אז החלטתם שהגיע הזמן להיכנס לעולם המוזיקה? ברוכים הבאים! זה קצת כמו להחליט שאתם רוצים לגדל דרקון מחמד – מרגש, קצת מפחיד, ולגמרי לא בטוח אם תצליחו לשלוט בו בסוף. אבל היי, לפחות גיטרה לא שורפת לכם את הבית (בדרך כלל). אם נחתה עליכם גיטרה לידיים, בין אם קניתם, קיבלתם בירושה מדוד רחוק, או מצאתם בפח של השכנים (אל תשפטו!), הדבר הראשון שצריך לעשות זה… לנשום עמוק. כי לפני שאתם קופצים לשיעור הראשון או מנסים לחקות את ג’ימי הנדריקס עם שיניים, כדאי להכיר את החברה החדשה שלכם. היא נראית כמו חתיכת עץ עם מיתרים, נכון? ובכן, זה בדיוק מה שהיא! אבל יש לה גם כמה חלקי גוף סודיים שהופכים אותה מכלי קיסם ענק למכונה קסומה שפולטת צלילים (טובים או רעים, תלוי בכם). אל תדאגו, זה לא מבחן באנטומיה של הגיטרה ואף אחד לא יבקש מכם לנתח אותה. אנחנו פה כדי להכיר, להבין, ובעיקר לצחוק על הדרך. כי ללמוד גיטרה זה מסע, והצעד הראשון הוא להכיר את האנטומיה של החיה הזאת. ומי יודע, אולי בסוף המדריך הזה תדעו מספיק כדי לשכנע מישהו שאתם באמת מבינים משהו.
טוב, די עם הקשקשת: בואו נפרק את הגיטרה שלנו לגורמים (מטאפורית, בבקשה)
דמיינו שהגיטרה שלכם היא מפלצת ידידותית (לרוב). כמו כל יצור שמכבד את עצמו, יש לה ראש, צוואר, וגוף. כל חלק עושה משהו חשוב, וביחד הם יוצרים את הכל המדהים (והמאתגר) הזה. בואו נתחיל מהראש ונרד למטה, או להיפך, אין חוקים כאן!
הראש (Headstock): המוח, או סתם המקום ששומר על הכינורים (המיתרים) במקום?
תסתכלו על החלק העליון של הגיטרה. זה הראש. הוא נראה לפעמים כמו כף יד קטנה שמחזיקה משהו. ומה הוא מחזיק? את המיתרים, כמובן! אבל לא סתם מחזיק, הוא מחזיק אותם בצורה סופר חשובה.
- מפתחות כיוון (Tuning Pegs/Machines): אלה הדברים הקטנים (או הגדולים) שאתם מסובבים כדי… ניחשתם נכון! לכוון את הגיטרה. כל מפתח מחובר למיתר אחד. סיבוב שלהם מותח או מרפה את המיתר, וככה משנים את הצליל. זה כמו הכפתורים ברדיו הישן שחיפשתם איתם תחנות, רק שבמקום “קול ישראל” אתם מחפשים את הצליל הנכון. אם הגיטרה שלכם נשמעת כמו חתול בדריסה, סיכוי טוב שהבעיה היא פה. ואל תרגישו רע, כיוון גיטרה זה אומנות בפני עצמה. לוקח זמן להתרגל, והרבה טעויות מצחיקות בדרך.
- האום (Nut): זה חתיכה קטנה (בדרך כלל מפלסטיק, עצם, או חומר סינתטי אחר) שנמצאת בדיוק בין הראש לצוואר. יש בה חריצים קטנים לכל מיתר. האום מפריד בין המיתרים שבמפתחות הכיוון למיתרים שנמתחים לאורך הצוואר. הוא בעצם הדבר שמגדיר את נקודת ההתחלה של המיתרים על הצוואר. תחשבו עליו כמו על קו הזינוק למרוץ המיתרים במורד הצוואר. אם הוא לא טוב, המיתרים יכולים לשבת עקום או להיות גבוהים מדי, מה שיגרום לגיטרה להישמע מזעזע ולכם לכאבי אצבעות מיותרים. אז תנו כבוד לאום, הוא קטן אבל חשוב!
