תשמעו רגע.
בואו נודה באמת.
גיטרה בס?
זה הכלי הכי מגניב בחדר.
הבסיסט הוא זה שבאמת מזיז עניינים.
הוא כמו הדבק שמחזיק את הכל יחד, רק שהדבק הזה עושה גרוב מטורף.
ובין כל המיתרים הנהדרים האלה שיש לנו על הבס (E, A, D, G – למאותגרים שבנו), המיתר D הוא קצת כמו הילד האמצעי.
לא הכי נמוך וגרובי כמו E, לא הכי בהיר וברור כמו G.
אבל הוא שם.
והוא חשוב.
מאוד חשוב.
ואם אתם רוצים להיות בסיסטים רציניים (או סתם להרשים את החברים במדורה), אתם פשוט חייבים לדעת איפה נמצאים כל התווים על המיתר הדי-מקסים הזה.
אז קחו נשימה עמוקה (עדיף לא תוך כדי שאתם מנסים לנגן משהו מהיר), תנקו את האבק מהבס (ואם אין אבק, סימן שאתם לא מתאמנים מספיק!), ובואו נצלול יחד למעמקי המיתר D.
זה יהיה קצת כמו מסע בלשי מוזיקלי.
רק בלי הכובע והזכוכית המגדלת.
אולי עם קצת כאב אצבעות.
אבל בטוח עם הרבה גרוב.
ובעיקר – זה יהיה כיף.
אני מבטיח (טוב, אני מקווה).
למה דווקא המיתר D? 🤨 מה הוא עשה שכולם מדברים עליו?
אוקיי, בואו נוודא שאנחנו על אותו מיתר (סליחה על משחק המילים, לא יכולתי להתאפק).
גיטרת בס סטנדרטית עם 4 מיתרים מכוונת בדרך כלל מנמוך לגבוה: E, A, D, G.
המיתר D הוא המיתר השלישי מלמטה (או השני מלמעלה, תלוי אם אתם אופטימיים או פסימיים).
הוא נמצא ממש במרכז העניינים מבחינת טווח הצלילים.
לא נמוך מדי, לא גבוה מדי.
הוא יכול לשבת יפה במיקס, לתמוך באקורדים, לנגן מלודיות פשוטות, ולהוות גשר נהדר בין המיתרים הנמוכים לגבוהים.
למעשה, המון סליינים מפורסמים (אלה קטעי הבס המגניבים האלה שאתם שומעים ברקע של שירים ואומרים “וואו, מה זה?!”) משתמשים במיתר D.
ולמה ללמוד את כל התווים דווקא עליו?
כי ברגע שאתם שולטים במיתר אחד, אתם מבינים את הלוגיקה של הצלילים.
המרווחים בין התווים, איך הם חוזרים על עצמם במעלה הצוואר.
זה כמו לפתור חידה קטנה שפותחת לכם את הראש (והאצבעות) לכל שאר המיתרים.
בקיצור:
- הוא נמצא בטווח נוח.
- הוא שימושי בטירוף.
- הוא עוזר לכם להבין איך הצלילים מסודרים על הצוואר של הבס (שזה הדבר הכי חשוב בעצם).
- ולדעת איפה כל תו נמצא נותן לכם חופש לנגן מה שאתם רוצים, ולא רק מה שכתוב בטאבלטורה (שזה כמו לקרוא מתכון בלי להבין למה שמים כל מרכיב).
אז בואו נתחיל לחקור את השטח.
זה הולך להיות מרתק. (יחסית ללמידת תווים).
פרק 1: המיתר הפתוח והשכנים הקרובים: D, Eb/D#, E ו-F – השלבים הראשונים שמרגישים כמו קפיצה מבניין גבוה (אבל הם לא)
טוב, אז יש לנו את המיתר D.
כשאתם פורטים עליו בלי ללחוץ על שום סריג, אתם מקבלים… ניחשתם נכון! את התו D!
זה נשמע ברור מאליו, אבל תאמינו לי, יש בסיסטים שמבלים שנים בלי להבין שזה תו D במיתר D.
זה נקרא “מיתר פתוח” או Open string.
זה הבית של התו הזה על המיתר הזה.
קל, נכון? יופי. עכשיו נתחיל לסבך.
איפה נמצאים החבר’ה הקרובים? סריגים 1, 2, ו-3
תחשבו על צוואר הבס כמו על רחוב.
המיתר הפתוח הוא תחילת הרחוב.
הסריגים הם הבתים.
