אז שמעו סיפור. קרה לכם פעם ששמעתם איזה שיר גיטרה חשמלית שגרם לכם לרצות מיד לזרוק את הכל ולרוץ לחנות מוזיקה? יופי. גם לנו. עכשיו, אחרי שהוצאתם משכנתא קטנה על הגיטרה החלומית הזו, אתם מגלים שיש בה… טוב, קצת יותר מסתם עץ ושישה מיתרים. יש בה משהו קסום. משהו חשמלי. הלב הפועם שלה. הצינור שממיר את הויברציות האקראיות שלכם למוזיקה (או לפחות לרעש נסבל בהתחלה). וזה, חברים וחברות, זה הפיקאפים. כן כן, הקופסאות הקטנות האלה מתחת למיתרים. אם חשבתם שגיטרה זה רק עץ ובונגוס, תתכוננו לצלול לתוך עולם של מגנטים, חוטי חשמל וסאונד שיכול לטלטל עולמות (או לפחות את הסלון שלכם). אז למה בכלל לצלול לעולם הפיקאפים? מה ייצא לכם מזה, אתם שואלים? ובכן, חוץ מכאב ראש קל בהתחלה ותיק קטן לפתיחת הארנק (אופציונלי, אבל כיף), אתם הולכים לקבל את היכולת להבין *באמת* למה גיטרה אחת נשמעת כמו מלאכים בכינורות וגיטרה אחרת נשמעת כמו ברווז עצבני עם מגפון. וזה, רבותיי וגבירותיי, שווה כל רגע. ברוכים הבאים למסע המרתק (והקורע מצחוק, אנחנו מבטיחים… בערך) אל תוך נשמתה החשמלית של הגיטרה שלכם. אל תפחדו, זה הולך להיות כיף. או לפחות מלמד. קדימה!
1. הלב הפועם של הגיטרה: מה לעזאזל קורה שם מתחת למיתרים?
1.1. בואו נפשיט את זה: הפיקאפ בהסבר של גן חובה פלוס
תארו לעצמכם שאתם ציידי אוצרות. יש לכם גלאי מתכות ביד. עכשיו, במקום לחפש מטבעות קבורים בחול, גלאי המתכות הזה יושב על הגיטרה שלכם ומחפש… רגע, מה הוא מחפש? ויברציות! כל פעם שאתם פורטים על מיתר, המיתר רוטט, נכון? הפיקאפ הוא המכשיר הקסום (או לפחות המגנטי) שלוקח את התנועה הזו של המיתר (שהוא ממתכת, בדרך כלל ניקל או פלדה), וממיר אותה לאות חשמלי זעיר. כן, זה נשמע כמו מדע בדיוני, אבל זה פשוט מאוד: מגנט עטוף בחוט חשמלי דק דק (בטח שאלתם את עצמכם למה גיטרות עם פיקאפים עולות יותר מיוקללה? עכשיו אתם מבינים). כשהמיתר המגנטי רוטט בשדה המגנטי של הפיקאפ, זה יוצר זרם חשמלי קטנטן בחוט. הזרם הזה מטייל לו בכבל אל המגבר, ושם… שם הקסם הגדול קורה! המגבר לוקח את האות הקטנטן הזה וצועק אותו החוצה בווליום שעלול לעצבן שכנים. פשוט, לא?
אז בקצרה: מיתר מתכת רוטט + פיקאפ מגנטי = אות חשמלי זעיר = מוזיקה (או רעש, תלוי בכם) שיוצאת מהמגבר. זה כל הסיפור. לפחות על פני השטח. מתחת לפני השטח יש עוד קצת פרטים קטנים ומעצבנים, אבל בשביל זה יש את ההמשך.
1.2. טעויות מתחילים קלאסיות (שעושות לכם כאב ראש מיותר)
הטעות הנפוצה ביותר? לחשוב שכל הפיקאפים זהים. כאילו, למה שמגנט אחד ישמע שונה ממגנט אחר? הם הרי… מגנטים? ובכן, לא בדיוק. החומר של המגנט משנה, כמות החוט שסביבו משנה, איך שהחוט כרוך משנה, ואפילו המרחק של הפיקאפ מהמיתרים משנה! אל תדאגו, נצלול לזה עוד מעט. בינתיים, רק תבינו שהפיקאפים הם לא סתם קישוט. הם משנים את הסאונד *באופן דרמטי*. טעות נפוצה שנייה? לנסות “לתקן” סאונד גרוע רק על ידי החלפת פיקאפים. לפעמים הגיטרה עצמה (העץ! החומרה! מי בנה אותה אחרי שתיית יותר מדי קפה!) פשוט לא נשמעת טוב. פיקאפים יכולים לשפר, אבל הם לא קסם שיהפוך קורת עץ עם מיתרים ללס פול משנות ה-50. סורי. אבל בואו נהיה אופטימיים! לרוב הגיטרות יש פוטנציאל, והפיקאפים הם בהחלט מקום מצוין להתחיל לשחק איתו. רק אל תצפו לניסים אם הגיטרה שלכם נשמעת כאילו היא עשויה מקרטון ממוחזר וגומיות.
