גיטרות בריטון: כשהבאס והגיטרה נפגשים ליין ונשמעים פשוט… עמוק!
האזינו קשוב היטב.
שמעתם פעם את הצליל הזה שגורם לכם להרגיש כאילו האדמה רועדת?
כאילו כל התווים יורדים לבקר אצל הדוד הקרביסט שלהם במרתף?
ברוכים הבאים לעולם הקסום, המסתורי והממכר של גיטרות הבריטון!
אתם עומדים לצאת למסע חמודי, מצחיק ומלא בסודות אפלים (או לפחות סודות בסולם רה דיאז).
אני יודע, אני יודע.
המילה “בריטון” לבדה עלולה לגרום לכם לדמיין זמר אופרה שמן עם כובע נוצה שצועק “ליברטה!”.
אבל תירגעו.
פה אין צורך בחליפה.
פה יש צורך רק באוזניים סקרניות, אצבעות מוכנות למסע, ואולי קצת אטמי אוזניים לשכנים.
בעוד כמה דקות, לא רק שתבינו מה לעזאזל גיטרת בריטון עושה, אלא גם תתחילו לתכנן את הרכישה הבאה שלכם.
אולי אפילו תגלו שאתם, כל חייכם, חיפשתם את הצליל הזה בלי לדעת מה שמו.
אני, למשל, חשבתי פעם שכל גיטרה שלא צורחת סולו במהירות על-אנושית היא “גיטרה מקולקלת”.
הייתי צעיר, תמים, ועם טעם מוזיקלי של ילד בן 8 שאוהב רוק כבד.
אז אל תדאגו.
אנחנו ננווט אתכם דרך המים העמוקים האלה עם מצפן של הומור, מפה של ידע, והרבה, אבל הרבה קפה.
בואו נצלול.
גיטרת בריטון: מי את ומה את רוצה מחיי?
אוקיי, הבה נשים את הקלפים על השולחן.
או ליתר דיוק, את המיתרים על צוואר הגיטרה.
מהי לעזאזל גיטרת בריטון?
ובכן, תארו לכם שהגיטרה הרגילה שלכם (קראו לה גברת סטראט) יוצאת לדייט עם גיטרת באס (מר באס).
התוצאה?
הבריטון!
ילד הביניים המושלם, הסורר והמגניב שלהם.
הוא לוקח את העומק והשמנמנות של הבאס, ומשלב אותם עם רב-גוניות ומנעד דומה לגיטרה.
מה ההבדל הגדול? הסקאלה, ילדודס, הסקאלה!
ההבדל העיקרי והכי חשוב בין גיטרת בריטון לגיטרה “רגילה” הוא אורך הסקאלה (Scale Length).
במילים פשוטות, זהו המרחק בין אגוז הגיטרה (איפה שהמיתרים מתחילים, ליד הראש) לבין הגשר (איפה שהם נגמרים, בגוף הגיטרה).
בגיטרה סטנדרטית, אורך הסקאלה נע לרוב בין 24.75 ל-25.5 אינץ’.
בבריטון?
אנחנו מדברים על 27 עד 30.5 אינץ’, ואפילו יותר!
למה זה חשוב, אתם שואלים?
כי ככל שהסקאלה ארוכה יותר, כך המיתר יכול להיות מתוח יותר ובכיוון נמוך יותר בלי לאבד את המתח שלו ולהישמע כמו גומייה רפויה.
זה כמו לנסות לנגן על מיתר גיטרה רגילה כשהוא מכוון לסול נמוך – זה פשוט לא עובד!
הוא רופף, הוא מזייף, הוא מיילל מתוך ייאוש.
הבריטון, עם הסקאלה הארוכה והמיתרים העבים שלו, מחזיק את הכיוון הנמוך הזה כמו גנרל בשדה קרב.
היסטוריה קצרה: מאיפה הגיע החנון הכבד הזה?
