תשכחו מכל מה שחשבתם שאתם יודעים על רוק ישראלי. תשכחו את מצעדי הפזמונים המשמימים של פעם. תשכחו את שירי הלהקות הצבאיות, ואפילו את הפינה החמה בלב לאייל גולן (רק לרגע, מבטיח). כי היום, חברים יקרים, אנחנו עומדים לצלול לסיפור שלא יאמן. סיפור על חבורת צעירים מתל אביב. הם לקחו גיטרות חשמליות, חיברו אותן למגברים. ואז? הם פשוט התחילו לטוס. לא, לא לטוס במטוס עם כרטיס טיסה. הם התחילו לטוס בראש. עמוק עמוק לתוך עולם של רוק פסיכדלי. הם עשו את זה. ועשו את זה טוב יותר מרוב העולם. זה סיפור שיגרום לכם להסתכל אחרת על כל תו שאתם שומעים. הוא גם יגרום לכם לחשוב: 'רגע, איך לעזאזל לא שמעתי עליהם קודם?'. אז אם אתם מוכנים למסע בזמן פרוע. מסע מלא בגיטרות מהדהדות וצלילים שלא מהעולם הזה. מסע עם טריפים שלא דורשים חומרים מפוקפקים. אתם במקום הנכון. תתכוננו להתמכר. אתם הולכים לגלות את הצ'רצ'ילים. הלהקה שהוכיחה שהאחמדים של הרוק הפסיכדלי לא חייבים לבוא מליברפול או מסן פרנסיסקו. לפעמים הם פשוט מגיעים מתל אביב. עם פלפל חריף. והרבה הרבה חשמל. בואו נתחיל, לפני שאנחנו מתפיידים כמו דיסטורשן בסוף שיר.
מי היו החבר'ה האלה שחשבו שהם במנהרת הזמן?
תארו לעצמכם את ישראל של סוף שנות השישים. מדינה צעירה, אחרי מלחמה, עדיין מנסה להבין אם היא רוצה להיות שווייץ או ארה"ב. ופתאום, בתוך כל הבלגן הזה, מתל אביב קמה להקה. היא נשמעת כאילו נחתו ממאדים. עם גיטרות חשמליות שצורחות. ותופים שדופקים כמו לב מבוהל. אלה היו הצ'רצ'ילים. חבורה של צעירים עם שמות כמו רוב הקטן. מיקי גבריאלוב. עמי טרייבטש. סטן סלומון. ויושב ראש הכיתה: חיים רומנו. הם לא היו ילדי שמנת מהקיבוץ. הם היו ילדי רוק. לפני שמישהו ידע בכלל מה זה רוק בישראל. הם היו האנומליה. הפתעה מוזיקלית. קצת כמו למצוא פינגווין רוקד סלסה במדבר יהודה. הם הגיעו בדיוק כשגל הרוק הפסיכדלי שטף את העולם. והם החליטו שהם לא רק יתפסו את הגל. הם יבנו לעצמם גל משלהם. וירכבו עליו עד השמיים. ואם אפשר, גם קצת מעבר.
1. איך בכלל קמה להקת רוק פסיכדלי בתל אביב של 60'? זו לא בדיחה?
בטח שזו לא בדיחה! זו היתה מציאות. אמנם הזויה, אבל מציאות. בעידן של להקות קצב ו"חיפושיות" מקומיות. הצ'רצ'ילים החליטו ללכת על קו אחר לגמרי. הם הושפעו מהגדולים. ה-"ביץ' בויז" של הפסיכדליה, למשל. וגם ה"רולינג סטונס". הם פשוט לקחו את זה למקומות שלא היו מוכרים כאן. הם התאמנו בלי סוף. הם ניגנו בכל חור אפשרי. ממועדוני לילה אפלוליים. ועד למסיבות פרטיות בהן הקהל לא ידע אם הוא רוצה לרקוד. או פשוט להתמסטל מהצלילים. בלי שום חומרים. רק מהמוזיקה. כי ככה זה היה אז. נאיבי ומחשמל. קצת כמו לנסות להרכיב רהיט של איקאה בלי הוראות. אבל עם גיטרה. וזה איכשהו עבד. וזה עבד מדהים.
