תגידו, אתם מרגישים לפעמים שאתם מנגנים על הבס רק את השורש של האקורד? רק “דום… דום… דום”? כמו איזה סבל במוזיקלי שמניח רק את הלבנים הכבדות ביסוד של הבניין המוזיקלי? מצחיק, אבל גם קצת מדכא, לא?
תחלס, הבס זה לא רק דום. זה החוט שמחבר את הכל. זה הבסיס. זה הגרוב! ובעידן שבו כל אחד רוצה להשמיע קצת יותר מקול אחד, גם אנחנו, הבסיסטים הצנועים והמגניבים, צריכים להרים את הראש (ואת האצבעות!).
אז איך עושים את זה? קופצים למים העמוקים של הסולמות. נשמע מפחיד? כמו קפיצת בנג’י כשהחבל נראה קצת דק מדי?
הרשו לי להרגיע אתכם. זה לא כזה נורא. זה אפילו יכול להיות ממש כיף. וכן, גם אנחנו יכולים לנגן דברים שנשמעים כאילו יש בהם יותר משלושה תווים רצופים. הבטיחו לי שתשאירו את אטמי האוזניים לשכנים, ותבואו לצלול איתי לעולם המופלא (והטיפה מלנכולי) של הסולמות המינוריים הטבעיים. בואו נתחיל לעשות קצת קסם, או לפחות לא להרוס את הקסם של הגיטריסט.
ככה זה התחיל: למה סולמות מינוריים בכלל? (ולמה דווקא טבעיים?)
בואו נדבר רגע בכנות. רוב המוזיקה שאנחנו שומעים בעולם, זו שלא גורמת לנו לרצות לרקוד על השולחנות באטרף, אבל כן גורמת לנו להרגיש משהו בפנים (או לפחות לנדנד את הראש בקצב), כתובה בסולמות מינוריים.
סולמות מינוריים זה כמו הצד הקצת יותר דרמטי של המשפחה המוזיקלית. אם סולם מז’ורי הוא הצד המסיבתי, החייכן והאופטימי (“שמש! פרחים! כולם מאושרים!”), אז סולם מינורי הוא הצד הקצת יותר introspective, המלנכולי, לפעמים עצוב, לפעמים מסתורי, ולפעמים סתם מגניב בקטע של “אני פה, אני קיים, ויש לי רגשות, גם אם הם קצת קודרים”.
למה אנחנו צריכים אותם בתור בסיסטים? כי הם מעניקים לנו כלים חדשים לחשוב על הקו הבסי, לא רק על השורש. פתאום אפשר להוסיף מעברים מגניבים, ליין מלודי קצר בין אקורד לאקורד, או סתם לגרום לשיר להישמע עגול יותר, מלא יותר, כאילו אנחנו יודעים מה אנחנו עושים (גם אם אנחנו רק מתחזים לזה בהתחלה).
ולמה דווקא הטבעיים? כי הם הכי פשוטים, הכי ישרים, בלי כל מיני “הפתעות” שקורות בסולמות המינוריים האחרים (הרמוניים, מלודיים – נגיע אליהם אולי באנציקלופדיה המאסיבית הבאה שלנו, או אולי פשוט בואו נקווה שלא). המינורי הטבעי זה ה-Minorit היישר והפשוט. זה המקום המושלם להתחיל לגלות את הצד האפל (במובן המוזיקלי, כן? לא בקטע של סית’ לורד) של הפיינגרבורד.
תחשבו על זה ככה: אם אתם מנגנים שיר בסולם לה מינור (Am), במקום רק לנגן לה, לה, לה, לה… פתאום אתם יכולים לשחק גם עם סי, דו, רה, מי, פה, וסול. כל העולם נפתח! טוב, אולי לא כל העולם, אבל לפחות 7 תווים במקום אחד. וזה התחלה מצוינת, תאמינו לי.
פוזיציה אחת: לא לשבור את הראש (ואת האצבעות)
אחד הדברים הכי מפחידים בללמוד סולמות זה לראות את כל הדפוסים המטורפים האלה שרצים לאורך כל צוואר הבס. זה נראה כמו מפת אוצר שצוירה על ידי ילד בן שלוש אחרי שאכל יותר מדי סוכריות גומי. מבלבל, לא?
