החלפת מיתרים בגיטרה אקוסטית: מדריך צעד אחר צעד לביצוע קל ומהיר

אוקיי, תקשיבו רגע.
יש משימות בחיים שנראות קצת מאיימות.
כמו להרכיב רהיט מאיקאה בלי להישבר נפשית.
או לנסות להסביר לדוד שלך למה אתה לא רוצה עדיין ילדים.
או לנסות להחליף מיתרים בגיטרה האקוסטית שלך בפעם הראשונה.
זה נשמע כמו מדע טילים.
חוטים מתוחים? מפתחות מסתובבים? סיכון לפציעה בעין?
אבל בואו נעצור רגע.
נשמו עמוק.
זה לא באמת כזה מסובך.
וכן, זה יכול להיות אפילו… נועז לומר… כיף?
בטח, בפעמים הראשונות אולי תיראו קצת כמו קוף שמנסה לפתוח בננה הפוך.
אבל עם קצת הדרכה (והומור, בעיקר הומור), אתם תעברו את זה.
ובסוף?
הגיטרה שלכם תישמע כאילו היא יצאה הרגע מהסטודיו של אד שירן (בחלומות הכי פרועים שלכם, כן?).
וזה שווה הכל.
אז בואו נצלול פנימה.
בלי פאניקה.
בלי להזעיק את מד”א (אלא אם כן בלעתם בטעות פין גשר).
רק אתם, הגיטרה, חבילת מיתרים חדשה, והמדריך הלא-רשמי-אבל-הכי-קורע-שתקראו-אי-פעם.
מוכנים?
יאללה, שיהיה בהצלחה לנו.

האמת המרה: למה המיתרים הישנים שלכם הם סכנה לציבור (ומה לעשות בנידון)

בואו נודה בזה.
המיתרים האקוסטים שלכם הם כמו צמיגים של רכב.
בהתחלה הם חדשים, מבריקים, מגיבים מדהים.
הסאונד צלול, עשיר, נשמע כאילו מלאכים מנגנים עליהם.
אבל הזמן עושה את שלו.
והשמן הטבעי מהידיים שלכם.
והזיעה (אל תעמידו פנים, זה קורה).
והאבק.
וכל מיני חלקיקים קטנים של מאנצ’יז שנפלו לכם על הגיטרה (גם את זה אל תכחישו).

כל הדברים האלה מתיישבים על המיתרים.
הם מחמצנים אותם.
הופכים אותם לעמומים.
מורידים להם את ה”ברק” הסאונדי.
בשלב מסוים, המיתרים שלכם כבר לא נשמעים כמו מיתרים.
הם נשמעים יותר כמו… גומיות מעולות?
כמו ספגטי שהתייבש בשמש?
כמו חוט דנטלי ששימש קצת יותר מדי זמן?

מעבר לסאונד הנוראי, מיתרים ישנים הם גם לא יציבים מבחינת כיוון.
אתם מכוונים, מנגנים אקורד אחד, ובום – יצא מהכיוון.
תכוונו שוב. ושוב. ושוב.
תחושה של סיזיפוס מוזיקלי.
ולא נשכח את הפן הבטיחותי (טוב, בטיחותי בערך).
מיתר ישן הוא מיתר עייף.
ומיתר עייף נוטה להיקרע.
לרוב זה קורה בזמן שאתם מנגנים את השיר הכי שקט וענוג שלכם, דווקא בפסקה שכולם מקשיבים, ואז… *פפפפפפטטטטטטטטטטטטטט*!!!
ואתם מקבלים מיתר שמוט בפרצוף (אוקיי, לא בדיוק בפרצוף, אבל זה מרגיש דרמטי ככה).

אז למה להחליף?

• כדי שהגיטרה שלכם תישמע כמו גיטרה: נקייה, צלולה, חדה. כמו שהיא אמורה להישמע.
• כדי שתישארו בכיוון: פחות תסכול, יותר נגינה. פשוט ככה.
• כדי שלא תקבלו סטירה מטאפורית (ולפעמים גם פיזית קלה) מחוט מתכת קרוע: מיתר קרוע כואב בלב. וגם על האצבע.
• כדי שתהיה לכם סיבה טובה ללכת לחנות מוזיקה ולקנות משהו: זה תמיד כיף.

