תשמעו, אתם עומדים לצלול אל משהו קצת שונה. אתם חושבים שאתם מכירים רוק ישראלי? שאוזניכם שמעו הכל? תחשבו שוב, ותכינו את עצמכם למסע בזמן. לא סתם מסע, אלא מסע מטלטל. כזה שיגרום לכם להסתכל על תקליטים ישנים באור חדש לחלוטין. במקום שתגידו "איך לא שמעתי את זה קודם?", תגידו "רגע, זה קרה *כאן*? *אז*?!". אז תתחברו, תפתחו את הראש, ובעיקר – תכינו את כפות הרגליים לרקיעות קצב. ברוכים הבאים לשיעור (לא משעמם, מבטיחים!) על הלהקה שהציתה את הפיצוץ התרבותי הכי גדול בארץ הקודש: הצ'רצ'ילים. וכן, אנחנו הולכים לעשות את זה עם חיוך. ואולי איזה ריף גיטרה סודי.
הצ'רצ'ילים: מי אתם, חיות רוקנ'רול משנות ה-60?
טוב, בואו נתחיל מהבסיס. אתם יושבים? אתם לא מתמוטטים מהתרגשות? יופי. דמיינו לרגע את ישראל של סוף שנות השישים. מדינה קטנה, מוקפת אויבים, עם חלומות גדולים ופסקול שנע בין נעמי שמר לכוורת. ואז, פתאום, באמצע כל הדשדוש התרבותי, קמה קבוצה של מורדים מוזיקליים. קראו להם "הצ'רצ'ילים". וכשהם ניגנו, זה לא נשמע כמו שום דבר אחר ששמעתם פה. זה היה כבד. זה היה פסיכדלי. וזה היה… נו, איך לומר, די קורע את התחת. הם היו ההוכחה שגם במזרח התיכון, אפשר לעשות רוקנ'רול שבועט במוסכמות. בועט חזק. מאוד חזק.
מתיחת פנים מוזיקלית: כשרוקנ'רול פגש סייקלס?
הצ'רצ'ילים לא המציאו את הרוק. בטח שלא את הפסיכדליה. אבל הם לקחו את כל מה שהיה לוהט מעבר לים – מהביטלס ועד להקת קרים – ושיבצו את זה בתוך הקשר ישראלי. הם לא ניסו להיות העתק חיוור, אלא התיכו את הכל לכדי יצירה מקורית ומסחררת. תחשבו על זה ככה: כשכולם אכלו פלאפל, הם כבר הזמינו המבורגר עם צ'יפס ורוטב איולי תוצרת בית. הם הקדימו את זמנם באור יקום שלם. פשוט גאונים.
אז למה בכלל ללמוד עליהם? כי הם אבני היסוד. כי הם הראו שגם כאן, בארץ הקודש, אפשר להשתולל מוזיקלית. וכי אם אתם רוצים להבין את המוזיקה הישראלית באמת, אתם חייבים להכיר את המפץ הגדול שקרה אי שם, במועדונים קטנים ועשנים. וחוץ מזה, זה פשוט כיף לגלות דברים חדשים. תאמינו לי, אני יודע. ניסיתי פעם לנגן את "כשאת רונה" של אריק איינשטיין בסגנון פסיכדלי. זה נשמע… נו, בואו נגיד שאני שמח שלא הקליטו את זה. הצ'רצ'ילים, לעומת זאת, ידעו מה הם עושים.
