אוקיי, אז בואו נדבר. למה אתם כאן? כנראה נתקלתם במילה "קונטרפונקט". אולי מישהו אמר שזה חשוב. אולי שמעתם שזה הבסיס לבאך. ואולי פשוט נכנסתם בטעות בזמן שחיפשתם מתכון לעוגת גבינה והגעתם לפה. לא נורא.
בכל מקרה, אתם עומדים להיכנס לעולם מוזיקלי עתיק. עולם שבו צלילים לא רק מלווים אחד את השני, אלא מנהלים שיחה. ויכוח. אולי אפילו דייט ראשון קצת מביך.
זה לא הולך להיות קל כמו ללמוד לנגן את שלושת האקורדים של 'וואלה כפיים'. זה דורש מחשבה. סבלנות. ומאגר בלתי נדלה של הומור עצמי כשהתוצאה נשמעת כמו מקהלת חתולים שיכורים.
אבל אל דאגה. אני איתכם. נעבור את זה יחד. צעד-צעד. מין-מין. ואני מבטיח לכם שזה יהיה פחות נורא משיעור מתמטיקה בתיכון. ויותר משעשע. אם לא, אתם מוזמנים לשלוח לי חבילת בייגלה ירושלמי.
בסוף המסע הזה, אתם תבינו קצת יותר איך מוזיקה 'אמיתית' עובדת. איך יוצרים מרקמים. איך גורמים לכמה קולות לעבוד יחד ולא להישמע כמו כאוס. ומי יודע, אולי אפילו תכתבו משהו שבאך היה מצמיד למקרר.
מוכנים לצלול?
קונטרפונקט מינים: מה זה בכלל השטות הזאת?
תחשבו על מוזיקה כעל קבוצת אנשים שמדברים. בהרבה מוזיקה מודרנית, יש מישהו אחד שצועק חזק (המנגינה הראשית), ועוד כמה אנשים שממלמלים ברקע (הליווי, האקורדים). זה כמו שיחת חולין רגילה.
קונטרפונקט זה משהו אחר. זה כמו שיחת טלפון ועידה. כולם מדברים. כולם חשובים. לכל קול יש חיים משלו, אבל הם חייבים להסתדר ביחד. הם לא יכולים לדרוך אחד על השני יותר מדי. הם צריכים לשמור על יחסים תקינים. כמו משפחה בחג.
קונטרפונקט מינים (Species Counterpoint) זה כמו סוג של "מגרש אימונים" לקונטרפונקט. זה לא המטרה הסופית. זה הליכה עם סרגל ופנס. צעד-אחרי-צעד. זה הומצא על ידי איש נחמד בשם יוהאן יוזף פוקס (Fux), אי שם לפני 300 שנה בערך. הוא כתב ספר מפורסם בשם "גרדוס אד פרנסום" (Gradus ad Parnassum) שזה בלטינית בערך "צעדים להר פרנסוס" (מקום שקשור למוזות וליצירה). הספר הזה היה ספר הלימוד הקלאסי במשך דורות. עד כדי כך קלאסי, שכשבאך רצה ללמד את הילדים שלו, הוא השתמש בו.
אז אנחנו בעצם לומדים את הכללים ששימשו את באך כדי ללמד את הילדים שלו. מרגש, לא? או מרתיע. תלוי ביום שלכם.
המטרה של קונטרפונקט מינים היא ללמוד לשלב קולות בצורה נקייה, זורמת, ומאוזנת. הוא עושה את זה על ידי פירוק התהליך ל"מינים" (Species), שהם בעצם רמות קושי או סוגי מרקם שונים. ממונוכרום עד צבעוניות פרועה (יחסית, כמובן). זה כמו ללמוד לצייר: מתחילים בקווים פשוטים, ואז מוסיפים צללים, פרטים, ורק בסוף צבעים.
היצור המוזר הזה שנקרא Cantus Firmus
בכל תרגיל בקונטרפונקט מינים, יש לכם בסיס. מלודיה אחת נתונה, קבועה, שלא משתנה. קוראים לה Cantus Firmus (קנטוס פירמוס) – מילולית "מנגינה קבועה".