- סמל המותג (Logo): לרוב על הראש תראו את השם של החברה שייצרה את הגיטרה. לא חובה להכיר את כל השמות, אבל נחמד לדעת מי המעסיק הרשמי של חתיכת העץ שלכם. זה גם עוזר לזהות אם יש לכם גיטרה יוקרתית או כזאת שקניתם בשוק הפשפשים ב-50 שקל (גם לזה יש קסם משלו!).
נקודה למחשבה: לגיטרות שונות יש ראשים שונים. יש ראשים ישרים, ראשים בזווית, ראשים עם צורה מטורפת. זה בעיקר עניין של עיצוב וקצת משפיע על הזווית שהמיתרים נכנסים למפתחות הכיוון, מה שיכול להשפיע על היציבות של הכיוון. אבל בתכלס, למתחילים זה פחות משנה. העיקר שהמיתרים נשארים פחות או יותר במקום.
הצוואר (Neck): הכביש המהיר לצלילים (וגם לגשר הקללות)
החלק הארוך הזה שמחבר את הראש לגוף. זה המקום שבו האצבעות שלכם יבלו הכי הרבה זמן (ויסבלו הכי הרבה בהתחלה). צוואר טוב הוא נוח ביד. צוואר רע… ובכן, הוא קיים.
- שחיף (Fretboard/Fingerboard): המשטח העליון של הצוואר, שעליו אתם לוחצים על המיתרים. בדרך כלל עשוי מעץ כהה יותר כמו מהגוני או רוזווד, אבל יכול להיות גם מעצים אחרים או אפילו מחומרים סינתטיים. זה המגרש משחקים הראשי של האצבעות שלכם.
- סריגים (Frets): פסי המתכת הקטנים האלה שמשובצים לרוחב השחיף. אלה בעצם הסימונים שמגדירים את הצלילים השונים. כשאתם לוחצים על מיתר בין שני סריגים, אתם בעצם מקצרים את אורך המיתר הרוטט, וזה משנה את הצליל. כל “תא” בין שני סריגים מייצג צליל מסוים. אם אין לכם סריגים (כמו בכינור או צ’לו), זו גיטרה “ללא סריגים” ואז אתם צריכים דיוק מוחלט באצבע, מה שקצת יותר מסובך למתחילים. אז תודו על הסריגים שלכם, הם החברים הכי טובים שלכם בהתחלה! הם כמו שלטי דרכים שמראים לכם איפה ללחוץ.
- אינדקס (Inlays): הנקודות הקטנות או הצורות האחרות שמשובצות על השחיף (בדרך כלל בסריגים 3, 5, 7, 9, 12, 15, 17, 19, 21, ו-24 אם יש). אלה סימני דרך ויזואליים שעוזרים לכם למצוא את הדרך על הצוואר בלי לספור כל סריג מהאום. הם כמו נקודות ציון בנוף המוזיקלי. חלק מהגיטרות מקושטות בהן בצורה מטורפת, חלק בקושי. העיקר שהן שם כדי לעזור לכם לא ללכת לאיבוד (וזה קורה המון בהתחלה).
- מוט צוואר (Truss Rod): זהו מוט מתכת שנמצא בתוך הצוואר (אתם לא רואים אותו מבחוץ בדרך כלל, אבל אפשר לגשת אליו בקצה הראש או לפעמים בקצה הגוף). עץ נוטה להתעקם בגלל שינויי לחות ומתח המיתרים. מוט הצוואר מאפשר לכוונן את העקמומיות הזאת. זה קצת כמו ה”עמוד השדרה” של הגיטרה. אם הצוואר עקום מדי, האקשן (מרחק המיתרים מהסריגים) יכול להיות גבוה מדי (קשה ללחוץ) או נמוך מדי (המון זמזומים). כיוון מוט צוואר זה משהו שיותר מקצוענים עושים, אבל טוב לדעת שהוא קיים ומה תפקידו.
טיפ מהמומחים (שזה אני, אבל לא אגיד שזה אני): בהתחלה, לחיצה על המיתרים תכאב. הידיים שלכם לא רגילות. תתחילו לאט, תנו לאצבעות להתרגל. אל תוותרו! זה כמו ללכת לחדר כושר בפעם הראשונה – כואב, אבל בונים שרירים (או במקרה הזה, יבלות הגנה!).
