ברוכים הבאים למדריך המוזיקלי שישנה את חייכם… או לפחות את הדרך שבה השכנים שלכם מסתכלים עליכם (תלוי כמה טוב תהיו).
האם אי פעם הסתכלתם על גיטריסטים עושים דברים שנראו על טבעיים עם המפרט שלהם?
כמו שקע מהיר של ברק מוזיקלי במורד המיתרים?
זה לא קסם שחור, למרות שזה בהחלט נשמע לפעמים קצת כמו אחד.
קוראים לזה סוויפ פיקינג (Sweep Picking).
טכניקה שיכולה לקחת את הנגינה שלכם מרמה של “אני יודע שלושה אקורדים ואני מנגן ‘הבה נגילה’ במדורה” לרמה של “וואו, מה לעזאזל קרה פה?!”
כן, זה נשמע מפחיד.
וכן, זה בהתחלה מרגיש כאילו האצבעות שלכם קיבלו התכווצות שרירים קולקטיבית והמפרט שלכם נמס.
אבל אל דאגה.
זה מדריך שנועד לקחת אתכם, צעד אחר צעד, (או יותר נכון, sweep אחר sweep) ולהסביר לכם בדיוק איך עושים את זה.
בלי ז’רגון מפוצץ, עם מלא הומור עצמי, כי אם לא נצחק על כמה שזה קשה בהתחלה, פשוט נבכה.
מוכנים להרפתקה?
בואו נצלול פנימה.
לא רק לאלופי גיטרה: מדריך סוויפ פיקינג שיגרום לאצבעות שלכם לרקוד (ולהשכנים לברוח)
למה שתרצו לגרום לגיטרה שלכם להישמע כמו מכסחת דשא מהירה? (או במילים אחרות: מה זה לעזאזל סוויפ פיקינג?)
אוקיי, בואו נתחיל מהבסיס.
אתם מכירים את הנגינה הרגילה? פריטה למטה, פריטה למעלה, פריטה למטה, פריטה למעלה… אלטרנייט פיקינג קוראים לזה.
זה כמו לטפס במדרגות, צעד אחרי צעד, בנימוס.
סוויפ פיקינג זה כמו לרדת במורד המדרגות בנפילה חופשית מבוקרת (טוב, לפעמים פחות מבוקרת).
במקום לפרוט כל מיתר בנפרד עם תנועה נפרדת של המפרט, אתם “סוחפים” את המפרט על פני מספר מיתרים ברצף, בתנועה אחת זורמת.
המפרט נע בכיוון אחד (למטה או למעלה) על פני המיתרים, בעוד יד שמאל מניחה אצבעות על התווים הנכונים *בדיוק* בזמן הנכון.
המטרה היא ליצור רצף חלק ומהיר במיוחד של תווים, שבדרך כלל מבוסס על ארפג’יואים (תווים של אקורד שמנוגנים אחד אחרי השני).
תחשבו על סולו גיטרה שמטפס במהירות שיא, או יורד כמו מפולת שלג, אבל כזאת שנשמעת טוב (לפחות כשהיא מצליחה).
זה הסוויפ.
למה ללמוד את זה?
קודם כל, כי זה נשמע מגניב בטירוף.
זה נותן אפקט של מהירות וזרימה שקשה להשיג בדרכים אחרות.
שנית, זה פותח עולם חדש של אפשרויות סולו ויצירת מלודיות.
שלישית… טוב, בואו נודה באמת, זה גורם לכם להיראות קצת כמו גיבורי גיטרה מהאייטיז, וזה אף פעם לא דבר רע לחלוטין.
(אלא אם כן אתם מנגנים בבית קפה שקט במיוחד. אז אולי קצת).
בקיצור, אם אתם רוצים שהגיטרה שלכם תרוץ מרתון במקום לעשות הליכה מהירה, סוויפ פיקינג הוא המפתח.
