אז שמעו, יש מצב שאתם כאן כי נתקלתם במונח הזה.
מקלדת שליטה MIDI.
נשמע קצת כמו קוד סודי מבסיס צבאי או שם של רובוט יפני קטן ומעצבן.
או אולי אתם כבר בתוך העולם הזה.
אבל מרגישים אבודים.
כאילו קנו לכם טיל קרקע-אוויר ושלחו אתכם למכולת השכונתית.
בלי מפה.
ובלי שהסבירו לכם מה זה טיל.
או מכולת.
נשמע מוכר?
מעולה.
כי הגעתם למקום הנכון.
אנחנו הולכים לצלול לעולם המקלדות האלה.
הכי חשוב?
בלי כאב ראש מיותר.
עם המון צחוקים (על עצמנו, בעיקר).
ואולי אפילו תצאו מפה עם חשק אמיתי ליצור מוזיקה.
כן כן, אתם.
גם אם המאמץ המוזיקלי היחיד שלכם עד היום היה לזמזם במקלחת (כי שם כולם נשמעים כמו ביונסה).
תתכוננו למסע.
הוא יהיה קצת מוזר.
אבל כיפי.
וממש, אבל ממש, שימושי.
מה זה, לעזאזל, מקלדת שליטה MIDI? (ולא, היא לא עושה קפה)
בואו נדבר תכלס. מקלדת שליטה MIDI היא… איך להגיד את זה בעדינות? היא קצת כמו מכשיר קשר לעולם הצלילים הדיגיטלי. תחשבו עליה כעל שלט רחוק משוכלל. היא לא מייצרת צליל בעצמה. ממש לא. היא רק שולחת
ומה המחשב עושה עם המידע הזה? הוא לוקח אותו ומפעיל צלילים. של פסנתר, של גיטרה חשמלית, של סינתיסייזר חללי, או אפילו של קולות לווייתנים (אם יש לכם את התוכנה המתאימה, כמובן). אז היא לא פסנתר חשמלי שאתם מחברים לחשמל והוא מנגן. היא המתווך. השליח האמין (או לפעמים, המבולבל) בין האצבעות הגאונות (או המגושמות, בתחילת הדרך) שלכם לבין העולם הוירטואלי של הצלילים.
לא פסנתר, לא אורגן, לא מכשיר ניגון עצמאי? נו באמת!
כן, אני יודע. זה קצת מאכזב בהתחלה. קניתם מקלדת נוצצת עם מלא כפתורים והיא לא משמיעה ציוץ? זה כמו לקנות מכונית ספורט בלי מנוע. אבל היי! היתרון הענק פה הוא שאתם לא נעולים על סאונד אחד. אתם יכולים לשלוט על כל סאונד בעולם הדיגיטלי. היום פסנתר כנף, מחר חצוצרה, מחרתיים דיסטורשן הזוי שמצאתם באיזו תוכנה חינמית. הגמישות הזו היא קסומה. זה כמו להיות בכל חנות ממתקים בעולם בו זמנית. רק בלי כאבי בטן.
השפה הסודית של MIDI (זה יותר פשוט משחשבתם, באמת)
MIDI זה ראשי תיבות של Musical Instrument Digital Interface. השם הכי יצירתי בעולם, אני יודע. אבל מה שחשוב זה שהיא מדברת בשפה מסוימת. לא באנגלית, לא בעברית, אלא בנתונים. היא שולחת
- Note On: “היי! הקליד הזה (עם מספר ספציפי, שמייצג תו ספציפי) נלחץ עכשיו!”
- Note Off: “אוקיי, עזבתי את הקליד ההוא. תפסיק לנגן את התו.”
- Velocity: “וואו! לחצתי על הקליד הזה חזק בטירוף!” (או לחילופין: “ליטפתי אותו בעדינות כמו גור חתולים רדום”). זה מה שקובע כמה חזק או חלש יישמע הצליל. וזה קריטי לאקספרסיביות.
- Control Change (CC): הודעות יותר כלליות. “הזזתי את הכפתור הזה!”, “הזזתי את הסליידר ההוא!”, “הזזתי את הגלגל ההזוי הזה בצד שמאל!”. זה מה שמאפשר לשלוט על ווליום, פילטרים, אפקטים ועוד מיליון דברים בתוכנה.
