שמעו, בואו נדבר רגע. אתם מסתובבים בעולם הזה, שומעים מוזיקה, משהו מקרקש פה, משהו מנגן שם, ואתם אומרים לעצמכם: "רגע, מה הקטע? מאיפה כל הטירוף הזה הגיע?" אתם יודעים, הרעש הנעים הזה. הבלגן המסודר. התחושה הזו שיש משהו גדול יותר מתחת לפני השטח. משהו שפעם היה לחישה, והיום הוא כבר רעם מתגלגל. אם אי פעם תהיתם איך הרוק האלטרנטיבי הישראלי הפך למה שהוא, אתם במקום הנכון. אתם עומדים לצאת למסע. מסע שיחשוף בפניכם את הזוג המשונה, הגאוני והפרוע ביותר שידעה הסצנה המקומית. זוג שהצליח לשנות את כללי המשחק בלי להזיע יותר מדי, או לפחות בלי שמישהו ישים לב שזה קרה בזמן אמת. תתכוננו. זה הולך להיות מטורף. זה הולך להיות מצחיק. וזה הולך להיות… רועש. אל תדאגו, לא תצטרכו ללמוד לנגן על שום דבר. רק לפתוח את האוזניים. ואת הראש. ואת הלב. בעיקר את הלב. כי פורטיסחרוף, חברים, זה עניין של לב.
השקט שנשבר: המדריך המלא להשפעה המטורפת של פורטיסחרוף על הרוק הישראלי
מי בכלל אלה פורטיסחרוף ומה הם רוצים מהחיים שלנו? ההקדמה שלא סיפרו לכם בתיכון
בואו נודה באמת. אם אתם לא חיים תחת סלע מוזיקלי בשלושים השנים האחרונות (והיי, אין שופטים כאן, סלעים זה נוח), השמות רמי פורטיס וברי סחרוף מצלצלים לכם מוכר. אולי אפילו נתקלתם בהם פעם או פעמיים. אולי בהופעה הזו, במועדון ההוא, כשמישהו צעק משהו על "חתולים" ואתם חשבתם שמדובר בגן חיות שברח. ובכן, הרשו לי להאיר את עיניכם. פורטיסחרוף זה לא סתם שני שמות. זו תופעה. זה שידוך משמיים (או אולי מהגיהינום, תלוי את מי שואלים). זה כמו שלקחתם שני מדענים מטורפים, נתתם להם גיטרות במקום מבחנות, ושלחתם אותם למעבדה – האולפן. התוצאה? משהו שאי אפשר להגדיר, אבל אי אפשר גם להתעלם ממנו.
רמי פורטיס הוא הטירוף בהתגלמותו. הגיטרה שלו היא תוספתן בוער של כעס ואהבה. הקול שלו הוא שילוב של בוב דילן אחרי לילה לבן עם חתול רחוב שבדיוק דרכו עליו. וברי סחרוף? הוא הצד השקט. הצד המדויק. הפילוסוף שהפך למנהיג להקה בעל כורחו. הוא זה שמצליח לארגן את כל הבלגן של פורטיס לתוך מנגינה שבאופן מפתיע עובדת. ואפילו מרגשת. תחשבו על זה כעל צבא. פורטיס הוא הגנרל שמסתער קדימה עם חרב ואף תוכנית. סחרוף הוא הקצין המבצעים שמצייר את מפת הקרב מאחורי הקווים, אבל עם עיניים עצומות. והפלא ופלא, זה עובד. ועובד בגדול.
הצליל המשונה: 7 סודות מאחורי הגיטרה הרועשת והקול העמוק של רמי פורטיס (ולמה זה כל כך ממכר?)
אם יש דבר אחד שאפשר להגיד על רמי פורטיס, זה שהוא לא משעמם. לעולם. הגיטרה שלו? היא כמו ילד אנרגטי במסיבת יום הולדת ששתה יותר מדי קולה. היא קופצת, מנגנת אקורדים שלא אמורים לעבוד יחד, ולפעמים נשמעת כאילו היא על סף התפרקות מוחלטת. וזה בדיוק היופי שבה. הנה כמה "סודות" שהופכים את הצליל שלו למשהו שפשוט אי אפשר להתעלם ממנו:
- הכאוס המאורגן: פורטיס לא מפחד מרעש. הוא מחבק אותו. הוא בונה עליו. הוא הופך דיסוננס למלודיה. זה קצת כמו לראות ציור מופשט – בהתחלה זה בלאגן, אחר כך אתה מבין שכל משיחת מכחול היא מדויקת באופן מוזר.