הסוד הוא להתחיל בקטן. במקום לנסות לכבוש את כל העולם המוזיקלי בבת אחת, בואו נתמקד בממלכה קטנה אחת. פוזיציה אחת. מה זה אומר “פוזיציה אחת”? זה אומר שאנחנו נבחר אזור אחד על צוואר הבס (נניח, המיתרים והסריגים שנמצאים תחת ארבע האצבעות של היד שמאל, בלי להזיז אותה יותר מדי למעלה או למטה). ומשם, נבנה את כל הסולם.
תחשבו על זה כמו להקים מחנה בסיס. מפה יוצאים לכל המסעות. מפה חוזרים הביתה. במקום לרוץ פרועים כמו אפרוח שעכשיו בקע, אנחנו מקבלים נקודת עוגן. זה מקל על היד, מקל על המוח, ומקל על השכנים, כי כשיש לכם פוזיציה אחת, יש סיכוי נמוך יותר שתתקעו על תו אחד בצורה אינסופית ומעצבנת בזמן שאתם מנסים לחשוב מה הלאה.
זה גם מכין אותנו לעתיד. כשתבינו איך סולם מינורי טבעי נראה ומרגיש בפוזיציה אחת, יהיה לכם הרבה יותר קל להזיז את הדפוס הזה למקומות אחרים על הצוואר. זה כמו ללמוד לרכב על אופניים עם גלגלי עזר – ברגע שתופסים את העיקרון, אפשר להעיף את הגלגלים ולנסוע חופשי.
אז בואו נתמקם. נגיד שאנחנו רוצים לנגן סולם לה מינור טבעי. בואו נתחיל מהתו לה על מיתר E (המיתר הכי עבה, הכי למעלה). איפה הוא? סריג 5. יופי. שם נקים את מחנה הבסיס שלנו. מכאן, נבנה את כל הסולם, תו אחר תו, רק באזור הקרוב לסריג 5.
נשמע פשוט מדי בשביל להיות אמיתי? כנראה שזה אכן קצת יותר מורכב מ”סריג 5, יאללה בלאגן”, אבל זה הרעיון הכללי. למקד את המאמץ, לשלוט בשטח קטן לפני שמתפשטים.
איפה להתחיל את הבלאגן? מציאת תו השורש בפוזיציה
אוקיי, אז החלטנו שאנחנו מתמקדים בפוזיציה אחת. בשביל למצוא את הפוזיציה הזו, אנחנו צריכים למצוא את התו שממנו הסולם מתחיל. זה נקרא תו השורש (או באנגלית, root note. כן, כן, זה עדיין קשור ל”דום”).
אם אנחנו רוצים לנגן סולם לה מינור טבעי, תו השורש הוא, ניחשתם נכון… לה! איפה אפשר למצוא לה על הבס? יש כמה מקומות, אבל בואו נבחר אחד נוח להתחלה.
- מיתר E, סריג 5: זה מקום מצוין להתחיל. האצבע המורה (אצבע 1) יכולה לשבת יפה על הסריג הזה.
- מיתר A, סריג 0 (פתוח): אם אתם מנגנים בלה מינור והוא מתחיל באמת מלה פתוח, מעולה! הפוזיציה שלכם תתחיל מסריג 0.
- מיתר A, סריג 12: זה אותו לה כמו במיתר E סריג 5, רק אוקטבה גבוה יותר. גם מקום נוח.
לצורך המדריך הזה, בואו נתמקד בלה מינור טבעי החל ממיתר E, סריג 5. למה? כי זה מקום פופולרי, נוח ליד, ומאפשר לנו לבנות את רוב הסולם למעלה על המיתרים הדקים יותר.
אז שימו את האצבע המורה שלכם על מיתר E, סריג 5. זה ה”בית” שלנו לבינתיים. מפה נצא למסע הקצר שלנו דרך שבעת תווים הקסומים של הסולם המינורי הטבעי.
חשוב לזכור: לכל סולם מינורי יש תו שורש אחר (דו מינור מתחיל מדו, סול מינור מתחיל מסול, וכן הלאה). ברגע שתבינו את הדפוס של הסולם המינורי הטבעי בפוזיציה הזו, תוכלו פשוט להזיז את כל הדפוס למעלה או למטה על הצוואר כדי לנגן סולמות מינוריים אחרים! קסם, כבר אמרתי?
הדפוס: איך נראה סולם מינורי טבעי על הבס (בפוזיציה אחת)?
