הו, חבר'ה. אתם עומדים לצאת למסע. מסע קולי. מסע שירעיד את נשמתכם. ואתם יודעים מה? גם את קירות השכנים, לטוב ולרע. כי היום אנחנו צוללים עמוק. אל תוך העולם הקסום והמטורף של יצירת ה"טון" המושלם. כן, זה המונח המפוצץ הזה. שכל גיטריסט, מהמתחיל המבוהל ועד הסופרסטאר המיוזע, מדבר עליו. כאילו הוא המפתח לכל אושר עלי אדמות. אבל אל חשש. אני כאן. כדי לפשט הכל. להפוך את המסתורין לצחוק. ולהבטיח לכם. שאחרי המדריך הזה. לא רק תבינו מה זה טון. אלא גם תתחילו לבנות אותו. בדרך שתבטא אתכם. צעד אחר צעד. עם חיוך ענקי. אולי קצת עווית מהמאמץ בהתחלה. אבל בעיקר המון, המון כיף. תארו לעצמכם אתכם. מנגנים סולו. והצליל פשוט יוצא לכם מהבטן. זה לא סתם חלום. זה אפשרי לגמרי. בלי להיות מהנדס חלל. ובלי למשכן כליה. אז תכינו את האצבעות. תחממו את המגברים. כי הולך להיות רועש. מצחיק. ומאוד, אבל מאוד, מלמד.
הצליל שלך מחכה לך: מסע סאונד מטמטם עם גיטרה, מגבר ואפקטים
הגיטרה – לא רק עץ ושישה מיתרים (או שבעה, או שמונה… מי סופר?)
נתחיל מהבסיס, חברים. הגיטרה. זה כלי הנגינה שלכם. החברה הכי טובה שלכם (חוץ מהפיצה, כמובן). היא לא סתם חתיכת עץ עם מיתרים. היא הפה שלכם. דרכה אתם מדברים. דרכה אתם צועקים. ואם אתם מתאמנים מספיק, גם שרים. אבל איך בוחרים את ה"פה" הנכון? או איך מבינים מה ה"פה" הקיים שלכם מנסה להגיד לכם?
סוגי גיטרות: האקוסטיות שמשקיטות את הקהל מרוב יופי, החשמליות שמכסחות
יש בעולם הזה שני סוגי בני אדם: אלה שאוהבים אקוסטיות, ואלה שאוהבים חשמליות. ויש כמובן את אלה שמתלבטים כל החיים. אל תדאגו, זו לא בחירה לחיים ולמוות. אלא אם כן אתם מנגנים בחתונות ומגיעים עם חשמלית והרכבים לפול פאז. זה יהיה מוות חברתי. אבל בואו נהיה רציניים לדקה, הגיטרה היא הנקודת פתיחה לטון שלכם.
- גיטרות אקוסטיות: אלה החברים הנאמנים של המדורות, קמפינג, ושירים נוגים על אהבה נכזבת. הצליל שלהם טבעי, חם, ולרוב לא דורש מגבר (אלא אם כן אתם רוצים שישמעו אתכם בהופעה באצטדיון, ואז כן, תצטרכו מגבר אקוסטי). יש קלאסיות (עם מיתרי ניילון, עדינות נפש), ויש פלדה (דרדנאוט, ג'מבו – אלה שנותנות בראש).
- גיטרות חשמליות: וכאן נכנס הרעש. והסטייל. וההופעה. החשמליות תלויות לחלוטין במגבר ובאפקטים כדי להישמע כמו משהו. בלעדיהם, הן רק עץ שקט עם מיתרי מתכת. אבל אוי, כמה שהן יכולות לדבר! יש סטראטוקסטר (צליל פעמוני, ורסטילי), לס פול (סמיך, רוקיסטי), טלקסטר (חד, פאנקי), ועוד המון. כל אחת עם אופי משלה, ממש כמו בני אדם. רק עם יותר כפתורים.
עץ, פיקאפים וכל מה שביניהם: איך הגיטרה שלך מדברת (או צועקת)
אתם חושבים שעץ זה רק עץ? תחשבו שוב! סוג העץ בגיטרה שלכם משפיע בצורה משמעותית על הסאונד. מייפל, מהגוני, אש, רוזווד – לכל אחד יש טביעת אצבע אקוסטית משלו. אבל החלק הכי חשוב בגיטרה חשמלית, מעבר לעץ, הם הפיקאפים.
