אוקיי, אז בואו נודה בזה. ראיתם את המתופפים האלה שמנגנים דאבל בס במהירות האור? אלה שנשמעים כאילו הם מפעילים מכונת ירייה ולא כלי נגינה? נכון שזה נראה בלתי אפשרי? כאילו יש להם איזו רגל סודית מרובעת או משהו?
אז יש לי חדשות בשבילכם. חדשות טובות, וגם חדשות פחות טובות.
החדשות הטובות הן שזה *אפשרי*. לגמרי אפשרי. אתם יכולים להגיע לשם.
החדשות הפחות טובות? זה ידרוש מכם להתאמן. הרבה. ועצם המילה “טכניקה” עלולה קצת להבהיל.
אבל אל דאגה! אני כאן כדי להפוך את המסע הזה למשהו שפוי. אולי אפילו… כיפי? אל תצפו להרבה, אבל מבטיח לפחות כמה צחקוקים בדרך.
במדריך הזה, נצלול לעומק (אבל לא עמוק מדי, שלא נטבע) לטכניקה המופלאה שנקראת “Swivel”. שזה בערך כמו לרקוד סלסה עם הקרסוליים שלכם, רק על פדלים של תופים.
אז אם אתם מוכנים שהשכנים שלכם יחשבו שאתם מנסרים רהיטים בחדר המוזיקה (במקום להתאמן), הישארו איתי. מבטיח שלא תצטערו. אולי קצת, אבל בקטנה.
מה זה Swivel Technique ולמה לעזאזל שתצטרכו את זה?
אוקיי, לפני שנדבר על איך עושים את זה, בואו נבין בכלל *מה* זה ו*למה* שתטרחו.
ה-Swivel Technique, בתרגום חופשי וקצת מטופש, זה “טכניקת הסיבוב”. הרעיון הבסיסי הוא לא להשתמש ברגל כולה כמו פטיש שפשוט עולה ויורד (מה שנקרא Heel-Up או Heel-Down רגיל), אלא להשתמש בתנועת סיבוב קטנה של כף הרגל והקרסול סביב נקודת ציר (לרוב העקב, אבל לא רק) כדי להכות בפדל במהירות.
תחשבו על זה ככה: במקום להרים ולהוריד משקולת כבדה שוב ושוב (הרגל כולה), אתם עושים תנועה קטנה, יעילה ומהירה יותר עם חלק קטן יותר של הרגל.
למה זה חשוב?
- מהירות: כי אם אתם רוצים לנגן ספיד מטאל, דת’ מטאל, ג’אז מהיר או סתם להרשים מישהו בפליילים של הופעה ביתית, מהירות היא המפתח. Swivel מאפשר מהירויות שממש קשה להגיע אליהן עם טכניקות אחרות לאורך זמן.
- סבולת: כשהתנועה יעילה ופחות תלויה בשרירים הגדולים של הרגל, אתם מתעייפים פחות. זה אומר שאתם יכולים לנגן מהר יותר, *ליותר זמן*. מי לא חולם לנגן ריפים של שתי דקות בלי שהרגליים יצרחו הצילו?
- שליטה: למרות שזה נראה כאוטי, Swivel מאפשר שליטה טובה יותר על הדינמיקה והדיוק בקצבים מהירים מאוד. פתאום ההקפצות הקטנות האלה על הפדל נשמעות ברורות ומוגדרות.
- כי זה מרשים: בואו, קצת פוזה עוד לא הרגה אף אחד. כשרגליים שלכם נראות כמו מנועים טורבו קטנים על הפדלים, אנשים יסתכלו. אולי יחשבו שאתם חרק ענק שמנסה להשתחרר מחוט דביק, אבל היי, זה עדיין מרשים.
אז אם המטרה שלכם היא להישמע כאילו השתלטתם על גנרטור בזמן סופת הוריקן, Swivel זה בהחלט כלי שאתם רוצים בארגז הכלים שלכם. וגם אם לא, זה פשוט תוספת מגניבה לרפרטואר שלכם.
