המדריך המטורף לגיטרות 7 ו-8 מיתרים: איך לכבוש את המאזניים (והבמות) מבלי להישמע כמו סנאי מבוהל
הקשבתם פעם לשיר מטאל כבד שגרם לכם להרגיש כאילו כדור הארץ רועד? אולי הרגשתם צלילים עמוקים כל כך, שהייתם בטוחים שאיפשהו יש בסיס צוללות סודי שמנגן בסתר? ברוכים הבאים לעולם הפרוע והמרהיב של גיטרות ה-7 וה-8 מיתרים.
זה לא סתם עוד מיתר נוסף. או שניים. זו קפיצת מדרגה אמיתית. זה שינוי מהותי באופן שבו אתם תופסים מוזיקה כבדה.
אם חשבתם שגיטרה רגילה עם שישה מיתרים היא כבר מספיק מורכבת, חכו שתראו מה הקסם (או הטירוף) שמחכה לכם כאן.
אנחנו עומדים לצאת למסע משעשע, מלא אנקדוטות הזויות, ונבין ביחד למה כל כך הרבה גיטריסטים אימצו את המפלצות המוזיקליות האלה.
תתכוננו לצחוק, ללמוד, ואולי אפילו להתאהב.
כי בסוף המדריך הזה, או שתהיו גיטריסטים טובים יותר, או שתהיו מסוגלים לפחות להבין למה השכן שלכם מנסר עצים באמצע הלילה – כנראה שהוא פשוט מנגן על גיטרת 8 מיתרים. בואו נתחיל!
מה לעזאזל גיטרת 7 או 8 מיתרים? הסיפור המלוכלך
אתם מכירים את הסיפור הקלאסי, נכון? גיטריסט עם שישה מיתרים, מנגן את הריפים הסטנדרטיים שלו, הכל טוב ויפה. אבל אז, אי שם בשנות ה-80 וה-90, הגיעו כמה מורדים מוזיקליים, כנראה אחרי ששתו יותר מדי קפה או הקשיבו למטאליקה בווליום מופרז, והחליטו: "למה לא עוד אחד?"
הם הוסיפו עוד מיתר. לרוב נמוך יותר. כזה שפותח עולם שלם של באסים רועמים, שאפילו הבסיסט מתחיל להזיע מפחד.
ואז, כמה חבר'ה, כנראה כאלה שלא למדו את הלקח, אמרו: "למה לא עוד אחד? בואו נלך על שמונה!" וכך נולדו המפלצות האלה. גיטרות ה-7 וה-8 מיתרים הן לא המצאה של אתמול, אבל הפופולריות שלהן זינקה בשנים האחרונות בזכות ז'אנרים כמו דג'נט (Djent), מטאלקור, ופרוג מטאל.
הן מאפשרות טווח צלילים עצום, נמוך יותר ויותר. הן מאפשרות לכם להישמע כמו להקת תזמורת שלמה. או כמו גורילה עצבנית שמנסה לנגן באס. תלוי כמה אתם מתאמנים.
למה דווקא 7 או 8? 6 מיתרים זה לא מספיק טוב בשבילך, אדון פלצן?
לשאלה הזו יש תשובה פשוטה, אבל היא תלויה במי אתם שואלים. אם תשאלו נגן ג'אז מסורתי, הוא יגיד לכם שזה מיותר ובורגני. אם תשאלו נגן מטאל, הוא יגיד לכם שזה הבסיס לכל מה שטוב בעולם.
הסיבה המרכזית היא הטווח הצלילי המורחב. הגיטרות האלה מגיעות עם מיתרים נוספים, לרוב נמוכים יותר, המאפשרים לכם לרדת לצלילים שלא נשמעו מעולם על גיטרה קלאסית.
- בגיטרת 7 מיתרים: המיתר הנוסף הוא לרוב נמוך יותר מה-E הנמוך (לרוב B או A). זה נותן עומק עצום. תחשבו על הריפים של קורן (Korn) או דרימ ת'יאטר (Dream Theater).
- בגיטרת 8 מיתרים: פה זה כבר משחק אחר לגמרי. אתם יורדים לעולם של F# או E נמוך. זה כבר ממש ליגה אחרת. פה נכנסים אמנים כמו משוגה (Meshuggah) או טוסין אבאסי (Tosin Abasi). אתם מנגנים באסים כאלה, שהבסיסט בלהקה שלכם יתחיל לפחד על מקומו.
