תתארו לעצמכם רגע.
אתם מגיעים למסיבה, לוקחים בס (כי מישהו תמיד מביא בס למסיבה, נכון?).
פתאום, במקום לדפוק קווים פשוטים וצנועים, אתם מתחילים ללהטט.
הידיים שלכם רוקדות על הצוואר כאילו זה פסנתר מיניאטורי.
צלילים מלודיים, אקורדים שלמים, סולואים מטורפים – הכל בבת אחת.
האנשים סביבכם מביטים בפליאה, הקראש שלכם מרייר בקטנה, והשכנים (שוב) מתקשרים למשטרה.
כן, חברים, הגעתם למקום הנכון.
אנחנו עומדים לצלול אל העולם המופלא, המאתגר, והמצחיק לא פחות, של טאפינג בשתי ידיים בבס.
אני יודע, זה נשמע מורכב כמו להרכיב רהיט מאיקאה אחרי בקבוק יין, אבל תאמינו לי – זה כיף.
וגם פחות כואב ממה שחושבים (לרוב).
הכנתי לכם את המדריך שיעשה סדר בבלגן, יצייד אתכם בכלים, ויגרום לכם להרגיש כמו ויקטור ווטן משלכם, רק בלי הגיטרה של ויקטור ווטן.
בואו נצא לדרך, כי האצבעות האלה לא ילחצו על עצמן!
מה זה הטירוף הזה שנקרא טאפינג, ולמה הבס שלכם רוצה חלק ממנו?
אז מה זה בכלל טאפינג? תחשבו על זה ככה: במקום לפרוט על מיתרים עם יד אחת וללחוץ עליהם עם היד השנייה (השיטה ה"קלאסית", המיושנת, המפגרת… סתם, לא באמת), אתם פשוט "מקליקים" או "טופחים" על המיתרים עם אצבעות שתי הידיים.
כן, בדיוק כמו לנגן על פסנתר, רק שפה הפסנתר ארוך, דק, ודורש מכם לדחוס את כל הכישרון שלכם לשטח קטן.
תמיד חשבתם שבסיסטים הם אלו שעומדים בצד, שקטים, דופקים קצב ואף אחד לא רואה אותם?
אז זהו, שטאפינג הוא הכלי הסודי שיגרום לכם לצאת מהצללים היישר לאור הזרקורים.
פתאום, הבס שלכם לא רק דופק קצב, הוא שר, הוא מנגן מלודיות מורכבות, הוא פורט אקורדים, והוא עושה את כל זה בו זמנית.
בקיצור, הוא הופך להיות המולטי-טאלנט של הלהקה.
הבס לא רק דופק קצב, הוא שר! והוא עושה את זה בסטייל
מי התחיל עם כל הבלגן הזה?
רבים מקשרים את הטאפינג האגרסיבי והווירטואוזי לאדוארד ואן היילן האגדי (RIP), שהיה גיטריסט, אבל הרעיון הבסיסי קיים הרבה לפניו.
עם זאת, בסיסטים כמו בילי שיהאן, סטיוארט האם, ומי אם לא – ויקטור ווטן, לקחו את הטכניקה הזו ופשוט שיגעו את העולם.
הם הוכיחו שבס הוא לא רק כלי ליווי, אלא כלי מלודי והרמוני לא פחות מכל גיטרה או פסנתר.
למה דווקא בבס? כי בואו נודה, יש לנו מיתרים עבים יותר, וזוויות אצבעות שונות.
זה מאפשר לנו לייצר צלילים עשירים ועמוקים יותר, ועם קצת אימון, גם מהירים ומורכבים יותר.
הפעם הראשונה שניסיתי טאפינג, זה נשמע כמו רובוט גוסס שנתקע במכונת כביסה.
אבל אל דאגה, עם המדריך הזה, אתם תישמעו כמו רובוט גוסס שעושה סולו בס סקסי.
שזה כבר שיפור אדיר, מסכימים?
מוכנים לקרב אצבעות? ההכנה המנטלית והפיזית למסע הוירטואוזי
לפני שאתם קופצים לתוך בריכת הטאפינג ומתחילים להתיז צלילים לכל עבר, בואו נדבר קצת על הכנה.