פרק 1: האויב הגדול ביותר של המתופף (חוץ מהשכנים) – הכיסא! ואיך להשתמש בו לטובתכם.
אתם חושבים שכיסא זה סתם משהו לשבת עליו? טעות מרה! בטח בשביל טכניקות רגל מתקדמות כמו Swivel. מיקום ותנוחת הישיבה שלכם הם קריטיים. קריטיים כמו חטיף אחרי הופעה ארוכה.
איך להתמקם כמו מקצוענים (או לפחות פחות כמו חובבנים מצחיקים)
- גובה הכיסא: זה הדבר הכי חשוב. אם הכיסא נמוך מדי, הברכיים יהיו גבוהות, וזה יהרוג לכם את התנועה. אם הוא גבוה מדי, לא תהיה לכם מספיק שליטה. הרעיון הוא שהירכיים שלכם יהיו מקבילות לרצפה או בזווית קלה מטה. תחשבו על זה כמו ישיבה נוחה באוטו, רק שאתם הולכים להזיז את הרגליים בטירוף. מצאו את ה”נקודה המתוקה” שלכם. זה בדרך כלל אומר שהברכיים בזווית של כ-90 מעלות או קצת יותר פתוחות.
- מרחק מהתופים: אל תהיו צמודים מדי לתופים, ואל תהיו רחוקים מדי. שוב, עניין של נוחות ויעילות. הרגליים צריכות להגיע לפדלים בנוחות, בלי להתמתח ובלי להיות מקופלות בצורה מוזרה. תנו לעצמכם מקום לנשום. ולסווול.
- מרחק בין הפדלים: בדאבל בס, שני הפדלים צריכים להיות במרחק נוח אחד מהשני. נסו למקם אותם כך ששני הרגליים יוכלו לבצע את אותה תנועה סיבובית בקלות, בלי שהרגל אחת תרגיש מקופחת או במצב אנטומי מוזר.
- תנוחת הגוף: שבו ישרים, אבל לא נוקשים. כמו שאומרים: “יציבה נכונה, אבל עם נונשלנט”. גב זקוף קצת, משקל הגוף מונח היטב על הכיסא. הרגליים לא צריכות לתמוך במשקל הגוף בצורה משמעותית. הן צריכות להיות חופשיות לנוע. תחשבו על פלג הגוף העליון כעוגן יציב, ועל פלג הגוף התחתון כרוח רפאים שרק רוצה לרקוד (מהר).
אנקדוטה קטנה על ישיבה לא נכונה
זכורני ימים עברו, בתחילת דרכי המפוארת כמתופף (טוב, פחות מפוארת, יותר “עושה רעש”). ניסיתי לנגן מהר, אבל הרגליים פשוט לא זזו. חשבתי שאני פשוט גרוע (אולי הייתי, אבל זה לא העניין). יום אחד, מישהו הסתכל עליי ואמר: “אחי, אתה יושב כאילו אתה תקוע באסלה שהתקלקלה”. הרמתי קצת את הכיסא, וישר הרגשתי הבדל. לא הפכתי להיות ג’ואי ג’ורדיסון בן לילה, אבל הרגליים הפסיקו להרגיש כמו גושי בטון. אז כן, כסא זה חשוב.
פרק 2: העקב מכה שנית? לא בדיוק. הכירו את ה”ציר” שלכם.
הנקודה המרכזית ב-Swivel Technique היא ההבנה שהרגל לא עולה ויורדת כיחידה אחת מהירך. רוב התנועה באה מהקרסול וכף הרגל, כשהעקב (או אזור קרוב אליו) משמש כנקודת משען או “ציר”.
הבסיס: רק תנועת הסיבוב
התחילו בלי הפדלים בכלל. פשוט שבו על הכיסא בגובה הנכון, הניחו את הרגליים על הרצפה כאילו הן על הפדלים. עכשיו נסו לסובב את כפות הרגליים פנימה והחוצה, מהקרסול. דמיינו שהעקב שלכם תקוע במסמר לרצפה (אל תעשו את זה באמת!). כל התנועה מגיעה מהחלק הקדמי של כף הרגל. תנועה סיבובית קטנה, מהירה, ימינה ושמאלה.
