ברוכים הבאים למסע המטורף והמשעשע לעולם שבו המיתרים שלכם סוף סוף ידברו אותה שפה! אם אי פעם ניסיתם לנגן משהו שנשמע כמו קרב חתולים אקראי על פח אשפה, אתם כנראה יודעים עד כמה כוונון הגיטרה שלכם הוא… ובכן, קריטי. זה לא רק “נחמד שיש”. זה ה-דבר. הנקודה ההתחלתית. הבסיס לכל מה שתנגנו אי פעם. כי בואו נודה בזה, גם ג’ימי הנדריקס היה נשמע כמו סבתא שמנסה לכייל טלפון חוגה מולטי-טונאלי אם הגיטרה שלו הייתה מחוץ לכיוון. אז למה שתקראו את המדריך הזה? כי הוא יציל אתכם מבושות. הוא יציל את השכנים שלכם מסבל מיותר. והכי חשוב – הוא יגרום לכם להישמע פחות כמו מוזיקאי מתחיל ויותר כמו… טוב, לפחות מישהו שיודע מה הוא עושה. אנחנו הולכים לצלול עמוק (אבל ממש כיף) לעולם הקסום של הטיונרים. הקליפ-און הקטנים והחצופים, הפדאלים הענקיים והמרשימים, והאפליקציות החכמות (לפעמים). מוכנים לצאת לדרך? בואו נשמע את הצליל הנכון!
טיונר לגיטרה: המדריך האולטימטיבי (והלא רציני בעליל)
אוקיי, אז למה בכלל לטרוח לכוון את הדבר הזה? הרי זה סתם לוח עץ עם מיתרים, נכון? טעות! גיטרה מחוץ לכיוון זה כמו לנהוג באוטו שצד אחד שלו על כביש סלול והשני על שדה חרוש. זה אולי אפשרי טכנית, אבל זה יהיה מסע מייסר, רועש, ולא יעיל בעליל. כוונון טוב זה כמו להגיד למיתרים שלכם: “חברים, מהיום אנחנו עובדים ביחד, בהרמוניה, כמו בנות מקהלה ששותות יין יחד בבית הכנסת”. זה מאפשר לאקורדים להישמע מלאים ועשירים, למלודיות לזרום, ולכם… להישמע פשוט טוב. או לפחות לא נורא.
תארו לעצמכם שאתם יושבים במדורה, מתים לנגן את “הרינגטון של אייפון” (כי זה האקורד היחיד שאתם זוכרים), והגיטרה שלכם נשמעת כמו מישהו שגורר מסמר על לוח. הפסדתם את הרגע. לעומת זאת, גיטרה מכוונת? וואו. פתאום אתם נשמעים קצת כמו אומנים. קצת. וזה כל מה שצריך!
שלושה גיבורים נגד צלילים עקומים: הכירו את החבר’ה
ישנם שלושה סוגים עיקריים של מכשירים שיעזרו לכם להיפטר מהצלילים הצורמים ולשלוט בכאוס המיתרים: טיונר קליפ-און, טיונר פדאל, וטיונר אפליקציה. כל אחד מהם מגיע עם יתרונות, חסרונות, ואישיות מוזיקלית משלו. בואו נפצח אותם אחד אחד, או כמו שאומרים במוזיקה קלאסית: בואו נעשה להם דקונסטרוקציה מודאלית בשיטת 12 הטונים.
הקליידסדייל הקטן: טיונר קליפ-און
זה הבחור הקטן והחמוד שאתם מצמידים לראש הגיטרה (החלק שבו נמצאים המפתחות, אם אתם ממש חדשים). הוא מתבסס על מדידת הרעידות של הגיטרה. זה כמו רופא ששם סטטוסקופ על החזה שלכם, רק שהוא מקשיב למיתרים. הרעידות עוברות דרך העץ ומובילות ישר אליו. זה פשוט קסם!