2. שלושת המוסקטרים: סינגל קויל, האמבקר ו-P90 – מי הם ולמה אכפת לנו?
בעולם הפיקאפים, יש שלושה סוגים עיקריים שתפגשו כל הזמן. הם כמו שלושת החברים הכי טובים שיש להם אישיות שונה לחלוטין, אבל ביחד הם יכולים לעשות… ובכן, המון רעש. בואו נפגוש אותם:
2.1. הסינגל קויל: הקלאסיקה הבוהקת (והרועשת)
תחשבו על גיטרת סטרטוקסטר. הסאונד הצלול, החד, הבוהק הזה? זה בדרך כלל סינגל קויל. הפיקאפים האלה קיימים כמעט משחר ההיסטוריה של הגיטרה החשמלית (טוב, אולי לא ממש שחר ההיסטוריה, אבל קרוב). מבחינה טכנית? זה פשוט: מגנט אחד (או כמה מגנטים) ועליו כרוך סליל אחד של חוט. פשוט ויעיל. הסאונד שלהם הוא בדרך כלל בהיר, פתוח, עם הרבה “טוואנג” (מילה שמנסה לתאר צליל מתכתי כזה, כמו של גיטרות קאנטרי ישנות). הם נהדרים לסאונד נקי, בלוז, פאנק (לא הפאנק של המוזיקה, הפאנק של הסלאפ בייס והסקראצ’ינג בגיטרה!) וכל מה שדורש בהירות והפרדה בין הצלילים. הם נשמעים מעולה עם קראנצ’ קל, כמו של בלוז-רוק משנות ה-60. הם כמו כוס קפה שחור חזק בבוקר – נקי, מדויק, ונותן בראש.
החיסרון הגדול? הרעש. כן, פיקאפים סינגל קויל נוטים להיות רגישים להפרעות אלקטרומגנטיות. זה אומר שהם קולטים “הום” (Hum) – רעש זמזום קבוע, במיוחד אם אתם קרוב למסכים, שנאים, או פשוט נמצאים בחלל עם תאורה פלורסנטית. זה כמו שכן מעצבן שכל הזמן שואב אבק. יש לזה קסם מסוים בסאונד וינטג’, אבל זה יכול להיות מאוד מעצבן בהקלטות או בהופעות. יש פתרונות (שיכוך, פיקאפים “נטולי הום” שנשמעים כמו סינגל קויל) אבל הסינגל קויל הטהור? הוא בא עם הרעש שלו. קחו או תעזבו.
2.2. ההאמבקר: השרירן השקט (והעצבני כשצריך)
עכשיו תחשבו על גיטרת לס פול. הסאונד השמן, החם, העשיר, המלא הזה? ברוכים הבאים לעולם ההאמבקרים. הפיקאפים האלה הומצאו במטרה אחת עיקרית: להרוג את ההום (Hum-bucker = מנטרל הום). איך הם עושים את זה? במקום סליל אחד, יש להם שני סלילים! והם מחוברים ככה שהרעש שהם קולטים מתבטל הדדית. זה כמו לקחת שני שואבי אבק ולגרום להם לצעוק אחד על השני ככה שאתם לא שומעים אף אחד מהם. גאוני, לא? כתוצאה מהמבנה הזה, הסאונד שלהם שונה. הוא הרבה יותר “שמן”, פחות בהיר מהסינגל קויל, עם יותר מיד-ריינג’ (התדרים האמצעיים) ובדרך כלל עם אאוטפוט (עוצמה) גבוה יותר. זה נותן למגבר דרייב (דיסטורשן קל) טבעי יותר, והם מצוינים לרוק כבד, מטאל, בלוז כבד, וכל ז’אנר שדורש “קיר של סאונד”. הם כמו סנדוויץ’ בשרני ומשביע – מלא, עשיר, ולפעמים קצת כבד על הבטן.
האמבקרים באים בכל מיני צורות וגדלים, ועם עוצמות שונות. יש האמבקרים וינטג’יים שנשמעים קרובים יחסית לסינגל קויל (רק בלי הרעש), ויש האמבקרים מודרניים עם אאוטפוט עצום שנועדו לנגן מטאל ולהרוס רמקולים (במובן החיובי של המילה, כמובן). הם פחות “נושמים” או “איירי” מהסינגל קויל לפעמים, וההפרדה בין הצלילים באקורדים מורכבים עלולה להיות פחות טובה, אבל כשיש לכם ריף שמן שצריך להישמע כמו דחפור – האמבקר זה החבר שלכם. והכי חשוב: שקט! יחסית כמובן. תמיד יש רעש כלשהו, אבל ההום המעצבן נעלם ברובו.