הפיקאפים הם למעשה מיקרופונים קטנים שקולטים את הרעידות של המיתרים והופכים אותן לאות חשמלי. יש שני סוגים עיקריים:
- סינגל קויל (Single Coil): צליל בהיר, חד, פעמוני. קצת נוטים לרעוש (Hum) כשהם לבד. הגיבורים של הבלוז והפאנק.
- האמבקר (Humbucker): שני סינגל קוילים מחוברים יחד כדי לבטל את הרעש (Hum-bucker!). צליל עבה, חם, עם יותר אאוטפוט. המלכים הבלתי מעורערים של הרוק והמטאל.
השילוב של עץ טוב ופיקאפים מתאימים זה כמו קבוצת כדורגל מנצחת – כל אחד עושה את תפקידו, וביחד הם מביאים את הגביע. במקרה שלנו, את הסאונד המטמטם.
מה לחפש בגיטרה הראשונה שלך (חוץ מצבע שמתאים לגרביים)?
הכי חשוב? שתהיה נוחה לכם. תנסו כמה שיותר גיטרות. אל תתביישו. תיכנסו לחנות. תשבו. תנגנו (גם אם זה רק אקורד אחד, או אפילו סתם תפרטו על מיתר בודד). תרגישו אותה. האם הצוואר נוח ליד שלכם? האם היא קלה מדי או כבדה מדי? הצבע? יבוא אחר כך. או שאפשר תמיד לצבוע (לא באמת, אבל הבנתם את הרעיון).
שאלה: האם גיטרה יקרה יותר בהכרח תשמע טוב יותר?
תשובה: לא בהכרח. גיטרה יקרה יותר בדרך כלל בנויה מחומרים איכותיים יותר, מוקפדת יותר בהרכבה, ויכולה להישמע נהדר. אבל גיטריסט טוב יכול להוציא סאונד מדהים גם מגיטרה פשוטה. הכל עניין של כישרון, התאמה, והבנה של איך לגרום לכלי לדבר. אל תתפתו למחיר, תתפתו לסאונד.
המגבר – הלב הפועם (והרועש) של הסאונד שלך
טוב, יש לכם גיטרה. יפה. עכשיו אתם צריכים לגרום לה להישמע. כאן נכנס לתמונה המגבר. המגבר הוא למעשה הקול של הגיטרה. בלעדיו, הגיטרה החשמלית שלכם היא בסך הכל רהיט יפה, שיכול לשמש כמתקן לכביסה. תאמינו לי, הייתי שם. אל תתנו לזה לקרות לכם.
הבדלי טרנזיסטור וחיבור: האם אתם טיפוסים של חום או דיגיטל קר?
כמו בחיים, גם בעולם המגברים יש פילוסופיות שונות. יש את ה"וינטג'אים" שחיים בשביל חום של מנורות, ויש את ה"פרקטיקאים" שמעדיפים נוחות של טרנזיסטור או דיגיטל. וזה בסדר גמור!
- מגברי מנורות (Tube Amps): אלו המגברים הקלאסיים, אלה שנותנים צליל חם, עשיר ומלא נשמה. ככל שמעלים את הווליום, המנורות מתחממות ונוצר אוברדרייב טבעי ומהמם. הבעיה? יקרים, כבדים, דורשים תחזוקה (החלפת מנורות מדי פעם) ולא תמיד ידידותיים לשכנים. אבל הצליל… הו, הצליל! זה שווה הכל.
- מגברי טרנזיסטור (Solid State Amps): אלו מגברים אמינים יותר, קלים יותר, וזולים יותר. הצליל לרוב נקי וקריספי, ואין בהם את העיוות הטבעי של המנורות. הם אופציה נהדרת למתחילים או למי שמחפש מגבר "וורקהורס" חזק ולא שובר את הכיס.
- מגברים דיגיטליים / מודלינג (Digital/Modeling Amps): אלה ה"כל יכולים" של עולם המגברים. הם מדמים (מודלים) צלילים של המון מגברי מנורות ואפקטים שונים. אתם מקבלים עשרות מגברים בקופסה אחת. מעולה לאימונים, הקלטות ביתיות ולמי שרוצה גמישות מטורפת בלי לקנות 17 מגברים שונים.