הציוד החיוני: הגיטרה שלכם ואתם (ולא לשכוח את הסבלנות האינסופית שתצטרכו)
האם הגיטרה שלכם בכלל מוכנה למרתון אצבעות הזה?
לפני שאתם מתחילים לגרום למיתרים שלכם לבכות, בואו נוודא שהכלי שלכם איתנו.
בעיקרון, אפשר לעשות סוויפ פיקינג על כל גיטרה, אבל יש דברים שיקלו עליכם.
גיטרות עם אקשן (המרחק בין המיתרים לשחיף) נמוך יותר יהיו קלות יותר לנגינה מהירה. פחות מאמץ באצבעות יד שמאל.
גיטרות עם צוואר דק יותר יכולות להיות נוחות יותר לאנשים עם ידיים קטנות יותר (או סתם עצלנים כמוני).
מיתרים חדשים ורעננים תמיד מרגישים ונשמעים טוב יותר. מיתרים ישנים יכולים להרגיש קצת כמו לנסות לפרוט על חוט ברזל חלוד. לא כיף.
ועניין המפרט – זה אישי לגמרי.
יש אנשים שמעדיפים מפרטים דקים וגמישים (אולי כי זה פחות כואב כשהם נתקעים?), ויש כאלה שנועצים מפרטים עבים וקשיחים כמו חרב זעירה (אולי בשביל הסאונד הנוקשה יותר, או סתם בשביל הפוזה).
נסו כמה סוגים.
מצאו את האחד שמרגיש לכם נוח.
אין תשובה אחת נכונה, רק האחת שמתאימה לכם.
רגע, לפני ששוברים אצבע – חימום זה לא רק לזקנים?
אני יודע, אני יודע.
חימום זה כמו לאכול ירקות לפני הקינוח. פחות כיף, אבל חייבים.
בסוויפ פיקינג, שמערב תנועות מהירות ומדויקות, חימום הוא קריטי.
אתם לא רוצים להתחיל לרוץ ספרינט בלי למתוח את הרגליים, נכון? (טוב, אולי אתם רוצים, אבל הגוף שלכם פחות ישמח).
תתחילו עם תרגילים פשוטים של פריטה אלטרנייט איטית, קרומטיות על כל המיתרים, סולמות פשוטים.
רק כדי להעיר את השרירים הקטנטנים באצבעות וביד.
תחשבו על זה כעל להגיד בוקר טוב לידיים שלכם לפני שאתם מטילים עליהן משימה בלתי אפשרית (לפחות לכאורה).
חמש דקות חימום יכולות לחסוך לכם הרבה תסכול וכאב בהמשך.
ובטח שלא תרצו שהכאב היחיד יהיה כאב הראש משכנים שמקשיבים לכם מתאמנים.
העניין המרכזי: המכניקה הפנימית של הסוויפ (איך לא לגרום לזה להישמע כמו אוטובוס מתנגש בקיר)
יד ימין: הליטוף האולטימטיבי (או הסלאש המהיר)
זה המקום שבו הקסם (או האסון) מתחיל.
יד ימין היא זו שעושה את תנועת הסוויפ.
תחשבו על המפרט כאילו הוא מטאטא קטן.
אתם לא דוקרים איתו כל מיתר בנפרד.
אתם סוחפים אותו על פני המיתרים בתנועה אחת חלקה.
כשאתם יורדים (downstroke sweep):
תתחילו על מיתר עבה יותר.
הפריטה הראשונה היא פריטת דאון רגילה.
אבל במקום לעצור ולהרים את המפרט כדי לפרוט למעלה, אתם ממשיכים את התנועה של המפרט למטה על המיתר הבא.
והמיתר שאחריו.
והמיתר שאחריו.
הכל בתנועה אחת רציפה, מהירה, כמו מחליק קרח על משטח חלק.
כשאתם עולים (upstroke sweep):
אותו עקרון, רק הפוך.
מתחילים על מיתר דק יותר.