תחשבו עליה כעל הרכבת שאתם צריכים לבנות מסביבה את התחנות. או כמו השלד שעליו תבנו את הגוף. היא בדרך כלל פשוטה מאוד. עשויה מתווים ארוכים (בדרך כלל חצאי שלמים או שלמים), בלי קפיצות גדולות מדי, עם נקודות שיא והתחלה וסוף ברורים.
אתם לא נוגעים בקנטוס פירמוס. הוא שם כדי להגביל אתכם. להכריח אתכם לחשוב. כמו הדיאטה הזאת שניסיתם והחזיקה מעמד שעתיים.
אנחנו נוסיף קול אחד (או יותר, בהמשך החיים) מעל או מתחת לקנטוס פירמוס, לפי הכללים של כל מין.
מין ראשון: אחד על אחד – פשוט מדי או מורכב מדי?
זה המין הבסיסי ביותר. זה נשמע קל: Nota contra notam – תו כנגד תו. לכל תו בקנטוס פירמוס, אתם כותבים תו אחד מקביל בקול החדש שלכם. שניהם באותו משך (בדרך כלל שלמים).
אז אם הקנטוס פירמוס הוא דו-רה-מי-פה, הקול החדש שלכם יהיה סימולטנית סול-לה-סי-דו (או כל דבר אחר, בתנאי שהוא עומד בכללים).
הכלל העיקרי? רק קונסוננסים. רק מרווחים "נעימים". כלומר: יוניסו (אותו צליל), אוקטבה (שמונה צלילים), קווינטה זכה (חמישה צלילים), טרצה גדולה/קטנה (שלושה צלילים), סקסטה גדולה/קטנה (שישה צלילים).
מה אסור? כל השאר. סקונדות (שני צלילים), ספטימות (שבעה צלילים), טריטון (מרווח "שטני"), וכל מרווח מוגדל/מוקטן אחר. אלה נקראים דיסוננסים. הם אסורים לחלוטין במין הראשון. אסורים כמו לגנוב את העוגייה האחרונה בקופסה.
תנועה מקבילה, נגדית או סתם עצלנית?
כשהקולות נעים, חשוב לשים לב איך הם נעים ביחס אחד לשני:
- תנועה מקבילה: שני הקולות נעים באותו כיוון (שניהם עולים או שניהם יורדים) באותו מרווח. זה יכול להיות נחמד, אבל…
- תנועה מקבילה של קווינטות ואוקטבות: זה האויב! אסור! אם עליתם מקווינטה לקווינטה, או מאוקטבה לאוקטבה, עשיתם טעות. זה נשמע "ריק" או "כפול" מדי. תחשבו על זה כמו שני אנשים הולכים בדיוק באותו קצב, בדיוק באותו מרחק. משעמם! (ויש לזה סיבות היסטוריות ואקוסטיות מורכבות, אבל תאמינו לי, פשוט אל תעשו את זה).
- תנועה נגדית: קול אחד עולה והשני יורד. זה מעולה! זה יוצר תחושה של עצמאות בין הקולות. תחשבו על שני אנשים שמתרחקים אחד מהשני – לכל אחד יש דרך משלו.
- תנועה אלכסונית: קול אחד נשאר במקום, השני זז. גם טוב!
- תנועה עקיפה: שני הקולות זזים, אבל לא באותו מרווח ולאו דוורא באותו כיוון. כל עוד זה לא תנועה מקבילה אסורה – סבבה!
הכלל החשוב ביותר במין הראשון? (חוץ מקונסוננסים וקווינטות/אוקטבות מקבילות)
הסוף! הצליל האחרון בשני הקולות חייב להיות באוניסון או באוקטבה. ואיך מגיעים אליו? בדרך כלל בתנועה נגדית לטוניקה (צליל הסיום) מהצלילים הסמוכים. לדוגמה, אם הסיום הוא על דו, הקול העליון יגיע מרה והתחתון מסי. או להיפך.
טעויות נפוצות (שכולם עושים וזה בסדר):
- לשכוח שקווינטות ואוקטבות מקבילות אסורות. שוב ושוב ושוב.
- להשתמש בדיסוננסים בטעות (כי עדיין לא מכירים טוב את המרווחים).
- לשכוח להגיע לסוף כמו שצריך.