- פחות זה יותר (לפעמים): הוא יודע מתי לתת לתווים לדבר, ומתי פשוט לתת לגיטרה לצרוח. יש משהו משחרר בזה.
- השפעות חוצות יבשות: בלוז, פאנק, רוקנ'רול טהור – הכל מתערבב בתוך הסיר המוזיקלי שלו. זה מרקם עשיר שגורם לך לרצות עוד.
- קול שמספר סיפור: הקול של פורטיס הוא לא רק שירה, הוא סיפור. הוא מחוספס, לעיתים חנוק, לפעמים כמעט צועק. הוא מלא רגש, כנות, וקצת ייאוש שיודע לצחוק על עצמו.
- האנרגיה הבלתי נגמרת: בין אם הוא על הבמה או באולפן, פורטיס פשוט *חי* את המוזיקה. והאנרגיה הזו מדבקת. אתם תרגישו אותה.
- הפחד מנורמליות: נראה שהוא עושה מאמץ אדיר לא להישמע כמו אף אחד אחר. והוא מצליח בזה, ובגדול.
- כיף טהור: למרות כל התיאוריה וה"עומק", בסוף זה פשוט כיף לשמוע את רמי פורטיס. זה משחרר, זה מרגש, וזה גורם לך לרצות לקפוץ. או לפחות להזיז את הראש בקצב.
המילים, המוח והקסם הנסתר: איך ברי סחרוף הפך את העברית לפילוסופיה רוקרית (בלי שהרגשתם)
אם פורטיס הוא הסערה, סחרוף הוא העין השקטה שלה. אבל אל תטעו. בתוך השקט הזה מסתתר עולם שלם של מחשבה, רגש, וכישרון מלודי שאין שני לו. הגיטרה של סחרוף עדינה יותר, מלודית יותר, אבל גם היא יודעת להפציץ כשצריך. אבל מעבר לנגינה, סחרוף הוא קוסם מילים. הוא לוקח את השפה העברית, שהרבה פעמים נשמעת קצת יבשה ורצינית מדי, והופך אותה למשהו פואטי, עמוק, ולפעמים גם מצחיק בטירוף.
- הפזמונאי הנסתר: סחרוף כותב טקסטים שגורמים לך לחשוב. הוא משלב דימויים מורכבים עם פשטות מטעה. הוא יכול לדבר על אהבה, חלומות, חתולים (שוב הם!), וכל זה בפסקה אחת, בלי שתשימו לב שהוא קפץ בין נושאים.
- המלודיסט בחסד: יש לו את היכולת המופלאה לקחת מילים מורכבות ולשלב אותן במנגינה שפשוט נדבקת לראש. זה כמו קוד סודי שאתה לא יודע שקיבלת, אבל פתאום אתה מזמזם אותו בלי שליטה.
- ההפקה ככלי אמנותי: סחרוף הוא אשף בהפקה. הוא בונה את הסאונד של השירים שכבה אחרי שכבה, כמו אדריכל שבונה קתדרלה. כל צליל, כל אפקט, נמצא שם מסיבה מסוימת. אין אצלו מקריות. רק גאונות מחושבת.
- המלנכוליה החייכנית: יש תמיד נימה של עצב בשיריו, אבל זה לא עצב מדכא. זה עצב שבא עם חיוך קטן, עם קריצה. סחרוף מלמד אותנו איך להתמודד עם המורכבות של החיים, תוך כדי ריקוד מוזר.
- הנגינה המשרתת: הגיטרה שלו היא לא סתם רעש. היא תמיד משרתת את השיר. היא מחזקת את המילים, מדגישה את המלודיה, ומוסיפה עומק לכל רגע. הוא לא מנגן כדי להרשים, אלא כדי לספר.