זה הכל, בערך. חבילות מידע קטנות שרצות מהמקלדת שלכם למחשב במהירות האור. פשוט וגאוני. וכן, זה באמת יותר פשוט מקלינגון. נסו פעם להזמין פיצה בשפה ההיא. בהצלחה.
גודל זה עניין (או שלא?) – איך לבחור את החבר MIDI הראשון שלכם
טוב, החלטתם שבא לכם צעצוע כזה. אתם נכנסים לחנות (פיזית או וירטואלית) ואז אתם מבינים שיש… המון. בכל הגדלים. בכל הצבעים. עם מלא כפתורים או בלי כלום. מאיפה מתחילים? בדרך כלל, ההחלטה הראשונה נוגעת לגודל הפיזי של המקלדת. כלומר, כמה קלידים יש עליה.
25 קלידים: החבר הצמוד לטיולים (או פשוט כי אין לכם מקום על השולחן)
אלה המקלדות הכי קטנות שיש. לרוב יש להן קלידי מיני (קטנים יותר מקלידי פסנתר רגילים). היתרונות?
- פורטביליות: נכנסים לתיק גב בקלות. מושלם למוזיקאים בדרכים, למי שיושב בבית קפה ומקבל השראה פתאומית לכתוב סימפוניה.
- מחיר: בדרך כלל הכי זולות. אם אתם רק רוצים להתנסות או שיש לכם תקציב סטודנט עני (היה לי כזה במשך שנים, מבין לגמרי).
- חיסכון במקום: אם אתם גרים בדירת חדר שהיא גם הסטודיו וגם המטבח וגם חדר הכושר שלכם.
החסרונות?
- מגבלת טווח: 25 קלידים זה קצת יותר משתי אוקטבות. זה מספיק לנגן מלודיות, באסים, או אקורדים פשוטים. אבל לנגן עם שתי ידיים באמת? קצת צפוף.
- קלידי מיני: יכולים להיות פחות נוחים לנגינה למי שמורגל לקלידי פסנתר רגילים. זה קצת כמו לנסות להקליד ספר שלם על מקלדת של פלאפון נוקיה ישן. אפשרי, אבל פחות זורם.
למי מתאים? מפיקי ביטים, יוצרי מוזיקה אלקטרונית, אנשים שצריכים משהו נייד, או מי שפשוט רוצה להתחיל עם מינימום השקעה ומקום.
49/61 קלידים: הטווח הסטנדרטי (לא קטן מדי, לא גדול מדי, בול באמצע)
זה הגודל שהרבה אנשים מתחילים איתו. לרוב עם קלידים בגודל מלא. 49 קלידים זה בדיוק 4 אוקטבות. 61 קלידים זה 5 אוקטבות.
- טווח סביר: מספיק לנגן רוב הדברים בשתי ידיים (אולי לא קטעי פסנתר קלאסי מורכבים, אבל רוב המוזיקה המודרנית? בקלות).
- איזון: שילוב טוב של טווח נגינה וגודל פיזי שעדיין יכול להיות נייד יחסית (מקלדת 61 קלידים עוד נכנסת לרכב בלי להוריד את המושבים האחוריים).
- מבחר ענק: רוב מקלדות השליטה עם מלא כפתורים, פאדים וסליידרים מגיעות בגדלים האלה.
חסרונות?
- יותר יקרות וגדולות ממקלדות 25 קלידים. ברור, נכון?
למי מתאים? רוב המתחילים, יוצרי מוזיקה מכל הסוגים, מי שרוצה טווח נגינה נוח בלי להקדיש חדר שלם למקלדת.
88 קלידים: כמו פסנתר (כי לפעמים, גדול זה פשוט גדול)
זה הטווח המלא של פסנתר רגיל. לרוב עם קלידים שמרגישים קרוב לפסנתר (שנקראים
- טווח מקסימלי: לנגן כל דבר שקיים בעולם המוזיקה. מושלם לנגני פסנתר שרגילים לטווח המלא ורוצים לשמור על חווית הנגינה.
