גיטרת החשמלית שלכם נשמעת כאילו היא מנגנת דרך קופסת שימורים חלודה?
מיתרים קרועים זה כבר מזמן טרנד אצלכם, לא תקלה?
האצבעות מרגישות כמו אחרי קרב עם נייר זכוכית?
ובכלל, מה הקטע של המיתרים האלה, הם לא אמורים להחזיק לנצח כמו אהבת נעורים?
ובכן, אם אתם כאן, כנראה שאתם עומדים בפני אחת המשימות המאיימות ביותר בעולם הגיטרה.
לא, לא מדובר בהלחנת הסימפוניה התשיעית, אלא במשהו… קצת יותר טכני, ועם פוטנציאל גדול בהרבה לגרום לכם לרצות לזרוק את הכלי מהחלון.
ברוכים הבאים לעולם המופלא (והמעצבן) של החלפת מיתרים בגיטרה חשמלית.
אתם בטח חושבים עכשיו, “מה, זה כל כך מסובך? למה צריך מדריך שלם בשביל זה?”
תאמינו לי, הייתי שם.
האמנתי שזה שטויות.
התחלתי להחליף מיתרים פעם אחת, ומצאתי את עצמי שעות אחר כך יושב על הרצפה מוקף בכלי עבודה, מיתרים מפורקים, וגיטרה שנראית כאילו עברה טיפול שורש פלוס תאונה.
אבל אל ייאוש!
המטרה של המדריך הזה היא לקחת אתכם יד ביד (בעדינות, שלא ייקרע לכם מיתר בדרך) דרך התהליך.
להפוך את המשימה המאיימת הזו למשהו שאתם יכולים לעשות בעצמכם.
אולי אפילו ליהנות ממנה.
או לפחות לצחוק על כל הטעויות שתעשו בדרך.
אז קחו אוויר.
הכינו את הגיטרה.
וכן, תכינו גם את עצמכם נפשית.
אנחנו יוצאים למסע אל בטן המפלצת (של מיתרים מסובכים), ובסופו… תהיה לכם גיטרה שנשמעת פשוט… מצוין.
(או לפחות פחות גרוע ממה שהיה קודם).
למה להחליף מיתרים בכלל? (חוץ מכי הם קרועים)
זו שאלה מצוינת.
אחרי הכל, הם יקרים! וזה כאב ראש!
אבל תחשבו על זה כמו על להחליף שמן באוטו.
אפשר לדחות ולדחות, אבל בסוף המנוע מתחיל לחרחר כמו גמל מעשן.
האמת העירומה על מיתרים עייפים
מיתרים, רבותיי וגבירותיי, הם לא נצחיים.
הם צוברים לכלוך, שומן מהאצבעות, זיעה (הזיעה שלכם, לא של הכלי), והם… מתעייפים.
פשוטו כמשמעו.
המתח הקבוע גורם למתכת לאבד מהאלסטיות וה”חיות” שלה.
- צליל עמום וחסר ברק: המיתרים החדשים מצלצלים כמו פעמונים בבוקר אביבי. הישנים? כמו צלצול דרכון שהוטבע בביצה.
- אִינְטוֹנַצְיָה (כיוון) בעייתית: הגיטרה לא נשארת מכוונת. אתם מכוונים, מנגנים אקורד, וזה נשמע כמו תזמורת של חתולים מורדים. זה כי המיתרים איבדו את היכולת שלהם להחזיק את הכיוון כמו שצריך.
- הרגשה לא נעימה: מיתרים ישנים מרגישים מחוספסים, דביקים, ולפעמים ממש… חלודים. מי רוצה להחליק את האצבעות על זה?
- מיתרים קרועים (במיוחד ברגע הכי חשוב): אתם באמצע סולו מטורף, הקהל בטירוף, ואז… פאאאאאק! המיתר הגבוה נקרע. תמיד הגבוה. תמיד בזמן הלא נכון.
אז נכון, זה קצת מעצבן.
אבל התחושה והצליל של סט מיתרים חדש שווים את זה.
זה כמו לשים נעלי ריצה חדשות אחרי שרצתם שנה עם סוליות שחוקות. פתאום הכל קל יותר, והרבה יותר כיף.
