המדריך השלם: איך לאלתר על מהלכי בלוז פשוטים

ברוכים הבאים למסע המרתק אל נשמת המוזיקה!
או לפחות, אל הבלוז.
שזה די קרוב.
אתם עומדים לגלות סוד שמוזיקאים שומרים לעצמם (כי הם רוצים שתחשבו שזה קשה).
איך לקחת כמה צלילים פשוטים.
ולגרום להם להישמע כאילו אתם מאלתרים כמו ג’ימי הנדריקס…
טוב, אולי כמו ג’ימי הנדריקס אחרי שהוא קם בבוקר בלי קפה.
אבל עדיין, זה יהיה אתם.
יוצרים משהו שמעולם לא נוגן בדיוק כך קודם.
מוכנים להתחיל?
בלי יותר מדי כאב ראש או תיאוריה משעממת.
רק את הכיף.
ואת הצלילים הנכונים.
בואו נצא לדרך!

לגלות את הקסם של הבלוז (בלי להישמע כמו חתול במייבש כביסה)

אז למה דווקא בלוז?
הרי יש כל כך הרבה ז’אנרים שם בחוץ.
פופ קופצני, רוק כבד שמרעיד את השכנים, קלאסיקה אלגנטית…
אבל הבלוז, אה, הבלוז.
הוא כמו הפיג’מה הנוחה של המוזיקה.
תמיד מתאים, תמיד מרגיש טוב.
והוא הבסיס.
האמא והאבא (והדודה המוזרה) של כל כך הרבה מוזיקה שאנחנו אוהבים.
רוק אנד רול? ג’אז? סול?
כולם גדלו על הברכיים של הבלוז.

ומה שהופך אותו לכל כך מושלם להתחלה, במיוחד לאלתור?
הוא סלחני.
מאוד סלחני.
כמו סבתא שמנסה את העוגה הראשונה שלכם ויודעת שהיא לא משהו, אבל אומרת שזה “מיוחד”.
בבלוז, יש סולמות מסוימים ומהלכי אקורדים שהם פשוט…
מתאימים.
כמעט תמיד.
זה לא אומר שאי אפשר לטעות (האמינו לי, אני מומחה בזה).
אבל הסיכוי שלכם להישמע כמו צפירת אזעקה יורד דרמטית.

אז למה ללמוד לאלתר על בלוז?

• כי זה כיף לאללה: במקום רק לנגן שירים של אחרים, אתם יוצרים משלכם. זה כמו לדבר, רק עם צלילים. ועם פחות סיכוי להגיד משהו מטופש (בדרך כלל).

• זה פותח דלתות: ברגע שאתם מבינים איך לאלתר על בלוז, אתם תתחילו לשמוע מוזיקה אחרת בצורה שונה. פתאום תזהו את התבניות האלה בכל מיני מקומות. זה כמו לקבל משקפי רנטגן למוזיקה.

• זה משפר את הטכניקה (בלי לשים לב): כשאתם מאלתרים, אתם מזיזים את האצבעות (או את הגרון, או את הפה) בצורה חופשית יותר. זה כמו שיעור ריקוד סודי לאצבעות שלכם.

• כי אתם יכולים להרשים חברים: תארו לעצמכם את הסצנה – מדורה, גיטרה, ואתם פתאום זורקים איזה סולו בלוז קורע לב. כולם יסתכלו עליכם כאילו ירדתם מהחלל. או לפחות כאילו למדתם משהו חדש.

בקיצור, אתם פה כדי לגלות את הסוד.
איך להפוך מכאלה שרק מנגנים את מה שכתוב.
לכאלה שיכולים ליצור מוזיקה בעצמם.
אפילו אם זה נשמע קצת צולע בהתחלה.
הבטחה שלי: בסוף המדריך הזה, אתם תרגישו הרבה יותר בנוח.
ויכול להיות שאפילו תפסיקו לחשוב שסולמות זה משהו שצריך לטפס עליו.