2.3. ה-P90: הילד הפרוע של המשפחה (שאתם חייבים להכיר)
עכשיו, הנה הפיקאפ שהרבה אנשים לא מכירים או לא מעריכים מספיק: ה-P90. הוא הומצא על ידי גיבסון לפני ההאמבקר, והוא בעצם סוג של סינגל קויל. אבל עם סליל רחב ונמוך יותר, ולרוב עם מגנטים חזקים יותר שממוקמים מתחת לסליל (ולא בתוך הסליל כמו בסינגל קויל סטנדרטי). הסאונד? אה, הסאונד! הוא איפשהו באמצע בין סינגל קויל להאמבקר. הוא יותר שמן ומלא מהסינגל קויל, אבל יותר בהיר, מפורט, ותגובתי מאשר האמבקר קלאסי. יש לו סוג של “גריט” (Grit) – חספוס כזה, נוכחות באמצע שגורמת לו לחתוך במיקס. הוא כמו שוט טקילה אחרי בירה – בהתחלה מפתיע, קצת אגרסיבי, אבל משאיר טעם חזק וזכיר.
P90s מצוינים לבלוז, רוקנרול, פאנק רוק מוקדם, וכל דבר שדורש סאונד גולמי, קצת פרוע, אבל עדיין ברור. הם מגיבים נהדר לעוצמת הפריטה שלכם – פורטים חלש והם נקיים וצלולים, פורטים חזק והם נכנסים לדרייב יפהפה. החיסרון? בגלל שהם בעצם סוג של סינגל קויל, גם הם נוטים להום. לא תמיד באותה עוצמה כמו סינגל קויל קלאסי, אבל הוא שם. אל תצפו לשקט מוחלט. אבל אם אתם מחפשים סאונד עם הרבה אופי, איפשהו בין הבהירות של סטרט לשומן של לס פול, ה-P90 הוא הפיקאפ בשבילכם. אל תפספסו אותו!
3. איך בוחרים את הפיקאפ הנכון? האם יש תשובה קסומה (חוץ מלנסות הכל)?
התשובה הפשוטה היא: אין תשובה קסומה. התשובה המורכבת: זה תלוי. תלוי בכם, בגיטרה שלכם, במגבר שלכם, בסגנון המוזיקה שאתם מנגנים, ובמצב הרוח שלכם ביום נתון. זה כמו לבחור בן/בת זוג – יש הרבה אופציות טובות, אבל רק אחד/אחת יתאים לכם בדיוק (או לפחות לזמן הקרוב). אז איך ניגשים לזה?
3.1. מה הסאונד שאתם רודפים אחריו?
זו השאלה הראשונה והכי חשובה. אתם רוצים סאונד בהיר, צלול, “זכוכיתי” כמו של סטיב ריי וון? כנראה שאתם בטריטוריית הסינגל קויל. אתם רוצים סאונד שמן, חם, עם הרבה עוצמה כמו של ג’ימי פייג’? האמבקר הוא כנראה הדרך. אתם רוצים משהו קצת יותר גולמי, עם ביס, כמו של להקות רוק קלאסיות מוקדמות? תנו צ’אנס ל-P90. תשמעו גיטריסטים שאתם אוהבים, תנסו לברר על איזה גיטרות ואיזה פיקאפים הם ניגנו. זה ייתן לכם כיוון ראשוני. אל תפחדו להיות ספציפיים – “אני רוצה סאונד שנשמע כמו הצד ב’ של האלבום ההוא של הלהקה ההיא כשירד גשם בחוץ”, זה בסדר גמור (אבל אולי תצטרכו למצוא טכנאי גיטרות שיבין את זה). עדיף שתתחילו בלהבין את ההבדלים הכלליים בין שלושת הסוגים העיקריים.
