אתם עומדים שם.
עם הגיטרה החדשה, או הישנה והטובה, ביד.
אתם מרגישים את המשקל, את העץ.
חלמתם על הרגע הזה.
לעלות על הבמה, או סתם על הספה בסלון, ולשחרר את האקורד שישנה את העולם.
או לפחות יגרום לחתול להסתכל עליכם בהערכה (סיכוי קלוש, אבל שווה לנסות).
אבל רגע.
איך לעזאזל מחזיקים את הדבר הזה בלי שהידיים יתעייפו אחרי שתי דקות, או גרוע מזה, שהוא יחליק וישבור לכם את הבוהן (או את הגיטרה, שזה כמובן הרבה יותר גרוע)?
פה נכנס לתמונה גיבור העל האלמוני של עולם הגיטרות: רצועת הגיטרה.
כן, הפס הבנאלי הזה של בד או עור שנראה סתם.
ובכן, הוא לא סתם.
הוא ההבדל בין גב תפוס ותסכול אינסופי, לבין נוחות יחסית ויכולת לנגן שעה שלמה (לפחות עד שהאצבעות מתחילות להתחנן לרחמים).
בואו נצלול לעולם הקסום (והקצת הזוי) של הרצועות, ונבין למה הבחירה הנכונה חשובה אולי יותר ממה שחשבתם, ואיך לא ליפול בפח (תרתי משמע).
הבטיחו לעצמכם צחוק קל, קצת ידע, והרבה פחות נפילות גיטרה עתידיות.
למה הגיטרה שלכם חייבת מכנסיים (ואתם חייבים חגורה)? זה לא רק כדי לא להפיל אותה!
רצועת גיטרה. זה נשמע פשוט, נכון? סתם חתיכת חומר שמחברת אתכם לגיטרה כדי שהיא לא תיפול.
אם חשבתם ככה, אתם כנראה מנגנים רק בישיבה. וגם אז, תאמינו לי, זה יכול להיות שימושי.
רצועה טובה היא כמו חגורת בטיחות לרכב: אתם מקווים שלעולם לא תצטרכו אותה לרגע האמת (הנפילה), אבל היא שם, שומרת עליכם (ועל הגיטרה) מצרות.
אבל היא עושה הרבה יותר.
היא מאפשרת לכם לעמוד.
לזוז.
לקפוץ (אם אתם מיק ג’אגר או סתם שיכורים מההתלהבות).
היא מחלקת את המשקל של הגיטרה (שמפתיע כמה הוא יכול להיות כבד אחרי 15 דקות) על פני הכתף, במקום שהכל יתנקז לפרק כף היד.
זה ההבדל בין יד שמתה מכאבים ליד שמתה… טוב, עדיין מתה מכאבים, אבל רק מהאקורדים המסובכים, לא מהחזקת הגיטרה.
רצועה נכונה גם מאפשרת לגיטרה לשבת בזווית הנכונה לכם.
ככה שאתם יכולים להגיע לכל הסריגים בלי להתפתל כמו נחש שיכור או לקבל התכווצות בשריר הטרפז.
זה לא רק שלא תפילו את האקס: נוחות, שיווי משקל ומה שביניהם
תארו לעצמכם שאתם מנגנים מול קהל נלהב (אמא, אבא, והכלב).
הגיטרה מרחפת באוויר, נתמכת רק בכוח הרצון ובאצבעות רועדות.
כל נגיעה במיתר הופכת למשימה מסוכנת.
עכשיו תארו לעצמכם שיש לכם רצועה שמחזיקה אותה בדיוק בגובה הנכון, יציבה כמו צוק.
פתאום אתם יכולים להתמקד במה שחשוב: האם זכרתם את כל האקורדים, ואיפה לעזאזל שמתם את המפרט הרזרבי?
- נוחות: רצועה טובה מפזרת את המשקל על שטח פנים גדול יותר על הכתף. פחות לחץ נקודתי, פחות כאב. זה כמו להחליף שקית סופר שחותכת לכם את היד בתיק גב נוח.