הבנתם את הרעיון?
מעולה.
עכשיו בואו נגיע לחלק המעשי.

מבצע “מיתרים חדשים”: מה אתם חייבים שיהיה לכם ליד (ולמה לא, בשום אופן, להשתמש בטוחן אשפה)

לפני שאתם מתחילים לשלוף בכוח את כל החוטים מהגיטרה שלכם (רעיון רע מאוד, אגב), בואו נתארגן.
זה לא דורש מעבדה מתוחכמת, רק כמה פריטים בסיסיים.

הכוח המניע: סט מיתרים חדש (זה החלק החשוב ביותר, תאמינו או לא)

קודם כל, מיתרים חדשים.
נשמע מובן מאליו, נכון?
ובכל זאת…
יש מגוון עצום.
חברות שונות, חומרים שונים (ברונזה, ברונזה זרחנית, מצופים באפוקסי שנאסף מדמעות של חד קרן), עוביים שונים (נקרא “גאג'” – Gauge).

גאג’: זה העובי של המיתר. נמדד באלפיות האינץ’.
יש “קל” (Light), “בינוני” (Medium), וכל מיני וריאציות ביניהם.
מיתרים קלים יותר דקים יותר: קלים יותר ללחיצה (ידידותיים לאצבעות מתחילים), אבל גם נשמעים קצת יותר דקים ועשויים להיות פחות עוצמתיים.
מיתרים כבדים יותר עבים יותר: דורשים קצת יותר כוח לחיצה, אבל נותנים סאונד מלא ועשיר יותר.

מתחילים?
לכו על “קל” (לרוב מצויין עליהם משהו כמו 10-47 או 11-52).
האצבעות שלכם יודו לכם.
אתם רוצים להישמע כמו להקת פולק עצבנית עם זקנים?
תתנסו עם “בינוני” או “כבדים”.
אבל לצרכי החלפה ראשונה, “קל” זה אחלה נקודת התחלה.

חומר:
ברונזה 80/20: הסאונד הקלאסי, בהיר וצלול. נוטים “למות” קצת יותר מהר.
ברונזה זרחנית (Phosphor Bronze): קצת יותר חמים ועשירים, ונוטים להחזיק מעמד קצת יותר.
מצופים (Coated): מצופים בחומר פלסטי דקיק שמאריך את חייהם משמעותית. יקרים יותר, והסאונד יכול להיות קצת שונה (חלק אוהבים, חלק פחות). כמו לקנות ג’ינס עם ציפוי עמיד למים. מגניב, אבל לא תמיד נעים.

אל תשתגעו בפעם הראשונה. קנו סט “Light” של חברה מוכרת (דיאדריו, ארני בול, סטרייטס, אלליקסיר – אלה שמות שיקפצו לכם מהמדפים). ברונזה זרחנית זו בחירה פופולרית וטובה למתחילים.

כלי עבודה: החברים הקטנים שיעשו לכם את החיים קלים (ולא, לא מברג ופטיש)

אתם צריכים כמה דברים שיקלו משמעותית על התהליך. אפשר להסתדר בלעדיהם, אבל זה כמו לנסות לרוץ מרתון עם כפכפים. לא מומלץ.

• חותך מיתרים (Wire Cutter):

  כלי קטן וחד שיכול לחתוך חוטי מתכת.
  חיוני בשביל להסיר את המיתרים הישנים בקלות ובבטחה (יחסית).
  שימו לב, לא כל קאטר יתאים. כלי שמיועד לחיתוך מיתרים עושה את העבודה הכי נקייה ולא הורס את הלהבים שלו.
  אל תשתמשו במספריים של מטבח. באמת שלא. הן ייהרסו, והמיתר יתקע. מניסיון (לא אישי, אלא של חבר של חבר, נו ברור).