3.2. השילוב הקדוש: גיטרה, פיקאפ, מגבר, ואתם
זכרו, הפיקאפים הם רק חלק מהשרשרת. גיטרה מעץ מהגוני עם האמבקרים תישמע שונה מגיטרה מעץ אלדר עם אותם האמבקרים. אותו הפיקאפ יישמע שונה לחלוטין במגבר פנדר (בדרך כלל יותר בהיר) לעומת מגבר מרשל (בדרך כלל יותר מיד-ריינג’ ודרייב). ואתם? אתם החוליה הכי חשובה! איך אתם פורטים? חזק? חלש? איפה על המיתר? כל אלה משפיעים על הסאונד. אז כשאתם חושבים על פיקאפים, תחשבו על כל המערכת שלכם כיחידה אחת. לפעמים פיקאפ שנשמע מעולה במגבר אחד, ישמע זוועה במגבר אחר. תמיד עדיף (אם אפשר) לנסות פיקאפ *בתוך* הגיטרה שלכם ו*עם* המגבר שלכם לפני שאתם מתחייבים. כן, זה דורש קצת מאמץ או חבר עם ציוד, אבל זה שווה את זה. או לפחות יחסוך לכם קצת כסף של ניסוי וטעייה יקר.
3.3. קצת על אאוטפוט: למה זה חשוב (או לא)?
דיברנו על אאוטפוט (Output) קודם. זה בעצם העוצמה של האות החשמלי שהפיקאפ שולח למגבר. פיקאפים עם אאוטפוט גבוה יותר יגרמו למגבר להיכנס לדרייב (דיסטורשן) מוקדם יותר ובעוצמה גבוהה יותר. פיקאפים עם אאוטפוט נמוך יותר ישארו נקיים יותר בעוצמות גבוהות יותר וידרשו מכם לדחוף את המגבר חזק יותר כדי לקבל דרייב. האם אאוטפוט גבוה יותר טוב יותר? לא בהכרח! זה פשוט *שונה*. פיקאפים עם אאוטפוט נמוך יכולים להיות מאוד רגישים לניואנסים של הפריטה ולתת סאונד “פתוח” יותר. פיקאפים עם אאוטפוט גבוה יכולים להיות נהדרים לסאונד סאסטייני (Sustain – אורך הצליל) ושמן לריפים כבדים. זה שוב, עניין של טעם ושל מה שאתם רוצים לנגן. אל תתנו למספר ה”מילי-וולטים” להלחיץ אתכם. תחשבו על הסאונד שאתם רוצים בסוף.
4. טיפים למתקין הפיקאפים המתחיל (שמפחד להרוס הכל)
טוב, החלטתם שהגיע הזמן לשדרג. קניתם את הפיקאפים החדשים והמבריקים שלכם. עכשיו מה? האם אתם חייבים לרוץ לטכנאי? לא בהכרח! עם קצת סבלנות, כמה כלים פשוטים, ואפס פחד לחפש מדריכים ביוטיוב (אחרי שקראתם *את* המדריך הזה, כמובן), אתם בהחלט יכולים לעשות את זה בעצמכם. זה לא ניתוח מוח, זה הלחמה של כמה חוטים. נכון, הלחמה יכולה להיראות קצת מפחידה בהתחלה, כאילו אתם עומדים לשרוף משהו יקר, אבל תאמינו לי, זה פחות מסוכן מלהכניס כף מתכת לטוסטר דולק.
4.1. האם זה מסובך? (רמז: פחות מלהרכיב רהיט מאיקאה)
בואו נשים את הדברים על השולחן: זה דורש דיוק. זה דורש סבלנות. זה דורש שתדעו להבדיל בין חוט אדום לחוט ירוק (ולפעמים גם לבן, שחור, וללא בידוד). אבל זה לא *מסובך* ברמת הקונספט. ברוב המקרים, אתם פשוט מחליפים פיקאפ ישן באחד חדש. זה אומר לנתק את החוטים של הישן ולחבר את החוטים של החדש *לאותו מקום* על הפוטנציומטרים (הכפתורים של הווליום והטון) או הסוויץ’. כל פיקאפ חדש מגיע עם דיאגרמת חיבורים שמראה בדיוק לאן כל חוט הולך. זה כמו מפת אוצר, רק שבמקום אוצר אתם מקבלים סאונד חדש (ומושלם, אם בחרתם נכון). אז, קחו נשימה עמוקה. תתייחסו לגיטרה בעדינות. ותהיו מוכנים לשרוף את קצה אצבעכם קלות עם המלחם (זה חלק מהטקס).
4.2. כלים חיוניים (חוץ מבייביסיטר לשכנים)
- מלחם ובדיל: הכלים הכי חשובים. אל תקנו את המלחם הכי זול בחנות. עדיף אחד עם ראש עדין וקצת יותר וואטים (30-40W זה בדרך כלל מספיק). הבדיל צריך להיות טוב, רצוי עם ליבת פלקס (Flux Core).
- חותך חוטים וחשפני חוטים: כלים קטנים אבל חשובים כדי לקלף את הבידוד מהקצוות של החוטים.
- מפתח ברגים: כדי לפתוח ולסגור את כיסוי הפלסטיק או העץ מאחור ומקדימה.