הפריטה הראשונה היא פריטת אפ רגילה.
וממשיכים את התנועה למעלה על המיתר הבא, וכן הלאה, בתנועה אחת חלקה.
הסוד?
הזווית של המפרט.
אל תפרוטו עם המפרט מאונך למיתרים. זה יגרום לו להיתקע.
תשנו קצת את הזווית, כך שהמפרט יהיה מעט בהטיה ביחס למיתרים.
זה מאפשר לו “להחליק” יותר בקלות מעל כל מיתר.
נסו זוויות שונות, מצאו את הנוחה לכם. זה ההבדל בין סאונד חלק ונעים לסאונד של ריצ’רץ’ שנתקע באמצע הדרך.
יד שמאל: איך לא לגרום לכל זה להישמע כמו ערמה של עופרת? (האמא של המיוטינג)
אם יד ימין היא הרגל שבועטת, אז יד שמאל היא הבלמים וההיגוי. והפילטר. והמשתיק.
האתגר הכי גדול בסוויפ פיקינג למתחילים (ולא רק) הוא לגרום רק לתווים שאתם רוצים להישמע – להישמע.
וכל השאר? שקט! דממה!
זוכרים את “ערמה של עופרת”? זה הסאונד של כל המיתרים מצלצלים ביחד בגלל ששכחתם לעשות מיוטינג (השתקה).
וזה לא נשמע כמו יצירת מופת מודרנית.
זה נשמע כמו… ובכן, ערמה של עופרת שנופלת.
איך עושים את זה?
זה קצת מורכב, ומשתנה קצת בין גיטריסט לגיטריסט ובין תרגיל לתרגיל, אבל העיקרון הבסיסי הוא:
רק המיתר שאתם מנגנים עכשיו צריך להיות פתוח (לא מושתק).
כל המיתרים האחרים? מושתקים.
- מיוטינג יד שמאל: האצבעות של יד שמאל הן קו ההגנה הראשון. כשהאצבע שלכם לוחצת על תו מסוים, האצבעות האחרות יכולות לגעת קלות במיתרים הסמוכים (מעל ומתחת לתו המנוגן) כדי להשתיק אותם. זו טכניקה שדורשת המון דיוק ותיאום עין-יד-אצבע-מיתר.
- מיוטינג יד ימין (Palm Muting): החלק התחתון של כף יד ימין (צד המפרק של האגודל) נח קלות על המיתרים ליד הגשר. זה עוזר להשתיק מיתרים עבים יותר שנוגנו זה עתה או כאלה שאתם לא רוצים שיצלצלו. זו לא אותה פאלם מיוטינג של מטאל כבד, זה מיוטינג עדין יותר.
המיוטינג הוא כנראה הדבר שהכי קשה לשלוט בו בסוויפ.
זה דורש המון אימון, המון הקשבה ביקורתית (כן, תצטרכו להקשיב לכמה צלילים נוראיים עד שתצליחו), והמון סבלנות.
אבל ברגע שתפצחו את זה, הסאונד ישתפר פלאים.
מכמה רעש מוזר לסאונד חלק ונוצץ.
זה שווה את זה. מבטיח.
סנכרון: הסוד שלאף אחד לא אמר לכם (כי הוא סוד!)
אוקיי, זה לא באמת סוד.
כל מורה גיטרה יגיד לכם את זה.
אבל זה כל כך חשוב שזה מרגיש כמו קסם כשזה קורה.
סנכרון בסוויפ פיקינג פירושו שיד ימין פורטת את המיתר בדיוק באותו רגע שיד שמאל מניחה (או מרימה) את האצבע מהתו עליו היא לוחצת.
אם יד ימין מהירה מדי, תשמעו מיתרים פתוחים בטעות.
אם יד שמאל מהירה מדי, תפספסו את התווים וישמעו מיתרים מושתקים (שזה אגב עדיף על מיתרים פתוחים בטעות, לפחות זה לא רעש).
