רגע לפני שאנחנו צוללים פנימה למסע המופלא (או המעט מורט עצבים) אל עולם המוזיקה, בואו נודה על האמת.
הגעתם לכאן כי משהו בכם התעורר.
אולי שמעתם איזה סולו תופים שגרם לכם לרצות לשבור את כל הרהיטים בבית מקצב.
אולי ראיתם מישהו מנגן בגיטרה מסביב למדורה וחשבתם לעצמכם “היי, גם אני רוצה להיות זה שכולם מסתכלים עליו במקום על האש!”
ואולי סתם בא לכם קצת רעש בחייכם, אבל רעש איכותי.
כך או כך, אתם כאן.
ואנחנו הולכים לעבור מסע ביחד.
אל תדאגו.
זה הולך להיות פחות כואב ממה שנדמה.
או לפחות, יהיו אצבעות כואבות, אבל יהיו גם צחוקים.
ובואו נודה בזה, צחוק הוא משכך הכאבים הכי טוב שיש (אחרי אטמי אוזניים, כמובן, כשמדובר בתופים).
אז שבו נוח.
קחו אוויר.
בואו נתחיל להבין מה לעזאזל קורה בכל הרעש הזה.
שליטה ב- Double Stroke Roll: איך להשיג סאונד אחיד ומהיר (ולא להישמע כמו מכונת ירייה תקועה)
אה, הדאבל סטר וול. השם לבד נשמע כמו משהו מסובך, נכון? כאילו מדובר באיזה תרגיל מורכב מהמזרח הרחוק שרק נזירים טיבטים עם אצבעות סופר-מאומנות יכולים לבצע. אז זהו, שלא לגמרי. זה אכן תרגיל יסוד, אחד החשובים ביותר בעולם התופים, אבל הוא לא דורש קארמה מיוחדת או מדיטציה עמוקה (אלא אם כן מדיטציה עמוקה עוזרת לכם לא לזרוק את המקלות על הקיר מרוב תסכול, ואז לכו על זה). הוא פשוט דורש… ובכן… אימון. והמון סבלנות. סבלנות ברמה שסבתא שלכם שחיכתה בתור לדואר עשר שעות נראית לידה כמו תינוק עצבני שזה עתה גילה שהמוצץ נפל לו.
למה בכלל אכפת לנו מהדאבל סטר וול? כי הוא הבסיס לכל כך הרבה דברים מגניבים. רוב ה”סאונדים” שאתם שומעים בסולואי תופים מהירים, כשהמתופף נשמע כאילו יש לו 17 ידיים שפועלות בו זמנית, נובעים מווריאציות של דאבל סטר וול. זה קצת כמו ללמוד את לוח הכפל בבית ספר. זה משעמם בהתחלה, אבל בלעדיו אתם תקועים בלהבין כמה עולה מסטיק, ולא תוכלו לעולם לחשב מסים. ומי לא רוצה לחשב מסים? (אל תענו על זה).
רגע, מה זה בכלל הדאבל סטר וול הזה? בואו נפרק את המיתוס (ואת הקצב)
בצורתו הפשוטה ביותר, דאבל סטר וול זה לא יותר מאשר שתי מכות רצופות עם יד ימין, ואז שתי מכות רצופות עם יד שמאל. זה הכל. R R L L. ואז שוב. R R L L. ועוד פעם. R R L L. נשמע קל, נכון? אז זהו, שזה רק נשמע קל. הסיבה שזה קשה היא שהמטרה היא שכל מכה תשמע בדיוק כמו אחותה התאומה. שתי המכות של יד ימין צריכות להיות באותו עוצמה, באותו טיימינג, ובאותו סאונד. ואז שתי המכות של יד שמאל אותו דבר. ואז המעבר בין הידיים צריך להיות חלק. אם הצלחתם את זה בפעם הראשונה, אתם כנראה שקרנים או שנינג’ות מוזיקליות. רובנו נשמעים בהתחלה כמו עגלת סופר עם גלגל תקוע שמתנגשת בקיר לבנים.