- פלייר עדין/פינצטה: כדי להחזיק חוטים קטנים במקום בזמן ההלחמה.
- דיאגרמת חיבורים: חיוני! בדרך כלל מגיעה עם הפיקאפ או ניתנת להורדה מאתר היצרן. תתייחסו אליה כאל ספר קודש.
- סבלנות: אין כלי יותר חשוב מזה. אם משהו לא הולך חלק בפעם הראשונה, קחו הפסקה. אל תנסו להלחים חוט בעצבנות כשאתם עומדים לשרוף את הגיטרה.
טיפ הזהב: צלמו את החיבורים הקיימים בגיטרה *לפני* שאתם מנתקים משהו. מכל זווית אפשרית. תודה לנו אחר כך.
4.3. מה אם משהו משתבש? (קלאסי!)
נניח שהחלפתם את הפיקאפים, חיברתם הכל לפי הדיאגרמה, ואז חיברתם למגבר… ו… שקט. או רעש נוראי. או שרק פיקאפ אחד עובד. אל תתייאשו! זה קורה. לרוב, הבעיה היא אחת משלוש:
- הלחמה קרה: חיבור הלחמה שלא התחמם מספיק או לא יצר מגע טוב. זה נראה גבשושי ולא מבריק. צריך פשוט לחמם אותו מחדש ולהוסיף קצת בדיל אם צריך.
- חוט שהתנתק: פשוטו כמשמעו. חוט קטן שהתנתק מאחד המקומות שהלחמתם אותו. תחברו אותו בחזרה.
- חיבור לא נכון: החוט האדום הלך איפה שהחוט הירוק היה צריך ללכת. תחזרו לדיאגרמה. תבדקו שוב ושוב.
אל תתביישו לחפש מדריכי וידאו ספציפיים לפיקאפים שקניתם או לגיטרה שלכם. יש אלפי סרטונים מעולים ביוטיוב שיכולים לעזור לכם לפתור בעיות נפוצות. ואם אחרי הכל אתם עדיין אבודים והגיטרה נשמעת כמו צרצר שנדרס על ידי מכסחת דשא, אולי כן הגיע הזמן לבקר טכנאי גיטרות. אין בזה שום בושה! הם שם בשביל זה. והם יתקנו את זה כנראה תוך 10 דקות ויצחקו עליכם בקול רם (בפנים) על שהלחמתם את החוט של הפיקאפ לבורג של הסטרפ לוק.
5. מעבר לשלושה הגדולים: האם יש עוד דברים שכדאי לדעת? (ברור שיש!)
העולם של הפיקאפים לא נגמר בסינגל קויל, האמבקר ו-P90. יש עוד כמה דברים מעניינים שכדאי להכיר, אם אתם רוצים להראות מתוחכמים (או סתם לבלבל את החברים שלכם).
5.1. פיקאפים אקטיביים מול פסיביים: מי צריך סוללה ומי לא?
כל הפיקאפים שדיברנו עליהם עד עכשיו הם פיקאפים “פסיביים”. זה אומר שהם מייצרים את האות החשמלי רק מהאנרגיה של המיתרים הרוטטים והמגנט. פיקאפים “אקטיביים”, לעומת זאת, צריכים… סוללה! כן, סוללה של 9V שמתחבאת איפשהו בגיטרה. בשביל מה הסוללה? היא מפעילה מעגל חשמלי קטן (פריאמפ) שנמצא בתוך הפיקאפ או בתוך הגיטרה. המעגל הזה לוקח את האות הקטנטן מהסליל ומגביר אותו *לפני* שהוא יוצא מהגיטרה. התוצאה? סאונד עם אאוטפוט גבוה מאוד, נקי מרעשים (במיוחד מ-Hum), ולעתים קרובות עם צליל מודרני ודחוס יותר. הם פופולריים במיוחד במטאל בגלל ה-Headroom הגבוה והסאונד ההדוק שלהם עם דיסטורשן כבד. הם כמו רכב חשמלי – שקטים, חזקים, וצריכים טעינה (או החלפת סוללה מדי פעם). החיסרון? הם דורשים סוללה (שתמיד נגמרת ברגע הכי פחות מתאים), והסאונד שלהם יכול להיות פחות “אורגני” או דינמי מאשר פיקאפים פסיביים, כי המעגל הפנימי משפיע על הטווח הדינמי (ההבדל בין הפריטה הכי חלשה להכי חזקה).