- תחושה: ה-Weighted Keys נותנים תחושה של פסנתר אקוסטי. אם אתם פסנתרנים, זה קרוב הדבר הכי קרוב לפסנתר אמיתי שתמצאו במקלדת שליטה.
חסרונות?
- גודל: ענקיות. דורשות שולחן ייעודי או סטנד. לא תיקחו אותן לבית קפה. אלא אם כן אתם מאלה שבאים עם פסנתר כנף לבתי קפה. ואז יש לנו דברים אחרים לדבר עליהם.
- מחיר: בדרך כלל היקרות ביותר.
- משקל: כבדות. מאוד. להזיז אותן זה פרויקט.
למי מתאים? פסנתרנים, מורים לפסנתר, יוצרי מוזיקה שמנגנים המון מוזיקה מבוססת פסנתר, או מי שיש לו סטודיו ייעודי (ומקום) ולא צריך ניידות.
הטיפ הלא רשמי: אם אתם מתחילים ואין לכם רקע בפסנתר, 49 או 61 קלידים זה כנראה ה-Sweet Spot. מספיק טווח, לא יקר מדי, ועדיין נשאר מקום לפיצה על השולחן.
מעבר לקלידים: כפתורים, פאדים, סליידרים וכל הדברים הנוצצים האלה
אוקיי, הקלידים זה ברור. אבל רוב מקלדות השליטה מגיעות עם כל מיני תוספות. כפתורים מסתובבים, פאדים זוהרים שנדלקים כשנוגעים בהם, סליידרים (כמו מיקסר קטן). מה עושים עם כל הבלאגן הזה?
פאדים: מגרש המשחקים לאצבעות (או המקום שבו תגלו שאין לכם קואורדינציה)
הם נראים כמו כפתורים מרובעים או עגולים, לרוב עשויים מגומי, והם רגישים לעוצמת הלחיצה (velocity sensitive).
- למה הם טובים? בעיקר לתכנות תופים, טריגר סאמפלים (קטעים קצרים של צליל), או אפילו לנגן אקורדים.
- איך זה עובד? מקצים לכל פאד צליל או סאמפל בתוכנה, ואז דופקים עליהם עם האצבעות. ככל שלחצתם חזק יותר, הסאונד יהיה חזק יותר (בדיוק כמו במצילה אמיתית, רק בלי הסכנה לעשות חור בקיר).
- הומור: הפאדים האלה גורמים לכל אחד לחשוב שהוא מפיק היפ-הופ או EDM עולמי. בפועל? לרוב זה נשמע כמו מישהו שמנסה לתקן מקרר עם פטיש. אבל היי, זה כיף!
כפתורים (Knobs) וסליידרים (Faders): לשלוט על הכאוס הדיגיטלי
אלה הדברים שתסובבו או תזיזו למעלה ולמטה.
- למה הם טובים? לשלוט על פרמטרים בתוכנה. זה יכול להיות ווליום של ערוץ מסוים, כמות הריוורב (הד) על צליל, עוצמת הפילטר שנותן סאונד “מעומעם” או “פתוח”, או כל דבר אחר שניתן לשלוט עליו בתוכנה.
- איך זה עובד? מקצים (ממפים) כל כפתור או סליידר לפרמטר ספציפי בתוכנה. ואז בזמן שאתם מנגנים, אתם יכולים לשנות את הסאונד בזמן אמת. זה מה שנותן חיים ויצירתיות למוזיקה.
- הומור: בהתחלה, אתם בטח תסובבו את הכפתור הלא נכון ותגרמו לסאונד להישמע כמו דבורה שנתקעה בשואב אבק. זה חלק מהלמידה. תחבקו את הרגעים האלה. הם מצחיקים בדיעבד.
גלגלי פיץ’ (Pitch Bend) ומודולציה (Modulation): להוסיף קצת “וואו” או “אופס”
בצד שמאל של רוב המקלדות תמצאו שני גלגלים (או ג’ויסטיק אחד).
- גלגל פיץ’: משנה את גובה הצליל. כמו לעשות “בנדינג” על מיתר גיטרה. מושלם לחיקויי גיטרות, חצוצרות, או סתם ליצירת אפקטים הזויים.