הבנת הקונספט היא החלק הקל. הביצוע… כאן מתחיל הכיף (והבכי השקט לתוך הפדאל בס). המטרה היא לא לנגן R R L L כמו שמקלידים על מכונת כתיבה ישנה, אלא לגרום לזה להישמע כמו סאונד אחד ארוך, אחיד וחלק, גם כשהוא מהיר. כאילו הידיים שלכם הן מנוע V12 שמשמיע שריקה חלקה, לא טרקטור ישן שמנסה לטפס על גבעה.
למה להתאמן על הדאבל סטר וול? 3 סיבות מעולות (ואחת די מפגרת)
אז למה לשים את המאמץ הזה? למה לא פשוט להישאר עם מכות בודדות ולהישמע כמו תיבת מקצבים משנות ה-80? כי הדאבל סטר וול פותח עולם שלם של אפשרויות. הנה כמה סיבות שיגרמו לכם (אולי) לרצות לטחון את זה:
1. מהירות והמשכיות: כי מי לא רוצה להישמע מהיר?
עם מכות בודדות, המהירות שלכם מוגבלת פיזית בכמה מהר הידיים שלכם יכולות לזוז למעלה ולמטה. עם דאבל סטר וול, אתם מכפילים את המהירות שלכם על אותו מאמץ תנועה בסיסי של היד. זה מאפשר לכם ליצור מקצבים ופילז (מילויים) שהם הרבה יותר מהירים ומורכבים. תחשבו על זה כמו לשדרג מאופניים רגילות לאופני מרוץ. אתם עדיין מדוושים, אבל התוצאה שונה לגמרי.
2. מרקם וסאונד: הופכים רעש ליצירת אומנות (בערך)
דאבל סטר וול שולט מאפשר לכם ליצור מרקם סאונד שונה לחלוטין מסטרוקים בודדים. במקום סאונד מקוטע ו”מחוספס”, אתם מקבלים סאונד חלק, רציף, almost… creamy? כן, בואו נלך על creamy. זה נותן לעומק למוזיקה שלכם, ומאפשר לכם לבנות מתח ולשחרר אותו בפילז מהירים. זה ההבדל בין לזרוק חצץ על הרצפה לבין לשפוך דבש (רק שפחות דביק).
3. שליטה מטורפת במקלות: הופכים את הידיים לרובוטים מדויקים
אימון על דאבל סטר וול משפר פלאים את השליטה שלכם במקלות. אתם לומדים להרגיש את הריבאונד (הקפיצה) של המקל מהעור, להשתמש בזה לטובתכם, ולשלוט בעוצמה ובטיימינג של כל מכה. זה משפר את הדינמיקה שלכם (היכולת לנגן חזק וחלש), את הקואורדינציה, ובאופן כללי הופך אתכם למתופפים טובים יותר. זה כמו ללמוד לכתוב בכתב יד יפה במקום רק להדפיס בגדול.
והסיבה המפגרת? 4. כדי להרשים את החברים שלכם (או לפחות להרעיש להם על הראש)
בואו נודה בזה. חלק גדול מלנגן על תופים זה כיף להרעיש. ודאבל סטר וול מהיר נשמע… ובכן… מרשים. כשתצליחו להעיף דאבל סטר וול חלק ומהיר, חברים שלכם יסתכלו עליכם כאילו אתם קוסמים. או כאילו התחלתם לקחת סמים. כך או כך, קיבלתם תשומת לב. המטרה הושגה.
5 שלבים (או יותר, מי סופר?) בדרך למאסטרינג הדאבל סטר וול (או לפחות לאי-כישלון מוחלט)
אוקיי, הבנו למה זה חשוב. עכשיו בואו נבין איך לעשות את זה בלי לשבור משהו (או מישהו). זכרו, רומא לא נבנתה ביום, ודאבל סטר וול מושלם לא קורה תוך 5 דקות. סבלנות, חברים, סבלנות. או לפחות תעמידו פנים שיש לכם כזו.