היתרונות הברורים (והלא כל כך ברורים):
- ניידות פסיכית: קטן מספיק להיכנס לכל כיס, גרב, או קופסת גפרורים ריקה. מושלם למדורה, לחזרות בחדר צפוף, או אפילו לכוון את הגיטרה בזמן שאתם מטפסים על הר לטיול.
- תלוי בכם, לא ברעש העולם: הוא מרגיש את הרעידות, אז גם אם אתם מנגנים באמצע מסיבת טראנס סוערת או ליד בואינג ממריא, הוא אמור לעשות את העבודה. זה כמו שיש לכם בועת כיוון אישית.
- קל לשימוש ברמות של “אפילו סבתא שלי תבין”: מצמידים, פורטים, המסך מראה אם אתם גבוהים מדי, נמוכים מדי, או שהאלים המוזיקליים מחייכים אליכם (ירוק!). אין צורך להיות מהנדס חלל.
- זול יחסית: בדרך כלל האופציה הכי ידידותית לארנק. אפשר למצוא אחד כזה במחיר של ארוחת המבורגר טובה. רק שהטיונר יישאר אתכם הרבה יותר זמן (ולא יגרום לכם לצרבת).
חסרונות שעלולים לגרום לכם לתלוש שערות (או פשוט לקנות פדאל):
- לא הכי מדויק ביקום: בהשוואה לפדאלים מקצועיים או טיונרים שמתחברים ישירות (דרך כבל), הוא יכול להיות פחות מדויק. זה לא קריטי למתחילים או לנגינה בבית, אבל אם אתם מקליטים באולפן ורוצים דיוק של שוויצרי שיכור, זה עלול להיות בעייתי.
- עלול ליפול: קליפים לפעמים לא חזקים מספיק, או שאתם זזים יותר מדי. תארו לעצמכם שאתם באמצע סולו בלתי נשכח והקליפ-און עף לקהל. מביך. קרה לחבר. לא לי. בטח שלא לי.
- תלוי בסוללה: שכחתם לכבות אותו? מזל טוב, בחזרה לקרב החתולים בפח האשפה. הסוללות הקטנות הללו אוהבות להיגמר ברגעים הכי פחות מתאימים. תמיד שיהיו לכם סוללות רזרביות, כמו נשנושים לטיול ארוך.
החללית בחלל: טיונר פדאל
זה כבר רמה אחרת. טיונר פדאל הוא קופסת פלדה או אלומיניום קטנה שיושבת על הרצפה (או בתוך פדאלבורד, למי שיש תסביך גדלות מוזיקלי). הגיטרה שלכם מתחברת אליו עם כבל, והוא בדרך כלל הראשון בשרשרת האפקטים שלכם. למה הראשון? כי הוא משתיק את הסיגנל של הגיטרה כשאתם מכוונים, כך שאף אחד לא ישמע אתכם מתאמנים על הסולם הפנטטוני במי מחוץ לכיוון. אלגנטי, לא?
היתרונות שיגרמו לכם להרגיש כמו רוקסטארים (או לפחות כמו טכנאי סאונד):
- דיוק ברמה אובססיבית: הטיונרים האלה לוקחים את הסיגנל ישירות מהגיטרה. אין הפרעות חיצוניות, אין רעידות לא קשורות. זה נותן לכם את הכיוון הכי מדויק שאפשר. אם אתם פרפקציוניסטים מוזיקליים, זה הצעצוע בשבילכם.
- מושלם להופעות: עומדים על במה, רעש מסביב, אתם צריכים לכוון מהר ובלי שאף אחד ישים לב. דריכה על הפדאל, המסך נדלק, הגיטרה מושתקת, כיוון מהיר, דריכה שוב, אתם חוזרים לשרוף את הבמה. קסם על במה.
- בנוי כמו טנק: רוב הפדאלים האלה בנויים מחומרים קשיחים. אפשר לדרוך עליהם שוב ושוב, הם ישרדו. הם כנראה ישרדו גם אפוקליפסת זומבים. (לא נוסה עדיין, אל תסמכו עליי).