היתרון ברור: יותר אפשרויות לריפים כבדים, אקורדים מסובכים, סולואים ארוכים, וסתם כדי להרגיז את השכנים.
שאלת הבהרה #1: "אבל למה לי בכלל לרדת כזה נמוך? זה לא יישמע כמו בוץ?"
תשובה: שאלה מעולה! כן, זה יכול להישמע כמו בוץ אם לא יודעים מה עושים. אבל כשמשתמשים בטכניקה נכונה, בפיקאפים מתאימים ובאפקטים הנכונים, הטווח הנמוך פותח עולם חדש של עוצמה, דינמיקה ו"גרוב" שלא תמצאו בגיטרה רגילה. זה פשוט כמו להוסיף עוד צבעים לפלטה שלכם, אבל הצבעים האלה הם שחור, אפור כהה ושחור עמוק יותר.
המארז המסתורי: הכירו את חיות הטרף האלו מקרוב
אל תדאגו, הן לא נושכות. אלא אם כן אתם מנסים לכוון אותן בפעם הראשונה, ואז הן אולי ירצו לנשוך אתכם.
גיטרות 7 ו-8 מיתרים הן לא רק גיטרות רגילות עם עוד כמה מיתרים מחוברים. הן עוצבו במיוחד כדי להתמודד עם הלחץ הנוסף והתדרים הנמוכים.
הצוואר הארוך והרחב: לא רק לז'ירפות
כדי להתאים למיתרים הנוספים, הצווארים בגיטרות האלה הם לרוב רחבים וארוכים יותר.
- רוחב: ברור, צריך מקום לכל המיתרים. אבל זה גם דורש קצת הסתגלות מצד היד שלכם. בהתחלה זה ירגיש כמו לנסות לנגן על קרש גיהוץ. אבל תתחילו להתרגל.
- אורך (Scale Length): זה החלק המעניין. רוב גיטרות ה-6 מיתרים הן באורך סקאלה של 25.5 אינץ' (כמו פנדר). גיטרות ה-7 וה-8 מיתרים, במיוחד אלו שמיועדות לכוונים נמוכים, מגיעות לעיתים קרובות עם סקאלה ארוכה יותר – 26.5 אינץ', 27 אינץ', ואפילו יותר. למה?
- מתח מיתר: סקאלה ארוכה יותר שומרת על מתח מיתר טוב יותר כשיורדים לכוונים נמוכים. זה אומר פחות "בוץ" ויותר הגדרה. תחשבו על זה כמו למתוח חבל כביסה בין שתי נקודות רחוקות יותר – הוא יהיה מתוח יותר.
- אינטונציה: עוזר לשמור על כיוון מדויק יותר לאורך הצוואר.
יש גם גיטרות עם "סקאלה מרובת-אורכים" (Multi-scale או Fanned Frets). זה נראה כאילו הסריגים שלכם עקומים. אבל זה גאוני! כל מיתר מקבל אורך סקאלה אופטימלי משלו. זה קצת כמו לשחק שחמט ב-3D, אבל אחרי שתתרגלו, זה מרגיש טבעי יותר.
סוגי עצים וצורות גוף: האם זה באמת משנה?
כן, חברים, זה משנה. הרבה יותר ממה שאתם חושבים. סוג העץ משפיע על הסאונד, הדהוד, ואפילו על המשקל (וכן, גיטרות כאלה יכולות להיות כבדות כמו בטון).
- עץ הגוף:
- מהגוני (Mahogany): עמוק, חם, עם הרבה ססטיין. קלאסי למטאל.
- אפר (Ash): בהיר יותר, עם יותר אגרסיביות.
- בסווד (Basswood): קל יותר, נייטרלי יחסית, אבל עדיין עם פאנץ'.
- עץ הצוואר:
- מייפל (Maple): בהיר, מהיר, יציב. הרוב המוחלט.
- וונג'ה (Wenge) או פדאוק (Padauk): עצים אקזוטיים יותר, נותנים אופי ייחודי.
- צורת הגוף: לרוב תמצאו צורות מודרניות כמו סופר-סטראט, אווריריות יותר כדי להקל על המשקל, אבל גם כאלה שנראות כמו גרזנים. העיקר שיהיה נוח, או לפחות שנראה לכם שזה נוח.
שאלת הבהרה #2: "סקאלה מרובת-אורכים? זה נראה לי כמו תאונת יצור. איך אפשר לנגן על זה?"
