תקשיבו רגע.
שמעתם פעם סנר דראם שמכוון רע? זה כמו לשמוע חתול מטפס על קיר גבס עם ציפורניים חשופות. או צפירת מכונית תקועה בפקק יום כיפור. או, גרוע מכל, מישהו ששר באוטו בטעות כשחלון פתוח.
זה כאב אוזניים. זה כאב לב.
אבל סנר מכוון טוב? הו, זה כבר סיפור אחר. זה כמו הרעם הראשון בסופת קיץ. כמו שריקת הפתיחה של שיר אהוב שמרימה אותך. כמו פקק של שמפניה שנפתח ברגע הנכון.
זה הסאונד שגורם לראש לנדנד. זה הלב הפועם של כל להקה.
ומה אם אגיד לכם שגם אתם, כן, אתם שם שקוראים את זה, יכולים להגיע לסאונד כזה? בלי תואר שני בפיזיקה של תופים ובלי שנות ניסיון במרתפים מעופשים?
אני לא מבטיח שתהפכו לטכנאי התופים של מיק ג’אגר מחר בבוקר. אבל אני כן מבטיח שתבינו את המהות. שתדעו לאן לשאוף. ושתצחקו קצת על הדרך (בעיקר עליי).
אז בואו נצלול פנימה. העולם המופלא, ולפעמים המוזר, של כיוון סנר דראם מחכה לכם. קחו מפתח כיוון, כפפות (רק בצחוק) ובואו נתחיל.
למה לעזאזל לכיוון סנר יש חשיבות כזאת דרמטית?
אוקיי, אולי דרמטית זו מילה קצת גדולה, כמו “הנפקה” או “אחריות”. אבל במוזיקה, הסנר הוא כמו המלח באוכל. בלעדיו, הכל תפל. עם יותר מדי ממנו, הכל בלתי אכיל. ועם המינון הנכון, הוווו, זה מתכון מנצח.
הסנר נותן את הפאנץ’. את הדופק. את התגובה הכימית שגורמת לשיר לזוז. והסאונד שלו משתנה מקצה לקצה רק מכיוון קטן של בורג.
תחשבו על זה. בלהקות פאנק ישראליות שסנר שלהן נשמע כמו פחית שימורים ריקה שנבעטת ברחוב. בבלאק מטאל לפעמים זה קליק מכונה יבש ומוות. בפופ זה ה”פאק!” העסיסי הזה שנחת בול בזמן. כל אלה סנרים! רק מכוונים אחרת. ואני לא מדבר אפילו על השכנים שלכם, שתודתם (או זעמם) תלויה לחלוטין ביכולת שלכם להגיע לסאונד נעים.
אז כן, זה חשוב. וזה גם משפיע על כל שאר התופים. סנר מכוון נכון גורם לכל שאר הסט להישמע טוב יותר. כמו חבר טוב שמגיע למסיבה ופתאום כולם מתחילים לרקוד.
נתחיל מהבסיס: ניתוח הסנר – איברים ותפקידים
לפני שאתם מתחילים לסובב ברגים כאילו אין מחר, בואו נבין ממה הסנר מורכב. זה לא מסובך כמו מנוע של מטוס, יותר כמו לגו עם חלקי מתכת קטנים ועצבניים.
הגוף (Shell) – הבית של הסאונד
זה החלק העגול והגדול. כמו גוף של ספינה, הוא מכיל את הכל. עשוי בדרך כלל מעץ (מייפל, ברץ’, מה שלא יהיה) או ממתכת (פלדה, פליז, אלומיניום). החומר והגודל שלו משפיעים דרמטית על הסאונד. עץ נותן חום וצליל “עגול”. מתכת נותנת יותר “נשיכה”, רינג ופרוג’קשן (שיגור סאונד לחלל). תחשבו על זה כעל קופסת תהודה. ככל שהיא גדולה יותר, הצליל נמוך יותר. ככל שהחומר צפוף יותר, הצליל חד יותר. פשוט, נכון? כמעט.