אמנות בחירת המיתרים: לא כל מיתר נולד שווה
אתם מגיעים לחנות המוזיקה (או מזמינים אונליין), ופתאום אתם מוצפים בעשרות סוגים.
0.09? 0.10? Nickel Plated Steel? Pure Nickel? Coated?
הו אלוהים. זה לא פשוט כמו לבחור איזה חלב לקחת?
המספרים שעל האריזה: לא קוד סודי
המספרים האלה, כמו “9-42” או “10-46”, מתייחסים לעובי (Gauge) המיתרים.
המספר הראשון הוא העובי של המיתר הגבוה ביותר (הדק ביותר), והמספר האחרון הוא העובי של המיתר הנמוך ביותר (העבה ביותר).
- מיתרים דקים (למשל 9-42): קלים יותר ללחיצה, נוחים יותר לבינדים (מתיחת מיתר) ולסולואים מהירים. נשמעים קצת יותר “דקים” או בהירים. מצוינים למתחילים או למי שאוהב לנגן בלוז/רוק קלאסי עם הרבה בינדים.
- מיתרים עבים (למשל 10-46, 11-49, ואפילו יותר): דורשים יותר כוח אצבעות. נשמעים מלאים יותר, עשירים יותר, עם יותר ססטיין (Sustain – משך הזמן שהתו ממשיך להישמע). מצוינים לרוק כבד, ג’אז, או למי שיש לו ידיים חזקות ורוצה צליל “שמן” יותר.
הטיפ החשוב: אם אתם מתחילים, התחילו עם מיתרים דקים (9 או 10). יהיה לכם קל יותר. אם הגיטרה שלכם הגיעה עם עובי מסוים, בדרך כלל כדאי להישאר איתו, אלא אם יש לכם סיבה טובה לשנות (וזכרו ששינוי דרסטי בעובי יכול לדרוש כיוון מחדש של הגיטרה, אבל זה כבר סיפור אחר).
חומרים וציפויים: מה עושה את ההבדל?
רוב מיתרי הגיטרה החשמלית עשויים מליבת פלדה עם ליפוף (Wrap) ממתכת אחרת.
הליפוף הוא בדרך כלל מניקל (Nickel Plated Steel – הנפוצים ביותר) או מניקל טהור (Pure Nickel – נשמעים וינטג’יים יותר).
יש גם מיתרים מצופים (Coated). הציפוי אמור להאריך את חיי המיתרים על ידי הגנה עליהם מפני הלכלוך והזיעה. הם יקרים יותר, אבל יכולים לחסוך לכם החלפות תכופות. שווה לנסות ולראות אם אתם מרגישים בהבדל (אני אישית לפעמים מרגיש שהם קצת פחות… חיים, אבל זה טעם אישי לחלוטין).
ארגז הכלים: מה צריך כדי לא להשתגע?
אפשר להחליף מיתרים גם עם סכין מטבח ומזלג, אבל אני לא ממליץ על זה.
יש כמה כלים פשוטים שיהפכו את המשימה הזו מהתמודדות הישרדותית לחוויה נסבלת (אפילו נעימה, אם אתם אופטימיים חסרי תקנה).
- חותך מיתרים (Wire Cutters/Nippers): הכלי הכי חשוב. פשוט חותך את המיתרים הישנים ואת השאריות של המיתרים החדשים בקצה. קנו אחד טוב, זה שווה את זה. אל תשתמשו במספרי ציפורניים, זה יהרוס את שניהם.
- מפתח כיוון מהיר (String Winder): גאדג’ט פשוט וחיוני. במקום לסובב את המפתחות של הראש כמו אידיוט שעות על גבי שעות, הכלי הזה עושה את זה פי 100 יותר מהר. יש גם חשמליים, אבל הידני לגמרי מספיק ומצריך פחות סוללות.
- מטלית נקייה ממיקרופייבר: כדי לנקות את הגיטרה כשהמיתרים למטה. הזדמנות פז לנקות את הצוואר וגוף הגיטרה כמו שצריך, להוריד את כל הלכלוך והזיעה שהצטברו.