כל בית הוא תו אחר.
כשאנחנו לוחצים על סריג, אנחנו בעצם מקצרים את אורך המיתר הרוטט, וזה משנה את הצליל.
ככל שעולים בצוואר (כלומר, הולכים לכיוון הגוף של הבס), הצליל הופך גבוה יותר.
הסריג הראשון (Fret 1):
- לחצו על מיתר D על הסריג הראשון (זה הסריג הראשון אחרי האום הלבן או השחור בקצה הצוואר).
- האצבע צריכה להיות קרובה לסריג (מצד הגשר), לא באמצע הדרך לשום מקום. זה חשוב לצליל נקי.
- לחצו חזק מספיק, אבל לא כאילו אתם מנסים למחוץ חרק עקשן.
- פרטו על המיתר.
- קיבלתם את התו Eb (מי במול).
- או לחילופין, קבלתם D# (רה דיאז). זה אותו צליל בדיוק, רק שם אחר. כמו שקוראים לכם גם בשם מלא וגם בשם חיבה. תרגלו את שתי השמות, זה בריא למוח המוזיקלי.
-
טעות נפוצה: צליל מזמזם או עמום. זה אומר שאתם לא לוחצים חזק מספיק, או שהאצבע לא קרובה מספיק לסריג. אל תתייאשו! זו מלחמת התשה בין האצבע למיתר, ובסוף האצבע מנצחת (אם היא מתאמנת מספיק).
הסריג השני (Fret 2):
- עולים עוד סריג אחד.
- לחצו על מיתר D על הסריג השני.
- פרטו.
- בום! קיבלתם את התו E (מי).
-
שימו לב! המרחק מהמיתר הפתוח ל-Eb הוא “חצי טון”. המרחק מ-Eb ל-E הוא גם “חצי טון”. שני חצאי טון זה “טון שלם”. הנה, כבר למדתם מושג תיאורטי משעמם בצורה כיפית (כמעט). תחשבו על זה כמו צעדים קטנים וגדולים בסולם. מ-D ל-Eb זה צעד קטן, מ-D ל-E זה שני צעדים קטנים (או צעד גדול).
הסריג השלישי (Fret 3):
- קפיצה אחרונה להיום.
- לחצו על מיתר D על הסריג השלישי.
- פרטו.
- קיבלתם את התו F (פה).
-
שימו לב נוסף! המרחק מ-E ל-F הוא רק “חצי טון”. למה? ככה זה במוזיקה! בין E ל-F ובין B ל-C יש רק חצי טון. בכל שאר המקרים (בין תווים טבעיים – C, D, E, F, G, A, B) יש טון שלם. זה חשוב לזכור. דמיינו ש-E ו-F הם שכנים ממש צמודים, בזמן ש-D ו-E הם שכנים שיש ביניהם שביל גישה קצת יותר ארוך.
אז עד כה יש לנו:
- מיתר פתוח: D
- סריג 1: Eb/D#
- סריג 2: E
- סריג 3: F
לא נורא, נכון? ארבעה תווים בפחות זמן שלוקח להכין קפה (אם אתם לא מסורבלים במטבח כמוני).
פרק 2: עולים קצת בדרגה (וסריגים) – G, Ab/G#, A – המסע ממשיך!
עכשיו כשהבנתם את הרעיון של סריגים ותווים, בואו נטפס קצת במעלה הצוואר.
אנחנו אחרי סריג 3, בדרך לכיבוש העולם המוזיקלי (או לפחות המיתר D).
סריג 5: מלחמת 5 הסריגים הגדולה (לא באמת מלחמה, רק אצבעות זזות)
בסריג 4 אין תו טבעי בשם G, A, B, C, D, E, F (זוכרים את השכנים הצפופים? כאן אין תו בין F לסריג 5 שהוא תו טבעי). יש שם F#, אבל נגיע אליו עוד מעט. בינתיים קפצו ישר לסריג 5.
- לחצו על מיתר D על הסריג החמישי.
- פרטו.
- קיבלתם את התו G (סול).
-
למה סריג 5? הנה עוד מושג תיאורטי קטן: המרחק בין מיתר פתוח לתו שנמצא 5 סריגים למעלה הוא לרוב “קוורטה זכה” (Perfect Fourth). זה מרווח מאוד יציב ונעים לאוזן. למעשה, המיתרים E, A, D, G מכוונים במרווחים של קוורטה זכה! E-A, A-D, D-G. הנה קישור קטן שהופך את הכל להגיוני יותר (או פחות, תלוי כמה קפה שתיתם).