- לכתוב מלודיה חדשה שהיא משעממת מוות. זכרו שהקול החדש שלכם צריך להיות גם הוא מלודיה טובה! עם שיא, תנועה צעד אחר צעד (בדרך כלל), בלי קפיצות גדולות מדי שלא מפצות על עצמן.
מין ראשון הוא כמו ללמוד ללכת ישר. זה נשמע פשוט, אבל יש הרבה דרכים ליפול על הפנים. אבל כשתצליחו לעשות את זה נכון, זה נשמע נקי ומרגיע. כמו מוזיקת רקע לחדר המתנה אצל רופא שיניים עליז במיוחד.
מין שני: שניים על אחד – מתחילים לזוז!
ברוכים הבאים למין השני! עכשיו זה נהיה קצת יותר מעניין (ומסובך). במקום תו אחד כנגד תו אחד בקנטוס פירמוס, עכשיו אנחנו כותבים שני תווים כנגד כל תו אחד ארוך בקנטוס פירמוס. אם הקנטוס פירמוס מורכב משלמים, אנחנו כותבים חצאי שלמים בקול החדש. אם הוא מחצאי שלמים, אנחנו כותבים רבעים. הבנתם את הרעיון.
זה כמו שהקנטוס פירמוס הולך בקצב אחיד ואיטי, ואתם צריכים ללכת לידו בקצב כפול. קצת מלחיץ, אבל מסתדרים.
הסוד: דיסוננסים מבוקרים! (אל תבעלו)
הפעם, אנחנו *כן* יכולים להשתמש בדיסוננסים. אבל רק בסוג מאוד ספציפי של תווים. אלה נקראים צלילי מעבר (Passing Tones).
צליל מעבר הוא דיסוננס שמופיע ב"פעימה חלשה" (תו שני מתוך שניים, או תווים 2 ו-4 מתוך ארבעה במין שלישי וכן הלאה), והוא ממוקם בין שני צלילים קונסוננטיים, כשהמלודיה בקול החדש זזה צעד אחד בלבד (למעלה או למטה). לדוגמה: סול (קונסוננס) -> לה (דיסוננס!) -> סי (קונסוננס). הלה הוא צליל מעבר. הוא "עובר" בדרך בין שני צלילים יציבים.
יש גם צלילי שכנים (Neighbor Tones), שהם גם יכולים להיות דיסוננטיים. זה כשעולים צעד אחד (או יורדים) ואז חוזרים לצליל המקורי. לדוגמה: דו (קונסוננס) -> רה (דיסוננס!) -> דו (קונסוננס). הרה הוא צליל שכן. הוא "ביקר" אצל השכן וחזר הביתה.
כל הרעיון הוא שהדיסוננסים האלה לא מודגשים. הם לא בפעימות החזקות. הם שם לרגע, ואז מיד נפתרים לקונסוננס. זה כמו מריבה קטנה ומהירה בין חברים שמיד מתפייסים.
איך מגיעים לסוף? הכלל דומה למין הראשון, אבל יש טוויסט. בדרך כלל, הצליל הלפני אחרון בקנטוס פירמוס מולו יש שני תווים בקול שלכם. הצליל הראשון צריך להיות קונסוננס. הצליל השני (האחרון) צריך להיות הצליל שממנו מגיעים לטוניקה הסופית בתנועה נגדית, ובדרך כלל הוא יהיה סקסטה מהקנטוס פירמוס (שהוא בדרך כלל הדומיננטה), והוא יוביל לטוניקה באוקטבה או אוניסון. מסובך? כן. לוקח זמן להתרגל. אבל כשתראו דוגמאות, זה יתבהר.
טיפים לשני על אחד (ולא לצאת משם עם פזילה):
- התחילו תמיד עם קונסוננס. בתו הראשון של כל זוג תווים בקול החדש.
- הדיסוננסים הם *רק* צלילי מעבר או שכנים, ובפעימות חלשות בלבד.
