אהלן, חברים יקרים ואולי-עוד-לא-יודעים-את-זה-אבל-מוזיקאים-בנשמה! קורה לכם שאתם עוברים ליד חנות כלי נגינה? מציצים? רואים את כל הגיטרות הנוצצות האלה תלויות שם? אולי איזו חשמלית שמנצנצת לכם מהחלון, או אקוסטית עם צליל עמוק שאתם כמעט שומעים בראש? ואז בטח מיד עולה השאלה הגורלית: “רגע, איזו גיטרה בכלל? מאיפה מתחילים בבלאגן הזה?” אל דאגה, אתם לא לבד בבלבול המתוק הזה. אתם פשוט עומדים בפתחו של עולם קסום, או אולי קצת מאיים, של שישה מיתרים, קילוגרמים של עץ, והבטחה (שכמעט תמיד מתגשמת) לאצבעות כואבות. אבל היי, זה שווה את זה! עזבו עכשיו את כל הפחדים וההתלבטויות. שבו, תירגעו, ואולי תכינו איזו כוס קפה או תה. כי הדבר הכי טוב שאתם הולכים לעשות היום, חוץ מלנשום, זה לצלול איתי למדריך שהולך ללמד אתכם איך לבחור את בת/בן הזוג המוזיקלי המושלם עבורכם. והכל, כמובן, עם המון צחוקים וקצת אירוניה, כי מי אמר שמוזיקה זה רק רציני?
אנחנו עומדים לפצח את הסודות מאחורי המיתולוגיה של המותגים הגדולים. נבין מה הופך גיטרה של פנדר ל”פנדר” וגיבסון ל”גיבסון” (מעבר לתג המחיר המפחיד לפעמים). נגלה למה שרדנים רוכבים על איבנז, ואיך בכלל תדעו איזו גיטרה תתאים לכם – וכיצד היא תשפר לכם את החיים (חוץ מלהיות תירוץ ללמה אין לכם כסף לשכר דירה). אז קחו נשימה עמוקה, כי המסע הזה הוא לא רק על גיטרות. הוא על התשוקה, על הצליל, ועל המציאות שבה אתם עומדים להיות האנשים הכי מגניבים בחדר. כן, גם אם אתם רק מנסרים את האקורד הראשון של G. בואו נתחיל!
פנדר, גיבסון, איבנז ועוד: המדריך האולטימטיבי לבחירת הגיטרה שתגרום לכם להרגיש רוקסטארים (או לפחות לגרד צליל סביר)
1. למה בכלל גיטרה? 5 סיבות שישכנעו את אמא שלכם!
בואו נודה על האמת. גיטרה זה לא בדיוק מקלדת מחשב. היא לא תעזור לכם במטלות הבית, ולא תבשל לכם ארוחת ערב. אבל היא כן תפתח לכם עולם שלם שפשוט לא יאמן. אז למה בכלל להתחיל עם הכאב ראש המתוק הזה?
-
כי אתם רוצים להיות מגניבים (ודרך אגב, זה עובד!): כן, זו הסיבה העיקרית של רוב האנשים. בין אם אתם מפנטזים לנגן סולו מטורף על במה או סתם לגרד אקורדים סביב המדורה, גיטריסטים נחשבים לקצת יותר קולים. עובדה מדעית כמעט. וגם אם לא, לפחות תהיה לכם יצירה אמנותית יפה בסלון.
-
פורקן נפשי במיתרים: יום מעצבן בעבודה? הבוס התעצבן עליכם? הגיטרה מחכה. שחררו את כל התסכול בפריטה אנרגטית, ואתם תרגישו טוב יותר. בטוח שזה עדיף מלצעוק על הכלב (והוא גם לא יבין). לפעמים הצליל המחריד שיוצא מהנגינה שלכם משקף את המצב, וזה נהדר.
-
אתם רוצים להבין מה לעזאזל עושים בלהקות: פתאום כל שיר נשמע אחרת. אתם מתחילים לשמוע את הבאס, את התופים, את הגיטרה ש”מלווה”. העולם המוזיקלי נפתח, ואתם מבינים כמה מורכב ומדהים כל הדבר הזה שחשבתם שזה סתם “שיר יפה”.