ריקוד הניגודים: 3 דרכים שבהן ההתנגשות ביניהם יצרה זהב טהור (ולא רק צעקות)
השילוב של פורטיס וסחרוף הוא פשוט פלא. קחו שני אנשים שהם כל כך שונים, כל כך ייחודיים בדרכם, ושימו אותם באותו חדר. מה תקבלו? ברוב המקרים – כנראה ריב על מי ישטוף כלים. אבל במקרה שלהם, קיבלנו משהו שפשוט שינה את המוזיקה הישראלית. הנה 3 סיבות למה:
- האיזון המושלם בין כאוס לסדר: פורטיס מביא את האש הגולמית, את החיבור הבלתי אמצעי לרגש. סחרוף מביא את האינטלקט, את היכולת לארוז את האש הזו בתוך מבנה שגם האוזן הפחות מנוסה יכולה לעכל. זה כמו חתונה בין פאנק למוזיקה קלאסית. רק שבמקום כנורות יש לנו דיסטורשן.
- הכתיבה המשותפת שפורצת גבולות: כששניהם כותבים יחד, הטקסטים שלהם מקבלים ממד נוסף. פורטיס מכניס את הטירוף הקיומי, סחרוף ממתן ומחדד אותו. התוצאה היא שירים שהם מצחיקים ועצובים בו זמנית, אישיים ואוניברסליים. אתם יכולים למצוא את עצמכם מזדהים עם שיר על חתול שמשתגע מהמציאות, וזה בסדר גמור.
- היצירה של ז'אנר משלהם: הם לא ניסו להיות כמו אף אחד אחר, והתוצאה היא שהם הפכו למי שהשפיע על כולם. הם לקחו אלמנטים של רוק, פאנק, ניו ווייב, מוזיקה אתנית, וערבבו הכל בבלנדר יחד עם תה ולימון, והגישו לנו משהו חדש לגמרי. זה לא "רוק ישראלי" במובן הקלאסי. זה "פורטיסחרוף". וזה שם נרדף לרוק אלטרנטיבי ישראלי.
שאלות ותשובות קצרות, כי אנחנו יודעים שאתם סקרנים:
- ש: האם פורטיסחרוף הם הלהקה הראשונה ברוק האלטרנטיבי הישראלי?
ת: לא בדיוק הראשונה, אבל הם בהחלט היו בין החלוצים הבולטים ביותר והמשפיעים ביותר. הם לקחו את הרעיון של "אלטרנטיבי" ונתנו לו גוף, נשמה, וגיטרה רועשת. - ש: איך אפשר להבדיל בין השירים של פורטיס לבד לאלה של סחרוף לבד?
ת: באופן כללי, שירי פורטיס נוטים להיות פרועים, אנרגטיים וקצת יותר "מלוכלכים" בסאונד. שירי סחרוף לעיתים קרובות יותר מלודיים, מופקים בקפידה ומלאי עומק פילוסופי. אבל אל דאגה, אחרי כמה שמיעות, תתחילו לזהות את "הטביעת אצבע" הייחודית של כל אחד מהם. - ש: האם הם עדיין מופיעים יחד?
ת: בהחלט! הם ממשיכים לשתף פעולה בהופעות ובאלבומים חדשים, לשמחתנו הרבה. כל הופעה שלהם היא חוויה בלתי נשכחת, גם אם צריך אחר כך ללכת לאוזן-רופא.
הפיצוץ השקט: 5 להקות ישראליות שפשוט לא היו נשמעות אותו דבר בלעדיהם (ולא ידעו למי להודות)
אם תסתכלו על עץ המשפחה של הרוק האלטרנטיבי הישראלי, תגלו מהר מאוד שפורטיסחרוף יושבים איפשהו ליד הגזע הראשי, שולחים שורשים לכל הכיוונים. ההשפעה שלהם לא הייתה פיצוץ גרעיני שמרסק הכל (למרות שקרוב). זו הייתה יותר כמו רעידת אדמה שקטה. כזו שמרגישים קצת, אבל מבינים את מלוא עוצמתה רק שנים אחר כך. הם פשוט פתחו את הדלת לכל כך הרבה דברים שלא היו אפשריים קודם. הנה כמה דוגמאות בולטות (רשימה חלקית כמובן, כי אם הייתי מפרט את כולם היינו פה עד מחרתיים):
- כנסיית השכל: קחו לדוגמה את כנסיית השכל. האווירה המלנכולית, הטקסטים העמוקים והנגינה המורכבת, כל אלה קיבלו רוח גבית מהלגיטימציה שפורטיסחרוף נתנו ל"שונה" ול"עמוק" ברוק הישראלי.
