלילים.
כשנגמר המפרט: טיפים להמשך הדרך (ואיפה למצוא עוד, אם הם בורחים לכם כל הזמן)
ללמוד כלי נגינה זה מרתון, לא ספרינט. יהיו ימים שתרגישו כמו בארי גורדי והמיקלובס, ויהיו ימים שתרגישו כמו דלת חורקת במדבר.
איך לא לוותר ולהפוך לאגדת בס עם מפרט (גם אם רק בדמיון):
- להתאמן, להתאמן, להתאמן (ואז לקחת הפסקה): אין תחליף לאימון קבוע. עדיף 15-20 דקות ביום מאשר שלוש שעות מתישות פעם בשבוע. הגוף והמוח זוכרים טוב יותר חזרות קצרות ותכופות. ואם אתם מתעייפים או מתוסכלים, קחו הפסקה! תעשו משהו אחר. תחזרו כשתהיו רעננים. הגיטרה לא בורחת (אלא אם כן שמתם עליה מפרט והוא החליט שהגיע הזמן לצאת לטיול).
- קצב הוא חבר: שוב, מטרונום! השתמשו בו כל הזמן. כשתתאמנו על קצב אחיד, תראו כמה מהר תשתפרו. אל תנסו לנגן מהר מדי בהתחלה. דיוק > מהירות. תבנו את הבית מהיסוד, לא מהגג.
- הקשיבו לבסיסטים עם מפרט: חפשו שירים של האמנים שציינו קודם (מקרטני, סקווייר, אנטוויסטל, צ’אנסלור ועוד רבים וטובים). הקשיבו ספציפית לצליל הבס. נסו לזהות את המאפיינים של נגינה עם מפרט. זה יעזור לכם להבין לאיזה סאונד אתם שואפים.
- אל תפחדו מטעויות: הן חלק מהלמידה. צוחקים על עצמכם, מתקנים וממשיכים הלאה. אם אתם לא טועים, אתם לא מנסים מספיק קשה (או שאתם פשוט גאונים, ואז מה אתם עושים פה? לכו לכבוש את העולם!).
- תרגילים כיפיים: אל רק תחזרו על אותה פריטה למטה-למעלה עד שתשתגעו. מצאו תרגילים שמאתגרים אתכם בצורה כיפית. נסו לנגן סולמות עם פריטה סירוגית. נסו לנגן ריפים פשוטים של שירים שאתם אוהבים. תרגלו מעבר בין מיתרים בקצבים שונים. שמרו על זה מעניין.
- איפה למצוא מפרטים אבודים? בדקו בכיסים של כל המכנסיים שלכם, מאחורי הספה, מתחת לשטיח, בתוך כיס הכינור של השכן (רק אם הוא לא שם לב), ובעיקר – בתוך תיק הגיטרה או הקייס שלכם. תמיד כדאי שיהיה לכם שקית קטנה מלאה במפרטים. הם נוטים להיעלם בקצב של גרביים בכביסה.
5 שאלות ותשובות מהקהל הסקרן (והקצת מבולבל):
האם לנגן בס עם מפרט זה “ללכת בדרך הקלה”?
בהתחלה, אולי חלק קטן מהדברים (כמו לא לפתח שלפוחיות על האצבעות) עשויים להרגיש קלים יותר. אבל לפתח שליטה אמיתית בסאונד, בקצב ובדינמיקה עם מפרט זה מאתגר לא פחות מנגינה באצבעות. זה פשוט אתגר אחר. אז לא, זה לא קל יותר, זה פשוט שונה. ושונה זה טוב!
איזה מפרט הכי טוב לבס?
אין תשובה אחת. זה כמו לשאול איזו פיצה הכי טובה. זה עניין של טעם אישי וסגנון מוזיקה. התחילו עם מפרט בינוני-עבה (בערך 0.88-1.14 מ”מ), מחומר סטנדרטי כמו צלולויד או ניילון. נסו כמה סוגים ועוביים שונים. מה שמרגיש טוב ונשמע טוב לכם זה המפרט הכי טוב.
אפשר לעבור בין נגינה עם מפרט לנגינה באצבעות באותו שיר?
לגמרי! בסיסטים רבים עושים את זה כדי לקבל גווני סאונד שונים. זה דורש תרגול כדי לעשות את המעבר חלק ומהיר. זה כמו להחליף כלי נשק באמצע קרב, אבל במקום להילחם, אתם יוצרים מוזיקה. הרבה פחות מלכלך.
האם אני צריך אצבעות ארוכות כדי לנגן בס עם מפרט?
לא קשור בכלל. אורך האצבעות חשוב יותר ליד שמאל (היד של הסריג). היד שמחזיקה את המפרט צריכה להיות גמישה ובעלת שליטה עדינה. אז אם יש לכם אצבעות קצרות כמו נקניקיות (באהבה, כמובן!), אתם עדיין יכולים להיות אגדות בס עם מפרט.
כמה זמן ייקח לי ללמוד לנגן טוב עם מפרט?
זה תלוי בכמה אתם מתאמנים (ובאיכות האימון) ובמה אתם מגדירים כ”טוב”. אם אתם מתאמנים באופן קבוע וממוקד, תוך כמה חודשים תוכלו כבר לנגן שירים פשוטים ולהרגיש בנוח. כדי להגיע לרמה גבוהה יותר… ובכן, זה מסע של שנים, אבל אל תתנו לזה להרתיע אתכם! כל צליל שאתם מוציאים הוא ניצחון קטן.
סיכום: אז מה למדנו מהמסע הפרוע הזה?
קודם כל, שלנגן בס עם מפרט זה מגניב לגמרי. ושכל מי שאומר לכם אחרת כנראה מקנא.
שנית, שזה דורש קצת הבנה טכנית (אבל בקטנה, ברמה של להבין איך לחמם פיצה במיקרוגל בלי שהגבינה תתפוצץ לכם בפרצוף).
שלישית, שאימון זה חשוב, אבל אל תשכחו ליהנות מהדרך.
רביעית, שמפרטים נעלמים בצורה מסתורית וצריך תמיד שיהיה לכם ספייר.
וחמישית, והכי חשוב: המוזיקה היא שלכם. תחקרו, תתנסו, ותמצאו את הסאונד הייחודי שלכם.
עכשיו לכו, חמושים בידע החדש (ובמפרט, אם לא איבדתם אותו תוך כדי קריאה), וכבשו את עולם הבס!
אל תשכחו את הטיפים, אל תשכחו לצחוק, ובעיקר – אל תשכחו לנגן.
אם הצלחתי להסביר את זה בלי לבלבל אתכם יותר מדי, אתם בטוח תצליחו לנגן את זה.
ובהצלחה! ואל תשכחו להזמין אותי להופעה הראשונה שלכם. אני אביא אטמי אוזניים, ליתר ביטחון… וגם חבילה של מפרטים, למקרה ששכחתם את שלכם.