האם אי פעם הרגשתם שאתם מפספסים משהו מהותי? משהו שמטלטל את הנפש, מרטיט את הלב ומסרב לצאת מהראש? משהו שגורם לכם להבין שמוזיקה היא לא רק צלילים, אלא סיפור חיים שלם, עמוק, מרגש ומטריף חושים? כזה שיכול להפוך כל מפגש חברתי לחאפלה בלתי נשכחת, וכל רגע של לבד למסע אישי עוצר נשימה?
אם אתם כאן, כנראה שהתשובה היא כן. או שפשוט נתקעתם בלילה בלי יכולת להירדם. אז ברוכים הבאים למסע אל נשמתה של המוזיקה המזרחית הישראלית, אל המלך הבלתי מעורער שלה, האיש ששמו הפך לשם נרדף לתשוקה, עצב ושמחה – זוהר ארגוב.
תתכוננו לצלול עמוק. אנחנו הולכים לפתוח את הלב, להפעיל את הרגליים, ואולי אפילו להזיל כמה דמעות (שמחה, עצב, או סתם בגלל הבצל שחתכתם לארוחת ערב). לא רק שתכירו את הסיפור המרתק שמאחורי הקול, אלא גם תבינו למה המורשת שלו חיה ובועטת בכל פינה, למה הלהקה שלו הייתה ספקטקל בפני עצמה, ואיך כל זה יכול לשדרג לכם את החיים, רגע אחד של צליל אחרי רגע אחד של צליל. אז בואו, אל תתביישו, זה הולך להיות פשוט תענוג צרוף. אפילו אם אתם חושבים שמוזיקה מזרחית זה רק לקרוא טלפונים בחפלה. תתפלאו.
ברוכים הבאים לממלכה: למה זוהר ארגוב הוא לא סתם עוד זמר (ולמה אתם חייבים להכיר אותו!)
יש זמרים. ויש את זוהר ארגוב. אלוהים אדירים, זוהר ארגוב! זה לא רק שם, זוהי תופעה. קטסטרופה רגשית. סופת רגשות שמגיעה עם סאונד טראק שאי אפשר להתעלם ממנו. אם אתם חיים בישראל, או אפילו אם ביקרתם פה פעם אחת, ואיכשהו הצלחתם להתחמק מלהיתקל בקול המהפנט הזה, אז יש לי חדשות בשבילכם: אתם חיים מתחת לסלע. סלע גדול. כבד.
זוהר ארגוב הוא לא עוד אייקון. הוא אבן יסוד בתרבות שלנו. הוא כמו הטאבולה ראסה של המוזיקה המזרחית, רק שהוא כתב עליה סימפוניה שלמה עם הלב והנשמה שלו. ואתם, אתם עומדים ממש לפני הטיול המטורף ביותר בחייכם. תאמינו לי, אתם הולכים להודות לי אחר כך. או לפחות לצעוק עליי בקריוקי.
לפני שהתחלתם אפילו ללחוץ Play: מי הוא המלך ומה הוא רוצה מכם?
בואו נדבר תכלס. מי זה זוהר ארגוב ולמה הוא רלוונטי לכם, דווקא עכשיו? אז קודם כל, זוהר הוא לא רק זמר. הוא סיפור. הוא מיתוס. הוא מעין פרדי מרקורי ישראלי שפגש את אלביס פרסלי בבית קפה שכונתי והתחילו לשיר ביחד עם נגן בוזוקי ודרבוקה. הוא לקח את המוזיקה שנתפסה פעם כ"מוזיקת קסטות" והפך אותה לאמנות לגיטימית. לא רק לגיטימית, אלא כזו שאתם תראו בחתונה יוקרתית וגם במסיבת שחרור של חייל. הוא פשוט כבש את כולם. בלי להתנצל.