• מייתר (String Winder):

  מעין מנוף קטן שמתלבש על המפתחות של הגיטרה (ראש הצוואר) ומאפשר לכם לסובב אותם במהירות בזק.
  במקום לסובב כל מפתח עשרות פעמים עם האצבעות עד שהן נושרות, מייתר עושה את זה בשניות.
  יש כאלה פלסטיק פשוטים וכאלה עם מנואלה. ויש אפילו חשמליים למי שבאמת עצלן.
  זה חוסך המון זמן וכאב ידיים. שווה כל שקל.

• שולף פינים (Bridge Pin Puller) – לרוב מובנה במייתר:

  פיני הגשר הם אותם גלילי פלסטיק או עץ קטנים שתקועים בתוך הגשר ומחזיקים את המיתרים.
  לפעמים הם תקועים כמו קשקוש תקציבי.
  שולף פינים הוא כלי קטן (לרוב בצורת חריץ בקצה המייתר) שמתלבש מתחת לראש הפין ומאפשר לכם למשוך אותו החוצה בקלות.
  אל תנסו לשלוף אותם עם שיניים, מברג, או רגליים. זה יסתיים בדמעות (שלכם או של הגיטרה).

• מטלית נקייה (Clean Cloth):

  בשביל לנקות את לוח האצבוע (החלק החום הארוך איפה שאתם שמים את האצבעות) והגוף של הגיטרה כשהמיתרים בחוץ.
  זה כמו לנצל את זמן החלפת הצמיגים כדי לנקות את הג’אנטים. הזדמנות של פעם ב… נו, פעם בכמה חודשים טובים.

• משקפי בטיחות (Safety Glasses) – אם אתם ממש זהירים (או פחדנים):

  מיתר קרוע יכול “לקפוץ” בחזרה. הסיכוי שזה יפגע לכם בעין הוא נמוך, אבל קיים.
  אם אתם מהאנשים שקוראים את כל הוראות הבטיחות על מוצרי חשמל, אז אולי תרצו לשקול את זה.
  אם אתם כמוני, תסתפקו בקריצה עצבנית הצידה בזמן החיתוך.

שלב 1: להגיד שלום ולא להתראות למיתרים הישנים (החלק הקצת דרמטי)

אז יש לכם את כל הציוד.
המיתרים החדשים מחכים באריזה כמו תינוקות מוכנים לצאת לעולם.
הגיטרה שלכם נראית קצת עצבנית.
בואו נתחיל.

צעד 1.1: לשחרר את המתח (אל תדאגו, זה לא טיפול פסיכולוגי)

המיתרים מתוחים מאוד.
אם תחתכו אותם כשהם מתוחים, הם יכולים לקפוץ בעוצמה. לא נעים.
אז הדבר הראשון הוא לשחרר את המתח.
קחו את המייתר שלכם (או השתמשו באצבעות אם בא לכם לבזבז את החיים), וסובבו את המפתחות בכיוון שמשחרר את המיתר.
איך יודעים את הכיוון?
לרוב, כשאתם מכוונים מיתר ומותחים אותו, אתם מסובבים את המפתח כך שהמיתר מלופף סביב הציר *פנימה* (כלפי מרכז ראש הגיטרה).
לשחרר זה לסובב בכיוון ההפוך – המיתר יתחיל להשתחרר מהליפוף על הציר.

סובבו כל מפתח עד שהמיתר רפוי לחלוטין.
עד כדי כך שאתם יכולים להרים אותו בקלות מעל לוח האצבוע.
עשו זאת לכל המיתרים.
זה ייקח כמה דקות (פחות עם מייתר, יותר בלי).
בשלב הזה הגיטרה שלכם תישמע כמו קופסת פח עם חוטים רפויים. תקין.

