רגע לפני שנתחיל במסע המופלא הזה, תנו לי לנחש משהו.
אולי אתם כאן כי שמעתם את הבס ב-Another One Bites the Dust וחשבתם לעצמכם “וואו, זה נשמע כאילו האצבעות שלו עושות סלטה באוויר!”.
אולי אתם פשוט מנגנים בס כבר זמן מה ומרגישים שחסר לכם הניצוץ המיוחד הזה שיהפוך את הנגינה שלכם מ-“נחמד” ל-“וואו, מאיפה הקול הזה?”.
או אולי, רק אולי, אתם מנסים נואשות למצוא תירוץ למה אתם קונים עוד גיטרה בס במקום לשלם חשבונות, ואומרים שזה “ללמידה מקצועית”.
לא משנה מה הסיבה, הגעתם למקום הנכון.
אנחנו עומדים לצלול לתוך טכניקה שנקראת “האמר-און” (Hammer-on), שזה נשמע כמו שם של כלי עבודה קטלני, אבל למעשה זו אחת הטכניקות האלגנטיות והכיפיות שיש לבסיסט.
היא תעזור לכם להישמע חלקים יותר, מהירים יותר, ומודעים הרבה פחות לעובדה שאתם מנגנים על ארבעה מיתרים שמנים בעוד שהגיטריסט לידכם עושה סולו על 6, 7, או לפעמים אפילו 8 מיתרים דקים ומעצבנים.
אל תדאגו.
זה פשוט ממה שזה נשמע.
אם אני הצלחתי להבין את זה (אחרי שכמעט שברתי אצבע אחת ואת רוח הלחימה של השכנים שלי), גם אתם תצליחו.
בואו נתחיל במסע אל הקסם של ההאמר-און.
האמר-און בבס: הסוד הקטן של הבסיסטים הגדולים (ועכשיו גם שלכם!)
אז מה זה בעצם החיה הזאת שקוראים לה האמר-און?
בואו נפשט את זה לרמה של ילד בן חמש שמנסה להסביר מה זה אוטו מרוץ:
זה כמו ללחוץ על תו במיתר, ואז במקום לפרוט שוב עם היד השנייה, פשוט ללחוץ עם אצבע אחרת על תו גבוה יותר באותו המיתר, והצליל ממשיך לזרום כאילו קרה קסם.
במילים פחות ילדותיות ויותר “אנציקלופדיה למוזיקאי המבולבל”:
האמר-און היא טכניקה שבה מנגנים תו אחד (או על ידי פריטה או כתו שקודם לכן נוגן בהאמר-און או פול-אוף), ואז, במקום לפרוט שוב, משתמשים באצבע מיד היד המנגנת על הצוואר (יד שמאל לרוב האנשים, יד ימין לשמאליים) כדי “להכות” (ומכאן ה”האמר” – פטיש) על מיתר מודגש בפרט (Fret) גבוה יותר על אותו המיתר.
ה”מכה” הזאת יוצרת מספיק רעידות במיתר כדי שהתו החדש יישמע.
התו החדש נוצר ללא פריטה נוספת מיד הפריטה (יד ימין לרוב האנשים).
כן, כן, אני יודע. זה נשמע כמו “על מה הוא מדבר בכלל?”.
תחשבו על זה ככה: ניגנתם תו F על מיתר E (פרט 1).
הייתם רגילים לפרוט, ואז להזיז את האצבע לפרט 3 (G) ולפרוט שוב.
עם האמר-און, אתם פורטים את ה-F, ואז, כשהמיתר עדיין רועד, אתם מורידים בבת אחת אצבע אחרת על פרט 3.
בום! בלי לפרוט שוב, קיבלתם צליל G.
זה כמו טריק קסם מוזיקלי קטן.
זה מאפשר לכם לחבר תווים בצורה חלקה להפליא.
זה יוצר אפקט שנקרא Legato (לגאטו), שזה איטלקית ל”מחובר” או “זורם כמו נהר של פסטה”.
חשוב: בניגוד לטכניקת סלייד (שבה מחליקים עם האצבע על המיתר מתו לתו אחר), בהאמר-און האצבעות “נוחתות” בנפרד.