-
טיפול בזמן מסך: במקום לבהות בטיקטוק שעות, תוכלו לבהות בצוואר הגיטרה. אותו דבר, אבל לפחות אתם עושים משהו פרודוקטיבי. אולי אפילו תפתחו קאלוס באצבעות!
-
כי אתם יכולים, וזה כיף! (כן, באמת!): אחרי ההתחלה המקרטעת, כשאתם מצליחים לנגן משהו שבאמת נשמע כמו שיר, זה אחד הרגעים המתוקים בחיים. תחושת ההישג מטורפת. ומי יודע, אולי תגלו שאתם ג’ימי הנדריקס הבא, רק בלי הבגדים ההיפים והשריפה של הגיטרות (בינתיים).
הבטחתי שזה יהיה כיף, או לפחות פחות נורא ממה שאתם חושבים. אני זוכר את הפעם הראשונה שניסיתי לנגן אקורד C. נשמעתי כמו חתול שנתקע במכונת כביסה. האצבעות שלי סירבו לשתף פעולה, וחשבתי שזו אבודה. אבל הנה אני פה, מסביר לכם על גיטרות. אז אם אני הצלחתי להסביר את זה, אתם בטוח תצליחו לנגן את זה!
2. הדו-קרב האגדי: פנדר מול גיבסון – האם אתם כחולים או שחורים-ו-בז’?
בעולם הגיטרות החשמליות, יש שתי ענקיות שכל גיטריסט חייב להכיר: פנדר (Fender) וגיבסון (Gibson). זה כמו לבחור בין קולה לפפסי, או בין כלב לחתול. כל אחת מהן מייצגת פילוסופיה אחרת, צליל אחר, והרגשה אחרת לגמרי. בואו נפרק את הקרב הזה:
א. פנדר: מלך הגרוב והטווינג (עם קצת קראנץ’)
כשמדברים על פנדר, מדמיינים מיד גיטרות אייקוניות כמו סטרטוקסטר (Stratocaster) וטלקסטר (Telecaster). הן קלילות יחסית, בעלות עיצוב אלגנטי ונצחי, ונשמעות… ובכן, נשמעות כמו פנדר.
מה עושה פנדר ל”פנדר”?
-
פיקאפים יחידים (Single Coil Pickups): זה הסוד הגדול. הפיקאפים האלה, שהם המיקרופונים הקטנים שקולטים את רעידות המיתרים, נותנים לפנדר את הצליל הבהיר, הפאנצ’י והצלול שלה. זה צליל נוכח, עם המון “טווינג” ו”סנאפ” (כן, אלה מונחים מקצועיים לגמרי, אל תשאלו). זה מצוין לבלוז, רוק קלאסי, פאנק, קאנטרי, ואפילו לג’אז מסוים.
-
צוואר ארוך (Scale Length): צוואר הגיטרה של פנדר ארוך יותר יחסית (25.5 אינץ’). זה אומר שהמיתרים מתוחים יותר, מה שתורם לצליל הבהיר ולסאסטיין (אורך הצליל) ארוך יחסית. תחשבו על זה כמו למתוח גומי יותר חזק – הוא מצלצל יותר בבהירות.
-
גוף נוח ומעוצב: הסטרטוקסטר, עם הקימורים הארגונומיים שלה, היא פשוט נוחה להפליא. היא מרגישה כמו חברה ותיקה שנולדה בידיים שלכם. הטלקסטר קצת יותר “בלוקית” אבל עדיין קלאסית ושימושית להפליא.
למי פנדר מתאימה?
-
למי שאוהב צליל בהיר, פריך וצלול.
-
לבלוז, פאנק, רוק קלאסי, קאנטרי, ג’אז.
-
למי שרוצה ורסטיליות יחסית עם המון אופי.
-
למי שרוצה להרגיש כמו ג’ימי הנדריקס, אריק קלפטון, או ג’ף בק. אלא אם כן אתם רוצים לשרוף אותה, אז קחו בחשבון את המחיר.
ב. גיבסון: המפלצת השמנה והחמה של הרוק
גיבסון זה שם נרדף לרוקנרול. לס פול (Les Paul), SG, אלה מכונות שומן ועוצמה. אם פנדר זו קפה שחור קטן וחזק, גיבסון זו לאטה עם הרבה קצפת ושוקולד. היא כבדה יותר, עבה יותר, ועם צליל… עבה יותר.