פעם אחת, כשהייתי ילד קטן, שמעתי את השיר "הפרח בגני" בפעם הראשונה. אני זוכר את זה כאילו זה היה אתמול. חשבתי שאני שומע מלאך שירד מהשמיים ובכה לתוך מיקרופון. אחר כך הבנתי שזה פשוט זוהר. ומאותו רגע, החיים שלי כבר לא היו אותו דבר. הפסקתי לפחד מבצל חתוך. התחלתי להאמין באהבה ממבט ראשון (ואז התאכזבתי, אבל זה כבר סיפור אחר). זה מה שזוהר עושה לכם. הוא פותח לכם את הנשמה, גם אם לא ידעתם שהיא נעולה.
הקול שנולד מזהב: איך זוהר שינה את כללי המשחק (ואיך הוא הצליח לרגש גם סלע!)
אם יש דבר אחד שאפשר להגיד על זוהר ארגוב, זה שאת הקול שלו אי אפשר לטעות בו. הוא לא סתם שר. הוא נושם את השיר, הוא חי את השיר, הוא סובל את השיר ומתענג עליו. בו זמנית. זה קול שמסוגל לקחת אתכם מפסגות האושר אל עמקי התהום תוך שלושה אקורדים. וזה בדיוק מה שהפך אותו למלך. קול נדיר. קול עשיר. קול שלאף אחד אין.
הקול האגדי: כשמיתרי קול פוגשים נשמה בוערת (ויוצרים קסם!)
זוהר ארגוב לא היה זמר טכני במובן הקלאסי של המילה. הוא היה זמר רגש. הוא שר מהבטן, מהלב, מהנשמה. הייתה בו עוצמה מחשמלת ופגיעות מכמירת לב בו זמנית. הוא יכול היה ליילל בשברון לב כזה, שגם אתם, שמעולם לא חוויתם אהבה נכזבת, תרגישו כאילו עולמכם חרב עליכם. ואז, בפסוק הבא, הוא היה יכול להרים אתכם לשמיים עם שמחה טהורה.
זה לא קול, זו תופעת טבע. אם הייתם שומעים אותו שר למפלי הניאגרה, המפלים היו מתייבשים מדמעות. הוא השתמש במנעד רחב, בויברטו עשיר ובגרואול (המין "גרגור" קולי) שהפך לסימן ההיכר שלו. הקול שלו היה כל כך ייחודי, שהוא חקק לעצמו מקום של כבוד בהיסטוריה של המוזיקה הישראלית. ובתכלס? גם בהיסטוריה של הלבבות שלנו.
שאלה: מה סוד הקסם בקולו של זוהר ארגוב שהפך אותו לכל כך משפיע?
תשובה: הקסם בקולו של זוהר ארגוב טמון בראש ובראשונה בעוצמה הרגשית הבלתי מתפשרת שלו. הוא לא רק שר את המילים, אלא חווה אותן במלוא העוצמה, והצליח להעביר את התחושה הזו ישירות למאזין. בנוסף, המנעד הרחב, הויברטו הייחודי, וה"גרואול" המפורסם שלו, יצרו חתימה קולית שאי אפשר לטעות בה, וגרמו לכל שיר לקבל מימד עמוק ומרגש במיוחד.
הלהקה שמאחורי הפלא: לא רק סולו – המהפכה התזמורתית שהרעידה את הבמות.
אבל זוהר לא היה לבד בטירוף הזה. מאחוריו עמדה חבורה של מוזיקאים מחוננים, שביחד יצרו את ה"סאונד ארגוב" הייחודי. הלהקה שלו הייתה ספקטקל בפני עצמו. הם לא היו סתם "מלווים". הם היו שותפים מלאים ביצירה, עם עיבודים מתוחכמים ושילוב של כלים מערביים ומזרחיים שיצרו חוויה אקוסטית עוצרת נשימה.
- העוד והכינורות: אלו היו עמוד השדרה המזרחי של הלהקה. הסולואים המלודיים והקישוטים העשירים שנתנו תחושה של קסם מהמזרח התיכון.
- הדרבוקה והכלי הקשה: הקצב הבלתי מתפשר, הלב הפועם של כל שיר. אי אפשר לשמוע דרבוקה בשירי זוהר ולא לרצות לקום לרקוד. תנסו. אין מצב שלא.