- בדרך כלל פועלים עם ספק כוח: מתחברים לחשמל, אז לא צריך לדאוג לסוללות נגמרות באמצע שיר. זה אומר חיים קלים יותר ופחות עצבים.
חסרונות שיגרמו לכם לחשוב פעמיים (ולספור שטרות):
- יקר יותר: פדאל טיונר טוב יעלה לכם הרבה יותר מקליפ-און פשוט. זה השקעה. אבל השקעה משתלמת למי שצריך את הדיוק והפונקציונליות הזו.
- דורש כבלים וספק כוח: צריך לחבר אותו. זה אומר עוד כבל בלאגן, ועוד משהו לחבר לחשמל. אם אתם אוהבים מינימליזם או סתם עצלנים, זה אולי פחות בשבילכם.
- תופס מקום: קופסה נוספת על הרצפה. אם אין לכם פדאלבורד, זה סתם עוד משהו שמסתובב ליד הרגליים ומחכה שתמעדו עליו.
- לא נייד כמו קליפ-און: אמנם לא שוקל טונה, אבל לא תיקחו אותו בכיס האחורי לגינה. הוא יותר יצור ביתי או הופעתי.
הקוסם שבכיס שלכם: טיונר אפליקציה
יש לכם סמארטפון? מזל טוב, יש לכם טיונר! יש אינספור אפליקציות חינמיות (ולא חינמיות) שהופכות את הטלפון שלכם לטיונר. הן משתמשות במיקרופון של הטלפון כדי “להקשיב” לצלילים שאתם מנגנים. זה כמו שיש לכם מורה פרטי באלקטרוניקה שגר בתוך המכשיר שלכם.
היתרונות שיגרמו לכם להרגיש גאונים טכנולוגיים (או לפחות גאונים עצלנים):
- זמין תמיד (כמעט): הטלפון שלכם בדרך כלל איתכם. אז הטיונר איתכם. בכל מקום, בכל זמן. פתאום בא לכם לכוון את הגיטרה על ראש הגלבוע בשעת זריחה? למה לא!
- חינמי (לפעמים): יש המון אפליקציות חינמיות שעושות עבודה מצוינת למתחילים ולכוונון בסיסי. אפס שקלים השקעה, 100% תועלת (בתנאים מסוימים).
- מגוון אדיר של פיצ’רים: חלק מהאפליקציות מציעות הרבה יותר מכיוון פשוט. מטרונום מובנה, ספריית אקורדים, סולמות, משחקים ללימוד מוזיקה. זה כמו שוובסינג נכנס לכם לטלפון.
חסרונות שיכולים להוציא אתכם מדעתכם (ולגרום לכם לחפש את הקליפ-און הישן):
- רגיש לרעש סביבתי: בניגוד לקליפ-און (רעידות) ולפדאל (כבל), האפליקציה שומעת הכל. את הטלוויזיה, את הילדים שצועקים, את השכנים שעושים שיפוצים. לכוון איתה בחדר רועש זה כמו לנסות לשמוע רכילות ברכבת המהירה. בלתי אפשרי.
- תלוי במיקרופון הטלפון: האיכות משתנה מטלפון לטלפון. טלפון ישן עם מיקרופון על הפנים? גם האפליקציה תהיה על הפנים.
- סוללת הטלפון: האפליקציות האלה עלולות לזלול סוללה. נתקעתם עם טלפון מכוון אבל בלי סוללה לשיחה? לא כיף.
- פחות אינטואיטיבי בזמן נגינה: צריך להחזיק את הטלפון קרוב לגיטרה או להניח אותו איפשהו. לא נוח כמו קליפ-און צמוד או פדאל על הרצפה.
איזה טיונר מתאים לך? תלוי בך (ובהרגלי הגיטרה המשונים שלך)
אין תשובה אחת נכונה. זה כמו לשאול אם פיצה עם אננס זה לגיטימי (התשובה היא לא, אגב). כל טיונר משרת מטרה שונה, ומה שמתאים לך תלוי איפה, איך, ולמה אתה מנגן.