- משטח עבודה רך (אופציונלי, אבל מומלץ בחום): כמו מגבת עבה או שטיחון קטן. מניחים את הגיטרה עליו כדי שלא תישרט בזמן העבודה. אפשר גם להשתמש בסטנד ייעודי לצוואר, אבל לא חובה למתחילים.
זהו בערך. לא צריך תואר שני בהנדסת חלל.
השלב המפחיד: להתיר את הקשרים (או פשוט לחתוך)
יש שתי אסכולות ראשיות להסרת מיתרים ישנים.
האסכולה העדינה והסבלנית, והאסכולה הפראית והמהירה.
שיטת הסבלניים (מומלצת למערכות פלויד רוז, אבל לא רק)
בשיטה הזו, אתם פשוט משחררים את הכיוון של כל מיתר עד שהוא רפוי לחלוטין.
ואז מסירים אותו מהראש ומהגשר.
היתרון? פחות לחץ פתאומי על צוואר הגיטרה, וקריטי אם יש לכם גשר צף (נדבר עליו עוד מעט).
החיסרון? לוקח קצת יותר זמן לסובב את כל המפתחות.
שיטת המהירים (לגיטרות עם גשר קבוע בלבד!)
בשיטה הזו… פשוט חותכים.
כן, פשוט ככה.
מניחים את הגיטרה על משטח העבודה, לוקחים את חותך המיתרים, וגוזרים כל מיתר איפשהו באמצע או ליד הפיקאפ האמצעי.
שימו לב! המיתרים תחת מתח! הם יקפצו קצת כשתחתכו אותם. אל תכוונו את העיניים אליהם.
היתרון? מהיר בטירוף.
החיסרון? הלם לצוואר הגיטרה (במיוחד אם אתם חותכים את כולם בבת אחת), ואסור בשום פנים ואופן לעשות את זה בגיטרה עם גשר צף (פלויד רוז ודומיו) כי זה יגרום לגשר לקפוץ למעלה בפתאומיות וזה כאב ראש לאזן אותו מחדש.
לאחר שחתכתם/שחררתם, תצטרכו להוציא את שאריות המיתרים.
מצד הראש – פשוט לפרק מהמפתחות ולשלוף.
מצד הגשר – תלוי בסוג הגשר.
- גשר קבוע (Tune-o-matic, Hardtail): פשוט מושכים את המיתר החוצה מהחור או מהמעביר האחורי.
- גשר טרמולו (כמו בסטראט): המיתר נכנס לחור מאחורי הגשר. דוחפים אותו החוצה מהצד הקדמי.
- גשר צף (פלויד רוז ודומיו): כאן זה מתחיל להיות מסובך יותר… נגיע לזה בהמשך!
עכשיו, כשהגיטרה “עירומה”, זה הזמן המושלם לנקות אותה כמו שצריך. פשוט תשתמשו במטלית המיקרופייבר שלכם ונקו את הצוואר, הלוח האצבעות (Fingerboard), הפיקאפים והגוף.
שלב הקסם (או הכישלון): השחלת המיתרים החדשים (לגשר קבוע)
הגיע הרגע הגדול. סט מיתרים חדש מנצנץ על השולחן. הגיטרה מצפה במתח (תרתי משמע).
השחלה בסיסית (לגשר קבוע – לא פלויד רוז עדיין!)
- התחילו מלמטה: השחילו את המיתר דרך הגשר מהצד המתאים לו. אם זה גשר עם חורים בגב הגוף, השחילו מאחור. אם זה גשר Tune-o-matic, השחילו דרך החלק האחורי של הגשר.
- משכו את המיתר למעלה: משכו את המיתר לאורך לוח האצבעות עד שתגיעו למפתח הכיוון שלו על הראש.
- עוברים לראש: הכניסו את קצה המיתר דרך החור במפתח הכיוון המתאים. עכשיו מגיע החלק הטריקי: כמה מיתר צריך להשאיר רפוי לפני שמתחילים ללפף?
