פורטיסחרוף: שיתוף הפעולה האגדי בין רמי פורטיס לברי סחרוף – מיתוס רוק ישראלי.

אתם עומדים לצלול אל משהו מיוחד. משהו רועש. משהו… פורטיסחרוף. אה כן, וגם משהו מצחיק, מרגש, וקצת מטורלל. אל תדאגו, לא תצטרכו תואר שני במוזיקולוגיה או לדעת לנגן על סנטור כדי להבין. אני מבטיח לכם שהמסע הזה יהיה כיפי יותר מטיול משפחתי לחרמון בשיא החורף, ופחות מאיים מלנסות להרכיב רהיט מאיקאה בלי מדריך. אז למה אתם מחכים? בואו נצא לדרך! בסוף המסע הזה, אולי אפילו תבינו למה אבא שלכם עדיין מדבר על הופעה של פורטיסחרוף משנת 92′. או לפחות, תדעו איך להתחמק מהשיחה באלגנטיות. מבטיח לכם ידע שימושי, הרבה צחוק, ואולי אפילו כמה תובנות על החיים.

אנחנו עומדים לפצח את הקוד הגנטי של אחד הצמדים המוזיקליים המרתקים והמשפיעים ביותר שיצאו מישראל. צמד שהצליח לקחת את הרוק הישראלי, לפרק אותו לחתיכות קטנות, ואז להרכיב אותו מחדש, רק הפוך, עם ניטים ופירוטכניקה. אם אתם חושבים שרוק ישראלי זה רק שלמה ארצי בים המלח, תתכוננו להרחבת אופקים כואבת (אבל כואבת בקטע טוב, כמו אימון כושר שהופך אתכם לחזקים יותר). ברוכים הבאים למדריך המקיף, הלא-קונבנציונלי והכי פחות רציני לפורטיסחרוף. קדימה, בואו נתחיל, לפני שמישהו יגנוב לנו את הגיטרות.

המדריך המטורלל לפורטיסחרוף: כששני ישראלים יצרו רוק אגדי

כשמדברים על רוק ישראלי, אי אפשר שלא להעלות באותו נשימה את השמות רמי פורטיס וברי סחרוף. שני ענקים. שני מטורפים. שני גאונים. והכי חשוב – שני אנשים שפשוט לא יכלו האחד בלי השני, לפחות לתקופות מסוימות. הם כמו יין טוב וגבינה חריפה – כל אחד נפלא בפני עצמו, אבל ביחד? ביחד הם סימפוניה קולינרית (או במקרה הזה, מוזיקלית) שלא מהעולם הזה. בואו נבין איך כל זה התחיל, ומה עומד מאחורי השותפות שהפכה למיתוס.

סולו במינוס: שני בודדים שהפכו לישות אחת

תארו לעצמם שני כוכבים שונים לחלוטין. האחד, רמי פורטיס, הוא כמו כוכב שביט פרוע ובלתי ניתן לחיזוי, עמוס באנרגיה מתפרצת, פאנק בנשמתו, עם נטייה להפוך כל במה למגרש משחקים מסוכן. הוא הגיטריסט של משינה, אבל עם הרבה יותר ניצוצות בעיניים וכאוס בכיסים. השני, ברי סחרוף, הוא יותר כמו ירח מסתורי, שקט, פסיכדלי, עמוק, עם יכולת להפיק צלילים שנשמעים כאילו הגיעו ממימד אחר. הוא המאסטרו של הצלילים האלקטרוניים, הפסיכדליה, והגיטרות המהפנטות. נשמע כמו מתכון לאסון? ובכן, ברוקנרול, אסון זה לפעמים הדבר הכי טוב שיכול לקרות. הם התנגשו, ובמקום להתנפץ, יצרו משהו חדש לגמרי.