- שיווי משקל: גיטרות, במיוחד חשמליות, יכולות להיות כבדות ולא מאוזנות. רצועה נכונה עוזרת לייצב אותן, מונעת מהראש שלהן לצלול לרצפה כאילו הוא מחפש מטבעות אבודים.
- חופש תנועה: עם רצועה, הידיים שלכם פנויות בעיקר לנגן (ולפעמים לגרד באף). אתם יכולים ללכת, לזוז, ואפילו לרקוד קצת (אבל אל תגזימו, אף אחד לא רוצה לראות אתכם שוברים את הקרסול תוך כדי סולו).
בקיצור, רצועה היא לא מותרות. היא חלק אינטגרלי מהחוויה, במיוחד אם אתם מתכננים אי פעם לנגן בעמידה במשך יותר מ-5 דקות.
ספארי הרצועות: ממה לעזאזל הדברים האלה עשויים? (ולמה זה אמור לעניין אתכם?)
טוב, אז הבנו שרצועה זה חשוב. עכשיו השאלה היא: ממה עשויה החיה הזאת? ואיך לבחור את החומר הנכון מתוך ג’ונגל האפשרויות?
החומר הוא אחד הדברים המשפיעים ביותר על הנוחות והעמידות של הרצועה.
בואו נכיר את השחקנים הראשיים בזירת הייצור של רצועות הגיטרה:
עור מול ניילון מול כותנה מול… מה שיש לכם בבית?
-
עור:
אה, עור. נשמע יוקרתי, מרגיש טוב, ומזכיר קצת את המגפיים של הקאובוי שחלמתם להיות.
רצועות עור נחשבות לעמידות מאוד, מחזיקות לאורך שנים (לפעמים יותר מהגיטרה עצמה).
הן גם נוטות להיות נוחות מאוד אחרי תקופת הרצה קצרה, כשהעור מתרכך ומתאים את עצמו לכתף שלכם.
הן גם נראות מעולה, יש להן סטייל קלאסי או רוקיסטי.
החסרונות? הן יקרות יותר.
והן לא נושמות כל כך, אז בקיץ הישראלי אתם עלולים להרגיש קצת “אפויים” בכתף.
ובכן, ולצמחונים שבינינו, יש אלטרנטיבות עור סינטטיות שמתקרבות מאוד לתחושה ולמראה.
זה כמו לשתות קפה עם חלב שקדים – לא בדיוק אותו דבר, אבל עובד, והמצפון נקי יותר.
טיפ קטן: עור טוב “נדבק” קצת לכתף, מונע מהגיטרה להחליק כל הזמן. יתרון עצום ברוקנ’רול פרוע או סתם כשאתם מנסים לאתר את הסריג ה-12.
-
ניילון (סינטטי):
המלך הבלתי מעורער של רצועות הבסיס הזולות.
ניילון הוא עמיד, קל משקל, וקל לנקות (זורקים למכונה, זהו).
הוא מגיע בשלל צבעים ועיצובים.
אבל יש לו חיסרון גדול: הוא חלקלק.
הוא נוטה להחליק על בגדים מסוימים (משי? חלון ראווה?), והגיטרה עלולה לנוע למטה ולמעלה.
לגיטרות קלות או לנגנים רגועים זה יכול לעבוד, אבל עם גיטרה כבדה זה עלול להרגיש כאילו אתם מנסים לאלף סבון רטוב.
חלק מרצועות הניילון אינן נוחות במיוחד, במיוחד דקות יותר, והן יכולות לחפור לכם בכתף.
זה כמו לנסוע במכונית ספורט בלי בולמי זעזועים – מהיר, אבל כואב.
-
כותנה (או פולי-כותנה):
האח הפחות חלקלק של הניילון.
רצועות כותנה נוטות להיות רכות יותר מהתחלה, הן נושמות טוב יותר מעור, והן גם קצת פחות יקרות מעור איכותי.