וואטים, רמקולים וכל הבלאגן: כמה רעש אתם באמת צריכים (ואיפה השכנים נכנסים לתמונה)?
וואטים. זה נשמע מפוצץ, נכון? 100 וואט! זה בטח הכי טוב! ובכן, לא תמיד. בדירה ממוצעת, 100 וואט של מגבר מנורות זה כמו פיל בחנות חרסינה. גם 15-20 וואט יכולים להיות רועשים למדי. מגבר קטן יותר (5-10 וואט) יכול להיות מושלם לאימונים בבית, ולתת לכם את האוברדרייב המנורתי המתוק הזה בווליום נסבל. וגם, אל תשכחו את הרמקול – הוא חלק בלתי נפרד מהסאונד. רמקול טוב במגבר פשוט יכול לעשות פלאים.
הכפתורים הסודיים: באס, מיד, טרבל – שלושת המוסקטרים של הטון
בכל מגבר (כמעט) תמצאו את שלושת הכפתורים האלה: Bass, Middle, Treble. אלו הם הקוסמים של הסאונד שלכם. הם שולטים בתדרים השונים:
- Bass (בס): שולט על התדרים הנמוכים. תחשבו על ה"בטן" של הסאונד. יותר בס = יותר עומק ו"בום". פחות בס = צליל "דק" יותר.
- Middle (מיד): שולט על התדרים האמצעיים. זה ה"קול" של הגיטרה שלכם. יותר מיד = הגיטרה "חותכת" טוב יותר במיקס. פחות מיד = צליל "סקופד" שמתאים למטאל אבל יכול לגרום לכם ללכת לאיבוד בלהקה.
- Treble (טרבל): שולט על התדרים הגבוהים. זה ה"נצנוץ" וה"פריכות" של הסאונד. יותר טרבל = צליל בהיר וחד. פחות טרבל = צליל עמום וחם יותר.
השחקנים האלה הם הלחם והחמאה שלכם. שחקו איתם. סובבו אותם. תאהבו אותם. תמצאו את האיזון המושלם לטעם שלכם. אין "נכון" או "לא נכון", יש רק "מה שנשמע לכם טוב".
שאלה: איך אני יודע אם מגבר המנורות שלי צריך החלפת מנורות?
תשובה: סימנים נפוצים כוללים ירידה בעוצמת הסאונד, סאונד "בוצי" או חסר ברק, רעשים מוזרים (כמו זמזום או פיצפוץ שלא היו קודם), או אם המגבר פשוט "מת" פתאום. אם אתם חווים את אחד מהדברים הללו, כנראה שהגיע הזמן לביקור אצל טכנאי מגברים (ולא, אל תנסו להחליף לבד אם אין לכם מושג מה אתם עושים. יש שם מתחים קטלניים!).
עולם האפקטים – ארגז הכלים של הקוסם (או המשוגע)
אחרי שיש לכם גיטרה ומגבר, אתם מוכנים לשלב הבא: קסם! האפקטים הם הקסמים שאתם זורקים על הצליל שלכם. הם יכולים להפוך צליל נקי ומשעמם למשהו אפל, מסתורי, שמח, או סתם מטורף לחלוטין. וזה הכיף האמיתי.
דיסטורשן, אוברדרייב ופאז: איך לגרום לגיטרה שלך לצעוק, לרטון או לדובב מפלצות
זו השלישייה הקדושה של הגיטריסטים הרועשים. כולם עיוותי צליל, אבל כל אחד עושה את זה אחרת לגמרי.
- אוברדרייב (Overdrive): זהו ה"בוסט" העדין. הוא מדמה מגבר מנורות שדוחפים אותו לקצה גבול היכולת. הוא שומר על אופי הצליל המקורי, אבל מוסיף לו חום, עומק וקצת "חצץ". מושלם לבלוז, רוק קלאסי ולדחיפת סולואים עדינים.
- דיסטורשן (Distortion): כאן אנחנו כבר עוברים לליגה של הגדולים. הדיסטורשן הוא הרבה יותר אגרסיבי מהאוברדרייב. הוא ממש חותך את הגלים של הצליל, ויוצר סאונד דחוס, מחוספס וקילר. רוק כבד, מטאל – זה הבית שלו.