בסלייד, האצבע נשארת דבוקה למיתר ופשוט גולשת למקום החדש.
בהאמר-און, האצבע שמנגנת את התו הראשון יכולה להישאר או לעזוב, אבל האצבע שמנגנת את התו השני פשוט יורדת על המיתר “מהאוויר”.
למה לעזאזל כדאי לכם ללמוד את השטות הזאת? (רמז: זה שווה את זה)
אתם בטח חושבים לעצמכם, “בשביל מה אני צריך את כל זה? אני רק רוצה לנגן כמה שירים פשוטים של הביטלס.”
אז הנה למה האמר-און (ואחותה התאומה והמרדנית, הפול-אוף, אבל עליה נדבר אולי פעם אחרת או ממש בקצרה) היא סופר שימושית ואפילו הכרחית בנגינה מתקדמת (ואפילו פחות מתקדמת):
- מהירות: זו הדרך הכי מהירה לעבור מתו אחד לתו גבוה יותר על אותו המיתר בלי לעשות מלחמת אצבעות עם יד הפריטה. זה פותח עולם שלם של נגינה מהירה, סולואים (כן, גם בבס!), וארפג’ים (אקורדים מפורקים) שמצריכים מהירות ויעילות.
- חלקות וזרימה (לגאטו): כפי שהזכרנו, זה הופך את הנגינה שלכם לחלקה יותר, פחות קטועה. במקום סדרה של “פלאק-פלאק-פלאק”, אתם מקבלים “פלוווווו”. זה נשמע הרבה יותר מקצועי, יותר נעים לאוזן, ופשוט יפה יותר. תחשבו על זה כמו ההבדל בין שיחה עם מישהו שמדבר רובוטית (“שלום. מה. שלומך?”) לבין מישהו שמדבר שוטף (“היי, מה קורה? איך הולך?”).
- הבעה (אקספרסיביות): האמר-און מאפשר לכם לשנות את האופן שבו הצלילים מתחילים. לפעמים אתם רוצים פריטה חדה וברורה. לפעמים אתם רוצים שהתו “יצוץ” מתוך התו הקודם. זה מוסיף עוד שכבה של טעם לנגינה שלכם.
- חיסכון באנרגיה (קצת): אוקיי, “חיסכון” זה קצת מוגזם, אבל אם אתם צריכים לנגן הרבה תווים ברצף על אותו מיתר, פחות פריטות יכולות קצת להקל על יד הפריטה. זה כמו לשחק “הרצל” (סטנגה) אבל בלי לרוץ אחרי כל הכדור – רק אחרי חלק מהם.
- להישמע כמו מקצוענים: הרבה בסיסטים גדולים משתמשים בטכניקה הזאת כל הזמן (לפעמים בלי שתשימו לב!). ללמוד אותה זו עוד דרך להרחיב את אוצר המילים המוזיקלי שלכם ולהישמע פחות כמו מתחילים.
בקיצור, האמר-און הוא לא רק “עוד טריק”. זה כלי יסוד שישדרג את הנגינה שלכם ברמות.
זה הזמן להפסיק לחשוב עליו כעל מדע טילים ולהתחיל לחשוב עליו כעל פטיש קטן וחמוד שיעזור לכם לבנות את הנגינה שלכם בצורה יפה יותר.
איך עושים את זה? המדריך המפורט ל”להכות” כמו שצריך (ולא לשבור כלום!)
טוב, עכשיו הגענו לחלק הכי חשוב: התכלס.
איך באמת מבצעים את ההאמר-און בלי שהמיתר יישמע כמו גומייה שבורה?
שלב 1: ההקמה – מנגנים את התו הראשון
זה החלק הקל. תבחרו מיתר (מיתר E זה התחלה מצוינת, הוא עבה וסלחני) ותפרטו תו אחד.
לדוגמה, שימו אצבע אחת (נניח, האצבע המורה) על פרט כלשהו (נניח, פרט 1) ופרטו את המיתר.
ודאו שהתו נקי וברור.
זה התו שממנו תתחילו את ההאמר-און.