- הקלידים והגיטרה: המגע המערבי שנתן נפח, הרמוניה ופאנקיות מסוימת. הם לקחו את המוזיקה המזרחית ונתנו לה שיק בינלאומי, בלי להתפשר על השורשים.
הם היו כל כך חדים, שהיה אפשר לגלח איתם את הלהקות האחרות. השילוב הזה, בין הקול האלוהי של זוהר לבין הלהקה המוכשרת הזו, יצר את המהפכה. הם הוכיחו שמוזיקה מזרחית יכולה להיות מתוחכמת, מרגשת, עמוקה ופשוט גאונית. והם עשו את זה בצורה הכי מבריקה שיש.
להיטים נצחיים? 5 שירים ששינו את העולם (ולמה אתם חייבים לשמוע אותם לפני המוות!)
זוהר ארגוב הותיר אחריו אוצר בלום של שירים. כל אחד מהם הוא עולם ומלואו, סיפור שלם בפני עצמו. בחרתי לכם חמישה, שפשוט אי אפשר להתעלם מהם. אלו שירים שאתם תמצאו בכל חתונה, בכל מסיבת יום הולדת, ובכל פעם שמישהו רוצה להביע רגש אמיתי. תתכוננו לצלול.
"הפרח בגני": הסיפור מאחורי ההמנון הלאומי של הלב השבור.
אם יש שיר אחד שזוהר ארגוב יזכר בזכותו לדיראון עולם (או לפחות עד שהאינטרנט יקרוס), זה "הפרח בגני". השיר הזה הוא המנון לאומי של ממש. לא ל"התקווה", אלא לכל מי שאי פעם אהב, נשבר לו הלב, או סתם שמע את השכן שלו בוכה בלילה.
הוא נכתב במקור לזמר בועז שרעבי, אך זוהר ארגוב לקח אותו, שם עליו את החותמת האישית שלו, והפך אותו ללהיט על-זמני. זה השיר שיגרום לכם לרצות לרקוד סלואו בחיבוק הדוק, גם אם אין אף אחד לידכם. זה השיר שיגרום לכם להבין שאהבה היא גם כאב. ענק. ענקי. ואם יש שיר אחד שיכול לגרום לכם לבכות גם אם זכיתם בלוטו, זה זה. תנסו, אני מחכה לדיווח.
"בדד": הפסקול האולטימטיבי לבדידות זוהרת (ועם קצת וודקה בצד).
"בדד" הוא לא סתם שיר, זו הצהרה. זו צעקה של נשמה שבורה, של אדם שנמצא לבד, מוקף בעולם אבל עדיין בודד. זה שיר עם טקסט עמוק, שמדבר על ייאוש, כאב ותקווה שמתפוגגת. ועם זאת, יש בו משהו כל כך עוצמתי ויפה, שאי אפשר להפסיק להקשיב.
השיר הזה הוא המבחן האמיתי אם יש לכם נשמה או שאתם סתם רובוטים. אם לא תרגישו כלום, בדקו את הדופק. זה שיר שמשדר אמת פנימית כואבת, ומאפשר לכל אחד להזדהות עם תחושת הבדידות, גם אם הוא מוקף בחברים. הוא פשוט עושה את זה טוב יותר מכל אחד אחר. הוא הופך את הבדידות למלכה.
ועוד 3 פנינים שלא יתנו לכם לישון בלילה (בקטע טוב!):
טוב, אי אפשר בלי עוד קצת מטעמים. יש כל כך הרבה שירים מדהימים, אבל הנה עוד שלושה שיעשו לכם סדר בראש (או בבלאגן הרגשי):
- "כבר עברו שנים": שיר על געגועים, על עבר שלא חוזר, ועל תקווה קטנה לעתיד. מרגש עד דמעות, עם ביצוע ווקאלי שפשוט חותך את הלב.
- "נכון להיום": שיר עם מקצב קצת יותר אופטימי (יחסית לזוהר, כמובן!), שמדבר על רצון לחיים חדשים, להתחלה טובה. הוא מוכיח שזוהר ידע גם לשיר על תקווה.