הגוף (Body): הלב הפועם (של הצליל)
זה החלק הגדול והבולט ביותר בגיטרה. הצורה והחומרים של הגוף משפיעים משמעותית על הסאונד של הגיטרה.
גיטרות אקוסטיות:
- תיבת תהודה (Soundbox): זה כל החלק החלול של הגוף. הצליל שנוצר מרעידת המיתרים עובר דרך הגשר לתוך תיבת התהודה, שמרעידה את האוויר בפנים ומגבירה את הצליל באופן טבעי. זה קצת כמו קופסת קסמים שהופכת רעידות עדינות לצלילים חזקים. ככל שהגוף גדול יותר, בדרך כלל הצליל חזק ועשיר יותר.
- פתח תהודה (Soundhole): החור הגדול הזה באמצע הגוף. זה כמו הפה של הגיטרה, שממנו בורח הצליל המוגבר. אל תנסו לזרוק מטבעות פנימה (למרות שזה קורה, תודו).
- גשר (Bridge): החלק הזה שמוצמד לגוף, בדרך כלל מתחת לפתח התהודה. המיתרים עוברים מעל הגשר, שמחובר ללוח התהודה (Soundboard) של הגיטרה. הגשר מעביר את רעידות המיתרים לגוף הגיטרה כדי שהצליל יוגבר. הוא קצת כמו “גשר צליל” שמחבר בין המיתרים לעולם התהודה הפנימי של הגיטרה.
- סאדל (Saddle): חתיכה קטנה (לרוב מפלסטיק או עצם) שיושבת על הגשר, שעליה מונחים המיתרים. זה מה שקובע את הגובה של המיתרים בקצה הגוף (האקשן) ואת ה”אינטונציה” של הגיטרה (שהתווים יהיו מכוונים נכון לאורך כל הצוואר). סאדל גרוע או שבור יכול להרוס לכם את הכיוון והסאונד.
- פינים (Bridge Pins): בגיטרות אקוסטיות רבות, המיתרים מקובעים לגשר באמצעות פינים קטנים שנדחפים לתוך חורים. הם נראים כמו מסמרים קטנים עם ראש. אם תאבדו אחד כזה, המיתר שלכם לא יישאר במקום. פשוט ככה.
גיטרות חשמליות:
- גוף מלא (Solid Body): לגיטרות חשמליות רבות אין תיבת תהודה חלולה, אלא גוף עשוי מעץ מלא. זה אומר שהן לא מפיקות צליל חזק בעצמן בלי הגברה. זה גם אומר שהן פחות מושפעות מלחות ויותר עמידות למכות (לא שאנחנו ממליצים לנסות).
- פיקאפים (Pickups): אלה בעצם מגנטים שמלופפים בחוט דק, שנמצאים על גוף הגיטרה מתחת למיתרים. כשהמיתרים רוטטים (הם ממתכת!), הם גורמים שינוי בשדה המגנטי של הפיקאפים, מה שיוצר זרם חשמלי קטן. הזרם הזה נשלח למגבר, והמגבר הופך אותו לצליל גדול ורועש. פיקאפים שונים נשמעים שונה לגמרי – חלק נותנים סאונד נקי וצלול, אחרים סאונד עבה ומעוות (דיסטורשן). זה כמו המיקרופונים של הגיטרה, וסוג הפיקאפ משפיע המון על ה”קול” שלה.
- גשר חשמלי (Electric Bridge): בגיטרה חשמלית הגשר יכול להיות הרבה יותר מסובך מאשר באקוסטית. יש גשרים קבועים, ויש גשרים עם “ויברטו” או “טרמולו” (למשל פלויד רוז) שמאפשרים לשנות את גובה הצליל על ידי הזזת הידית. המיתרים מקובעים לגשר בדרכים שונות בהתאם לסוג הגשר. לכוון גיטרה עם פלויד רוז זה עניין רציני, למתחילים זה יכול להיות סיוט אמיתי. תתחילו עם גשר פשוט, החיים שלכם יהיו קלים יותר.