השלבים הראשונים: כשניצוץ של כאוס פגש רוגע יחסי

הסיפור שלהם התחיל אי שם בשנות השמונים, כששניהם כבר היו דמויות בולטות בסצנת הרוק המחתרתית של ישראל. פורטיס כבר היה מפורטיסחרוף לבד – עם להקת מינימל קומפקט האירופאית, וסחרוף כבר היה סחרוף – עם להקת קאמבק. אבל הגורל, או אולי איזה מפיק ערמומי עם חוש לדרמה טובה, הפגיש אותם. הם התחילו לעבוד יחד, בהתחלה על פרויקטים סוליסטיים של פורטיס, ומהר מאוד התברר שהכימיה ביניהם היא לא פחות ממטורפת. זה היה כמו לצפות בפרופסור מטורף וגאון כשהוא מגלה נוסחה חדשה לפיצוץ אטומי – רק בגיטרות חשמליות. האם הם ידעו שהם עומדים לשנות את פני המוזיקה הישראלית? סביר להניח שהם היו עסוקים בלהבין איך לכוון את הגיטרות מבלי לשבור אותן. אנחנו, הקהל, הרווחנו.

❓ שאלה בונוס: איך אפשר לתאר את ההבדל בין הסגנונות האישיים של פורטיס וסחרוף לפני שיתוף הפעולה?

תשובה: פורטיס היה יותר פאנקיסטי, אנרגטי, פרוע, עם נטייה לכאוס מבוקר. סחרוף, לעומתו, היה יותר מופנם, פסיכדלי, אטמוספרי, עם סגנון גיטרה ייחודי ומלא עומק. תארו לעצמם את ההבדל בין סופת טורנדו עוצמתית לבין סערה שקטה ומהפנטת – שניהם חזקים, אבל בדרכים שונות לחלוטין. ואיכשהו, הם למדו לרקוד יחד.

כשמטאל פגש פסיכדליה במונית שירות: על הסאונד הייחודי של פורטיסחרוף

הסאונד של פורטיסחרוף הוא פשוט בלתי ניתן לתיאור במילים רגילות. זה כמו לנסות להסביר למישהו שלא טעם פעם מה זה חומוס חם עם פול. יש שם הכל: פאנק, רוק כבד, בלוז, אלקטרוניקה, פסיכדליה, והרבה מילים שצריך לקרוא פעמיים כדי להבין אם הן הגיוניות בכלל. הדבר המדהים הוא שכל זה התערבב יחד לכדי יצירה סופית שהיא גם קוהרנטית, גם מורכבת, וגם פשוט תוקעת אותך לקיר עם צליל עוצמתי.

הגיטרות המדברות: איך שני נגנים כותבים מילון חדש

אם יש דבר אחד שמגדיר את פורטיסחרוף, זו עבודת הגיטרות המטורפת שלהם. זה לא רק סולואים טכניים ומהירים, אלא דיאלוג מתמשך בין שתי נשמות מוזיקליות. פורטיס, עם הגישה הגולמית, המלוכלכת והאנרגטית שלו, “יורה” צלילים כאילו אין מחר. סחרוף, מצדו, בונה שכבות של צליל, אטמוספירות מהפנטות, וריפים שהופכים לחלק מהנוף הפנימי שלכם. הם לא מנגנים “ליד” אחד של השני, אלא “ביחד” – יוצרים צליל גדול יותר מסך חלקיו. כמו סנדוויץ’ שלם עם כל התוספות, כשכל ביס מפתיע מחדש. הם לקחו את המושג “קיר סאונד” והדביקו עליו גרפיטי.

מילים שהפכו לתורה: ליריקה שהיא סכין, נשיקה וחידה

הליריקה של פורטיסחרוף היא סיפור בפני עצמו. לא תמיד קל להבין. לפעמים היא נשמעת כמו שיר ילדים שנכתב על ידי אלכוהוליסט גאון. לפעמים היא חדה כתער, פוליטית בועטת, ולפעמים היא אישית ונוגעת ללב בצורה בלתי רגילה. יש שם הרבה אירוניה, ביקורת חברתית, וגם הרבה חיפוש עצמי. הם לא פחדו לשאול שאלות קשות, או סתם לזרוק משפטים שוברי מוסכמות שיגרמו לכם להרים גבה. אם אתם אוהבים שירים עם מילים קלות לעיכול, אתם בבעיה. כאן תצטרכו לעבוד קצת, אבל התגמול שווה כל מאמץ. זה כמו לפתור תשבץ סודוקו בדרגת קושי אלוהית – כשתצליחו, תרגישו כמו מלך העולם.

