ברוכים הבאים, חברים וחברות, יקירים ויקירות של סאונד.
האם אי פעם שמעתם גיטרה שנדמה כאילו היא מדברת אליכם?
לא סתם מנגנת.
אלא ממש אומרת “ווא-ווא-ווא” בקצב?
אם כן, כנראה נתקלתם בכשף של הפדאל עליו נדבר היום.
אם לא… ובכן, עולמכם עומד להשתנות לנצח.
או לפחות לשעת הקריאה הקרובה.
מוכנים לצלול לתוך הקופסה המסתורית הזו שגרמה לגיטריסטים בכל העולם לנענע את הרגליים כאילו נכנס בהם שד קצב?
יאללה, בואו נצא למסע המופלא, המצחיק, ולעיתים גם הקצת מעוות, אל נבכי הווא-וואה.
מה זה לעזאזל “ווא-וואה” ולמה אני צריך את זה בחיים שלי?
נתחיל מההתחלה.
מה זה הדבר הזה בכלל?
תארו לעצמכם שמישהו המציא כפתור “טון” לגיטרה שלכם.
רק שהכפתור הזה הוא ענק.
והוא על הרצפה.
ואתם שולטים בו עם הרגל.
ככל שאתם לוחצים עם הבוהן (קדימה), הסאונד נהיה יותר “בהיר”, יותר צורמני, יותר… ובכן, “ווא”.
כשאתם לוחצים עם העקב (אחורה), הסאונד נהיה יותר “כהה”, עמוק, יותר… טוב, בואו נגיד שזה החלק של ה”וואה”.
שילוב של שניהם בצורה דינמית יוצר את הצליל המפורסם.
קצת כמו לדבר דרך מאוורר, רק שזה נשמע ממש מגניב.
רגע, למה שאני ארצה שהגיטרה שלי תדבר כמו תינוק?
שאלה מצוינת, ויש לה תשובה פשוטה: כי זה כיף לא נורמלי!
זה מוסיף אופי.
זה מוסיף דרמה.
זה מוסיף… ובכן, “ווא”.
במקום שהגיטרה פשוט תשב שם ותנגן תו נקי ויפה, היא פתאום קמה לתחייה, נאנחת, גונחת, זועקת!
זה פדאל שנותן לכם שליטה אקספרסיבית על הצבע של הצליל שלכם.
זה כמו להוסיף תבלינים לוויב המוזיקלי.
רק שהתבלין הזה הוא סופר חריף ובמיוחד.
מסע אל העבר: איך הקופסה המשונה הזו הגיעה לעולם?
ההיסטוריה של הווא-וואה היא סיפור קלאסי של “משהו השתבש והפך למגניב”.
בתכלס, את הגרסה הראשונית של הפדאל לא המציאו בכלל בשביל גיטרות.
היא הומצאה בשנות ה-60 על ידי חברת אורגן חשמלי שחיפשה דרך לחקות את הצליל של חצוצרה עם “מיוט” (עמעם) שזז פנימה והחוצה.
כן, כן, המציאו את זה בשביל מוזיקאים שרצו שהאורגן שלהם יישמע כמו כלי נשיפה.
מצחיק, נכון?
גניבת המאה (או שנות ה-60, לא זוכר בדיוק)
אבל אז הגיטריסטים שמעו את הצליל הזה.
פתאום קמה לתחייה אגדה אורבנית על גיטריסטים מבריקים (ואולי קצת מרושעים) שגילו שהקופסה הזו, שהייתה מיועדת לחצוצרות, נשמעת מדהים גם עם גיטרה חשמלית.
ואיך נאמר… הם אימצו אותה.
בצורה נלהבת.
מאוד.
אחד החלוצים היה גיטריסט פאנק בשם קלייד מק’קוי.
על שמו אפילו יצרו דגם מפורסם של פדאל ווא-וואה.
אבל מי שהפך את הווא-וואה לאייקון אמיתי, לכלי ביטוי פסיכי, היה כמובן ג’ימי הנדריקס.
הוא לקח את הפדאל הזה, שהיה אמור לחקות חצוצרות, והפך את הגיטרה שלו לקול אנושי, לזעקה, לצחוק, לפלייסטיישן 1 של הגיטרה.