- פאז (Fuzz): אוי, הפאז! זה האח הגדול והמשוגע במשפחה. הפאז לוקח את הצליל שלכם, מעבד אותו למוות, ומחזיר לכם צליל שמן, ענק, מטושטש ובעיטתי. זה כמו גיטרה שבורחת מבית משוגעים. מושלם לג'ימי הנדריקס, רוק פסיכדלי ולכל מי שרוצה שהגיטרה שלו תישמע כמו מכונה שהתקלקלה בסטייל.
ריברב ודיליי: האם אתם מנגנים באמבטיה או בקתדרלה?
אלו הם אפקטים של "חלל". הם גורמים לצליל להישמע כאילו הוא מנוגן בחלל מסוים, גדול או קטן.
- ריברב (Reverb): זה הצליל של "ההד" שנוצר כשהקול שלכם פוגע בקירות וחוזר אליכם. ריברב קצר יכול להוסיף נפח ו"חיים" לצליל. ריברב ארוך ורחב יכול לגרום לכם להישמע כאילו אתם מנגנים בקתדרלה עתיקה או במערה עמוקה. השתמשו בזה בעדינות, יותר מדי ריברב יכול להפוך אתכם למקהלת רפאים.
- דיליי (Delay): זה ההד המובהק. צליל חוזר על עצמו פעם אחר פעם, בפרקי זמן קבועים. דיליי קצר ומהיר יוצר אפקט "סלאפבק" מגניב (כמו ברוקבילי). דיליי ארוך ואיטי יכול ליצור אטמוספרות חלומיות ומהפנטות. כאן אתם הקוסמים שיכולים ליצור קירות של סאונד מתווים בודדים.
מודולציות (קורוס, פלאנג'ר, פייזר): כשאתם רוצים שהגיטרה תעשה ספליט בריקוד
אפקטי המודולציה מעבדים את הצליל המקורי על ידי שינוי קל ומתמיד של הגובה או התזמון, ויוצרים תחושה של "תנועה" או "ריבוי" בצליל.
- קורוס (Chorus): זהו אפקט שגורם לצליל שלכם להישמע כאילו מנגנות מספר גיטרות במקביל, או כאילו אתם שרים במקהלה קטנה. הוא מוסיף עושר, עומק ו"רוחב" לצליל, ומושלם לקלין (צליל נקי) יפהפה או לסולואים זוהרים.
- פלאנג'ר (Flanger): קצת יותר דרמטי מהקורוס, הפלאנג'ר יוצר צליל "סילון" כזה, או תחושה שהצליל "נע" קדימה ואחורה במהירות. זה אפקט שממש צובע את הסאונד ומביא אותו למקום פסיכדלי או אגרסיבי יותר.
- פייזר (Phaser): דומה לפלאנג'ר, אבל עדין יותר. הפייזר יוצר אפקט "ווש" כזה, שמטייל על התדרים ונותן תחושה של גל שחולף על פני הצליל. קצת כמו מכונה שמנגנת מוזיקה מתחת למים.
הצרכנים הסמויים: ווה-ווה, אוקטבר וכל היתר – הפיצ'רים שישנו לכם את החיים (או לפחות את הקטע הבא)
- ווה-ווה (Wah-Wah): זו דוושה שבעזרתה אתם משנים את התדר של הגיטרה. תחשבו על הדיבור של הגיטרה, ה"ווא-ווא" המפורסם. זהו אפקט סופר אקספרסיבי ומלא אישיות. ג'ימי הנדריקס היה אמן הווה-ווה.
- אוקטבר (Octaver): אפקט שמוסיף לצליל שלכם אוקטבה נמוכה יותר, גבוהה יותר, או שתיהן יחד. פתאום הגיטרה שלכם יכולה להישמע כמו גיטרה בס, או לנגן הרמוניות מסתוריות.
- קומפרסור (Compressor): זהו ה"מגהץ" של הצליל. הוא מיישר את הדינמיקה, כלומר הופך את הצלילים החלשים לחזקים יותר ואת הצלילים החזקים לחלשים יותר. התוצאה? צליל אחיד, שמנמן ומלא sustain. מעולה לפאנק, קאנטרי, ולכל מי שרוצה שהצליל שלו יהיה "מלוטש".