הסנכרון הוא כמו ריקוד מדויק בין שתי הידיים.
הן צריכות לנוע יחד, בהרמוניה מושלמת (למרות שזה טכני, לא הרמוני מוזיקלית).
איך מתאמנים על זה?
- לאט, לאט, לאט: כן, המטרה היא מהירות. אבל כדי להגיע לשם, חייבים להתחיל לאט. איטי עד כדי גיחוך. אם זה נשמע טוב ומתואם לאט, יש סיכוי שזה יישמע טוב מהר. אם זה נשמע רע לאט, זה יישמע זוועה מהר.
- מטרונום הוא חברכם הטוב ביותר (גם אם הוא מעצבן): השתמשו במטרונום מהרגע הראשון. הוא הכרחי לשמירה על קצב קבוע וליצירת סנכרון. התחילו בקצב איטי מאוד, ועלו בהדרגה רק אחרי שהצלחתם לנגן קטע מסוים בצורה מושלמת כמה פעמים ברציפות.
- הקשיבו! שימו לב היטב לסאונד. האם כל התווים נשמעים בבהירות? האם אין צלילים מיותרים? האוזן שלכם היא הכלי החשוב ביותר באימון סוויפ.
הסנכרון הוא מלך. ברגע שיש לכם סנכרון טוב, תוכלו להגביר את המהירות כמעט בלי הגבלה (טוב, אולי קצת הגבלה, אתם לא רובוטים… עדיין).
צורות ודפוסים קלאסיים בסוויפ פיקינג (התפריט למתחילים ומתקדמים)
המשולשים הקדושים: שלושה מיתרים של אושר (או כאב)
הרוב המכריע של מתחילים בסוויפ מתחילים עם צורות של 3 מיתרים.
למה? כי זה פחות מיתרים להתעסק איתם, וזה הכי קרוב לללמוד ללכת לפני שרצים מרתון.
הצורות האלה מבוססות בדרך כלל על אקורדים משולשים (טריאדים) הפוכים או מסודרים בצורה שמתאימה לסוויפ.
למשל, אקורד מי מז’ור בצורה מסוימת על שלושה מיתרים עליונים או תחתונים.
תרגול של הצורות הללו הוא קריטי.
הן מלמדות את יד ימין את התנועה החלקה ואת יד שמאל את המיוטינג והסנכרון הבסיסי.
אל תזלזלו בהם בגלל שהם “רק” שלושה מיתרים.
הם היסוד.
אם לא תצליחו לעשות סוויפ חלק ונקי על 3 מיתרים, אין סיכוי שתצליחו על 5 או 6.
אז תתחילו מהקטן, תצברו ביטחון, ואז תעלו שלב.
מטפסים במעלה הסולם (או יורדים מהפסים?)
סוויפ פיקינג לא מוגבל רק לארפג’יואים.
אפשר (ולפעמים כדאי) ליישם אותו גם על סולמות.
זה נותן לסולם סאונד שונה, חלק יותר, ולפעמים מאפשר לנגן סולמות מהר יותר מאשר בפריטה אלטרנייט.
אבל יש מלכוד.
סוויפינג על סולם דורש שינויים קטנים בטכניקה, במיוחד במיוטינג, כי לא כל תו נמצא על מיתר שונה כמו בארפג’יואים.
חלק מהתווים באים ברצף על אותו מיתר, וצריך לדעת איך לשלב פריטה רגילה (או לגאטו – פטישים ומשיכות) בתוך הסוויפ.
זה קצת יותר מתקדם, ומומלץ להתחיל עם ארפג’יואים לפני שקופצים לסוויפים של סולמות.
אבל כשתגיעו לשם, זה יפתח לכם עוד דלת (מוזיקלית, לא אמיתית. אין דלתות אמיתיות בגיטרה, מצטער לאכזב).
כשהכל מתחבר: ארפג’יואים שיעיפו לכם את המוח (ואת האצבעות)
זה הרגע שלשמו התכנסנו.