תתפלאו, אבל גיטרות בריטון לא הומצאו אתמול על ידי חבורת מטאליסטים שרצו להיות יותר “קשוחים”.
הן הופיעו כבר בשנות ה-50 של המאה הקודמת!
חברות כמו דיין (Danelectro) היו חלוצות בתחום, וצליל הבריטון המיוחד שלהן אומץ על ידי אמני סרף רוק, קאנטרי, ופסקולים של סרטים (מי אמר סרטי ג’יימס בונד ולא קיבל בריטון?).
- שנות ה-50 וה-60: שמש, ים, גלישה וצלילי בריטון מלודיים אך עמוקים. דמיינו את עצמכם רוכבים על גל ענק עם סאונד של גיטרת בריטון ברקע. קלאסי!
- שנות ה-70 וה-80: קצת נעלמו מהרדאר הכללי, אבל תמיד היו שם אמנים שניצלו את עומק הסאונד שלהן.
- שנות ה-90 ואילך: בום! עם עליית ז’אנרים כמו נו-מטאל, פרוגרסיב רוק, ומוזיקה אלטרנטיבית, שדרשה כיוונים נמוכים וכבדים, הבריטון חזרה בגדול. פתאום כולם רצו את הצליל המאיים, הבשרי והמלא הזה.
אז בפעם הבאה שמישהו אומר לכם שהבריטון זה רק ל”כסאח”, תנו לו ציטוט היסטורי מרתק ותשאירו אותו פעור פה.
שאלות ותשובות מהירות (כי אין לנו את כל היום)
-
ש: האם גיטרת בריטון היא סוג של גיטרת בס?
ת: ממש לא! זו הטעות הכי נפוצה. גיטרת בס היא כלי אחר לגמרי, עם תפקיד אחר לגמרי בהרכב. הבריטון היא גיטרה, רק שמנה ומגניבה יותר. היא ממלאת פער בין הגיטרה לבס. תחשבו על זה כעל אחיה הגדול והקשוח של הגיטרה, לא בן דודה הרחוק של הבס. -
ש: אני יכול פשוט לכוון את הגיטרה הרגילה שלי נמוך ולקבל צליל של בריטון?
ת: אתם יכולים לנסות. אתם גם יכולים לנסות לרוץ מרתון עם נעלי בית. זה לא יעבוד טוב. הגיטרה שלכם תישמע רפויה, תזייף, והמיתרים פשוט יקרסו מרוב ייאוש. הסקאלה הארוכה והמיתרים העבים של הבריטון הם אלה שמאפשרים את הכיוון הנמוך והמטריף הזה.
כוון נכון, יא גאון: למה כיוון סטנדרטי זה לחלשים?
אוקיי, אז הבנו שהבריטון היא לא גיטרת בס ולא גיטרה רגילה.
היא כולה יצור כלאיים מיוחד.
אבל מה עם הכיוון?
אתם יודעים, מי לה, סי, סול, רה, מי?
קלאסי?
פעם.
הבריטון צוחקת על כיוון סטנדרטי כל הדרך לבנק של התווים הנמוכים.
הכיוונים הנפוצים: זה לא שפה זרה, זה פשוט עמוק יותר
הכיוון הנפוץ ביותר לבריטון הוא רביעית מושלמת מתחת לכיוון סטנדרטי.
במילים אחרות, במקום מי, לה, רה, סול, סי, מי (EADGBe), אנחנו יורדים ארבעה חצאי טונים לכל מיתר.
זה אומר: B, E, A, D, F#, B (סי, מי, לה, רה, פה דיאז, סי).
כן, זה נשמע מסובך.
אבל תאמינו לי, זה ממכר.
ישנם גם כיוונים נוספים, כמובן.
יש מי שמוריד את הכל לחמישית מושלמת (A-D-G-C-E-A), ויש מי שסתם אוהב להתנסות.