הן גם מספקות אחיזה טובה יותר על הכתף מניילון חלק.
הן פחות עמידות מעור לטווח הארוך, ועלולות להתבלות או להתלכלך בקלות רבה יותר.
הן אופציה מצוינת לאמצע הדרך: נוחות יחסית, מחיר סביר, ומראה נינוח.
-
קנבס, פוליאסטר, קנאביס (סתם, אל תנסו את האחרון בבית), וחומרים מוזרים אחרים:
יש אינסוף וריאציות. חפשו חומר שמרגיש לכם נוח, עמיד, ולא גורם לכם לפריחה.
יש רצועות מרופדות (עם קצף או ג’ל) לנוחות מקסימלית, כאילו הכתף שלכם קיבלה ענן קטן לנוח עליו.
אלה פתרון נהדר לגיטרות כבדות או לנגנים שסובלים מכאבי כתפיים כרוניים (או סתם אוהבים להתפנק).
השורה התחתונה: נסו! מה שמרגיש נוח לכם, זה החומר הנכון.
ואם אתם ממש בלחץ, אפשר להתחיל עם ניילון זול, רק כדי שהגיטרה לא תתרסק לרסיסים לפני שבכלל הספקתם ללמוד אקורד סול.
הרוחב קובע! (אל תצחקו, זה כואב)
אוקיי, נושא רציני:
רוחב הרצועה.
זה לא רק עניין אסתטי (אם כי רצועה דקה על גיטרה ענקית לפעמים נראית קצת… מוזרה).
זה עניין של פיזיקה פשוטה וכאב.
ככל שהרצועה רחבה יותר, היא מפזרת את משקל הגיטרה על שטח גדול יותר על הכתף.
זה אומר פחות לחץ נקודתי.
וזה אומר… פחות כאב.
ג’ינס סקיני מול מכנסי דגמ”ח: מה מתאים לכתפיים שלכם?
-
רצועות דקות (עד 5 ס”מ בערך):
נראות אלגנטיות, לפעמים מגיעות עם גיטרות זולות, ולפעמים הן כל מה שצריך אם הגיטרה שלכם קלה כמו נוצה (גיטרות אקוסטיות קטנות, למשל).
אבל על גיטרה חשמלית כבדה או גיטרה אקוסטית גדולה, רצועה דקה תרגיש כמו חוט דייגים שמנסה להרים משקולת.
כל המשקל יתרכז בנקודה קטנה, ותמצאו את עצמכם מגרדים בכתף בכאב במקום לפרוט בשמחה.
זה כאילו אתם מנסים לסחוב מקרר עם חוט דנטלי.
אל תעשו את זה לכתפיים שלכם.
-
רצועות רחבות (מעל 5-7 ס”מ, ויש גם רחבות בהרבה):
המושיעות של בעלי גיטרות כבדות.
הן מפזרות את המשקל ביעילות, מרגישות נוח גם עם גיטרות ששוקלות כמו פיל קטן.
רצועות רחבות וגם מרופדות הן פסגת הנוחות.
הן יכולות להיראות קצת פחות “עדינות” או “שיקיות” לטעמם של חלק, אבל כשמדובר בכאב גב וכתפיים, האסתטיקה נדחקת קצת הצידה, נכון?
זה כמו לבחור בין נעלי עקב יפהפיות אבל הורגות, לנעלי ספורט נוחות.
אם אתם מתכננים לנגן בעמידה הרבה זמן, או אם הגיטרה שלכם כבדה, לכו על רחבה. הכתפיים שלכם יודו לכם.
תמדדו את הגיטרה שלכם (כן, תשקלו אותה!) והחליטו בהתאם.
כלל אצבע (או כתף): גיטרה קלה = אפשר להתפשר על רוחב בינוני. גיטרה כבדה = לכו על הכי רחב ונוח שאתם יכולים להרשות לעצמכם (ולא נראה לגמרי מגוחך על הבמה).