-
התו G בסריג 5 של מיתר D הוא בעצם אותו G כמו המיתר G הפתוח. רק אוקטבה נמוך יותר. הנה, מצאתם את אותו תו בשני מקומות שונים! זה כמו למצוא את אותו חטיף שאתם אוהבים גם במכולת וגם במכונה האוטומטית. אוקיי, אולי לא בדיוק אותו דבר, אבל קרוב.
סריג 6 ו-7: השכנים העולים Ab/G# ו-A
עכשיו כשיש לנו את G בסריג 5, קל למצוא את השכנים שלו.
- סריג 6: חצי טון מעל G זה Ab (לה במול), או G# (סול דיאז). נו, כבר מכירים את הטריק. אותו צליל, שני שמות.
- סריג 7: טון שלם מעל G זה A (לה). זה התו A. שימו לב, הוא נמצא 7 סריגים מעל המיתר הפתוח D. זוכרים את המיתר A הפתוח? נכון, זה אותו A, רק באוקטבה אחרת (גבוהה יותר מה-A במיתר A הפתוח). עכשיו אתם מתחילים לראות איך הצוואר מתחיל לחזור על עצמו, רק באוקטבות שונות! הופה!
בואו נסכם רגע מה יש לנו על מיתר D עד עכשיו:
- מיתר פתוח: D
- סריג 1: Eb/D#
- סריג 2: E
- סריג 3: F
- סריג 5: G
- סריג 6: Ab/G#
- סריג 7: A
שימו לב שאין תו טבעי בסריג 4. יש שם F#. זה חצי טון מעל F (סריג 3) וחצי טון מתחת ל-G (סריג 5). חשוב לדעת את זה! העולם המוזיקלי מלא בחצאי טונים ושמות כפולים.
וואו! כבר 7 תווים (עם שמות כפולים זה יותר, אבל מי סופר? רק מורים לתיאוריה מוזיקלית). אתם מתקדמים מהר! אם הייתם בסיירת מטכ”ל של המוזיקה, הייתם עכשיו אחרי מסע ההכנה.
פרק 3: עולים עוד קצת, נו, בבקשה! – Bb/A#, B, C, C#/Db – המדרון החלקלק (של הגרוב)
המסע ממשיך.
אנחנו בסריג 7 (A).
בואו נראה מה יש בסריגים הבאים.
סריגים 8, 9 ו-10: השלישייה שמחכה לכם
- סריג 8: חצי טון מעל A זה Bb (סי במול), או A# (לה דיאז). יאללה, זה כבר נהיה קל, נכון?
- סריג 9: טון שלם מעל A (או חצי טון מעל Bb) זה B (סי). הנה התו B! הוא בסריג 9 על מיתר D. זוכרים שבין B ל-C יש חצי טון בלבד? תכף תראו את זה קורה.
- סריג 10: חצי טון מעל B זה C (דו). הנה ה-C! בסריג 10. בין B לסריג 10 (C) יש רק סריג אחד (סריג 9). נכון, כי זה חצי טון. הנה הוכחה חיה בשטח!
סריג 11: עוד שם כפול להוספה לאוסף
- סריג 11: חצי טון מעל C זה C# (דו דיאז), או Db (רה במול). עוד אחד! עכשיו יש לכם כבר אוסף נאה של תווים ושמות כפולים.
סריגים 8 עד 11 נותנים לנו את:
- סריג 8: Bb/A#
- סריג 9: B
- סריג 10: C
- סריג 11: C#/Db
אתם כבר קרוב לכיבוש חצי צוואר הבס על מיתר D!
אם עד עכשיו האצבעות שלכם לא כואבות קצת, סימן שאתם או סופרמנים, או לא התאמנתם מספיק.
אם הן כן כואבות, זה סימן טוב! השרירים מתחזקים, העור מתקשח, בקרוב תוכלו לנגן שעתיים רצוף בלי למצמץ (טוב, אולי קצת מגזים).
פרק 4: חוזרים הביתה (לאוקטבה) – D בסריג 12 ועוד קצת מעבר – שיגעון האוקטבות!
אחרי המסע המפרך (אבל מהנה, נכון?!) בסריגים הראשונים, הגענו לרגע האמת.
הסריג החשוב ביותר על כל מיתר.
סריג 12: נקודת הציון החשובה ביותר
זוכרים את התו D במיתר הפתוח?