הסוד הכי שמור של הבלוז: מהלך האקורדים (זה קל יותר מלהרכיב שולחן באיקאה)

אוקיי, אז הבלוז מבוסס על כמה רעיונות די פשוטים.
האחד המרכזי שבהם הוא מהלך האקורדים.
תחשבו עליו כעל המסלול המהיר שאתם נוסעים בו.
הוא חוזר על עצמו.
והוא צפוי במידה מסוימת.
שזה מעולה לאלתור, כי אתם יודעים לאן אתם הולכים.

המהלך הכי קלאסי, הבסיסי, האמא של כל מהלכי הבלוז הוא 12 תיבות בלוז.
למה 12?
כי ככה החליטו פעם.
ואין טעם להתווכח עם ההיסטוריה.

בואו נפרק את זה לשפה שאפילו דוד שלכם שמבין רק בכדורגל יבין.
בכל סולם יש דרגות.
הדרגה הראשונה היא הבסיס (ה-1).
הדרגה הרביעית היא הרביעית (ה-4).
והדרגה החמישית היא החמישית (ה-5).
מפתיע, אני יודע.

בבלוז, אנחנו בדרך כלל משתמשים באקורדים ש בנויים על הדרגות האלה.
נגיד שאנחנו בסולם דו מז’ור (C מז’ור).
הדרגה הראשונה (1) היא דו (C).
הדרגה הרביעית (4) היא פה (F).
הדרגה החמישית (5) היא סול (G).

מהלך ה-12 תיבות בלוז הקלאסי הולך בערך ככה (לרוב מנגנים אקורדים ספטאקורד, אבל למתחילים גם אקורדים משולשים זה אחלה):

התחלה: הבית (אקורד 1) – נשארים עליו 4 תיבות. כמו נסיעה רגועה בכביש ישר.

C | C | C | C

שינוי קטן: הולכים קצת לבקר את השכנים (אקורד 4) – 2 תיבות. כמו פנייה לצד הדרך כדי לקנות ארטיק.

F | F

חוזרים הביתה: חוזרים לבסיס (אקורד 1) – 2 תיבות. אחרי הארטיק, חוזרים לכביש המהיר.

C | C

עושים סיבוב קצר: הולכים לבקר את השכן השני (אקורד 5) – 1 תיבה. קפיצה קטנה.

G

חוזרים שוב הביתה: לבסיס (אקורד 1) – 1 תיבה. כמעט הגענו.

C

מכינים את עצמנו לסיבוב הבא: הולכים שוב לשכן השני (אקורד 5) – 1 תיבה. זו ה”טרנאונד” (Turnaround), החלק שמחזיר אותנו לתחילת המהלך. כמו פניית פרסה קטנה.

G

ובום! חוזרים להתחלה (אקורד 1) – 1 תיבה.

C

המהלך המלא ב-C (12 תיבות):

C | C | C | C |

F | F | C | C |

G | C | G | C

או לפעמים הסוף הוא G | F | C | G כדי להישמע עוד יותר “בלוזי” ולהכין את המהלך הבא. אל תיבהלו מוריאציות קטנות. העיקרון נשאר דומה.

עכשיו, למה זה חשוב לאלתור?
כי אתם יודעים מתי האקורד משתנה!
אתם יודעים מתי אתם ב”בית” (1), מתי אתם ב”שכנים” (4), ומתי אתם מתכוננים לחזור (5).
זה נותן לכם מפה.
והמפה הזו, חברים, שווה זהב.

הטעות הכי נפוצה (והמצחיקה ביותר) בשלב הזה

לשכוח באיזה אקורד אתם כרגע.
ואז פתאום הצלילים שלכם נשמעים…
קצת מחוץ למקום.
כמו לשים גרביים ירוקות עם סנדלים לראיון עבודה.
זה קורה לכולם!
הפיתרון: להקשיב למהלך האקורדים.
נגנו אותו בעצמכם כמה פעמים, או מצאו ליווי בלוז פשוט (יש מלא ביוטיוב!).
תרגלו לזהות את ה”תחושה” של כל אקורד כשהוא מגיע.
זה כמו ללמוד לזהות את ריח הגשם לפני שהוא מגיע.
רק עם צלילים.