לכוון את הגישה (ואת אורך הרצועה שלכם)
אז יש לכם רצועה. היא נוחה. היא לא מחליקה. עכשיו השאלה: איזה אורך? גבוה? נמוך?
אורך הרצועה הוא עניין של נוחות אישית, סגנון נגינה, וקצת הצהרה אופנתית.
אין “נכון” ו”לא נכון” מוחלטים, אבל יש דברים שכדאי לקחת בחשבון.
גבוה ורציני מול נמוך ו… קול? למצוא את הגובה המתוק שלכם
-
גבוה (הגיטרה קרובה לחזה, בערך כמו כשאתם יושבים):
נוח לנגינה טכנית.
קל להגיע לכל הסריגים.
מרגיש דומה לנגינה בישיבה, מה שיכול להיות יתרון למי שמתחיל.
נראה קצת… פחות “רוקיסטי” אולי.
חלק קוראים לזה “גובה הג’אז” או “גובה הפרופסור”.
אם נוחות נגינה היא בראש סדר העדיפויות שלכם, ופחות חשוב לכם להיראות כאילו יצאתם מקליפ של Guns N’ Roses, זה אחלה גובה.
-
נמוך (הגיטרה תלויה איפשהו באזור הברכיים):
נראה “קול” יותר לרוב הנגנים (תחשבו ג’ימי הנדריקס, סלאש, רוב גיבורי הגיטרה).
מאפשר יותר תנועה על הבמה.
אבל… קשה יותר לנגן.
במיוחד לנגנים מתחילים או לנגינה הדורשת הגעה מהירה לסריגים גבוהים.
היד המנגנת צריכה להתכופף בזווית מוזרה.
היד הפורטת עלולה להיות מוגבלת.
זה כמו לנסות לקרוא ספר שמונח לכם על כפות הרגליים.
אם אתם סולנים וירטואוזים או סתם רוצים להיראות כמו סולנים וירטואוזים (לפני שתצליחו לנגן תו אחד כמוהם), זה הגובה שלכם.
-
גובה בינוני (איפשהו בין חזה לאגן):
הפשרה הפופולרית.
מספק נוחות סבירה לנגינה.
מאפשר תנועה מסוימת.
ונראה… נורמלי.
זה כמו לבחור בגובה המושב ברכב שנוח גם לנהוג וגם לצאת ממנו.
רוב הנגנים ימצאו את הגובה המתוק שלהם איפשהו באזור הזה.
טיפ: כוונו את הרצועה כך שהגיטרה תהיה באותו גובה בערך כפי שהיא כשאתם מנגנים בישיבה. זה יקל מאוד על המעבר בין ישיבה לעמידה ויימנע בלבול שרירי.
נסו כמה גבהים שונים, ותראו מה מרגיש לכם הכי טבעי. אל תתביישו לשחק עם זה. הגיטרה שלכם צריכה להרגיש כמו המשך שלכם, לא כמו מטען שאתם סוחבים.
להיראות טוב בזמן שאתם נשמעים… בסדר, בינתיים? (סטייל של רצועה)
אוקיי, בואו נדבר על מה שבאמת חשוב (או לפחות נראה שחשוב להרבה אנשים): איך שהרצועה נראית.
כי בואו נודה בזה, אחרי שכיסיתם את נושא הנוחות והחומר, סטייל הוא הדבר הבא ברשימה.
הרי אתם לא רוצים שהגיטרה שלכם תיראה מיליון דולר והרצועה תיראה כאילו גנבתם אותה מחגורת המכנסיים של סבא.
הרצועה היא חלק מהפרסונה הבימתית שלכם (גם אם הבמה היא רק החדר שלכם).
מפאייטים לבסיס: להצהיר הצהרה (או סתם לבחור משהו שמתאים)
- קלאסי: רצועות עור חומות או שחורות, פשוטות, עובדות תמיד. כמו ג’ינס כחול וחולצה לבנה – קלאסי, לא יוצא מהאופנה.