- שוב, אל תעשו קווינטות ואוקטבות מקבילות! הפעם זה קצת יותר מורכב לראות, כי הקול שלכם זז מהר יותר, אבל הכלל נשאר. בדקו את התו הראשון בכל זוג מול הקנטוס פירמוס. בדקו גם את התו השני מול הקנטוס פירמוס (למרות שהוא יכול להיות דיסוננס, הוא לא יכול ליצור תנועה מקבילה אסורה עם פעימה חזקה). בדקו גם את התנועה *בתוך* הקול החדש שלכם – הוא עדיין צריך להיות מלודיה הגיונית וזורמת.
- ודאו שהסוף עובד לפי הכללים.
מין שני הוא כמו ללמוד ללכת וללעוס מסטיק בו זמנית. קשה בהתחלה, אבל פותח אפשרויות.
מין שלישי: ארבעה על אחד – הבלגן מתחיל (בשליטה)!
התקדמות מדהימה! עכשיו אנחנו כותבים ארבעה תווים כנגד כל תו בקנטוס פירמוס. בדרך כלל זה יהיו רבעי שלם כנגד שלם. הקצב בקול שלכם הוכפל שוב.
זה מרגיש כמו פתאום לרוץ במקום ללכת. הידיים והרגליים (הקולות) צריכים להתואם במהירות.
עוד דיסוננסים? בטח! רק בזהירות.
במין הזה, בנוסף לצלילי מעבר ושכנים (שתמיד יכולים להיות בפעימות 2, 3, 4 מתוך הארבעה), אנחנו יכולים להשתמש בעוד סוגי דיסוננסים:
- צלילי בריחה (Escape Tones): עולים צעד מקונסוננס בפעימה חלשה, ואז קופצים מטה (בדרך כלל בסקונדה או טרצה) לקונסוננס בפעימה הבאה. נשמע כמו מישהו שמנסה לטפס על גדר, נופל מצד שני, ונוחת בבטחה.
- צלילים מחליפים (Changing Tones / Cambiata): דפוס קצת יותר מורכב, שכולל ירידה בסקונדה מקונסוננס בפעימה חלשה, ואז קפיצה למעלה (בדרך כלל בטרצה) לצליל הבא. זה נשמע כאילו הצליל "קופץ" דרך נקודה דיסוננטית.
שוב, הדיסוננסים האלה חייבים להופיע בפעימות חלשות (2, 3, 4) ולהיפתר מיד לקונסוננס בפעימה הבאה. הפעימה הראשונה מול הקנטוס פירמוס חייבת להיות קונסוננס.
איך לא לטבוע במין השלישי:
- הפעימה הראשונה של כל רביעייה חייבת להיות קונסוננס.
- הקול החדש שלכם חייב לנוע ברובו בצעדים (סקונדות). קפיצות מותרות, אבל הן צריכות להיות מאוזנות (קופצים למעלה, יורדים חזרה; קופצים מטה, עולים חזרה).
- אל תשתמשו ביותר מדי דיסוננסים רצופים, גם אם הם חוקיים. זה נשמע מבולגן.
- שוב ושוב: בדקו את כל סוגי התנועה מול הקנטוס פירמוס. קווינטות ואוקטבות מקבילות הן עדיין האויב! ובדקו גם את הקול שלכם מול עצמו שהוא מלודיה הגיומית.
- הסוף? אותו עיקרון כמו במין שני, רק שבמקום שני תווים לפני הסוף, יש לכם ארבעה. הראשון קונסוננס, והשאר מובילים יפה לפתרון בסוף.
מין שלישי הוא כמו ללמוד לג'נגל שלושה כדורים. זה נראה בלתי אפשרי בהתחלה, אבל כשמצליחים, זה מרשים. ומרגיש הרבה יותר חופשי.
מין רביעי: ה"אאוץ'… אההה!" של המוזיקה – סוספנסיות!
זה המין האהוב על הרבה אנשים. זה המקום שבו המוזיקה מתחילה באמת "לדבר" ו"להרגיש". הסוד כאן הוא הסוספנסיה (Suspension).
מה זו סוספנסיה? זה כשצליל קונסוננטי מהאקורד הקודם (או מהפעימה הקודמת) נשאר בזמן שההרמוניה (הצליל של הקנטוס פירמוס) משתנה. זה יוצר דיסוננס ב"פעימה חזקה" (התו הראשון מתוך השניים או ארבעה בקול שלכם), ואז הדיסוננס הזה נפתר על ידי ירידה של צעד אחד לקונסוננס בפעימה החלשה שאחריו.