צעד 1.2: הגליוטינה הקטנה – חיתוך המיתרים (זהירות על האצבעות)

עכשיו שהמיתרים רפויים, זה הזמן להיפטר מהם.
קחו את חותך המיתרים שלכם.
מקמו את הגיטרה על שולחן או על הברכיים בצורה יציבה.
חתכו כל מיתר איפשהו בין חור הסאונד לגשר.
לא קרוב מדי לראש הגיטרה (לא צריך לראות אותם קופצים מהציר).
לא קרוב מדי לגשר (יהיה לכם קשה יותר להוציא את הפינים אחר כך).
אמצע זה אחלה.

קליק! קליק! קליק! קליק! קליק! קליק!

זה קול החופש של המיתרים הישנים שלכם.
עכשיו יש לכם שישה חתיכות מתכת רפויות שהיו פעם מקור הצליל שלכם.
הם נראים קצת עצובים, לא?
אספו אותם וזרקו אותם לפח.
או שתגלגלו אותם ותכינו מהם פסלון מודרני. בחירה שלכם.

נקודת בטיחות קטנה: בזמן החיתוך, ודאו שהראש של המיתר לא מכוון לכיוון הפנים שלכם או של מישהו לידכם. הם לא קופצים ברמות של ריקושט מקליע, אבל זה עדיין מתכת דקה וחדה.

צעד 1.3: המלחמה על הפינים – שחרור המיתרים מהגשר

עכשיו שהמיתרים חתוכים, הם עדיין תקועים בצד אחד – בגשר, על ידי אותם פינים קטנים.
קחו את שולף הפינים (או את המייתר שלכם שבקצהו יש שולף פינים).
הכניסו את השולף מתחת לראש של הפין, בתוך החריץ.
משכו בעדינות כלפי מעלה.

פופ!

הפין הראשון יצא.
עשו זאת לכל הפינים.
אם פין מסוים עקשן ולא יוצא, אל תפעילו כוח מטורף.
נסו לדחוף מעט את המיתר (החלק שנשאר תקוע בתוך הגיטרה) פנימה, תוך כדי שאתם מושכים את הפין החוצה. זה לפעמים משחרר את הלחץ.
אפשר גם לנסות לסובב את הפין קצת תוך כדי משיכה.
אם הכל נכשל, אפשר לדחוף את הפין החוצה מתוך הגיטרה (דרך חור הסאונד, לכוון אצבע לדחוף אותו החוצה מבפנים). זה דורש קצת גימנסטיקה של האצבעות אבל עובד.

שמרו את הפינים במקום בטוח!
הם נוטים להתגלגל ולהיעלם לתוך החור השחור של הבית שלכם (זה שליד הגרביים הבודדות).
שימו אותם בקופסה קטנה, על השולחן, איפה שלא תאבדו אותם.

עם הוצאת הפינים, החלקים הקצרים של המיתרים ישתחררו מהגשר. אספו גם אותם לפח.

צעד 1.4: הפרידה הסופית – שחרור המיתרים מראש הגיטרה

עכשיו כל מה שנשאר זה החלקים הארוכים של המיתרים המלופפים סביב המפתחות בראש הגיטרה.
פשוט שחררו אותם מהחורים והליפופים.
לרוב הם יתפרקו בקלות כי אין עליהם מתח.
המיתר המתוח יותר (לרוב ה”מי” הנמוך וה”לה”) עלול להיות מלופף חזק יותר. פשוט שחררו אותו בעדינות מהציר.

ברכותיי! הגיטרה שלכם ערומה מיתרים.
נצלו את ההזדמנות הזו לנקות את לוח האצבוע (בעיקר מתחת איפה שהיו המיתרים) ואת הגוף של הגיטרה עם המטלית הנקייה.
זה הזמן המושלם לתת לה קצת אהבה וניקיון.

שלב 2: נולדים מחדש – התקנת המיתרים החדשים (זהירות, הם נוצצים!)

הגיטרה נוצצת (או לפחות נקייה יותר), המיתרים הישנים בפח, המיתרים החדשים מחכים בקוצר רוח.
זה הזמן להלביש אותה מחדש.
שימו לב, חשוב להחליף מיתר מיתר, או קודם להוריד את כולם ורק אז לשים חדשים. שני השיטות עובדות. בדרך כלל מומלץ להוריד את כולם כדי לנקות את הגיטרה כמו שצריך, אבל אם אתם חוששים שהגשר יזוז (בגיטרות מסוימות זה יכול לקרות, אם כי פחות שכיח באקוסטיות) או שאתם סתם רוצים לעשות את זה לאט, אפשר גם אחד אחד. נניח שאתם עושים את זה הכי קל והורדתם את כולם.