מאז, העולם לא נשמע אותו דבר. תודה ג’ימי. ותודה חברת האורגנים שפשוט שכחה את העניין.
איך לעשות את זה נכון? לא ללחוץ סתם כמו עיוור!
הטעות הכי נפוצה של מתחילים עם ווא-וואה?
ללחוץ עליו למעלה ולמטה בלי הפסקה.
כמו מתקף חרדה.
זה נשמע… ובכן, פחות מגניב ממה שנדמה.
אז איך שולטים בחיה הזו?
טכניקת “עקב-בוהן, עקב-בוהן” (בלי לשבור את הקרסול)
הטכניקה הבסיסית היא פשוט לנענע את הרגל קדימה ואחורה.
העניין הוא לעשות את זה בקצב.
לסנכרן את התנועה עם המוזיקה.
עם הריפים.
עם הסולו.
לפעמים התנועה תהיה מהירה, לריפים פאנקיים למשל.
לפעמים היא תהיה איטית ודרמטית, לסולו שצועק כאב או התעלות רוחנית.
נסו לדמיין שאתם “מדברים” עם הגיטרה שלכם דרך הרגל.
כן, זה נשמע מוזר, אבל תאמינו לי, זה עובד.
לא רק נענועים: הווא-וואה כמסנן קבוע
עוד שימוש מגניב ומאוד פופולרי הוא להשאיר את הפדאל במצב סטטי.
כלומר, ללחוץ עליו למצב מסוים ולהשאיר אותו שם.
למשל, ללחוץ קדימה (בוהן למטה) כדי לקבל צליל סולו דק, צורמני וחודר (קלאסי לסולואים מטאליים או בלוז-רוק).
או להשאיר אותו קצת אחורה (עקב למטה) לקבל צליל עמוק ו”בוצי” יותר.
זה כמו להשתמש בפדאל ככפתור טון מתקדם שאתם שולטים בו עם הרגל ומכוונו פעם אחת.
זה משנה את ה-צבע של הסאונד בצורה מורגשת מאוד.
נסו את זה! רק אל תשכחו איפה השארתם את הפדאל, כי אז הסאונד שלכם ישאר “תקוע” במקום מוזר.
החבר הכי טוב של הדיסטורשן (והאויב המושבע של השכנים)
ווא-וואה + דיסטורשן (או אוברדרייב) = מסיבה!
פדאל הווא-וואה לרוב נשמע הכי טוב לפני פדאל הדיסטורשן בשרשרת האפקטים שלכם.
למה? כי אז הפדאל מעצב את הצליל הגולמי *לפני* שהוא נכנס לעיוות.
התוצאה?
צליל “ווא-וואה” מודגש, צורמני, שירגש את כל מי שברדיוס של 50 מטר.
זה מוסיף מניירות, אישיות וכוח לסולואים וגם לריפים.
רק תוודאו שהשכנים לא הזמינו כבר את המשטרה. או לפחות שיש לכם עוגה מוכנה לפיוס.
טעויות שהורגות סאונד (ו איך להימנע מהן תוך כדי צחוק)
כמו בכל דבר בחיים (ובמוזיקה), יש כמה בורות שאפשר ליפול אליהם עם הווא-וואה.
אל דאגה, כולנו היינו שם.
בואו נדבר עליהן כדי שתוכלו לצחוק עליהן מראש.
מחלת ה”ווא-וואה בכל מחיר”: לא להשתמש בו על כל תו!
הפדאל הזה ממכר. ברגע שמגלים כמה הוא מגניב, יש נטייה להשתמש בו בלי הפסקה.
בכל ריף.
בכל סולו.
אפילו בזמן כיוון הגיטרה.
זה כמו לקחת את התבלין החריף שאמרנו קודם ולשים אותו על כל מאכל.
לפעמים צריך רגע שקט.
רגע שהגיטרה פשוט תישמע כמו גיטרה.
השתמשו בו בחוכמה.
ככלי ביטוי.
לא כרעש רקע מתמיד.
תנו לו לנצוץ ברגעים הנכונים.
הקהל (והשכנים) יודו לכם.
שרשרת האפקטים: איפה בדיוק לשים את הקופסה המשונה הזו?
