המדריך המוזיקלי האולטימטיבי (והלא רציני בעליל) לרידמנטים: למה זה חשוב בטירוף ואיך לתרגל בלי לאבד את שפיותכם!
רגע, רגע. לפני שאתם בורחים בבהלה למרבה הצרות, בואו נעצור שנייה.
שמעתם פעם את המילה “רידמנטים” (Rudiments)?
כנראה שכן, אם אתם מתופפים.
או אם יש לכם חבר מתופף שאוהב לזרוק מילים מוזרות לאוויר.
זה נשמע קצת כמו שם של מחלת עור נדירה, נכון?
או אולי שם של להקת דת’ מטאל מפינלנד.
אבל האמת הרבה פחות דרמטית.
וגם הרבה יותר שימושית (במיוחד אם אתם רוצים לנגן במקום רק לדבר על לנגן).
רידמנטים הם אבני הבניין של עולם התיפוף.
הבסיס.
האלף-בית של מקלות התיפוף.
הם נשמעים נורא.
לפעמים מרגישים נורא.
ולגמרי גורמים לידיים לרעוד כאילו שתיתם יותר מדי קפה לפני האודישן.
אז למה ללמוד אותם בכלל?
מה, אין מספיק דברים מסובכים בחיים?
כמו להרכיב רהיטי איקאה בלי לבכות?
או להבין מה הפוליטיקאים רוצים הפעם?
התשובה פשוטה:
כי הם הופכים אתכם ממישהו שמנסה להלום בתוף למישהו שמנגן על תופים.
הם נותנים לכם שליטה.
דיוק.
מהירות (כשצריך).
והכי חשוב?
הם פותחים לכם עולם שלם של אפשרויות על התופים.
פתאום פיל שפעם נשמע כמו מפולת סלעים בקניון, יהפוך להיות סולו קצר ומרשים.
קצב שהיה נשמע כמו מכונת כביסה על סחיטה, יהפוך לגרוב הדוק ומדויק.
אני זוכר את הפעם הראשונה ששמעתי על רידמנטים.
חשבתי שזה מיועד רק למתופפי ג’אז שיודעים לספור עד 17 במקביל לדיבור בטלפון.
טעיתי.
טעות מרה.
התחלתי לתרגל קצת.
והידיים שלי כאבו כמו אחרי שבוע קטיף במטע מנגו.
הסאונד היה מזעזע.
אבל אז… לאט לאט…
משהו התחיל להשתנות.
הידיים התחילו להבין אחת את השנייה.
הסאונד התחיל להיות אחיד יותר.
פתאום הצלחתי לנגן דברים שפעם נראו כמו מדע בדיוני.
ועל זה בדיוק נדבר במדריך המטורף הזה.
אנחנו הולכים לצלול לעולם הרידמנטים בלי מסכות אב”כ ובלי מפות מסתורין.
נבין מה הם.
למה אתם פשוט חייבים אותם.
ואיך לתרגל אותם בצורה שתגרום לכם להתקדם ולא לרצות לשרוף את מקלות התיפוף (וגם את התופים).
מוכנים למסע?
יאללה, בואו נתחיל!
מה זה בכלל הדבר הזה שנקרא “רידמנט”? (ולמה זה לא שם של קרם פנים חדש)
בואו נתחיל מהבסיס.
רידמנט, במילים פשוטות, הוא תבנית תיפוף בסיסית.
סוג של “משפט קצר” או “מילה” בשפה של התופים.
זה יכול להיות מכה אחת ביד ימין, מכה אחת ביד שמאל (Single Stroke Roll).
או אולי שתי מכות בימין, שתי מכות בשמאל (Double Stroke Roll).
ויש גם את החבר המפורסם:
ימין-שמאל-ימין-ימין, שמאל-ימין-שמאל-שמאל.
נשמע מסובך?
קוראים לזה “פאראדידל” (Paradiddle), והוא אחד החשובים והכיפיים (כן, אמרתי את זה).
דמיינו לרגע שאתם לומדים שפה חדשה.
אתם לא מתחילים ישר לכתוב רומנים מורכבים, נכון?
אתם מתחילים עם אותיות.
אחר כך מילים בסיסיות.
אחר כך משפטים פשוטים.