"מה ה-Fuzz לעזאזל?!" – 5 אלמנטים שהפכו את הצ'רצ'ילים לכבדים ומשוגעים
אז מה סוד הקסם? איך ארבעה בחורים (או חמישה, זה השתנה עם השנים) הצליחו להישמע כמו רכבת משא דו-קומתית שיוצאת משליטה? הנה כמה רכיבים סודיים מהמתכון המנצח שלהם, שהפכו אותם לחלוצים של הסאונד הכבד בארץ:
1. הגיטרה שמילמלה, צרחה ורעדה: הפדאלים שהפכו את הכל לסלט
- פדאל Fuzz: אוקיי, תדמיינו גיטרה חשמלית. עכשיו תדמיינו שהיא עברה טראומה קשה. היא בוכה, צועקת, משמיעה קולות מוזרים. זה ה-Fuzz. הוא לקח את הצליל הנקי וה"יפה" של הגיטרה וריסק אותו לרסיסים מעוותים ומתוקים. רוב האקסלי, הגיטריסט האגדי של הלהקה, ידע להשתמש בזה כמו אמן פירוטכניקה. זה מה שנתן להם את הסאונד המחוספס והבלתי מתפשר ששינה את כללי המשחק.
- הדהוד (Reverb) והשהייה (Delay): אם ה-Fuzz היה הצרחה, אז האפקטים האלה היו ההד שלה שמתפשט בחלל. הם יצרו תחושה של עומק, של חלום, של טיול בתוך יער קסום… או סיוט, תלוי בשיר. זה היה חלק בלתי נפרד מהאווירה הפסיכדלית שאיפיינה אותם.
2. מקלדת אורגן: הקוסם עם הצליל שמגיע מהחלל החיצון (או מהכנסייה השכונתית)
זה לא רק גיטרות. זה גם אורגן. ואיזה אורגן! הקלידן של הצ'רצ'ילים, רוב האקסלי (כן, הוא גם ניגן על קלידים לפעמים), ואחריו גם סטן סולומון וגם עוזי ויזל, הוסיפו שכבות של צליל עשיר ומסתורי. האורגן של הצ'רצ'ילים לא היה שם רק בשביל למלא חלל; הוא היה דמות בפני עצמה. הוא יכול היה להישמע כמו מלאכים ששרים, ואז רגע אחרי כמו השטן בעצמו רודף אחריכם. זה מה שנתן להם את המימד האחר, כמעט סימפוני, לרוק הכבד שלהם.
3. קצב מטורף ובלתי מתפשר: המתופף שלא פחד להרביץ
רוק כבד זה לא רק רעש. זה קודם כל קצב. והצ'רצ'ילים ידעו את זה. המתופפים שלהם (מיקי גבריאלוב האגדי ואחריו גם רוב האקסלי בעצמו) לא היו שם כדי לתת קצב רקע. הם היו שם כדי להניע את כל הספינה. תופים חזקים, בועטים, עם דגש על כלים פסיכדליים שהוסיפו נופך של אקזוטיקה. זה הבסיס שעליו נבנה כל המגדל המוזיקלי המטורף הזה.
4. בסיסט עם גרוב: הלב הפועם שאי אפשר להתעלם ממנו
הבס, הו הבס! הלב הפועם של כל להקת רוק. חיים רומנו (כן, גם הוא היה שם!) ואחר כך גם עוזי ויזל, וגם המתופף מיקי גבריאלוב, סיפקו גרוב יציב, עמוק, וברובו מעולה שהחזיק את כל הבלגן יחד. תפקיד הבס היה עוגן יציב בתוך הסערה הפסיכדלית. הוא זה שגרם לכם לרצות לנענע את הישבן, גם אם אתם סבא או סבתא בני 80. אי אפשר היה לשבת בשקט.
5. קולות רפאים וזעקות נשמה: השירה שלא התנצלה
וכמובן, השירה. השירה של רוב האקסלי, עם המבטא הבריטי המובהק והביצועים מלאי הנשמה, הייתה הדובדבן שבקצפת. הוא לא שר "יפה" במובן הקלאסי; הוא שר עם נשמה, עם כוח, עם כאב, ועם המון רוקנ'רול. זה היה קול שהדהד בתוכך הרבה אחרי שהשיר נגמר. הוא זה שהשלים את התמונה של להקה שהיא קצת אחרת. קצת יותר נועזת. קצת יותר מטורפת. בקיצור, קול שלא משאיר אף אחד אדיש.