- רוקיסטי: רצועות עור שחורות עבות, אולי עם ניטים, אבזמים או תפירות בולטות. למי שרוצה לשדר “אני רציני (אפילו אם אני עדיין לא מצליח לנגן Nothing Else Matters)”.
- צבעוני ודוגמני: רצועות ניילון או כותנה מגיעות בשלל צבעים, פסים, נקודות, פרחים, גולגלות, כל מה שעולה על דעתכם. דרך מצוינת להוסיף קצת כיף ואישיות. אם הגיטרה שלכם בצבע אחיד ומשעמם, רצועה צבעונית יכולה להקפיץ אותה.
- בהתאמה אישית: יש רצועות עם שם הלהקה שלכם, הראש שלכם, או ציור של החתול שלכם. יקר יותר, אבל אישי בטירוף. רק ודאו שהחתול שלכם אכן פוטוגני לפני שאתם מזמינים.
- הרטרו: רצועות בסגנון שנות ה-60 או ה-70, לרוב מבד עם דוגמאות פסיכדליות או שבטיות. מושלם לנגני וינטג’ או למי שאוהב להרגיש כאילו הוא הולך לפסטיבל וודסטוק בכל פעם שהוא מנגן.
- מינימליסטי: רצועה דקה ופשוטה, בלי עיטורים. למי שרוצה שהמוזיקה תדבר, לא הרצועה. או סתם לא מסוגל להחליט.
התאמה לגיטרה: חשבו על הצבע והסגנון של הגיטרה שלכם. רצועת עור מהודרת תתאים לגיטרה יקרה, רצועה צבעונית יכולה להתאים לגיטרה פשוטה יותר. זה לא חובה, אבל זה יכול ליצור מראה אחיד ומרשים.
הכי חשוב? תבחרו משהו שאתם אוהבים.
אתם הולכים לבלות עם הרצועה הזאת לא מעט זמן.
היא שותפה שקטה למסע המוזיקלי שלכם.
שיהיה לכם נעים להסתכל עליה (וגם שהיא תהיה נוחה, כמובן. הנוחות קודמת ליופי, בטח כשהגב שלכם על הכף).
האמנות האפלה של חיבור הרצועה (כפתורים ומנעולי רצועה – ממה כדאי להיזהר?)
יש לכם רצועה מושלמת. נוחה, יפה, בדיוק הרוחב והאורך הנכונים.
עכשיו רק נשאר לחבר אותה לגיטרה.
נשמע טריוויאלי, נכון?
ובכן, לא תמיד.
רוב הגיטרות מגיעות עם שני “כפתורי רצועה” קטנים.
אחד בבסיס הגיטרה (ליד שקע הכבל) והשני איפשהו למעלה – על הקרן העליונה בגיטרות חשמליות, או על עקב הצוואר/הגוף בגיטרות אקוסטיות.
רוב הרצועות מגיעות עם חורים מחוררים בקצוות.
אתם פשוט דוחפים את החור על הכפתור, ו… זהו.
קל כמו להרכיב לגו, נכון?
ובכן, ברוב המקרים כן.
אבל לפעמים, במיוחד עם גיטרות כבדות או רצועות עם חורים רחבים מדי, החיבור הזה יכול להיות נקודת תורפה.
החור יכול להתרחב עם הזמן.
הרצועה יכולה להחליק מהכפתור ברגע הכי לא מתאים (למשל, כשאתם עושים קפיצה דרמטית שחשבתם שתיראה כמו של אנגוס יאנג, ויצאה כמו של צפרדע שדורכים עליה).
האם היא תישאר עלי? שאלה פילוסופית (ומאוד פרקטית)
כאן נכנסים לתמונה “מנעולי רצועה” (Strap Locks).
המצאה גאונית בפשטותה, שיכולה לחסוך לכם הרבה עוגמת נפש (ובזבזנות על תיקוני גיטרות).