אוקיי, הגענו לחלק הטכני. אל תברחו! זה לא כימיה גרעינית, זה יותר כמו בניית לגו לפי הוראות, רק שהלגו הוא תווים וההוראות הן מרווחים.
סולם מינורי טבעי מורכב משבעה תווים (בדיוק כמו סולם מז’ורי, רק שהמרווחים שונים, וזה מה שגורם לו להישמע “מינורי”). התווים האלה בנויים במרווחים מסוימים מתו השורש. אם זה נשמע כמו ג’יבריש, אל דאגה. בואו נסתכל על זה בצורה ויזואלית על צוואר הבס, החל מלה במיתר E, סריג 5:
זוכרים את האצבע המורה על מיתר E, סריג 5? זה התו לה (A). זה תו השורש (1).
אצבע 1 (מורה) – מיתר E, סריג 5 – לה (A) – השורש (1)
עכשיו אנחנו צריכים את התו השני בסולם. בסולם מינורי טבעי, התו השני הוא במרווח של טון מתו השורש. על הבס, טון זה שני סריגים.
אצבע 3 (קמיצה) – מיתר E, סריג 7 – סי (B) – הטון השני (2)
התו השלישי הוא המפתח ל”מינוריות”. בסולם מינורי טבעי, התו השלישי הוא במרווח של טון וחצי מתו השורש. מטון וחצי לסי בלה מינור טבעי, התו הבא הוא דו (C).
אצבע 4 (זרת) – מיתר E, סריג 8 – דו (C) – הטון השלישי המונמך (b3)
עכשיו אנחנו עולים מיתר. עוברים למיתר A. התו הרביעי בסולם מינורי טבעי נמצא במרווח של שני טונים מהשורש. מלה (A), שני טונים מגיעים לרה (D).
אצבע 1 (מורה) – מיתר A, סריג 5 – רה (D) – הטון הרביעי (4)
התו החמישי במרווח של שני טונים וחצי מהשורש. מלה (A), שני טונים וחצי מגיעים למי (E).
אצבע 3 (קמיצה) – מיתר A, סריג 7 – מי (E) – הטון החמישי (5)
התו השישי הוא עוד אחד שמאפיין את הסולם המינורי טבעי. הוא במרווח של שלושה טונים מהשורש. מלה (A), שלושה טונים מגיעים לפה (F).
אצבע 4 (זרת) – מיתר A, סריג 8 – פה (F) – הטון השישי המונמך (b6)
התו השביעי, גם הוא מאפיין את המינור הטבעי. הוא במרווח של שלושה טונים וחצי מהשורש. מלה (A), שלושה טונים וחצי מגיעים לסול (G).
אצבע 1 (מורה) – מיתר D, סריג 5 – סול (G) – הטון השביעי המונמך (b7)
ולסיום, חוזרים לתו השורש, אוקטבה גבוה יותר. זה מרווח של ארבעה טונים מהשורש ההתחלתי. מלה (A), ארבעה טונים מגיעים שוב ללה (A).
אצבע 3 (קמיצה) – מיתר D, סריג 7 – לה (A) – השורש באוקטבה (8)
וואו! נגמר! הסולם המלא (לה מינור טבעי) בפוזיציה אחת, החל ממיתר E סריג 5 הוא: לה (E5), סי (E7), דו (E8), רה (A5), מי (A7), פה (A8), סול (D5), לה (D7). סה”כ 8 תווים כולל השורש העליון.
שימו לב לדפוס האצבעות: 1-3-4 על המיתר הראשון, 1-3-4 על המיתר השני, ואז 1-3 על המיתר השלישי (אם אתם עוצרים באוקטבה). זה דפוס קבוע לסולם מינורי טבעי החל מהאצבע המורה על מיתר E או A. תגידו תודה לאצבעות שלכם, הן עושות עבודה טובה היום!
טעויות נפוצות ואיך לצחוק עליהן (ואז לא לעשות אותן)
אף אחד לא נולד בסיסט של סולמות. גם אגדות כמו ג’אקו פסטוריוס (האל המנוח של הבס) בטח פספסו תו או שניים כשהתחילו. טעויות זה חלק מהתהליך. אז בואו נצחק עליהן, נלמד מהן, ונמשיך הלאה.
טעות 1: לבלבל את הסולם המינורי הטבעי עם המז’ורי.