שאלות ותשובות שיעשו לכם סדר בראש (אולי):
ש: רגע, הצ'רצ'ילים היו בכלל ישראלים? עם שמות כמו רוב האקסלי?
ת: שאלה מצוינת! הלהקה אכן הוקמה בישראל, אבל רוב האקסלי היה עולה חדש מאנגליה, והוא הביא איתו את הוויב הרוקנ'רולי המערבי. זה בדיוק מה שנתן לצ'רצ'ילים את הטאץ' הבינלאומי והמיוחד כל כך, ששבר את גבולות המוזיקה הישראלית של התקופה.
ש: האם הם היו פופולריים בזמן אמת, כמו כוורת למשל?
ת: הם היו "פופולריים" בקרב מי שחיפש משהו אחר, משהו נועז ומתקדם. אבל הם לא היו מיינסטרים במובן של "כל ילד בישראל שר את השירים שלהם". הם היו יותר להקת קאלט, להקת אמנים. והאמת, זה מה שהופך אותם למגניבים עוד יותר. כמו אותו חבר שיש לו טעם מוזיקלי מעולה שרק אתם מכירים.
ש: למה הסאונד שלהם נחשב "כבד" לתקופה? הם לא ניגנו מטאל, נכון?
ת: אמת, הם לא ניגנו מטאל כמו שאנחנו מכירים היום. אבל המונח "כבד" מתייחס לעוצמה, לשימוש בדיסטורשן, לריפים חזקים ולצליל "שמן" ומלא. זה היה חריג מאוד בנוף המוזיקלי הישראלי של אז, שהיה רגוע וישראלי יותר. הם בעצם היו בין הראשונים שדחפו את הגבולות של מה שנחשב "רוק" פה. הם היו ה"בלאק סבאת'" של רחוב דיזנגוף, רק עם פחות עשן סגול. אולי.
ש: מה קרה להם בסוף? הם פשוט נעלמו?
ת: הצ'רצ'ילים עברו גלגולים שונים. חלק מחברי הלהקה המשיכו לנגן בלהקות אחרות (מכירים את יצחק קלפטר? הוא היה שם!). רוב האקסלי חזר לאנגליה. אבל הסיפור לא נגמר! הם התאחדו כמה פעמים, ובעיקר, הותירו חותם עצום. אלבום הבכורה שלהם נחשב היום לקלאסיקה בינלאומית, ונמכר בהרבה כסף לאספנים. הם אגדה, פשוט ככה.
ש: האם כדאי לי לנסות ללמוד לנגן בסגנון שלהם?
ת: בטח! אם אתם אוהבים סאונד פסיכדלי, ריפים עוצמתיים ונגינה עם נשמה, זה המקום להתחיל. לא רק שתשפרו את הטכניקה שלכם, אלא גם תבינו איך ליצור מוזיקה שהיא גם מורכבת וגם מרגשת. תחשבו על זה כעל שיעור היסטוריה ושיעור גיטרה בשיעור אחד. רק בלי המורה המשעמם. ועם הרבה יותר כיף.
3 טעויות של מתחילים כשמנסים להישמע כמו הצ'רצ'ילים (ואיך לתקן אותן בכיף)
אז אתם רוצים לנגן "When You're Gone" ולרסק את הסלון של ההורים? יופי! אבל רגע לפני שאתם מנתקים את הפיוז בבית, הנה כמה בורות שכדאי לכם להימנע מהם, עם קריצה כמובן:
1. "דיסטורשן עד הסוף! שירגישו אותי בחיפה!"
הטעות: לחשוב שיותר Fuzz או דיסטורשן אומר שאתם יותר "כבדים". לא ולא! זה רק אומר שאתם נשמעים כמו דבורה עצבנית בתוך קופסת פח. הצ'רצ'ילים ידעו לאזן. הם השתמשו באפקטים בצורה חכמה, כדי להדגיש רגעים מסוימים, לא כדי לכסות על חוסר ביטחון.