הקצב של הטירוף: תופים, בס וכל מה שביניהם

מעבר לגיטרות ולמילים, גם הסקשן הקצבי של פורטיסחרוף הוא אבן יסוד בסאונד שלהם. לרוב מדובר בתופים עוצמתיים ובועטים, שמספקים עוגן יציב (או לפעמים לא יציב, תלוי במצב רוחם) לכל הכאוס המלודי שמתרחש מעליהם. הבס מניע, לפעמים כבד ומסיבי, לפעמים קצבי ופאנקי. יחד, הם יוצרים מעטפת צלילים שלא משאירה אף אדם אדיש. אם אתם מצליחים לשבת בשקט כששיר של פורטיסחרוף מתנגן, כנראה שאתם צריכים לבדוק דופק. וגם אם כן, אתם בטח רוקעים ברגל מתחת לשולחן.

❓ שאלה בונוס: האם השירים של פורטיסחרוף נחשבים ל”שירי קונצנזוס” בישראל?

תשובה: בהחלט לא בהתחלה! הם נחשבו פורצי דרך, חתרניים, ולפעמים אפילו פרובוקטיביים. עם השנים, והודות לכמה להיטים שהצליחו לחלחל, חלק משיריהם הפכו לחלק בלתי נפרד מהפסקול הישראלי, ואף זכו למעמד של קלאסיקות. הם כמו יין שמשתבח עם הזמן, אבל גם כשהיה צעיר, הוא היה עם אופי ייחודי ובועט.

5 אלבומים שאתם חייבים לשמוע לפני שאתם מתאבדים משיעמום

אם אתם רוצים להיכנס לעולם של פורטיסחרוף, הנה חמישה אלבומים שאתם פשוט חייבים לשמוע. כל אחד מהם הוא תחנת חובה במסע המוזיקלי הזה. וכן, אני מזהיר מראש, ייתכן שתתמכרו. וייתכן שתתחילו לדבר בשפה מוזרה. אל תגידו שלא הזהרתי.

“סיפורים מהקופסא”: הפיצוץ שהתחיל הכל (1988)

זה האלבום שהתחיל את הכל. קלאסיקה מיידית, אלבום שצפוי ובלתי צפוי בו זמנית. הוא הציג את הכימיה המטורפת של השניים לעולם, עם שירים כמו “אין קץ לילדות” ו”שועל במנוסה”. זה היה סאונד שונה מכל מה ששמעו אז בישראל, רועש, כועס, אבל גם מלודי ועמוק. אם אתם רוצים להבין מאיפה בא הטירוף – תתחילו כאן. זה כמו לראות את פרק הפיילוט של סדרת טלוויזיה אהובה – בלי זה, אתם פשוט לא תבינו כלום.

“1900?” או “כשהאיידס יגיע”: כשטירוף ואפלה פגשו גאונות (1990)

האלבום השני, שמוכר גם בשם המקורי הלא-פוליטיקלי-קורקט שלו, היה אלבום אפל יותר, ניסיוני יותר, והרבה יותר עמוק. הוא הציג את יכולתם להתפתח, לא לפחד לקחת סיכונים, ולצלול למקומות פחות מוארים בנפש. זה לא אלבום קל לעיכול, אבל הוא מתגמל בענק. אם אתם אוהבים שהמוזיקה שלכם קצת מערערת, קצת חושפת את הקרביים – זה האלבום בשבילכם. זה כמו להתאהב במישהו עם צלקות יפות. לוקח זמן להבין את הסיפור, אבל כשתבינו, לא תצטערו.