דמיינו את זה כך: אתם אומרים משהו נחמד (הצליל הישן), ואז מישהו אחר אומר משהו חדש לגמרי (הקנטוס פירמוס משתנה). לפתע, מה שאמרתם קודם נשמע… מביך. זה הדיסוננס! אבל אז, במקום להשאיר אותו שם, אתם מיד "מתקנים" את עצמכם בירידה קטנה (הפתרון), וזה נשמע שוב טוב. זה ה"אאוץ'… אההה!".
הסוספנסיות הכי נפוצות הן אלה שפותרות בדיסוננסים של סקונדה (מ7 ל6 או מ2 ל1), ספטימה (מ7 ל6), או נונה (מ9 ל8). תחשבו על סוספנסיה 4-3: הקול שלכם מנגן את הדרגה הרביעית מעל הקנטוס פירמוס (דיסוננס), ואז פותר לדרגה השלישית (קונסוננס). או סוספנסיה 9-8: הקול שלכם מנגן את הדרגה התשיעית (אותה דרגה שנייה, רק אוקטבה למעלה) מעל הקנטוס פירמוס, ופותר לשמינית (אוקטבה).
איך לגרום לסוספנסיה לעבוד (ולא להישמע שבור):
- הכנה: הצליל הדיסוננטי של הסוספנסיה חייב היה להיות קונסוננס בפעימה (או האקורד) שלפני כן.
- הטלת הדיסוננס (Suspension): הצליל מהפעימה הקודמת נשאר בפעימה החזקה הנוכחית, ויוצר דיסוננס עם הקנטוס פירמוס.
- פתרון (Resolution): הדיסוננס פותר על ידי ירידה של צעד אחד לקונסוננס בפעימה החלשה שאחריו.
- קשר: הצליל הפותר של הסוספנסיה הופך להיות הצליל ה"מכין" לסוספנסיה הבאה (אם יש). זה יוצר שרשרת של סוספנסיות.
במין רביעי, אנחנו בדרך כלל עובדים עם מקצב מסונקפז (תווים שנכנסים בפעימה חלשה וממשיכים לפעימה חזקה). זה יוצר את המתח של הסוספנסיה. למשל, אם הקנטוס פירמוס מורכב משלמים, הקול שלכם יהיה מורכב מחצאי שלמים, כשהראשון קשור (קשור ב'טי') לחצי השלם שלפניו.
מלכודות במין הרביעי (שיגרמו לכם לתלוש שערות):
- לשכוח את ההכנה של הסוספנסיה.
- לפתור את הסוספנסיה למעלה במקום למטה (זה פתרון, אבל לא סוספנסיה).
- לפתור את הסוספנסיה לקונסוננס שלא מתאים להמשך.
- לעשות יותר מדי סוספנסיות רצופות שנדבקות זו לזו ונשמעות… דביק.
- כן, ועדיין, קווינטות ואוקטבות מקבילות! זה קצת יותר מסובך לראות כאן בגלל הסינקופציה, אבל הן שם, אורבות בצללים. בדקו את הקשר בין הצליל *הפותר* של הסוספנסיה לצליל המקביל בקנטוס פירמוס.
מין רביעי הוא כמו ללמוד לספר בדיחה מתחכמת. דורש טיימינג. דורש בנייה. אבל כשהפתרון מגיע (הפאנץ'), זה מספק בטירוף.
מין חמישי: מין פלוריד (פורח) – סוף סוף חופש (יחסי)!
ברכות! הגעתם למין האחרון. ה"סוף סוף אני יכול להשתמש בכל מה שלמדתי!" המין הזה נקרא "פלוריד" (Florid), שזה כמו "פרחוני" או "מקשט". למה? כי עכשיו מותר לכם לשלב את כל סוגי הקצב והדיסוננסים של המינים הקודמים באותו קול.
אתם יכולים להשתמש בשלמים, חצאים, רבעים, ואפילו שמיניות (בזהירות!) באותו קול. אתם יכולים להשתמש בצלילי מעבר, שכנים, בריחות, צלילים מחליפים, וכמובן, סוספנסיות! הסוספנסיות חשובות במיוחד במין הזה והן נותנות לו חלק גדול מהאופי שלו.