שלב 2: ההכנה להטבעה – בוחרים את האצבע ה”פטישית” ואת הפרט הנכון
עכשיו, בזמן שהתו הראשון עדיין מצלצל (המיתר עדיין רועד!), תצטרכו להכין את האצבע שתבצע את ההאמר-און.
האצבע הזאת צריכה להיות אצבע אחרת על אותה היד (יד שמאל לרובכם) והיא צריכה להיות מוכנה “להכות” על פרט גבוה יותר מאשר הפרט הראשון.
לדוגמה, אם התו הראשון היה על פרט 1, אתם יכולים לבחור להכות על פרט 2, 3, או אפילו 4 (זה קצת יותר מאתגר בהתחלה).
ודאו שהאצבע שאתם עומדים להשתמש בה נמצאת מעל המיתר, מוכנה ליפול.
שלב 3: ההטבעה – הפטיש מכה!
זה הרגע הקריטי.
הורידו את האצבע ה”פטישית” במהירות ובתקיפות על המיתר, בדיוק מאחורי הפרט שבחרתם (כלומר, בצד של הגשר, לא בצד של ראש הצוואר).
דמיינו שאתם מקישים על מקלדת מחשב, רק עם קצת יותר כוח.
ההורדה צריכה להיות אנכית למיתר, לא בזווית מוזרה.
ה”מכה” הזאת גורמת למיתר לרעוד בנקודה החדשה, וליצור את הצליל של התו החדש.
זכרו: אין פריטה נוספת מיד הפריטה בשלב הזה!
שלב 4: ההחזקה (או השחרור) – מה עושים עם האצבע הראשונה?
זו נקודה קצת מתקדמת, אבל חשובה.
כשאתם מורידים את האצבע ה”פטישית” על התו הגבוה יותר, האצבע שנגנה את התו הראשון יכולה לעשות שני דברים:
- להישאר לחוצה: זה שומר על המיתר דומם בנקודה הזו ומונע זמזומים מהחלק ה”ריק” של המיתר בין התו הראשון לראש הצוואר. זה הגישה הנפוצה והבטוחה יותר למתחילים.
- להשתחרר: אם משחררים את האצבע הראשונה מיד לאחר שהאצבע השנייה נחתה בחוזקה, זה יכול ליצור סאונד קצת שונה, ולפעמים זה הכרחי אם עוברים לשילוב של האמר-און ופול-אוף. אבל להתחלה, תשאירו אותה לחוצה. פחות כאבי ראש, יותר מוזיקה.
טיפים להצלחה בביצוע האמר-און (ולא להישמע כמו עז נחנקת):
- מיקום מדויק: האצבע ה”פטישית” חייבת לנחות קרוב מאוד לפרט (אחריו), אבל לא עליו בדיוק. אם היא רחוקה מדי, הצליל יהיה עמום או לא יצא בכלל. אם היא על הפרט, תקבלו זמזום או תו חסום.
- כוח עקבי: לא מעט מדי (התו לא יישמע), ולא יותר מדי (תפגעו באצבע, בצוואר, או בשכנים). תתחילו בעדינות והגבירו את הכוח עד שתקבלו צליל ברור.
- אצבעות נקיות: לא, לא מבחינה היגיינית (למרות שזה מומלץ!). הכוונה היא שאצבעות אחרות שלא צריכות להיות על המיתרים – לא צריכות להיות עליהם. דאגו לאצבעות האחרות ביד שמאל שלכם – שישבתו בצד ולא יפריעו.
- התחילו בקטן: תתחילו עם מעבר של תו אחד בלבד, נניח מפרט 1 ל-2 או מ-3 ל-4, על מיתר אחד (הכי קל זה E או A). כשתשלטו בזה, תעברו לקפיצות גדולות יותר (פרט 1 ל-3, 2 ל-4) ולמיתרים דקים יותר (הם פחות סלחניים).