מנעולי רצועה הם בעצם מערכת של שני חלקים: חלק אחד שמחליף את כפתורי הרצועה הסטנדרטיים בגיטרה, וחלק שני שמתחבר לקצוות הרצועה שלכם.
השניים ננעלים זה בזה בצורה מאובטחת, ולא ישחררו את הגיטרה אלא אם כן תלחצו על מנגנון השחרור (לרוב כפתור או מנוף קטן).
זה כמו לשים מנעול על הקשר בין הרצועה לגיטרה.
פתאום, אתם יכולים להסתובב, לקפוץ, לרוץ (אל תרוצו עם הגיטרה!), והגיטרה שלכם תישאר מחוברת אליכם כמו דבק מטורף.
יש סוגים שונים של מנעולי רצועה, חלקם דורשים התקנה קלה (החלפת כפתורי הרצועה הקיימים), אחרים הם פשוט “גומים” או אטמים שמתלבשים מעל החור של הרצועה אחרי שחיברתם אותה לכפתור הרגיל.
הסוג הראשון (החלפת הכפתורים) מאובטח יותר, אבל דורש קצת מאמץ בהתקנה (לפעמים בורג קצת שונה, לפעמים צריך קצת להתאים).
הסוג השני (גומיות) פשוט וזול, אבל פחות עמיד לאורך זמן ופחות מאובטח ממנעולים של ממש.
המלצה חמה: אם הגיטרה שלכם יקרה לכם, או אם אתם מתכננים לנגן בעמידה הרבה, או אם אתם פשוט פרנואידים (ולא בצדק!) לגבי נפילת הגיטרה, תשקיעו במנעולי רצועה טובים.
זה ביטוח זול יחסית שיכול לחסוך לכם אלפי שקלים על תיקונים (או החלפת גיטרה שבורה).
ואל תתקמצנו! מנעולי רצועה טובים עולים כמה עשרות שקלים, לא הון עתק. זה שווה את השקט הנפשי.
6+1 תקלות רצועה נפוצות (ואיך להימנע מבכי בציבור)
אפילו עם הרצועה הכי טובה בעולם, דברים יכולים להשתבש.
הנה כמה תקלות נפוצות שכדאי להכיר, כדי שתדעו לצחוק עליהן… אחרי שתתקנו אותן.
- תקלת ה”חור הגדול מדי”: קניתם רצועה מהממת, אבל החורים בקצוות שלה גדולים מדי או מתרחבים מהר מדי. התוצאה: הגיטרה מחליקה מהכפתור כאילו הוא מצופה בחמאה. פתרון: מנעולי רצועה (גומיות או ברזל) או החלפת הרצועה.
- תקלת ה”חור הקטן מדי”: ניסיתם לדחוף את הרצועה על הכפתור בכוח, אבל החור לא נכנס. ניסיתם עוד, ועוד, ופתאום… קרעתם את קצה הרצועה. פתרון: ודאו שהחור בגודל המתאים. אם לא, אל תנסו בכוח. אולי צריך להרחיב את החור קלות (עם סכין יפנית חדה, בזהירות!) או לוותר על הרצועה הזו.
- תקלת ה”בגדים החלקלקים”: אתם לובשים חולצה מבריקה או ז’קט חלקלק, והרצועה שלכם מניילון חלק. הגיטרה מחליקה במורד הכתף כמו מזחלת על קרח. פתרון: רצועת עור או כותנה שמספקת יותר אחיזה. או להחליף בגדים. מה שיותר קל לכם.
- תקלת ה”אורך הלא נכון”: כיוונתם את הרצועה בגובה שנראה קול במראה, אבל בפועל אתם לא מצליחים להגיע לכל הסריגים בלי לשבור את היד, או שהגיטרה דופקת לכם בברכיים בכל צעד. פתרון: כוונו מחדש את האורך! בלו כמה דקות על הכוונון. זה שווה את זה.