כל אפקט הוא עולם שלם. אל תפחדו לצלול פנימה. תנסו. תטעו. תהנו. זה כל הרעיון!
שידוכים לא קונבנציונליים: חיבורים ושרשראות אפקטים (הבלאגן המתוק)
יש לכם את כל הצעצועים, אבל איך מחברים אותם? ומה הסדר הנכון? כאן הדברים מתחילים להיות מעניינים (או מבלבלים, תלוי ביום שלכם). אל דאגה, אנחנו נפשט גם את זה.
סדר האפקטים – מלחמת העולמות: מה מגיע לפני מה ולמה זה חשוב?
הסדר שבו אתם מחברים את הדוושות (פדאלים) שלכם קובע בצורה דרמטית את הסאונד הסופי. אין חוקים קשוחים מדי, אבל יש "המלצות חמות" שיחסכו לכם הרבה כאבי ראש וצלילים מכוערים.
העיקרון המנחה הוא בדרך כלל: קודם מה שמשנה את "הגיטרה", אחר כך מה שמשנה את "החלל".
הנה סדר מומלץ, עם אנקדוטה מצחיקה לכל שלב:
- מכוון (Tuner): זה כמו להתחיל בבוקר עם שיניים מצוחצחות. חובה. ותמיד בתחילת השרשרת, שלא יושפע משום דבר אחר. אנקדוטה: פעם ניגנתי עם גיטרה לא מכוונת, חשבתי שהלהקה לא סנכרונה. התברר שאני הבעיה. שערורייה!
- ווא-ווה / קומפרסור: אלה האפקטים שמשפיעים הכי הרבה על ה"ביטוי" של הגיטרה. עדיף שיהיו מוקדם בשרשרת. אנקדוטה: אם תשימו קומפרסור בסוף, זה כמו לשים סרט מתיחה אחרי שהעוגה כבר אפויה. יעבוד, אבל לא יהיה אותו דבר.
- אוברדרייב / דיסטורשן / פאז: אלו מגיעים לפני אפקטי המודולציה והדיליי. למה? כי הם מעוותים את הצליל המקורי. אתם רוצים שהעיוות יקרה לפני שהצליל עובר דרך חלל או ריקוד מוזר. אנקדוטה: אם תשימו דיסטורשן אחרי דיליי, הדיליי יישמע מלוכלך ובלתי ניתן לשליטה. זה כמו ללכת למקלחת אחרי שאכלתם גלידה שוקולד בקיץ. הפוך.
- מודולציות (קורוס, פלאנג'ר, פייזר): אלה מגיעים אחרי הדיסטורשן. הם מעשירים ו"צובעים" את הצליל המעוות. אנקדוטה: קורוס לפני דיסטורשן יכול להישמע כמו שני חתולים רבים. קורוס אחרי דיסטורשן יכול להישמע כמו שני חתולים רוקדים טנגו בסטייל.
- דיליי / ריברב: אלה הולכים בסוף השרשרת. הם מדמים חלל. אתם רוצים שהחלל ייווצר אחרי שכל הסאונד כבר עוצב ובושל כמו שצריך. אנקדוטה: ריברב לפני דיסטורשן זה כמו לשים את הדלת לפני שבניתם את הבית. לא הגיוני.
לופים, סנד-ריטרנים וחיבורים מורכבים: כשאתם רוצים להרגיש כמו מהנדסי סאונד מטורפים
יש מגברים שיש להם "לופ אפקטים" (FX Loop). זה חיבור מיוחד שמאפשר לכם להכניס אפקטים מסוימים אחרי שלב הפרה-אמפ של המגבר, ולפני שלב הפאוור-אמפ. למה זה חשוב? כי לפעמים אתם רוצים שאפקטים כמו דיליי או ריברב ישמעו נקיים וברורים, גם אם אתם משתמשים בדיסטורשן מהמגבר עצמו. בלופ, אפקטים אלה לא "יתלכלכו" מהעיוות של הפרה-אמפ.
זו אופציה נהדרת למי שרוצה לשמור על הדיסטורשן המנורתי של המגבר שלו, ועדיין להנות מדיליי וריברב צלולים ומושלמים. זה כמו לקבל את כל העולמות הטובים ביותר.