מה עושה גיבסון ל”גיבסון”?
-
פיקאפים כפולים (Humbuckers): זה הקסם של גיבסון. ההאמבקרים הם שני פיקאפים יחידים מחוברים יחד, והם נועדו לבטל “האמ” (רעש אלקטרוני) ומכאן שמם. הם מפיקים צליל חם יותר, עבה יותר, עם המון סאסטיין ועוצמה. מושלם לדיסטורשן מטורף. כשאתם שומעים סולו רוק קורע, יש סיכוי טוב שזו גיבסון.
-
צוואר קצר יחסית (Scale Length): צוואר הגיטרה של גיבסון קצר יותר (24.75 אינץ’). זה אומר שהמיתרים פחות מתוחים, מה שמקל על כיפופי מיתרים (Bends) ונותן תחושה “חמה” ועגולה יותר לצליל.
-
גוף כבד ומלא: לרוב גיטרות גיבסון יש גוף מלא ועבה יותר, לרוב עשוי מעץ מהגוני. זה תורם לסאסטיין האימתני ולצליל העשיר והמלא. כן, היא כבדה. כן, הגב שלכם יכאב בהתחלה. אבל זה שווה את זה.
למי גיבסון מתאימה?
-
למי שאוהב צליל חם, עשיר, מלא ועוצמתי.
-
לרוק, הארד רוק, מטאל, בלוז כבד, ג’אז (כן, גם שם!).
-
למי שרוצה סאסטיין שלא נגמר ודיסטורשן שגורם לקירות לרעוד.
-
למי שרוצה להרגיש כמו סלאש, ג’ימי פייג’, בי בי קינג, או אנגוס יאנג. רק בלי לרוץ על הבמה עם תלבושת בית ספר (או אולי כן?).
אז מי ניצח בדו-קרב?
אף אחד! או שניהם! זה עניין של טעם אישי, סגנון נגינה ומוזיקה שאתם אוהבים. יש גיטריסטים שחייבים את שניהם. יש כאלה שנאמנים למותג אחד עד המוות. יש כאלה שמחליפים כל חודש. אין בחירה “נכונה” או “לא נכונה”, רק בחירה “שלכם”.
3. מסע בזמן אל עולם השחף והמהירות: איבנז ועוד גיטרות למטאל ושאר יצורים
אם אתם חובבי מהירות, סולואים מטורפים וצליל אגרסיבי, סביר להניח ששמעתם על איבנז (Ibanez). בעוד פנדר וגיבסון הן המלכים הקלאסיים, איבנז (וכמה חברות נוספות) נכנסו בסערה לשוק עם פילוסופיה אחרת לגמרי: מהירות, ורסטיליות מודרנית ועיצובים שצועקים “אני רוקסטאר ואני לא מתנצל!”.
א. איבנז: המהירות הורגת (את השכנים)
איבנז הפכה לשם דבר בקרב נגני רוק ומטאל בשנות ה-80, בעיקר בזכות שיתוף הפעולה עם ג’ו סטריאני וסטיב ואי (שני גאוני גיטרה שיכלו לנגן סולו כשהם תלויים מהרגליים). הגיטרות שלהם מעוצבות כדי לאפשר נגינה מהירה וטכנית ברמה גבוהה.
למה איבנז היא מכונת מהירות?
-
צוואר דק ושטוח: בניגוד לצווארים המעוגלים יותר של פנדר וגיבסון, לאיבנז יש לרוב צוואר דקיק ושטוח כמו מסלול המראה. זה מאפשר תנועה מהירה וקלילה של היד לאורך הצוואר, מושלם לסולואים טכניים וריפים מורכבים.
-
פיקאפים עוצמתיים (לרוב האמבקרים): רוב דגמי איבנז מגיעים עם האמבקרים עוצמתיים, לעיתים קרובות ממותגים כמו DiMarzio או Seymour Duncan. הם נועדו לספק צליל אגרסיבי, מלא דיסטורשן, וקראנצ’י. בום!
-
מערכות טרמולו צפות (Floating Tremolo Systems, כמו Floyd Rose): הדגמים היקרים יותר של איבנז מגיעים לרוב עם גשרים צפים שמאפשרים לבצע וייברטו קיצוני (Whammy Bar dives) וצלילי “פצצה” בלי שהגיטרה תצא מכיוון. זה כיף, אבל גם סיוט לכוון אם לא יודעים מה עושים.