רידמנטים זה בדיוק זה.
הם האותיות והמילים הבסיסיות של התיפוף.
הם מלמדים את הידיים שלכם לעבוד יחד.
לשלוט בעוצמה.
במהירות.
ובתזמון.
יש רשימה “רשמית” של 40 רידמנטים שנקבעו על ידי ארגון שנקרא PAS (Percussive Arts Society).
אל תיבהלו!
אתם לא צריכים לדעת את כולם מחר בבוקר.
אף אחד לא בודק אתכם במבחן פתע בפינה.
אפילו לדעת ולשלוט בכמה רידמנטים בסיסיים יכול לשנות לכם את כל עולם התיפוף.
זה כמו לגלות שיש לכם כנפיים נסתרות על הכתפיים.
פתאום אתם יכולים לעוף.
או לפחות לנגן פיל שפעם היה בלתי אפשרי.
3 רידמנטים שאתם פשוט חייבים להכיר עכשיו (ואחד שמצלצל כמו שם של סרט אימה)
בואו נכיר כמה מהחברים הכי טובים שלכם (עוד לא הכי טובים, אבל תהיו סבלניים):
- Single Stroke Roll: ימין-שמאל-ימין-שמאל… הכי בסיסי, הכי חשוב. כמו לנשום. רק עם מקלות. והרבה יותר רעש. זה הבסיס לכל מהירות וזרימה. תחשבו על זה כמו ללכת, רק עם הידיים ועל משטח כלשהו.
- Double Stroke Roll: ימין-ימין-שמאל-שמאל… או בקיצור: R R L L. זה המפתח לרולים מהירים וחלקים. זה כמו לקפוץ על רגל אחת פעמיים ואז על השנייה פעמיים. בהתחלה זה מרגיש מוזר וקופצני. אחר כך זה הופך להיות חלק וזורם כמו נחל אלפיני. הרידמנט הזה דורש שליטה מטורפת בריבאונד של המקל. אל תנסו “להכריח” את המכה השנייה. תנו למקל לקפוץ. זה כמו לאלף ארנב במקום לגרור אותו.
- Paradiddle: ימין-שמאל-ימין-ימין, שמאל-ימין-שמאל-שמאל. זה כבר סיפור אחר. הוא מערבב בין Single Stroke ל-Double Stroke. נשמע מסובך? הוא קצת. בהתחלה הוא מרגיש כמו שמישהו קשר לכם את הידיים אחת לשנייה בטעות. אבל ברגע שאתם קולטים אותו, הוא פשוט מדהים. הוא הבסיס לכל כך הרבה פיגרות ורעיונות ריתמיים. הוא כמו שף שלומד לערבב טעמים שונים כדי ליצור מנה חדשה ומפתיעה. וכן, הוא מצחיק להגיד. פא-רה-דידל. תנסו. זה משפר את מצב הרוח.
יש עוד המון רידמנטים. פלאמים (Flams – כמו יתוש שמתיישב על ידכם ואז אתם מוחאים כפיים נגדו, רק על תוף), דרגים (Drags – נשמע כואב, ובהתחלה זה קצת), וכל מיני יצורים נוספים.
אל תתמקדו בשמות.
תתמקדו בתנועה.
ובסאונד.
ובאיך זה מרגיש בידיים.
למה הם חשובים כל כך שאתם פשוט לא יכולים לוותר עליהם? (רמז: זה לא קשור למראה חיצוני מרשים)
אוקיי, אז הבנו מה הם.
תבניות בסיסיות.
כמו לגו של תופים.
אבל למה להתעקש עליהם?
הנה הסיבות (ובלי קשר, כן, הם גורמים לידיים שלכם להיראות שריריות יותר, בונוס!):
- בניית שרירים וסיבולת: תרגול רידמנטים זה כמו חדר כושר לידיים. זה בונה את השרירים הקטנים והחשובים בשורש כף היד ובאצבעות. זה מגדיל את הסיבולת, ככה שלא תתנשפו כמו קטר אחרי דקה של נגינה מהירה. בהתחלה זה כואב. כמו כל אימון טוב. אבל התוצאות שוות את זה.