שאלה: מה ההבדל בין True Bypass ל-Buffered Bypass בדוושות אפקטים?
תשובה: True Bypass אומר שכשהאפקט כבוי, האות של הגיטרה עובר דרך הדוושה מבלי לגעת ברכיבי המעגל של האפקט. זה שומר על טוהר הצליל. Buffered Bypass אומר שכשהאפקט כבוי, האות עדיין עובר דרך מעגל חיץ (Buffer) שמחזק אותו ומגן עליו מפני אובדן תדרים בכבלים ארוכים. לשרשרת קצרה, True Bypass עדיף. לשרשרת ארוכה, Buffer יכול למנוע "Bleeding" (דימום) של הסאונד.
5 צעדים לבניית טון אישי שלא ישבור לכם את הבנק (או את הלב)
טון אישי. כולם רוצים אותו. אף אחד לא יודע מאיפה להתחיל. אני אתן לכם 5 טיפים מנצחים שיהפכו את המסע שלכם למשהו שהוא גם כיפי וגם לא ירוקן לכם את חשבון הבנק. כי בואו נודה באמת, מוזיקה היא יקרה מספיק גם בלי לקנות ציוד שלא צריך.
1. להקשיב, להקשיב, להקשיב: מצאו את ההשראה שלכם (ואז תגנבו אותה בסטייל)
השלב הראשון? פשוט מאוד: תקשיבו למוזיקה שאתם אוהבים. איזה סאונדים מדהימים אתם שומעים? האם זה צליל נקי ופעמוני? דיסטורשן כבד? דיליי חלומי? תנסו לזהות מה מושך אתכם. אל תפחדו לחפש בגוגל "איך הושג הסאונד של (שם הגיטריסט/להקה)". תתפלאו כמה מידע פתוח וזמין יש שם. גניבת רעיונות בסטייל זה לא גניבה, זה למידה!
2. להתחיל בקטן: לא צריך את כל החנות בשביל סאונד אגדי
הטעות הכי גדולה? לקנות את כל הפדאלים והמגברים הכי יקרים שאתם רואים. טעות! התחילו בבסיס. גיטרה אחת, מגבר טוב אחד (גם אם הוא לא הכי יקר בעולם), ואולי פדאל דיסטורשן/אוברדרייב. תלמדו את הציוד הזה מבפנים ומבחוץ. תכירו את הצליל שלו. רק אחר כך, כשתבינו מה אתם באמת רוצים לשפר או להוסיף, תתחילו להרחיב. זה יחסוך לכם המון כסף, כאבי ראש ופדאלים מיותרים שרק יצברו אבק.
3. ניסוי וטעייה: החברים הכי טובים שלכם (חוץ מהגיטרה, כמובן)
אין שום ספר חוקים שאומר "זה הסאונד הנכון". יש רק את האוזן שלכם. תשחקו! סובבו כפתורים. נסו סדר אפקטים שונה. חברו דברים שלא הגיוניים. אתם תופתעו לגלות כמה "טעויות" יכולות להוביל לסאונדים מדהימים וייחודיים. זה כמו לבשל – לפעמים המנה הכי טובה יוצאת כשזורקים פנימה דברים לא צפויים. רק בלי הרעלת קיבה, בבקשה.
4. סבלנות, חברים, סבלנות: טון זה כמו יין טוב, הוא משתבח עם הזמן
אתם לא תמצאו את ה"טון" המושלם ביום אחד. ואולי לעולם לא. וזה בסדר! המסע הוא חלק מהכיף. אתם תשתנו, הטעם שלכם ישתנה, הציוד ישתנה. תנו לעצמכם זמן. תהנו מהתהליך. תתענגו על כל צליל חדש שאתם מגלים. זה תהליך של התפתחות אישית ומוזיקלית. אל תתייאשו אם הסאונד שלכם לא נשמע כמו קלפטון ביום הראשון. קלפטון לא נשמע כמו קלפטון ביום הראשון!
5. מתי להפסיק לחפש: יש גם דבר כזה יותר מדי!