איך זה נשמע? אתם מנגנים שיר עצוב, מלנכולי, פתאום קופצים ליין בס שמבוסס על סולם מז’ורי. זה כמו להגיד “איזה יום נורא, הכל אפור…” ואז פתאום לצרוח “שמשששששששש!!!”. קצת off.
איך נמנעים? שימו לב לתו השלישי ולתו השישי ולשביעי. בסולם מינורי טבעי הם “מונמכים” (כלומר, סריג אחד נמוך יותר לעומת הסולם המז’ורי המקביל). התו השלישי הוא המאפיין המרכזי. אם בלה מז’ור יש דו דיאז (C#), בלה מינור יש דו טבעי (C). אם בפלוס יש מינוס זה מינור. קל לזכור, לא?
טעות 2: לדלג על מיתרים או סריגים.
נשמע כמו בלגן צרוף? זה בדיוק זה. האצבעות רצות מהר מדי, המוח לא עוקב, ופתאום אתם מוצאים את עצמכם מנגנים תו שנשמע… ובכן, לא קשור בכלל.
איך נמנעים? התחילו לאט! ממש לאט. כמו צב שזכה במיליון דולר וקנה יאכטה. נגנו כל תו בנפרד, וודאו שהוא נקי, ורק אז עברו לתו הבא. העבודה האיטית בהתחלה משתלמת בענק אחר כך.
טעות 3: לחשוב שהסולם הוא רק “למעלה ולמטה”.
הסולם זה לא רק לנגן מתו השורש עד האוקטבה ובחזרה. זה רק הבסיס. המטרה היא להשתמש בתווים האלה! ליצור מהם ליין, לשלב אותם בנגינה שלכם.
איך נמנעים? אחרי שאתם שולטים בסולם עצמו, התחילו לשחק. לנגן את התווים בסדר שונה, לדלג על תווים, לחזור על תווים. הסולם הוא המילון, אתם הסופרים. צרו את הסיפור שלכם.
טעות 4: כאב באצבעות ובידיים (מרוב אימון יתר או טכניקה לא נכונה).
הגוף שלכם הוא הכלי הכי חשוב שלכם. אם כואב לכם, זה סימן שמשהו לא בסדר. אל תתעלמו מזה.
איך נמנעים? וודאו שאתם יושבים או עומדים בצורה נוחה. שהבס ממוקם נכון. שהיד שמאל לא מקופלת בצורה מוזרה. ובעיקר, אל תתאמנו שעות על שעות בלי הפסקה. קחו הפסקות, מתחו את האצבעות. נגנו ברוגע, לא בכוח.
זכרו, כולנו עושים טעויות. העניין הוא לא להיתקע עליהן, אלא ללמוד, לצחוק קצת על הפאדיחות המוזיקליות שלנו, ולהמשיך לנגן. זה חלק מהכיף!
תרגול, תרגול, ושוב תרגול (כי אי אפשר לברוח מזה)
ידע תיאורטי זה נחמד. לדעת איפה כל תו אמור להיות זה חשוב. אבל היד צריכה לדעת את זה לבד, בלי שהמוח יצטרך לחשוב כל הזמן. זה דורש תרגול. הרבה תרגול. כן, אני יודע, זה לא החלק הכי סקסי בללמוד מוזיקה, אבל זה קריטי. כמו לאכול ירקות לפני הקינוח המוזיקלי.
איך מתרגלים סולם מינורי טבעי בפוזיציה אחת ביעילות (ובלי להירדם על הבס)?
1. לאט ובזהירות:
כמו שכבר אמרתי, להתחיל לאט. השתמשו במטרונום (יש אפליקציות חינמיות כאלה). קבעו קצב איטי, נגיד 60 פעימות בדקה, ונגנו כל תו בדיוק על הפעימה. לאט לאט, תרגישו שהאצבעות מתחילות “לזכור” את הדפוס. כשזה מרגיש נוח, העלו את הקצב בפחות מ-10 פעימות. אל תקפצו ישר ל-200 BPM, אתם לא רצים מרתון בינלאומי (עדיין!).
2. לשני הכיוונים:
נגנו את הסולם גם עולה (מתו השורש הנמוך לגבוה) וגם יורד (מהשורש הגבוה לנמוך). האצבעות צריכות להכיר את הדרך בשני הכיוונים.