- כפתורי ווליום וטון (Volume and Tone Knobs): הכפתורים האלה שעל הגוף מאפשרים לכם לשלוט בעוצמת הצליל ובתדרים שלו (למשל, להוריד צלילים גבוהים כדי לקבל סאונד “רך” יותר). זה כמו השליטה על המגבר, רק שהיא נמצאת על הגיטרה עצמה. לפעמים יש גם בורר פיקאפים שמאפשר לבחור איזה פיקאפ פעיל (אם יש לכם יותר מאחד). לשחק איתם זה חלק מהכיף בלמצוא את הסאונד שלכם.
- שקע כניסה (Input Jack): החור הזה שבו אתם מחברים את הכבל למגבר. אם אין כבל, אין סאונד מהמגבר. פשוט כמו בייגל.
נקודה משותפת לכולם: כפתורי רצועה (Strap Buttons): אלה ה”פינים” הקטנים האלה שנמצאים לרוב בקצה התחתון של הגוף (ובעקב הצוואר או בחלק העליון של הגוף). אליהם מחברים את הרצועה, כדי שתוכלו לנגן בעמידה ולהרגיש כמו רוקסטאר אמיתי (או לפחות לא לשבור את הגיטרה על הרצפה). ודאו שהרצועה מחוברת היטב, אחרת… טוב, אתם מבינים.
מיתרים (Strings): הקול של הגיטרה (והאויב של קצות האצבעות)
החלק הכי ברור לעין (וברור לאוזן). ברוב הגיטרות יש שישה מיתרים. הם מתוחים מהראש, מעל האום, לאורך הצוואר, מעל הסריגים, מעל הגשר, ומקובעים בקצה השני.
- חומרים שונים: מיתרים יכולים להיות עשויים מחומרים שונים:
- גיטרה קלאסית: בדרך כלל מיתרי ניילון. שלושת המיתרים העליונים (הגבוהים) הם ניילון פשוט, ושלושת המיתרים התחתונים (הנמוכים) הם ניילון עטוף בחוט מתכת (בדרך כלל נחושת או כסף). הם נותנים סאונד רך ועגול, והם עדינים יותר לאצבעות בהתחלה.
- גיטרה אקוסטית/חשמלית: בדרך כלל מיתרי מתכת. לרוב עשויים פלדה (עם תוספות שונות). בגיטרות אקוסטיות מיתרי המתכת הם עבים יותר ונותנים סאונד חזק ובהיר יותר. בגיטרות חשמליות המיתרים בדרך כלל דקים יותר, וגם הם ממתכת. מיתרי מתכת יכולים להיות כואבים בהתחלה, אבל אתם מתרגלים. (ספוילר: זה לא באמת מפסיק לכאוב, האצבעות פשוט מאבדות תחושה).
- עובי (Gauge): למיתרים יש עובי שונה (נמדד באלפיות אינץ’). סט “קל” הוא דק יותר, קל יותר ללחיצה וכופף (Bend), אבל נותן פחות עוצמה וססטיין (זמן שהצליל נשאר). סט “כבד” הוא עבה יותר, קשה יותר ללחיצה, אבל נותן יותר עוצמה וססטיין. למתחילים, מומלץ להתחיל עם סט מיתרים קל. זה כמו לנסות להרים משקולות – מתחילים עם קטן לפני שעוברים לגדולים (ושוברים את הגב).
- מיתרים נקרעים: זה קורה. לרוב כשתכוונו, במיוחד אם אתם לא רגילים. זה לא סוף העולם. תמיד כדאי שיהיה לכם סט רזרבי. מיתר שנקרע באמצע שיר זה כמו לשרוק למשטרה באמצע מבצע שוד – לא מומלץ.
זכרו, המיתרים הם אלה שרוטטים ויוצרים את הצליל. כל השאר רק עוזרים לו להישמע טוב (או להישמע בכלל).
למה לעזאזל הייתי צריך ללמוד את כל זה? הפרק הפרקטי (והפחות משעמם ממה שאתם חושבים)
אוקיי, אז עכשיו אתם יודעים שזה לא סתם “החלק העליון” ו”החלק התחתון”. אתם יודעים שלראש יש מפתחות ולא סתם ידיות, ולגוף יש פתח תהודה ולא סתם חור מגניב. אז מה עושים עם הידע הזה?