זה כמו אחרי שלמדתם את כל האותיות והמילים, עכשיו מותר לכם לכתוב שיר. עדיין עם כללי דקדוק ותחביר, אבל אתם יכולים לבחור את המילים והקצב שלכם.
איך לגרום למין הפלוריד לא להישמע כמו סלט:
- **הקצב משתנה:** אין מקצב קבוע כמו במינים הקודמים. תנו לזה לזרום. התחילו בדרך כלל בצליל ארוך (שלם או חצי). סיימו בשלם.
- **הפעימות החזקות:** עדיין, הצליל שמופיע בפעימה החזקה מול הקנטוס פירמוס צריך להיות בדרך כלל קונסוננס. יוצא מן הכלל העיקרי הוא הסוספנסיה, שמופיעה בפעימה חזקה אך נפתרת מיד.
- **הדיסוננסים:** מותרים בפעימות חלשות, כצלילי מעבר, שכנים, בריחות, וכו'. וגם כסוספנסיות בפעימות חזקות (עם הכנה ופתרון נכונים!).
- **זרימה מלודית:** הקול שלכם צריך להיות מלודיה מעניינת בפני עצמה. עם קשת מלודית, בלי יותר מדי קפיצות עוקבות באותו כיוון, בלי לחזור על צליל שוב ושוב (חוץ מהכנה לסוספנסיה).
- **קווינטות ואוקטבות מקבילות:** עדיין אסורות! והפעם הן הכי קשות לראות, כי הקול שלכם זז בקצבים שונים. בדקו כל פעימה חזקה מול הקנטוס פירמוס. בדקו קשרים בין צלילים חשובים (כמו פתרונות של סוספנסיות).
- **הסוף:** אותו עיקרון כמו המינים הקודמים, עם הסיום הנכון על הטוניקה בתנועה נגדית.
מין חמישי הוא כמו ללמוד לבשל אחרי שלמדתם את כל הטכניקות הבסיסיות. אתם עדיין צריכים לעקוב אחרי מתכון (הכללים), אבל יש לכם הרבה יותר חופש לשחק עם המרכיבים (הקצבים והדיסוננסים) וליצור משהו עם אישיות.
אז למה לעזאזל כל זה טוב? (חוץ מלהרגיש חכמים לרגע)
אתם אולי שואלים את עצמכם עכשיו, "בסדר, הבנתי את הכללים המשונים האלה. אבל מה אני עושה איתם בחיים האמיתיים? אני לא באך."
ואתם צודקים. כנראה שלא תכתבו מוזיקה ששומעים בטקסים מלכותיים רק ממין ראשון. אבל הלימוד הזה נותן לכם כמה מתנות סודיות:
- הבנה עמוקה של הרמוניה ותנועת קולות: קונטרפונקט זה כמו ההנדסה מאחורי המוזיקה. הוא מלמד אתכם איך צלילים מתקשרים אנכית (הרמוניה) ואופקית (מלודיה), ואיך הם נעים יחד בצורה חלקה. זה הבסיס להבנת מבנה מוזיקלי.
- שיפור בכתיבת מלודיות: לומדים איך לכתוב מלודיה "טובה" בפני עצמה, כזו שזורמת, נושמת, ויש לה כיוון.
- שיפור באלתור: אם אתם מנגנים כלי שיכול לנגן כמה קולות (פסנתר, גיטרה), או שרים במקהלה, או מנגנים בכלי נשיפה בהרכב – ההבנה הזאת תעזור לכם "לשמוע" מה קורה מסביבכם ולהשתלב טוב יותר.
- כתיבת עיבודים: רוצים לעבד שיר? קונטרפונקט נותן לכם את הכלים לגרום לקולות השונים (קול ראשי, קולות ליווי, גיטרה, בס, תופים) לעבוד יחד בצורה יעילה ונעימה לאוזן.
- הבנת מוזיקה קלאסית: כשאתם שומעים באך, מוצרט, או אפילו ג'אז מסוים, פתאום "שומעים" את הקולות השונים, את האינטראקציה ביניהם. זה פותח עולם חדש של האזנה.