העור העליון (Batter Head) – איפה שהמקל פוגש את המציאות
זה העור שאתם מרביצים לו. סליחה, מקישים עליו עם המקלות. הוא עשוי בדרך כלל מפלסטיק (מיילר) בעוביים שונים. עובי העור משפיע על הססטיין (ההתמשכות של הצליל) ועל העמידות. עור דק יותר נשמע פתוח יותר ורגיש יותר, אבל גם נקרע מהר יותר (כמו מערכת עצבים דקה, רק של תופים). עור עבה יותר עמיד יותר, נותן פחות אוברטונים (צלילים עיליים מעצבנים לפעמים) וססטיין קצר יותר. יש גם עורות עם ציפוי (Coated) שנותנים סאונד טיפה מחוספס וחם יותר, אידיאלי למברשות (אם אתם בקטע של ג’אז או סווינג). תבחרו עור שמתאים לסגנון שלכם… וגם לתקציב שלכם, כי הוא הולך להיקרע בסוף. תמיד.
העור התחתון (Resonant Head / Snare Side Head) – הגיבור האלמוני
זה העור שנמצא בצד השני, למטה. כמעט אף פעם לא מקישים עליו (ואם כן, זה בטעות או כי אתם גאונים ניסיוניים או שיכורים). הוא בדרך כלל דק בהרבה מהעור העליון. תפקידו הוא לרטוט מהאוויר שנדחף על ידי העור העליון ולהפעיל את קפיצי הסנר. הוא קריטי לצליל של הסנר. אם הוא לא מכוון כמו שצריך, זה כמו שמכונית תנסה לנסוע עם גלגל אחד מפונצ’ר. בדרך כלל מכוונים אותו גבוה יותר מהעור העליון כדי לקבל רגישות מקסימלית מהסנרים. אל תזלזלו בו! הוא עושה את כל העבודה המלוכלכת בשבילכם למטה.
החישוקים (Hoops) – מה שמחזיק הכל ביחד (ובמקום)
אלה הטבעות המתכתיות שמחזיקות את העורות במקום. יש סוגים שונים, כמו Triple-Flanged (הנפוצים ביותר) או Die-Cast (כבדים יותר, נותנים פחות אוברטונים ויותר פוקוס). הם משפיעים קצת על הסאונד, אבל תפקידם העיקרי הוא לשמור על הכל מהודק כמו שצריך.
הלוגים (Lugs) – הפועלים השקופים
אלה הגלילים או הריבועים הקטנים שמחוברים לגוף הסנר, ובהם מוברגים מוטות המתיחה. לכל לוג יש בורג אחד (או שניים לפעמים). מספר הלוגים משפיע על אחידות המתיחה ועל הצליל (יותר לוגים = מתיחה אחידה יותר = יותר יציבות). אל תתעללו בהם. הם עובדים קשה בשקט.
מוטות המתיחה (Tension Rods) – האצבעות שלכם
אלה הברגים הארוכים שנכנסים ללוגים ומחברים את החישוקים לגוף התוף. אותם אתם הולכים לסובב עם מפתח הכיוון עד שתתייאשו או תגיעו לסאונד הנכסף. הם החלק הכי אינטראקטיבי בתהליך הכיוון.
מנגנון הסנר (Strainר / Throw-off) – המתג הקסום (ולפעמים מרגיז)
החלק הזה יושב על הגוף ומאפשר להרים או להוריד את קפיצי הסנר מהעור התחתון. כשאתם מרימים אותו (מצב ON), הקפיצים נוגעים בעור התחתון ומקבלים את ה”באזזזז” הייחודי של הסנר. כשאתם מורידים אותו (מצב OFF), זה נשמע כמו טום פלור רדוד. יש מנגנונים פשוטים יותר ומורכבים יותר. לפעמים הם קצת רופפים או רועשים, זה קורה. לא נורא.
קפיצי הסנר (Snare Wires) – הנשמה של הסנר
אלה אוסף של חוטי מתכת (או סלילים דקים) מחוברים ברצועות בקצוות, שיושבים מתחת לעור התחתון. הם מרטטים כשמקישים על העור העליון ויוצרים את הצליל האופייני. מספר החוטים (בין 8 ל-42 ויותר!) והחומר שלהם משפיעים על הסאונד. יותר חוטים = יותר באזז ופחות גוף לצליל. פחות חוטים = פחות באזז ויותר גוף. יש סוגים שונים כמו פלדה, כרום, או אפילו סיבים מיוחדים. אל תקרעו אותם בטעות, הם עדינים (יחסית). וודאו שהם יושבים ישר על העור התחתון.
כלי העבודה של הכוונן (והלחוץ) – מה אתם צריכים?
אוקיי, הגענו לחלק המעשי. לא צריך מעבדה גרעינית, רק כמה דברים פשוטים.