למי איבנז מתאימה?
-
למי שאוהב רוק כבד, מטאל, פיוז’ן ופרוג רוק.
-
למי שרוצה לנגן מהר, טכני, ולשרוף את הבמה (באופן מטאפורי, בבקשה).
-
למי שלא מפחד מגיטרות בעלות מראה מודרני ואגרסיבי.
-
למי שרוצה להרגיש כמו סטיב ואי, ג’ו סטריאני, או עוד מיליון גיטריסטים שיכולים לנגן בקצב של מכונת ירייה.
ב. יצרניות נוספות לז’אנרים כבדים: Schecter, Jackson, ESP
יש עוד המון חברות שמתמחות בגיטרות לז’אנרים כבדים, וכל אחת מביאה איתה טוויסט משלה:
-
Schecter: ידועות בגיטרות עם מראה “אפל”, צווארים נוחים ופיקאפים עוצמתיים. פופולריות מאוד במטאל וברוק.
-
Jackson: עוד חברה אגדית, בעיקר בזכות הגיטרות עם ה”V” וה”רנדי רואדס” שלה. גיטרות חדות, מהירות, ונועדו להיות מפלצתיות על הבמה.
-
ESP: חברה יפנית שכבשה את העולם עם גיטרות באיכות גבוהה, עיצובים נועזים וצליל מסיבי. אהובות במיוחד על נגני מטאל.
אז אם אתם רוצים להיות הגיטריסט הכי מהיר בשכונה, או לפחות להצליח לנגן את הריף של מטאליקה, שווה לבדוק את החברות האלה. רק אל תשכחו שמהירות לא קונה נשמה. אבל היא בהחלט קונה כרטיסים להופעה!
4. הצליל העירום: מרטין, טיילור ועוד פיות העץ האקוסטיות
עד עכשיו דיברנו על חשמליות, אבל מה עם הקסם הטהור של גיטרה אקוסטית? בלי חשמל, בלי אפקטים, רק עץ, מיתרים והאצבעות שלכם. זה המקום שבו הצליל האורגני, הנקי והמרגש באמת פורח. וכשמדברים על גיטרות אקוסטיות ברמה גבוהה, שני שמות עולים מעל כולם: מרטין וטיילור.
א. מרטין (Martin): ההיסטוריה המהדהדת של הצליל העמוק
מרטין היא חברה ותיקה, עם היסטוריה מפוארת שמתחילה לפני כמעט 200 שנה. היא ידועה בגיטרות אקוסטיות עם צליל עשיר, חם, עמוק, ובס דומיננטי. אם אתם אוהבים פולק, בלוז קלאסי או קאנטרי מסורתי, סביר להניח שמרטין היא החלום הרטוב שלכם (רק בבקשה אל תרטיבו אותה באמת).
מה הופך מרטין למרטין?
-
עץ מלא ואיכותי: מרטין ידועה בשימוש בעצי טונר איכותיים (כמו סיטקה ספרוס, מהגוני, רוזווד) שנבחרים בקפידה. הם לרוב משתמשים בעץ מלא (Solid Wood) לגוף הגיטרה, מה שמאפשר לצליל להדהד באופן עשיר ומורכב.
-
צליל “וינטג’י” וחם: לגיטרות מרטין יש צליל עם המון אופי, עומק וסאסטיין. הוא נוטה להיות “כבד” יותר בצלילים הנמוכים, מה שמעניק לו תחושה של חום ונוכחות.
-
בנייה קפדנית: כל גיטרה של מרטין היא יצירת אמנות. תהליך הבנייה ידני במידה רבה, והתוצאה היא גיטרה עם אורך חיים מדהים וצליל שרק משתבח עם השנים. כן, כמו יין טוב, רק בלי כאב הראש למחרת.
ב. טיילור (Taylor): החדשנות המבריקה של הצליל המודרני
טיילור היא חברה יחסית צעירה יותר (הוקמה בשנות ה-70), אבל היא כבשה את העולם בסערה בזכות גיטרות עם צליל בהיר, מאוזן, ונוחות נגינה יוצאת דופן. אם אתם אוהבים פופ, רוק אקוסטי מודרני, או פינגרסטייל (נגינה עם אצבעות), טיילור היא כנראה הגיטרה בשבילכם.