1. כיוון בלי בכי (רק קצת תסכול)
הבנתם שהמיתרים מחוברים למפתחות הכיוון. הבנתם שהאום הוא נקודת ההתחלה. עכשיו, כשאתם מכוונים, אתם יודעים שאתם משפיעים על המתח של המיתר בין האום לגשר. אם הגיטרה לא נשמעת טוב, הדבר הראשון לבדוק זה הכיוון. ואם מיתר נקרע, אתם יודעים איפה הוא היה מחובר בראש ובגשר.
2. לנווט בצוואר כאילו נולדתם שם (טוב, אולי בעוד שנה)
הסריגים הם החברים שלכם! הם עוזרים לכם לדעת איפה ללחוץ כדי לקבל את הצליל הנכון. האינדקסים הם המפות שלכם. כשתתחילו ללמוד אקורדים וסולמות, תשתמשו בסריגים ובאינדקסים כל הזמן. הבנתם שהצוואר זה המקום שבו האצבעות שלכם עובדות הכי קשה. אז תנו להן קרדיט (ותמרחו קרם ידיים אם צריך).
3. לשנות סאונד כמו קוסמים (עם קצת עזרה מהמגבר)
בגיטרה חשמלית, הכפתורים והפיקאפים הם הסוד לסאונד שלכם. רוצים סאונד חם ועמוק? נסו את הפיקאפ הקרוב לצוואר והורידו קצת טון. רוצים סאונד בהיר וחד? נסו את הפיקאפ הקרוב לגשר והעלו טון. זה כמו צבעים בפלטה – אתם יכולים לערבב כדי לקבל את הגוון המוזיקלי שאתם רוצים. אל תפחדו לשחק איתם! הכי גרוע שתשמעו נורא לכמה שניות.
4. לדבר ב”גיטרית” עם מוזיקאים אחרים (או לפחות להבין מה הם אומרים)
עכשיו כשמישהו יגיד לכם “האקשן שלי גבוה מדי” או “המיתרים שלי חלודים על הסאדל”, אתם לא תעמדו שם ותבהו כמו דג מחוץ למים. אתם תבינו על מה מדובר (פחות או יותר). זה חלק מהשפה הסודית של המוזיקאים. ברוכים הבאים למועדון!
טעויות מתחילים קלאסיות (שכולם עשו, כולל אני, במיוחד אני)
כדי שלא תרגישו לבד במסע המביך הזה, הנה כמה טעויות נפוצות שקשורות לחלקי הגיטרה. תדעו אותן מראש, תצחקו עליהן, ואז תנסו להימנע מהן.
- לנסות לכוון את הגיטרה בלי להבין איזה מפתח הולך לאיזה מיתר. התוצאה: מיתרים נקרעים במהירות שיא או גיטרה שנשמעת כאילו היא עוברת ניתוח כירורגי כושל.
- לא ללחוץ חזק מספיק על המיתר מאחורי הסריג. התוצאה: צליל “זמזם” מביך שגורם לכם לרצות להחביא את הגיטרה בארון לנצח. לוחצים ממש מאחורי הסריג! קרוב קרוב.
- לנסות לנגן אקורדים כשאין לכם מושג איפה האצבעות אמורות להיות על הצוואר. התוצאה: רעש אקראי שמזכיר נפילת פחי זבל. השתמשו באינדקסים! ובסריגים! הם שם בשבילכם!
- לנסות להגביר גיטרה אקוסטית עם פתח תהודה ענק דרך מגבר לגיטרה חשמלית. התוצאה: פידבק (צפצוף מעצבן) שיגרום לכל מי שבסביבה לברוח בצרחות. הבנת חלקי הגיטרה עוזרת לכם לדעת איזה ציוד מתאים לגיטרה שלכם.
- לשכוח שיש לכם מיתרים ממתכת על גיטרה אקוסטית/חשמלית ולנסות לנגן עליה כמו על קלאסית. התוצאה: אצבעות אדומות, כואבות, ותחושת חרטה עמוקה. מתרגלים לאט! בונים יבלות בהדרגה!