- מפתח כיוון (Drum Key): זה החבר הכי טוב שלכם בתהליך הזה. יש כל מיני סוגים, מהפשוטים והזולים (שנוטים ללכת לאיבוד כמו גרביים במכונה) ועד מפתחות ארגונומיים ומומנט דיגיטליים (ליותר פריקים של דיוק ופחות תקציב). קחו אחד סביר, וקנו כמה ספייר. ברצינות. הם נעלמים במסתוריות.
- מכשיר כיוון (אופציונלי, לגיקים): יש כל מיני מכשירים שעוזרים למדוד את מתח העור (כמו Drum Dial או TAMA Tension Watch). הם עוזרים להגיע לאחידות במתח בין הלוגים. זה יכול להיות שימושי למתחילים או לאנשים אובססיביים לדיוק. אני אישית מעדיף את אוזן הזהב שלי… שהיא לפעמים עופרת כבדה, אבל עובדת.
- אטמי אוזניים (לא אופציונלי!): אתם הולכים להקיש על התוף הרבה. בקרוב מאוד האוזניים שלכם יתחננו לרחמים. שימו אטמים. תודו לי אחר כך.
- סבלנות (חובה!): כיוון תופים זה לא עניין של דקה וחצי. זה תהליך. לפעמים מתסכל. קחו נשימה. אם לא מצליח, קחו הפסקה וחזרו לזה אחר כך. זה לא ניתוח מוח. אף אחד לא ימות (חוץ אולי מהשכנים אם תתייאשו ותתחילו להפליק עם כפכף).
- בקבוק מים (חשוב): כיוון תופים יכול להיות מתיש. תתייבשו פחות, תתעצבנו יותר. תשתו.
התחנה הראשונה: העור התחתון – הפאונדיישן של הסאונד
זוכרים את הגיבור האלמוני? עכשיו נותנים לו את הכבוד המגיע לו. כיוון העור התחתון הוא אולי החלק הכי קריטי בסאונד של הסנר, ובכל זאת הכי פחות מדברים עליו. הוא משפיע על הרגישות של הסנרים ועל ה”גוף” של הצליל. בדרך כלל, מכוונים אותו גבוה יותר מהעור העליון. ככה הוא מגיב גם למכות הכי עדינות ומפעיל את הסנרים.
שלב 1: שחררו הכל!
קודם כל, תשחררו את כל מוטות המתיחה לגמרי. העור צריך להיות רפוי לחלוטין, כמעט נופל. זה כמו לאפס את המערכת.
שלב 2: תחילת המתיחה (כוכבית: תמיד באלכסון!)
עכשיו, תתחילו להדק את מוטות המתיחה. הכלל הכי חשוב בעולם בכיוון תופים: תמיד תעבדו באלכסון. סובבו את המוט שמולכם, ואז את המוט שמולו בצד השני. תחשבו על זה כמו לצייר כוכב. למה? כדי שהמתח יתפזר באופן שווה על העור. אם תמתחו צד אחד יותר מדי, תקבלו עור עקום וסאונד גרוע (וסיכוי גבוה יותר לקרוע את העור). סיבוב אחד או שניים לכל בורג באלכסון, ואז עוברים הלאה. חזרו על התהליך הזה בלוגים שנשארו, תמיד באלכסון!
שלב 3: נפנוף עדין
הדקו קצת עד שהעור פחות או יותר ישר ונעלמו הקמטים הראשוניים. עכשיו, קחו מקל (או אצבע) וטפפו בעדינות ליד כל לוג. אתם רוצים לשמוע פחות או יותר את אותו צליל בכל נקודה. אם נקודה אחת נשמעת נמוך יותר, הדקו את הבורג שלידה קצת. גבוה יותר? שחררו קצת. עבדו לאט ובהדרגה, תמיד באלכסון!
שלב 4: מחפשים את ה”טון” העיקרי
המשיכו להדק בהדרגה, עד שהעור מרגיש מתוח היטב. טפפו קצת רחוק יותר מהלוגים, לכיוון המרכז. אתם אמורים לשמוע צליל ברור יותר. המשיכו לטפף ליד כל לוג ולשמוע שכל נקודה נשמעת פחות או יותר אותו דבר. אם אחת חורגת, כוונו אותה קצת, ושוב באלכסון גם את זו שמולה כדי לשמור על האיזון.