- עבדו לאט עם מטרונום: מטרונום הוא כמו מורה לריקוד קשוח אבל הוגן. הוא לא ישפוט אתכם, אבל הוא ידאג שתהיו בקצב. תתחילו בקצב איטי בטירוף (40-60 BPM) ותתאמנו שההאמר-און יקרה בדיוק על הפעימה. רק אחרי שהצליל ברור ועקבי בקצב איטי, תתחילו להעלות את המהירות.
זכרו, זה דורש תיאום בין היד הפורטת ליד המנגנת על הצוואר. היד הפורטת מתחילה את התנועה, והיד על הצוואר “משלימה” אותה בלי פריטה נוספת. זה כמו ריקוד שבו שותף אחד מוביל והשני עוקב בצורה חלקה.
בהתחלה זה אולי ירגיש מסורבל, הצלילים יהיו עמומים, והאצבעות יכאבו קצת.
זה נורמלי לחלוטין.
האצבעות שלכם בונות שרירים וזוכרות את התנועה.
אל תתייאשו. זה משתפר.
טעויות נפוצות ואיך לא להפוך את גיטרת הבס שלכם לרהיט מעצבן
כמו בכל דבר חדש שמנסים ללמוד (אני עדיין מנסה להכין חביתה בלי לשרוף אותה), גם בהאמר-און יש טעויות קלאסיות שכולם עושים.
הנה כמה מהן ואיך להימנע מלהיכנס לסטטיסטיקה המביכה:
שגיאה מס’ 1: חבטה חלשה מדי (או חזקה מדי)
הבעיה: הצליל לא יוצא בכלל, או שהוא נשמע כמו גניחה חלשה וגוססת של תו.
הפיתרון: אתם צריכים למצוא את כמות הכוח הנכונה. לא מלטפים את המיתר, אבל גם לא מנסים לשבור לו את הצורה. דמיינו שאתם דופקים בדלת של חבר טוב – לא צריך לשבור את המנעול, אבל צריך שישמעו אתכם. תתנסו על מיתר אחד, תגבירו לאט לאט את הכוח עד שהצליל החדש יישמע נקי וברור כמו התו הראשון.
שגיאה מס’ 2: האצבע נוחתת במקום הלא נכון
הבעיה: הצליל מזמזם, עמום, או פשוט לא נכון. האצבע נחתה על הפרט עצמו, או רחוק מדי ממנו לכיוון ראש הצוואר.
הפיתרון: האצבע חייבת לנחות מיד אחרי הפרט. דמיינו שהפרט הוא גדר קטנה, והאצבע שלכם היא רץ שצריך לקפוץ מעליה ולנחות מיד בצד השני. תסתכלו על האצבעות שלכם בהתחלה, וודאו שהן נוחתות במקום המדויק. עם הזמן, זה יהפוך לאינטואיטיבי.
שגיאה מס’ 3: יד הפריטה ממשיכה לפרוט בטעות
הבעיה: אתם בעצם מנגנים את שני התווים על ידי פריטה, ואז מורידים את האצבע בהאמר-און בלי שזה באמת משפיע. זה נשמע כמו נגינה רגילה, לא כמו לגאטו.
הפיתרון: תרגול ההפרדה בין הידיים. תתחילו עם תרגילים שבהם אתם פורטים רק את התו הראשון, ואז עושים סדרה של האמר-אונים בלי פריטה נוספת בכלל. היד הפורטת צריכה “לשבת בשקט” (או לדאוג להשתיק מיתרים אחרים, אבל זה כבר נושא למדריך אחר) בזמן שההאמר-און קורה.
שגיאה מס’ 4: התעלמות מהשתיקה (Damping)
הבעיה: בזמן שאתם מנגנים האמר-און על מיתר אחד, מיתרים אחרים רועדים ויוצרים רעש רקע מעצבן שנקרא “זמזום לא רצוי” (או בפי העם: “צליל של חדר חזרות ממוצע”).
הפיתרון: שימוש בטכניקות השתקה (Damping). זה אומר שאתם צריכים להשתמש בחלקים אחרים בידיים שלכם (האצבעות האחרות של יד שמאל, או כף היד או האגודל של יד ימין) כדי לגעת קלות במיתרים האחרים ולהשתיק אותם.