כי כמו בכל דבר בחיים, גם כאן, הכנה טובה היא חצי מההצלחה.
והחצי השני? מיוטינג. תמיד מיוטינג. אבל נגיע לזה.
הכלי המושלם: האם הבס שלכם חבר או אויב?
- גובה אקשן: בואו נשים את זה על השולחן – טאפינג קל יותר כשגובה המיתרים נמוך. זה דורש פחות כוח מהאצבעות. אם הבס שלכם מרגיש כמו קשת, אולי כדאי לבקר טכנאי ולבקש "קצת יותר נמוך, אבל בלי זמזומים בבקשה".
- סוג המיתרים: מיתרים קלים יותר (למשל, סט 0.40 במקום 0.45) יכולים לעזור למתחילים. זה לא חובה, אבל זה מקל על החיים בתחילת הדרך. אל תפחדו להתנסות!
- הגברה: קצת יותר ססטיין במגבר יכול להשמע נהדר עם טאפינג. קצת קומפרסור? פלז'ר. הוא עוזר לייצב את הווליום של הצלילים המוקשים.
הגוף והנפש: כי בלי כאבים אין וירטואוזיות (אבל במידה!)
אני לא אשקר לכם, בהתחלה האצבעות שלכם יכאבו.
זה טבעי.
זה כמו ללכת לחדר כושר בפעם הראשונה – השרירים צועקים "למה?!".
אבל עם אימון נכון, מנוחה והקשבה לגוף, הכאב יחלוף (לרוב).
- חימום: אל תתחילו לנגן טאפינג בלי חימום בסיסי לאצבעות ולפרקי הידיים. סולמות פשוטים, אצבעות מתמתחות, תנועות סיבוביות. אתם לא רוצים למשוך גיד, נכון? זה כואב יותר משיחה עם נציג שירות.
- תנוחת יד: תמיד, אבל תמיד, הקפידו על תנוחה רפויה. אצבעות מעוגלות קלות, בלי מתח מיותר בפרקי הידיים או במרפקים. אם אתם מרגישים שאתם נלחמים בכלי, משהו לא עובד.
- סבלנות: זה לא קסם. זה לא יקרה ביום אחד. זה תהליך. תהנו מהדרך, מההתקדמות הקטנה, ומהעובדה שאתם עושים משהו שאף אחד אחר לא עושה (או לפחות מנסים).
הצעדים הראשונים על הקרח: טאפינג ביד אחת – לומדים ללכת לפני שרצים
אני יודע, אתם רוצים ישר לקפוץ לביצועים המטורפים עם שתי ידיים, אבל כמו שלימדו אותנו בחיים – קודם כל ללכת, אחר כך לרוץ.
הבסיס לטאפינג בשתי ידיים טמון בטאפינג ביד אחת.
שם הכל מתחיל.
"פטישים ושלפים": Hammer-ons ו-Pull-offs – הבסיס המוצק שלכם
שני המושגים האלה הם לחם חוקם של כל מי שמנגן בכלי מיתר, ובטאפינג הם מקבלים חשיבות עליונה:
- Hammer-on (פטיש): אתם "דופקים" אצבע על מיתר שכבר מנוגן (או פתוח), ויוצרים צליל גבוה יותר, בלי לפרוט שוב. חשבו על זה כאילו אתם פטישים קטנים, חמודים ויעילים.
- Pull-off (שלף): הפוך מהאמר-און. אתם "שולפים" אצבע ממיתר לחוץ, וחושפים צליל נמוך יותר (בדרך כלל צליל של אצבע אחרת שלוחצת, או מיתר פתוח). כאן אתם צריכים גם למשוך את המיתר קצת הצידה, כדי שהצליל יהיה ברור וחזק.
תרגול מומלץ: נסו לנגן סולם כרומטי (כל חצי טון ברצף) עם האמר-אונים ופול-אופים על מיתר אחד.
לדוגמה, על מיתר E: פרטו E, ואז האמר-און ל-F, האמר-און ל-F#, האמר-און ל-G.
ואז הפוך: נגנו G, פול-אוף ל-F#, פול-אוף ל-F, פול-אוף ל-E.
הקפידו על צליל נקי, ברור וחזק.