היופי בבריטון הוא שהיא מצוינת לירידה לכיוונים חריגים (Drop Tunings) בלי שהמיתרים ירגישו כמו ספגטי מבושל מדי.
תחשבו על דרופ A או אפילו דרופ G, והסאונד עדיין יישאר ברור, פריך ומלא נוכחות.
זה לא פשוט להוריד כיוון בגיטרה רגילה כל כך נמוך ולשמוע משהו שהוא לא רעש לבן.
מיתרים עבים, צוואר ארוך: לא סתם יופי, יש פה היגיון!
כדי לתמוך בכיוונים הנמוכים האלה, הבריטון דורשת מיתרים עבים יותר מהרגיל.
הרבה יותר עבים.
כאלה שאפשר לקשור איתם סירה.
המון נגנים מתחילים עם סט מיתרים שבין 0.012 ל-0.068 אינץ’ (לעומת 0.009-0.042 בגיטרה רגילה).
וכן, זה דורש קצת יותר מאמץ באצבעות, אבל התוצאה?
שווה כל טיפת זיעה.
אורך הסקאלה הארוך, יחד עם המיתרים העבים, הוא שמאפשר לכם לנגן אקורדים נמוכים שפשוט יגרמו לחלונות של השכנים לרעוד בקצב.
הוא נותן לתווים הנמוכים ססטיין (Sustain) ארוך יותר ובהירות שלא תמצאו בשום גיטרה אחרת.
הצליל מלא, עשיר, ואתם מרגישים כאילו אתם מנגנים על משהו עם כוח כבידה משלו.
שאלות בוערות שאולי לא העזתם לשאול
-
ש: אני יכול לשים מיתרים של גיטרת בס על בריטון?
ת: תיאורטית, אולי. מעשית? אל תעשו את זה. מיתרי בס עבים ומסיביים מדי לבריטון. הם לא יתאימו לאגוז או לגשר, והמתח יהיה מוגזם מדי לצוואר. זה כמו לנסות להלביש פיל בחליפה של פינגווין. תמיד השתמשו במיתרים המיועדים במיוחד לגיטרות בריטון. -
ש: האם קשה יותר ללחוץ על מיתרים של בריטון בגלל שהם עבים?
ת: בהחלט. זה דורש קצת יותר כוח אצבעות ומאמץ, במיוחד למתחילים. אבל אל דאגה, כמו כל שריר, האצבעות שלכם יתחזקו. זה כמו ללכת לחדר כושר, רק שהפרס הוא צליל מדהים במקום שרירי בטן. קחו את זה לאט, התאמנו בקביעות, ותראו תוצאות.
למה לנגן על בריטון? 7 סיבות שישנו לכם את החיים (ואת הסאונד!)
אז למה שתטרחו בכלל עם היצור המגושם והמאיים הזה?
הרי יש לכם גיטרה רגילה.
היא נוחה, היא מוכרת, היא לא גורמת לשכנים שלכם לחשוב שאתם מפעילים מקדחת בטון בלילה.
ובכן, חברים יקרים, הנה 7 סיבות חזקות (וכנראה מצחיקות) שיגרמו לכם להזמין בריטון עוד היום.
1. הכוח: כי לפעמים צריך סאונד שיזיז הרים (ולא רק קהל)
אם אתם מחפשים סאונד כבד, מלא, ומאיים, הבריטון היא חיית המחמד החדשה שלכם.
היא מושלמת לריפים מלוכלכים, כבדים ועם נוכחות אדירה.
במטאל, רוק כבד, וכל ז’אנר שדורש “כסאח” אמיתי, הבריטון פשוט שולטת.
היא נותנת לגיטרות הרגילות את הכוח שהן צריכות כדי להרגיש רציניות.
2. מילוי חללים: תפקיד הבריטון בין הבס לגיטרה
הבריטון ממלאת חלל סוני ייחודי בהרכב.