סוויפ פיקינג על ארפג’יואים מורכבים יותר, על 4, 5, ולפעמים אפילו 6 מיתרים.
אלו הדפוסים שאתם רואים בדרך כלל בסולואים של גיבורי גיטרה.
הצורות מורכבות יותר, דורשות דילוגים בין מיתרים, ויד שמאל צריכה להיות מהירה מאוד במעברים בין האקורדים השונים.
אבל כשהם מצליחים…
זה נשמע מדהים.
זרם של תווים מושלמים, נקיים, במהירות מסחררת.
זה דורש את כל מה שלמדתם עד עכשיו – שליטה מלאה ביד ימין, מיוטינג ברמה גבוהה, וסנכרון מושלם בין הידיים.
תרגול של ארפג’יואים שונים – מז’ור, מינור, דומה, מוקטנים, עם ספטאקורדים – הוא הדרך לבנות אוצר מילים סוויפינגי עשיר.
אל תצפו להצליח בזה ביום הראשון.
או השני.
או השבוע הראשון.
אבל עם אימון עקבי ונכון, זה בהחלט אפשרי.
תחשבו על זה כמו ללמוד שפה חדשה. בהתחלה אתם מגמגמים מילים בודדות (3 מיתרים), אחר כך משפטים פשוטים (סולמות פשוטים), ובסוף אתם יכולים לנהל שיחות מורכבות (ארפג’יואים על כל השחיף).
להתגבר על הכאב (ועל הסאונד של ריסוק פחיות): פתרון תקלות וטיפים לאימון
“זה לא נשמע כמו גיטרה, זה נשמע כמו…” (בעיות נפוצות ואיך לא לצרוח)
אם אתם מתאמנים על סוויפ ונשמעים יותר כמו חתול שדרכו עליו מאשר כמו מלך המטאל, אתם לא לבד.
זה קורה לכולם.
הנה כמה בעיות נפוצות ומה לעשות בנידון:
- כל התווים מצלצלים ביחד: זה המיוטינג! או שאתם לא עושים מיוטינג בכלל, או שאתם לא עושים אותו נכון. חזרו אחורה, התמקדו רק במיוטינג. נסו לפרוט את המיתרים אחד אחד ולראות אם השאר מושתקים. הקדישו זמן רק לטכניקת המיוטינג, בלי לדאוג למהירות.
- התווים נשמעים חלשים או חתוכים: כנראה בעיית סנכרון. יד ימין פורטת לפני שיד שמאל לוחצת על התו (חלש) או אחרי שיד שמאל כבר עזבה (חתוך). חזרו לאימון איטי עם מטרונום. התמקדו בהצמדת הפריטה המדויקת עם לחיצת האצבע.
- המפרט נתקע: זו יכולה להיות בעיית זווית של המפרט, או שאתם מפעילים יותר מדי כוח. נסו לשנות את זווית המפרט, ולהשתמש בפחות כוח. תנו למפרט להחליק. אם הוא נתקע, כנראה שהוא לא “סוחף” אלא “דוקר”.
- כאבים באצבעות/יד: עצרו! מנוחה חשובה. יכול להיות שאתם לוחצים חזק מדי ביד שמאל, או מתאמנים יותר מדי זמן ברצף. הקפידו על יציבה נכונה, ידיים רפויות ככל האפשר, ואל תדחפו את עצמכם יותר מדי. כאב הוא סימן לעצור.
הכי חשוב זה להיות סבלניים עם עצמכם.
זה לא קל.
זה לוקח זמן.
תהליך הלמידה מורכב מעליות ומורדות.
יהיו ימים שבהם תרגישו שאתם לא מתקדמים בכלל.
וזה בסדר.
טעויות קלאסיות של מתחילים בסוויפ (שכולנו עשינו, אל תרגישו רע)
נכנסתי לעצמי בזמנו, וגם לתלמידים שלי, ולכמעט כל מי שלמד סוויפ, עושה את הטעויות האלה.