5.2. פיצול האמבקרים: כששני הופכים לאחד (ובחזרה)
הרבה האמבקרים (בעיקר אלה עם 4 חוטים במקום 2) יכולים לעבור “פיצול סליל” (Coil Splitting) או “שילוב סליל” (Coil Tapping). בעצם, זה אומר שאתם יכולים לנתק או לעקוף חלק מהסליל של ההאמבקר באמצעות סוויץ’ קטן (למשל, כפתור Push/Pull בפוטנציומטר). התוצאה? ההאמבקר הופך לפיקאפ שנשמע כמו סינגל קויל (או לפחות קרוב לזה). זה נותן לכם המון ורסטיליות – אתם יכולים לקבל סאונד האמבקר שמן לריפים כבדים, בלחיצת כפתור לעבור לסאונד סינגל קויל בהיר וצלול לארפג’ים או פאנק. זה כמו שילוב של שני פיקאפים באחד. וזה חוסך לכם כסף, כי למה לקנות שתי גיטרות כשאפשר לקבל שני סאונדים מפיקאפ אחד? (אל תספרו את זה לחנות גיטרות, הם לא אוהבים את הקונספט הזה). זה קצת יותר מסובך לחבר את זה, אבל בהחלט אפשרי.
5.3. מה זה “Potting” ולמה זה חשוב?
Potting (בעברית קשה לתרגם, אולי “שיקוע” או “ציפוי”) זה תהליך שבו טובלים את הפיקאפ בשעווה חמה או לקה מיוחדת ואז נותנים לו להתקרר. בשביל מה? כדי למנוע “מיקרופוניות” (Microphonics). פיקאפים שלא עברו Potting יכולים להיות מאוד רגישים לוויברציות חיצוניות. אם אתם מנגנים בווליום גבוה, המגנט והסליל יכולים להתחיל לרטוט בעצמם (לא בגלל המיתרים) וליצור פידבק לא נעים, מעין צפצוף גבוה. זה כאילו הפיקאפ הפך למיקרופון קטן שקולט הכל מסביב. שעווה או לקה ממלאות את החללים הקטנים ומקבעות את הסליל והמגנט במקום, מונעות מהם לרטוט בעצמם. פיקאפים מודרניים כמעט תמיד עוברים Potting. פיקאפ ללא Potting הוא כמו זמר עם כחכוח כרוני בגרון – לא תמיד נעים לשמוע אותו בווליום גבוה. אם אתם רוצים לנגן רוק כבד או מטאל, וודאו שהפיקאפים שלכם עברו Potting. לפיקאפים וינטג’יים רבים לא עברו Potting, וזה חלק מהסאונד שלהם (ולפעמים הבעיה שלהם…).
6. שאלות ותשובות נפוצות (בדיוק מה שהייתם שואלים אם לא הייתם מתביישים)
הגעתם עד לפה? מרשים! כנראה שאתם באמת רוצים להבין את העולם המטורף הזה. אז בואו נענה על כמה שאלות שכמעט בטוח מסתובבות לכם בראש (וגם אם לא, אנחנו נעמיד פנים שכן).
שאלה 1: האם פיקאפים יקרים יותר תמיד נשמעים טוב יותר?
תשובה 1: לא בהכרח! פיקאפים יקרים יותר בדרך כלל מיוצרים מחומרים איכותיים יותר, עם הקפדה על פרטים וסלילה ידנית (לפעמים), וזה יכול לתרום לסאונד טוב יותר. אבל “טוב יותר” זה עניין של טעם. פיקאפ זול מגיטרה פשוטה יכול לפעמים לתת בדיוק את הסאונד המלוכלך והגולמי שאתם מחפשים. ויותר חשוב מהמחיר זה לוודא שהפיקאפ מתאים לגיטרה, למגבר, ולסגנון שלכם. אז אל תקפצו ישר על הפיקאפ הכי יקר כי חשבתם שהוא יהפוך אתכם לג’ימי הנדריקס בן לילה. זה לא עובד ככה. סורי.
שאלה 2: אפשר לשים האמבקר בגיטרת סטרטוקסטר (שהיא בדרך כלל עם סינגל קויל)?
תשובה 2: לגמרי! זה נקרא גיטרת “האמבקר-סינגל-סינגל” (HSS) או “האמבקר-סינגל-האמבקר” (HSH). זה מאוד נפוץ ונותן לכם את הטוב משני העולמות: סאונד האמבקר שמן בפוזיציית הברידג’ (ליד הגשר, בדרך כלל לפיקאפ הכי “חותך” ועצבני), וסאונד סינגל קויל קלאסי במיד ובנק (בפוזיציות האמצעית והקרובה לצוואר, בדרך כלל יותר חם ו”עגול”). רק וודאו שהגיטרה שלכם מוכנה לזה (לפעמים צריך לחצוב קצת בעץ מתחת לפיקגארד כדי שההאמבקר יכנס) ושקניתם האמבקר בגודל ובסגנון שמתאים לגיטרה שלכם (יש האמבקרים בגודל סינגל קויל, למשל).