מיתרים חדשים לרוב מגיעים באריזה מסודרת, כל מיתר עטוף בנפרד, לפעמים אפילו מסומן (E, A, D, G, B, e או מספרית 6, 5, 4, 3, 2, 1).
המיתר הכי עבה הוא ה”מי” הנמוך (E), והכי דק הוא ה”מי” הגבוה (e).
הסדר הוא: מי נמוך (עבה), לה, רה, סול, סי, מי גבוה (דק).

צעד 2.1: החיבור בגשר – איפה שהכדור פוגש את העץ (עם פין באמצע)

קחו את המיתר הכי עבה (מי נמוך).
בקצה אחד יש לו מעין “כדור” קטן. זה ה”בול אנד” (Ball End).
הכניסו את קצה המיתר עם הכדור לחור המתאים בגשר.
איך יודעים איזה חור?
המיתר הכי עבה (E נמוך) הולך לחור הכי קרוב לפתח הסאונד.
הבא בתור (A) לחור לידו, וכן הלאה, עד שהכי דק (e גבוה) הולך לחור הכי קרוב לתחתית הגיטרה.

אחרי שהכנסתם את המיתר לחור, קחו את הפין המתאים (לרוב אין משמעות לסדר הפינים עצמם, הם זהים).
הכניסו את הפין לחור, כך שהחריץ שלו מופנה לכיוון המיתר.
דחפו את הפין פנימה בעדינות, תוך כדי שאתם מושכים מעט את המיתר כלפי מעלה.
הרעיון הוא שהכדור בקצה המיתר יתקע בין הפין לבין הדופן הפנימית של הגשר.

ודאו שהפין יושב ישר ותקוע היטב. הוא לא צריך לשקוע לגמרי לתוך הגשר, אבל הראש שלו צריך להיות צמוד לגשר בצורה אחידה.
חזרו על הפעולה לכל המיתרים, לפי הסדר הנכון (מהעבה לדק).

צעד 2.2: הראש למעלה! – השחלת המיתר דרך מפתח הכיוון

עכשיו, קחו את הקצה השני של המיתר, זה בלי הכדור.
מתחו אותו לאורך לוח האצבוע לכיוון ראש הגיטרה.
כל מיתר הולך למפתח הכיוון שמתאים לו.
מיתרים E ו-A הולכים למפתחות בצד העליון (כשתופסים את הגיטרה ומסתכלים עליה).
מיתרים D ו-G הולכים למפתחות באמצע.
מיתרים B ו-e הולכים למפתחות בצד התחתון.

קצה כל מיתר נכנס לחור המיועד לו בציר של המפתח.
השחילו את המיתר דרך החור.
כמה רחוק להשחיל?
זו הנקודה הטכנית היחידה אולי.
הרעיון הוא שיהיה מספיק מיתר ללפף סביב הציר 3-4 פעמים (עבור המיתרים הדקים) או 2-3 פעמים (עבור המיתרים העבים). ליפופים מסודרים חשובים ליציבות הכיוון.
שיטה טובה: השחילו את המיתר עד הסוף דרך החור, ואז משכו אותו בחזרה עד שהחור נמצא בערך 2-3 אצבעות (שלכם) רחוק מהמפתח הבא (או בערך 2.5 ס”מ). זה ייתן לכם מספיק אורך לליפופים.

כשאתם משחילים, ודאו שאתם מותחים את המיתר ישר וצמוד לגשר ולא בזיגזג או רפוי.

צעד 2.3: הליפוף הגדול – מתחילים למתוח (בעדינות!)