- מוניקה סקס: כן, גם להקות שנשמעות לכאורה יותר "מיינסטרים" קיבלו השראה. האנרגיה, החיפוש אחר צליל ייחודי והעזים לסטות מהשביל המוכר, כל אלה הם תוצאה של הדרך שפורטיסחרוף סללו.
- היהודים: הגיטרות הרועשות, הקולות הצעקניים והדרמה הגדולה – חלק ניכר מהתשוקה הזו לרוק מחוספס ובלתי מתפשר קיבל השראה מהכנות הפראית של פורטיס.
- אביתר בנאי: אמנם סגנונו שונה, אבל החיבור בין מילים אישיות ועמוקות לבין מוזיקה שלא מתביישת להיות רועשת או נוגה, הושפע גם הוא מהדוגמה של פורטיסחרוף שהראו שאפשר לשלב בין אינטימיות לבין סאונד גדול.
- להקות אינדי צעירות: היום, אינספור להקות אינדי קטנות וגדולות ממשיכות את המסורת של הניסיוניות, השילובים הבלתי צפויים וההתעקשות על סאונד ייחודי. הם אולי לא תמיד מודעים לזה, אבל הרוח של פורטיסחרוף מרחפת מעל האולפנים והמועדונים המחתרתיים שלהם.
הם פשוט שברו את המוסכמות. הם אמרו לכולם: "חברים, אתם יכולים להיות מוזרים. אתם יכולים לנגן מה שאתם רוצים. העיקר שזה יגיע מהבטן. והעיקר שיהיה בזה קצת כאוס מבוקר". והמוזיקה הישראלית? היא הקשיבה. והיא לא חזרה להיות אותו דבר.
לשרוד הופעה של פורטיסחרוף: מדריך למתחיל/ה (ואיך לא לאבד את הקול או את השמיעה)
אז אחרי כל התיאוריות והניתוחים, אי אפשר לדבר על פורטיסחרוף בלי לדבר על הופעות חיות. כי זו, חברים, החוויה האמיתית. אם עד עכשיו חשבתם שזה בלאגן, חכו שתראו אותם על הבמה. זה לא רק קונצרט. זו אופרת רוק. זו מסיבת פאנק. זה טקס. הנה כמה טיפים למתחילים, כי אנחנו דואגים לכם:
- הגיעו מוכנים (פסיכולוגית): אל תצפו לשבת בכיסא ולמלמל "מקסים". אתם הולכים לראות משהו שיטלטל אתכם. תנו לזה לקרות.
- אטמי אוזניים: חברכם הטוב ביותר: כן, זה לא מצחיק. הם רועשים. בטירוף. וזה נפלא. אבל השמיעה שלכם יקרה. קחו אטמים. תודו לי אחר כך.
- תרקדו כאילו אין מחר: בין אם אתם יודעים לרקוד או לא, הגוף שלכם יזוז מעצמו. תנו לו. אל תתנגדו למוזיקה. היא חזקה מכם.
- צחקו בקול רם: יש המון הומור בשירים שלהם, ובהתנהלות על הבמה. אל תתביישו לצחוק. זה חלק מהכיף.
- אל תנסו להבין הכל: שוב, זה לא שיעור בפיזיקה. זה מופע רוק. תנו לצלילים, למילים, לאנרגיה להיכנס אליכם. ההבנה תגיע אחר כך, במקלחת. או בכלל לא. וזה גם בסדר.