כלי הנשק הסודי שלכם: הסולם הפנטטוני (הצ’יט קוד של המוזיקה)

אוקיי, עכשיו כשיש לכם מפה (מהלך האקורדים), אתם צריכים כלים לנווט בה.
הכלי הכי שימושי, הכי סלחני, והכי בלוזי שיש.
הכירו את הסולם הפנטטוני המינורי.
“פנטה” זה חמש.
“טוני” זה צלילים.
זה סולם עם 5 צלילים.
כן, זה הכל. 5 צלילים.

בואו ניקח את סולם דו מינור פנטטוני (C minor pentatonic) כדוגמה.
הוא מורכב מהצלילים:

• דו (C)
• מי במול (Eb)
• פה (F)
• סול (G)
• סי במול (Bb)

אלה חמשת הצלילים שיכולים להישמע מעולה על רוב מהלך הבלוז ב-C מז’ור (כן כן, למרות שהוא מינורי והמהלך מז’ורי, זה נשמע בלוזי וטוב!). למה זה עובד? כי הבלוז אוהב את המעורפל הזה בין מז’ור למינור. הוא לא החליט.

הקסם של הסולם הזה הוא שרוב השילובים של הצלילים האלה, כשהם מנוגנים מעל אקורדי הבלוז, פשוט נשמעים טוב.
יש משהו בצלילים האלה שמתחבר לנשמה הבלוזית העתיקה.
זה כמו שיש צבעים מסוימים שתמיד הולכים טוב ביחד.

איך להשתמש בסולם הזה (ולא רק לרוץ עליו למעלה ולמטה כמו אצן אולימפי)

לנגן את הסולם למעלה ולמטה זה אחלה בשביל לחמם את האצבעות.
אבל זה לא אלתור.
זה יותר כמו… תרגיל נשימות.

כדי לאלתר באמת, אתם צריכים:

• להקשיב: שוב, זה הכי חשוב. הקשיבו למהלך האקורדים. הקשיבו לעצמכם. האם הצלילים שלכם נשמעים טוב על האקורד הנוכחי?

• להישאר פשוט: בהתחלה, אל תנסו לנגן ים של צלילים מהר מהר. זה נשמע כמו מישהו שמדבר נורא מהר בלי לנשום. נגנו 3-4 צלילים. השאירו רווחים. תנו למוזיקה לנשום.

• למצוא צלילי מטרה: יש צלילים בסולם הפנטטוני שהם “חזקים” יותר כשהם נופלים על אקורד מסוים. לדוגמה, על אקורד C מז’ור או C7, הצלילים C, Eb, G, Bb יכולים להישמע מעולה. על F7, הצלילים Eb, F, Bb, C יכולים לעבוד נהדר. על G7, הצלילים G, Bb, C, Eb יכולים להיות מוצלחים. לא לזכור בעל פה עכשיו, רק להבין שיש צלילים שמתאימים יותר בכל רגע. הדרך הכי טובה לגלות את זה? לנסות ולהקשיב.

• לפתח “אוצר מילים”: לאלתר זה כמו לדבר. אתם לא מדברים רק באותיות בודדות. אתם משתמשים במילים ומשפטים. במוזיקה, ה”מילים” הן ליקים (Licks) – קטעי מנגינה קצרים שאנשים מנגנים שוב ושוב. ליקי בלוז פנטטוניים ישנים וטובים הם כמו קלישאות חמודות שפשוט עובדות. תלמדו כמה ליקים פשוטים ותשתמשו בהם.

מוסיפים קצת פלפל: ה”צליל הכחול” (Blue Note)

הסולם הפנטטוני המינורי הוא אחלה.
אבל לפעמים הוא מרגיש קצת “נקי” מדי בשביל בלוז.
הבלוז אוהב קצת לכלוך.
קצת מתח.
פה נכנס הצליל הכחול.

בסולם הפנטטוני המינורי שלנו (C, Eb, F, G, Bb), הצליל הכחול הכי נפוץ הוא…
בין הדרגה הרביעית (F) לחמישית (G).
כלומר, פה דיאז (F#) או סול במול (Gb), תלוי איך קוראים לזה באותו רגע.