עכשיו החלק המהנה.
קחו את המייתר (הכלי שמאיץ את התהליך פי 1000).
שימו אותו על המפתח של המיתר הראשון שהשחלתם (העבה ביותר).
התחילו לסובב את המפתח כך שהמיתר יתחיל להתלפף סביב הציר.
איזה כיוון?
ודאו שהמיתר מתלפף סביב הציר כך שהוא יורד כלפי מטה מהחור של המפתח, לכיוון ראש הגיטרה (ולא מתלפף כלפי מעלה ומתרחק מראש הגיטרה).
זה חשוב כי ככה המיתר נלחץ כלפי המשטח של ראש הגיטרה אחרי האום (החלק הלבן הקטן בראש לוח האצבוע), וזה עוזר לו להישאר במקום ולא לזמזם.

המשיכו לסובב עד שיש מספיק מתח במיתר והוא מתחיל להישמע.
עשו זאת לכל המיתרים.
ודאו שהליפופים מסודרים, אחד ליד השני, יורדים כלפי מטה מהחור. לא ליפופים כאוטיים שנראים כמו קן ציפורים.
אסתטיקה זה חשוב! (וגם יציבות כיוון, אבל מי סופר).

לא למתוח אותם ישר ל”כיוון מדויק”.
רק למתוח אותם מספיק כדי שהם יישארו במקום ויהיה עליהם קצת מתח.
הכיוון המדויק מגיע בשלב הבא.

השלב הסופי: מתיחה, כיוון, וקבלת תואר “מחליף מיתרים מתחיל”

כל המיתרים מותקנים, נראים יחסית מסודר.
הגיטרה עדיין נשמעת כמו… כמו שש מיתרים מתוחים בצורה אקראית.
עכשיו צריך לגרום להם להישמע טוב.

צעד 3.1: מתיחת גיטרה – יוגה למיתרים חדשים

מיתרים חדשים נוטים “להתמתח” בפעמים הראשונות שמכוונים ומנגנים עליהם.
אם לא תמתחו אותם ידנית, הגיטרה שלכם תצא מכיוון כל שתי דקות.
איך עושים את זה?
קודם כל, כוונו את כל המיתרים בערך (עם טיונר, כמובן. אל תנסו לעשות את זה לפי האוזן אלא אם כן אתם מוצרט).

עכשיו קחו מיתר אחד (נגיד את ה-E הנמוך).
החזיקו אותו עם יד אחת במרכזו או קצת מעל, ועם היד השנייה מתחתיו, והרימו אותו בעדינות.
אל תקרעו אותו מהגיטרה, רק מתחו אותו קצת מעל לוח האצבוע.
עשו את זה לאורך כל אורך המיתר, מכמה נקודות שונות.
עשו זאת לכל ששת המיתרים.

חכו רגע!

אחרי שמתחתם, הגיטרה בטוח יצאה מכיוון.
לגמרי.
זה בסדר גמור.
זה המטרה של המתיחה.

צעד 3.2: הכיוון הנצחי (לפחות לכמה דקות)

עכשיו תכוונו את הגיטרה שוב.
עם טיונר.
יש אפליקציות חינמיות מדהימות לטלפון (GuitarTuna למשל) או טיונרים קליפ-און שמתלבשים על ראש הגיטרה (הכי נוחים, לדעתי).
כוונו כל מיתר לתו הנכון שלו: E, A, D, G, B, e (מהעבה לדק).

סיימתם לכייל?
יפה.
עכשיו תנגנו כמה אקורדים.
G, C, D, Em.
תנגנו אותם בכוח.
עכשיו תכוונו שוב.
וואלה, יצא מכיוון, נכון?
זה קורה.

תכוונו שוב.
ותנגנו עוד קצת.
ותמתחו עוד קצת כל מיתר.
ותכוונו שוב.
עשו את המחזור הזה (מתיחה -> נגינה -> כיוון) 3-4 פעמים.
בכל פעם, המיתרים יתיישבו יותר ויותר, ויצאו פחות ופחות מהכיוון.