- שיטת “שלוש האצבעות” (או “שני הטורים”): החזיקו את המיתר מתוח בנקודת הכניסה לחור המפתח. בעזרת היד השנייה, משכו את המיתר לאחור (לכיוון גוף הגיטרה) באורך של בערך שתי אצבעות (זה קצת שונה בין מיתרים, למיתרים העבים אולי קצת פחות). או שיטה אחרת: משכו את המיתר עד המפתח, ואז חזרו אחורה מספיק כך שיהיו לכם בערך שני טורים של ליפוף סביב העמוד של המפתח. המטרה היא שלא יהיה מעט מדי (ואז המיתר יחליק) ולא הרבה מדי (ואז כל הליפוף יהיה גוש ענקי ומכוער).
- ליפוף מסודר: עכשיו, בזמן שאתם מחזיקים את המיתר מתוח בקצה, התחילו ללפף את המפתח בעזרת מפתח הכיוון המהיר (או היד, אם אתם ממש מתעקשים). חשוב שהליפופים יהיו מסודרים וירדו כלפי מטה על העמוד של המפתח. הליפופים צריכים להישאר מתחת לנקודת הכניסה של המיתר לחור. זה עוזר לנעול את המיתר ולשמור על יציבות כיוון.
- עברו למיתר הבא: חזרו על התהליך עבור כל ששת המיתרים. התחילו במיתר הנמוך (עבה) ועלו לכיוון המיתר הגבוה (דק), או הפוך. אין חשיבות גדולה לסדר בגיטרה עם גשר קבוע.
- גזרו את הקצוות: לאחר שכל המיתרים מולפפים ומתוחים קלות, השתמשו בחותך המיתרים כדי לגזור את הקצוות הבולטים ליד המפתחות. גזרו קרוב ככל האפשר לעמוד של המפתח, אבל בזהירות שלא לשרוט את הגיטרה או את האצבעות שלכם.
הכאוס המאורגן: החלפת מיתרים בגיטרה עם גשר צף (פלויד רוז ודומיו)
אוקיי, עכשיו זה נהיה מעניין. וקצת מפחיד.
גשר צף (Floyd Rose, Kahler, וכו’) זה מנגנון מדהים שמאפשר לעשות צלילות ורעידות מטורפות עם ידית הטרמולו.
זה גם מנגנון מדהים שיכול לגרום לכם לבכות כמו תינוק שגנבו לו את הסוכרייה כשתנסו להחליף בו מיתרים בפעם הראשונה.
למה זה כל כך שונה?
הגשר הזה “צף” על קפיצים בגב הגיטרה.
הוא מאוזן בצורה עדינה מאוד בין מתח המיתרים למתח הקפיצים.
כשאתם משנים את אחד המרכיבים האלה (קרי: מסירים מיתרים ישנים או שמים חדשים), האיזון נהרס לחלוטין.
הגשר יכול לקפוץ למעלה או לשקוע למטה, וצריך לאזן אותו מחדש.
הטיפים שיצילו אתכם (או לפחות ידחו את ההתמוטטות העצבית)
- החליפו מיתר-מיתר: אל תסירו את כל המיתרים בבת אחת! זה הדבר הכי גרוע שאתם יכולים לעשות. החליפו מיתר אחד בכל פעם. הסירו את המיתר הישן, שימו את החדש, כוונו אותו בערך, ורק אז עברו למיתר הבא. זה שומר על מתח יחסית קבוע על הגשר ומקל על האיזון בסוף.
-
נעילת הגשר (טריק חשוב!): לפני שאתם מתחילים, נסו לנעול את הגשר במקומו. אפשר לעשות את זה בכמה דרכים:
- בלוק עץ/גומי: הכניסו חתיכת עץ או גומי בין הגשר לגוף הגיטרה (מאחורי הגשר, לכיוון הסוף של הגיטרה) כדי למנוע ממנו לזוז. ודאו שהוא מונח טוב ויציב.
- מכשירים ייעודיים: יש מכשירים קטנים שנקראים “Tremolo Stopper” או “Tremsetter” שמקבעים את הגשר. אם יש לכם כזה, השתמשו בו.
נעילת הגשר תשאיר אותו במצב אופקי בזמן ההחלפה ותקל מאוד על הכיוון הראשוני.