- "עוד יום יבוא": שיר מלא אופטימיות זהירה, על אמונה בעתיד טוב יותר. זה שיר שמעניק כוח, גם כשהכול נראה אבוד.
השירים האלה הם רק קצה המזלג. אבל הם פותחים לכם צוהר לעולם שלם של רגשות. תנו להם צ'אנס. אתם לא תתחרטו. טוב, אולי קצת תבכו. אבל זה יהיה בכי מטהר. מבטיח.
שאלה: איזה שיר של זוהר ארגוב נחשב ל"הפרח בגני" השני מבחינת השפעתו והפופולריות שלו?
תשובה: למרות שקשה להשוות ל"הפרח בגני" הבלתי מעורער, רבים יסכימו ש"בדד" הוא השיר השני בחשיבותו ובפופולריותו. הוא מייצג את העומק הרגשי הייחודי של זוהר, והפך להמנון של בדידות וגעגוע שמרגש דורות של מאזינים.
השפעה תרבותית שהפכה ללגנדת רחוב: איך זוהר ארגוב שינה את ישראל (ואתם אפילו לא ידעתם!)
זוהר ארגוב לא רק שר שירים. הוא חולל מהפכה תרבותית שלמה. הוא לקח ז'אנר מוזיקלי שנדחק לשוליים, נתפס כ"מוזיקה נחותה" או "מוזיקת קסטות", והכניס אותו בבעיטה חזקה ישר למרכז הבמה הישראלית. והוא עשה את זה עם קולו האדיר, הכריזמה שלו, ופשוט – עם אמת. אמת מוזיקלית שאי אפשר היה להתעלם ממנה.
מהפכת "קסטות השמע" והמעבר מהשוליים למרכז: פתאום כולם שרים!
לפני זוהר, מוזיקה מזרחית הייתה כמו דוד רחוק שאף אחד לא מדבר עליו. פתאום הוא הגיע למרכז השולחן, עם כל הדרבוקות והוויסקי! תקופת הקסטות הייתה תקופת הזהב שלו. הקסטות האלה עברו מיד ליד, במכוניות, באוטובוסים, בחדרי שינה. הן חדרו לכל בית בישראל, בלי קשר לעדה, למעמד או להשקפה פוליטית. פתאום, כולם שמעו זוהר. כולם התחברו לרגש.
הוא פתח את הדלת לזמרים מזרחיים רבים אחריו. הוא הוכיח שיש קהל עצום למוזיקה הזו, ושהיא ראויה להיות חלק בלתי נפרד מהפסקול הישראלי. הוא נתן לגיטימציה לז'אנר שלם, ושינה את פני המוזיקה בארץ לתמיד. הוא היה הפיצוץ הגדול ששינה את האקלים התרבותי. וזה, רבותיי, לא פחות ממופלא.
דורות של אמנים אחריו: המורשת שחיה ובועטת (והאם הם בכלל מגיעים לקרסוליים שלו?).
אי אפשר לדבר על מוזיקה מזרחית ישראלית היום מבלי להזכיר את זוהר ארגוב. כל זמר צעיר שמגיע עם סלסולים מהנשמה, חייב לו תודה. הוא הניח את התשתית. הוא יצר את הסטנדרט. הוא הוכיח שאפשר לרגש, לגעת, ולפרוץ דרך עם קול אחד ועם הרבה מאוד רגש.
כל זמר מזרחי צעיר שרק מתחיל, חייב לעבור טקס חניכה שכולל שירת "בדד" בשיא הרגש. אם הוא עובר את זה, יש לו סיכוי. אם לא, עדיף שיפתח דוכן פלאפל. וגם שם, סביר להניח שישמעו זוהר ברקע. המורשת שלו ממשיכה לחיות ולהתפתח, והשפעותיו ניכרות אצל דורות של זמרים, מלחינים ומעבדים. הוא הפך להיות מודל לחיקוי, סמל למצוינות, ובעיקר – סמל לנשמה של המוזיקה הזו.