מה הופך טיילור לטיילור?
-
צוואר נוח במיוחד: טיילור ידועה בצווארי גיטרה ארגונומיים ונוחים, מה שמקל מאוד על הנגינה, במיוחד למתחילים או למי שלא רוצה להרגיש שפרק את היד אחרי כמה שעות.
-
צליל מאוזן ובהיר: גיטרות טיילור מפיקות צליל פתוח, צלול ומאוזן, עם המון טרבל ובהירות. הן פחות “בסיות” ממרטין, ויותר נוטות לצלילים הגבוהים והמתוקים.
-
חדשנות בבנייה: טיילור חלוצה בשיטות בנייה מודרניות ובטכנולוגיות חדשות, כמו מערכות פיקאפים אקוסטיות מעולות שמספקות צליל טבעי גם כשהגיטרה מוגברת.
אז למי מתאימה איזו אקוסטית?
-
מרטין: לנגני פולק, בלוז, קאנטרי מסורתי. למי שאוהב צליל עמוק, חם, וינטג’י, ולמי שיש לו תקציב (כי הן יקרות, אבל שוות כל שקל).
-
טיילור: לנגני פופ, רוק אקוסטי מודרני, פינגרסטייל. למי שרוצה נוחות נגינה, צליל בהיר ומאוזן, וטכנולוגיה מודרנית.
אל תשכחו שיש גם המון חברות אחרות ונהדרות, כמו גיבסון אקוסטית (שהן גם מפלצות צליל), ימאהה (Yamaha) שמציעה תמורה מדהימה למחיר, ועוד רבות וטובות. הכל עניין של ניסיון והרגשה. אז קדימה, לכו לנסות! אבל תזכרו שאסור להתאהב בגיטרה שהיא מעל התקציב שלכם, זה סוף רע.
5. הגיבורים הנסתרים: המותגים שלא מככבים בשלטי חוצות (אבל אולי צריכים)
אחרי שדיברנו על הענקים, בואו נדבר על המותגים שלא תמיד מופיעים בפוסטרים ענקיים, אבל מספקים תמורה מדהימה למחיר, או גיטרות בוטיק מדהימות. לפעמים, הפתעות קטנות הן הדבר הכי טוב שיכול לקרות לכם בחיים (וגם כשהן מגיעות בדמות גיטרה).
א. ימאהה (Yamaha): האיכות היפנית שלא מתפשרת (ובלי לשבור את הבנק)
ימאהה היא כמו הסמוראי השקט של עולם המוזיקה. הם אולי לא הצעקנים ביותר, אבל הם מייצרים הכל, מאופנועים ועד פסנתרים, ובטח ובטח גיטרות. והגיטרות שלהם? לרוב תמורה מטורפת למחיר.
-
מגוון ענק: אקוסטיות, חשמליות, קלאסיות – ימאהה עושים הכל, ולרוב ברמה גבוהה מאוד.
-
בנייה אמינה: הגיטרות שלהם בנויות טוב, שורדות שנים, ונותנות צליל נהדר לרוב התקציבים. מושלם למתחילים שרוצים גיטרה טובה שלא תתפרק להם ביד אחרי חודש.
ב. קורט (Cort) וסקוואיר (Squier): חברות הלוויין שמוציאות את המיטב
קורט וסקוואיר הן שתי דוגמאות לחברות שמתמחות בגיטרות למתחילים או לבעלי תקציב מוגבל, אבל עושות זאת עם המון כבוד.
-
סקוואיר (Squier): מותג הבית של פנדר. הגיטרות שלהן הן למעשה “פנדרים” במחירים נגישים יותר. הן מאפשרות לכם להרגיש את הסטרטוקסטר או הטלקסטר האגדיות בלי למשכן כליה. כמובן שהאיכות לא זהה למקור, אבל היא מספיק טובה כדי להתחיל ולהתאהב.
-
קורט (Cort): חברה דרום קוריאנית שמייצרת גיטרות באיכות גבוהה במיוחד עבור נקודת המחיר שלהן. הן ורסטיליות, נוחות לנגינה, ומציעות מגוון רחב של דגמים.