כשסאונד הפך לחוויה: מה זה בכלל רוק פסיכדלי, ולמה דווקא בישראל?
רגע, רגע. לפני שאתם מתחילים לחפש קורסים ב"האזנה פסיכדלית מתקדמת". בואו נדבר רגע על מה זה בכלל רוק פסיכדלי. תארו לכם שהמוזיקה שלכם הולכת לטיול. היא לוקחת איזה חומר שהיא לא אמורה לקחת. ופתאום, הכל מתחיל להתערבב לה. הצבעים נהיים צלילים. הצלילים נהיים צורות. זה בדיוק זה! רוק פסיכדלי הוא ז'אנר שנועד לחקות או להעצים חוויות. חוויות של שינוי תודעה. דרך מוזיקה. זה אומר שימוש באפקטים מוזרים. כמו דיליי וריוורב. זה אומר סולואים ארוכים ומהפנטים. זה אומר מבנים שירים לא קונבנציונליים. ובכלל, תחושה של מסע. של מסע שמתחיל בראש שלכם. והצ'רצ'ילים? הם לקחו את כל זה. והכניסו לתוך זה נשמה ישראלית. עם טוויסט משלהם. קצת כמו להגיש מנה מזרחית מסורתית. אבל ברוטב קארי הודי. בלתי צפוי. אבל וואו, איזה טעים!
1. איזה אפקטים היו שם? ואיך הם הצליחו לגרור את הקהל לטריפ?
הצ'רצ'ילים היו חלוצים אמיתיים בתחום האפקטים. בתקופה שבה רוב הלהקות השתמשו אולי בפאז פשוט. הם כבר ניסו כל מה שאפשר. הם דחפו את הגיטרות שלהם עד הקצה. הם השתמשו ב:
- פאז דיסטורשן מטורף: שהפך את הגיטרות שלהם לכלי נשק צורמים ונהדרים.
- ואו-ואו (Wah-Wah) פדל: שנתן לגיטרה קול אנושי כמעט. כאילו היא מדברת אליכם.
- אקו וריוורב: שהעניקו לצליל תחושה של חלל אינסופי. ממש כמו לשמוע הופעה בתוך מערה ענקית. או במאדים.
- צלילי אורגן מסתוריים: שלפעמים נשמעו כמו כנסייה עתיקה. ולפעמים כמו חללית שממריאה.
השילוב של כל אלה. יחד עם הנגינה הווירטואוזית של חיים רומנו בגיטרה. והשירה המהפנטת. יצר חוויה. חוויה שהיתה מעבר למוזיקה רגילה. זה היה כרטיס טיסה. כרטיס טיסה לטריפ אודיטורי משוגע. בלי לצאת מהאולם. או, אם אתם קצת יותר מתקדמים, מהאוזניות שלכם.
השיר שפתח דלתות (וכמה אחרים שפשוט ריסקו אותן): מאחורי הלהיטים והרגעים הגדולים
כל להקה צריכה שיר. שיר אחד. שיגרום לעולם להגיד "וואו". במקרה של הצ'רצ'ילים, השיר הזה היה "When and If". זה לא היה להיט פופ רגיל. זה היה יצירת מופת פסיכדלית. עם סולו גיטרה שלא מהעולם הזה. ושירה שהרגישה כאילו היא מגיעה ממעמקי הנשמה. זה השיר שהוכיח שאפשר לעשות פה רוק ברמה בינלאומית. לא פחות. למעשה, אולי אפילו יותר. זה היה כמו למצוא יהלום ענקי. יהלום נוצץ. במקום הכי לא צפוי. בתל בונקר ישן ליד חיפה. אבל הצ'רצ'ילים היו הרבה יותר משיר אחד. הם היו אלבום שלם. אלבום שבכל האזנה מגלים בו משהו חדש. קצת כמו מפה עתיקה. שבה בכל פעם שמסתכלים, מגלים עוד איזה אוצר נסתר.
1. "When and If": מדריך קצר לשיר ששינה את הכל
אז מה סוד הקסם של "When and If"?