שאלה: כיצד השפיע זוהר ארגוב על מעמדה של המוזיקה המזרחית בישראל?
תשובה: זוהר ארגוב חולל מהפכה של ממש בכך שהפך את המוזיקה המזרחית מז'אנר שולי לזרם מרכזי ולגיטימי בתרבות הישראלית. הוא שבר סטיגמות, חדר לכל בית באמצעות קסטות השמע, והוכיח שיש קהל עצום שצמא לרגש ולאותנטיות שקולו ושיריו הציעו. בכך, הוא פתח את הדרך לדורות של אמנים מזרחיים אחריו ושינה את פני המוזיקה הישראלית לתמיד.
"סודות" מאחורי הקלעים: איך להקשיב לזוהר ארגוב כמו מקצוען (וגם לזהות את הקלרינט!)
אז עכשיו אתם מבינים שזוהר ארגוב זה עולם ומלואו. אבל איך מקשיבים לו באמת? איך מזהים את הניואנסים? איך לא סתם שומעים, אלא חווים? בואו נצלול פנימה אל עולם הצלילים והרגשות, ונלמד איך להפוך למאזינים משכילים יותר (ואולי גם יותר מגניבים במסיבות).
האלמנטים המוזיקליים שחייבים לזהות: תזמור, מודוסים, והדרבוקה שלא סותמת את הפה.
המוזיקה של זוהר ארגוב עשירה מאוד, ולא רק בזכות קולו. היא מלאה באלמנטים מוזיקליים מזרחיים מסורתיים ששולבו בכישרון נדיר עם נגיעות מערביות. הנה כמה דברים שכדאי לשים לב אליהם:
- התזמור העשיר: שימו לב לשילוב הכלים. העוד, הכינורות, הקלרינט, כלי ההקשה, וגם הגיטרה והקלידים. כל אחד מהם תורם שכבה משלו ל"סאונד" המיוחד של זוהר. זה לא רק מנגינה, זו תזמורת שלמה שעובדת בסינרגיה מטורפת.
- המודוסים (מקאמים): המוזיקה המזרחית משתמשת במבנים מלודיים שונים מהסולמות המערביים, הנקראים מקאמים. הם אלה שנותנים למוזיקה את הטעם המיוחד, את ה"נוגה" או ה"עליז" המזרחי. זוהר ידע להשתמש בהם בווירטואוזיות, גם אם הוא לא ידע את השם של כל מקאם. הוא הרגיש אותם.
- אלתורים: רבים מהסולואים בשיריו הם אלתורים של הנגנים. שימו לב לסולואי הקלרינט או הכינורות המאוד אקספרסיביים. כשאתם שומעים סולו קלרינט ארוך ונוגה, אל תחשבו שהתחילה חתונה בטעות. זה פשוט זוהר שנותן לנגן שלו להתפרע (בקטע טוב!).
- הדרבוקה והקצב: הקצב במוזיקה המזרחית הוא הלב הפועם. הדרבוקה היא לא סתם כלי ליווי, היא כלי מרכזי שמכתיב את הקצב, מלווה את השירה, ומוסיף עומק. היא פשוט לא סותמת את הפה!
איך להבין את המילים: מיוונית לעברית, ומאהבה נכזבת לתקווה (או ייאוש תהומי).
הליריקה בשיריו של זוהר ארגוב היא חלק בלתי נפרד מהקסם. רבים מהשירים הם תרגומים או עיבודים של שירים יווניים, טורקיים או ערביים, שקיבלו חיים חדשים בעברית. אבל מעבר למקור, התכנים עצמם הם מה שהופך אותם לרלוונטיים כל כך.
- אהבה, אהבה, ועוד קצת אהבה: רוב השירים עוסקים באהבה. אהבה נכזבת, אהבה גדולה מהחיים, געגוע לאהובה, שברון לב. זה הנושא האולטימטיבי של זוהר.