עכשיו, לחצו על מיתר D על הסריג ה-12.
פרטו.
קיבלתם… ניחשתם שוב נכון! את התו D (רה)!
אבל רגע. זה אותו D כמו המיתר הפתוח? כן, אבל לא.
זה אותו תו מבחינת השם, אבל הוא נשמע גבוה יותר.
בדיוק פי שניים גבוה יותר בתדירות (אם ממש רוצים להיות מדויקים).
זה נקרא “אוקטבה” (Octave).
הסריג ה-12 על כל מיתר הוא תמיד האוקטבה של המיתר הפתוח.
זה נקודת ציון סופר-חשובה על הצוואר.
רוב הבס-ליינים הבסיסיים לא יעלו גבוה יותר מזה.
ומכאן? הסיפור חוזר על עצמו!
מעל סריג 12: ההיסטוריה חוזרת על עצמה (רק גבוה יותר)
התווים מעל סריג 12 על מיתר D הם בדיוק אותם תווים כמו התווים מהמיתר הפתוח עד סריג 12, רק שהם אוקטבה גבוהה יותר.
- סריג 13: Eb/D# (אוקטבה גבוהה יותר מה-Eb בסריג 1)
- סריג 14: E (אוקטבה גבוהה יותר מה-E בסריג 2)
- סריג 15: F (אוקטבה גבוהה יותר מה-F בסריג 3)
- וכו’ וכו’…
זה אומר שברגע שלמדתם את התווים עד סריג 12, למדתם בעצם את כל התווים שחוזרים על עצמם גם מעל סריג 12.
ברכותיי! הרגע הפכתם למומחים בזיהוי תווים על מיתר D (לפחות תיאורטית).
בואו נראה רשימה מלאה (פחות או יותר) של תווים על מיתר D:
- מיתר פתוח: D
- סריג 1: Eb/D#
- סריג 2: E
- סריג 3: F
- סריג 4: F# (פה דיאז) / Gb (סול במול)
- סריג 5: G
- סריג 6: Ab/G#
- סריג 7: A
- סריג 8: Bb/A#
- סריג 9: B
- סריג 10: C
- סריג 11: C#/Db
- סריג 12: D (אוקטבה מעל הפתוח)
- סריג 13: Eb/D# (אוקטבה מעל סריג 1)
- סריג 14: E (אוקטבה מעל סריג 2)
- סריג 15: F (אוקטבה מעל סריג 3)
- וכן הלאה…
עכשיו אתם רואים את התמונה המלאה?
צוואר הבס בנוי בלוגיקה! הצלילים חוזרים על עצמם באוקטבות.
ברגע שמבינים את זה, הכל נפתח.
פרק 5: איך לא לשכוח את כל זה מחר בבוקר? 😴 (טיפים לתרגול וישום)
לדעת תיאורטית איפה כל תו נמצא זה נהדר.
לשבת עם הבס ביד ולמצוא אותם אוטומטית, בלי לחשוב, זה כבר רמה אחרת לגמרי.
זו הרמה שבה אתם באמת מנגנים משהו, ולא רק מחפשים את התווים כמו אדם מבוגר שמחפש את המשקפיים שלו כשהן יושבות לו על הראש.
אז איך עושים את זה?
5 שיטות (פחות או יותר) להפוך את הידע לשריר (באצבעות ובמוח)
- שיטה מספר 1: תרגול “מצא את התו”. קחו רשימה של תווים (תתחילו פשוט: D, E, F, G, A, B, C) ופשוט מצאו אותם על מיתר D. קודם לאט, אחר כך מהר יותר. ערבבו את הסדר. קחו תווים פחות נפוצים כמו F#, Ab, Bb, C#, Eb וגם אותם מצאו. הפכו את זה למשחק! אפשר לשחק עם חבר: אחד אומר תו, השני מוצא. מי שמפסיד… טוב, שיקנה פיצה.
- שיטה מספר 2: לנגן סולמות על מיתר D. קחו סולם פשוט, כמו סולם D מז’ור (D, E, F#, G, A, B, C#, D). עכשיו נגנו אותו רק על מיתר D. קודם למעלה, אחר כך למטה. לאט. מדויק. אחר כך מהר יותר. ואז נסו סולמות אחרים. זה יכריח אתכם למצוא את התווים לפי הסדר הנכון, וזה עוזר למוח לקשר בין השם של התו למיקום הפיזי על הצוואר.