ג. גיטרות בוטיק: כשכסף פוגש אומנות (ומוזיקאים עשירים)
ואז יש את עולם גיטרות הבוטיק. אלה גיטרות שנבנות בעבודת יד על ידי בוני גיטרות קטנים ומבריקים, שלרוב מתמחים בצליל או מראה ספציפיים. חברות כמו Collings (אקוסטיות מדהימות), Suhr (חשמליות מודרניות ומושלמות) או Tom Anderson. אלה גיטרות ברמה אחרת לגמרי, במחירים שדורשים בדרך כלל לזכות בלוטו. אבל היי, חלומות מותרים! יום אחד, אולי תהיה לכם כזו.
השורה התחתונה היא – אל תתביישו לחפש מעבר למותגים הגדולים. לפעמים, היהלום האמיתי מסתתר דווקא אצל מישהו שלא שילם מיליונים על פרסומות. אבל אל תצפו למצוא גיבסון לס פול ב-500 שקל, זה פשוט לא יקרה (אלא אם כן היא עברה טראומה קשה).
6. אז איזו גיטרה תקנו לעזאזל?! 7 טיפים לבחירה הנכונה שתציל לכם את הנשמה (ואת האצבעות)
אחרי שצללנו לעולם המותגים, סביר להניח שאתם עדיין מבולבלים, אולי אפילו יותר. זה בסדר! זו לא קניית עגבניות. זו החלטה חשובה. אז הנה כמה טיפים פרקטיים שיעזרו לכם לצמצם את האפשרויות ולהגיע לבחירה שתשמחו איתה (לפחות עד שתתחילו לפנטז על הגיטרה הבאה שלכם).
-
קודם כל: תקציב! זו הנקודה הכי חשובה. לפני שאתם מתאהבים באיזו לס פול יוקרתית שעולה כמו שכר דירה לשנה, הגדירו כמה אתם מוכנים (ויכולים) להוציא. יש גיטרות מעולות בכל רמות המחיר, אז אל תרגישו שאתם חייבים למשכן את הילד.
-
איזה סגנון מוזיקה אתם רוצים לנגן? בלוז? מטאל? פופ? קלאסי? התשובה לשאלה הזו תצמצם משמעותית את האפשרויות. אם אתם רוצים לנגן מטאל, סטרטוקסטר היא לא הבחירה האידיאלית. אם אתם רוצים לנגן בלוז, האמבקרים של גיבסון יהיו נהדרים, אבל גם סטרט תעבוד. חשבו על הסגנון הדומיננטי.
-
לכו לחנות ותנגנו עליה! (גם אם אתם לא יודעים לנגן): זה הטיפ הכי חשוב. אל תקנו גיטרה רק כי היא נראית יפה או כי חבר אמר לכם. לכו לחנות. בקשו מהמוכר להתחבר למגבר (גם אם אתם רק מנגנים על מיתר אחד). תחזיקו אותה. תרגישו אותה. האם היא נוחה? האם הצוואר מרגיש טוב? האם היא כבדה מדי? גיטרה היא כמו נעל – אתם צריכים לנסות אותה. ואם אתם מתביישים לנגן בחנות, בקשו מהמוכר לנגן עליה קצת כדי שתשמעו את הצליל שלה.
-
אקוסטית או חשמלית? או גם וגם? אם אתם מתחילים, גיטרה אקוסטית (קלאסית או פלדה) היא לרוב התחלה טובה כי היא “מאמנת” את האצבעות. אבל אם אתם רוצים רק חשמלית – לכו על זה! הכל תלוי במטרה שלכם. אל תתנו לאף אחד להגיד לכם מה “נכון”.
-
אל תפחדו מגיטרות משומשות: יש המון מציאות בשוק היד השנייה. גיטרה משומשת ששומרה היטב יכולה להיות אופציה נהדרת, ולקבל יותר “באנג פור יור באק”. רק תדאגו לבדוק אותה טוב או לקחת מישהו שמבין עניין לבדוק איתכם. זה כמו לקנות רכב משומש, רק פחות מסוכן (בדרך כלל).
-
התייעצו עם אנשים שמבינים: חברים מוזיקאים, מורים לגיטרה, מוכרים בחנויות (אמינים!) – קבלו חוות דעת. אבל זכרו, בסוף זו ההחלטה שלכם. כל אחד והגיטרה שלו.