טיפ חשוב:
עור תחתון רופף מדי = סנרים לא רגישים, צליל “שמן” ולא ממוקד. עור תחתון מתוח מדי = צליל “היפר” ורגיש מדי לסנרים, לפעמים עם אוברטונים מעצבנים. בדרך כלל, כיוון בינוני-גבוה זה נקודת התחלה טובה לעור התחתון. תזכרו את הצליל הזה! זה הבסיס עליו תבנו את הסאונד הכללי.
התחנה השנייה: העור העליון – ה”פה” של הסנר
זה העור שאליו אתם מדברים (עם המקלות). כיוונו משפיע ישירות על ה”פלאק”, ה”פאנץ'”, וגובה הצליל (Pitch) של הסנר. זה החלק הכי כיף לכוון, וגם הכי מתסכל לפעמים.
שלב 1: גם פה – לשחרר הכל!
כמו מקודם, שחררו את כל מוטות המתיחה של העור העליון לגמרי.
שלב 2: אותו ריקוד באלכסון
התחילו להדק את מוטות המתיחה, שוב, תמיד באלכסון. סיבוב או שניים לכל בורג, וקפצו לצד השני. המשיכו ככה עד שהעור נהיה ישר ונעלמים הקמטים הענקיים הראשוניים.
שלב 3: מחפשים אחידות (שוב, שוב ושוב)
טפפו בעדינות ליד כל לוג. אתם שומעים צלילים שונים? כוונו אותם בעדינות עד שכולם נשמעים פחות או יותר באותו גובה. זוכרים את הכלל? באלכסון! קצת פה, קצת שם. זה כמו לכוון גיטרה, רק עם הרבה יותר מיתרים שצריך לכוון בו זמנית.
שלב 4: הגעה לגובה הרצוי (פה הקסם קורה)
עכשיו זה הזמן להחליט איזה סאונד אתם רוצים. רוצים סאונד גבוה ופאנקי? תמשיכו להדק. רוצים סאונד נמוך ושמן? שחררו קצת (אחרי שתמתחו אותו קודם). טפפו קרוב לחישוק ובמרכז. תקשיבו לצליל. הדקו/שחררו את כל מוטות המתיחה באופן שווה ובאלכסון עד שתגיעו לגובה הצליל הכללי שאתם רוצים. המפתח הוא להדק את כולם באותה מידה, או לפחות קרוב לזה, כדי לשמור על העור מכוון בצורה אחידה. אם תתעלמו מזה, תקבלו צליל לא ממוקד ועם אוברטונים מעצבנים.
טיפ שבא מהניסיון:
כשאתם מקישים על העור ליד הלוגים, אתם שומעים את גובה הצליל בנקודה הספציפית הזו. כשאתם מקישים במרכז, אתם שומעים את גובה הצליל הכללי של העור. נסו להגיע למצב שבו ההפרש בין הצלילים קטן יחסית, ושהצליל המרכזי הוא מה שאתם שואפים אליו. זה דורש אימון לאוזן, אבל שווה את זה.
התחנה השלישית: קפיצי הסנר ומנגנון ההפעלה – הבאזז שהוא הכל (או לא כלום)
עכשיו ששני העורות פחות או יותר מכוונים, בואו נטפל בחלק שמקפיץ את כל העניין – הקפיצים!
שלב 1: להרים את המנגנון (ON)
הרימו את ידית מנגנון הסנר כך שהקפיצים נוגעים בעור התחתון.
שלב 2: כיוון המתח של הקפיצים
בצד השני של מנגנון הסנר (שזה לא הידית, אלא בדרך כלל כפתור או בורג מסתובב), יש מנגנון קטן ששולט במתח של הקפיצים. סובבו אותו בהדרגה. כשאתם מסובבים, הקישו בעדינות על העור העליון (קרוב למרכז או אפילו ממש עליו).
- מתח נמוך מדי: הסנרים ישמעו “רופף”, לפעמים עם באזז מעצבן אחרי המכה. זה כמו שרוך נעל קרוע.
- מתח גבוה מדי: הסנרים ישמעו “חנוק”, יאבדו חלק מהרגישות שלהם ומה”גוף” של הצליל. זה כמו לקשור שרוך נעל חזק מדי עד שהאצבעות כחולות.
- המתח הנכון: אתם רוצים שהסנרים יהיו מתוחים מספיק כדי להגיב לכל מכה, אבל לא מתוחים מדי כדי לחנוק את הצליל הטבעי של הסנר. זה עניין של טעם אישי, אבל בדרך כלל מחפשים באזז עשיר וברור שנגמר מיד אחרי הצליל העיקרי של התוף.