היא נמצאת איפשהו בין גיטרת הבס לגיטרה הרגילה, מוסיפה עומק, עושר ונוכחות ששום כלי אחר לא יכול לספק לבדו.
תחשבו עליה כעל הדבק הסודי שמאחד את הכל, או כעל השכבה הנוספת בעוגת שוקולד עשירה – אתם לא חייבים אותה, אבל אלוהים, כמה שהיא משפרת את החוויה!
3. יצירתיות בלתי מוגבלת: גלו צלילים חדשים
הכיוונים הנמוכים פותחים עולם חדש של הרמוניות וצלילים שאולי לא חשבתם עליהם.
פתאום אקורדים מוכרים מקבלים משמעות חדשה, והריפים שלכם נשמעים גדולים ועוצמתיים יותר.
זה כמו לקבל פלטת צבעים חדשה לגמרי לצייר איתה.
תתכוננו לשעות של ניסויים כיפיים וגילויים מדהימים.
4. אווירה קולנועית: הסאונד של המתח והדרמה
כמו שכבר הזכרנו, הבריטון כיכבה בפסקולים רבים.
הצליל העמוק והמהדהד שלה מושלם ליצירת אווירה אפלה, מסתורית ומתוחה.
אם אתם כותבים מוזיקה למשחקי מחשב, סרטים, או סתם רוצים שהשכן יחשוב שיש לכם יצור מוזר במרתף, הבריטון היא הכלי עבורכם.
5. ססטיין ובס: כי לא רק לזמרות אופרה מותר שיהיה “ווקאל עמוק”
הסקאלה הארוכה והמיתרים הכבדים מעניקים לבריטון ססטיין (Sustain) פנומנלי.
התווים פשוט נשארים באוויר כאילו הם מסרבים להיעלם.
בנוסף, הצליל הבסיסי שלה עשיר יותר בבס, מה שמעניק לה נפח ועושר יוצא דופן.
תחשבו על זה כעל צליל עם חגורת שרירים.
6. סולואים שמנים: סולו שלא רק צורח, אלא גם נוהם
למרות היותה כלי “כבד”, בריטון יכולה להיות מדהימה לסולואים.
הססטיין המוגבר והצליל המלא מאפשרים סולואים מלאי ביטוי ועומק.
במקום סולואים צורמניים ודקים, תקבלו צליל שמן, עשיר ומרגש, שפשוט תופס את תשומת הלב.
זה כמו לראות מתאגרף במשקל כבד עושה תרגילי בלט – מפתיע, מרשים, ויעיל.
7. סתם כי זה מגניב: פשוט עשו את זה!
בואו נודה באמת.
לנגן על בריטון זה פשוט מגניב.
זה לא סטנדרטי.
זה מראה שאתם לא מפחדים לצאת מהקופסה.
וזה נשמע מדהים.
מה עוד צריך בחיים?
הג’ונגל הטכני: איך לא לשבור אצבעות ולשרוד את הבריטון
אוקיי, אז קניתם בריטון (כי אני יודע שהמדריך הזה שכנע אתכם).
מזל טוב!
עכשיו השכנים שלכם כבר בטח מתכוננים להגיש תלונה.
אבל לפני שאתם הופכים לכוכבי הרוק השכונתיים הבאים, יש כמה דברים שצריך לדעת על איך לתפעל את החיה הזו.
טכניקת פריטה: לא סתם לגרד מיתרים, חברים
בגלל המיתרים העבים והמתח הגבוה יחסית, טכניקת הפריטה על בריטון דורשת קצת יותר דיוק וכוח.
- פריטה חזקה וברורה: כדי להפיק את מלוא הצליל והססטיין מהמיתרים העבים, תצטרכו לפרוט בביטחון. לא בקטע של “לשבור את הגיטרה”, אלא בקטע של “להוציא ממנה את הנשמה”.