מריחת צלילים: הולד וריליס (כי גם פה צריך דיוק)
כשאנחנו מדברים על טאפינג, אנחנו רוצים שכל צליל יהיה מדויק ומלא.
זה אומר להקפיד על ה"חבטה" (הטפיחה) וגם על ה"שחרור" (השליפה).
הרבה מתחילים עושים פול-אופים חלשים מדי, והצליל פשוט נעלם.
אל תתביישו להשתמש בכוח, אבל במידה!
ריקוד זוגי על הצוואר: כניסה לעולם הטאפינג בשתי ידיים
אוקיי, חברים, הגיע הרגע הגדול.
אנחנו משדרגים את המשחק.
היד שפורטת שלכם, זו שרגילה לעבוד קשה ולדפוק קצב, עומדת לקבל תפקיד חדש ומרגש: היא עומדת להצטרף לחגיגת הטאפינג!
כן, אנחנו מנגנים עם שתי ידיים על הצוואר.
זה נראה מגניב, זה נשמע מגניב, וזה הולך לקחת את הבסיסט שבכם לרמה אחרת לגמרי.
כף היד "המנגנת": איך היד המפרטת פתאום מנגנת?
היד שפורטת (הימנית לרוב האנשים) עומדת ללמוד כמה טריקים חדשים.
במקום לפרוט, היא תהפוך לאצבעות ש"מקליקות" על המיתרים, ממש כמו היד השנייה.
- אילו אצבעות? לרוב משתמשים באצבע המורה והאמה של היד המפרטת. יש בסיסטים שאפילו משלבים אצבעות נוספות או את הבוהן (אל תדאגו, לא נגיע לשם מיד).
- תנוחת יד: שוב, רפוי! היד צריכה להיות ישרה יחסית לקו המיתרים, כשהאצבעות מעוגלות קלות ומוכנות "להכות" על הסריגים. לפעמים הבוהן יכולה לנוח קלות על המיתרים העליונים כדי לעזור במיוטינג.
- "סגנון פסנתר" מול "סגנון גיטרה": יש כאלה שממש מחזיקים את היד המפרטת כמו יד של פסנתרן, אנכית לצוואר. אחרים מחזיקים אותה יותר בזווית, כמו שמחזיקים מפרט, ומשתמשים בקצה האצבע. נסו מה מרגיש לכם טבעי.
תיאום מושלם: הידיים עובדות יחד (בלי לריב, בבקשה)
האמת היא שהאתגר הגדול בטאפינג בשתי ידיים הוא בתיאום.
הידיים צריכות לעבוד יחד, לעיתים קרובות בתורות, או אפילו בו זמנית.
זה דורש מהמוח שלכם לעשות משהו שהוא לא רגיל אליו: להפעיל שתי ידיים באופן עצמאי אך מתואם לחלוטין.
תרגיל למתחילים: תבנית מראה
- תבחרו סולם פשוט, נניח C מז'ור (C-D-E-F-G-A-B-C).
- תתחילו עם היד השמאלית: נגנו C בסריג 8 של מיתר E, ואז D בסריג 10 של E. (אלה hammer-ons או pull-offs).
- עכשיו, שהיד הימנית תעשה את אותו הדבר אבל על מיתר גבוה יותר, למשל G. נגנו G בסריג 15 של מיתר G, ואז A בסריג 17 של G.
- השאיפה היא ליצור תבנית שבה יד אחת מנגנת תו, ואז היד השנייה מנגנת תו, וכן הלאה.
- חשוב: להתחיל לאט! קחו מטרונום (חברכם הטוב והשופט השקט) ונגנו כל תו בנפרד, לאט ובמדויק. רק כשתרגישו שזה זורם, תתחילו להגביר את הקצב.
אפשר גם לתת לכל יד תפקיד שונה לגמרי.
לדוגמה, היד השמאלית יכולה לנגן את התווים התחתונים של אקורד (שורש וטרצה), והיד הימנית את התווים העליונים (קווינטה ואוקטבה).
השמיים הם הגבול, או יותר נכון, אורך צוואר הבס והיצירתיות שלכם.
מעבר ללחיצות בודדות: טאפינג אקורדים, ארפג'יואים וקסמים נוספים
אוקיי, אם הגעתם עד לכאן, כנראה שאתם רציניים.