שחקו עם זה. הדקו, שחררו, הקשיבו. מצאו את הנקודה המתוקה (Sweet Spot) שלכם.
שלב 3: בדיקת יישור הסנרים
וודאו שהקפיצים של הסנר יושבים ישר וממורכזים על העור התחתון. לפעמים הם זזים קצת. אם הם לא ישרים, תקבלו באזז לא אחיד וסאונד מוזר. יש בורג קטן שמחזיק את הרצועה בצד השני של מנגנון הסנר. לפעמים צריך לשחרר אותו קצת, ליישר את הקפיצים, ולהדק שוב.
סאונדים שונים, כיוונים שונים – המדריך המהיר לשף הסנר שבכם
עכשיו שאתם מבינים את הבסיס, בואו נדבר על איך להגיע לסאונדים שונים. זה לא מדע מדויק, זה יותר כמו בישול – מתחילים במתכון בסיסי ואז מתחילים לשחק עם התבלינים (קרי: מתחי עורות וקפיצים).
1. סאונד הדוק וגבוה (Tight & High)
איפה שומעים את זה? פאנק, פופ, R&B, היפ הופ ישן, דראם אנד בייס. לפעמים גם פאנק רוק.
איך מגיעים לשם?
- עור תחתון: מתוח מאוד, כמעט עד קצה גבול היכולת של העור. זה גורם לרגישות מקפיאה של הסנרים.
- עור עליון: מתוח גם כן, אבל בדרך כלל טיפה פחות מהתחתון. צריך למצוא את האיזון כדי לא לחנוק את הצליל. תגיעו לגובה הצליל שאתם רוצים – גבוה!
- קפיצי סנר: מתוחים יחסית. לא חנוק, אבל גם לא רופף מדי. צריך באזז מהיר ונקי.
נשמע כמו: מכת שוט, פופקורן שקופץ, קליק חד ומיידי. נהדר להדגשת מקצבים מהירים ומורכבים. זה הסאונד שגורם לכל הרקדנים לקום מהכיסאות.
2. סאונד בינוני (Medium)
איפה שומעים את זה? רוב המוזיקה בעולם. רוק, פופ, קאנטרי, בלוז. זה הסאונד הסטנדרטי והבטוח.
איך מגיעים לשם?
- עור תחתון: מתוח היטב, אולי טיפה פחות מאשר בסאונד הגבוה, אבל עדיין גבוה יחסית לעור העליון.
- עור עליון: מתוח באופן בינוני. לא רפוי מדי, לא חנוק מדי. פשוט נעים לאוזן.
- קפיצי סנר: מתוחים באופן בינוני. מספיק כדי להגיב, לא יותר מדי.
נשמע כמו: ה”פאק!” הקלאסי של סנר. מלא גוף, עם ססטיין נעים, ומספיק באזז. זה הסאונד של “עובד בכל מצב”. אם אתם לא בטוחים לאן ללכת, התחילו פה.
3. סאונד פתוח ונמוך (Open & Low)
איפה שומעים את זה? רוק כבד, בלוז רוק, לפעמים בגראנג’, מוזיקה ניסיונית.
איך מגיעים לשם?
- עור תחתון: מתוח באופן בינוני, אולי אפילו טיפה פחות. עדיין צריך להגיב, אבל לא חייב להיות היפר רגיש.
- עור עליון: מתוח באופן נמוך. זה נותן את ה”בום” או ה”וואמפ” העמוק. שימו לב לא למתוח אותו נמוך מדי עד שזה נשמע כמו טום רדוד.
- קפיצי סנר: לפעמים משחררים קצת את המתח שלהם כדי לתת יותר “גוף” לצליל ופחות באזז. אבל לא לשחרר מדי!
נשמע כמו: קנון שוט, בום עמוק, עם ססטיין משמעותי ואוברטונים שיכולים להיות מעניינים או מעצבנים (תלוי אם אתם בקטע של “רינג” או “צ’וק”). זה סאונד עוצמתי שמתאים למוזיקה כבדה יותר.
4. סאונד “שמן” (Fat Snare)
איפה שומעים את זה? מוזיקת שנות ה-70 וה-80, רוק, פופ, R&B ישן.