תשובה: זה אכן נראה מוזר בהתחלה, כמו שהמקלדת של המחשב שלכם הייתה נראית למישהו מלפני 100 שנה. אבל היד שלכם מסתגלת במהירות. זה אפילו יותר ארגונומי לאקורדים מסוימים ולטכניקת פריטה, והכי חשוב – זה נותן סאונד אחיד יותר בכל טווח הגיטרה. תנסו, אולי תתמכרו!
אז איך בכלל מנגנים על מפלצות כאלה? טכניקות למתאבדים מוזיקליים
אוקיי, הנה החלק המהנה. קניתם את הגיטרה, אתם נראים מגניבים, אבל עכשיו צריך ללמוד לנגן עליה. אל דאגה, זה לא קשה כמו לפתור קובייה הונגרית בעיניים עצומות, אבל גם לא קל כמו לאכול במבה.
הפריטה שלא הכרתם: ת'אמב-מיוט (Palm Muting) למתקדמים (ולמתחילים חסרי פחד)
אם אתם חובבי מטאל, אתם כבר מכירים את הקסם הזה. אבל כשמדובר במיתרים נמוכים במיוחד, זה הופך להיות אומנות של ממש.
- מה זה בכלל? אתם מניחים את כף היד שלכם (החלק שמתחת לאגודל) בעדינות על המיתרים ליד הגשר (Bridge), ופורטים. זה יוצר צליל "מת", קצר, עמוק, ופאנצ'י. בקיצור, זה גורם לכם להישמע כמו בסיסט שהוא גם גיטריסט, וגם מתופף, וגם קצת עצבני.
- למה זה חשוב פה? במיתרים כל כך נמוכים, כל רעש מיותר יכול להפוך את הסאונד שלכם לבלגן גדול. ת'אמב-מיוט עוזר לשמור על הריפים שלכם מוגדרים, מדויקים, ובעיקר – כבדים. זה הלחם והחמאה של הדג'נט.
- טיפ למתחילים: התחילו לאט. נסו לנגן ריפים פשוטים עם ת'אמב-מיוט על המיתר הנמוך ביותר. נסו לשלוט בעוצמת המיוט. תחשבו על זה כמו לחישה רועמת.
אקורדים? בום! (Power Chords) ואיך לא לשבור אצבעות
שכחו מ-C מז'ור פתוח. פה אנחנו מדברים על אקורדים שיעיפו את התחת שלכם מהכיסא.
- Power Chords: אלה החברים הכי טובים שלכם. הם מורכבים משני צלילים (שורש וחמישית) או שלושה (שורש, חמישית, אוקטבה). הם חזקים, הם קלים לנגינה (יחסית), והם נשמעים פשוט ענקיים עם דיסטורשן. על גיטרת 7/8 מיתרים, אתם יכולים לבנות power chords עם צלילי באס כל כך עמוקים, שזה ישלח רעד בעמוד השדרה של כל מי שיקשיב.
- אקורדים פתוחים: פחות נפוצים, אבל אפשריים. תארו לעצמכם אקורד A מינור עם מיתר נוסף נמוך יותר. פתאום יש לכם עולם שלם של עומק ומתח שאף פעם לא חשבתם עליו. זה נשמע כמו פסקול לסרט אימה, אבל בקטע טוב.
- טיפ לאצבעות כואבות: תנו להן להתרגל. בהתחלה זה יכאב, זה יתסכל. תארו לעצמכם שאתם מרימים משקולות בפעם הראשונה. אבל בדיוק כמו שרירים, גם האצבעות שלכם יתחזקו. אל תוותרו!
שאלת הבהרה #3: "אני מרגיש שאני צריך ידיים של תמנון כדי לנגן את כל המיתרים האלה. יש תקווה?"
תשובה: לגמרי! רוב המיתרים הנוספים מיועדים לריפים שמבוססים על מיתר יחיד או power chords פשוטים יחסית. אתם לא תצטרכו לפרוט אקורדי ג'אז מורכבים על כל 8 המיתרים בבת אחת (אלא אם אתם טוסין אבאסי, ואז כנראה שאתם כבר עושים את זה). התמקדו בללמוד איך להשתמש בטווח הנוסף ביעילות, ולא בהכרח למלא כל חלל צלילי. הידיים שלכם יסתגלו, מבטיח.