כמו שכבר הזכרנו, המיקום של הווא-וואה בשרשרת האפקטים קריטי.
לרוב, המקום הנכון הוא קרוב לתחילת השרשרת.
אחרי הגיטרה, אולי אחרי כרומטיק טיונר (כדי שלא תאבד קצב בזמן כיוון), אבל בדרך כלל לפני דיסטורשן, אוברדרייב, פאזז, או אפקטים שמשנים את הדינמיקה (קומפרסורים).
למה? כי הווא-וואה מעצב את התדרים.
אתם רוצים לעצב את התדרים של הגיטרה הנקייה לפני שהיא מתעוותת.
אם תשימו אותו אחרי דיסטורשן, התוצאה יכולה להיות פחות מורגשת, פחות “מדברת”, או סתם… מוזרה.
ניסוי וטעייה זה חשוב, אבל התחילו מהמיקום הקלאסי ואז תשחקו.
רק אל תאשימו אותי אם תגלו סאונד מפחיד.
“ווא” שמת בלי הפסקה – שליטה בקצב ובדינמיקה
להזיז את הפדאל סתם ככה זה קל.
להזיז אותו בקצב, זה כבר דורש תרגול.
נסו לנגן ריף ולנענע את הפדאל בקצב הריף.
או בזמן סולו, לחשוב על המנגינה ולהתאים את תנועת הפדאל לביטוי המוזיקלי.
לפעמים תנועה מהירה על תו אחד מייצרת אפקט “כמעט טרמולו”.
לפעמים תנועה איטית נותנת תחושה של “אנחה” או “קריאה”.
שליטה בדינמיקה הזו היא מה שמפריד בין “מישהו שמשתמש בפדאל” ל”מישהו שמדבר דרך הפדאל”.
שאיפה להיות הדוברים, לא המשתמשים הפסיביים.
איך להמשיך מפה? לא להתייאש כשזה נשמע כמו קרפדה נחנקת!
השלב הראשון הוא… לתרגל.
כן, אני יודע, מילה מפחידה.
אבל עם ווא-וואה, תרגול זה פשוט לשחק.
לחבר את הפדאל.
לנגן.
לנענע את הרגל.
לשמוע איך הסאונד משתנה.
טיפים להמשך הדרך המוזיקלית (עם הווא-וואה לצדכם)
- האזינו למוזיקה: שימו לב לאיפה גיטריסטים משתמשים בווא-וואה. נסו לחקות את הסאונד שלהם. מאיזה שיר להתחיל? “Voodoo Child (Slight Return)” של ג’ימי הנדריקס (גרסת הלייב בפסטיבל מונטריי מומלצת בחום!) זה שיעור מאסטר בווא-וואה. גם “Enter Sandman” של מטאליקה (הסולו) או כל דבר של קירק האמט. או שירים פאנקיים משנות ה-70. האפשרויות אינסופיות.
- התנסו עם סאונדים אחרים: חברו את הווא-וואה לפני או אחרי אפקטים אחרים (בזהירות, ראו סעיף שרשרת אפקטים למעלה). מה קורה כשהוא פוגש קורוס? דיליי? אוקטבר? יש סאונדים מטורפים לגלות.
- אל תפחדו מכישלון: יהיו רגעים שזה יישמע נורא. שאתם תאבדו קצב. שהסאונד יהיה מעצבן. זה חלק מהלמידה. תצחקו על זה. תנסו שוב.
- מצאו את ה”ווא” שלכם: יש כל כך הרבה סוגים של פדאלי ווא-וואה. כל אחד עם אופי קצת שונה. אל תתקעו על אחד. אם יש לכם הזדמנות, נסו אחרים. יש כאלה עם יותר “מצבי רוח” (למשל, כפתור שמגדיר את רוחב התדרים שהפדאל “משחק” איתם, הנקרא לרוב “Q”). שחקו עם ההגדרות.
מה לעשות עם כל הכישרון החדש הזה?
אחרי שתרגלתם, התנסיתם, ופיתחתם ידידות עמוקה עם הפדאל המדבר שלכם, מה הלאה?
- כתבו שירים חדשים שמבוססים על הסאונד של הווא-וואה.