“פורטיסחרוף”: המיתולוגיה נולדת מחדש (1992)

האלבום הנושא את שמם, שיצא אחרי הפסקה קצרה, נחשב בעיני רבים לפסגת יצירתם המשותפת. אלבום מושלם, עם המון המון להיטים שחרכו את הרדיו והפכו לאבני דרך ברוק הישראלי. “חלום של קובה”, “רד מעל מסך הטלוויזיה”, “לונדון” – רשימה אינסופית של שירים שאתם כנראה מכירים גם אם לא ידעתם שזה שלהם. זהו אלבום חובה לכל מי שרוצה להבין את ההשפעה העצומה שלהם. זה כמו למצוא קנקן תה מלא זהב בסוף הקשת בענן – פשוט תענוג.

“על המשמרת”: כששני הטיטאנים עשו זאת שוב (2006)

אחרי הפסקה ארוכה שכללה הרבה אלבומי סולו מוצלחים, הם התאחדו שוב ויצרו אלבום מבריק. הוא הראה שהקסם לא נעלם, שהם עדיין יכולים לחדש, לרגש ולבעוט. האלבום הזה הוכיח שהם לא רק זיכרון נוסטלגי, אלא כוח חי ובועט. זה כמו לגלות שסופר שאהבתם חזר לכתוב ספרים, והם עדיין מבריקים כמו פעם. רק עם יותר קמטים ושיער אפור, אבל מי סופר?

“הפוך”: האלבום המפתיע שלא הכרתם (אבל אתם חייבים!) (1999)

רגע, זה לא אלבום פורטיסחרוף קלאסי! זהו אלבום סולו של פורטיס, אבל עם הפקה מוזיקלית מלאה של ברי סחרוף. מה שאומר שזה פחות או יותר אלבום של פורטיסחרוף בתחפושת. הוא מציג צד מעט שונה, עדין יותר לפעמים, אבל עדיין עם טביעת האצבע הייחודית של שניהם. אם אתם רוצים להעמיק קצת יותר, להבין את הניואנסים של שיתוף הפעולה, זה המקום ללכת אליו. זה כמו למצוא פנינה נסתרת בתוך קונכייה – לא ציפיתם לזה, אבל אתם כל כך שמחים שמצאתם.

❓ שאלה בונוס: איך הייתם מתארים את ההשפעה של פורטיסחרוף על הרוק הישראלי?

תשובה: הם פרצו גבולות, הציגו סאונד בינלאומי שלא היה מוכר בארץ, ושילבו אותו עם ליריקה עברית עמוקה ומקורית. הם העניקו לרוק הישראלי בעיטה חזקה בתחת (בקטע טוב, כן?), והראו שאפשר להיות מורכב, פורץ דרך ונגיש בו זמנית. הם למעשה הרימו את הרף לכל מי שבא אחריהם. תחשבו על זה כעל השפים שחשפו את המטבח הישראלי לעולם – אבל במוזיקה.

“אנחנו באים עם השירים!”: חווית ההופעה החיה שתרדוף אתכם בחלומות (בקטע טוב)

להופעה של פורטיסחרוף זה לא סתם ללכת לראות להקה. זה אירוע. זה חוויה. זה כמו ללכת למופע קרקס שבו אתם לא בטוחים אם האריות יאכלו את המאמן או ירקדו טנגו. זה טירוף מוחלט, אבל טירוף שמנוגן בצורה מושלמת. אם לא הייתם בהופעה שלהם, אתם פשוט לא יכולים להגיד שחוויתם רוק ישראלי אמיתי. חבל.

הכאוס המבוקר: רמי קופץ, ברי מהפנט

על הבמה, הדינמיקה ביניהם מגיעה לשיאה. פורטיס הוא הטורנדו. הוא קופץ, צורח, משתולל, מטפס על רמקולים, מרים אבק, ובאופן כללי גורם לכם להרגיש שאתם צופים בהתפרצות געשית. סחרוף, לעומתו, הוא הר הגעש השקט שרושף אש מבפנים. הוא עומד יחסית נייח, עוטף את הקהל בצלילי הגיטרה המהפנטים שלו, ורק מדי פעם מזיז את הראש בתיאום מושלם עם הפורטיסגיה שמשתוללת סביבו. יחד, הם יוצרים מופע שהוא גם מסיבת פאנק מיוזעת וגם מסע פסיכדלי רוחני. כמו לקבל מכה בראש מטיחון, אבל כזה עם נוצות זהב.