הידיים שלכם כבר לא זזות בחוסר אונים, והשכנים כבר התרגלו לרעש (או שפשוט קנו אטמי אוזניים).
עכשיו בואו נדבר על איך לקחת את הטאפינג שלב אחד קדימה ולהפוך את הבס שלכם למכונה וירטואוזית אמיתית.
כוח אקורדי: כשהבס הופך לפסנתר מיניאטורי
אחד הדברים המדהימים בטאפינג הוא היכולת לנגן אקורדים שלמים.
כן, כן, בסיסטים, גם לנו מגיע לנגן אקורדים, ולא רק את תו השורש כמו פעם.
- טאפינג אקורדים: במקום לפרוט אקורד, אתם פשוט "טופחים" על כמה מיתרים בו זמנית (או במהירות, אחד אחרי השני, בטכניקת "ארפג'יו"). לדוגמה, נסו לנגן אקורד Gmaj7 בטאפינג:
- יד שמאל: אצבע 1 על סריג 10 של מיתר A (G), אצבע 2 על סריג 9 של מיתר G (B).
- יד ימין: אצבע 1 על סריג 12 של מיתר D (A), אצבע 2 על סריג 11 של מיתר B (F#).
טפחו על כולם יחד, או אחד אחרי השני ליצירת ארפג'יו.
זה דורש דיוק רב ומיוטינג פנומנלי (נדבר על זה עוד מעט, שוב). - ארפג'יואים מורכבים: זה המקום בו אתם יכולים באמת להבריק. נגנו ארפג'יו (תווי אקורד בודדים ברצף) על פני מספר מיתרים, כשכל יד אחראית על חלק אחר. זה נשמע כמו קטע פסנתר קלאסי, אבל על בס.
סולואים וקווי מלודיה: הבס מדבר, והוא אומר דברים מגניבים
טאפינג מאפשר לכם לנגן קווי מלודיה וסולואים במהירות ובשטף שלא תמיד אפשרי בטכניקות פריטה רגילות.
פתאום אתם יכולים לרוץ על סולמות, לדלג בין אוקטבות, וליצור ביטויים מוזיקליים חדשים.
- ריצות מהירות: השתמשו בטאפינג כדי לבצע ריצות מהירות על סולמות ואף מודוסים. בגלל שאין צורך לפרוט, אפשר להשיג מהירויות מדהימות.
- שילוב טכניקות: אל תפחדו לשלב טאפינג עם סליידים (החלקות), בנדים (משיכות מיתר), או אפילו פריטה רגילה. זה מה שיוצר ביצועים דינמיים ומעניינים.
- הדגשה (Muting) – שוב, כי אי אפשר בלי זה! ככל שהנגינה שלכם מורכבת ומהירה יותר, כך גדל הסיכוי לרעשי רקע לא רצויים. ודאו שאתם מנתבים את המיתרים שאינם בשימוש עם אצבעות שתי הידיים או עם אביזרים חיצוניים (גומיות שיער, ספוגים – כל מה שעוזר!).
לא קוראים לזה טעות, קוראים לזה "ניסיון מעניין": איך לתקן את מה שמשתבש (ולצחוק על זה)
אף אחד לא מושלם.
כולנו עושים טעויות.
הבסיסט האגדי ביותר בעולם עושה טעויות (הוא פשוט אף פעם לא מודה בזה).
היופי הוא שאפשר ללמוד מהטעויות האלה, לצחוק עליהן, ולהפוך אותן לנקודת זינוק קדימה.
"רעשי רקע": בעיית המיוטינג הנצחית (או: איך להשתיק את הבס שלכם)
זה נושא שעולה שוב ושוב, ולא בכדי.
רעשים לא רצויים (זמזומים, תהודה של מיתרים שלא מנגנים) הם האויב מספר אחת של הטאפינג.
כשאתם "טופחים" על המיתרים, אתם בעצם רועדים את הכלי כולו, וכל מיתר חופשי יכול להתחיל לזמזם.