המוח שמאחורי הבריטון: פיקאפים, אפקטים, והסודות של הסאונד המודרני
גיטרה בלי הגברה היא כמו מכונית פאר בלי מנוע. היא נראית טוב, אבל לא עושה כלום. וכשמדובר בגיטרות 7 ו-8 מיתרים, הגברה ועיבוד סאונד הם קריטיים.
מה זה בכלל פיקאפים אקטיביים ופאסיביים? (ולמה אחד מהם דורש בטריה)
הפיקאפים הם ה"אוזניים" של הגיטרה שלכם. הם קולטים את תנודות המיתרים והופכים אותן לאות חשמלי.
- פיקאפים פאסיביים: אלה הפיקאפים המסורתיים יותר. הם פועלים ללא צורך בסוללה. הם ידועים בטווח הדינמי הרחב שלהם, בתגובה אורגנית וטבעית יותר. אם אתם אוהבים סאונד חם, עשיר, ועם הרבה "אופי" – אלה בשבילכם.
- פיקאפים אקטיביים: אלה הפיקאפים "המודרניים" יותר. הם דורשים סוללת 9V כדי להפעיל את קדם המגבר המובנה שלהם. מה הם עושים?
- פלט חזק יותר: האות חזק יותר, מה שמגביר את הדיסטורשן באמפר.
- צליל נקי ומדויק: פחות רעש, יותר בהירות. זה חשוב במיוחד במיתרים הנמוכים, שם כל רעש יכול להישמע כמו רעידת אדמה קטנה.
- מושלם למטאל: הרבה גיטריסטי מטאל מעדיפים אותם בגלל ה"פאנצ'" והבהירות שלהם בדיסטורשן גבוה. חברות כמו EMG ו-Fishman Fluence שולטות בשוק הזה.
האם אתם רוצים סוללה? זו השאלה. פיקאפים אקטיביים דורשים החלפה תקופתית של סוללה, אבל בתמורה הם נותנים לכם סאונד מודרני, הדוק ומוגדר.
הדיסטורשן האולטימטיבי: מלחמת הקופסאות (והמגברים)
גיטרת 7 או 8 מיתרים ללא דיסטורשן היא כמו יום הולדת בלי עוגה. משעמם. פה אנחנו נכנסים לעולם האינסופי של מגברים ופדלים.
- מגברים: חפשו מגברים עם Headroom (מרווח ראש) גבוה ורספונסיביות מצוינת לביצועים נמוכים. מגברי "High Gain" מודרניים של חברות כמו Mesa Boogie, Peavey (סדרת 5150/6505), Friedman, או Orange הם בחירה מצוינת. הם מתוכננים להתמודד עם הצלילים האלה.
- פדלים (Overdrive/Distortion): גם אם יש לכם מגבר מעולה, פדל Overdrive קטן (כמו Tubescreamer) יכול לדחוס את הסאונד עוד יותר, להוסיף מיד-ריינג' (Mid-range) ולגרום לריפים שלכם לנסר כמו מסור חשמלי. פדלי דיסטורשן כבדים יותר של חברות כמו Fortin או MXR יכולים להפוך את הסאונד שלכם לחומת בטון מתפוררת.
- שילוב מנצח: לרוב תמצאו גיטריסטים משתמשים בפיקאפים אקטיביים, מגבר High Gain, ופדל Overdrive קטן לפניהם כדי "להדק" את הסאונד. זה סוד הקסם של טונים מודרניים.
שאלת הבהרה #4: "יש לי מגבר ישן של פנדר מ-1970. הוא יעבוד?"
תשובה: הוא יעבוד, אבל לא כמו שצריך. מגברים וינטג' (במיוחד כאלה עם טרמולו וריברב מובנים) לרוב לא מיועדים להתמודד עם ה-Gain והתדרים הנמוכים העצומים של גיטרות 7 ו-8 מיתרים. זה כמו לנסות לנסוע עם טרקטור למירוץ פורמולה 1. הוא יזוז, אבל לא ינצח. תשקיעו במגבר מודרני יותר אם אתם רציניים לגבי הצליל.
האם אתם מוכנים לאתגר? טיפים לאמיצים שבינינו
הגענו לחלק החשוב ביותר. איך לא להתייאש כשזה נשמע כמו תאונה בנגריה, ואיך להפוך את עצמכם לנגני גיטרת 7/8 מיתרים שיגרמו אפילו לחתול שלכם לרקוד בראש.