הנה כמה מהפנינים:
- לנסות להיות מהירים מדי, מהר מדי: המטרה היא לא להישמע כמו רכבת משא שיצאה משליטה. המטרה היא להישמע נקי ומדויק. מהירות באה *אחרי* דיוק, לא במקום.
- להזניח את המיוטינג: זוכרים את “ערמה של עופרת”? זה קורה כי אתם מתמקדים רק בפריטה וביד שמאל ושוכחים מהמיתרים הלא רצויים. מיוטינג הוא 50% מהטכניקה, אם לא יותר.
- לא להשתמש במטרונום: ללא מטרונום, הקצב שלכם יהיה לא יציב והסנכרון יסבול. זה כמו לנסות לבנות בית בלי סרגל.
- לא להקשיב למה שאתם מנגנים: אם אתם לא מקשיבים לתוצר הסופי, איך תדעו מה לתקן? תהיו ביקורתיים, אבל לא יותר מדי.
- להתאמן שעות רצופות בלי הפסקה: הראש והידיים מתעייפים. עדיף להתאמן 20-30 דקות ביעילות וריכוז, לקחת הפסקה, ולחזור שוב, מאשר לנגן שעתיים רצוף בחוסר ריכוז ועם טכניקה גרועה.
זכרו, טעויות הן חלק מהתהליך.
הן לא כישלון, הן הזדמנות ללמוד.
הכישלון האמיתי הוא להפסיק לנסות.
תוכנית אימונים לאלופים עצלנים (איך להתאמן ביעילות גם אם אתם מעדיפים נטפליקס)
בואו נודה בזה, רובנו לא סטיב ואי או יאנגווי מאלמסטין שהתאמנו 10 שעות ביום מגיל 3.
אנחנו עסוקים, עייפים, ולפעמים הנטפליקס פשוט קורא לנו בשמו.
אבל גם 15-20 דקות אימון ביום יכולות לעשות הבדל עצום לאורך זמן.
הסוד הוא באימון חכם.
- פשטו את זה: התמקדו כל פעם באלמנט אחד. יום אחד מיוטינג, יום אחר סנכרון, יום אחר צורה חדשה. אל תנסו לתרגל הכל בבת אחת.
- חלקו את הזמן: אם יש לכם חצי שעה, חלקו אותה. 10 דקות חימום, 10 דקות תרגול של בעיה ספציפית (נגיד, רק מיוטינג על 4 מיתרים), 10 דקות תרגול של שיר או ריף שמכיל סוויפ.
- חזרו על הבסיס: גם כשאתם מתקדמים, אל תשכחו את הצורות הפשוטות יותר (3 מיתרים, למשל). הן מחזקות את היסודות.
- הקליטו את עצמכם: זה יכול להיות כואב בהתחלה, אבל הקשבה להקלטה חושפת המון בעיות שלא שמים לב אליהן בזמן הנגינה.
- הציבו מטרות קטנות: במקום “ללמוד סוויפ פיקינג”, הציבו מטרה כמו “להצליח לנגן ארפג’יו ספציפי על 4 מיתרים במהירות 80 BPM באופן נקי עד סוף השבוע”. מטרות קטנות ניתנות להשגה ונותנות תחושת הצלחה שמדרבנת להמשיך.
עקביות היא המפתח.
עדיף 15 דקות כל יום מאשר שעתיים פעם בשבוע.
תכניסו את זה לשגרה, אפילו בזמן פרסומות בטלוויזיה (אם אתם עדיין רואים טלוויזיה עם פרסומות…).
סוויפינג מתקדם: מעבר לבסיס (כשכבר לא נשמעים כמו חתול)
סוויפ עם טאפינג? האם זה חוקי בכלל?
כן, זה חוקי. אבל זה ברמה של דוקטורט בגיטרה.