3. מגוון בקצב:
אחרי שאתם מנגנים רבעים על כל פעימה, נסו לנגן שמיניות (שני תווים על פעימה) או אפילו שישיות עשר (ארבעה תווים על פעימה) בקצב איטי יותר של המטרונום. זה יעזור לכם לפתח מהירות ודיוק.
4. עם ריף פשוט:
בחרו אקורד מינורי פשוט (נגיד Am) ונגנו עליו ריף בס בסיסי (שורש-חמישית-שורש-שלישית מונמכת, למשל: A-E-A-C). אחרי הריף, נגנו את הסולם למעלה ולמטה. זה עוזר לקשר בין הסולם לאקורד שמתאים לו.
5. באוזניים פקוחות:
בזמן שאתם מנגנים את הסולם, תקשיבו טוב טוב! האם התווים נשמעים כמו שצריך? האם אתם מפספסים? האם תו נשמע קצת “צרוד” כי האצבע לא לוחצת מספיק חזק או לא במקום הנכון? האוזן היא החבר הכי טוב שלכם.
טיפ סודי: אל תתרגלו רק “טכניקה” בצורה עיוורת. נסו להרגיש את ה”מצב רוח” של הסולם המינורי הטבעי. הוא קצת קודר? קצת רציני? תנסו להכניס את התחושה הזו לנגינה שלכם. מוזיקה זה לא רק תווים, זה גם רגש!
כמה זמן לתרגל? אין תשובה אחת. עדיף לתרגל 15-20 דקות כל יום בצורה ממוקדת מאשר שעתיים פעם בשבוע כשאתם עייפים ומתוסכלים. קבעו מטרה קטנה לכל אימון (“היום אני אצליח לנגן את הסולם עולה ויורד בקצב 80 BPM בלי טעויות”). חגגו הצלחות קטנות!
אז מה עושים עם זה עכשיו? יישום הסולם במוזיקה (החלק הכיפי!)
לדעת לנגן סולם למעלה ולמטה זה כמו לדעת את האלפבית. חשוב, אבל לא מספיק כדי לכתוב שיר או סיפור. החלק המעניין מתחיל כשמשתמשים בתווים האלה בתוך הקשר מוזיקלי.
הנה כמה רעיונות יצירתיים (וחלקם פחות) מה לעשות עם הסולם המינורי הטבעי בפוזיציה אחת:
- לינקים בין אקורדים: במקום לדלג ישר מתו השורש של אקורד אחד לשורש של האקורד הבא, נסו להשתמש בתווים מהסולם כדי ליצור מעבר קצר ומלודי. נניח, אם אתם עוברים מ-Am ל-Dm, במקום לנגן A ואז D, אתם יכולים לנגן A ואז להשתמש בתווים מהסולם (B, C) כדי להגיע ל-D. לדוגמה: A -> B -> C -> D. פתאום יש לכם ליין מגניב במקום רק קפיצה.
- סולואים קצרים: כן, כן, גם בסיסטים יכולים (ולפעמים צריכים) לנגן סולואים! סולם מינורי טבעי הוא בסיס מצוין לאלתור בסגנונות כמו רוק, בלוז, פאנק, ומוזיקה קלאסית. התחילו פשוט: נגנו רק כמה תווים מהסולם, חזרו עליהם, שנו את הקצב. אל תחשבו על זה כ”סולו מדהים”, חשבו על זה כ”משחק עם התווים שיש לי פה”.
- ליין בס “משודרג”: במקום לנגן רק שורשים, נסו לשלב תווים נוספים מהסולם בליין הבס שלכם. לדוגמה, אם האקורד הוא Am, במקום לנגן רק A, נסו לנגן A ומיד אחריו את התו החמישי (E) או את התו השלישי המונמך (C). או אפילו לעשות דפוס של A – E – C – E. זה כבר נשמע הרבה יותר מעניין מ-A-A-A-A.
- לחשוב על מלודיה: נסו לנגן את הסולם כאילו אתם זמרים. לשיר אותו בראש (או בקול, אם אתם אמיצים והשכנים כבר התייאשו). זה יעזור לכם להפנים את המנגינה של הסולם ולחשוב עליו לא רק כדפוס פיזי על הבס, אלא כמוזיקה.
- לכתוב שיר (בקטנה): יש לכם כמה אקורדים מינוריים? נסו ליצור ליין בס פשוט שמבוסס על הסולמות המינוריים המתאימים. זה יכול להיות הבסיס לשיר שלם!