- הפתרונות הקלאסיים:
- גומיות שיער/מיוטרים ייעודיים: קשרו גומיית שיער עבה או השתמשו במיוטר ייעודי (כמו ה-FretWrap של Gruv Gear) סביב צוואר הבס, קרוב לאום (Nut). זה יחתוך חלק גדול מהרעשים.
- מיוטינג עם יד שמאל: השתמשו באצבעות יד שמאל (שאינן לוחצות כרגע) כדי לגעת קלות במיתרים שמעל ומתחת לתווים שאתם מנגנים.
- מיוטינג עם יד ימין: גם היד הימנית יכולה לעזור! הבוהן או בסיס כף היד יכולים לנוח קלות על המיתרים שמעל או מתחת לאזור הטאפינג.
- הפתרון המנטלי: תמיד תחשבו על מיוטינג. זה צריך להיות חלק בלתי נפרד מכל תו שאתם מנגנים בטאפינג.
קצב ותזמון: כשהאצבעות רצות קדימה בלי המוח
קרה לכם שהתחלתם לנגן מהר כל כך, שהבנתם שהמוח שלכם נשאר מאחור באיזה סריג 7?
קצב ותזמון הם קריטיים, במיוחד בטאפינג בשתי ידיים.
- המטרונום: חברכם הטוב ביותר. השתמשו בו תמיד. התחילו לאט, לאט מאוד. כשאתם מרגישים בנוח, העלו את הקצב ב-5 BPM. אל תקפצו ישר ל-180 BPM, אלא אם אתם רוצים שזה יישמע כמו ברווז שיצא מדעתו.
- הקלטה עצמית: זה כואב, זה מביך, אבל זה הדרך הטובה ביותר לשמוע את האמת. הקליטו את עצמכם מנגנים, ואז תקשיבו באוזניים אובייקטיביות (כמו של שכן עצבני). איפה אתם נופלים מהקצב? איפה הצלילים לא ברורים?
עייפות ושחיקה: האצבעות פשוט אומרות "די!"
טאפינג הוא אינטנסיבי. הוא דורש כוח וסיבולת מהאצבעות.
- אימון קצר ואינטנסיבי: עדיף להתאמן 15-20 דקות ביום, כל יום, מאשר שעתיים פעם בשבוע. עקביות היא המפתח.
- הקשיבו לגוף: אם האצבעות כואבות, הפסיקו. תנו להן לנוח. אתם לא רוצים לגרום לעצמכם לפציעה שתשבית אתכם למשך שבועות.
- מתיחות: מתיחות עדינות לפני ואחרי האימון יכולות לעשות פלאים.
אז מה עכשיו? טיפים להמשך הדרך (ולא, זה לא הסוף)
הגעתם עד לכאן? מדהים!
זה אומר שאתם כבר לא סתם בסיסטים, אתם בסיסטים עם נשמה של וירטואוז (או לפחות של מישהו שמאוד רוצה לשפר את הטכניקה שלו).
אבל הדרך לא נגמרת כאן.
האמת היא שהיא רק מתחילה.
"סוד ההתמדה": כי ללמוד זה כמו דיאטה, צריך משמעת
הכי חשוב? אל תתייאשו.
תהיה נקודה שבה תרצו לזרוק את הבס מהחלון, לקחת גיטרה (חס וחלילה!) או סתם לעבור לנגן במשולש.
זה טבעי.
- הציבו יעדים קטנים: אל תנסו ללמוד את הסולו המטורף של ויקטור ווטן ביום אחד. התחילו עם תבניות פשוטות, תהנו מההצלחות הקטנות, ומשם תתקדמו.
- מצאו השראה: צפו בסרטונים של בסיסטים שאתם מעריצים. תקשיבו למוזיקה שמכילה טאפינג. תנו לזה להזין את הרצון שלכם להשתפר.
- תהנו מהדרך: מוזיקה היא קודם כל הנאה. אם זה מרגיש כמו עבודה, משהו לא טוב. מצאו את הכיף שבלמידה, בגילוי צלילים חדשים, וביכולת שלכם לעשות משהו מדהים.
הרחבת אופקים: איפה עוד אפשר ללמוד (ולא, אנחנו לא מקנאים)
האינטרנט הוא אוצר בלום של מידע, ומוזיקה היא אחת הקטגוריות הפורחות ביותר שם.