- גלגל מודולציה: בדרך כלל מחובר לפרמטרים כמו ויברטו (רטט קל בצליל), פילטר, או כל דבר אחר שהגדרתם לו בתוכנה. זה מוסיף המון אקספרסיביות לנגינה.
- הומור: השימוש הראשוני בגלגלי פיץ’ בדרך כלל נשמע כאילו אתם מנסים לכוון רדיו ישן מברית המועצות. אל תתייאשו. זה דורש קצת תרגול.
השורה התחתונה: כל התוספות האלה לא חובה, אבל הן הופכות את הנגינה והיצירה להרבה יותר אינטואיטיבית וכיפית. הן מאפשרות לכם לשלוט על הסאונד לא רק דרך הקלידים, אלא גם דרך תנועה והרגשה פיזית. זה כמו להחזיק את הסאונד בידיים. רק שזו מקלדת פלסטיק.
לחבר את הנקודות: USB, כבלים MIDI, ולא לפוצץ את המחשב בדרך
קניתם את המקלדת. הבנתם פחות או יותר מה כל כפתור עושה. עכשיו? צריך לחבר את זה למחשב.
USB: החברות הכי טובה של האדם (ומקלדת השליטה)
היום, רוב מקלדות השליטה מתחברות למחשב דרך כבל USB רגיל (כמו של המדפסת הישנה שלכם, או של הטלפון לפני שהכל הפך להיות USB-C).
- פשטות: רוב המקלדות היום הן Class Compliant. מה זה אומר בשפה פשוטה? שאתם פשוט מחברים אותן והמחשב מזהה אותן אוטומטית בלי צורך להתקין דרייברים מסובכים (לפעמים כן צריך להתקין, אבל לרוב זה פשוט).
- חשמל: רוב המקלדות הקטנות מקבלות גם חשמל דרך ה-USB. פחות כבלים, פחות כאב ראש.
הכבל ההיסטורי: MIDI 5 פינים (האם זה ממסע בזמן?)
למקלדות ומכשירים ישנים יותר (וגם לסינתיסייזרים חומרתיים מודרניים מסוימים), יש חיבורי MIDI עגולים עם 5 פינים.
- המצב הקלאסי: אם יש לכם מקלדת שליטה ישנה עם חיבור כזה, או סינתיסייזר חומרה שתרצו לשלוט עליו מהמקלדת שלכם, תצטרכו כבל MIDI כזה.
- מתאמים: יש כיום מתאמי USB ל-MIDI (שהם בעצם כרטיס קול קטן עם חיבורי MIDI). אם המקלדת שלכם ישנה, כנראה שתצטרכו אחד כזה.
טיפ טכני (לא מפחיד): ודאו שהמחשב שלכם מזהה את המקלדת. בווינדוס, חפשו ב-Device Manager. במאק, חפשו ב-Audio MIDI Setup. אם היא שם, אתם בחצי הדרך. החצי השני הוא שהתוכנה שלכם (DAW) תזהה אותה. כמעט כל תוכנה מודרנית מזהה אוטומטית מקלדות MIDI פופולריות. אם לא, תצטרכו להיכנס להגדרות ולהגיד לה “היי, יש לי כאן חבר חדש בשם [שם המקלדת]”.
אז קניתם אחת… עכשיו מה?! (איך להוציא צליל מהדבר הזה)
חיברתם? יופי. לחצתם על קליד? ולא קרה כלום? אל דאגה. זוכרים שהיא לא מייצרת צליל בעצמה? בדיוק. היא צריכה מישהו שיקבל את ההוראות שלה ויהפוך אותן לצלילים. וזה בדרך כלל יהיה תוכנה.
DAW: מגרש המשחקים המוזיקלי הדיגיטלי שלכם (איפה שהקסם קורה… לפעמים)
DAW (Digital Audio Workstation) זו התוכנה העיקרית שמשמשת ליצירת והקלטת מוזיקה. תחשבו עליה כעל אולפן הקלטות שלם בתוך המחשב שלכם. תוכנות פופולריות כוללות:
- Ableton Live
- FL Studio
- Logic Pro (למאק בלבד)
- Cubase
- Pro Tools
- Reason
- ועוד מלא, כולל גרסאות חינמיות/זולות יותר.