- שיטה מספר 3: לנגן שירים שאתם מכירים… רק על מיתר D. רוב הסיכויים שבסליינים פשוטים יש תווים שנמצאים גם על מיתר D. נסו לנגן את הסלין המלא או חלקים ממנו, רק על המיתר הזה. זה מאתגר, אבל מראה לכם איך התווים האלה נשמעים בהקשר מוזיקלי אמיתי.
- שיטה מספר 4: לשיר את התווים תוך כדי שאתם מנגנים. כן, אני יודע שאתם בסיסטים ובדרך כלל לא שרים (או לפחות לא בקול רם). אבל זה עוזר מאוד לאוזן ולמוח לקשר את הצליל של התו לשם שלו ולמיקום שלו. מצאו D, שירו “דהההה”. מצאו E, שירו “אייייי”. נשמע מטופש? אולי. עובד? בטח שכן!
- שיטה מספר 5: פשוט לנגן! ככל שתבלו יותר זמן עם הבס, תכירו אותה טוב יותר. האצבעות יתחילו לזכור איפה נמצאים התווים מבלי שתצטרכו לחשוב בכלל. זה קורה עם הזמן והתרגול. אל תתייאשו אם זה לא קורה מיד. זוכרים איך למדתם ללכת? לקח קצת זמן וגם כמה נפילות. זה דומה.
טיפ זהב: תרגלו קצת כל יום עדיף על הרבה פעם בשבוע. אפילו 15-20 דקות.
❓ שאלות שמתחילים שואלים (ולפעמים מתביישים לשאול) ותשובות (ממש לא מתביישות) ❓
הנה כמה שאלות נפוצות שיכולות לצוץ לכם בראש (אם הן לא צצו, כנראה שאתם חכמים מדי, או שעדיין לא התחלתם לנגן באמת):
ש: חייבים ללמוד את כל התווים על כל המיתרים?
ת: לא חייבים שום דבר בחיים (חוץ מלשלם מיסים ולמות), אבל אם אתם רוצים להיות בסיסטים שיודעים מה הם עושים ויכולים לנגן כל שיר, אז כן, כדאי ללמוד את כל התווים על כל המיתרים. אבל תתחילו עם מיתר אחד, כמו D, זה פותח את הראש להמשך.
ש: כמה זמן לוקח ללמוד את כל זה?
ת: זה משתנה מאדם לאדם. חלק קולטים מהר, חלק לאט. זה כמו לשאול כמה זמן לוקח ללמוד שפה חדשה. תלוי כמה מתרגלים! אם תתרגלו קצת כל יום, תוך כמה שבועות עד חודשים תרגישו הרבה יותר בטוחים.
ש: האצבעות שלי כואבות! מה לעשות?
ת: זה נורמלי לגמרי בהתחלה. האצבעות צריכות להתקשח. אל תגזימו עם האימון אם זה כואב מדי. קחו הפסקות. עם הזמן העור באצבעות יתעבה וזה יכאב פחות. יש בסיסטים שממש גאים ביבלות שלהם. זה סימן לעבודה קשה.
ש: יש לי בס עם 5 או 6 מיתרים. המדריך הזה רלוונטי גם לי?
ת: כן! רוב הבסים עם יותר מ-4 מיתרים פשוט מוסיפים מיתר נמוך יותר (B נמוך) ו/או מיתר גבוה יותר (C גבוה). ארבעת המיתרים האמצעיים (E, A, D, G) מכוונים אותו דבר. אז כל מה שלמדתם על מיתר D עדיין תקף!
ש: אני שומע תווים מזמזמים כשאני לוחץ על הסריגים. מה אני עושה לא נכון?
ת: כנראה שאתה לא לוחץ מספיק חזק, או שהאצבע שלך לא קרובה מספיק לסריג (אמורה להיות ממש מאחורי הסריג, לכיוון גוף הבס). לפעמים גם בעיה בצוואר הבס או בכיוון שלו יכולה לגרום לזה, אבל קודם כל וודא שהטכניקה שלך נכונה.
ש: האם אני צריך ללמוד גם לקרוא תווים רגילים (לא טאבלטורה)?
ת: זה מומלץ מאוד! טאבלטורה זה כמו מפה שמראה איפה לשים את האצבע, אבל היא לא אומרת לך איזה תו אתה מנגן. קריאת תווים נותנת לך את השם של התו ואת הקצב שלו. זה פותח עולם שלם של מוזיקה שתוכל לנגן ולהבין. זה קצת יותר קשה מטאבלטורה, אבל שווה כל רגע.