שגרת האימונים שתהפוך אתכם לאלילים (או לפחות למרגיזים פחות)
אין קיצורי דרך. אמרתי לכם שזה הומוריסטי, אבל פה אני רציני. אימון, אימון, אימון.
- התחילו לאט: אני יודע שזה נשמע מובן מאליו, אבל רובנו מדלגים על זה. השתמשו במטרונום. נגנו ריפים פשוטים לאט לאט, ותגבירו בהדרגה.
- התמקדו בטכניקה:
- ת'אמב-מיוט: תרגלו שליטה מוחלטת בטכניקה הזו. זה יגרום לריפים שלכם להישמע הדוקים ומקצועיים.
- דיוק: וודאו שכל צליל שאתם מנגנים נקי וברור. אם יש רעשים מיותרים, תקנו אותם.
- סבולת: נגינה על גיטרות כאלה, במיוחד במטאל, דורשת סבולת בידיים. תרגלו ריפים ארוכים ושמרו על קצב קבוע.
- האזנה פעילה: תקשיבו ללהקות ואמנים שמנגנים על 7 ו-8 מיתרים. נסו להבין מה הם עושים. Meshuggah, Animals As Leaders, Periphery, Tesseract, ואפילו להקות ישנות יותר כמו Dream Theater ו-Korn.
- אל תפחדו להתנסות: נסו כיוונים שונים (Drop A, Drop G, F Standard). נסו לכתוב ריפים משלכם. זה הכיף האמיתי.
איך לבחור את הגיטרה הראשונה שלכם (ולא לפשוט רגל)
לא צריך למכור כליה בשביל גיטרת 7/8 מיתרים ראשונה. יש הרבה אפשרויות מצוינות במחירים סבירים.
- תקציב: קבעו לעצמכם תקציב. בין 2000-5000 ש"ח תוכלו למצוא דגמים מעולים של חברות כמו Ibanez (סדרת RG או Iron Label), Schecter, Jackson, או Cort.
- נוחות: הדבר החשוב ביותר. לכו לחנות, תנגנו על כמה גיטרות. איך הצוואר מרגיש? האם היא כבדה מדי? איך אתם מרגישים עם הגימור? אתם הולכים לבלות איתה הרבה זמן.
- פיקאפים: אם אתם מתכוונים לנגן מטאל כבד, חפשו פיקאפים עם פלט חזק. EMG, Seymour Duncan, או Fishman Fluence הם מותגים ששווה לחפש.
- סקאלה: בהתחלה, גיטרת 7 מיתרים עם סקאלה של 25.5-26.5 אינץ' תהיה קלה יותר להסתגלות. גיטרות 8 מיתרים או מולטי-סקייל יכולות להיות יותר מאתגרות בהתחלה.
מורים, יוטיוב וקבוצות פייסבוק: איפה מוצאים עזרה כשהכל נשמע כמו תאונת דרכים
אתם לא לבד במסע הזה. אף אחד לא נולד טוסין אבאסי.
- מורה לגיטרה: אם אתם רציניים, מורה טוב עם ניסיון בגיטרות מרובות מיתרים יעזור לכם המון. הוא יתקן טעויות, ייתן לכם תוכנית אימונים, ובעיקר, ימנע מכם לפתח הרגלים רעים (שקשה מאוד להיפטר מהם אחר כך).
- יוטיוב: יקיר נפשנו. ערוצים כמו Riff City Guitar, Ola Englund, Keith Merrow, או Reverb.com מציעים טונות של תכנים, סקירות, שיעורים וטיפים. תמצאו את המורים הוירטואליים שאתם מתחברים אליהם.
- קבוצות פייסבוק ופורומים: חפשו קהילות של נגני 7 ו-8 מיתרים. תשאלו שאלות, תשתפו ידע, תבקשו עזרה. תמיד יש מישהו ששמח לעזור, או לפחות לצחוק אתכם על הטעויות הראשונות שלכם.
שאלת הבהרה #5: "אני לא בטוח אם גיטרת 7 או 8 מיתרים זה בכלל בשבילי. איך אני יכול לדעת?"
תשובה: הדרך הטובה ביותר היא פשוט לנסות! לכו לחנות כלי נגינה, תבקשו לנסות גיטרת 7 מיתרים (ואם אתם ממש אמיצים, גם 8). תנסו לנגן כמה ריפים שאתם מכירים, תרגישו את הצוואר, את המשקל. אם זה מרגיש לכם מגניב וכיף, קדימה! אם זה מרגיש לכם כמו עול, אולי תתחילו עם 6 מיתרים רגילים ורק אחר כך תתקדמו. אין חוקים. העיקר שתהנו.