זה מרגיש מוזר בהתחלה. אולי קצת כמו שאתם מנסים להרוג ג’וק בלתי נראה עם כף הרגל שלכם.
- עקב כנקודת ציר: בטכניקת ה-Swivel ה”טהורה” יותר (או מה שמכנים לעיתים “Heel-Pivot”), העקב נשאר קרוב מאוד לרצפה או לפדל, ורק חלק כף הרגל הקדמית עושה את התנועה.
- כף הרגל כולה כציר: יש וריאציות שבהן נקודת הציר היא יותר מרכז כף הרגל, והרגל כולה מסתובבת מעט בקרסול. זה מאפשר אולי קצת יותר כוח, אבל לפעמים קצת פחות מהירות קיצונית בהתחלה.
התחילו לאט. ממש לאט. זה לא מירוץ. המטרה היא לפתח את תנועת הסיבוב בקרסול. תחשבו על זה כמו ללמוד לכתוב עם עט נובע בפעם הראשונה. חייבים ללכת לאט ומדויק לפני שמתחילים לשרבט מהר.
טיפ זהב ששווה מיליון דולר (או לפחות חפיסת מיתרים): תסתכלו על הרגליים שלכם. זה נשמע מטופש, אבל הרבה אנשים מנסים ללמוד טכניקה חדשה רק לפי הרגשה. תסתכלו. ודאו שהעקב אכן נשאר פחות או יותר במקום ושהתנועה באה מהסיבוב של כף הרגל. זה יעזור למוח שלכם להבין מה הגוף צריך לעשות.
פרק 3: הגיע זמן ללכלך את הרגליים (עם פדלים)! איך להפוך את הסיבוב למכות.
אחרי שהרגליים שלכם קצת התרגלו לתנועת הסיבוב המצחיקה באוויר, הגיע הזמן לחבר אותה לפדלים. זה השלב שבו הדברים מתחילים להישמע קצת כמו מוזיקה… או כמו קללה ארוכה ורועשת.
מחברים את הנקודות (ואת הכפות לפדלים)
- הניחו את הרגליים: מקמו את כפות הרגליים על הפדלים. המיקום האידיאלי הוא כזה שהביטר (ה”פטיש” של הפדל) נמצא במרחק נוח מהעור של התוף. זה בדרך כלל אומר שהחלק הקדמי של כף הרגל (כריות האצבעות) יושב על הפדל.
- מצאו את נקודת הציר על הפדל: כשהרגל על הפדל, נסו שוב את תנועת הסיבוב. העקב (או קצת לפניו) צריך להישאר פחות או יותר מעוגן על הפדל או טיפה מעליו, בעוד שחלק כף הרגל הקדמית מסתובב פנימה והחוצה ומכה בפדל עם כל תנועה.
- תנועת הפדל: כשאתם מסובבים את כף הרגל פנימה, הביטר אמור להכות בעור. כשאתם מסובבים החוצה, הביטר אמור לחזור אחורה. כל סיבוב = מכה. סיבוב פנימה + סיבוב החוצה = שתי מכות מהירות. תכל’ס, זה בסיס הסווינג בדאבל בס.
- התחילו ברגל אחת: אל תנסו לעשות את זה מיד עם שתי רגליים. תתחילו ברגל אחת. קחו מטרונום (החבר הכי טוב והכי מבאס של המתופף) ושימו אותו על קצב איטי מאוד. נסו לנגן שמיניות (שתי מכות לכל קליק). פעם אחת סיבוב פנימה (מכה), פעם אחת סיבוב החוצה (מכה). תחושו את התנועה. תראו איך הביטר זז.