כן, חברים, זו מלכודת. "עוד פדאל אחד, וזהו!" "רק מגבר נוסף!" הדרך למטאל גהינום רצופה בכוונות טובות וכרטיסי אשראי מרוקנים. יש נקודה שבה אתם צריכים להפסיק. להתמקד במוזיקה. בנגינה. בלבטא את עצמכם. במקום לרדוף אחרי הציוד המושלם, תנו למוזיקה שלכם לדבר דרך הציוד שיש לכם. לפעמים פחות זה יותר. הרבה יותר.
שאלה: האם כדי להקליט בבית אני צריך מגבר יקר או שאפשר להסתדר עם פדאלים?
תשובה: בהחלט אפשר להסתדר עם פדאלים! ישנם פדאלי דיסטורשן/אוברדרייב רבים שיש להם יציאות עם סימולציית מגבר (Cab Sim) שמאפשרות חיבור ישיר לממשק הקלטה או למחשב. בנוסף, ישנם אינסוף תוספים (Plugins) תוכנתיים (VST) של מגברים ואפקטים שיכולים לתת לכם צלילים מדהימים ללא צורך בציוד פיזי יקר. היום קל מתמיד להקליט סאונד מעולה בבית בתקציב נמוך.
בעיות נפוצות ואיך לא להפוך למר סאונד מתלונן
כולנו היינו שם. הציוד חדש, אתם מתרגשים, ואז… רעש. זמזום. פידבק. הגיטרה נשמעת כמו ברווז פצוע. אל דאגה, אתם לא לבד. ורוב הבעיות הללו ניתנות לפתרון בקלות, ובלי למשכן את הסבתא.
הפידבק הנצחי: איך לאלף את החיה המרעישה
אתם מנגנים, ופתאום – וווווווווווווווייייייייייייי!!!!!!! זה לא אתם ששרים במנעד גבוה, זה פידבק. זה קורה כשהצליל מהרמקול של המגבר נכנס לפיקאפים של הגיטרה, ונוצר מעגל קסמים (רע!) שרק הולך ומתחזק. פתרונות?
- התרחקו מהמגבר: הכי בסיסי. פיזית.
- סובבו את הגיטרה: לפעמים כיוון מסוים מפחית פידבק.
- שנו את הווליום: פשוט תנמיכו קצת. כן, אני יודע, זה כואב.
- פדאל Noise Gate: זהו פדאל שיכול "לסגור" את הצליל כשיש שקט יחסי, ובכך למנוע פידבק. קצת כמו שומר ראש שדואג שלא ייכנסו רעשים לא רצויים.
- פיקאפים Humbucker: עמידים יותר לפידבק מסינגל קוילים.
רעשים מוזרים: כשכבלים זולים עושים לכם בית ספר
זמזומים, חרחורים, שריקות… לא, זה לא המגבר שלכם חולה שפעת. לרוב, הבעיה טמונה בכבלים גרועים, או בשקעי חשמל לא מבודדים. השקיעו בכבלים איכותיים. הם יקרים יותר, אבל שווים כל שקל. ותמיד תבדקו את השקע – האם יש הארקה? האם הוא חולק חשמל עם משהו שמרעיש (מקרר, מזגן)? כן, זה יכול להיות גם המזגן שאתם מאשימים את הגיטרה שלו.
"אני נשמע כמו כולם!": כיצד למצוא את הייחוד שלך
זו התלונה הנפוצה ביותר. אתם מתאמנים, קונים ציוד, ובסוף אתם נשמעים כמו… מישהו אחר. וזה בסדר! בהתחלה אתם צריכים ללמוד מהם הצלילים ה"נכונים". אבל בשלב מסוים, אתם צריכים להתחיל לחפש את עצמכם.
- שחקו עם הכפתורים: שוב, אין נכון או לא נכון. סובבו הכל.
- ערבבו אפקטים: מי אמר שאסור לערבב קורוס ופאז? נסו!
- הבינו מה אתם רוצים להגיד: האם אתם רוצים להיות אגרסיביים? מלודיים? חולמניים? כשהמוזיקה באה מהלב, הסאונד יגיע אחריה.
- אל תתפתו לחיקוי מושלם: נסו לחקות, אבל תנו לעצמכם להכניס טאץ' אישי. הייחוד שלכם הוא דווקא ב"טעויות" הקטנות שאתם עושים.