- תקלת ה”כפתור הרופף”: כפתור הרצועה על הגיטרה התרופף עם הזמן. הוא עומד ליפול ברגע שתישענו על הרצועה. פתרון: הדקו את הבורג של הכפתור (בזהירות, לא לשבור את העץ!). אם זה לא עוזר, אולי הבורג כבר לא “תופס” בעץ, ואז צריך לפנות לטכנאי גיטרות שיתקן את זה.
- תקלת ה”גיטרה נופלת בכל זאת (כי שכחתי מנעולי רצועה!)”: זו התקלה שכולם חוששים ממנה. הרצועה מחליקה, הגיטרה צונחת לרצפה, ולבכם (והגיטרה) נשברים לרסיסים. פתרון: השקיעו במנעולי רצועה!!! זה הסעיף החשוב ביותר.
- תקלת ה”אני מחובר לכבל ומסתובב כמו בלרינה”: הרצועה בסדר, אבל שכחתם שאתם מחוברים למגבר עם כבל. הסתובבתם קצת יותר מדי והגיטרה (או המגבר) נמשכו בחוזקה. פתרון: השתמשו ברצועה, השתמשו במנעולי רצועה, אבל אם אתם משתמשים בכבל – היזהרו עם הסיבובים! שקלו גיטרה אלחוטית אם אתם בלרינות מקצועיות.
זכרו: רוב התקלות ניתנות למניעה עם קצת תשומת לב ובחירה נכונה של ציוד.
השאלות הבוערות שלכם על רצועות גיטרה, נענו (כנראה…)
בטח יש לכם עוד כמה שאלות שמטרידות אתכם בלילה. בואו ננסה לענות על כמה מהן.
-
שאלה: אני רק מנגן בבית בישיבה, אני באמת צריך רצועה?
תשובה: האמת? לא חובה חובה אם אתם רק יושבים. אבל רצועה יכולה לעזור לכם למקם את הגיטרה בנוחות ולשחרר את הידיים. ואם אי פעם תחשבו לעמוד… אז בהחלט כן.
-
שאלה: כמה כסף אני צריך להוציא על רצועה טובה?
תשובה: זה משתנה. אפשר למצוא רצועות סבירות בכמה עשרות שקלים. רצועות עור איכותיות או מרופדות יכולות להגיע למאות שקלים. אל תשקיעו יותר ברצועה מאשר בגיטרה (אלא אם כן הגיטרה עלתה לכם 100 ש”ח והרצועה עולה 150, וזו עדיין רצועה ממש ממש נוחה).
-
שאלה: הרצועה החדשה שלי קצת קשה / נוקשה. מה לעשות?
תשובה: אם היא עור, היא תתרכך עם הזמן והשימוש. נגנו איתה הרבה, קפלו אותה, השתמשו בה. זה חלק מתהליך “השבירה” שלה. אם היא מניילון או חומר סינטטי אחר והיא פשוט לא נוחה, כנראה שהיא לא הרצועה בשבילכם. אין לה הרבה סיכוי להתרכך משמעותית.
-
שאלה: הרצועה שלי התחילה להחליק מהכפתורים. מה הבעיה?
תשובה: כנראה שהחורים בקצוות הרצועה התרחבו, או שהכפתורים על הגיטרה קטנים/חלקים מדי. זה הזמן לשדרג למנעולי רצועה (אפילו הגומיות הזולות יעזרו בהתחלה) או להחליף את הרצועה.
-
שאלה: איך אני מנקה רצועת עור?
תשובה: לא במכונת כביסה! השתמשו בחומר ניקוי לעור (כמו לנעליים או תיקים). מטלית לחה יכולה לעזור ללכלוך קל. אל תטבילו אותה במים.
-
שאלה: האם אני צריך רצועה מיוחדת לגיטרה אקוסטית לעומת חשמלית?
תשובה: לא בהכרח “מיוחדת”, אבל שימו לב לנקודות החיבור. גיטרות אקוסטיות רבות אין להן כפתור רצועה על עקב הצוואר, ואז תצטרכו להשתמש בקשר שמחבר את הרצועה לראש הגיטרה (מעל האום). ודאו שהרצועה מתאימה לסוג החיבורים שיש לכם בגיטרה.