- הצטרפו ללהקת קאברים לשירים של קירק האמט ופשוט תעמדו שם כל הערב לוחצים על הפדאל.
- הקליטו ג’ינגל לרדיו מקומי שמשתמש רק בסאונד ווא-וואה (זה יכול להיות… מעניין).
- פשוט תהנו! זה כלי נגינה אקספרסיבי ומצחיק.
שאלות ותשובות בקטנה (שכנראה חשבתם עליהן, או שלא)
האם יש הבדל בין פדאלי ווא-וואה שונים?
תשובה: בטח שיש! חלק נשמעים יותר “וינטג'” (חלקים, עגולים), חלק יותר מודרניים (צורמנים, עם טווח רחב). לחלק יש הגדרות נוספות (כמו כפתור ה-Q), לחלק אין. חלק נשמעים כמו ווא-וואה, חלק נשמעים כמו דאק-דאק (טוב, אולי הגזמתי). שווה לנסות אם יש לכם אפשרות.
האם אני יכול להשתמש בווא-וואה עם גיטרה אקוסטית?
תשובה: טכנית כן, אם יש לה פיקאפ וחיבור למגבר/מערכת. אבל… זה לרוב לא נשמע כל כך טוב כמו עם גיטרה חשמלית. האפקט מורגש פחות כי הסאונד הראשוני שונה. אבל היי, מי אני שאגיד לכם לא לנסות? אולי תמציאו ז’אנר חדש של מוזיקת פולק-ווא-וואה.
האם זה קשה ללמוד להשתמש בווא-וואה?
תשובה: ללמוד את הבסיס (נענוע עקב-בוהן) זה קל. ללמוד להשתמש בו בחוכמה, מוזיקלית, ובלי להרגיז אנשים, זה דורש קצת יותר זמן והקשבה. אבל זה כיף, אז לא “קשה” במובן המתיש. יותר “אתגר משעשע”.
איפה כדאי לשים את הווא-וואה בשרשרת האפקטים שלי?
תשובה: ככלל אצבע: קרוב לתחילת השרשרת, לפני אפקטים של דיסטורשן/אוברדרייב ולפני אפקטים שמבוססים על זמן (דיליי, ריוורב). הוא “מעצב” את הסאונד לפני שמעוותים או משכפלים אותו.
האם אני יכול להשתמש בווא-וואה על שירה? או בס? או קלידים?
תשובה: כן! יש פדאלי ווא-וואה ייעודיים לבס, אבל אפשר להשתמש גם בפדאלי גיטרה. על קלידים זה יכול ליצור אפקטים מגניבים (במיוחד עם צלילי אורגן או סינתיסייזר). על שירה זה יותר נדיר, אבל אפשרי לאפקטים מיוחדים (רק אל תצפו שזה יישמע כמו ג’ימי הנדריקס שר דרך פדאל). הכל מותר בניסויים מוזיקליים!
סיכום (ווא-וואה להצלחה!)
אז הנה זה.
המסע הקצר שלנו אל תוך עולם הווא-וואה המופלא.
ראינו מה זה.
מאיפה זה בא (לא לגמרי בשבילנו, מסתבר).
איך משתמשים בזה (לא סתם ללחוץ!).
ואיך להימנע מטעויות (ולצחוק עליהן).
הווא-וואה הוא יותר מפדאל.
הוא כלי ביטוי.
הוא דרך להוסיף אישיות לסאונד שלכם.
הוא תירוץ לנענע את הרגל בזמן נגינה.
עכשיו, כשהידע בידיכם (והקרסול שלכם חם ומזומן לנענועים), לכו תנסו!
חברו את הפדאל.
שחקו עם הצלילים.
אל תפחדו להישמע מצחיק בהתחלה.
כולם נשמעים ככה.
גם ג’ימי הנדריקס, כשהוא התחיל, אולי קצת נשמע כמו ברווז.
אבל אז הוא הפך את זה לאגדה.
תורכם להפוך את הסאונד שלכם לאגדה.
או לפחות למשהו שכיף לשמוע.
בהצלחה במסע הווא-וואה שלכם!
אני כבר מחכה לשמוע (ממרחק בטחון, עם אטמי אוזניים, ליתר ביטחון) מה תעשו עם זה.