- פיק (מפרט) עבה: רוב נגני הבריטון מעדיפים מפרטים עבים יותר. הם עוזרים לתפוס את המיתרים העבים בקלות רבה יותר ומעניקים שליטה טובה יותר על הדינמיקה.
- כיוון המגברים: בגלל הצליל העמוק, תצטרכו להתאים את הגדרות המגבר. פחות בס במגבר עצמו ויותר טרבל ומיד (אמצע) כדי שהצליל לא יהיה “בוצי” מדי. זה כמו לכוון טלוויזיה ישנה, רק עם פחות עשן.
לחיצת אקורדים: האצבעות שלכם יודו לכם (אחרי שהן יכאבו)
שוב, המיתרים העבים והצוואר הארוך עלולים להרגיש קצת מוזר בהתחלה.
- לחץ יציב: ודאו שאתם לוחצים על המיתרים ביציבות ובכוח מספק. אחרת, תקבלו זמזום מבאס וצלילים חלשים. זה כמו לנסות לצייר עם מכחול רפוי.
- הרגלי אצבעות: ייתכן שתצטרכו לשנות מעט את הרגלי האצבעות שלכם כדי להסתגל לרווחים הגדולים יותר בין הסריגים, במיוחד בחלק התחתון של הצוואר. קחו את זה לאט, כמו ריצת מרתון (בלי נעלי הבית הפעם).
- אקורדים פתוחים: נשמעים מדהים על בריטון! הם מהדהדים בעוצמה שלא תאמן. אל תפחדו להתנסות בהם.
- אקורדי כוח (Power Chords): אלו הם החברים הכי טובים של הבריטון. הצליל שלהם בשילוב הכיוון הנמוך הוא פשוט אדיר. תתכוננו לשקשק את קירות המטבח שלכם.
טיפים לשורדים מתחילים (וגם מתקדמים שפשוט שכחו)
כולנו עושים טעויות.
אני, למשל, פעם ניסיתי לנגן על בריטון עם מיתרים של גיטרה קלאסית.
היה מצחיק.
ובוכה.
- אל תתייאשו: הבריטון דורשת הסתגלות. זה לא קורה ביום אחד. קחו את זה לאט. התחילו עם תרגילים פשוטים וריפים שאתם מכירים, ופשוט תהנו מהסאונד.
- הקשיבו: שימו לב איך הבריטון שלכם נשמעת עם הגדרות מגבר שונות. נסו מגברים שונים, אפקטים שונים. מצאו את הקול שלה.
- קלינאי תקשורת: לא באמת, אבל אם יש לכם בעיות של צלילים “בוציים” או לא ברורים, נסו להוריד קצת את הבס במגבר ולהגביר את המיד והטרבל. זה הפתרון הקלאסי.
גיטרת בריטון? איזו אחת תתאים לכם (ועד כמה הבנק יסבול?)
אחרי כל הדיבורים על צלילים עמוקים, כוח כבידה ואקורדים שמרעידים לבנים, אתם בטח כבר חולמים על בריטון משלכם.
אבל איזו אחת לבחור?
השוק מוצף.
יש כל כך הרבה אפשרויות.
אל תדאגו.
אני כאן כדי לעזור לכם לנווט בג’ונגל הגיטרות הזה, מבלי שתצאו ממנו עם גיטרה שמכוונת לפולקה.
התקציב שלכם: כי גם סאונד אדיר צריך חשבון בנק פתוח
בואו נדבר בכנות.
כמו בכל כלי נגינה, המחירים יכולים לנוע מכמה מאות שקלים לכמה אלפי דולרים.
- מתחילים ובתקציב מוגבל: חברות כמו Squier, Ibanez (דגמים זולים), או כמה דגמי חברות פחות מוכרות מציעות בריטונים סבירות למתחילים. הן ייתנו לכם טעימה מהעולם הזה בלי לשבור את החיסכונות ששמרתם לטיול לדרום אמריקה.