בתוך ה-DAW אתם יוצרים “ערוצי MIDI”. לערוץ כזה אתם אומרים: “קח את המידע שבא ממקלדת ה-MIDI שלי, ותשתמש בו כדי לנגן את כלי הנגינה הוירטואלי הבא”.
Virtual Instruments (VST/AU): התזמורת בתוך המחשב הנייד שלכם
אלה תוכנות קטנות או גדולות (שנקראות פלאגינים) שמדמות כלי נגינה אמיתיים או יוצרות צלילים חדשים לגמרי (סינתיסייזרים וירטואליים). אתם “טוענים” אותן לתוך ערוץ MIDI ב-DAW שלכם.
- יש ספריות סאונדים של פסנתרים, גיטרות, תופים, כלי קשת, כלי נשיפה… הכל.
- יש סינתיסייזרים שמייצרים צלילים אלקטרוניים מטורפים.
- המקלדת MIDI שולחת מידע ל-DAW, ה-DAW שולח את המידע הזה לפלאגין של הכלי הוירטואלי, והפלאגין הוא זה שבעצם מייצר את הצליל שאתם שומעים דרך הרמקולים או האוזניות שלכם.
התהליך בקצרה (והומור): אתם לוחצים על קליד במקלדת הפלסטיק. היא צועקת “Note On!” למחשב. המחשב, שהוא קצת מבוהל אבל לומד מהר, מעביר את הצוות הודעה לכלי הנגינה הוירטואלי שטענתם לערוץ MIDI. הכלי הוירטואלי, שהוא שחקן מצטיין, מגיב מיד ומשמיע צליל פסנתר (או כל סאונד אחר שבחרתם) דרך כרטיס הקול והרמקולים. כל זה קורה בשבריר שנייה. מרשים, אה?
מוקשים נפוצים (ואיך לצחוק עליהם במקום לבכות)
בואו נהיה כנים. דברים לא תמיד עובדים חלק בפעם הראשונה. יש כמה “אני לא מאמין שזה לא עובד” רגעיים שכל מי שהתחיל עם MIDI עבר.
“למה זה לא עושה רעש?!” שאלת המיליון (ואחת) דולר
זו השאלה הראשונה. חיברתם, פתחתם תוכנה, לחצתם על קליד… שום דבר. שקט. כמו ביום כיפור. מה עושים?
- בדיקה 1: האם המקלדת דולקת? (כן, קורה גם לטובים ביותר).
- בדיקה 2: האם היא מחוברת נכון למחשב? (הכבל יושב טוב?).
- בדיקה 3: האם ה-DAW שלכם מזהה אותה? כנסו להגדרות MIDI בתוכנה וודאו שהיא ברשימה ושהיא “מופעלת” לקבלת קלט (Input).
- בדיקה 4: האם טענתם כלי נגינה וירטואלי לערוץ MIDI? האם הערוץ הזה מופעל לקבלת מידע MIDI מהמקלדת (Arm Recording או Input Monitoring)?
- בדיקה 5: האם הווליום ב-DAW שלכם פתוח? ווליום במחשב? ברמקולים? (גם זה קורה… “למה לא שומעים? אה, הווליום על אפס”).
הומור: אם עברתם על כל הבדיקות האלה ועדיין אין צליל, פשוט תתחילו לצחוק. חזק. אולי המקלדת תפחד ותתחיל לנגן לבד. או לפחות תשחררו קצת עצבים.
בלגן המיפוי: הכפתור שלי עושה מה עכשיו?!
זוכרים את הכפתורים והסליידרים? אתם יכולים להגדיר מה כל אחד מהם ישלוט בתוכנה. לפעמים, במיוחד כשמתחילים, המיפוי הזה יכול להיות הזוי לחלוטין. סליידר הווליום משנה את כמות הדיסטורשן, והכפתור שאמור לשלוט על הפילטר מכבה ומדליק את כל ה-DAW.