- הריף הפותח: מיד תופס את האוזן. הוא פשוט ממגנט. וזה עוד לפני שהספקתם למצוא את האוזניות שלכם.
- השירה של רוב הקטן: עמוקה, מלאת רגש, וקצת מסתורית. הוא נשמע כאילו הוא יודע סודות שהעולם עוד לא מוכן לשמוע.
- סולו הגיטרה של חיים רומנו: ארוך, מתפתל, מלא בפידבקים. ודיסטורשן שגורם לכם להרגיש כאילו אתם נופלים במורד מנהרה אינסופית. בדרך טובה, כמובן.
- ההפקה: לתקופה, היא הייתה מתקדמת בטירוף. הצליחו לתפוס את האנרגיה הפסיכדלית. ממש לדחוס אותה לתוך תקליט ויניל.
השיר הזה הוא לא רק קלאסיקה. הוא שיעור בהיסטוריה. שיעור במוזיקה. ושיעור בלהיות חלוץ. בלי להתנצל. בלי להתפשר. פשוט לעשות את מה שאתה מאמין בו. בכל הכוח. ושהעולם יתיישר. או שיתנגש בך.
מתל אביב ללונדון ובחזרה: איך הצ'רצ'ילים כמעט כבשו את העולם (ולמה כמעט)?
אחרי שהרעידו את אמות הסיפים של תל אביב. והוכיחו שהם לא עוד להקת קאברים. הצ'רצ'ילים הבינו שהגיע הזמן לכבוש את העולם. או לפחות את אנגליה. הם עברו ללונדון. מרכז העניינים של הרוק העולמי באותה תקופה. שם הם שינו את שמם ל"ג'ריקו ג'ונס" (Jericho Jones). למה? כי כנראה ש"הצ'רצ'ילים" נשמע קצת יותר מדי כמו להקת קאברים לווינסטון צ'רצ'יל. ופחות כמו רוק פסיכדלי מתקדם. הם הוציאו אלבום תחת השם הזה. אלבום שעד היום נחשב לקאלט. קצת כמו למצוא יצירת אומנות נשכחת בעליית גג. הוא לא כבש את המצעדים. אבל הוא בהחלט הותיר חותם. הלהקה ניגנה עם כמה מהשמות הגדולים של התקופה. הם הופיעו. הם ניסו. הם נלחמו. אבל כמו הרבה להקות רוק גדולות, גם להם היו קשיים. קשיים כלכליים. קשיי התאקלמות. וקשיים של להיות "ישראלים" בתעשיית מוזיקה בריטית. שקצת הרימה גבה. קצת כמו לנסות למכור פלאפל בפריז. זה טעים. אבל זה לא קרואסון. וזה לא תמיד עובר.
1. ג'ריקו ג'ונס: זה עדיין הם? או סתם התבלבלו בשמות?
אז כן, ג'ריקו ג'ונס היו הצ'רצ'ילים, רק עם דרכון חדש. שינוי השם היה ניסיון. ניסיון להשתלב טוב יותר בשוק הבינלאומי. ליצור זהות חדשה. זה קצת כמו ששחקן הוליוודי משנה את שמו כדי שישמע יותר "אמריקאי". המוזיקה נשארה משובחת. הם הוציאו אלבום אחד תחת השם הזה. אלבום שאוהבי רוק פרוגרסיבי ופסיכדלי מעריכים עד היום. אבל ההצלחה המסחרית הגדולה. זו שמשנה להקות למיתוסים. היא לא הגיעה. הם חזרו לארץ. עייפים. אבל עם מטען יקר מפז. מטען של ניסיון. ושל מוזיקה. מוזיקה שהקדימה את זמנה. קצת כמו מכונת זמן שהגיעה לעתיד. אבל חזרה לעבר. כי שכחו לכוון אותה נכון.