- הוסיפו את הרגל השנייה: ברגע שאתם מרגישים בנוח עם רגל אחת בקצב איטי, נסו לצרף את השנייה. המטרה היא ששתי הרגליים יעבדו בתיאום, כמו שני מנועים קטנים. שמיניות רצופות. מכה ימין, מכה שמאל, מכה ימין, מכה שמאל. כמו ריצה קלה, רק עם הקרסוליים על פדלים.
שאלה לקהל (או סתם למי שקורא את זה):
שאלה 1: זה אמור לכאוב?
תשובה: בהתחלה, קצת חוסר נוחות או עייפות בשרירי הקרסול זה נורמלי. זה כמו להתחיל כל פעילות גופנית חדשה. אבל כאב חד, או כאב בברכיים/גב – זה סימן שאתם עושים משהו לא נכון בתנוחה או בטכניקה. עצרו, תבדקו את הישיבה, את מיקום הרגליים, ותתחילו שוב לאט יותר. תנו לגוף להתרגל.
פרק 4: טעויות נפוצות ואיך לא להיות סטטיסטים בסרט אימה מוזיקלי
בואו נדבר על הדברים שרוב הסיכויים שיקרו לכם. זה חלק מהתהליך. גם מוזיקאים סופר וירטואוזים עברו את השלבים המביכים האלה. ההבדל? הם התמידו וחכמו מטעויות.
הרשימה המצחיקה (פחות או יותר) של כישלונות פוטנציאליים
-
“אני מרגיש תקוע”: אתם מנסים לסובב, אבל הרגל פשוט לא זזה בחופשיות.
- הסיבה: לרוב קשור לכסא גבוה מדי, לכף רגל ממוקמת בצורה לא נכונה על הפדל, או שאתם פשוט מנסים “לכפות” את התנועה במקום לתת לה לזרום.
- הפתרון ההומוריסטי (ופחות): תתחילו שוב מהתנועה באוויר, בלי הפדלים. תנו לקרסול להשתחרר. דמיינו שאתם מנקים בוץ מהנעל. אחר כך, חזרו לפדלים ונסו למקם את כף הרגל טיפה אחרת. שחק עם מיקום העקב על הפדל. לפעמים הזזה של סנטימטר עושה את כל ההבדל. ואל תנסו להילחם בפדל. תנו לביטר להכות ולחזור מעצמו.
-
“הביטרים נשארים תקועים על העור”: אתם מצליחים להכות, אבל הביטר לא חוזר מהר מספיק, או נשאר לחוץ על העור, וזה הורג לכם את הסאונד והמהירות.
- הסיבה: זה קורה כשאתם “לוחצים” את הפדל במקום “להכות” אותו. התנועה לא מספיק קצרה וחדה, ואתם לא נותנים לפדל לחזור.
- הפתרון: תתרגלו “ריבאונד” (חזרה). אחרי שהביטר מכה, תנו לפדל להעיף את הרגל שלכם מעט אחורה. אל תדבקו לעור. תחשבו על זה כמו נשיקה קצרה ולא חיבוק ארוך. תנועה קצרה, מכה, חזרה. שוב, התחילו לאט כדי להפנים את זה.
-
“רגל אחת עובדת, השנייה לא”: טכניקת הסוויבל עובדת על הרגל הדומיננטית שלכם, אבל הרגל השנייה פשוט לא מסתדרת.
- הסיבה: זה נורמלי לחלוטין. רגל אחת תמיד תהיה חזקה ומתואמת יותר מהשנייה בהתחלה.
- הפתרון: תתאמנו יותר על הרגל החלשה. כן, זה משעמם. כן, זה מרגיש מטופש. אבל זה הכרחי. תנו לרגל החלשה “זמן מסך” כפול בהתחלה. נגנו רק איתה, נסו תרגילים איתה לבד. היא תדביק את הקצב בסוף. מבטיח! (או שלא, אבל לרוב כן).
-
“זה נשמע כמו מקרטון”: אין לכם כוח במכות, הסאונד חלש וחסר חיים.