זה קצת כמו לרקוד עם שתי הידיים בו זמנית – יד אחת מנגנת, יד שנייה משתיקה. זה דורש תיאום, אבל ברגע שתשלטו בזה, הסאונד שלכם יהיה נקי ומקצועי הרבה יותר.
שגיאה מס’ 5: ניסיון לרוץ מהר מדי לפני שהולכים (או זוחלים)
הבעיה: אתם ראיתם קליפ של נגן בס מדהים שעושה מיליון האמר-אונים בשנייה, ומנסים לחקות אותו מיד.
הפיתרון: סבלנות, חברים. סבלנות. מוזיקה היא מרתון, לא ספרינט. תתחילו לאט מאוד, תתרגלו כל האמר-און בנפרד, וודאו שהצליל נקי, ברור וחזק. רק כשתצליחו לעשות את זה בעקביות במהירות איטית, תתחילו להעלות את הקצב בהדרגה. האצבעות שלכם צריכות לבנות “זיכרון שריר” וחוזק.
אל תתביישו לטעות. טעויות הן חלק מהתהליך. הן רק דרך של הגוף להגיד לכם “רגע, לא הבנתי, תראה לי שוב לאט”.
תקשיבו לטעויות שלכם, צחקו עליהן קצת, ואז תתקנו אותן.
תרגילים ראשונים לדרך (ולא, אתם לא צריכים מכון כושר בשביל זה)
הדרך הטובה ביותר ללמוד האמר-און היא לעשות את זה. הרבה.
הנה כמה תרגילים פשוטים להתחיל איתם:
תרגיל 1: ההאמר-און הבודד (אוצר המילים הראשון שלכם)
- שימו אצבע אחת (נניח, אצבע 1 – המורה) על פרט כלשהו במיתר E (נניח, פרט 2).
- פרטו את המיתר.
- מיד לאחר מכן, הורידו אצבע אחרת (נניח, אצבע 3 – הקמיצה) על פרט 4 באותו המיתר, בלי לפרוט שוב.
- התוצאה צריכה להיות צליל של התו בפרט 2, ואז מיד אחריו, צליל של התו בפרט 4, בצורה חלקה.
- חזרו על זה שוב ושוב. וודאו שהצליל של פרט 4 נשמע חזק וברור כמו הצליל של פרט 2.
- עשו את זה על כל המיתרים, ובמעברים שונים של פרטים (מ-2 ל-3, מ-3 ל-5, וכו’).
תרגיל 2: שרשרת ההאמר-אונים (כמו לגו מוזיקלי)
ברגע ששלטתם בהאמר-און בודד, נסו ליצור שרשרת:
- שימו אצבע 1 על פרט 2 במיתר E. פרטו.
- עשו האמר-און עם אצבע 2 על פרט 3 באותו מיתר.
- עכשיו, בלי לפרוט שוב, עשו האמר-און עם אצבע 3 על פרט 4.
- המטרה היא לשמוע רצף של 3 תווים (פרט 2, פרט 3, פרט 4) עם פריטה אחת בלבד בהתחלה.
- זה קשה יותר כי אתם צריכים להוריד שתי אצבעות ברצף בכוח הנכון.
- תרגלו את זה עם שילובים שונים של אצבעות (1-3-4, 1-2-4 וכו’) ועל מיתרים שונים.
תרגיל 3: שילוב עם פריטה (הריקוד הגדול)
זה הזמן לשלב את ההאמר-און בתוך נגינה רגילה:
- נגנו 4 שמיניות (תווים קצרים יחסית) על פרט כלשהו במיתר E, עם פריטה לכל תו.
- עכשיו, נגנו 4 שמיניות שבהן התו הראשון בכל קבוצה הוא פריטה, ושלושת התווים הבאים הם האמר-אונים:
- פרטו תו בפרט 2 -> האמר-און לפרט 3 -> האמר-און לפרט 4 -> האמר-און לפרט 5 (או פרט 2 ל-4 בפריטה אחת ואז מ-4 ל-5 או 6 בהאמר-און).
- המטרה היא לשלב את ההאמר-און בתוך מקצבים שונים, ולהתרגל להחליף בין פריטה להאמר-און בצורה חלקה.