- שליטה ודיוק: רידמנטים מכריחים אתכם להיות מדויקים. לנגן את כל המכות באותה עוצמה (Dynamics). באותו קצב. באותו מקום על המשטח (אם אתם על פאד). זה כמו קליעה למטרה. בהתחלה אתם פוגעים בלוח. אחר כך במטרה. אחר כך במרכז המטרה הקטנה.
- תיאום בין הידיים (קואורדינציה): רידמנטים רבים מערבים שילובים שונים של ימין ושמאל. זה גורם לידיים שלכם לדבר אחת עם השנייה. להבין מה השנייה עושה. בהתחלה הן מתנגשות. אחר כך הן מתחילות לרקוד ביחד. זה קסם אמיתי.
- מהירות (כשבא לכם): אם אתם רוצים לנגן מהר (ובהנחה שאתם רוצים לנגן מהר בצורה נקייה ולא כמו עכבר עצבני על גג פח), אתם חייבים רידמנטים. הם הופכים את המעבר בין מכות ליעיל יותר. פחות אנרגיה מתבזבזת. יותר מהירות.
- אוצר בלום של רעיונות מוזיקליים: רידמנטים הם לא רק תרגילים יבשים. הם יכולים להפוך לגרובים. לפיגרות. לסולואים. ככל שאתם שולטים ביותר רידמנטים, ככה יש לכם יותר “מילים” או “משפטים” שאתם יכולים להשתמש בהם על התופים. זה כמו שהיה לכם אוצר מילים קטן, ופתאום אתם יכולים לנהל שיחות מורכבות ומעניינות.
תחשבו על זה ככה:
אתם יכולים ללמוד לנהוג על אוטו בלי לדעת מה זה מנוע, גיר או בלמים.
אבל אם תדעו את הדברים הבסיסיים האלה?
תוכלו לתקן דברים קטנים.
להבין מה הבעיה כשהאוטו עושה רעשים מוזרים.
ולהיות נהגים טובים ובטוחים יותר.
רידמנטים הם ה”מנוע”, ה”גיר” וה”בלמים” של התיפוף.
הם לא תמיד סקסיים.
אבל בלעדיהם, האוטו (כלומר, התיפוף שלכם) פשוט לא יסע רחוק.
איך לתרגל רידמנטים בלי לאבד את שפיותכם (5 טריקים פסיכולוגיים ואחד מוזיקלי)
אוקיי, השתכנעתם. או לפחות קיבלתם את הרעיון שזה כנראה חשוב.
עכשיו השאלה הגדולה: איך מתרגלים את הדבר הזה?
ובלי לזרוק את המטרונום מהחלון?
הנה כמה טיפים בדוקים (ועם ניסיון אישי כואב ומצחיק):
הטיפ מספר 1: תתחילו לאט. לאט מאוד. כמו חילזון על דיאטה.
הטעות הכי נפוצה היא לנסות לנגן מהר מדי. מיד.
זה מפתה.
אתם רואים סרטון של מישהו מנגן רידמנט במהירות האור.
ואתם אומרים לעצמכם: “גם אני יכול!”
לא. לפחות לא בהתחלה.
כשאתם מתחילים לתרגל רידמנט חדש, או אפילו רידמנט מוכר במהירות גבוהה יותר ממה שאתם רגילים,
תתחילו בקצב סופר איטי.
כזה שבו אתם יכולים לחשוב על כל מכה.
לשמוע אותה.
להרגיש אותה.
לראות אם הידיים שלכם באותה רמה.
לשמוע אם הסאונד אחיד.
המטרונום הוא החבר הכי טוב (והכי מעצבן) שלכם פה.
תתחילו ב-BPM נמוך (Beats Per Minute). 40? 50? לא משנה כמה זה מרגיש איטי.
המטרה היא דיוק.
לא מהירות.
מהירות תבוא אחר כך. לבד. כשתהיו מוכנים.
זה כמו לבנות בית. אתם לא מתחילים עם הגג, נכון? מתחילים עם יסודות חזקים. בקצב איטי וקבוע.
הטיפ מספר 2: איכות לפני כמות (אף אחד לא ספר כמה רידמנטים עשיתם בפועל, רק איך זה נשמע).
עדיף לתרגל רידמנט אחד במשך 10 דקות בצורה מרוכזת ומדויקת,
מאשר “לרוץ” על 10 רידמנטים במשך דקה כל אחד, בצורה מרושלת.