שלב 1: האחיזה – לא לחנוק את התרנגולת!
אחת הטעויות הכי נפוצות היא להחזיק את המקל כמו שמחזיקים פטיש שמיועד לשבור קירות. רפויה! המילה היא רפויה! אתם לא צריכים כוח כדי להוציא סאונד מהתוף, אתם צריכים תנופה וריבאונד. חשבו על זה כמו על זריקת כדור טניס. אתם לא מחזיקים אותו באגרוף קמוץ, אתם זורקים אותו בתנועה חלקה. ככה גם המקל. החזיקו אותו בין האגודל והאצבע המורה (נקודת המשען נקראת “פאלקרום”, נשמע כמו מילה בספר מדע בדיוני, נכון? אל תדאגו, זה רק השם הרשמי לחלק שבו המקל מתנדנד), ושאר האצבעות נחות ברפוי על המקל או מקפלות מתחתיו (תלוי באחיזה – מאצ’ד או טרדישיונל, אבל עזבו את זה כרגע, העיקר שיהיה רפוי!).
טעות נפוצה: אחיזת מוות. כפות ידיים לבנות מרוב לחץ. הידיים נתפסות אחרי דקה. נשמע מוכר? שחררו! נשמו! תנו למקל לנשום גם הוא! (אל תדברו למקל, זה כבר שלב מתקדם של הטירוף). נסו לנענע את המקל באחיזה רפויה. אם הוא לא נע בקלות, אתם לוחצים מדי.
שלב 2: הריבאונד – הפיזיקה בצד שלכם (פעם אחת בחיים)
זה הסוד הגדול של הדאבל סטר וול. המכה הראשונה שלכם (ה”מאסטר סטרוק”) צריכה להיות חזקה מספיק כדי לגרום למקל לקפץ מהעור בחזרה למעלה. המכה השנייה (ה”טרוד סטר ווק”, או “גואט-האן” ביפנית עתיקה, סתם לא) היא למעשה רק דחיפה קטנה שנותנים למקל בזמן שהוא עולה מהקפיצה. אתם לא מורידים את המקל שוב בכוח מהמקום הכי גבוה, אתם פשוט “מלטפים” אותו למטה שוב כשהוא מגיע לגובה הנכון. תחשבו על זה כמו קפיצה על טרמפולינה. אתם קופצים פעם אחת (המאסטר סטרוק), והקפיצה הבאה (הטרוד סטר ווק) מגיעה כשהטרמפולינה מחזירה אתכם למעלה, אתם פשוט מוסיפים קצת כוח לתנועה הטבעית. מי שהיה גרוע בפיזיקה בבית ספר – זו ההזדמנות שלכם לנקמה מתוקה!
תרגיל מומלץ: נגנו מכה אחת חזקה על הפד (משטח תרגול, אל תתחילו על הסנר המלוטש שלכם!) ותנו למקל לקפץ באופן חופשי כמה שיותר פעמים. שימו לב כמה גבוה הוא קופץ, כמה מהר הוא קופץ. עכשיו נסו לתפוס אותו בעליה שלו ולתת לו דחיפה קטנה נוספת כדי לייצר מכה שנייה. זה דורש תזמון ורגישות. בהתחלה זה ירגיש מביך כמו ריקוד זוגות עם מישהו שאין לו קואורדינציה, אבל עם הזמן זה ישתפר.