שאלה 3: כמה זמן לוקח להתקין פיקאפים חדשים?
תשובה 3: אם אתם יודעים מה אתם עושים ויש לכם את כל הכלים? חצי שעה-שעה לפיקאפ. אם אתם עושים את זה בפעם הראשונה, מנסים לפענח דיאגרמה שנראית כמו ציור של ילד בן 3 אחרי ששתה רד בול, ומוצאים את המלחם רק אחרי רבע שעה חיפושים? יכול לקחת שעתיים-שלוש. אל תמהרו! עדיף שייקח יותר זמן וייצא טוב, מאשר שתנסו לעשות את זה מהר ותצטרכו לשלוח את הגיטרה לתיקון אצל טכנאי גיטרות שיגבה מכם פי 4 ממה שהייתם משלמים אם הייתם נותנים לו לעשות את זה מהתחלה.
שאלה 4: מה זה “פיקאפים פאף” (PAF)?
תשובה 4: PAF ראשי תיבות של “Patent Applied For”. זה השם שגיבסון נתנה להאמבקרים הראשונים שהיא יצרה בשנות ה-50. הם נחשבים לקלאסיקה ול”גביע הקדוש” של סאונד האמבקר וינטג’. הרבה פיקאפים מודרניים מנסים לחקות את הסאונד שלהם. אם שמעתם על “סאונד PAF”, הכוונה בדרך כלל להאמבקרים עם אאוטפוט נמוך יחסית, סאונד פתוח, עשיר ומפורט, שנשמעים מעולה עם קראנצ’ קל. הם יקרים בטירוף אם הם מקוריים, אבל יש הרבה חברות שמייצרות העתקים מצוינים (ויותר ידידותיים לכיס).
שאלה 5: איך יודעים שהגיע הזמן להחליף פיקאפים?
תשובה 5: כשהסאונד שלכם לא מספק אתכם יותר! אם אתם שומעים את עצמכם אומרים “אני אוהב את הגיטרה הזו, אבל הלוואי שהיא הייתה נשמעת קצת יותר…” [הכניסו מילת סאונד: שמן, בהיר, חם, עצבני, נקי וכו’], זה סימן. אם אתם מנגנים בסגנון חדש והפיקאפים הקיימים פשוט לא מתאימים. אם יש לכם רעש בלתי נסבל שאי אפשר להיפטר ממנו בדרכים אחרות. או סתם כי בא לכם להתנסות ולשנות את הסאונד. אין חוקים! זה הכיף של גיטרות חשמליות – אפשר לשחק עם הכל!
שאלה 6: האם גובה הפיקאפים חשוב?
תשובה 6: מאד! גובה הפיקאפ מהמיתרים משפיע על האאוטפוט והסאונד. קרוב יותר למיתרים = אאוטפוט גבוה יותר, סאסטיין ארוך יותר, אבל גם יכול לגרום למשיכה מגנטית חזקה מדי על המיתרים ולפגוע בסאסטיין ובאינטונציה (הכיוון המדויק). רחוק יותר = אאוטפוט נמוך יותר, סאונד “חלש” יותר, אבל גם יותר פתוח ועם הפרדה טובה יותר בין הצלילים. אין גובה “נכון” אחד. זה עניין של ניסוי וטעייה (וחיפוש המלצות התחלתיות מהיצרן או בפורומים). בדרך כלל, האמבקרים יהיו קצת יותר רחוקים מהמיתרים מסינגל קויל, בגלל המשיכה המגנטית החזקה יותר שלהם. זה גם משפיע על ה”בלנס” בין הפיקאפים השונים בגיטרה.
שאלה 7: האם פיקאפים מתקלקלים?
תשובה 7: לעיתים רחוקות מאוד. הם בנויים בצורה יחסית פשוטה. הבעיה הנפוצה ביותר היא שהחוט הדק בפנים נקרע (בדרך כלל ליד ההלחמה) או שהמגנט נחלש עם הזמן (אבל זה לוקח המון המון שנים בדרך כלל, לא משהו שגיטריסט ממוצע יתקל בו בחייו). לרוב, אם פיקאפ לא עובד, זו בעיה בחיבורים החשמליים בגיטרה (פוטנציומטר, סוויץ’, הלחמה שנשברה) ולא בפיקאפ עצמו. אם הוא עובד אבל נשמע “חלש” או “מת” לעומת פעם, זה יכול להיות סימן, אבל שוב, כדאי לבדוק קודם את שאר הרכיבים ואת הגובה שלו.