אחרי כמה מחזורים כאלה, המיתרים אמורים להיות יציבים יחסית.
הם עדיין יצאו מכיוון קצת בפעמים הראשונות שתנגנו, אבל לא באותה דרמטיות.
פשוט הקפידו לכייל את הגיטרה כל פעם לפני שאתם מנגנים (זה מומלץ תמיד, אבל במיוחד עם מיתרים חדשים).

מה אם משהו השתבש? המדריך המקוצר לתיקון קטסטרופות קטנות

החלפת מיתרים היא לרוב די חלקה, אבל הנה כמה דברים שיכולים להשתבש (ומה לעשות):

• מיתר נקרע בזמן הכיוון/מתיחה:

  קורה. לרוב זה קורה למיתר הדק ביותר (e גבוה).
  זה יכול לקרות כי המיתר היה פגום, כי מתחתם יותר מדי חזק, או כי הוא נתקע במפתח או באום בצורה לא נכונה.
  
  מה לעשות: קללו קצת (זה לגיטימי). נשמו עמוק. קחו מיתר חדש מאותו סוג (אם קניתם כמה סטים או גיליתם שיש לכם מיתרים בודדים בבית). חזרו על שלבי ההתקנה רק למיתר הזה.
  אם אין לכם מיתר בודד להחלפה, תצטרכו לקנות סט חדש (או מיתר בודד בחנות מוזיקה). זו הסיבה שאנשים מסוימים אוהבים לקנות 2-3 סטים ביחד, שיהיה ספייר.

• פין גשר לא יושב טוב:

  המיתר נשמע עמום או מזמזם ליד הגשר? אולי הפין לא יושב כמו שצריך.
  
  מה לעשות: שחררו קצת את המתח של המיתר המדובר. הוציאו את הפין והמיתר. הכניסו שוב את המיתר, וודאו שהכדור יושב ישר בתוך הגיטרה (אפשר ממש להכניס אצבע לחור הסאונד ולהרגיש שהוא נתפס כמו שצריך). הכניסו את הפין עם החריץ לכיוון המיתר, ודחפו פנימה בעדינות תוך משיכה קלה של המיתר. לפעמים צריך לנסות כמה פעמים עד שהמיתר והפין “מתיישבים” נכון בפנים. כוונו שוב. אם הבעיה חוזרת, אולי הפין עצמו שחוק או שהחור בגשר קצת בעייתי.

• זמזום במקום אחר:

  המערכת החדשה מכוונת, אבל יש זמזום מעצבן כשלחצים על סריג מסוים או בכלל?
  
  מה לעשות: קודם כל, ודאו שהמיתרים מלופפים על המפתחות נכון ושהם לחוצים כלפי מטה אחרי האום. ודאו שהפינים יושבים טוב. אם הכל נראה בסדר והזמזום ממשיך, ייתכן שהבעיה אינה בהחלפת המיתרים אלא בכיוון הצוואר (Truss Rod) או בגובה האקשן (המרחק בין המיתרים ללוח האצבוע). אלה דברים שדורשים ידע נוסף או עזרה ממוזיקאי מנוסה/טכנאי גיטרות. אל תנסו לגעת במוט הכיוון לבד אלא אם כן קראתם והבנתם איך עושים את זה כמו שצריך.

שאלות ותשובות לשאלות שעדיין לא שאלתם (אבל בטח תשאלו)

אוקיי, בואו נהיה יעילים. הנה כמה שאלות קלאסיות ותשובות קלאסיות לא פחות (עם טאץ’ הומוריסטי, כי למה לא).

ש: כמה זמן לוקח להחליף מיתרים?

ת: בפעם הראשונה? בין 20 דקות לשעה וחצי, תלוי כמה פעמים תקללו וכמה פעמים תאבדו את הפינים. אחרי כמה פעמים? אולי 10-15 דקות עם הכלים הנכונים. זה כמו לאפות עוגה בפעם הראשונה מול פעם 20.

ש: כל כמה זמן צריך להחליף מיתרים?