- התמסרו לאנרגיה: רמי פורטיס הוא כוח טבע. ברי סחרוף הוא גאון מאופק. כשהם יחד, זו פשוט מפלצת אנרגטית שאי אפשר להתעלם ממנה. תנו לה לסחוף אתכם.
מה נשאר מהמהפכה? איך להמשיך לחפש את הטירוף ברוק הישראלי של היום (ואיפה למצוא את זה)
אז עכשיו, אחרי שהבנתם קצת יותר על הזוג המופרע הזה ועל ההשפעה הבלתי נתפסת שלהם, מה עושים עם כל המידע הזה? קודם כל, הולכים לשמוע את הדיסקוגרפיה המפוארת שלהם. יש לכם עבודה רבה. אחר כך, אתם מתחילים להקשיב למוזיקה ישראלית אחרת דרך עדשה חדשה. עדשה שחושפת בפניכם את כל הניואנסים, את כל הטירוף הקטן שהם הטמיעו בנו. הנה כמה רעיונות:
- התחילו מהאלבומים הקלאסיים: "סיפורים מהקופסא", "שנויים של הרגלים", "ככה זה", "חיות אחרות" – אלה רק קצה הקרחון. תתחילו שם, ותראו לאן זה לוקח אתכם.
- חקרו את להקות ההמשך: אחרי שעיכלתם את פורטיסחרוף, תנו צ'אנס ללהקות שהזכרנו קודם. תנסו לזהות את ה"פורטיסחרוף" בהן. אתם תופתעו כמה פעמים תגידו "אההה!" בקול רם.
- גלו להקות אינדי חדשות: הסצנה המקומית רוחשת וגועשת. חפשו להקות צעירות במועדונים קטנים, בפסטיבלים, או פשוט באתרים כמו MusicIndex. יש סיכוי טוב שתמצאו שם את הטירוף הבא. ואתם תהיו מוכנים.
- אל תפחדו להיות מוזרים: אם יש משהו שפורטיסחרוף לימדו אותנו, זה שאין דבר כזה "נורמלי" במוזיקה. תאהבו את מה שאתם אוהבים. תצללו עמוק לתוך המוזיקה שמעוררת בכם משהו. גם אם זה נשמע כמו חתול שמחפש אהבה על גג פח.
- שתפו את הבשורה: עכשיו כשאתם "מומחים" בפורטיסחרוף, לכו וספרו לעולם! תדליקו שיחות על המוזיקה שלהם במסיבות, תבלבלו את החברים עם תיאוריות על משמעות השירים שלהם. תנו לזה להתפשט!
סיכום סופי וקריצה: אל תשכחו את האטמים!
אז הנה זה. המדריך המלא (או לפחות המקיף והמצחיק ביותר) להבנת המהפכה השקטה ששני הגאונים המשונים האלה חוללו ברוק הישראלי. מקווה שצחקתם קצת. מקווה שלמדתם משהו. והכי חשוב, מקווה שאתם מוכנים לצלול לתוך עולם של מוזיקה שלא פשוט להבין, אבל פשוט אי אפשר שלא לאהוב.
השפעה של פורטיסחרוף היא לא רק עניין של צלילים וגיטרות. זו השפעה תרבותית. זו השפעה על הדרך שבה אנחנו תופסים אמנות, על הדרך שבה אנחנו מתייחסים ל"מוזר" ו"שונה". הם לימדו אותנו לא לפחד. הם לימדו אותנו לחבק את הבלגן. והם לימדו אותנו שגם מתוך רעש אדיר יכולה לצמוח מנגינה שתישאר איתנו לנצח.
אז לכו ותחוו את זה בעצמכם. תנו לצלילים שלהם לזרום לכם בוורידים. תנו למילים שלהם להיכנס לכם למוח. ותזכרו: אם פורטיסחרוף הצליחו ליצור כזה בלאגן מדהים, אין סיבה שגם אתם לא תצליחו למצוא את הקול הייחודי שלכם. אה, וברצינות, האטמים. אל תשכחו את האטמים. הם חשובים. תהנו מהמסע המוזיקלי שלכם, והזמינו אותי להופעה הראשונה שלכם, כן? אני אביא את הבירה. ואת האטמים שלי.