תרגול מרושל מביא לתוצאות מרושלות.
תרגול ממוקד מביא לתוצאות מדויקות.
תקשיבו לעצמכם.
תקליטו את עצמכם (אני יודע, זה כואב). אבל זה מלמד המון.
תבדקו אם המכות נשמעות אותו דבר.
אם המרווחים שווים.
אם יד אחת לא “בורחת” או “מתעצלת”.
זה כמו ללמוד לצייר. אתם לא מצפים לצייר ישר את המונה ליזה.
אתם מתחילים בקוים ישרים. ואז עיגולים.
ומוודאים שהם נראים כמו שצריך לפני שאתם עוברים לדברים מסובכים יותר.
הטיפ מספר 3: יד חלשה? אין דבר כזה! (יש רק יד שצריכה יותר תשומת לב).
לכולנו יש יד דומיננטית. זו שאנחנו כותבים איתה, או אוכלים איתה, או זורקים כדור.
ובדרך כלל, זו גם היד שמתחילה רידמנטים ושולטת טוב יותר.
היד השנייה… היא פשוט קצת יותר ביישנית.
אל תזניחו אותה!
חלק מהרידמנטים מתחילים גם ביד שמאל (אם אתם ימנים). תרגלו אותם.
שימו לב במיוחד למכות שהיא מפיקה.
אם היא מפיקה מכות חלשות או לא אחידות, תתרכזו בה.
תתרגלו רידמנטים רק עם היד החלשה (כן, זה מרגיש מוזר).
המטרה היא ששתי הידיים יהיו שוות.
כמו שני אחים תאומים מוכשרים.
זה לוקח זמן ומאמץ, אבל זה קריטי לשליטה אמיתית.
אף אחד לא רוצה להישמע כמו מתופף עם “יד אחת” (אלא אם כן זה ממש קונספט).
הטיפ מספר 4: הפכו את זה למוזיקלי (תכלס, אתם לא מתופפים כדי לנגן על פאד כל החיים).
אחרי שלמדתם רידמנט על הפאד (או על כרית בספה, אם זה מה שיש לכם),
תנסו ליישם אותו על התופים.
איך פאראדידל נשמע כשמעבירים אותו בין הסנר לטום?
איך Single Stroke Roll נשמע כפיל מטורף על כל הטומים?
איך Double Stroke Roll נשמע על המצילה?
זה השלב שבו ה”תרגילים היבשים” הופכים להיות מוזיקה אמיתית.
זה השלב הכי כיפי.
השלב שבו אתם מבינים למה השקעתם את כל הזמן הזה.
זה כמו ללמוד מילים חדשות בשפה.
ואז להשתמש בהן כדי לספר סיפור מצחיק.
הטיפ מספר 5: סבלנות, סבלנות, סבלנות (תזכרו, גם רומא לא נבנתה ביום, וגם הרידמנט המושלם לא).
זה לא קורה בן לילה.
זה לוקח זמן.
וזה מתסכל לפעמים.
יהיו ימים שבהם תרגישו שאתם הולכים אחורה.
ששום דבר לא עובד.
שזה נשמע נורא.
זה בסדר.
זה קורה לכולם.
הסוד הוא פשוט להמשיך.
קצת כל יום.
אפילו 5 דקות של תרגול ממוקד עדיפות על שום דבר.
תזכרו למה התחלתם.
תזכרו איפה הייתם לפני שהתחלתם לתרגל רידמנטים בכלל.
ותחשבו איפה תהיו בעוד חודש, שנה, אם תתמידו.
ההתקדמות היא אטית לפעמים.
אבל היא מצטברת.
ויום אחד אתם תופסים את עצמכם מנגנים משהו שפעם נראה לכם בלתי אפשרי.
וזה שווה את כל הסבלנות שבעולם.
טעויות נפוצות (שגם אני עשיתי, אל תדאגו, אתם לא לבד בטירוף הזה) ואיך לצחוק עליהן (ואז לתקן)
כולם עושים טעויות.
במיוחד כשמתחילים משהו חדש.