התיקון המשעשע: תחשבו על ה-Fuzz כעל מלח בישול. אם תשימו יותר מדי, אף אחד לא ייהנה מהאוכל (חוץ אולי מאיזו דודה חירשת שרגילה למלחות יתר). נסו מינון עדין. תתחילו בקצת, ואז תוסיפו. זה כמו רומן טוב: בונים את המתח לאט, לא קופצים ישר לשיא.
2. "רק הגיטרה חשובה! מי צריך בס ותופים בכלל?"
הטעות: להתמקד רק בכלי נגינה אחד ולשכוח שהלהקה היא מכלול. הצ'רצ'ילים היו גדולים בזכות הכימיה בין הכלים. כל אחד תרם את חלקו הייחודי. בלי הבס העמוק והתופים המדויקים, הגיטרה תישמע כמו ילד שצווח לבד בפארק.
התיקון המשעשע: תחשבו על הלהקה כעל ארוחת גורמה. הגיטרה היא המנה העיקרית, נכון? אבל מה שבאמת עושה את ההבדל זה הרטבים, הסלטים, וכל התוספות. אף אחד לא רוצה לאכול רק עוף יבש, נכון? תנו כבוד לכל רכיב. נגנו יחד, הקשיבו זה לזה. זה כמו ריקוד טנגו, רק בלי לדרוך אחד לשני על הרגליים (מקווים).
3. "אני מנגן כמו רוב האקסלי! אני לא צריך ללמוד תיאוריה!"
הטעות: לחשוב שרגש יכול להחליף ידע. הצ'רצ'ילים היו נגנים ומוזיקאים מחוננים. הם אולי נשמעו פרועים ומשוחררים, אבל מאחורי זה עמד ידע מוזיקלי מוצק. הם ידעו בדיוק אילו אקורדים יפגעו בכם בבטן, ואילו סולמות ייקחו אתכם למסע פסיכדלי.
התיקון המשעשע: תיאוריה מוזיקלית זה לא עונש, זה סופר-כוח! זה כמו לדעת את הקודים הסודיים של היקום. זה עוזר לכם להבין *למה* משהו נשמע טוב, ואיך לשחזר את זה. נגינה רק מ"רגש" זה כמו לנסות לבנות בניין בלי תוכניות. אולי יצא משהו מעניין, אבל רוב הסיכך שיתמוטט. הצ'רצ'ילים ידעו לבנות.
מפץ קטן, השפעה ענקית: 4 דרכים יצירתיות להמשיך את המורשת של הצ'רצ'ילים
אוקיי, אז עכשיו אתם מכירים את הצ'רצ'ילים. אתם יודעים שהם היו פורצי דרך, שהם היו מיוחדים, ושבלי ה-Fuzz, החיים שלנו היו הרבה פחות מרגשים. אז מה עושים עם הידע הזה? איך אתם יכולים להמשיך את המסע המוזיקלי שלכם בהשראתם?
1. להקים להקת קאברים משוגעת לשירים פסיכדליים ישראליים
במקום עוד להקת קאברים לביטלס (שזה חמוד, אבל נו…), למה שלא תקימו להקה שתתמחה בקאברים לצ'רצ'ילים, או ללהקות ישראליות אחרות מאותה תקופה? תחשבו על זה: אתם הופכים לארכיאולוגים של הרוק הישראלי! תגלו פנינים נשכחות, תעניקו להן חיים חדשים, ותגרמו לקהל שלכם לצווח "איך לא שמעתי את זה קודם?!". רק תזכרו להביא אטמי אוזניים לסבא וסבתא.