- יוטיוב: מורים מדהימים מכל העולם, סרטוני הדגמה, שיעורים בחינם. חפשו "two hand tapping bass lesson" ותופתעו.
- קורסים מקוונים: יש המון פלטפורמות שמציעות קורסים מקיפים יותר, לעיתים קרובות בתשלום, אבל שווים כל שקל (או דולר).
- מורים פרטיים: אין תחליף למורה טוב שיכול לראות אתכם מנגנים ולתת לכם פידבק אישי וממוקד. תאמינו לי, אני יודע.
- ניסוי וטעייה: בסופו של דבר, המוזיקה שלכם היא ייחודית לכם. אל תפחדו להתנסות, לנסות דברים חדשים, לשבור חוקים (במידה) וליצור סגנון אישי משלכם.
שאלות ותשובות נפוצות על טאפינג בבס
Q: האם אני חייב בס מיוחד כדי לנגן טאפינג?
A: לא! אתם לא צריכים בס עם שמונה מיתרים או עם צוואר שקוף כדי לנגן טאפינג. כל בס יכול לעשות את העבודה. מה שכן, בס עם גובה אקשן נמוך ופיקאפים טובים יכול להקל על החיים ולשפר את הססטיין והבהירות של הצליל. אבל תתחילו עם מה שיש לכם, ותשדרגו רק אם אתם באמת מרגישים שאתם מוגבלים.
Q: כמה זמן לוקח ללמוד טאפינג ברמה סבירה?
A: זו שאלה של מיליון דולר (או של מיליון אקורדים). זה תלוי המון בכם: כמה אתם מתאמנים, באיזו עקביות, והאם אתם מקבלים הדרכה טובה. אפשר ללמוד את הבסיס בכמה שבועות או חודשים, אבל כדי להגיע לרמה וירטואוזית… ובכן, בואו נגיד שזה עניין של שנים. אבל היי, הדרך היא החשובה, לא?
Q: האם טאפינג פוגע באצבעות?
A: אם לא מתחממים כראוי, מתאמנים יותר מדי זמן ברצף, או לוחצים בכוח מופרז – כן, הוא עלול לגרום לכאבים ואף לפציעות. הקשיבו לגוף שלכם, קחו הפסקות, ובצעו מתיחות. כמו כל ספורט, גם נגינה דורשת משמעת פיזית.
Q: האם טאפינג שימושי גם בנגינת בס שאינה סולו?
A: בהחלט! טאפינג יכול לשמש לא רק לסולואים ראוותניים. אפשר להשתמש בו למילויים מלודיים בתוך קווי בס, ליצירת קולות בס מורכבים יותר, ואפילו לליווי אקורדי עשיר יותר כשאתם מנגנים לבד. זה מוסיף טעם ועומק לנגינה שלכם.
Q: איך אני יודע אם אני עושה מיוטינג נכון?
A: הקלטה עצמית! זה הדבר הכי טוב. תקליטו את עצמכם ותקשיבו היטב לרעשים הלא רצויים. האם אתם שומעים מיתרים פתוחים רועדים? זמזומים? אם כן, המיוטינג שלכם צריך שיפור. נסו את הטכניקות השונות שצוינו במדריך ושחקו איתן עד שתמצאו את השילוב המושלם עבורכם.
אז זהו, חברים יקרים.
הגענו לסוף המדריך המפורט, ההומוריסטי (מקווה), והכי חשוב – השימושי, לטאפינג בשתי ידיים בבס.
עכשיו אין לכם תירוץ.
הידיים שלכם מוכנות, המוח שלכם הוזן במידע, והשכנים שלכם… ובכן, הם כבר קנו אטמי אוזניים.
זכרו: כיף, יצירתיות ועקביות הם מילות המפתח.
אל תפחדו לטעות, אל תפחדו להתנסות, ואל תפחדו להישמע מצחיק בהתחלה.
כי בסוף, הכי חשוב שתהנו מכל צליל.
בהצלחה, ואל תשכחו להזמין אותי להופעה הראשונה שלכם!
אני אביא אטמי אוזניים, ליתר ביטחון, וגם כמה חטיפים.
יאללה, לכו לטאפטאף את הבס שלכם!