הנה כמה טעויות קלאסיות בתרגול רידמנטים (שאני מודה שחטאתי בהן בענק):
- לטחון רידמנט אחד עד מוות: נכון, Single Stroke חשוב. אבל הוא לא היחיד בעולם. אם תתרגלו רק אותו, תהיו טובים בו, אבל תזניחו דברים אחרים חשובים לא פחות. זה כמו לאכול רק פחמימות כל היום. לא בריא. תגוונות. תעברו בין רידמנטים שונים. תנו לגוף (ולמוח) גירוי מגוון.
- להזניח את הדינמיקה: לנגן הכל באותה עוצמה? משעמם! רידמנטים הם הזדמנות מצוינת לתרגל מעברים בין חזק לחלש. הדגשות. זה מה שהופך תיפוף מ”רעש” ל”מוזיקה”. תחשבו על הרידמנטים כמשפטים. לפעמים אתם לוחשים אותם, לפעמים צועקים אותם.
- לשכוח לנשום: כן, זה קורה. כשמתרכזים מדי, שוכחים לנשום. זה גורם למתח בשרירים, ומפריע לזרימה. קחו נשימות עמוקות מדי פעם. הרפו את הכתפיים. הניחו למקלות לזוז בצורה טבעית. אתם לא מרימים משקולות של טון.
- לתרגל רק מה שקל לכם: נו, בטח שזה כיף לתרגל רק את הרידמנטים שאתם כבר טובים בהם. זה מרגיש טוב! אבל אתם לא באמת מתקדמים ככה. תתמקדו דווקא במה שקשה. במה שמרגיש מסורבל. שם נמצאת ההתקדמות האמיתית. זה כמו להתמודד עם הפחדים שלכם. לא כיף, אבל משתלם.
איך לצחוק על זה? פשוט תודו בזה.
“כן, אני יודע, היד השמאלית שלי נשמעת כמו מישהו שמנסה לדפוק מסמר עם בננה”.
“כן, אני מתרגל את אותו רידמנט כבר שבועיים כי אני מפחד לעבור לבא בתור”.
להיות מודעים לטעויות זה הצעד הראשון לתיקון.
והומור עוזר להפוך את התהליך לפחות כואב.
כי בסוף, כולנו רק מנסים להשמיע צלילים נעימים עם מקלות ועורות.
עכשיו מה? טיפים להמשך המסע המוזיקלי שלכם (ואיך לא להיתקע לנצח על הפאד)
אז למדתם כמה רידמנטים.
הידיים קצת כואבות, אבל אתם מרגישים שיש שיפור.
מה עכשיו?
הנה כמה רעיונות:
- תיישמו על התופים! זה הכי חשוב. קחו גרוב פשוט שאתם מנגנים. איך אפשר להכניס לתוכו Single Stroke? או Paradiddle קטן כפיל? תתחילו לשחק. הרידמנטים אמורים לשרת את המוזיקה, לא להפך.
- תשלבו רידמנטים שונים: תנסו לחבר Single Stroke ו-Double Stroke. או פאראדידל עם פלאם. השילובים הם אינסופיים. זה כמו לבנות מילים חדשות לגמרי משילוב של כמה אותיות שונות.
- תמצאו מקורות נוספים: יש מלא סרטוני יוטיוב (חלקם מצחיקים, חלקם שימושיים). יש ספרים מצוינים על רידמנטים. יש אפליקציות מטרונום שונות. אל תפחדו לחפש וללמוד ממתופפים אחרים. לכל אחד יש זווית קצת שונה.
- אל תפחדו לטעות: הטעות היא חלק מהלמידה. תהיו סבלניים עם עצמכם. מותר לכם לנגן משהו לא נכון. מותר לכם להתבאס. רק אל תפסיקו לנסות.
- תמשיכו להקשיב למוזיקה: שימו לב איך מתופפים אחרים משתמשים ברידמנטים. האם אתם שומעים רולים מהירים? פאראדידלים מורכבים? זה נותן המון השראה ורעיונות ליישום.
ואם אתם ממש אמיצים:
תנסו לכתוב ג’ינגל קצר למוצר דמיוני באמצעות הרידמנטים שלמדתם.
למשל, ג’ינגל ליוגורט פרו בטעם… פאראדידל.
או שיר ערש מודרני שמבוסס על Double Stroke Roll.
השמיים (ולפעמים גם השכנים) הם הגבול.