- נגנים בינוניים ומתקדמים: פה נכנסות לתמונה חברות כמו Schecter, LTD (ESP), או אפילו דגמים מתקדמים יותר של Ibanez. הן מציעות איכות בנייה טובה יותר, פיקאפים משודרגים ונוחות נגינה גבוהה יותר.
- הליגה של הגדולים: Custom Shop, Mayones, Ormsby, ועוד חברות בוטיק יציעו לכם את החלומות הרטובים ביותר שלכם, במחירים שיגרמו לכם למכור כליה (לא מומלץ). אבל הסאונד והאיכות? ללא תחרות.
מה לחפש בבריטון שלכם? לא רק צבע וריח
מעבר לתקציב, יש כמה פיצ’רים שחשוב לבחון:
- אורך סקאלה: ככל שהסקאלה ארוכה יותר (30+ אינץ’), כך הגיטרה מיועדת יותר לכיוונים קיצוניים ונמוכים. אם אתם רוצים משהו “רגוע” יותר, 27-28 אינץ’ יהיו מעולים.
-
סוג הפיקאפים (Pickups):
- Humbuckers (האמבקרים): לרוב מועדפים לז’אנרים כבדים. הם חזקים, עם פחות רעשים ומפיקים סאונד מלא ושמן.
- Single Coils (סינגל קוילס): יותר צלולים, עם צליל פחות “כבד”. טובים יותר לסרף רוק, קאנטרי וצלילים נקיים יותר. בחרו לפי הסגנון שלכם!
- עץ גוף וצוואר: משפיע על הסאונד והססטיין. מייפל, מהגוני, אש… כל עץ מציע תכונות אקוסטיות שונות. זה כמו לבחור יין, רק פחות כאב ראש בבוקר.
- גשר (Bridge): גשר קבוע (Hardtail) לרוב יציב יותר לכיוונים נמוכים. גשר צף (Floyd Rose) אפשרי, אבל דורש יותר כיוונון ותחזוקה בכיוונים קיצוניים.
- נוחות נגינה: הכי חשוב! בסופו של דבר, אתם אלה שתנגנו עליה. קחו אותה לידיים, נסו אותה. אם היא לא מרגישה לכם טוב, עברו לבאה בתור. זה כמו למדוד נעליים.
המלצה חמה: אל תקנו בריטון בלי לנסות אותה קודם!
שאלות בונוס למתלבטים:
-
ש: אני מתחיל לגמרי, כדאי לי להתחיל עם בריטון?
ת: למה לא? אם הסאונד העמוק הוא מה שמדליק אתכם, לכו על זה! קחו בחשבון שזה ידרוש קצת יותר מאמץ באצבעות בהתחלה, אבל אין שום סיבה שלא תוכלו ללמוד. העיקר שזה יהיה כיף. -
ש: האם גיטרת בריטון יכולה להחליף גיטרה רגילה בהרכב?
ת: היא יכולה להשלים אותה, אבל לא להחליף לגמרי. היא מביאה צבע וטקסטורה ייחודיים, אבל לרוב הז’אנרים תצטרכו גם גיטרה רגילה עם הכיוון הסטנדרטי שלה כדי למלא את הספקטרום המוזיקלי. תחשבו על זה כעל צבע נוסף בפלטה, לא על מחיקת כל שאר הצבעים.
שימו לב, חברים: 5 טעויות מתחילים שכולם עושים (ואיך להימנע מהן)
אף אחד לא נולד יודע לנגן על בריטון.
אפילו הנגנים הגדולים ביותר עשו טעויות.
אני, למשל, פעם ניסיתי לנגן קאבר של טיילור סוויפט על הבריטון שלי.
היה קצת… כבד.
אז הנה כמה טעויות נפוצות שאתם יכולים לצחוק עליהן (ואז לתקן):
1. בחירת מיתרים שגויה: לא כל מיתר נברא שווה
הטעות הקלאסית: לנסות לשים מיתרים דקים מדי על הבריטון שלכם, או חס וחלילה, מיתרים של גיטרה רגילה.