מעבר למטאל: שימושים מפתיעים שלא חשבתם עליהם
למרות שגיטרות 7 ו-8 מיתרים מזוהות בעיקר עם מטאל, הן ממש לא מוגבלות אליו. תחשבו עליהן ככלי עם טווח צלילים עצום, ועם כלי כזה, השמיים הם הגבול. או במקרה הזה, קרקעית האוקיינוס היא הגבול.
מבלוז פסיכדלי ועד ג'אז אקספרימנטלי: חקר הסאונד
תארו לעצמכם נגן בלוז שמנגן על 7 מיתרים. פתאום יש לו את היכולת להוסיף צלילי באס עמוקים, ליצור דרמה חדשה באקורדים, או לנגן סולואים עם יותר גוף ועומק. זה קורה! יש נגני ג'אז שמנגנים על גיטרות 7 מיתרים (ברור שזה לא נשמע כמו מטאל) כדי להרחיב את האפשרויות הקוליות שלהם. תחשבו על הוספת באס לאקורדים, או על יצירת קווים מלודיים שמקפצים בין רגיסטרים קיצוניים.
הרחיבו את הראש. אל תתנו לסטיגמה להגביל אתכם. אם אתם אוהבים לנסות דברים חדשים, הגיטרות האלה הן מגרש משחקים מושלם.
כתיבת שירים: כשהמיתר השביעי פותח עולמות חדשים
ככותבי שירים, כלי חדש יכול להיות מקור אינסופי להשראה. המיתרים הנוספים יגרמו לכם לחשוב מחדש על הרמוניה, קונטרפונקט, ועל טקסטורות מוזיקליות. פתאום, ריף פשוט על שלושה מיתרים יכול לקבל מימד אחר לגמרי כשאתם מוסיפים לו צליל באס עמוק, מיתר אוקטבה, או אקורד שמנמן שמעולם לא חשבתם שאפשרי.
זה כמו לקבל צבע חדש לקופסת הצבעים שלכם. פתאום אתם מציירים ציורים אחרים לגמרי.
שאלת הבהרה #6: "אני לא מנגן מטאל. האם אני עדיין יכול ליהנות מגיטרת 7 מיתרים?"
תשובה: חד משמעית כן! זה כמו לשאול אם אתה יכול ליהנות מפטיש אם אתה לא בונה בתים. פטיש הוא כלי, וגם גיטרת 7 מיתרים היא כלי. היא פשוט מציעה טווח צלילים רחב יותר. אם אתם סקרנים לגבי צלילים חדשים, הרמוניות עמוקות, או סתם רוצים לנסות משהו שונה, זו יכולה להיות חוויה מדהימה עבורכם, גם אם אתם מנגנים בלוז, ג'אז או אפילו פולק רוק. תנו לזה צ'אנס!
סיכום אופטימי (ומצחיק, כרגיל)
אז הגענו לסוף המסע המטורף הזה, חברים. למדנו על צווארים ארוכים, פיקאפים זוללי סוללות, ואיך לא להישמע כמו עז נואשת שנתקעה בבוץ כשאתם מנסים לנגן ריף על 8 מיתרים.
הדבר החשוב ביותר לזכור הוא זה: מוזיקה אמורה להיות כיף. היא אמורה לרגש, לשחרר, ולפעמים גם לגרום לשכנים שלכם לרצות לעבור דירה. גיטרות 7 ו-8 מיתרים הן כלי מדהים שפותח דלתות לעולמות צליל חדשים, יצירתיות בלתי מוגבלת, ורמות חדשות של באס שיגרמו אפילו לכם להרגיש קטנים.
אז קחו את הגיטרה שלכם. תנגנו. תתנסו. אל תפחדו לעשות טעויות (הן חלק מהלמידה). ואל תשכחו, אם אתם נשמעים כמו סנאי מבוהל בהתחלה, זה בסדר גמור. כולנו התחלנו שם. רק תמשיכו לנסות. יום אחד הסנאי הזה יהפוך לאריה שואג.
בהצלחה במסע שלכם! ואל תשכחו להזמין אותי להופעה הראשונה שלכם. אני אביא אטמי אוזניים, ליתר ביטחון, וגם כמה פצפוצי אורז אם תצטרכו הפסקה קצרה.