אז מה נשאר לנו מהטריפ? המורשת הבלתי נשכחת וההשפעה עד היום
הצ'רצ'ילים אולי לא מילאו אצטדיונים כמו הרולינג סטונס. והם לא מכרו מיליוני עותקים כמו הביטלס. אבל המורשת שלהם? היא גדולה יותר מכל מצעד פזמונים. הם הוכיחו שאפשר לעשות רוק ישראלי. רוק איכותי. רוק מקורי. רוק ששווה כל להקה בעולם. הם פתחו את הדלת. פתחו את הדלת לדורות של מוזיקאים ישראלים. הם הראו שאפשר לחלום בגדול. אפשר לנסות. ואפילו אם לא כובשים את העולם. עדיין אפשר להשאיר חותם בלתי נשכח. הם כמו הסבא המגניב הזה במשפחה. שאף אחד לא מדבר עליו. אבל הוא היה רוקר. הוא היה חופשי. והוא עשה דברים שלא יאמנו. ועכשיו, אנחנו מספרים את הסיפור שלו. בקול רם. ועם הרבה אהבה. וגם קצת דיסטורשן.
1. איפה הם היום? ואיך המוזיקה שלהם עדיין חיה?
חברי הלהקה המשיכו לנגן. חיים רומנו הפך לאחד מגיטריסטי הסשנים המבוקשים והמוערכים בישראל. רוב הקטן המשיך ליצור ולפעול בתחום המוזיקה. כל אחד מהם תרם בדרכו לעולם המוזיקה הישראלי. אבל המוזיקה של הצ'רצ'ילים עצמה? היא לא נעלמה. היא התגלתה מחדש. על ידי דורות חדשים של מאזינים. ומוזיקאים. התקליטים שלהם נמכרים במחירים אסטרונומיים באתרי אספנות. שירים שלהם מסומפלים. הם מושמעים. הם נלמדים. וזה אולי ההישג הגדול ביותר שלהם. להישאר רלוונטיים. להישאר מגניבים. להישאר אגדיים. גם 50 שנה אחרי שהתחילו את הטריפ.
7 סיבות מצחיקות למה אתם חייבים להכיר את הצ'רצ'ילים (עכשיו!)
בואו, נהיה כנים. אתם כבר מכורים. אבל אם אתם עדיין מתלבטים. הנה 7 סיבות. 7 סיבות שלא ישאירו לכם ברירה. אלא לרוץ עכשיו. לחפש את המוזיקה שלהם. ולתת לה לרסק לכם את הראש. בדרך הכי טובה שאפשר.
- כי אתם רוצים להרגיש חלק ממשהו היסטורי: אתם יודעים, לפני שזה הפך למיינסטרים. להיות "ההוא שידע על הצ'רצ'ילים לפני כולם".
- כי אתם עייפים מכל הפופ הגנרי: וצריכים קצת אומנות אמיתית בחיים. אומנות שלא מתנצלת.
- כי אתם רוצים להוכיח לחברים שלכם: שישראל היא לא רק שירים ים-תיכוניים. אלא גם רוק פסיכדלי שמפיל את הלסת.
- כי אתם צריכים תירוץ טוב: למה אתם בוהים בתקרה במשך 20 דקות. ומחייכים לעצמכם. (המוזיקה שלהם עושה את זה).
- כי אתם רוצים לגלות את השורשים האמיתיים: של הרוק הישראלי. לפני שבכלל היה "רוק ישראלי".
- כי הסולואים של חיים רומנו: יכולים לפתור לכם את כל הבעיות בחיים. או לפחות לגרום לכם לשכוח מהן לכמה דקות טובות.
- כי זה פשוט כיף: ומוזיקה אמורה להיות כיף. וקצת משוגעת. והצ'רצ'ילים הם כל זה. ועוד קצת.
שאלות שאתם בטח שואלים את עצמכם (ובטח התביישתם לשאול את גוגל)
בטח יש לכם המון שאלות. אל תדאגו. אנחנו פה בשבילכם. הנה כמה תשובות לשאלות הבוערות ביותר. שאלות שגורמות לכם לגרד בראש. תוך כדי שאתם מנסים להבין. איך לעזאזל כל הטוב הזה היה כל כך מוסתר.
ש: האם הצ'רצ'ילים היו באמת כל כך משפיעים, או שאתם סתם מגזימים כי אתם אוהבים אותם?