אל תתנו לטעויות האלה לייאש אתכם. הן חלק מהתהליך. כל מוזיקאי שעולה על במה ענקית התחיל בלעשות את כל הטעויות האלה (ויותר). העיקר להמשיך לנסות ולצחוק על עצמכם בדרך.
המסע רק התחיל: טיפים להמשך הדרך (ועצות פחות רציניות)
עכשיו שאתם מכירים את הגיטרה שלכם קצת יותר לעומק, הגיע הזמן לחשוב על הצעדים הבאים. וכן, זה עדיין יכול להיות כיף.
- תתאמנו! כן, זה נשמע משעמם. אבל גם שוקולד היה משעמם אם לא הייתם טועמים אותו. תתחילו בקטן: 15-20 דקות ביום. עדיף מעט בכל יום מאשר שעות ברצף פעם בשבוע (ואז לוותר כי זה קשה מדי). גם אם זה רק לכוון את הגיטרה כמה פעמים, או ללחוץ על כמה תווים על הצוואר ולשמוע את הצליל. כל צעד קטן חשוב!
- אל תפחדו מהצליל הנורא. בהתחלה, הגיטרה שלכם תישמע כאילו היא נאבקת על חייה. זה טבעי. זה לא הגיטרה, זה אתם (עדיין). תמשיכו לנסות, וזה ישתפר. מבטיח. (או לפחות מקווה).
- מצאו מקורות נוספים. יש טונות של סרטוני יוטיוב (חלקם מצחיקים, חלקם פחות), אפליקציות, ומורים לגיטרה. חלק מהם אפילו מבינים על מה הם מדברים! תמצאו את מה שמתאים לכם. MusicIndex הוא אחלה מקום להתחיל בו (סתם אומר, בקטע חברי כמובן).
- הגדירו מטרות קטנות. לא חייבים לנגן את בוהמיאן רפסודי כבר מחר. תתחילו בללמוד אקורד אחד. כשתצליחו להפיק ממנו צליל נקי, תחגגו כאילו זכיתם בלוטו! אחר כך תלמדו עוד אקורד. ואז תנסו לעבור ביניהם. זה נשמע פשוט, אבל זה ההתחלה.
- תהיו יצירתיים (או סתם מוזרים). לכוון את הגיטרה ולנגן אקורד C מזויף? סבבה. לנסות לחבר מיתרי גומי במקום מיתרי מתכת? ובכן, זה לא יעבוד, אבל נקבל את הניסיון. לכתוב שיר על כמה שהאצבעות כואבות לכם? לגמרי לגיטימי. תהנו מהתהליך!
- טפלו בגיטרה שלכם. ניקוי פשוט, שמירה על מיתרים נקיים, ואחסון בתנאים סבירים יכולים להאריך את החיים של הגיטרה שלכם ולשמור עליה נשמעת טוב יותר. היא החברה החדשה שלכם, תתייחסו אליה בכבוד (או לפחות אל תשפכו עליה קפה).
שאלות שאתם אולי מתביישים לשאול (וגם ככה הייתי עונה עליהן בצורה מוזרה)
בואו נודה בזה, ללמוד משהו חדש גורר שאלות מטופשות (אין דבר כזה שאלה מטופשת, רק תשובה מטופשת, וזה הקטע שלי). הנה כמה שאלות נפוצות עם תשובות שיכוונו אתכם (או לפחות יגרמו לכם לחייך).
- המיתרים שלי רופפים לגמרי כשהגיטרה לא בשימוש, זה בסדר?
בדרך כלל לא. מיתרים מתוחים גם כשהגיטרה לא בשימוש כדי שהצוואר יתרגל למתח. אם הם רופפים לגמרי, סיכוי טוב שהיא לא מכוונת. אבל היי, עכשיו אתם יודעים לכוון, נכון? (או לפחות איפה הכפתורים של זה).
- למה האצבעות שלי כואבות כל כך? עשיתי משהו לא נכון?
כן. נגעתם בגיטרה. סתם צוחק! זה טבעי לגמרי בהתחלה. קצות האצבעות צריכות לבנות יבלות. זה כמו לגדל עור שריון קטן. תתאמנו קצת כל יום, הכאב יפחת והיבלות יגיעו. זה תג היכר של גיטריסט!