-
תחשבו על “אפגרייד” עתידי: ייתכן שהגיטרה הראשונה שלכם לא תהיה הגיטרה האחרונה שלכם. זו לא חתונה. אז אל תרגישו שאתם חייבים לקנות את הדבר המושלם מיד. קנו משהו טוב להתחלה, תתאמנו, תשתפרו, ואז תדעו בדיוק מה אתם רוצים בגיטרה הבאה.
7. שאלות שפחדתם לשאול (ומוקדשות למי שבטוח שאין לו חוש קצב)
Q1: האם גיטרה יקרה יותר היא בהכרח גיטרה טובה יותר?
A: לא תמיד! גיטרה יקרה יותר לרוב תהיה עשויה מחומרים איכותיים יותר, עם בנייה קפדנית יותר, וצליל עשיר יותר. אבל גיטרה של 50,000 שקל בידיים של מתחיל תישמע (לפחות בהתחלה) בדיוק כמו גיטרה של 1,500 שקל. ההבדל באמת מורגש רק בידיים מנוסות ובאוזניים מאומנות. אז אל תחשבו שכסף קונה כישרון, הוא קונה רק עץ יפה.
Q2: אני שמאלי/ת. האם אני חייב/ת גיטרה לשמאליים?
A: בגדול, כן. רוב האנשים השמאליים מעדיפים גיטרה שמיועדת לשמאליים (כלומר, מיתרים הפוכים). יש כאלה שמסתדרים עם גיטרה רגילה (ימנית) ופשוט הופכים את המיתרים, אבל זה פחות מומלץ. עדיף שיהיה לכם נוח. ג’ימי הנדריקס היה שמאלי וניגן על גיטרות ימניות שהפך, אבל אתם לא ג’ימי הנדריקס. עדיין.
Q3: מה זה “אקשן” של גיטרה? ולמה הוא חשוב?
A: “אקשן” (Action) מתייחס לגובה המיתרים מעל צוואר הגיטרה (Fretboard). אקשן נמוך מקל על הנגינה כי צריך פחות כוח ללחוץ על המיתרים. אקשן גבוה מקשה על הנגינה אבל יכול לתת צליל חזק ועשיר יותר (פחות “זמזומים”). למתחילים, אקשן נמוך הוא חבר טוב, כי הוא מפחית את הכאב באצבעות ומעודד התמדה. אתם לא רוצים להתייאש מהר מדי.
Q4: כמה זמן לוקח ללמוד לנגן “באמת” על גיטרה?
A: ובכן, שאלה מצוינת. אף פעם לא מפסיקים ללמוד “באמת”. אבל כדי לנגן שירים ברמה סבירה, שישמעו כמו משהו שאתם מכירים, זה יכול לקחת בין כמה חודשים לשנה של אימון עקבי. כדי להפוך לווירטואוזים? תשקיעו את שארית חייכם. אבל היי, הדרך היא החשובה, לא היעד. וגם סתם לגרד אקורדים במדורה זה כיף.
Q5: האם אני חייב מורה פרטי, או שאפשר ללמוד מיוטיוב?
A: היום אפשר ללמוד המון מיוטיוב, אפליקציות ואתרים. אבל מורה פרטי יכול לתת לכם משוב אישי, לתקן טעויות שאתם לא מודעים אליהן, ולבנות לכם תוכנית לימודים מסודרת. השילוב של שניהם הוא אידיאלי: מורה פעם בשבוע, וכל השאר השלמות מיוטיוב. אל תצפו מיוטיוב לצעוק עליכם כשאתם עושים טעויות.
Q6: האם אני צריך מגבר מטורף לגיטרה חשמלית למתחילים?
A: ממש לא! למתחילים, מגבר קטן ופשוט (אולי אפילו עם אפקטים מובנים) יעשה את העבודה מצוין. יש המון מגברים קטנים וטובים במחירים סבירים. אתם לא צריכים “סטאק” של 100 וואט כדי לנגן בחדר השינה. השכנים שלכם יודו לכם על זה.
Q7: האם יש “גיטרה מושלמת” לכולם?
A: ממש לא! בדיוק כמו שאין “בן זוג מושלם” לכולם (ותודה לאל על זה), אין גיטרה מושלמת אחת. הגיטרה המושלמת היא זו שמרגישה לכם נוח, נשמעת לכם טוב, מתאימה לסגנון שלכם, ושגורמת לכם לרצות לנגן עליה שעות. היא הבחירה האישית שלכם. אז צאו ותמצאו אותה!