שלב 3: איטיות היא המהירות החדשה (וכנראה גם היחידה שלכם בהתחלה)
אני יודע, אני יודע. בא לכם לנגן כמו ניל פירט מהרגע הראשון. אבל זה פשוט לא יקרה. דאבל סטר וול לומדים לאט. עם מטרונום. איטי. כל כך איטי שלפעמים נדמה שהזמן עצר מלכת. למה? כדי שהשרירים והמוח שלכם ילמדו את התנועה הנכונה, את השליטה בריבאונד, ואת האחיזה הרפויה. אם תנסו לרוץ מהר מדי, אתם רק תתרגלו טעויות, תתפסו, ותשמעו כמו מישהו שמנסה להוציא חתול תקוע מתוך מכונת כביסה.
איך עושים את זה? התחילו בטמפו (קצב) איטי מאוד, נגיד 60-80 פעימות בדקה. שימו את המטרונום. נגנו רק R R L L. הקפידו ששתי המכות של R יהיו אחידות בסאונד ובעוצמה, וששתי המכות של L יהיו גם הן אחידות. ואז שהמעבר מ-R ל-L יהיה חלק. זה יישמע רע בהתחלה. זה בסדר. המטרה היא להרגיש את התנועה הנכונה. כשהצליח לכם להישמע יחסית אחיד בטמפו מסוים, עלו רק ב-5 פעימות בדקה. כן, כן, רק 5. זה איטי ומבאס, אבל זה עובד. זו ריצת מרתון, לא ספרינט. ואל תדאגו, בנקודת הסיום מחכה לכם מדליה בצורת דאבל סטר וול מושלם (או לפחות סביר פלוס).
טעות נפוצה: לקפוץ בטמפו 20 פעימות בכל פעם. אל תעשו את זה. פשוט אל. זה כמו לנסות לרוץ מרתון בלי להתאמן בכלל. כואב ולא יעיל.
שלב 4: יד ימין ויד שמאל: לא כולן נולדו שוות (אבל כולן יכולות להשתפר)
לרוב האנשים יש יד דומיננטית אחת (בדרך כלל ימין). היד הדומיננטית שלכם כנראה תסתדר עם הדאבל סטר וול מהר יותר מהיד השנייה. זה נורמלי לחלוטין. אבל המטרה היא ששתי הידיים ישמעו אותו דבר בדיוק באותו טמפו. אחרת, הדאבל סטר וול שלכם יישמע עקום, כאילו צד אחד של המכונית נוסע מהר יותר מהצד השני.
איך מתקנים את זה? תרגלו כל יד בנפרד. קחו את המטרונום ונגנו רק דאבל סטר וול עם יד ימין (R R R R R…). הקשיבו טוב טוב לסאונד. האם הוא אחיד? האם שתי המכות נשמעות זהות? עכשיו עשו אותו דבר עם יד שמאל (L L L L L…). בדרך כלל יד שמאל (אם אתם ימנים) תרגיש מסורבלת יותר, איטית יותר, והסאונד יהיה פחות אחיד. תנו ליד החלשה יותר יותר זמן אימון. תרגלו אותה בטמפו נמוך יותר אם צריך. העיקר שהיא תתחיל להשתוות לאחותה הגדולה והחזקה יותר. זה כמו להאמן את שחקן הגיבוי החלש בקבוצת כדורסל. הוא אולי לא יגיע לרמה של הכוכב, אבל הוא יהיה מספיק טוב בשביל שכל הקבוצה תתפקד כמו שצריך.
שלב 5: אחידות הסאונד – כשהתאומים זהים באמת (טוב, כמעט)
זה החלק שבו הדברים מתחילים להישמע כמו מוזיקה אמיתית ולא כמו קוצר נשימה תופני. המטרה היא שכל ארבע המכות ברצף (R R L L) יישמעו כאילו יצאו מאותו מקור. אותו עוצמה, אותו גובה (אם כי על תוף זה פחות רלוונטי), אותו טיימינג מושלם. זה דורש המון הקשבה עצמית. הקליטו את עצמכם. כן, זה מביך כמו להקליט הודעה קולית שאתם שונאים את הסאונד של הקול שלכם, אבל זה קריטי. רק כשתשמעו את עצמכם מבחוץ תוכלו באמת לזהות איפה ה-R השנייה חלשה מדי, או ה-L הראשונה מגיעה מאוחר מדי.