- פתרון: ללמוד איך ממפים MIDI ב-DAW שלכם. זה בדרך כלל עניין של ללחוץ על כפתור “למד MIDI”, ללחוץ על הכפתור הפיזי במקלדת, ואז ללחוץ על הפרמטר בתוכנה שאתם רוצים לשלוט עליו.
- הומור: אל תדאגו. כולם עברו את השלב הזה שבו כל הדברים נשמעים כאילו הם הולכים להתפרק בגלל כפתור שמיפתו בטעות. זה מוסיף אופי ליצירות הראשונות שלכם. נאמר את זה ככה.
טוב, יש לכם את הציוד. עכשיו תתאמנו (אהה, אני יודע שזה נשמע נורא)
החלק הכי פחות סקסי. אחרי שקניתם את כל הציוד הנוצץ וחיברתם הכל, הגיע הזמן… לתרגל. כן כן, לשבת ולנגן.
שלב ה”נשמע כמו חתול דרוס”: זה נורמלי לגמרי!
אל תצפו לנגן כמו אלישיה קיז או הרבי הנקוק אחרי שעה של נגינה. בהתחלה, זה ישמע… רע. מאוד. התזמון יהיה מחוץ לקצב, התווים יהיו שגויים, והשימוש באקספרסיה (גלגלי פיץ’/מוד) ישמע מגושם.
- הסוד: התמדה. פשוט לשבת ולנגן. קצת כל יום. 15-20 דקות. עדיף על שעה אחת פעם בשבוע.
- חמלה עצמית: תהיו עדינים עם עצמכם. כולם התחילו מאיפה שהוא. גם הפסנתרנים הכי גדולים ניגנו בהתחלה כמו חתולים שיכורים. רק שלהם לא הייתה מקלדת MIDI.
- הומור: הקליטו את עצמכם מנגנים בהתחלה. שמרו את זה. עוד שנה, כשאתם כבר מנגנים טוב, תאזינו לזה שוב. זה יהיה מצחיק בטירוף. באחריות.
דרכים מהנות לתרגל (כי כן, יש כאלה!)
תרגול לא חייב להיות ישיבה נוקשה מול ספר תווים.
- נגנו יחד עם שירים אהובים: פשוט נסו לחפש את התווים/אקורדים של שירים שאתם אוהבים ונגנו יחד איתם. גם אם בהתחלה זה איטי ומגושם.
- אלתור חופשי: פשוט פתחו סאונד כלשהו (סינתיסייזר, פסנתר) ופשוט תשחקו. תלחצו על קלידים, תזיזו כפתורים. גלו צלילים חדשים. זה כיף, יצירתי, ומשחרר.
- למדו שירים קצרים ופשוטים: אל תתקעו על קטעים ארוכים ומסובכים מדי בהתחלה. למדו שירים קצרים, מלודיות קליטות. זה ייתן לכם תחושת הצלחה מהירה.
- אפליקציות ואתרים: יש מלא אפליקציות ואתרים אינטראקטיביים ללימוד פסנתר/קלידים שיכולים לעבוד עם מקלדת MIDI. זה כמו משחק וידאו, רק שאתם לומדים משהו שימושי על הדרך.
מעבר לבסיס: מה עוד הקופסה הקסומה הזו יכולה לעשות?
מקלדות MIDI הן לא רק לנגינה של כלי נגינה וירטואליים. הן יכולות לעשות עוד הרבה דברים מגניבים:
- שליטה על אפקטים: תוכלו להשתמש בכפתורים ובסליידרים כדי לשלוט על אפקטים כמו דיליי (הד חוזר), ריוורב (הד רגיל), דיסטורשן ועוד בתוך ה-DAW שלכם.
- שליטה על מיקס: להפוך את המקלדת שלכם (או לפחות חלק מהסליידרים שלה) למיקסר קטן לשליטה על הווליום, הפאנינג (ימין/שמאל) של כל ערוץ.
- הפעלת קליפים ולופים: בחלק מהמקלדות יש כפתורים ייעודיים לשליטה על קליפים/לופים בתוכנות כמו Ableton Live, מה שהופך אותן לכלי מושלם להופעות חיות או יצירה מבוססת לופים.