השמיים הם הגבול (או לפחות סוף צוואר הבס). היו יצירתיים. נסו דברים. אם זה נשמע רע, צחקו על זה ונסו משהו אחר. המטרה היא להפוך את הידע התיאורטי לכלי ביטוי מוזיקלי.
שאלות שאתם בטח מתביישים לשאול (אבל אנחנו לא מתביישים לענות):
הנה כמה שאלות נפוצות (ומצחיקות בקצת) שעולות כשמתחילים עם סולמות:
1. האם אני חייב ללמוד את השם של כל תו בסולם?
לא בשלב הראשון! בהתחלה, התמקדו בדפוס הפיזי על הבס ובאיך זה נשמע. כמו ללמוד איפה ההגה והבלמים באוטו לפני שאתם מבינים בדיוק איך המנוע עובד. עם הזמן, השמות יגיעו. אל תתנו לזה לעצור אתכם מלהתחיל לנגן.
2. מה ההבדל בין סולם מינורי טבעי להרמוני או מלודי? זה משנה לי בתור בסיסט?
כן, זה משנה, אבל אל תיכנסו ללחץ. ההבדלים הם בתווים מסוימים בסולם (השביעי והשישי בעיקר). המינורי ההרמוני נשמע קצת “מזרחי” או “קלאסי” בגלל התו השביעי המוגבה. המינורי המלודי מסובך קצת יותר כי הוא שונה בעליה ובירידה. בתור בסיסט מתחיל, המינורי הטבעי הוא המקום הטוב ביותר להתחיל כי הוא הפשוט והנפוץ ביותר. אליהו הנביא לא ביקש ללמוד את כולם ביום אחד.
3. האם אני צריך ללמוד את הסולם הזה בכל 12 הסולמות האפשריים (C minor, C# minor, D minor…)?
ברור! סתם, צוחק. התחילו עם אחד או שניים שנוחים לכם (Am, Em הם פופולריים על בס). ברגע ששולטים בדפוס בפוזיציה אחת, פשוט מזיזים את כל היד (ואת הדפוס) למעלה או למטה כדי לנגן את הסולם מתו שורש אחר. הקונספט הוא אותו קונספט, רק המיקום על הצוואר משתנה.
4. אני מנגן את הסולם וזה נשמע לי כמו “תרגיל”. איך אני גורם לזה להישמע כמו מוזיקה?
שאלה מצוינת! תרגיל הוא תרגיל, והוא חשוב. כדי שזה ישמע מוזיקה, צריך לשחק עם זה. לשנות את הסדר של התווים, להשתמש רק בחלק מהם, לשלב קצת שקט בין התווים, לשנות את העוצמה. נסו לחשוב על הליווי שלכם כ”שירה” על הבס, ולא רק “מעבר על תווים”.
5. האם יש דרך ללמוד סולמות בלי לתרגל כל כך הרבה?
כן, זה נקרא “להיות גאון מלידה”. לרובנו אין את הפריבילגיה הזו. מוזיקה דורשת עבודה. אבל כמו שאמרנו, אפשר לעשות את זה כיף. תרגלו עם שירים שאתם אוהבים, תאתגרו את עצמכם בהדרגה, ותזכרו למה התחלתם לנגן מלכתחילה (כדי להרשים אנשים במדורה? כדי להפוך לרוקסטאר? כל סיבה טובה!).
6. האם פוזיציה אחת זה מספיק?
כנקודת התחלה, בהחלט כן! זה נותן לכם בסיס איתן. כשתרגישו נוח עם זה, תוכלו להתחיל ללמוד את הדפוסים בפוזיציות אחרות על הצוואר, או ללמוד איך לחבר בין הפוזיציות השונות. הכל עניין של תהליך וקצב אישי.
7. האם כל האצבעות שלי צריכות לשבת תמיד על סריגים מסוימים בפוזיציה?
בדרך כלל, כשמתרגלים בפוזיציה אחת, כל אצבע “שולטת” על סריג מסוים (אצבע 1 על סריג X, אצבע 2 על סריג X+1, אצבע 3 על סריג X+2, אצבע 4 על סריג X+3). זה נקרא “נגינה של ארבע אצבעות לסריג”. זה עוזר בפיתוח טכניקה וגמישות. אבל במוזיקה עצמה, אתם לא חייבים להישאר קשיחים. לפעמים נוח יותר להשתמש באצבעות אחרות או לעשות “slide” קצר. העיקר זה שהמוזיקה תישמע טוב והיד תהיה נוחה.