תזכרו, סבלנות והתמדה הם מפתח. אל תצפו לשלוט בזה תוך יום. זה תהליך.
תתאמנו כל יום קצת, גם אם זה רק 10-15 דקות ספציפית על הטכניקה הזאת. עקביות קטנה עדיפה על אימון ארוך ומייגע פעם בשבוע.
שאלות ותשובות מהירות (כי בטח יש לכם כמה בראש עכשיו)
אוקיי, בטח בזמן שקראתם עולות לכם כל מיני שאלות. בואו נענה על כמה מהנפוצות ביותר בצורה יעילה וקולעת:
ש: האם אני חייב להשתמש רק באצבעות מסוימות להאמר-און?
ת: בטח שלא! אתם יכולים לעשות האמר-און מכל אצבע (1, 2, 3, 4) לכל אצבע אחרת שנמצאת על פרט גבוה יותר. אצבע 1 (המורה) לרוב מתחילה את הסיפור, ואצבעות 2, 3, ו-4 הן ה”פטישים”. אבל אפשר גם לעשות האמר-און מאצבע 2 ל-4, למשל. זה תלוי בטבילה ובתנועה שאתם מנסים ליצור.
ש: האם חייב לפרוט את התו הראשון?
ת: ברוב המקרים כן, כדי להתחיל את רעידות המיתר. אבל בנגינת טאפינג (Tapping), למשל, כל התווים נוצרים על ידי “הקשה” על המיתר, גם התו הראשון. אז בהקשר הקלאסי של האמר-און בנגינת בס, התו הראשון לרוב פרוט.
ש: האם האמר-און ופול-אוף זה אותו דבר?
ת: לא בדיוק, הם אחים תאומים עם אישיות הפוכה. האמר-און הולך מתו נמוך לגבוה ללא פריטה. פול-אוף (Pull-off) הולך מתו גבוה לנמוך ללא פריטה, על ידי “משיכה” קטנה של האצבע כלפי מטה או הצד שגורמת למיתר לרטוט ולחשוף את התו הנמוך יותר שנלחץ על ידי אצבע קודמת. לעיתים קרובות משתמשים בהם יחד לנגינת לגאטו מהירה.
ש: האם אני צריך ציוד מיוחד כדי להתאמן על האמר-און?
ת: רק גיטרה בס ומטרונום (או אפליקציית מטרונום בטלפון). אולי גם אטמי אוזניים לשכנים. אין צורך באפקטים מיוחדים או ציוד יקר. הטכניקה היא בידיים ובמוח שלכם.
ש: האצבעות שלי כואבות, זה נורמלי?
ת: לגמרי נורמלי בהתחלה! במיוחד קצות האצבעות ביד שמאל (או ימין אם אתם שמאליים). הן מתרגלות ללחץ ול”מכה” על המיתרים. אם הכאב חזק מאוד, קחו הפסקה. אבל קצת כאב זה סימן שהאצבעות שלכם בונות עור קשה ושרירים. אל תתאמנו עד כדי שלפוחיות או כאב שמונע מכם להמשיך אחר כך.
ש: כמה זמן לוקח לשלוט בזה?
ת: זה משתנה מאדם לאדם. לראות תוצאות ראשונות? אולי כמה ימים של אימון ממוקד. לשלוט בזה ולהשתמש בזה בקלות בתוך שירים? שבועות, חודשים, אפילו שנים של אימון עקבי. אבל כל יום שתתאמנו, תראו שיפור קטן. זה כמו לטפס על הר – כל צעד מקרב אתכם לפסגה.
ש: האם הטכניקה הזאת שימושית בכל סוגי המוזיקה?
ת: בהחלט! האמר-און שימושי בג’אז לנגינת לגאטו מהירה, בפאנק לסלאפים מורכבים, ברוק לסולואים ובמטאל לריפים מהירים. אפילו במוזיקה קלאסית או בפופ תמצאו בסיסטים שמשתמשים בזה ליצירת קווים מלודיים חלקים. זו טכניקה ורסטילית להפליא.
טיפים אחרונים לדרך (כי אתם תצליחו!)