הצליל הזה הוא כמו החבטה הקטנה והכואבת הזו שמזכירה לנו שזה בלוז.
כשמשתמשים בו בחוכמה (לא כל הזמן!), הוא מוסיף המון אופי.
אפשר להחליק אליו, או לכופף אליו (Bends) אם אתם מנגנים על גיטרה או כלי מיתר אחר.

טיפ: אל תשתמשו בצליל הכחול כמונח קבוע במנגינה. השתמשו בו כמעבר. כקישוט. כליטוף קטן שמזכיר לכולם שזה בלוז אמיתי. כמו להוסיף קורטוב פלפל חריף למרק עוף. לא יותר מדי.

לא רק הצלילים הנכונים: הטכניקה שעושה את ההבדל (והטעות שכולם עושים)

לדעת את הסולם והאקורדים זה רק חצי מהסיפור.
החצי השני, והרבה פעמים החשוב יותר.
זה איך אתם מנגנים את הצלילים האלה.
זה ה”פראז’ינג” (Phrasing) וה”ארטיקולציה” (Articulation).
תחשבו על זה כמו לדבר.
אתם יכולים להגיד את כל המילים הנכונות.
אבל אם אתם מדברים בטון מונוטוני.
בלי לעצור לנשום.
זה נשמע רובוטי ומשעמם.

במוזיקה זה אותו דבר.

• פראז’ינג: איפה אתם עוצרים? איפה אתם מנשמים? איפה אתם מנגנים רצף קצר? איפה אתם משאירים שקט? השקט במוזיקה לפעמים חשוב כמו הצלילים עצמם. זה נותן למאזין (ולכם!) זמן לעכל. זה כמו בדיחה טובה – הפאוזה חשובה.

• ארטיקולציה: איך הצליל מתחיל ונגמר? האם אתם תוקפים את הצליל? מחליקים אליו? מכופפים אותו? מוסיפים ויברטו (רעידה עדינה)? כל הדברים הקטנים האלה מוסיפים אישיות לסולו שלכם. זה כמו הבעות פנים כשאתם מדברים.

דברים קטנים שעושים עולם שלם (וכיף לנסות)

• בנדים (Bends): בגיטרה או סקסופון, זה לכופף את הצליל למעלה. זה אחד הצלילים הכי בלוזיים שיש. זה כמו לבכות עם הצליל.

• ויברטו (Vibrato): רעידה עדינה של הצליל. זה מוסיף חום ועומק. כמו חיוך קטן בסוף משפט.

• סליידים (Slides): להחליק מצליל אחד לשני. נשמע רשלני ומגניב בו זמנית. כמו להחליק על בננה בכוונה.

• האמר-און ופול-אוף (Hammer-ons & Pull-offs): כשלא משתמשים באצבעות שמאל (למנגנים ימניים) ובפריטה/נשיפה בצד ימין לכל צליל. זה יוצר רצף יותר זורם. כמו לקשור מילים ביחד.

הדרך הכי טובה ללמוד את כל אלה?
לחקות.
כן כן. בדיוק כמו שילדים לומדים לדבר.
הקשיבו לסולואי בלוז שאתם אוהבים (בי בי קינג, סטיבי ריי וון, אריק קלפטון, באדי גאי, או אפילו אמנים מודרניים שמושפעים מבלוז).
נסו לנגן יחד איתם.
נסו להעתיק פראז’ים קצרים שהם מנגנים.
בהתחלה זה ירגיש מוזר.
אבל לאט לאט, ה”אוצר מילים” הזה ייכנס לכם לאצבעות ויהפוך לשלכם.

לא להתייאש ולהמשיך לנגן (גם כשזה נשמע כמו אוגר על קסילופון)

בואו נהיה כנים.
לא הכל ישמע מושלם מהרגע הראשון.
יהיו רגעים שתנגנו צליל שגוי.
וזה ישמע… ובכן, שגוי.
מאוד שגוי.
זה חלק מהתהליך.
זה כמו שלומדים ללכת ונופלים מדי פעם.
העניין הוא לקום ולהמשיך לנסות.