- בדידות וגעגוע: לצד האהבה, יש את הבדידות. תחושת ה"בדד", של האדם מול העולם, מול גורלו. זה נושא עמוק ונוקב שזוהר ידע לבטא בצורה שאין שנייה לה.
- תקווה וייאוש: השירים שלו נעים על הקו שבין תקווה קלושה לייאוש תהומי. הוא מסוגל להכיל את שני הקצוות הללו באותו שיר, ובאותה נשימה.
לפעמים המילים כל כך עמוקות, שאתם תרגישו צורך להתקשר לאקסית שלכם. אל תעשו את זה. זה מלכודת! אבל בהחלט תנו למילים לחלחל פנימה. הן לא סתם חרוזים, הן פתח לנשמה של זוהר ושל כל מי שכתב אותן. והכי חשוב – תנו לרגש להוביל.
שאלה: מהו מאפיין מוזיקלי מרכזי שניתן למצוא בשיריו של זוהר ארגוב ומייצג את השילוב המיוחד שלו?
תשובה: מאפיין מוזיקלי מרכזי בשיריו של זוהר ארגוב הוא השילוב הייחודי בין אלמנטים מזרחיים מסורתיים לבין נגיעות ועיבודים מערביים. הדבר בא לידי ביטוי בתזמור העשיר הכולל כלי נגינה כמו עוד, כינור ודרבוקה לצד קלידים וגיטרה, וכן בשימוש במודוסים (מקאמים) מזרחיים בשילוב הרמוניות וקצבים מודרניים יותר. שילוב זה יצר את ה"סאונד ארגוב" האייקוני שהיה חדשני ומרתק.
טיפים להמשך המסע עם המלך: איך להפוך למעריץ אמיתי (או לפחות לא לצאת מביך במסיבה!)
אז עכשיו, אחרי שפתחתם את הראש ואת הלב לעולם של זוהר ארגוב, אתם לא יכולים פשוט לעצור. זה כמו להתחיל לאכול שוקולד איכותי ואז להגיד "די". אין דבר כזה. אתם חייבים להמשיך לצלול. הנה כמה טיפים איך להפוך למעריצים אמיתיים (ואם לא, אז לפחות לא להיות "ההוא" במסיבה שלא מבין כלום).
צלילה עמוקה יותר: אלבומים פחות מוכרים שפשוט אסור לכם לפספס.
אחרי שתסיימו עם הלהיטים, תרגישו כמו חוקרי ארכיאולוגיה. הנה כמה שכיות חמדה שרק החברים הטובים יודעים עליהם. אלבומים שלמים ששווה להקשיב להם, מהתחלה ועד הסוף:
- "אלינור" (1980): האלבום המלא הראשון שלו. הוא כבר מכיל את הניצנים של הגאונות שבאה אחר כך. תכשיט אמיתי.
- "נכון להיום" (1982): כן, יש בו להיטים, אבל יש בו גם שירים אחרים שפחות מוכרים ושווים כל שנייה. הוא מציג את הרבגוניות שלו.
- "הדרישות של זוהר" (1984): אלבום שרבים מגדירים כשיא היצירה שלו. הוא חושף את העומק, את הכאב ואת היופי שבקולו וביכולותיו המוזיקליות.
אל תפחדו לצאת מאזור הנוחות של הלהיטים. זוהר הוא הרבה יותר מזה. כל אלבום הוא מסע. מסע שלם. וגם אם אתם חושבים ששמעתם הכל, תמיד יש עוד פנינה לגלות. זה כמו לחפש אבני חן בתוך מכרה זהב. תמיד תמצאו עוד אחת נוצצת.
מסיבות וקריוקי: איך לשרוד (ואפילו להבריק!) עם זוהר ברקע.
כי אין באמת מסיבה ישראלית בלי זוהר ארגוב. זה כמו שאין קידוש בלי יין. אז איך מתמודדים? איך מבריקים? קבלו כמה טיפים:
- הרימו ידיים (לא בכוח!): כששיר של זוהר מתנגן, יש רק שתי אפשרויות: או שאתם קמים לרקוד בלהט, או שאתם יושבים עם הבעה דרמטית ומהרהרים על משמעות החיים. אין אמצע. בחרו באפשרות הראשונה. היא הרבה יותר כיפית.