זה יגרום למיתרים להיות רפויים, לזייף באופן קבוע, ולהישמע כמו גומייה של תחתונים שנקרעה.
- הפתרון: השקיעו בסט מיתרים המיועד ספציפית לבריטון. חפשו את הטווח 0.012-0.068 (או יותר) כנקודת התחלה. זה לא פלצני, זה חיוני.
2. זלזול בסקאלה הארוכה: זה לא סתם “גיטרה גדולה יותר”
הרבה מתחילים מניחים שאפשר לנגן על בריטון בדיוק כמו על גיטרה רגילה.
הסקאלה הארוכה דורשת הסתגלות למרווחים גדולים יותר בין הסריגים, במיוחד בתחילה הצוואר.
- הפתרון: קחו את הזמן. תרגלו לאט. הרגלי האצבעות שלכם יסתגלו. אל תנסו לנגן סולו סופר מהיר מהיום הראשון. זה כמו ללמוד להרביץ למישהו עם חרב ארוכה אחרי שכל החיים השתמשתם בפגיון.
3. “בוץ” בסאונד: כשהבס משתלט על העולם
בגלל הצליל העמוק של הבריטון, קל מאוד לגרום לסאונד להיות “בוצי” או לא ברור, במיוחד עם יותר מדי דיסטורשן או בס במגבר.
- הפתרון: כוונו את המגבר בחכמה. לרוב, תצטרכו להפחית את הבס ולהגביר את המיד והטרבל כדי שהבריטון תשב טוב במיקס ולא “תבלע” את שאר הכלים. זה כמו להכין קפה: יותר מדי סוכר הורס הכל.
4. ציפיות לא מציאותיות: לא כל שיר נשמע טוב על בריטון
נכון, הבריטון מגניבה.
נכון, היא עוצמתית.
אבל היא לא כלי קסם שיהפוך כל שיר למאסטרפיס אפל.
נסו לנגן “עוגה עוגה” על בריטון.
זה פשוט יישמע כמו עוגה עוגה אבל ביום רע במיוחד.
- הפתרון: תבינו את החוזקות של הכלי. הוא מצוין לדברים מסוימים, ופחות לאחרים. תנו לה לזהור בז’אנרים ובסגנונות שמתאימים לה.
5. הזנחת אימונים: כי גם גיטרה כבדה רוצה אהבה
כמו כל כלי נגינה, הבריטון דורשת אימון והתמדה.
אם תנגנו עליה פעם בחודש, היא תרגיש מוזנחת ותתנקם בכם עם צלילים מזויפים ותסכול.
- הפתרון: תתאמנו בקביעות! אפילו 15-20 דקות ביום יכולות לעשות פלאים. תתפלאו כמה מהר האצבעות והאוזניים שלכם יסתגלו. וזכרו, המטרה היא ליהנות מהתהליך.
שאלות אחרונות (ואולי גם הכי חשובות)
-
ש: אני יכול להשתמש באפקטים רגילים של גיטרה עם בריטון?
ת: בטח! רוב האפקטים יעבדו מצוין, במיוחד דיסטורשן, אוברדרייב, דיליי וריוורב. חלק מאפקטי המודולציה (קורוס, פלנג’ר) יקבלו גוון עמוק ומיוחד בגלל הצליל הבסיסי של הבריטון. נסו הכל! רק שימו לב איך זה משתלב עם הצליל הכללי. -
ש: כמה זמן לוקח להתרגל לבריטון?
ת: זה משתנה מאדם לאדם, אבל לרוב, כמה שבועות של אימון קבוע כבר יגרמו לכם להרגיש הרבה יותר בנוח. אל תצפו להיות מקצוענים תוך לילה, אבל תתכוננו להתאהב מהר מאוד.
טיפים להמשך הדרך: כי המסע רק התחיל (ואנחנו כבר עייפים)
אוקיי, הגעתם עד לכאן.