- הסיבה: Swivel במהירויות קיצוניות נוטה להיות פחות עוצמתי מטכניקות Heel-Up חזקות. אבל חוסר כוח מוחלט בדרך כלל נובע מתנועה קטנה מדי או חוסר שימוש במשקל הרגל (גם אם הוא קטן).
- הפתרון: ודאו שהביטר חוזר מספיק רחוק כדי לצבור תנופה. נסו להשתמש קצת יותר במשקל הקרסול/כף הרגל כשאתם מורידים אותה לפדל. ואל תתביישו לכוון את הפדלים עצמם – לפעמים רק שינוי במתח הקפיץ או בזווית הביטר יכול להוסיף כוח משמעותי.
שאלה לקהל (עוד אחת!)
שאלה 2: כמה זמן לוקח ללמוד את זה?
תשובה: אוהו, שאלת מיליון הדולר. אין תשובה אחת. זה תלוי בכמה אתם מתאמנים, כמה יעיל האימון שלכם, ואיך הגוף שלכם מגיב. חלק יתפסו את התנועה הבסיסית תוך שבוע-שבועיים. להגיע למהירויות גבוהות עם שליטה וסבולת? זה יכול לקחת חודשים ואפילו שנים של אימון עקבי. זה מרתון, לא ספרינט. אבל כל צעד קדימה הוא הישג קטן ששווה לחגוג (אפשר עם סולו דאבל בס מהיר במיוחד).
פרק 5: תרגילי אימון שלא ישברו לכם את הרוח (אולי קצת)
אימון זה המפתח. אין קסמים. אבל יש דרכים להתאמן בצורה חכמה ויעילה, ופחות כמו שיעור עינויים.
תרגילים בסיסיים להתחלה
זכרו: התחילו לאט. קצב שהרגל שלכם *בקושי* מצליחה לעשות בו את התנועה הנכונה בצורה עקבית, זה הקצב להתחיל איתו. גם אם זה נשמע מצחיק לאוזניים שלכם.
-
תרגיל 1: הסיבוב הקדוש (שמיניות בקצב איטי)
שימו מטרונום על BPM (פעימות לדקה) נמוך (נגיד 80-100 BPM). נגנו שמיניות עם רגל אחת, ואז עם השנייה, ואז עם שתי הרגליים לסירוגין (ימין-שמאל-ימין-שמאל). התמקדו בתנועה הנכונה של הסיבוב והחזרת הביטר. עשו את זה במשך כמה דקות בכל פעם. זה הבסיס. בלי זה, אין כלום.
-
תרגיל 2: משתגעים עם הקצב (שינויי קצב איטיים)
קחו את אותו תרגיל שמיניות, ועכשיו שחקו עם המטרונום. עלו ב-2 BPM כל פעם. נגנו בקצב החדש כמה שניות או דקה, ואז עלו שוב ב-2 BPM. המטרה היא למצוא את “קצה גבול היכולת” שלכם בכל אימון – הקצב שבו הטכניקה שלכם מתחילה להתפרק. שימו לב איפה זה קורה. זה האזור שאתם צריכים לעבוד עליו.
-
תרגיל 3: הסיבולת היא המלכה (אימון ממושך בקצב קבוע)
בחרו קצב שבו אתם מרגישים *נוח* לנגן שמיניות עם Swivel, ושאתם *יודעים* שאתם עושים את זה נכון. נגנו בקצב הזה במשך 2-3 דקות רצוף. המטרה היא לחזק את השרירים הקטנים בקרסול ולפתח סבולת. בהמשך, תגדילו את משך הזמן או את הקצב בהדרגה.
-
תרגיל 4: ה”פרץ” (מהירויות קצרות ומטורפות)
כשאתם מרגישים בטוחים עם התנועה הבסיסית, נסו את זה: נגנו שמיניות בקצב נוח למשך כמה תיבות. ואז, לפתע, נסו לעשות “פרץ” קצר של 4-8 מכות מהירות ככל שאתם יכולים (אפילו אם זה נשמע רע), ואז חזרו מיד לקצב הנוח. זה עוזר לפתח את היכולת לעבור ממהירות אחת לאחרת ולדחוף את גבולות המהירות שלכם.