ש: מצאתי את כל התווים על מיתר D. מה עכשיו?
ת: מעולה! עכשיו תעברו למיתר A, ואז E, ואז G. תראו איך הלוגיקה חוזרת על עצמה. תתחילו לשלב תווים ממיתרים שונים באותו סלין. העולם הוא המגרש שלכם!
פרק 6: רעיונות יצירתיים (או מטופשים) למה לעשות עם הידע החדש שלכם
עכשיו שאתם מומחים (כמעט) לזיהוי תווים על מיתר D, מה עושים עם זה?
מעבר ללנגן שירים כמו שצריך, הנה כמה רעיונות:
- להמציא סליינים משלכם: אם אתם יודעים איפה התווים, אתם יכולים להתחיל לשחק איתם. לנסות שילובים שונים. למצוא סלינים מגניבים שלא שמעתם מעולם. נסו לנגן רק על מיתר D ולהמציא מלודיה או סלין. זה תרגיל מעולה ליצירתיות.
- לנגן מלודיות שירים: זוכרים שירים עם מלודיות פשוטות וקליטות? נסו לנגן את המלודיה הזאת על מיתר D בלבד. למשל, “יום הולדת שמח” או “התקווה”. זה נשמע קצת מוזר על בס, אבל זה תרגיל מדהים לזיהוי תווים ושמיעה.
- להתחיל להבין תיאוריה מוזיקלית באמת: עכשיו שאתם יודעים איפה התווים נמצאים, הרבה מושגים בתיאוריה כמו סולמות, אקורדים ומרווחים יהיו הרבה יותר מוחשיים. אתם יכולים לראות (ולשמוע) את ההבדל בין טון לחצי טון, או איפה נמצאת הקוורטה ביחס לתו ההתחלה.
- לכתוב ג’ינגל למעדן חלב (או כל דבר אחר): יש לכם ידע, יש לכם כלי. המציאו משהו קליט ומצחיק. אולי תוכלו להתפרנס מזה יום אחד. אולי לא. העיקר שזה כיף.
- להרשים את החברים שלכם: בפעם הבאה שאתם יושבים במדורה עם גיטרות אקוסטיות, שלפו את הבס (אם יש לכם), ומצאו תווים על מיתר D בקלילות. תוכלו לנגן איתם ליווי פשוט. הם יהיו בהלם שאתם לא רק עומדים בצד. (אבל זכרו, בסיסטים אוהבים את הצד).
סיכום: אז מה למדנו היום, חוץ משיש לי חוש הומור מפוקפק? 🤔
הגענו לסוף המסע.
עברנו דרך המיתר הפתוח D, התקדמנו צעד-צעד (או חצי צעד-חצי צעד) בסריגים, פגשנו את כל התווים הטבעיים והדיאזים/במולים שלהם, גילינו את קסם האוקטבה בסריג 12, וקיבלנו כמה רעיונות יצירתיים מה לעשות עם כל הידע הזה.
למדתם לזהות את התווים על מיתר D. זה אולי נראה כמו פרט קטן, אבל זה באמת אבן דרך משמעותית בדרך להפוך מבסיסט מתחיל לבסיסט שמבין מה הוא עושה.
הכי חשוב:
- להתאמן! בלי תרגול, הידע הזה נשאר רק בראש.
- להנות מהדרך! מוזיקה אמורה להיות כיף. אל תתייאשו אם קשה בהתחלה. כולם התחילו מאיפה שהוא.
- לא לפחד לטעות! טעויות הן חלק מהלמידה. גם בסיסטים הכי טובים בעולם לפעמים מפספסים תו או שניים (הם פשוט מפספסים אותם עם יותר סטייל).
עכשיו כשיש לכם את היסודות של מיתר D, תרגישו חופשי לחקור את שאר המיתרים. תראו כמה מהר תזהו את הדפוסים שחוזרים על עצמם.
מי יודע? אולי יום אחד תהיו הבסיסטים של הלהקה הכי מפורסמת בעולם.
ואם כן, אל תשכחו מי לימד אתכם איפה נמצא התו F על מיתר D.
אני אהיה בקהל. עם אטמי אוזניים, ליתר ביטחון. (סתם! אני בטוח שתהיו מדהימים).
בהצלחה במסע המוזיקלי שלכם!
נתראה על הבמה (או בחדר החזרות, או סתם כשתחפשו איפה תו מסוים נמצא).
גרוברים!