אז איך לא להתייאש?

• תרגלו עם ליווי: לנגן סולו באוויר זה נחמד, אבל זה לא נותן לכם את ההקשר של האקורדים. מצאו ליוויי בלוז (Blues Backing Tracks) ביוטיוב או באפליקציות. נגנו מעליהם. זה מיד ייתן לכם פידבק אם אתם בדרך הנכונה. זה כמו ללמוד לנהוג ברכב – אתם צריכים את הכביש.

• תרגלו לאט לאט: אל תנסו לנגן מהר מדי. זה רק יוביל לטעויות ותסכול. התחילו בקצב מאוד איטי. תרגישו את הקצב. תרגישו את השינויים באקורדים. רק כשהכול מרגיש נוח בקצב איטי, תעלו אותו בהדרגה. זה כמו לאכול – תלעסו לאט.

• הגדירו יעדים קטנים: במקום “אני רוצה לאלתר כמו BB King מחר בבוקר”, תגידו לעצמכם “השבוע אני רוצה להרגיש בנוח עם המהלך ה-12 תיבות ב-C ולהצליח לנגן עליו את הסולם הפנטטוני בלי ללכת לאיבוד”. יעדים קטנים וברורים קלים יותר להשגה ונותנים תחושת הצלחה.

• הקליטו את עצמכם (אם אתם אמיצים): זה יכול להיות קשה לשמוע את עצמכם בהתחלה. אבל זו דרך מדהימה לזהות איפה אתם “נופלים” ומה נשמע טוב. אתם לא חייבים להשמיע את זה לאף אחד. זה רק בשבילכם. כמו סרטון האימון הכושל שלכם בחדר כושר – אף אחד לא חייב לראות.

• מצאו מורה או שותף לנגינה: אם יש לכם אפשרות, מורה טוב יכול לתת לכם פידבק מדויק ולחסוך לכם הרבה זמן ותסכול. גם לנגן עם מישהו אחר (אפילו אם הוא רק מנגן את האקורדים) יכול להיות מאוד מועיל ומהנה.

רעיונות יצירתיים לשימוש בידע החדש (כי לאלתר זה לא רק על בלוז קלאסי)

אחרי שתתחילו להרגיש בנוח עם אלתור בלוז בסיסי, הדלתות נפתחות.

• על שירים אחרים: תופתעו בכמה שירים מפופ ועד רוק יש קטעים שמבוססים על מהלכי בלוז או משתמשים בסולמות בלוז/פנטטוניים. נסו “להתגנב” פנימה עם כמה צלילים בלוזיים בשירים שאתם כבר מנגנים.

• לכתוב שירים משלכם: היכולת לאלתר היא הבסיס לכתיבת מנגינות. השתמשו בסולם הפנטטוני ובמהלכי בלוז כדי לכתוב שירים בלוזיים משלכם.

• לנגן סולואי אוויר (בלי הכלי): כן כן, זה נשמע מטופש, אבל לשיר או לזמזם סולואי אוויר עוזר לכם לחשוב בצורה מלודית בלי להיות מוגבלים על ידי הכלי שלכם.

• ג’ינגלים מצחיקים: צריכים מוזיקת רקע כשאתם מכינים קפה בבוקר? אלתרו משהו קצרצר בבלוז. זה מיד ישפר לכם את מצב הרוח (ולאף אחד לא יהיה אכפת אם זה לא סטיבי וון).

שאלות נפוצות (שמותר לשאול, לא נשפוט… הרבה)

האם אני חייב לדעת לקרוא תווים כדי לאלתר?

תשובה: בשביל להתחיל לאלתר על בלוז? ממש לא! זה כמו לדעת לדבר בלי לדעת לקרוא ולכתוב. זה יעזור לכם בהמשך אם תרצו ללמוד סולואים של אחרים מתווים, אבל בשביל היצירה הספונטנית שלכם? האוזן שלכם והאצבעות על הכלי הם הכלים החשובים.