- פיתוח חשיבה לוגית-מוזיקלית: זה כמו פתרון חידות. כללים, אתגרים, מציאת פתרונות אלגנטיים. זה מאמן את המוח המוזיקלי שלכם.
בקיצור, זה כמו ללמוד אומנויות לחימה. לא בטוח שתצטרכו פעם להשתמש בקראטה ברחוב, אבל זה יחזק לכם את הגוף, את המשמעת העצמית, ואת ההבנה איך הגוף זז.
איך לא להתייאש וליפול לתהום של אקורדים מפורקים?
אני לא אשקר. ללמוד קונטרפונקט מינים יכול להיות מתסכל. לפעמים זה מרגיש כמו לשחק מיינדסוויפר עם מוח קשור. הנה כמה טיפים מהניסיון:
- **התחילו לאט:** אל תנסו לרוץ דרך המינים. תנו לכל מין לשקוע. תרגלו הרבה בכל מין לפני שאתם ממשיכים הלאה.
- **השתמשו בכלי עזר:** עיפרון ומחק הם חברים טובים. תוכנות כתיבת תווים יכולות לעזור לשמוע מה כתבתם, אבל אל תתנו להן "לתקן" בשבילכם. המטרה היא לשמוע את הכללים בראש.
- **שירו את הקולות:** כן, גם אם אתם מזייפים כמוני. לנסות לשיר כל קול בנפרד, ואז את שני הקולות יחד (גם אם רק בראש) עוזר להבין את התנועה.
- **נתחו יצירות:** קחו קטעים של באך (כוראלים פשוטים שלו זה התחלה מעולה) ונסו לזהות את סוגי התנועה, את הדיסוננסים, את הסוספנסיות. תראו איך המאסטרים עשו את זה.
- **מצאו מורה או חבר ללמוד איתו:** פידבק מבחוץ הוא קריטי. לראות טעויות שאנחנו לא שמים לב אליהן זה חלק מהעניין.
- **צחוקים:** צחקו על הטעויות שלכם. כשתכתבו משהו שנשמע נורא, פשוט תצחקו. זה אומר שאתם לומדים. זכרו, אפילו באך התחיל איפשהו (אם כי כנראה שהוא היה טוב בזה מגיל 3).
- **התמדה:** זה לוקח זמן. זה דורש תרגול יומיומי (או שבועי, מה שיסתדר). אל תצפו להיות גאונים מיד.
מה הלאה? (חוץ מלהקים להקת קאברים למוזיקה של כנסייה מימי הביניים)
אחרי שתרגישו שאתם שולטים בקונטרפונקט מינים לשני קולות (כי למדנו רק שני קולות פה!), הצעד הבא הוא בדרך כלל ללמוד לכתוב לשלושה קולות, ואז לארבעה. זה נהיה יותר מורכב, כמובן, כי יש יותר יחסים לבדוק בו זמנית. כמו לנהל כמה שיחות טלפון ועידה במקביל.
אחר כך מגיעים לקונטרפונקט "חופשי" (Free Counterpoint). זה המקום שבו הכללים של המינים מתחילים להתגמש ולהתאחד. זה לא אומר שאין כללים בכלל, פשוט הכללים מבוססים על העקרונות שלמדתם, אבל בצורה יותר גמישה ומורכבת.
משם אפשר להגיע לכתיבת פוגות (Fugues) – שיא האמנות הקונטרפונקטית, שבה מלודיה אחת רודפת אחרי עצמה דרך קולות שונים, כמו מרדף היתולי בסרט מצויר. זה מורכב ברמות אחרות, אבל הבסיס נמצא כאן.
וגם אם אתם לא רוצים להיות באך הבא, אתם יכולים ליישם את זה לכל דבר מוזיקלי. לכתוב ליוויים מעניינים יותר לשירים שלכם. להבין למה עיבודים מסוימים נשמעים טוב ואחרים לא. לשמוע מוזיקה בצורה הרבה יותר עשירה ומורכבת.
שאלות נפוצות (שאין עליהן תשובה אחת פשוטה, כמו בחיים)
האם אני חייב לדעת תווים כדי ללמוד קונטרפונקט מינים?