שילוב של סוויפ פיקינג עם טאפינג (הקשה על המיתרים עם אצבעות יד ימין) הוא טכניקה מתקדמת ביותר שמאפשרת ליצור פאזות מורכבות וצלילים “אחרים”.
זה דורש שליטה מלאה בכל אחת מהטכניקות בנפרד, ויכולת תיאום ברמה גבוהה.
אם רק התחלתם עם סוויפ, תשכחו מזה לעכשיו.
אבל דעו שזה קיים, ושזה עוד יעד שאפשר לשאוף אליו אחרי שתשלטו בסוויפ הבסיסי כמו אלופים.
למה לא להשתמש רק בסוויפ פיקינג לכל דבר? (כי זה ישמע מוזר)
סוויפ פיקינג הוא כלי נהדר, אבל הוא רק כלי אחד בארגז הכלים שלכם.
להשתמש רק בו זה כמו לנסות לבנות בית רק עם פטיש. זה לא יעבוד טוב, וזה ישמע… פטישי.
לכל טכניקה (פריטה אלטרנייט, לגאטו, טאפינג, הייבריד פיקינג וכו’) יש את היתרונות והחסרונות שלה, ואת הסאונד הייחודי שלה.
סוויפ מתאים לארפג’יואים מהירים, קטעים וירטואוזיים מסוימים, ויצירת זרימה חלקה.
הוא פחות מתאים לריפים קצביים, לנגינת אקורדים, או לקטעים מלודיים איטיים יותר שדורשים יותר ביטוי אישי בכל תו.
היו מוזיקליים.
תבינו מתי הטכניקה הזו משרתת את המוזיקה, ומתי היא רק רעש מהיר שאינו מוסיף דבר.
הטכניקה הכי טובה היא זו שמשרתת את השיר בצורה הטובה ביותר.
שאלות שאולי אתם סוחפים מתחת לשטיח (אבל אל תעשו את זה!)
האם חייבים גיטרה חשמלית לסוויפ פיקינג?
לא חייבים, אבל זה הרבה יותר קל ונוח על גיטרה חשמלית. המיתרים דקים יותר, האקשן בדרך כלל נמוך יותר, והסאונד המוגבר עוזר לשמוע בבירור כל תו (וגם את הטעויות). אפשר לעשות סוויפ גם על גיטרה אקוסטית, אבל זה ידרוש הרבה יותר מאמץ פיזי וישמע אחרת.
כמה זמן לוקח ללמוד סוויפ פיקינג?
אין תשובה חד משמעית. זה תלוי בכם, בזמן שאתם מקדישים לאימון, ובשיטות האימון שלכם. חלק מהאנשים תופסים את זה מהר יחסית (תוך כמה שבועות-חודשים לרמה בסיסית), לאחרים זה לוקח יותר זמן. מה שבטוח, זה לא משהו שתצליחו בו ביום אחד. זה מסע.
האם יש הבדל בין סוויפ פיקינג של מיתרים עולים ויורדים?
כן! למרות שהעיקרון דומה, התחושה והמיוטינג שונים מעט בין ירידה (downstroke) לעלייה (upstroke). רוב האנשים מוצאים צד אחד קל יותר מהשני בהתחלה. תרגלו את שניהם באותה מידה.
האם צריך ללחוץ חזק על המיתרים ביד שמאל?
לא! לחץ מיותר על המיתרים יאט אתכם, יעייף את היד ויכול אפילו לגרום לכאב. לחצו רק חזק מספיק כדי שהתו יישמע בבהירות, בלי זמזום. ככל שתתאמנו יותר, תגלו שצריך פחות ופחות כוח.
האם סוויפ פיקינג מתאים לכל סגנונות המוזיקה?
לא ממש. הוא נפוץ בעיקר בסגנונות כמו רוק כבד, מטאל (ניאו-קלאסי, פרוגרסיב), ג’אז-פיוז’ן, ולפעמים בפופ מתקדם. הוא פחות נפוץ ופחות מתאים לבלוז, פולק, רוק קלאסי פשוט, או סגנונות שמבוססים על אקורדים פתוחים וקצב. השתמשו בו איפה שהוא מתאים.