תרחישים מומלצים:
- למתחילים, לנגינה בבית, ולמדורה הקרובה: קליפ-און או אפליקציה. הם זולים, נגישים, ועושים את העבודה הבסיסית מצוין. התחל עם אחד מהם, תלמד להכיר את הצלילים, ואז תתקדם אם תרגיש צורך.
- להופעות, לחזרות עם להקה, ולהקלטות (רציניות יותר): טיונר פדאל. הדיוק והפונקציונליות של השתקת הסיגנל בהופעה שווים את ההשקעה.
- למטיילים, לנוודים דיגיטליים, ולמי ששוכח הכל בבית: אפליקציה. היא תמיד איתך (אם יש סוללה).
- לפרפקציוניסטים אובססיביים: פדאל טיונר ברמה גבוהה. או טיונר סטנדרטי חיבור ישיר. או שניהם. או שלושתם. אנחנו לא שופטים.
אפשר, ואפילו מומלץ, שיהיו לכם כמה סוגים. אפליקציה לגיבוי תמיד בטלפון, קליפ-און בתיק הגיטרה לנסיעות קצרות, ופדאל על הפדאלבורד להופעות.
טיפים קטנים שיעשו הבדל גדול (בדרך לצליל המושלם):
- כוון שוב ושוב ושוב: גיטרות נוטות לצאת מכיוון. שינויי טמפרטורה, לחות, מיתרים חדשים, מיתרים ישנים, נגינה אגרסיבית… כל אלה משפיעים. כוון בתחילת כל סשן נגינה, ואפילו תוך כדי אם אתה מרגיש שהצליל מתחיל להתעקם.
- מיתרים חדשים זה שמחה (וקצת כאב ראש): מיתרים חדשים יוצאים מכיוון המון בהתחלה. צריך למתוח אותם בעדינות אחרי הכיוון הראשון, ולכוון שוב. חזור על התהליך כמה פעמים. זה טבעי. אל תתבאס.
- למד לכוון לפי אוזן (בלי טיונר): זה היעד האמיתי. בהתחלה זה נשמע בלתי אפשרי, אבל האוזן מתרגלת. כוון עם טיונר, ואז נסה לכוון את מיתר B לפי מיתר E (צליל B בבית החמישי של מיתר E) וכן הלאה. זה משפר את השמיעה המוזיקלית פלאים. זה כמו להוריד את גלגלי העזר מהאופניים.
- ודא שאתה מכוון לצליל הנכון: ברוב הגיטרות מכוונים לפי E A D G B E (מהמיתר העבה לדק). אבל יש כיוונים אלטרנטיביים (Drop D, Open G וכו’). ודא שאתה מכוון לכיוון שאתה צריך!
- אל תתבייש לכוון בהופעה: גם גדולי המוזיקאים מכוונים על הבמה. זה מראה שאתה מקצוען שדואג לצליל שלו. וזה עדיף פי אלף על לנגן מחוץ לכיוון ולהישמע כמו חתול שנתקע בפתח של פח זבל בזמן שיש רעידת אדמה.
שאלות ששואלים (או שצריכים לשאול) על טיונרים לגיטרה:
בואו ננקה כמה פינות. כי אין שאלות טיפשיות, רק מוזיקאים טירונים ששוכחים לכוון.
-
ש: האם טיונר לקלרינט יעבוד על גיטרה?
ת: טכנית, חלק מהם מזהים תווים באופן כללי, אז אולי. אבל הם לא מותאמים לגיטרה. זה כמו לנסות לפתוח בקבוק יין עם פטיש. אפשרי? אולי. מומלץ? בטח שלא. קנה טיונר גיטרה ספציפי, זה יעשה את החיים שלך הרבה יותר קלים. -
ש: הטיונר שלי מראה שהמיתר מכוון, אבל זה עדיין נשמע מוזר. מה לעזאזל קורה?