כמה זמן ייקח לי להישמע טוב?

תשובה: תלוי בכם! ובכמה אתם מתרגלים. ובמה אתם מחשיבים “טוב”. תתחילו להישמע “סביר” תוך כמה שבועות של תרגול עקבי (אפילו 15-20 דקות ביום). להישמע כמו BB King? יקח לכם כנראה את כל החיים. אבל זה לא המטרה. המטרה היא שתיהנו מהתהליך ומהצלילים שלכם.

מה אם אני מרגיש שאני חוזר על עצמי כל הזמן?

תשובה: זה טבעי לגמרי! זה קורה לכולם, אפילו לגדולים. כדי להתגבר על זה, תלמדו ליקים חדשים ממוזיקאים אחרים. נסו להשתמש בצליל הכחול בדרכים שונות. נסו לשחק עם קצב – לנגן פראז’ים באזורים שונים בתיבה. הקשיבו ליותר מוזיקה מז’אנרים שונים – לפעמים רעיון מאלתור ג’אז יכול להישמע מדהים בבלוז.

האם הסולם הפנטטוני המינורי הוא היחיד לבלוז?

תשובה: לא היחיד, אבל הוא נקודת ההתחלה הכי טובה. יש גם את הסולם הפנטטוני המז’ורי (שנשמע קצת יותר שמח או “קאנטרי”), ואפשר לשלב ביניהם. יש גם סולמות אחרים כמו הבלוז סקייל (שמוסיף עוד צליל כחול) או המודוסים הבלוזיים. אבל להתחלה, תתמקדו בפנטטוני המינורי. הוא החבר הכי טוב שלכם בבלוז.

אני מנגן על [כלי נגינה פחות נפוץ], האם זה רלוונטי לי?

תשובה: כן! העקרונות של מהלך ה-12 תיבות בלוז, הסולם הפנטטוני, והחשיבות של פראז’ינג והקשבה – כל אלה אוניברסליים לכל כלי נגינה מלודי (או אפילו לקול!). רק האופן שבו אתם מפיקים את הצלילים והטכניקות ה”כחולות” (בנדים, ויברטו) ישתנו לפי הכלי. העיקר זה המחשבה והאוזן.

סיכום (כי לכל מסע יש סוף, למרבה המזל)

אז הנה זה.
עכשיו אתם יודעים את הבסיס לאלתור בלוז.
יש לכם את המפה (מהלך האקורדים).
יש לכם את הכלי (הסולם הפנטטוני).
אתם יודעים שצריך להוסיף קצת פלפל (הצליל הכחול).
ואתם יודעים שאיך שמנגנים חשוב כמו מה שמנגנים.

הכי חשוב?
תתחילו לעשות את זה.
אל תפחדו לטעות.
אל תפחדו להישמע רע בהתחלה.
כולם עוברים את זה.
זה כמו ללמוד לרקוד בפעם הראשונה – בהתחלה דורכים לעצמכם על הרגליים, ואז לאט לאט מתחילים להרגיש את הקצב.

הבלוז הוא שפה.
ואתם בדיוק התחלתם ללמוד לדבר בה.
בהתחלה זה יהיה עם מבטא כבד ועם הרבה גמגומים.
אבל ככל שתדברו יותר, זה יהפוך להיות טבעי יותר.

אז לכו תמצאו ליווי בלוז ב-C.
תמצאו את הסולם הפנטטוני המינורי של C על הכלי שלכם.
ותתחילו לנגן.
פשוט תזרקו צלילים.
תקשיבו.
תנו לצלילים להוביל אתכם.

מי יודע?
אולי הסולו הבלוזי הראשון שאתם מאלתרים עכשיו.
יום אחד ישמע כמו…
טוב, לא כמו BB King.
אבל אולי כמו BB King ביום טוב אחרי שינה טובה.
וזה בהחלט מספיק טוב!

בהצלחה!
ותזכרו: הבלוז הוא על הרגשה.
תנו לצלילים להרגיש.
ותהנו מהתהליך.
זה הכל.
עכשיו לכו תעשו קצת רעש בלוזי!