טיפים לאחידות:
- הקשיבו לקפיצה: ודאו שהמכה השנייה מגיעה בזמן הנכון, כשהמקל מגיע לשיא הקפיצה שלו, ושהיא לא נשמעת “קבורה” או חלשה מדי.
- השוואת ידיים: נגנו R R L L. האם ה-R R נשמעות כמו ה-L L? אם לא, חזרו לתרגל כל יד בנפרד.
- התמקדות בעוצמה: נסו לנגן את הדאבל סטר וול בעוצמות שונות – חלש מאוד (פניסימו, אם בא לכם לזרוק מונחים איטלקיים) וחזק (פורטה). קשה יותר לשמור על אחידות כשמנגנים חלש או חזק במיוחד. תרגול זה משפר את השליטה הכללית.
- אל תתפשרו: אם זה לא נשמע אחיד, אל תמשיכו להגביר מהירות. חזרו לטמפו איטי יותר וודאו שהיסודות נכונים. זה כמו לבנות בית על חול טובעני. לא יעזור לכם לקוות שהוא לא יתמוטט אם הבסיס חלש.
טיפים להמשך הדרך: כי החיים הם לא רק דאבל סטר וול (יש גם פילז ורולים אחרים)
הגעתם עד לכאן? כל הכבוד! אתם כנראה רציניים לגבי זה, או לפחות מספיק סקרנים כדי לקרוא מדריך מטופש כזה עד הסוף. בכל מקרה, הנה כמה דברים שיעזרו לכם להישאר על המסלול ולא להתייאש, כי להתייאש זה קל, ולהצליח זה… נו, קשה, אבל כיף!
אל תפחדו להישמע רע (בהתחלה, וגם אחר כך קצת)
כולם נשמעים רע בהתחלה. ורבים ממשיכים להישמע רע בדרך. וזה בסדר. זו חלק מהלמידה. כמו תינוק שלומד ללכת ונופל 17 אלף פעמים. האם הוא מוותר? לא! הוא קם, בוכה קצת, ואז מנסה שוב. תהיו כמו התינוק הזה. נפלתם? נשמע נורא? צחקו על זה. ספרו בדיחה על עצמכם למקלות (שוב, שלב מתקדם של טירוף). אבל אל תפסיקו לנסות. כל “סאונד רע” הוא צעד קטן בדרך לסאונד “פחות רע”, ובסוף לסאונד סביר, ואז סביר פלוס, ואז… מי יודע? אולי אפילו טוב!
מצאו את קהילת הטירוף שלכם (aka מוזיקאים אחרים)
להתאמן לבד זה חשוב, אבל להתאמן עם אחרים זה אפילו יותר. מצאו מתופפים אחרים. צפו בסרטונים של מורים לתופים (יש מורים מעולים וגם מצחיקים ביוטיוב). תשאלו שאלות (גם אם הן נשמעות לכם מטופשות). התחברו לאנשים שבאותה סירה (סירת התופים המקרטעת הזו). זה עוזר מוטיבציה, נותן פרספקטיבה, ולפעמים פשוט כיף שיש עם מי לצחוק על כמה שהדאבל סטר וול שלכם עדיין נשמע כמו גרזן חשמלי.
אל תשכחו לשחק (זה לא בית ספר, אלא אם כן אתם לומדים בבית ספר למוזיקה, ואז זה קצת בית ספר)
אחרי שתרגלתם את הדאבל סטר וול שלכם עד שהאוזניים שלכם דיממו, קחו רגע לנוח ולשחק. נסו לשלב אותו בפילז פשוטים. נסו לנגן אותו על תופים שונים בקיט. נסו לעשות איתו קצב. תשחקו! תופים הם כיף! אל תהפכו את זה למטלה משעממת. שילוב הדאבל סטר וול במוזיקה אמיתית (או לפחות בחיקויים מוזיקליים) יתן לכם מוטיבציה נוספת לתרגל את היסודות.