פשלות שהפכו למיתוסים: כשרוקנרול פוגש סטנדאפ

חלק מהקסם של ההופעות שלהם הוא שהן אף פעם לא מושלמות. לא בקטע רע, אלא בקטע אותנטי. לפעמים פורטיס יגיד משהו שלא קשור, או שהגיטרה תעשה בעיות, או שמישהו יפיל את המיקרופון. אבל אצלם, זה לא פאשלה, זה חלק מהמופע. זה רק מוסיף לעוד רובד של אישיות וכנות. הם לא מנסים להיות מושלמים, הם מנסים להיות אמיתיים. וזה הרבה יותר מעניין. כמו לראות סרט אינדי מעולה במקום שובר קופות הוליוודי – יש שם נשמה, וגם כמה פגמים קטנים שהופכים אותו למושלם בדרכו שלו.

❓ שאלה בונוס: מה מייחד את ההופעות החיות של פורטיסחרוף מלהקות אחרות?

תשובה: השילוב הבלתי רגיל בין הכאוס המתפרץ של פורטיס לבין הקפדנות והפסיכדליה של סחרוף יוצר חוויה ויזואלית ומוזיקלית ייחודית. האימפרוביזציה, הכנות על הבמה, והדינמיקה הבין-אישית שלהם הופכים כל הופעה לאירוע חד פעמי שלא חוזר על עצמו. תחשבו על זה כמו ארוחת טעימות של שף מטורף – אף פעם לא יודעים מה תקבלו, אבל אתם בטוחים שזה יהיה משהו בלתי נשכח.

מה נשאר לנו מכל הטירוף הזה? המורשת הבלתי מעורערת של פורטיסחרוף

פורטיסחרוף הם לא רק להקה, הם תופעה. הם השפיעו על דורות של מוזיקאים, שינו את האופן שבו אנחנו תופסים רוק ישראלי, והפכו לחלק בלתי נפרד מהפסקול של המדינה. הם הוכיחו שאפשר לעשות מוזיקה מורכבת, לא מתפשרת ובועטת, ועדיין לגעת בקהל רחב. הם הוכיחו שלא צריך להתמסחר כדי להצליח, ושאותנטיות היא המפתח האמיתי. הם הראו לנו שהכל אפשרי, כל עוד יש לכם מספיק כאוס וכישרון.

ההשפעה על הדור הבא: אמנים שהושפעו (גם אם הם לא יודו בזה)

קשה למצוא אמן רוק ישראלי צעיר שלא הושפע בדרך זו או אחרת מפורטיסחרוף. בין אם זה בגישה הבלתי מתפשרת שלהם למוזיקה, בשימוש בצלילים ניסיוניים, או בפשטות באומץ להיות מי שהם – טביעת האצבע שלהם נמצאת בכל מקום. אולי לא תשמעו צליל “פורטיסחרופי” מובהק בכל שיר, אבל תרגישו את הרוח שלהם. הם כמו ההורים המגניבים שבנו את בית הספר, ואז נתנו לילדים שלהם לצייר על הקירות עם ספריי. אמנים צעירים רבים למדו מהם איך לשבור את הכללים ולכתוב ספר כללים חדש משלהם.

פורטיסחרוף והפסקול של ישראל: איך הם חדרו ללב הקונצנזוס?

למרות שהם תמיד היו ונשארו אומני רוק שוליים יחסית, פורטיסחרוף הצליחו לחלחל עמוק לתוך המיינסטרים הישראלי. שיריהם מושמעים ברדיו, בטלוויזיה, ואפילו מופיעים בסרטים וסדרות. הם הצליחו לגעת בנקודות רגישות בחברה הישראלית, להביע ביקורת, לצחוק על עצמם, וליצור אמנות שהיא גם אינטליגנטית וגם נגישה. זה ההישג האמיתי שלהם – להיות גם מחתרתיים וגם אהובים על ידי הקהל הרחב. תחשבו על זה כמו מורד שמוכתר למלך – הוא עדיין מורד בנשמתו, אבל עכשיו עם כתר על הראש.