-
שאלה: האם רצועות משפיעות על הסאונד של הגיטרה?
תשובה: לא. ממש לא. מי שאומר לכם שרצועה ספציפית משפרת את הסאונד של הגיטרה שלכם… ובכן, או שהוא מוכר לכם רצועה, או שהוא חי בעולם מקביל. רצועה משפיעה על הנוחות והיציבות, לא על התהודה או הצליל של הגיטרה עצמה.
טיפים להמשך הדרך: לא להתייאש (גם כשהגיטרה מתעקשת להחליק)
אז עכשיו אתם מומחים לרצועות גיטרה. או לפחות מבינים למה זה חשוב, וזה כבר התחלה מעולה.
המסע שלכם בעולם המוזיקה רק מתחיל.
יהיו רגעים מתסכלים.
יהיו אקורדים שלא תצליחו לעשות גם אחרי שעה.
יהיו שכנים שידפקו לכם על הדלת (במיוחד אם תבחרו להתאמן בשתיים בלילה).
אבל אל תתייאשו!
- התאמנו בהתמדה: קצת כל יום עדיף מהרבה פעם בשבוע. תרגול הופך דברים לקלים יותר, זכרו זאת.
- מצאו מורה או קורס: מישהו שיכול להראות לכם את הדרך הנכונה חוסך המון זמן ותסכול.
- תנו לעצמכם זמן: אף אחד לא נולד גיטריסט וירטואוז. זה לוקח זמן, סבלנות, והרבה טעויות (כולל כאלה שקשורות לבחירת הרצועה הראשונה).
- הקשיבו למוזיקה: השראה היא דלק. הקשיבו לגיטריסטים שאתם מעריצים, למדו מהם.
- אל תפחדו להשקיע (בחוכמה): ציוד טוב (כמו רצועה נוחה, או מנעולי רצועה) הופך את החוויה לנעימה יותר.
- תהנו מהדרך: מוזיקה אמורה להיות כיף! אל תלחצו יותר מדי. נגנו את השירים שאתם אוהבים. אל תפחדו לטעות. זה חלק מהלמידה.
ועכשיו כשיש לכם את הידע על רצועות, אתם יכולים להתפנות לדברים החשובים באמת: האם אתם רוצים גיטרה בצבע שמש או טבק? והאם המגבר שלכם הולך להרעיש מספיק בשביל לעצבן את השכנים?
השמים הם הגבול (או לפחות התקרה, אם אתם מנגנים בדירה).
אז הנה זה.
המדריך לרצועות גיטרה.
אני מקווה שהצלחתי לשפוך קצת אור על הנושא, לגרום לכם לחייך פה ושם, ולשכנע אתכם שרצועה היא יותר מסתם חתיכת בד.
היא השותפה השקטה של הגיטרה שלכם.
היא שומרת עליה (ועליכם) בטוחים.
והיא מאפשרת לכם להשתחרר ולנגן.
בחרו את הרצועה שלכם בחוכמה.
השקיעו קצת מחשבה בנוחות, בחומר, ברוחב, ובגובה.
אל תשכחו את מנעולי הרצועה (בבקשה, אל תשכחו!).
ועכשיו לכו לנגן!
צאו לעולם, או לפחות לסלון, ותנו למוזיקה להתנגן.
אתם כבר צעד אחד קדימה, עם גיטרה מאובטחת ויציבה יותר.
הכותב, ששמח לשתף אתכם בידע הבלתי נדלה שלו על רצועות (ולוואי עליו ידע כזה בכל תחום אחר בחיים), מאחל לכם המון בהצלחה.
ואל תשכחו להזמין אותי להופעה הראשונה שלכם.
אני אביא את אטמי האוזניים.
וליתר ביטחון, גם מנעולי רצועה רזרביים.
שיהיה המון בהצלחה!