8. טיפים להמשך הדרך: איך לא להתייאש ולשרוד את כאבי האצבעות (בכבוד)
אז יש לכם גיטרה? יופי! זה רק חצי מהעניין. עכשיו מתחיל החלק הקשה באמת: להתמיד. הנה כמה טיפים (עם קריצה, כמובן) שיעזרו לכם לשרוד את השלבים הראשונים, וגם את אלה שאחריהם:
-
להתאמן, להתאמן, להתאמן (אבל לא להשתגע): 20-30 דקות ביום זה הרבה יותר טוב משלוש שעות פעם בשבוע. עקביות היא שם המשחק. ואל תתאמנו עד שהאצבעות מדממות, אלא אם כן אתם רוצים שיופיעו בכם סימני קדושה. לפעמים זה גם מותר לנוח, הגיטרה לא בורחת לשום מקום.
-
קאלוס – החבר החדש שלכם: בהתחלה האצבעות יכאבו. זה נורמלי. העור יתקשה, וזה נקרא קאלוס. זהו תג הגבורה שלכם. תהיו גאים בו. תנו לזמן לעשות את שלו, וגם כאבי הבטן יעברו (אה, רגע, זה לא מתאים).
-
למדו שירים שאתם אוהבים: זה נשמע מובן מאליו, אבל הרבה מורים מתחילים עם תרגילים משעממים. מצאו שיר שאתם מתים לנגן, גם אם זה רק הריף הפשוט שלו. זה ייתן לכם מוטיבציה מטורפת להמשיך. אגב, “Stairway to Heaven” זה קצת מוקדם מדי.
-
מצאו קהילה: בין אם זה בפורומים, קבוצות פייסבוק, או סתם חברים שמנגנים. תמיכה הדדית וקבלת השראה מאחרים הם סופר חשובים. תגלו שאתם לא לבד בחיפוש אחרי האקורד המושלם.
-
אפליקציות ומקורות דיגיטליים: יש אפליקציות מדהימות ללמידת אקורדים, כיוון גיטרה (טיונרים), ואפילו לליווי (Backing Tracks) שיגרמו לכם להרגיש שאתם מנגנים עם להקה שלמה. חפשו את Fender Play, JustinGuitar, Yousician – הם נהדרים.
-
אל תפחדו לטעות (אבל תצחקו על זה): טעויות הן חלק בלתי נפרד מהלמידה. לפעמים זה יישמע כמו חתול שנתקע במכונה, לפעמים כמו צרצר שתפס שפעת. צחקו על זה. תתקנו. תמשיכו הלאה. אף אחד לא נולד ג’ימי הנדריקס (חוץ מג’ימי הנדריקס, כנראה).
-
רעיונות יצירתיים לשימוש בידע החדש:
- להקים להקת קאברים לשירים של מקרנה (אבל רק אם אתם אמיצים באמת).
- לכתוב ג’ינגל למעדן חלב חדש (עם סולו גיטרה אגרסיבי, כמובן).
- להרשים את הדייט הבא שלכם עם שלושה אקורדים שאתם יודעים לנגן (ובבקשה, אל תתחילו עם Smoke on the Water).
- לכתוב את ההמנון הלאומי של הכלב שלכם.
הדרך לנגינה בגיטרה היא מסע מדהים, מלא עליות ומורדות, צלילים צורמים ורגעים קסומים. היא תאתגר אתכם, תכאב לכם, אבל בסוף תגמול אתכם בתחושת סיפוק שאין כדוגמתה. אז תתחילו לנגן, תיהנו מכל רגע, ואל תשכחו את הדבר החשוב ביותר: המוזיקה היא הנשמה של העולם, והגיטרה היא הדרך שלכם לתקשר איתה.
אז בהצלחה, גיבורים וגיבורות! ואל תשכחו להזמין אותי להופעה הראשונה שלכם (אני אביא אטמי אוזניים, ליתר ביטחון, בכל זאת, התחלות קשות). ומי יודע, אולי יום אחד גם אתם תכתבו מדריכים כאלה, רק שתהיו יותר מגניבים ממני.