כל הכבוד לכם!
זה אומר שאתם או רציניים לגבי בריטון, או שאתם פשוט אוהבים לקרוא שטויות על גיטרות.
כך או כך, הנה כמה טיפים שיעזרו לכם במסע המוזיקלי שלכם עם חברכם החדש, הבריטון.
- אל תפחדו לטעות (אבל נסו לא לשבור את הגיטרה): טעויות הן חלק בלתי נפרד מתהליך הלמידה. צחקו עליהן, למדו מהן, והמשיכו הלאה. זה כמו בחיים, רק עם פחות דרמה ופיצויים.
- הקשיבו למוזיקה שמנגנים בה בריטון: חפשו אמנים שמשתמשים בבריטון (מי אמר The Cure? Deftones? Chevelle? Baroness?). נסו לנתח את הסאונד שלהם, את התפקיד של הבריטון במיקס. זה פותח את הראש ומעורר השראה.
- מצאו מורה (או לפחות מדריכים טובים ביוטיוב): אם אתם מתקשים, אל תהססו לבקש עזרה. מורה טוב יכול לחסוך לכם שעות של תסכול. יש גם המון מדריכים מעולים ביוטיוב, רק ודאו שהם לא מלמדים איך לנגן גיטרה עם הרגליים.
- שחקו עם אפקטים: הבריטון מגיבה מדהים לאפקטים שונים. דיסטורשן, פאז, אוברדרייב, מודולציה – כל אלה יכולים להעניק לה גוונים חדשים ומרתקים. אל תפחדו להתנסות. תחשבו על זה כעל צביעת הגיטרה שלכם בצבעים פסיכדליים.
- צרו משהו משלכם: ברגע שאתם מרגישים בנוח, נסו לכתוב ריפים, שירים, או אפילו סתם ג’ינגלים מצחיקים לבריטון. אין דבר מספק יותר מלנגן משהו שיצרתם בעצמכם. אולי תכתבו את הלהיט הבא שלכם שיזיז עולמות, או לפחות יצחיק את החברים שלכם.
- תזכרו ליהנות: בסופו של יום, מוזיקה היא עניין של הנאה. אם אתם לא נהנים, אתם עושים משהו לא בסדר. אז תתרווחו, תכוונו את הבריטון שלכם, ותנו לצלילים העמוקים והמדהימים האלה פשוט לזרום.
סיכום: כבדים על הבריטון, קלים על הלב!
אז הנה זה.
המסע שלנו בעולם הפרוע והעמוק של גיטרות הבריטון הגיע לסיומו.
התחלתם אולי לחשוב שמדובר באיזה כלי נגינה נישתי ומשעמם, או אולי סתם גימיק למטאליסטים עתירי שיער.
אבל אני מקווה שעכשיו אתם מבינים שמדובר ביצירה מוזיקלית מופלאה, ורסטילית ומלאה באופי.
גיטרת הבריטון היא לא רק “גיטרה גדולה יותר”.
היא כלי עם אישיות משלו, קול משלו, ויכולת להרעיד את העולם (תרתי משמע) בצורה ששום כלי אחר לא יכול.
היא דורשת קצת יותר מאמץ, קצת יותר הבנה, אבל היא מחזירה בענק, עם סאונד עשיר, עמוק, וממכר.
אז לכו, חברים.
קנו לכם בריטון (או לפחות תחלמו עליה חזק).
תתנסו, תצחקו על הטעויות שלכם, ותתנו לצלילים המדהימים האלה להוביל אתכם.
ואל תשכחו את ההבטחה: כשתהפכו לכוכבי הבריטון הגדולים הבאים, אני מצפה להזמנה להופעה שלכם.
אני אביא אטמי אוזניים, ליתר ביטחון.
אבל גם מחיאות כפיים סוערות.
בהצלחה, עמוקים שלי!