כן. זה עובד הכי טוב על הנייר (או המסך). זה לא כמו ללמוד אקורדים לגיטרה על ידי ראיית דיאגרמות. צריך להבין מרווחים, סולמות, ואיך צלילים כתובים נשמעים ונכנסים זה בזה.
כמה זמן לוקח ללמוד את זה?
לכל החיים! אבל ברצינות, להבין את הבסיס של שני קולות במינים לוקח בדרך כלל חודשים של תרגול עקבי. לשלוט בזה ברמה טובה לוקח שנים. זה מסע, לא ריצת מאה מטר.
האם זה רלוונטי למוזיקה מודרנית?
לחלוטין! אומנם הכללים המדויקים הם מהתקופה הקלאסית, אבל העקרונות – איך לגרום לכמה קולות לעבוד יחד בצורה טובה, איך ליצור זרימה, איך להשתמש במתח ופתרון – רלוונטיים לכל סגנון. גם במוזיקה אלקטרונית, גם בג'אז, גם בפופ מורכב. תחשבו על זה כעל לימוד לכתוב פרוזה לפני שאתם כותבים שירה מודרנית. הכלים הבסיסיים תמיד שימושיים.
האם זה יעזור לי להלחין שירים קליטים?
לאו דווקא ישירות. זה לא ספר על כתיבת להיטים. אבל זה יעזור לכם לכתוב ליווים טובים יותר, לחבר בין קולות בפזמון ובית, להבין איך ליצור מרקמים מעניינים. זה כלי בארגז הכלים, לא המתכון המלא ללהיט קיץ.
האם יש דרך קלה יותר ללמוד את זה?
פחות או יותר, לא. זה חומר שדורש עבודה. יש ספרים מודרניים שמסבירים את זה בצורה טובה יותר מהספר המקורי של פוקס (שכתוב בלטינית ונשמע כמו ספר הוראות למכונת זמן עתיקה). ויש קורסים וידאו מעולים באינטרנט. אבל הדרך היחידה ללמוד את זה היא לתרגל. הרבה.
זה מרגיש כמו כללים שרירותיים. למה דווקא הם?
הכללים האלה נוצרו לאורך מאות שנים של ניסוי וטעייה, מבוססים על מה שנשמע "טוב" לאוזן המערבית לאורך תקופה מסוימת בהיסטוריה (התקופה הבארוקית בעיקר, וקצת לפני). הם קשורים לאקוסטיקה, לפיזיקה של הצליל, אבל גם למוסכמות תרבותיות. הם לא חוקי טבע בלתי ניתנים לשבירה, אבל הם בסיס נהדר ללמוד עליו. ברגע שתבינו אותם, תוכלו "לשבור" אותם ביצירתיות.
סיכום: יאללה לנגן!
אז הנה זה. מבוא מהיר ומקושקש לקונטרפונקט מינים. זה תחום מרתק, מאתגר, ולפעמים… איך לומר בעדינות… מייגע. אבל הוא כל כך מתגמל.
אל תפחדו מהכללים. תחשבו עליהם כעל משחק. יש חוקים, והמטרה היא להיות יצירתיים *בתוך* החוקים האלה. זה כמו שחמט. המסע ארוך, אבל כל צעד קטן קדימה הוא הישג.
קחו קנטוס פירמוס פשוט. קחו עיפרון (אל תתחילו בעט, באחריות). ותתחילו לנסות. בהתחלה זה ישמע מוזר. טעויות יקרו. זה חלק מהעניין.
זכרו, אם פוקס הצליח לכתוב ספר שלם על זה, ואם באך הצליח ללמד את הילדים שלו (שהפכו למוזיקאים בעצמם!), אז גם אתם יכולים להבין את זה. ומי יודע, אולי תמצאו שזה פותח לכם דלתות מוזיקליות שלא ידעתם שקיימות.
בהצלחה במסע הקונטרפונקטי שלכם! ואל תשכחו לשמוע הרבה באך בדרך. זה כמו ללמוד לבשל על ידי אכילה במסעדות מישלן. רק בלי הקלוריות.
עכשיו לכו. צרו מוזיקה. תטעו. תצליחו. ותיהנו מהדרך. הכלים אצלכם. הציוד מוכן. הקנטוס פירמוס מחכה.
צאו לדרך!