רעיונות מה לעשות עם הידע החדש (חוץ מלהרעיש)
- לכתוב ג’ינגל לדג מלוח שמתחיל עם דאבל סטר וול מהיר.
- לנגן סולו תופים לחתול שלכם (הוא בטח יעריך את זה, או יברח).
- להצטרף ללהקת קאברים של שירים עם הרבה דאבל סטר וול (כל דבר מרוק כבד ועד פופ מסויים).
- להקליט את עצמכם מנגנים ולשלוח להורים כדי להראות להם שאתם לא מבזבזים את החיים שלכם (הם אולי לא יבינו, אבל הם יתרשמו מהרעש).
- לנסות לנגן את זה על שולחן הישיבות בעבודה כשכולם מסתכלים (על אחריותכם בלבד).
שאלות ותשובות נפוצות (שאתם כנראה מתביישים לשאול, אבל זה בסדר, כולנו היינו שם)
1. המכה השנייה שלי תמיד חלשה מדי או לא מגיעה בזמן. מה עושים?
זה קלאסי! אתם כנראה לא נותנים מספיק דגש למכה הראשונה (המאסטר סטרוק) כדי שתייצר ריבאונד חזק, או שאתם לא תופסים את המקל בזמן הנכון כשהוא קופץ. חזרו לשלב 2 (הריבאונד) ותרגלו רק מכה אחת עם קפיצה חופשית. אחר כך נסו לתת את הדחיפה העדינה בדיוק כשהמקל מתחיל לרדת מהקפיצה הגבוהה ביותר שלו. ודאו שהאחיזה רפויה לגמרי.
2. הידיים שלי נתפסות וכואבות אחרי דקה. זה נורמלי?
קצת כאב שרירים בהתחלה זה נורמלי, כמו אחרי כל אימון גופני חדש. אבל אם הן נתפסות וכואבות מהר מדי, רוב הסיכויים שאתם לוחצים יותר מדי על המקלות. חזרו לשלב 1 (האחיזה) וודאו שהידיים והאצבעות שלכם רפויות. אם זה ממשיך, עשו הפסקה ארוכה יותר, מתיחות לידיים, וודאו שאתם לא מחזיקים מתח מיותר בשום חלק של הגוף (כתפיים, גב וכו’). תופים זה תנועה, לא מאבק כוחות.
3. יד אחת שלי הרבה יותר מהירה או חזקה מהשנייה. איך מיישרים קו?
גם זה סופר נפוץ. חזרו לשלב 4 (השוואת ידיים) והתמקדו בתרגול היד החלשה יותר בנפרד. תנו לה יותר זמן אימון. אם אתם מתרגלים 10 דקות, תנו 7 דקות ליד החלשה ו-3 ליד החזקה. השתמשו במטרונום בטמפו איטי במיוחד רק בשביל היד החלשה. זה ייקח זמן, אבל בסוף הן יתאזנו (או לפחות יתקרבו מאוד).
4. הדאבל סטר וול שלי נשמע “קופצני” ולא חלק. מה הסיבה?
זה קורה כשהמכה השנייה לא מגיעה בדיוק ברגע הנכון של הריבאונד, או שהיא לא באותה עוצמה של הראשונה, או שאתם לא משתמשים בריבאונד בכלל ואתם פשוט דוחפים את המקל בכוח פעמיים. חזרו לשלב 2 (הריבאונד) ו-5 (אחידות סאונד). הקשיבו היטב. האם שתי המכות של כל יד נשמעות כמו אחת? האם הן נשמעות “מחוברות”? אם לא, אתם כנראה מפספסים את הריבאונד או שהעוצמות לא אחידות. הקלטה עצמית יכולה לעזור מאוד כאן.