ת: תלוי כמה אתם מנגנים, כמה הידיים שלכם מזיעות, והאם הגיטרה שלכם גרה באזור לח או יבש. בתור אצבע (מטאפורית, אל תעשו את זה באמת): אם אתם מנגנים כל יום – אולי פעם בחודש-חודשיים. מנגנים פעם בשבוע? אולי פעם ב-3-4 חודשים. מנגנים רק בחגים? לפחות פעמיים בשנה. הסימנים שהגיע הזמן: הסאונד עמום, המיתרים מרגישים מחוספסים, הם נראים שחורים/ירוקים/חלודים, או שהם יוצאים מכיוון בקלות.

ש: האם אפשר להחליף רק מיתר אחד אם הוא נקרע?

ת: אפשר טכנית. אבל הסאונד של מיתר אחד חדש לצד חמישה מיתרים ישנים יהיה די לא אחיד. זה כמו לשים צמיג חדש לגמרי רק על גלגל אחד באוטו. הוא יבלוט. אם אין ברירה והמיתר נקרע 5 דקות לפני הופעה, אז כן. אבל לטווח הארוך? עדיף להחליף את כל הסט.

ש: קניתי מיתרים מצופים, הם שווים את הכסף?

ת: הם מחזיקים מעמד משמעותית יותר זמן, במיוחד אם אתם מהסוג ש”הורס” מיתרים מהר (ידיים מזיעות וכו’). הסאונד קצת שונה בהתחלה (חלק אומרים פחות “בריק” או “נוצץ”). אם אתם מתעצלים להחליף מיתרים או שהמיתרים שלכם מתים מהר, הם יכולים להיות אחלה השקעה. אם אתם מנגנים הרבה ואוהבים את הסאונד הכי טרי שיש, אולי תעדיפו להחליף מיתרים רגילים בתדירות גבוהה יותר.

ש: האם אני יכול לפגוע בגיטרה שלי כשאני מחליף מיתרים?

ת: רוב הסיכויים שלא בצורה דרסטית. הפגיעות הנפוצות: שריטות קטנות (תיהיו עדינים!), שבירת פין גשר (קורה, אפשר לקנות חדשים), קרע של מיתר חדש (מעצבן, לא פוגע בגיטרה). אם תנסו בכוח מופרז, אפשר אולי לפגוע במפתחות או בגשר, אבל זה דורש להיות ממש חסרי עדינות. ברוב המקרים, הגיטרה תשרוד אתכם. היא חזקה יותר ממה שנראה.

---

במקום סיכום: אתם עכשיו חלק מאליטת מחליפי המיתרים (או לפחות יודעים איך לעשות את זה)

אז עכשיו עשיתם את זה.
החלפתם מיתרים.
הגיטרה שלכם מריחה כמו חדשה (בערך).
נראית מבריקה יותר (אפילו אם רק ניקיתם אותה קצת).
והכי חשוב – היא נשמעת הרבה יותר טוב!

אתם יכולים להיות גאים בעצמכם.
עברתם את שלב “אוי לא, זה נראה מסובך מדי”.
ניצחתם את החוטים, הפינים, והנטייה הטבעית של מיתרים להתלפף בצורה לא קומית.

הפעם הראשונה היא תמיד הכי מאתגרת.
הפעם השנייה תהיה מהירה יותר.
הפעם החמישית כבר תהיה אוטומטית.
אל תפחדו לעשות את זה שוב.
זה חלק משגרת הטיפוח של הגיטרה שלכם.

ועכשיו?
עכשיו לכו תנגנו!
תיהנו מהסאונד הצלול והבוהק של המיתרים החדשים.
תרגישו את ההבדל באצבעות.
תנגנו אקורדים, סולואים, מה שבא לכם.
פשוט תיהנו מהגיטרה שלכם.

ואל תשכחו…
אם אתם נתקלים שוב בבעיה, זוכרים את המדריך הזה?
הוא פה בשבילכם.
וגם אנחנו. (לפחות מטאפורית, אנחנו לא יכולים לבוא להחליף לכם מיתרים פיזית, מצטערים).

בהצלחה עם הנגינה, ותנו להם בראש (או באצבעות)!