העצה הכי חשובה (אחרי המטרונום): תתאמנו מול מראה או תצלמו את עצמכם
כן, זה מרגיש מוזר לצלם את הרגליים שלכם. אבל זה קריטי לראות מה קורה שם באמת. האם העקב נשאר במקום? האם התנועה נקייה? לפעמים מה שאנחנו חושבים שאנחנו עושים מרגיש שונה לגמרי ממה שנראה בפועל. הסתכלות חיצונית (שלכם) יכולה לתקן טעויות שאתם בכלל לא מודעים אליהן.
שאלה לקהל (אחת לפני אחרונה!)
שאלה 3: האם אני חייב ללמוד את זה?
תשובה: ממש לא! מוזיקה זה לא תחרות. יש המון סגנונות ומוזיקאים מעולים שלא משתמשים בדאבל בס מהיר בכלל, או משתמשים בטכניקות אחרות. Swivel זה כלי ספציפי שמצוין לדברים מסוימים. אם אתם לא מנגנים מטאל, או שאתם מרוצים מהמהירות שלכם עם טכניקה אחרת – אין שום חובה ללמוד את זה. אבל אם אתם רוצים את המהירות הקיצונית הזאת, Swivel בהחלט שווה את ההשקעה.
פרק 6: מה לעשות כשבא לכם לזרוק את הפדלים מהחלון (טיפים להתמדה)
בואו נהיה כנים. יהיו רגעים שתשנאו את זה. שתשנאו את הפדלים, את התופים, את המטרונום, ואפילו את עצמכם שבכלל התחלתם עם הרעיון המטופש הזה. זה נורמלי. הנה איך לא לוותר:
המדריך למתופף שלא מתייאש (לפחות לא לגמרי)
- הציבו מטרות קטנות וריאליות: במקום להגיד “אני רוצה לנגן כמו דניס צ’יימברס מחר בבוקר”, תגידו “אני רוצה לנגן שמיניות נקיות בקצב 120 BPM במשך דקה בסוף השבוע הזה”. מטרות קטנות ומדידות נותנות תחושת הצלחה.
- התאמנו באופן קבוע, גם אם קצר: 15-20 דקות אימון ממוקד בכל יום שוות הרבה יותר משעת אימון אחת בשבוע. עקביות היא שם המשחק בפיתוח טכניקה.
- אל תשכחו את הכיף: אחרי האימון הממוקד על Swivel, נגנו קצת בשביל הכיף. נגנו שירים שאתם אוהבים, אל תחשבו על טכניקה, פשוט תיהנו. זה מזכיר לכם למה אתם עושים את זה בכלל.
- תקליטו את עצמכם: לא רק וידאו, גם אודיו. תקשיבו לסאונד שלכם. לפעמים אתם חושבים שאתם גרועים, ואז אתם שומעים את ההקלטה ומבינים שאתם דווקא מתקדמים יפה. ולפעמים ההפך, אבל גם אז זה עוזר לזהות איפה צריך לעבוד.
- קחו הפסקות: אם אתם מרגישים מתוסכלים, עייפים, או שהרגליים פשוט לא משתפות פעולה – קחו הפסקה. לכו לשתות משהו, תעשו מתיחות, תעשו משהו אחר לגמרי. לפעמים המוח והגוף צריכים פשוט לנוח ולהתאפס.
- תראו סרטונים של אחרים: זה יכול להיות גם השראה וגם חינוך. לראות איך מתופפים אחרים מבצעים את הטכניקה, ללמוד ממומחים (אני בטוח שיש כאלה ביוטיוב, אחרי הכל, חוץ ממני), זה יכול לתת לכם רעיונות ותובנות.
- תזכרו למה התחלתם: דמיינו את הרגע הזה שאתם מנגנים את הריף המטורף הזה במהירות שפעם רק חלמתם עליה. זה שווה את המאמץ.
שאלה לקהל (האחרונה, מבטיח!)