- קצה המיתר: במערכת פלויד רוז, המיתרים ננעלים גם בקצה הגשר. בדרך כלל צריך לגזור את “הכדור” (Ball End) של המיתר עם חותך המיתרים לפני שמשחילים אותו לתוך הבלוקים הקטנים בגשר.
- השחלה ונעילה בגשר: השחילו את המיתר דרך הפתח המתאים בגשר (אחרי שגזרתם את הכדור). הכניסו את קצה המיתר (הקצה החתוך) לתוך הבלוק המתאים. הדקו את הבורג הקטן מעל הבלוק עם מפתח אלן (בדרך כלל מגיע עם הגיטרה או עם הגשר). אל תהדקו חזק מדי בהתחלה.
- השחלה בראש ונעילה בנאט: לאחר שליפפתם את המיתר על המפתח כמו בגיטרה רגילה (זכרו להשאיר מספיק “רפיון” לליפוף!), כוונו אותו בערך. לאחר שכל המיתרים בפנים ומכוונים בערך, הגיע הזמן לנעול את המיתרים באום המנעול (Locking Nut) בראש הגיטרה. זה האום המוזר הזה עם הברגים הקטנים ליד המפתחות. בעזרת מפתח אלן (אחר, קטן יותר), הדקו את שלושת הברגים הקטנים מעל כל זוג מיתרים. הדקו אותם היטב, אבל שוב, לא בכוח מטורף. ברגע שהאום נעול, מפתחות הכיוון למעלה בקושי ישפיעו על הכיוון (אבל חשוב ללפף מסודר בכל זאת).
- כפתורי כיוון עדין (Fine Tuners): עכשיו כשהמיתרים נעולים בנאט, אתם משתמשים בכפתורים הקטנים שנמצאים על הגשר עצמו (Fine Tuners) לכיוון עדין. ודאו שהם נמצאים בערך באמצע הטווח שלהם לפני שאתם נועלים את הנאט, כדי שיהיה לכם מספיק מקום לכוון למעלה ולמטה.
- האיזון הגדול: זה השלב שדורש סבלנות. כנראה שהגשר לא יהיה ישר. עכשיו אתם צריכים לאזן אותו מול הקפיצים. אם הגשר נוטה קדימה (הכיוון גבוה מדי), שחררו קצת את הברגים הגדולים שמחזיקים את הקפיצים בגב הגיטרה. אם הגשר שוקע אחורה (הכיוון נמוך מדי), הדקו את הברגים האלה. עשו זאת בהדרגה, חצי סיבוב בכל פעם, וכוונו את הגיטרה בכל פעם. זה תהליך איטרטיבי של כיוון והתאמת הקפיצים עד שהגשר יושב ישר (במקביל לגוף הגיטרה, או בזווית שאתם מעדיפים אם יש לכם העדפה מסוימת). זה יכול לקחת זמן, במיוחד בפעמים הראשונות. תהיו סבלניים.
אני יודע, זה נשמע מסובך. בפעמים הראשונות זה יהיה מסובך. אבל אחרי שתעשו את זה פעם או פעמיים, תתחילו לקלוט את הרעיון. וזכרו, יש המון מדריכים ביוטיוב שמראים את התהליך צעד אחר צעד. חפשו “Floyd Rose string change tutorial”. זה עוזר לראות את זה בעיניים.
כוון אותי גבוה: כיוון ראשוני ומתיחת מיתרים
עכשיו כשהמיתרים החדשים מונחים (או נעולים) במקומם, הגיע הזמן לכוון.
השתמשו בטיונר (אפליקציה בטלפון, קליפס על הראש, או פדאל).
כיוון ראשוני: כוונו כל מיתר לתו הנכון (E, A, D, G, B, E – מהנמוך לגבוה). המיתרים החדשים יצאו מכיוון כל הזמן. זה נורמלי לחלוטין.
מתיחת מיתרים (Stretching): זה שלב חשוב כדי שהגיטרה תישאר מכוונת. אחרי שכיוונתם כל מיתר, מתחו אותו בעדינות למעלה (כמה סנטימטרים) בכל מיני נקודות לאורך לוח האצבעות. עשו זאת בזהירות, לא בכוח מטורף. פשוט מתחו קצת, שחררו, והמיתר ירד בכיוון. כוונו אותו מחדש. חזרו על הפעולה הזו 2-3 פעמים לכל מיתר. זה עוזר למיתר “להתיישב” על הגשר, הנאט, והמפתחות, ומוציא את הרפיון הראשוני.