- הגיטרה שלי משמיעה זמזום נוראי כשאני לוחץ על המיתרים. מה עושים?
יש מצב שאתם לא לוחצים מספיק חזק, או לא מספיק קרוב לסריג. או שהאקשן של הגיטרה גבוה מדי (מרחק המיתרים מהסריגים), או שהצוואר עקום. לרוב מתחילים, זה עניין של טכניקה – תלחצו חזק וממש מאחורי הסריג! אם זה ממשיך, אולי שווה לבדוק את הגיטרה אצל טכנאי גיטרות. אל תנסו לכוון את מוט הצוואר לבד בהתחלה!
- כמה זמן לוקח ללמוד לנגן?
זה תלוי בכם! ללמוד כמה אקורדים בסיסיים אפשר תוך כמה שבועות. ללמוד לנגן שירים פשוטים? עוד כמה חודשים. להיות ג’ימי הנדריקס הבא? אולי בגלגול הבא, או שתצטרכו להתאמן שעות על גבי שעות במשך שנים. המטרה היא לא “לסיים ללמוד לנגן” אלא להנות מהתהליך. זה מסע לכל החיים.
- אפשר לנגן על גיטרה חשמלית בלי מגבר?
אפשר, אבל זה נשמע כמו צ’יקן קריספי ללא הציפוי. הצליל שקט מאוד, ובקושי תשמעו אותו. המגבר הוא חלק בלתי נפרד מהחוויה של גיטרה חשמלית. הוא נותן לה את העוצמה וה”קול”. אז טכנית אפשר, פרקטית… למה?
- מה ההבדל בין סוגי עץ שונים בגוף הגיטרה? האם זה באמת משנה?
כן, זה משנה, במיוחד בגיטרות אקוסטיות. עצים שונים רוטטים בצורה שונה ונותנים גוונים שונים לצליל. ספרוס נותן סאונד בהיר וצלול, מהגוני נותן סאונד חם ועגול, מייפל נותן סאונד בהיר וממוקד. בגיטרה חשמלית זה פחות משנה מאשר באקוסטית, אבל עדיין משפיע. למתחילים, אל תיתנו לזה להלחיץ אתכם. תתמקדו בלנגן. על סוגי עצים נדבר כשתהיו מיליונרים ותרצו לבנות אוסף גיטרות מטורף.
- איך אני יודע אם הגיטרה שלי “שווה משהו”?
אם היא גורמת לכם לרצות לנגן עליה, היא שווה הכל! (טוב, אולי לא בכסף, אבל רגשית כן). מבחינה כספית, חפשו את שם המותג והדגם באינטרנט. מצב הגיטרה (שריטות, סדקים, בעיות בצוואר וכו’) גם משפיע מאוד. אבל אל תתנו לזה להגדיר אתכם. גם גיטרה זולה יכולה להוציא צלילים נפלאים בידיים הנכונות (והרבה אימון). והכי חשוב, היא הכלי שלכם ללמוד ולהנות.
סיכום קצר ומצחיק (כי מי קורא סיכומים ארוכים?)
יפה! עכשיו אתם מכירים את הגיטרה שלכם קצת יותר לעומק. אתם יודעים שיש לה ראש, צוואר וגוף, ומה כל אחד עושה (בערך). אתם מבינים למה לפעמים היא משמיעה רעשים מוזרים, ואתם יודעים שלא סוף העולם אם מיתר נקרע. הדרך להיות גיטריסטים מוכשרים עוד ארוכה, מלאה באקורדים שלא מצליחים, זמזומים מביכים, ויבלות גיבורות. אבל היא גם מלאה בכיף, סיפוק אדיר, ורגעים קסומים שבהם פתאום שיר שאתם אוהבים “יושב” לכם בידיים. אל תתייאשו! תתאמנו! תהנו מהצלילים (גם אם הם קצת עקומים בהתחלה)! ותזכרו, כל אגדת רוק התחילה בדיוק כמוכם – עם גיטרה, סקרנות, והרבה בלבול. בהצלחה במסע המוזיקלי שלכם! ואל תשכחו לשלוח לי כרטיס להופעה הראשונה שלכם. אטמי אוזניים עליי!