איך מגיעים לשם? בדרך כלל זה סאונד נמוך יחסית עם הרבה הדבקה של אוברטונים או קיצור ססטיין. משתמשים בהרבה “מופלינג” (Muffling).
- עור תחתון: בינוני.
- עור עליון: נמוך יחסית.
- קפיצי סנר: בינוני.
- הטריק: השתמשו בדמפרים (כמו Moongel, טבעות פלסטיק, סרט דביק – גאפר טייפ זה להיט!) על העור העליון (ולפעמים גם על התחתון) כדי לקצר את הססטיין ולהפחית אוברטונים. זה כמו לשים שמיכה על הצליל. נותן את ה”טהאק” המפורסם.
נשמע כמו: מכה עסיסית ויבשה יחסית, עם הרבה גוף ונשמה וינטג’.
צרות ושאלות נפוצות – כי זה לא תמיד עובד חלק
גם הכווננים הכי טובים בעולם נתקלים בבעיות. הנה כמה מהנפוצות ביותר:
Q&A לפי תופים:
שאלה 1: הסנר שלי נשמע כאילו הוא מצלצל גם כשאני מקיש על התופים האחרים. למה?
תשובה: זו “סימפתטיק רזוננס” (Sympathetic Resonance). התדרים של התופים האחרים גורמים לקפיצי הסנר לרטוט. זה נורמלי במידה מסוימת. אם זה מוגזם, נסו לכוון מעט את העור התחתון של הסנר למעלה או למטה. לפעמים כיוון של הטומים יכול גם לעזור. וודאו שהקפיצים מתוחים מספיק ולא רופפים מדי.
שאלה 2: יש לי אוברטון (Overtones) מעצבן בורגני שמצלצל כל פעם שאני מכה חזק. מה עושים?
תשובה: אוברטונים! האורחים הלא קרואים של עולם התופים. קודם כל, וודאו שהעור מכוון באופן אחיד ככל האפשר. טפפו ליד כל לוג וודאו שהגובה פחות או יותר זהה. אם עדיין יש אוברטון ספציפי, נסו להדביק חתיכת דמפר (כמו Moongel או סרט דביק) על העור העליון, קרוב לשוליים. שחקו עם המיקום והגודל של הדמפר עד שהאוברטון נעלם אבל לא חונק את הצליל לגמרי.
שאלה 3: אני מכה על הסנר חלש, והסנרים לא מגיבים בכלל. רק כשאני מכה חזק הם עובדים.
תשובה: כנראה שהעור התחתון או קפיצי הסנר לא מתוחים מספיק. העור התחתון צריך להיות רגיש מספיק כדי לרטוט גם ממכות עדינות. נסו להדק את העור התחתון קצת (תמיד באלכסון!). גם מתיחה קלה של הקפיצים עצמם יכולה לעזור.
שאלה 4: הסנר שלי נשמע “מת” או “חנוק”, בלי שום רינג או ססטיין.
תשובה: יכול להיות שהעורות מתוחים מדי, הקפיצים מתוחים מדי, או שיש יותר מדי דמפרים על העור. נסו לשחרר קצת את העור העליון (אבל באופן אחיד!) או את מתח הקפיצים. אם שמתם דמפרים, נסו להסיר אותם או להקטין אותם.
שאלה 5: אני לא מצליח לגרום לכל הנקודות ליד הלוגים להישמע אותו דבר. יש לי נקודה עיקשת שנשמעת אחרת.
תשובה: זה קורה לפעמים. נסו “ללחוץ” על העור במרכזו עם כף היד או האצבע (בעדינות!) אחרי שתמתחו קצת. זה עוזר “לשבת” לעור על הרינג (נושא לדיון מעמיק יותר, אבל בגדול, זה עוזר לעור להתיישר). אם נקודה מסוימת עקשנית, נסו לעבוד רק על הברגים מסביבה (שוב, באלכסון ובזהירות) עד שהיא מתיישרת. לפעמים עור חדש צריך קצת זמן “להישבר” ולהתיישר.
שאלה 6: כמה פעמים אני צריך לכוון את הסנר?
תשובה: תלוי כמה מנגנים, איך מנגנים, והאם הטמפרטורה והלחות משתנות. לפני כל הופעה או הקלטה, כדאי לבדוק. אם אתם מנגנים הרבה, גם פעם בשבוע-שבועיים בדיקה קצרה יכולה להיות טובה. עורות חדשים “מאבדים” את הכיוון מהר יותר בהתחלה. פשוט הקשיבו לסנר שלכם – הוא יגיד לכם מתי הוא עצבני וצריך טיפול.