שאלות שאתם כנראה שואלים את עצמכם עכשיו (והתשובות שלנו, בחיוך)
בואו ננקה כמה דברים באוויר לפני שאתם רצים לקחת את המקלות:
ש: חייבים ללמוד את כל 40 הרידמנטים?
ת: ממש לא! אלא אם כן המטרה שלכם היא ללמד היסטוריה של רידמנטים באוניברסיטה. גם שליטה טובה ב-10-15 הרידמנטים המרכזיים תעשה לכם פלאים. תתחילו עם הבסיסיים ותתקדמו משם.
ש: כמה זמן צריך לתרגל רידמנטים כל יום?
ת: 5-15 דקות של תרגול ממוקד עדיפות על שעה של בלבול מוח. עקביות חשובה יותר מזמן תרגול ארוך ולא יעיל. עדיף כל יום קצת, מאשר פעם בשבוע הרבה.
ש: האם רידמנטים רלוונטיים רק למתופפים?
ת: בעיקר כן, בהקשר של שליטה במקלות. אבל העיקרון של לתרגל תבניות בסיסיות כדי לשפר טכניקה ושליטה רלוונטי לכל כלי נגינה ואפילו לתחומי חיים אחרים. זו כמו תרגול סולמות לפסנתרנים או תרגילי נשימה לזמרים.
ש: זה בסדר אם זה נשמע גרוע בהתחלה?
ת: זה לא רק בסדר, זה הכרחי! אם זה לא נשמע גרוע בהתחלה, כנראה שאתם לא מנסים מספיק חזק או שאתם גאוניים מלידה (ואז המדריך הזה מיותר עבורכם, גללו הלאה). הסאונד משתפר עם התרגול והסבלנות.
ש: יש רידמנטים “לבנים” ו”שחורים”?
ת: לא ולא! אין שום קשר לצבע עור או מוצא. רידמנטים הם אוניברסליים. הם הבסיס לתיפוף בכל הסגנונות, מרוק וג’אז ועד פופ ומוזיקה קלאסית. מוזיקה מחברת, לא מפרידה.
ש: האם תרגול רידמנטים עלול לגרום לנשירת שיער?
ת: אין קשר ישיר. אם זה קורה, אולי אתם פשוט מתרגלים קרוב מדי לרעשן של תינוק בוכה. או שהמטרונום שלכם מצלצל בדיוק בתדר הלא נכון לקרקפת שלכם. במקרה כזה, מומלץ לפנות לרופא עור ולמורה לתיפוף.
ש: אם אני שולט ברידמנטים, אני אהפוך אוטומטית למתופף על?
ת: רידמנטים הם כלי סופר חזק בארגז הכלים שלכם, אבל הם לא הכל. צריך גם ללמוד לנגן גרובים, פילים, להקשיב למוזיקה, לפתח חוש קצב, לנגן עם אנשים אחרים… אבל הם בהחלט מאיצים את התהליך והופכים את כל השאר להרבה יותר קל ומהנה.
סיכום (אופטימי ומעודד, כי הגעתם עד לפה!)
אז הנה זה.
צללנו לעולם הרידמנטים.
גילינו שהם לא כאלה מפחידים כמו שחשבנו.
הבנו למה הם חשובים בטירוף.
וקיבלנו כמה טיפים פרקטיים (ומצחיקים) איך לתרגל אותם בלי לאבד את שפיותכם.
זכרו:
זה מסע. לא יעד.
תהיו סבלניים.
תהיו עקביים.
תצחקו על הטעויות שלכם.
ותיהנו מהתהליך!
כל דקה שאתם משקיעים בתרגול רידמנטים היא דקה שמשפרת את התיפוף שלכם.
היא דקה שמקרבת אתכם למקום שבו אתם יכולים לנגן את מה שאתם שומעים בראש.
היא דקה שבונה את היסודות של ה”בית המוזיקלי” שלכם.
אז קדימה.
קחו את המקלות.
מצאו איזה פאד או כרית או סתם משהו שלא יעצבן יותר מדי אנשים בסביבה.
ותתחילו לתרגל.
בהצלחה!
ואל תשכחו להזמין אותי להופעה הראשונה שלכם.
אני אביא אטמי אוזניים. רק ליתר ביטחון.