2. לכתוב ג'ינגל למעדן חלב בהשראת ה"כובד" שלהם
כן, אתם קוראים נכון. מי אמר שרוק כבד לא יכול להיות מסחרי? דמיינו ג'ינגל למעדן שוקולד חדש. במקום מנגינה קלילה ומעצבנת, תחשבו על ריף גיטרה עבה, מקלדת אורגן שמכניסה אתכם לטראנס, וקצב כבד שגורם לכם לרצות לרוץ למקרר. "מעדן XXX – הסאונד שישגע את בלוטות הטעם שלכם!" תאמינו לי, אני רואה מיליוני דולרים. ואולי גם איזה פסל בטון שלי בארמון רוקנ'רול הלאומי.
3. ללמוד לנגן את הריפים הכי מטורפים שלהם (ולהשוויץ לחברים)
אין דרך טובה יותר להבין מוזיקה מאשר לנגן אותה. חפשו טאבים ואקורדים לשירים של הצ'רצ'ילים. תתחילו עם הריפים הפשוטים יותר, ואז תעלו ברמה. כל פעם שתצליחו לנגן ריף שנשמע כמו רוב האקסלי, תרגישו כמו מלכי העולם. ותוכלו להגיד לחברים שלכם, "אתם יודעים, לפני ג'ימי הנדריקס, היה מישהו *כאן* שעשה דברים מטורפים לא פחות." ותתכוננו לפרצופים ההמומים.
4. להפוך למומחי "הצ'רצ'ילים" בחבורה (כי כולם צריכים גיק מוזיקה)
זהו, קראתם את המדריך, אתם יודעים כמה הצ'רצ'ילים היו מטורפים וחשובים. עכשיו אתם יכולים להפוך למומחים הבלתי מעורערים של החבורה! בכל פעם שמישהו יזרוק שם של להקה ישראלית ישנה, אתם תענו בחיוך סמכותי, "אה, אתם מכירים את הצ'רצ'ילים? הם היו אלה ששינו הכל, הרבה לפני שמישהו אחר בכלל חשב על זה." זה יגרום לכם להיראות חכמים, מתוחכמים, וקצת מסתוריים. בדיוק כמו המוזיקה שלהם.
טיפים לדרך המוזיקלית (עם עין מצועפת):
- אל תתייאשו. תהליכי למידה הם כמו ריצת מרתון, עם הרבה הפסקות פיפי ובירות באמצע.
- תמצאו מקורות השראה נוספים. יש מלא ערוצי יוטיוב מצחיקים שמלמדים לנגן (כמו כאלה שמראים איך לנגן "Smoke on the Water" ב-5 דקות, ואז אתם מבינים שאתם בכלל לא מבינים כלום).
- תזכרו שמוזיקה היא כיף. אם זה מרגיש כמו עבודה, אתם עושים משהו לא נכון.
הצ'רצ'ילים: הסוף המצחיק (או ההתחלה החדשה שלכם!)
אז הנה זה. הסוד נחשף. הצ'רצ'ילים הם לא רק עוד להקה מהעבר. הם היו המפץ הגדול של הרוק הישראלי, הלהקה שהוכיחה שאפשר להיות נועזים, חדשניים, ובעיקר – סופר מגניבים. הם היו קצת מטורפים, קצת גאונים, ובלי ספק, הרבה יותר מוקדמים מזמנם. אם הם היו פועלים היום, כנראה שהם היו כובשים את העולם. או לפחות מקבלים חוזה השמעה ברדיו. אולי.
אז עכשיו אתם חמושים בידע (ובחוש הומור, אני מקווה). לכו, הקשיבו למוזיקה שלהם. תנו לה לחדור לכם לעצמות. תנו לה להזיז אתכם. ותזכרו, המוזיקה היא הרפתקה. והצ'רצ'ילים הם מדריך הטיולים הכי פרוע שתמצאו. בהצלחה במסע שלכם, ואל תשכחו להזמין אותי להופעה הראשונה שלכם. אני אביא אטמי אוזניים, ליתר ביטחון, וגם כמה בדיחות על שנות ה-60. תהנו!