שאלה 7: יש דרך לכוון בלי להקיש בקולי קולות?
תשובה: לא באמת. כדי לשמוע את הסאונד של הסנר, צריך להפעיל את הקפיצים, וזה דורש מכה כלשהי. אפשר לטפף בעדינות ליד הלוגים בשלבים הראשונים (כשבודקים אחידות מתח), אבל כדי לשמוע את הסאונד הכללי והאינטרקציה עם הקפיצים, צריך להקיש. אז תתכוננו לעשות קצת רעש. השכנים? זו הזדמנות מצוינת להתחיל איתם שיחת חולין… אולי אחרי שתסיימו לכוון.
טיפים להמשך הדרך (כדי שלא תזרקו את התופים מהחלון)
כיוון תופים, ובפרט סנר, הוא אומנות. זה דורש אימון. וסבלנות. הנה כמה טיפים כדי לשרוד:
- תתחילו לאט: אל תנסו להגיע לסאונד המושלם בדקה וחצי. עבדו בהדרגה, סיבובים קטנים של מפתח הכיוון, והקשיבו היטב.
- אימון אוזניים: הקשיבו לסנרים של מתופפים שאתם אוהבים. נסו לזהות את הסאונד שהם משיגים. זה יעזור לכם לדעת לאן לשאוף.
- תתעדו: אם הגעתם לסאונד שאתם ממש אוהבים, תרשמו לכם את ההגדרות! כמה סיבובים נתתם לכל בורג (בערך), איך הרגישו העורות, איך נשמעו הנקודות. זה יחסוך לכם הרבה זמן וחיפושים בעתיד. אפשר אפילו להשתמש במכשיר כיוון כדי לרשום מתחים מדויקים.
- אל תפחדו לשחק: ניסוי וטעייה זה חלק מהעניין. נסו כיוונים שונים, עורות שונים, סוגי קפיצים שונים. ככה לומדים מה עובד (ומה פחות) בשבילכם ובשביל הסנר שלכם.
- דמפרים הם חברים: אם יש לכם אוברטונים מעצבנים או שאתם רוצים סאונד יותר “שמן”, אל תהססו להשתמש בדמפרים (Moongel, טבעות מיוחדות, גאפר טייפ). זה לא “לרמות”, זה כלי לגיטימי להשגת סאונד רצוי. מתופפים מקצועיים משתמשים בזה כל הזמן.
- לפעמים זה לא הכיוון: זכרו שהסאונד מושפע גם מסוג העור, סוג הסנר, סוג המקלות, איפה מקישים על העור, והאקוסטיקה של החדר. אל תאשימו רק את עצמכם אם הסאונד לא מושלם.
- תנו לזה לנוח: אחרי שמכיינים עור חדש, הוא נוטה “לאבד” קצת מתיחות בהתחלה. נגנו עליו קצת, לחצו עליו בעדינות במרכז, ואז כוונו שוב.
סיכום (כי גם לכיף יש סוף)
אז הנה זה. מדריך מקיף פחות או יותר, הומוריסטי במידה (אני מקווה), ובעיקר כזה שאמור לתת לכם כלים להתמודד עם החיה המופלאה והמעצבנת הזו שנקראת סנר דראם.
לכיוון סנר לוקח זמן ללמוד. זה דורש הקשבה. זה דורש ניסוי. וזה דורש הרבה מאוד סבלנות. אבל כשתגיעו לסאונד הנכון, וואו. ההרגשה של הפאנץ’ הזה שיושב בול במקום… אין הרבה דברים שמשתווים לזה.
אל תתייאשו אם זה לא נשמע כמו הסנר של דייב גרוהל מיד. גם הוא התחיל איפשהו (כנראה עם סנר מכוון גרוע לאללה במוסך). תמשיכו לשחק. תמשיכו להקשיב. תמשיכו ללמוד.
והכי חשוב? תיהנו מהמוזיקה. ומהסאונד המופלא (או המצחיק בהתחלה) שאתם יוצרים.
בהצלחה עם הכיוונים שלכם! מקווה שלא תקרעו יותר מדי עורות (או יחסי שכנות). ואם תגיעו להופעה גדולה, אל תשכחו להזמין אותי. אני מבטיח להביא את האטמים הכי טובים שיש לי. רק ליתר ביטחון, אתם יודעים.