עבור גשר צף, המתיחה חשובה אפילו יותר. מתחו כל מיתר בעדינות, ואז כוונו מחדש בעזרת כפתורי הכיוון העדין על הגשר. ייתכן שתצטרכו לחזור על איזון הגשר (שלב הקפיצים) שוב ושוב אחרי המתיחה. סבלנות, זוכרים?
לאחר המתיחה, כוונו שוב. נגנו קצת. כוונו שוב. המיתרים יתייצבו לגמרי רק אחרי שעות נגינה (או יום-יומיים).
טעויות נפוצות (ולמה זה קרה גם לי)
כולם עושים טעויות בפעמים הראשונות. זה חלק מהכיף (כן, בטח).
- לחתוך את כל המיתרים בבת אחת בגיטרת פלויד רוז: כבר דיברנו על זה. זה פשוט יום רע לגיטרה שלכם. ואז לכם.
- לא להשאיר מספיק מיתר לליפוף על המפתח: ואז המיתר מחליק החוצה כשתנסו לכוון. או שיש רק סיבוב אחד והכיוון לא יציב.
- להשאיר יותר מדי מיתר: ואז יש לכם גוש ענקי של מיתר מסובב על המפתח, זה נראה רע וגם יכול לפגוע ביציבות הכיוון.
- לא למתוח את המיתרים: ואז אתם מתפלאים למה הגיטרה יוצאת מכיוון כל 5 שניות.
- להדק את הברגים של הנאט בפלויד רוז יותר מדי חזק: אתם יכולים לשבור את הברגים או לפגוע בנאט. מספיק שהם יהיו הדוקים מספיק כדי לנעול את המיתר.
- לגזור את הקצוות הארוכים לפני הליפוף המלא והכיוון: תמיד לגזור בסוף. תמיד.
אם עשיתם אחת מהטעויות האלה, אל תדאגו. זה בסדר. כולנו היינו שם.
פשוט תצחקו על זה (עדיף לבד בחדר), ותנסו שוב בפעם הבאה.
שאלות נפוצות (כי בטח יש לכם כמה)
-
כל כמה זמן צריך להחליף מיתרים?
תלוי כמה אתם מנגנים וכמה אתם מזיעים. אם אתם מנגנים כל יום שעות ובעצבנות, אולי פעם בחודש או חודשיים. אם אתם מנגנים פעם בשבוע בחצי שעה, אולי פעם בכמה חודשים. אם המיתרים נשמעים עמום, מרגישים דביקים או מחוספסים, או לא נשארים מכוונים – זה סימן.
-
אפשר להחליף רק מיתר אחד שנקרע?
טכנית כן. אבל אם המיתר נקרע, כנראה ששאר המיתרים גם עייפים וקרובים לסוף חייהם. מומלץ להחליף את כל הסט בבת אחת לקבלת הצליל והתחושה הטובים ביותר.
-
איך יודעים איזה עובי מיתרים הגיטרה שלי צריכה?
רוב הגיטרות החשמליות מגיעות מהמפעל עם עובי 9 או 10. אם אינכם בטוחים, חפשו את המפרט של הגיטרה שלכם באינטרנט, או התחילו עם 10-46 שזה עובי סטנדרטי ונוח לרוב הנגנים.
-
האם החלפת מיתרים יכולה לפגוע בגיטרה?
אם אתם עושים את זה בצורה גסה או לא נכונה (במיוחד עם פלויד רוז בלי לנעול את הגשר), אפשר לגרום נזק קוסמטי קל (שריטות) או לגרום לכאב ראש עם הגשר הצף. אבל בסך הכל, זה תהליך בטוח אם עושים אותו בעדינות ובזהירות.
-
האם צריך לעשות Setup לגיטרה אחרי החלפת מיתרים?