טיפים להמשך הדרך (עם קריצה)
לא להתייאש: המסע ארוך אבל מצחיק
בניית טון אישי זה כמו לבנות בית – זה לוקח זמן, דורש תכנון, ואתם בטוח תיתקלו בקירות עקומים ושרברבים עצבניים. אבל בסוף, כשאתם תיכנסו לבית שלכם (או במקרה שלנו, תנגנו את הסאונד שלכם), אתם תרגישו אדירים. אל תתייאשו מהתקלות, מהחיפושים, מההוצאות הקטנות (והגדולות). כל צעד קדימה, גם אם הוא נשמע כמו צליל שהפיק חייזר משוגע, הוא התקדמות. תזכרו, גם גדולי הגיטריסטים התחילו עם גיטרה שבורה ומגבר מקולקל. טוב, אולי לא בדיוק, אבל תזרמו איתי.
מקורות נוספים: איפה אפשר לגנוב עוד רעיונות (חוקיים, בטח)
- YouTube: זהו ים של ידע. חפשו סקירות על פדאלים, השוואות מגברים, טיפים לטון. יש שם קהילה ענקית של גיטריסטים משוגעים שאוהבים לשתף.
- פורומים וקבוצות פייסבוק: תצטרפו לקהילות של גיטריסטים. תשאלו שאלות, תשתפו את הסאונד שלכם, תקבלו פידבק (מקווה שחיובי!).
- שיעורים פרטיים: מורה טוב יכול לכוון אתכם, לחסוך לכם זמן וכסף, ולפתוח לכם עולמות חדשים.
- לכו לחנויות כלי נגינה: תנסו ציוד. תשמעו. תשאלו שאלות. תנגנו גם אם אתם לא קונים. זה בסדר.
רעיונות יצירתיים מה לעשות עם הידע החדש (אחרי שבניתם את הטון, מה עכשיו?)
- להקים להקת קאברים לשירים של מקרנה: אבל עם טון גיטרה שלא ישמעו בשום מקום אחר!
- לכתוב ג'ינגל למעדן חלב: דמיינו ריף גיטרה עסיסי למעדן השוקולד האהוב עליכם.
- להקליט שיר לחתול שלכם: עם סולו גיטרה ארוך ומרגש שיגרום לו לגרגר באושר.
- לנגן סולו גיטרה בשיחת זום משעממת: רק כדי לראות את הבעות הפנים של כולם. (לא מומלץ, אבל תכל'ס, מי לא חשב על זה?)
- פשוט לנגן ולהנות: בסופו של דבר, זה כל העניין.
שאלה: האם אפשר לבנות טון טוב גם עם ציוד יד שנייה?
תשובה: בהחלט! שוק היד השנייה של ציוד גיטרות הוא גן עדן אמיתי. אפשר למצוא מציאות מטורפות, מגברים ופדאלים מעולים במחירים מצחיקים. רק תדאגו לבדוק את הציוד היטב לפני הקנייה, ורצוי לקחת איתכם מישהו שמבין. ציוד וינטג' רבותי, ציוד וינטג'!
הגיע הזמן לנגן! סיכום אופטימי (ומצחיק)
אז הנה הגענו לסוף המסע, חברים. או אולי רק לתחילתו האמיתית. למדתם מהי גיטרה, איך מגבר עובד, כמה אפקטים יש (ושתמיד יהיו עוד!), ואיך לחבר את הכל בלי לפוצץ את לוח החשמל. אתם לא סתם נגנים יותר. אתם מהנדסי סאונד בנפשכם. אתם אמנים של תדרים. אתם האנשים שיכולים לגרום לעץ, מתכת וחשמל לדבר בשפה ייחודית משלכם.
המסר הסופי שלי אליכם הוא זה: אל תפחדו לטעות. אל תפחדו להתנסות. ואל תפסיקו לנגן. הסאונד המושלם שלכם נמצא שם בחוץ, הוא פשוט מחכה שתגלו אותו. הוא מחכה שתתנו לו קול. אז צאו לדרך. תהנו מכל רגע. תגרמו לרעש. תגרמו ליופי. תגרמו לשכנים שלכם לרצות להצטרף ללהקה שלכם (או לעבור דירה). העיקר שתנגנו. אני מחכה בכיליון עיניים (ועם אטמי אוזניים מוכנים, ליתר ביטחון) להופעה הראשונה שלכם. בהצלחה, גיבורי הטון העתידיים!