ת: מצד אחד, אהבה היא עניין של טעם. מצד שני, ההשפעה שלהם על מוזיקאים רבים. והעובדה שמוזיקה שלהם עדיין נשמעת רלוונטית. מדברות בעד עצמן. הם היו חלוצים. וזה לא עניין של הגזמה. זה עניין של עובדה. מנצנצת. ופסיכדלית.
ש: איפה אפשר לשמוע את המוזיקה שלהם היום? האם היא קיימת רק על תקליטי ויניל נדירים ששווים הון?
ת: לאו דווקא! למרות שהתקליטים המקוריים שווים הרבה. אפשר למצוא את המוזיקה שלהם בפלטפורמות הסטרימינג המובילות. ביוטיוב. ואפילו הוצאו מחדש מהדורות דיגיטליות ופיזיות. אז תתחילו לחפש. אבל אל תגידו שלא הזהרתי אתכם. זה ממכר.
ש: האם חברי הלהקה עדיין בקשר? מופיעים? עושים משהו?
ת: חברי הלהקה נשארו קשורים לעולם המוזיקה. ובטח ששומרים על קשר. הם כבר לא מופיעים יחד כ"הצ'רצ'ילים". אבל כל אחד מהם המשיך במסע מוזיקלי משלו. וזה חלק מהיופי. לדעת שהם לא נעלמו. הם פשוט התפשטו. כמו הדים. בעולם המוזיקה.
ש: האם הם באמת ניסו לכבוש את העולם? או שזו הגזמה ישראלית טיפוסית?
ת: הם בהחלט ניסו! המעבר ללונדון וההקלטות שם. היו חלק מניסיון אמיתי ורציני להצליח בזירה הבינלאומית. האם הם כבשו את כל העולם? לא. האם הם כבשו את לבבותיהם של כמה מבקרים ואספנים רציניים? בהחלט כן! אז זה לא רק הגזמה. זו שאיפה. ישראלית. וגם קצת פסיכדלית.
ש: מה הייחודיות שלהם לעומת להקות פסיכדליות אחרות בעולם?
ת: הייחודיות שלהם הייתה בנגינה ווירטואוזית במיוחד. בשילוב של פרוגרסיב רוק. וביכולת שלהם ליצור צליל כבד ומהפנט. בזמן שללהקות רבות הסתפקו בלהיות "קלילות" יותר. הם הביאו רוח רעננה. ומחשמלת. וקצת מסוכנת. וזה מה שהפך אותם למיוחדים.
ש: האם הם היו "להקת קצב" לפני שהפכו לפסיכדליים?
ת: הצ'רצ'ילים החלו את דרכם כלהקת קאברים. מה שנקרא "להקת קצב". אבל הם מהר מאוד פיתחו סגנון משלהם. הם לא נשארו תקועים בעבר. הם רצו להוביל. הם רצו לחדש. וזה מה שהפך אותם לאגדה. וזה בדיוק ההבדל. בין להקה רגילה. ללהקה שמשנה את כללי המשחק. לגמרי.
אז הנה, חברים. הגענו לסוף המסע הפסיכדלי שלנו. אל תגידו שלא אמרתי לכם. אתם עכשיו מצוידים בידע. בידע חשוב על אחת הלהקות המטורפות והמבריקות. שצמחו פה. בישראל הקטנה והחמה. אתם כבר לא "ההוא שלא יודע". אתם "ההוא שיודע". והוא גם יודע ליהנות. ואולי גם קצת לרקוד באוויר. כי ככה זה כשאתם שומעים את הצ'רצ'ילים. עכשיו, לכו. ותתמכרו. תנו לצלילים לרחף בכם. ושתפו את הבשורה. כי מוזיקה טובה? היא כמו וירוס. אבל מהסוג הטוב. מהסוג שגורם לכם לחייך. ולקפוץ. ופשוט להיות מאושרים. בהצלחה במסע המוזיקלי החדש שלכם. ואל תשכחו להזמין אותי להופעה הראשונה שלכם. אני אביא אטמי אוזניים. ליתר ביטחון. וגם מצב רוח טוב. כי מה שבטוח – הולך להיות פה שמח!