טיפים להמשך הדרך (עם קריצה, כמובן)
אז עכשיו אתם חמושים בידע על סולם מינורי טבעי בפוזיציה אחת. אתם מוכנים לצאת לעולם ולכבוש את פסגת הפאנק-רוק-בלוז-קאנטרי! או לפחות לנגן ליין בס קצת יותר מעניין.
- אל תתייאשו כשהסאונד לא מושלם: זוכרים את הסיפור על החתול שדורכים עליו? זה יקרה. הרבה. תתעלמו מזה. תתעדו את עצמכם מנגנים (אפילו עם הטלפון), תקשיבו לזה (אם אתם מספיק אמיצים), ותראו איפה אפשר להשתפר. זה לא קל, אבל זה שווה את זה.
- נגנו עם מוזיקה: הדבר הכי טוב שאפשר לעשות זה לנגן יחד עם שירים שאתם אוהבים שנמצאים בסולם מינורי טבעי. נסו למצוא את התווים של הסולם בתוך הליין בס המקורי, או נסו להוסיף ליין משלכם באמצעות התווים שלמדתם. זה גורם לתרגול להרגיש פחות כמו עונש ויותר כמו משחק.
- חפשו חברים לנגינה: לנגן לבד זה כיף, אבל לנגן עם אחרים זה כיף בריבוע (או במינור?). מצאו גיטריסטים, מתופפים, זמרים. אפילו לנגן עם חבר שלומד לנגן על כלי אחר באותו שלב כמוכם יכול להיות מעודד וכיפי.
- גוונו את התרגול: אל תיתקעו רק על הסולם עצמו. נסו לנגן ארפג’יואים (תווים מהאקורד) מתוך הסולם, או לנגן מקצבים שונים על תו אחד של הסולם. היד והאוזן שלכם יודו לכם.
- תפרגנו לעצמכם: הצלחתם לנגן את הסולם בקצב שחשבתם שבלתי אפשרי? הצלחתם לשלב תו מהסולם בליין בס של שיר? מגיע לכם צ’אפחה ואיזה פינוק. כל התקדמות קטנה היא ניצחון גדול.
- חיפוש משאבים נוספים: יוטיוב מלא בסרטונים שמדגימים סולמות. יש אפליקציות שעוזרות לראות את הסולמות על צוואר הבס הווירטואלי. MusicIndex (האתר הזה, במקרה ששכחתם איפה אתם) כנראה יכיל עוד המון מדריכים מגניבים בעתיד. תשתמשו בכל הכלים שיש לרשותכם.
סיכום הומוריסטי (ומעודד באמת)
אז הנה אנחנו, בסוף המסע הקצר שלנו אל תוך סולם המינור הטבעי בפוזיציה אחת. עכשיו אתם יודעים שזה לא סתם אוסף של תווים על פיסת עץ עם מיתרים. זה כלי. כלי לבטא רגש. כלי להוסיף עניין לנגינה שלכם. וכלי חשוב בדרך להפוך לבסיסטים שהייתם רוצים להיות (גם אם זה אומר לנגן רק שורשים, אבל עם סטייל!).
זכרו, אף אחד לא מצפה מכם להיות ג’אקו פסטוריוס אחרי קריאה אחת (הוא התאמן ממש, ממש הרבה. כנראה גם קצת כואב לו באצבעות מדי פעם). המטרה היא ללמוד, להתנסות, להנות מהדרך, ואולי, רק אולי, לגרום לגיטריסטים בלהקה שלכם להרים גבה בהפתעה נעימה מדי פעם.
התחילו לאט. תתרגלו בקביעות. תהיו סבלניים עם עצמכם. ותמיד תמיד תמיד תזכרו למה התחלתם לנגן. זה מסע ארוך, אבל כל צעד קטן (או כל תו מדויק) מקרב אתכם ליעד.
ועכשיו… לכו תנגנו! ואל תשכחו להזמין אותי להופעה הראשונה שלכם. אני אביא אטמי אוזניים… בשביל הגיטריסט. או ליתר ביטחון, ליתר ביטחון בלבד! בהצלחה רבה!