ת: יש כמה סיבות. א. המיתרים שלך ישנים וצריך להחליף אותם (מיתרים ישנים לא מחזיקים כיוון ופשוט נשמעים רע). ב. הגיטרה שלך צריכה סטאפ מקצועי (כיוון גובה מיתרים, אינטונציה וכו’). ג. האוזן שלך עדיין לא התרגלה לשמוע אם משהו מחוץ לכיוון. הכל נורמלי, פשוט תמשיך לכוון ולהתאמן. -
ש: כמה פעמים ביום אני צריך לכוון את הגיטרה?
ת: כמה שצריך! לפני כל פעם שאתה מנגן, זה חובה. אם אתה מנגן הרבה זמן, כדאי לכוון שוב באמצע. אם אתה מחליף כיוון (למשל מ-E רגיל ל-Drop D), חייב לכוון מחדש. מיתרים חדשים? כל חמש דקות בערך בהתחלה. -
ש: הטיונר שלי מבלבל אותי עם מלא אותיות וסימנים מוזרים. מה זה?
ת: בדרך כלל, האותיות הן שמות התווים באנגלית (C D E F G A B, שהם דו רה מי פה סול לה סי). המסך בדרך כלל מראה לאיזה תו המיתר שלך הכי קרוב, וחץ או מד שמראה אם אתה שטוח (נמוך) או חד (גבוה) מהתו הזה. תכוון עד שהחץ באמצע והמסך ירוק (בדרך כלל). המדריכים שמגיעים עם הטיונר או האפליקציה אמורים להסביר את זה. -
ש: יש הבדל בין כוונון גיטרה חשמלית לאקוסטית מבחינת טיונר?
ת: לא מהותי. טיונר קליפ-און יעבוד מצוין על אקוסטית (דרך הרעידות). על חשמלית הוא פחות אפקטיבי כי הגוף לא רוטט באותה מידה, אז שם יעדיפו לחבר אותה עם כבל לטיונר פדאל או סטנדרטי, או להשתמש באפליקציה (במקום שקט). אבל העיקרון של הכוונון זהה. -
ש: אני יכול לכוון את הגיטרה שלי עם טיונר שמיועד לבס?
ת: כן, לרוב. טיונרים לבס מכסים את טווח התדרים הנמוך יותר, אבל בדרך כלל הם יכולים לזהות גם את התווים של הגיטרה. העיקר שהם תומכים בתווים E A D G B E (או כל כיוון אחר שתצטרך). -
ש: האם יש טיונרים מיוחדים לגיטרות 7 או 8 מיתרים?
ת: כן. גיטרות כאלה מגיעות עם מיתרים נמוכים במיוחד שהטיונרים הרגילים לפעמים מתקשים לזהות במדויק. יש טיונרים שתוכננו במיוחד לזה ומסוגלים לזהות תווים נמוכים יותר. אם יש לכם גיטרה כזו, כדאי לבדוק שהטיונר שאתם קונים תומך בטווח שלה.
קדימה, לכו לכיוון! (תרתי משמע)
אז הנה זה. עכשיו אתם מומחים (בערך) לעולם הטיונרים לגיטרה. אתם יודעים שהקליפ-און הוא החבר הקטן והנייד, הפדאל הוא הטנק המדויק להופעות, והאפליקציה היא הקוסם שבכיס. אתם יודעים למה לכוון, איך בערך, ולמה זה כל כך חשוב.
אל תתנו לצלילים הצורמים להרוס לכם את הכיף. כיוון טוב הוא הצעד הראשון בלהישמע כמו מישהו שיודע לנגן, גם אם אתם עדיין מתאמנים על אקורד G שמעצבן את האצבעות. תתאמנו, תחקרו, תנסו סוגים שונים של טיונרים, ותמצאו את מה שמתאים לכם. וזכרו, גם אם בהתחלה זה נשמע כמו מלחמת העולם השלישית בין המיתרים, עם קצת התמדה וכוונון נכון, תוכלו לגרום לגיטרה שלכם לשיר. או לפחות לא לצעוק.
בהצלחה עם הכיוונים שלכם! ואל תשכחו לכוון גם את עצמכם מדי פעם. החיים קצרים מדי בשביל לנגן מחוץ לכיוון.