אז עכשיו אתם יודעים את העקרונות, הטכניקה, ואיך לא לעשות בושות.
הנה כמה מחשבות אחרונות לפני שאנחנו משחררים אתכם לחופשי (לחדר האימון שלכם):
- הקשיבו לבסיסטים אחרים: אחרי שתתחילו להתאמן על האמר-און, תתחילו לשמוע אותו בשירים שאתם אוהבים. נסו לזהות מתי נגנים משתמשים בו. זה יעזור לכם להבין איפה ואיך להשתמש בזה בנגינה שלכם.
- הקליטו את עצמכם: זה מביך, זה לא נעים, אבל זה סופר יעיל. הקליטו את הנגינה שלכם (אפילו בטלפון). תקשיבו לצליל של ההאמר-אונים שלכם. האם הם חזקים? ברורים? חלקים? ההקלטה לא תשקר לכם ותראה לכם בדיוק מה צריך לשפר.
- אל תפחדו להתנסות: אחרי שלמדתם את הבסיס, תתחילו לשחק עם זה. נסו שילובים שונים של אצבעות, קפיצות שונות בין פרטים, ושלבו את זה בתוך סולמות או ארפג’ים שאתם מכירים.
- מצאו “האמר-און פרנד” (חבר לאימון): אם יש לכם חבר שמנגן על בס, תתאמנו יחד. תוכלו לתת פידבק אחד לשני ולעודד אחד את השני כשזה מרגיש מתסכל.
- זכרו למה התחלתם: ללמוד טכניקה חדשה לוקח זמן ומאמץ. יהיו רגעים שתרצו לזרוק את הבס מהחלון. ברגעים כאלה, נסו להיזכר למה בכלל התחלתם ללמוד מוזיקה ולנגן בס. זה בדרך כלל כי זה כיף, וכי אתם אוהבים את הסאונד. תחזרו לבסיס, נגנו כמה ריפים פשוטים שאתם אוהבים, ותנו לעצמכם מנוחה קצרה לפני שתחזרו להתאמן על ההאמר-און.
והכי חשוב:
תהנו מהתהליך.
המסע המוזיקלי שלכם הוא שלכם, וכל צליל חדש שאתם לומדים ליצור, כל טכניקה שאתם רוכשים, הם הישגים מדהימים.
סיכום: הפטישון הקטן שהופך אתכם לבסיסטים גדולים
אז הנה זה. המדריך המקיף (והלוואי שגם המצחיק) שלכם לטכניקת ההאמר-און בגיטרה בס.
למדנו מה זה, למה זה חשוב, איך עושים את זה כמו שצריך (ולא כמו שרוצים), ואיך להימנע מהטעויות הכי נפוצות (כי מי רוצה להישמע כמו סנאי מעוך?).
ההאמר-און הוא כלי סודי בארסנל שלכם.
הוא יהפוך את הנגינה שלכם לחלקה יותר, מהירה יותר, והבעתית יותר.
הוא אולי נראה מאיים בהתחלה, כמו לנסות להרכיב ארון איקאה עם הוראות בסינית, אבל עם אימון קבוע, סבלנות, וחוש הומור (במיוחד כלפי עצמכם), תשלטו בו.
אל תפחדו לטעות, אל תפחדו להישמע רע בהתחלה.
כל בסיסט גדול התחיל מאיפשהו, ורובם כנראה עשו המון האמר-אונים חלשים וזמזומים בדרך.
עכשיו לכו.
תפסו את הבס שלכם.
תתחילו לתרגל.
תכניסו את הפטישון הקטן הזה לנגינה שלכם.
ואל תשכחו, בפעם הראשונה שאתם מצליחים לעשות שרשרת האמר-אונים נקייה וזורמת, תחייכו.
השכנים שלכם אולי לא יחייכו (תלוי כמה אתם מתאמנים מאוחר בלילה), אבל אתם תדעו שעשיתם צעד ענק קדימה בדרך להפוך לבסיסטים המדהימים שאתם נועדתם להיות.
בהצלחה!
ועכשיו, לכו תעשו קצת רעש (טוב!).