שאלה 4: האם יש סוגי פדלים שעדיפים ל-Swivel?
תשובה: בגדול, אפשר ללמוד Swivel על כל פדל דאבל בס סביר. אבל פדלים יקרים יותר נוטים להיות עם מנגנונים חלקים יותר, יותר אופציות כיוון (מתח קפיץ, זווית ביטר, גובה פלטפורמה), ואיכות בנייה טובה יותר שיכולה להקל על השגת מהירות ושליטה. פדלים עם “דרייב” (שרשרת כפולה או רצועה) חלק ומהיר ותגובה טובה יעזרו. אבל אל תתנו לזה להיות תירוץ לא להתחיל. תתחילו עם מה שיש לכם, ותשדרגו אם וכאשר אתם מרגישים שהפדלים מגבילים אתכם.
פרק 7: מעבר למהירות: איך להשתמש ב-Swivel כדי לנגן באמת מוזיקה
מהירות זה נחמד, אבל אם זה נשמע כמו גליץ’ במחשב, לא עשיתם כלום. המטרה האמיתית היא לשלב את הטכניקה הזאת בנגינה שלכם בצורה מוזיקלית.
לא רק מהיר, גם טוב: שילוב Swivel בתוף
- דינמיקה: Swivel מאפשר גם לנגן שמיניות או 16-ים מהירים *בשקט*. זה קשה בהתחלה, אבל תרגלו לשלוט בכוח של המכה. לא כל סולו דאבל בס צריך להישמע כמו רעידת אדמה. לפעמים טאצ’ קל ומהיר מוסיף המון גוון.
- אקסנטים: תרגלו להדגיש מכות מסוימות בתוך רצף ה-Swivel. למשל, להכות חזק יותר על הפעמה הראשונה בכל תיבה, או להדגיש כל מכה רביעית. זה נותן “גרוב” לריפים המהירים.
- שילוב עם תופים אחרים: הסוויבל ברגליים צריך לעבוד ביחד עם הידיים על הסנר, המצילות, והטמטמים. נסו לנגן ריפים שמשלבים את הרגליים המהירות עם דפוסים מעניינים בידיים. זה נשמע הרבה יותר מגניב מאשר סתם שמיניות אינסופיות ברגליים.
- “דאבל בס לא רק למטאל”: נכון, Swivel מזוהה חזק עם ז’אנרים כבדים. אבל אפשר להשתמש בו (אולי בקצבים פחות קיצוניים) גם בג’אז פיוז’ן, פאנק מסוים, או אפילו בפופ שמצריך דאבל בס מוגדר ומהיר. אל תגבילו את עצמכם.
סיכום: אז מה למדנו, חוץ מזה שלרגליים יש חיים משלהן?
למדנו שה-Swivel Technique זה לא קסם, אלא טכניקה שדורשת עבודה. עבודה קשה, אבל עם פוטנציאל לתוצאות מרשימות מאוד.
למדנו שישיבה נכונה היא חצי הדרך (והחצי השני זה להזיז את הרגליים בצורה מצחיקה).
למדנו שהקרסול הוא לא רק חלק שמתקלקל לפעמים בריצה, אלא איבר קריטי בוירטואוזיות בס.
ולמדנו שטעויות זה חלק מהמסע. רק תצחקו עליהן ותמשיכו הלאה.
אז קחו את המטרונום, תתאמנו בסבלנות (ובחוש הומור!), ואל תפחדו להישמע גרוע בהתחלה. כל המתופפים הגדולים נשמעו גרוע מתישהו. חלקם אולי אפילו קצת עדיין, פשוט בקצב מהיר יותר.
בהצלחה במסע שלכם לכיבוש הדאבל בס! ואל תשכחו, אם תקימו להקה ותנגנו ריף דאבל בס מהיר בזכות המדריך הזה, אני מצפה לקרדיט… או לפחות לאזכור ב”תודות” באלבום, מינוס המטרונום.
צאו לדרך, ושימלאו רגליכם סוויבל מהיר ומדויק!