- למדו את המילים: לפחות של "הפרח בגני" ו"בדד". ברגע האמת, כשתהיו שיכורים מספיק, תוכלו לזייף ביטחון מלא ופשוט לשיר. לא משנה אם אתם מזייפים, העיקר הכוונה.
- אל תתביישו לצעוק "מלך!": זו מילה שמותר להגיד רק בהקשר של זוהר. זה כמו "אמן" בבית כנסת. זה פשוט מתבקש.
- הצטיידו במטפחת: לא רק לנגב דמעות, אלא גם לסלסולים באוויר. זו תנועה קלאסית שמראה שאתם בעניינים. ואם אין מטפחת? כל חתיכת בד תעשה את העבודה. אפילו גרב נקייה.
העיקר זה לשחרר. המוזיקה של זוהר היא לא בשביל להתבייש, היא בשביל לחגוג את החיים, את האהבה, את הכאב. היא בשביל לשמוח ולהתפרק. אז קדימה, צאו לדרך! זוהריסטים חדשים, ברוכים הבאים למשפחה!
שאלה: אילו אלבומים נוספים של זוהר ארגוב מומלצים למעריצים שרוצים להכיר את העומק של יצירתו מעבר ללהיטים?
תשובה: למעריצים שרוצים לצלול עמוק יותר, מומלץ בחום להאזין לאלבומים כמו "אלינור" (1980), שנחשב לאלבום הבכורה המלא והאיכותי שלו, ול"הדרישות של זוהר" (1984), שרבים רואים בו את אחד משיאי יצירתו. אלבומים אלו חושפים את מנעד הרגשות והיכולות המוזיקליות הרחב שלו, מעבר ללהיטי הרדיו המוכרים.
מה הלאה? המלך אמנם איננו, אבל המורשת שלו? היא רק מתחילה!
אז הגענו לסוף המסע המטורף הזה, יחד עם המלך הבלתי מעורער. למדתם מי הוא, למה הוא חשוב, אילו שירים אתם חייבים להכיר, ואיך להקשיב לו כמו אדם שמבין עניין. אתם כבר לא רק מאזינים, אתם חלק מקהילת האוהבים והמוקירים של זוהר ארגוב. ברוכים הבאים.
קדימה, צאו לדרך! אל תתפשרו על פחות מהטוב ביותר.
המוזיקה של זוהר היא לא רק זיכרון. היא חיה, היא נושמת, היא בועטת. היא משפיעה על אמנים חדשים, על דורות של מאזינים, ועל כל מי שפעם אחת נתקל בה. אל תתפשרו על פחות מהטוב ביותר. זוהר ארגוב הוא הטוב ביותר. הוא האולטימטיבי. הוא המלך. והמלוכה שלו? היא נצחית.
אז הנה, נכנסתם לעולם המופלא של זוהר ארגוב. עכשיו אתם חלק מהכת. ברוכים הבאים. האם אתם מוכנים לשמוע "בדד" בלופים במשך שעות? אני ידעתי שכן. ובינינו? זה שווה כל דקה. וכל דמעה.
זכרו: מוזיקה היא מסע, לא יעד (אבל עם זוהר זה מסע מהיר במיוחד!)
מוזיקה היא מסע אינסופי של גילויים. זוהר ארגוב הוא רק תחנה אחת, אבל איזו תחנה! תחנה מרכזית, שאחריה שום דבר לא נראה אותו דבר. הוא פתח לכם את הדלת לעולם שלם של רגש, של עומק, של מוזיקה אמיתית. עכשיו התפקיד שלכם הוא להמשיך לחקור.
אני בטוח שתמצאו את דרככם. רק אל תשכחו, אם אתם שומעים שיר של זוהר במסיבה ולא רוקדים – משהו לא בסדר איתכם, לא עם השיר. יאללה, ביי!