אם אתם מחליפים לאותו עובי מיתרים שהיה לכם קודם, לרוב לא חייבים לעשות Setup מלא (כיוון גשר, טראס רוד, גובה אקשן). הגיטרה פשוט תחזור לאיזון הרגיל שלה אחרי שתכווננו את המיתרים ותמתו אותם. אם אתם עוברים לעובי שונה באופן משמעותי, ייתכן שיהיה צורך להתאים את מתח הטראס רוד ואת גובה הגשר/אקשן.
-
האם יש מיתרים “טובים” יותר מאחרים?
כן ולא. יש מותגים שונים (Ernie Ball, D’Addario, GHS, Elixir, ועוד רבים) ולכל אחד יש את הניואנסים שלו והמעריצים שלו. לרוב המיתרים מתוצרת טובה יהיו איכותיים. הבדלים נובעים בעיקר מהחומרים, הציפוי (אם יש), ותהליך הייצור. נסו כמה מותגים וסוגים ותראו מה אתם הכי אוהבים מבחינת צליל ותחושה.
-
מה עושים עם המיתרים הישנים?
אפשר לזרוק לפח (למרות שעדיף לנסות למחזר מתכת אם אפשר). יש גם אמנים שיצרו פסלים או תכשיטים ממיתרים ישנים. תהיו יצירתיים!
טיפים להמשך הדרך (ולא להתייאש)
הצלחתם! החלפתם מיתרים. שאפו!
עכשיו מה?
לא לוותר על התרגול
החלק הכי חשוב במוזיקה הוא לנגן.
המיתרים החדשים אולי מרגישים קצת נוקשים בהתחלה, אבל ככל שתנגנו יותר, הם יתרככו ויתיישבו.
האצבעות שלכם יתרגלו אליהם.
עשו את זה שוב ושוב
הדרך היחידה להפוך טובים בהחלפת מיתרים (או בכל דבר בחיים, בעצם) היא לעשות את זה שוב ושוב.
בפעם העשירית זה כבר יהיה אוטומטי וייקח לכם רבע מהזמן של הפעם הראשונה.
נקו את הגיטרה (וגם את המיתרים) באופן קבוע
עכשיו כשיש לכם מיתרים חדשים ומבריקים, שמרו עליהם.
אחרי כל נגינה, קחו מטלית נקייה ופשוט נקו את המיתרים מלמעלה ומלמטה לאורך כל הצוואר. זה יסיר זיעה ולכלוך שיכולים לקצר את חיי המיתרים.
אפשר גם להשתמש בחומרים ייעודיים לניקוי מיתרים, אבל מטלית יבשה נקייה לגמרי מספיקה לרוב המקרים.
סיכום קצר ולעניין (כמו סולו ברוקנרול)
אז הנה זה.
אתם כבר לא הטירונים המפוחדים שהיו לפני כמה דקות (או שעות, תלוי כמה זמן לקח לכם).
אתם שולטים באמנות החלפת המיתרים.
טוב, אולי לא שולטים. אולי רק… שרדתם אותה.
אבל זה התחלה מצוינת!
הגיטרה שלכם מודה לכם.
האוזניים שלכם יודו לכם (וגם השכנים, אם השתמשתם בשיטת מיתרים דקים שקל יותר לנגן בהם בשקט).
עכשיו לכו תנגנו!
תיהנו מהצליל הנקי והבוהק של המיתרים החדשים.
תעשו בינדים שאין בהם צליל של מגרסה.
תעשו צלילות עם הפלויד רוז שגורמות לכלב השכן לייבב.
ואם משהו עדיין נשמע מוזר, או שאתם פשוט מתייאשים, זכרו:
מוזיקה אמורה להיות כיף.
גיטרות לפעמים דורשות קצת עבודה טכנית.
ואם אני הצלחתי להסביר לכם את כל זה בלי לקרוע שום מיתר (ומבלי לבכות), אתם בטוח תצליחו להחליף אותם!
בהצלחה, גיבורי המיתרים החדשים!
ואל תשכחו להזמין אותי להופעה הראשונה שלכם (אני אביא אטמי אוזניים, רק ליתר ביטחון. אתם יודעים, מיתרים חדשים, לפעמים הם קצת… צורחים).