❓ שאלה בונוס: מהו הדבר החשוב ביותר שפורטיסחרוף תרמו לתרבות הישראלית?

תשובה: הם הוכיחו שבישראל אפשר ליצור רוק מקורי, חכם, מרגש ומורכב ברמה בינלאומית, מבלי להתפשר על הזהות המקומית. הם נתנו קול לכאוס ולשונות, ופתחו את הדלת לאמנים רבים אחרים לבטא את עצמם בחופשיות. הם שינו את המפה, ואנחנו עדיין רוקדים על השבילים שהם פרצו. הם כמו מגדלור לספינות תועות בים הסוער של המוזיקה הישראלית.

אז מה עושים עם כל המידע הזה עכשיו? טיפים לחיים אחרי פורטיסחרוף!

אחרי שצללתם כל כך עמוק לתוך העולם המשוגע של פורטיסחרוף, אתם בטח מרגישים קצת מבולבלים, קצת נרגשים, ואולי קצת רוצים להתחיל לנגן על גיטרה חשמלית. וזה בדיוק מה שאני רוצה שתעשו! הנה כמה טיפים להמשך הדרך, כי המסע המוזיקלי אף פעם לא באמת נגמר. רק משתנה.

איך להאזין כמו מקצוען (או לפחות כמו מישהו שמבין משהו)

הדבר הראשון והחשוב ביותר – תאזינו! אבל לא סתם ברקע. שימו אוזניות טובות, ותנו למוזיקה לעטוף אתכם. נסו לשים לב לפרטים הקטנים: איך הגיטרות מדברות זו עם זו? איך הקצב משתנה? אילו מילים קופצות עליכם? אל תפחדו לחפש את השירים שלהם ביוטיוב, בטידל, בספוטיפיי, או איפה שאתם אוהבים לשמוע מוזיקה. תנו להם עוד צ’אנס. ועוד אחד. וכשתהיו בטוחים ששמעתם הכל, תגלו שיש עוד שכבות. זה כמו לראות סרט טוב שוב ושוב – בכל פעם מגלים פרט חדש.

תנו לזה צ’אנס: המלצות להמשך המסע המוזיקלי

• אלבומי סולו: צללו לעומק לאלבומי הסולו של פורטיס וסחרוף. כל אחד מהם יקח אתכם למסע שונה ומרתק. אתם תגלו שם עולמות שלמים.
• להקות שהושפעו: חפשו להקות ואמנים ישראלים צעירים יותר, ותראו איך הם המשיכו את הדרך שנסללה על ידי פורטיסחרוף.
• הצטרפו לקהילות: יש קהילות רבות של אוהבי מוזיקה, פורומים, קבוצות פייסבוק – הצטרפו, שתפו דעות, גלו דברים חדשים.
• תלמדו כלי נגינה: אם המוזיקה שלהם עוררה בכם השראה, אולי הגיע הזמן לקנות גיטרה? או תופים? או לפחות משרוקית? אף פעם לא מאוחר מדי להתחיל.

אל תפחדו להיות אתם: קריצה לסיום

המסר הגדול ביותר של פורטיסחרוף הוא להיות אתם. לא לפחד להיות שונים, לא לפחד לבעוט, לא לפחד ליצור משהו שמדבר אליכם. בין אם אתם מתכוונים להקים להקת קאברים לשירים של פורטיסחרוף (שאפו!), או סתם לכתוב ג’ינגל למעדן חלב עם גיטרות דיסטורשן – תעשו את זה. תהנו מהתהליך, תלמדו, תצחקו על עצמכם, ותעשו כמה שיותר רעש בדרך. כי בסופו של דבר, זה כל העניין במוזיקה. וגם בחיים, בעצם. תודה שקראתם, ואל תשכחו להזמין אותי להופעה הראשונה שלכם – אני אביא אטמי אוזניים, ליתר ביטחון. קדימה, צאו לדרך ותשגעו את העולם!