5. כמה זמן לוקח לשלוט בדאבל סטר וול?
זו השאלה של מיליון הדולר (שאין לי). אין תשובה אחת. זה תלוי בכמה אתם מתאמנים, כמה יעיל האימון שלכם, וכמה מהר אתם קולטים. יש אנשים שיראו שיפור תוך כמה שבועות של אימון יומי קבוע. לאחרים ייקח חודשים או אפילו שנים להגיע לרמה שהם מרוצים ממנה. העיקר הוא ההתמדה. אל תתמקדו ב”מתי אצליח?”, אלא ב”האם אני משתפר קצת בכל פעם?”. ההתקדמות היא הניצחון, לא רק ההגעה ליעד הסופי (שכל הזמן זז, אגב).
6. האם אני חייב פד תרגול? או שאפשר להתאמן על כל דבר?
אפשר להתאמן על דברים שונים (כרית, ספר עבה, חבר ישן שלא אכפת לו), אבל פד תרגול הוא אידיאלי כי הוא מדמה את הריבאונד של תוף סנר בצורה טובה. לתרגל על כרית זה טוב לרגיעה ודינמיקה, אבל לא ממש עוזר ללמוד להשתמש בריבאונד. אז כן, מומלץ מאוד פד תרגול. זה השקעה קטנה יחסית עם תמורה גדולה.
7. יש תרגילים ספציפיים שמומלצים לדאבל סטר וול?
בהחלט! חפשו תרגילים כמו “Puellars” (תרגיל קלאסי שמתחיל איטי ועולה מהר), או תרגילים שמתמקדים ב-R R בלבד, L L בלבד, או מעברים בין ידיים בטמפו שונה. יש אינסוף תרגילים בספרים כמו “Stick Control” או ביוטיוב. העיקר הוא לתרגל את התנועה הבסיסית של R R L L בצורה איטית, מבוקרת, ועם מטרונום. אל תתפתו לנסות תרגילים מסובכים לפני שהבסיס חזק.
סיכום: זה קשה, זה מצחיק, ואתם לגמרי יכולים לעשות את זה (אולי)
אז הנה זה. המדריך לדאבל סטר וול. זה לא פשוט. זה דורש עבודה. זה דורש המון תרגול איטי ומעצבן. יהיו רגעים שתרצו לזרוק את המקלות לפח (או על השכן המעצבן). אבל כשזה מתחיל לעבוד, כשהדאבל סטר וול שלכם מתחיל להישמע חלק ואחיד ומהיר, זו תחושה מדהימה. זה כאילו פתחתם דלת לעולם חדש של אפשרויות תופניות.
זכרו: סבלנות, רגיעה באחיזה, שימוש בריבאונד, התחלה איטית עם מטרונום, והמון תרגול של כל יד בנפרד ושל אחידות הסאונד. אה, וחוש הומור. חשוב מאוד חוש הומור. כי אם לא תצחקו על הטעויות שלכם, אתם פשוט תבכו.
אתם מסוגלים לזה. באמת. אם אני הצלחתי להסביר את זה בצורה שמובנת (ואפילו קצת משעשעת, אני מקווה), אתם בטוח יכולים לתרגל את זה. רק אל תצפו לניסים בן לילה. צפו להתקדמות איטית ויציבה. ואל תשכחו לחגוג כל ניצחון קטן (למשל, כשהצלחתם לנגן שתי מכות רצופות עם יד שמאל שנשמעו זהה!).
עכשיו לכו. צאו לעולם. שבו מול הפד (או התופים, אם אתם אמיצים). והתחילו לתרגל את ה-R R L L הזה. לאט. מדויק. ואולי עם חיוך קטן.
בהצלחה רבה!
ואל תשכחו להזמין אותי להופעה הראשונה שלכם (אני אביא אטמי אוזניים, ליתר ביטחון. אני סומך עליכם, אבל למה להסתכן?).