האם יש תרגילים ספציפיים מומלצים?
כן, יש המון! התחילו עם ארפג’יואים פשוטים על 3 מיתרים (צורות של מז’ור ומינור הן קלאסיקה). אחר כך עברו ל-4 ו-5 מיתרים. תרגלו את אותם דפוסים במקומות שונים על השחיף, ובסולמות שונים. חפשו תרגילים ספציפיים למיוטינג. יש המון משאבים ביוטיוב ואונליין עם תרגילים ספציפיים.
האם אפשר לפרוט את המיתר האחרון (בסוויפ יורד) או הראשון (בסוויפ עולה) בפריטה אלטרנייט?
כן, לחלוטין! הרבה גיטריסטים משלבים סוויפ עם פריטה אלטרנייט או לגאטו. זו טכניקה שנקראת לעיתים “הייבריד סוויפ” או פשוט חלק מטכניקת סוויפ מורכבת יותר. זה מאפשר גמישות רבה יותר ופותח אפשרויות חדשות. אל תרגישו מוגבלים רק לסוויפ טהור.
אז מה למדנו היום, ילדים?
הצעדים הבאים שלכם בדרך לתהילה (או לפחות לקאבר סביר)
אם הגעתם עד לפה, קודם כל – כל הכבוד!
זה אומר שיש לכם את הסקרנות והנחישות להתמודד עם אחת הטכניקות המאתגרות בגיטרה.
מה עושים עכשיו?
- תתחילו! קחו את הגיטרה, קחו מפרט, ותתחילו לתרגל את התנועה הבסיסית של הסוויפ על כמה מיתרים פתוחים. רק להרגיש את זה.
- בחרו תרגיל פשוט אחד: מצאו ארפג’יו פשוט על 3 מיתרים. התחילו לאט מאוד עם מטרונום. התמקדו במיוטינג ובסנכרון.
- היו סבלניים: זכרו שזה לוקח זמן. אל תתייאשו. חגגו הצלחות קטנות.
- הקשיבו לגדולים: האזינו לגיטריסטים שמשתמשים בסוויפ פיקינג. נסו לזהות את הטכניקה בשירים. זה יכול להיות מאוד מדרבן.
- אל תפחדו לבקש עזרה: אם אתם נתקעים, צפו במדריכי וידאו ספציפיים לבעיה שלכם, או אם אפשר, התייעצו עם מורה או גיטריסט מנוסה.
הדרך לשליטה בסוויפ פיקינג רצופה בטעויות, רעשים מוזרים, ותסכול.
אבל היא גם רצופה בתחושת סיפוק אדירה כשמצליחים סוף סוויפ נקי ומהיר בפעם הראשונה.
זה כמו לטפס על הר. קשה בדרך, אבל הנוף מלמעלה שווה את זה.
אל תפחדו לטעות (אבל כן תפחדו לשבור את הגיטרה)
מוזיקה אמורה להיות כיף!
תהליך הלמידה יכול להיות מאתגר, אבל אל תשכחו ליהנות מהדרך.
תצחקו על הטעויות שלכם (אבל תתקנו אותן), תהיו גאים בהתקדמות שלכם (גם אם היא קטנה), ואל תפחדו להתנסות.
סוויפ פיקינג יכול לפתוח לכם עולם חדש לגמרי של נגינה.
רק תתחילו, ותתמידו.
וזכרו, אם אני הצלחתי להסביר את זה בצורה יחסית מובנת ועם קצת הומור, אתם בטח תצליחו ללמוד לנגן את זה.
בהצלחה! ואני באמת מצפה להזמנה להופעה הראשונה שלכם. אני אביא אטמי אוזניים, ליתר ביטחון… וגם אטמי אוזניים לשכנים שלכם.