7. טיפים להמשך הדרך (אל תתייאשו, זה רק נהיה יותר כיף)
אז עכשיו אתם יודעים את הבסיס. אתם מבינים שהפיקאפים הם לא סתם קופסאות שחורות מסתוריות. אתם יודעים מה ההבדל העיקרי בין סינגל קויל להאמבקר (ואפילו הכרתם את ה-P90 הנפלא!). יש לכם את הידע הראשוני לצלול עמוק יותר. אז מה הלאה?
7.1. אל תפסיקו ללמוד ולנסות!
עולם הפיקאפים הוא ענק! יש עשרות יצרנים, אלפי דגמים, וניואנסים אינסופיים. אל תפחדו להמשיך לחקור. תקראו ביקורות (עם קמצוץ מלח, כי מה שמישהו אחד אוהב, אחר עשוי לשנוא). תשמעו דוגמאות סאונד ביוטיוב (חפשו “פיקאפ X מול פיקאפ Y דמו”). תשאלו שאלות בפורומים של גיטריסטים (אבל תהיו מוכנים לקבל תשובות סותרות והמון דעות!). והכי חשוב: אם יש לכם הזדמנות לנסות גיטרה עם פיקאפים שמעניינים אתכם – לכו על זה! אין תחליף לניסיון אישי. נכון, אולי תצטרכו לסבול קצת את ה”הום” של הסינגל קויל בהתחלה, או את השומן של ההאמבקר, אבל בסוף תמצאו את הסאונד שאתם אוהבים. וזכרו, גם אם בהתחלה זה נשמע כמו חתול שדורכים לו על הזנב, עם אימון נכון הכל אפשם. גם אתם יכולים להישמע טוב. או לפחות לא להישמע *נורא* מדי. זו כבר התחלה!
7.2. רעיונות יצירתיים לשימוש בידע החדש שלכם (חוץ מלהרשים בדייט)
אוקיי, אז עכשיו אתם מומחים (בערך) לפיקאפים. מה עושים עם זה? קודם כל, אתם יכולים לנגן! והרבה יותר מזה, אתם מבינים *למה* הגיטרה שלכם נשמעת ככה, ואיך *לשנות* את זה. אתם יכולים להתחיל להתנסות. אולי תקנו פיקאפ יד שנייה בזול ותנסו להחליף אותו בעצמכם. אולי תנסו את השילוב המשוגע של האמבקר בצוואר ו-P90 בברידג’? למה לא! תשחקו עם הגובה של הפיקאפים. תשחקו עם הווליום והטון בגיטרה ובמגבר. תגלו שפיקאפים מגיבים שונה לדרייב או פאז. עכשיו אתם יכולים לכתוב את השיר שדורש בדיוק את הסאונד המלוכלך של ה-P90, או את הבלדה עם הטוואנג הבוהק של הסינגל קויל. אתם יכולים אפילו להקים להקה שמתמחה בקאברים לשירים שמשתמשים אך ורק בגיטרות עם פיקאפים פסיביים לא מצופים בשעווה. השמיים הם הגבול (והסאונד הוא המטרה). ואם הכל נכשל, תמיד אפשר לכתוב ג’ינגל למעדן חלב עם סאונד סטרטוקסטר נקי מדי.
טוב, הגענו לסוף המסע המרתק שלנו אל תוך עולם הפיקאפים. עכשיו אתם יודעים שגיטרה חשמלית היא לא רק עץ ושישה מיתרים, אלא גם קצת קסם מגנטי, חוטים דקים, ויכולת אינסופית לשנות את הסאונד שלכם. למדתם על הסינגל קויל הבוהק והרועש, ההאמבקר השמן והשקט (יחסית), וה-P90 הפרוע והמגניב. אתם יודעים איך לגשת לבחירת פיקאפ חדש (לנסות הכל!) ואפילו איך להחליף אחד בעצמכם (עם קצת מזל ודף הוראות ברור). עכשיו כל מה שנשאר לכם לעשות זה… לנגן! אל תפחדו להתנסות. אל תפחדו לעשות טעויות (אבל עדיף לא לשרוף את הגיטרה). ואל תפחדו מה”הום” – זה רק חלק מהקסם של הוינטג’ (או תירוץ טוב לשדרג). עולם המוזיקה מחכה לכם, והגיטרה שלכם מחכה שתגלו את מלוא הפוטנציאל הסאונד שלה. אז קדימה, לכו לנסות פיקאפים חדשים. תתאמנו. תעשו רעש. תהנו! ואל תשכחו, אם הצלחתי להסביר את זה בצורה שגרמה לכם לא לברוח בצרחות, אתם בטוח תצליחו לגרום לגיטרה שלכם להישמע בדיוק כמו שאתם רוצים. בהצלחה, ואל תשכחו להזמין אותי להופעה הראשונה שלכם (אני אביא אטמי אוזניים, ליתר ביטחון. בצחוק! אולי…).