- שליטה על תאורה/ויזואלים (למתקדמים): כן כן, אפשר למפות פקודות MIDI לשלוט על תוכנות ויזואליות או תאורה בהופעה חיה. העולם הוא המיפוי שלכם.
שאלות ותשובות קצרות (כי בטח יש לכם עוד שאלות מטרידות)
שאלה: האם מקלדת שליטה MIDI באה עם צלילים?
תשובה: לא ולא! זוכרים? היא רק שולחת הוראות. הצלילים באים מתוכנה במחשב (DAW עם כלי נגינה וירטואליים). אם מישהו מנסה למכור לכם “מקלדת MIDI עם 1000 צלילים מובנים”, או שהוא מתבלבל או שהוא מנסה למכור לכם משהו אחר (כנראה אורגן או פסנתר חשמלי).
שאלה: האם אני חייב לדעת לנגן פסנתר כדי להשתמש במקלדת MIDI?
תשובה: חד משמעית לא! אם אתם יודעים לנגן פסנתר, זה יתרון אדיר כי אתם כבר יודעים להשתמש בקלידים. אבל המון יוצרי מוזיקה אלקטרונית, מפיקים, או אפילו מתופפים משתמשים במקלדות MIDI בעיקר בשביל הכפתורים, הסליידרים והפאדים, או מנגנים מלודיות פשוטות באצבע אחת. MIDI זה כלי, לא רק כלי קלידים.
שאלה: מה זה “Aftertouch”? ולמה זה נשמע כמו שם של מחלה?
תשובה: חחח, שאלה מצוינת. Aftertouch היא תכונה בחלק מהמקלדות שמאפשרת לשלוט על פרמטר מסוים
שאלה: האם אני צריך כרטיס קול מיוחד בשביל MIDI?
תשובה: לא בשביל מידע MIDI עצמו. מידע MIDI עובר לרוב דרך USB. אבל כדי לשמוע את הצלילים שיוצאים מהתוכנה
שאלה: מקלדות MIDI שונות נשמעות שונה?
תשובה: לא! שוב, הן לא מייצרות צליל. ההבדל בין מקלדת MIDI אחת לשנייה יהיה באיכות הנגינה (תחושת הקלידים, רגישות לVelocity ו-Aftertouch), בכמות ובאיכות הכפתורים/פאדים הנוספים, באיכות הבנייה, ובכמה טוב היא “מדברת” עם תוכנות שונות (אינטגרציה). אבל צליל? הוא בא מהתוכנה.
שאלה: האם כדאי לקנות מקלדת MIDI משומשת?
תשובה: אפשרי בהחלט! הן לרוב עמידות. הדברים שצריך לבדוק במקלדת משומשת: האם כל הקלידים עובדים? האם הם רגישים לעוצמת הלחיצה (Velocity)? האם כל הכפתורים/פאדים/סליידרים עובדים ומסתובבים/זזים חלק? האם חיבור ה-USB (או MIDI) עובד? אם הכל תקין, זו אחלה דרך לחסוך כסף.
שאלה: כמה כדאי להשקיע במקלדת הראשונה?
תשובה: זה מאוד אישי, אבל ככלל אצבע, לא צריך לשבור את הבנק. מקלדת טובה ברמת כניסה (300-800 ש”ח, תלוי גודל ותכונות) תספיק לכם בהחלט כדי להתחיל ללמוד, להתנסות, ולהבין אם התחום הזה מדבר אליכם. אם תתאהבו, תמיד אפשר לשדרג אחר כך.
סיכום (ומסר אופטימי, עם קריצה)
אז הנה זה. צללנו לעולם מקלדות השליטה MIDI. למדנו שהן לא מכשירים סודיים מהעתיד, אלא פשוט כלי שליטה גאוניים. שהן לא עושות רעש בעצמן (עניין שלפעמים יכול להיות יתרון עצום, תשאלו את השכנים), ושהן פותחות לכם עולם שלם של צלילים ויצירה.
ראינו איך לבחור אחת (גודל זה לא הכל, אבל זה משהו), מה לעשות עם כל הכפתורים המוזרים האלה, איך לחבר אותה מבלי להפעיל את אזעקת הצבע האדום, ואיך להוציא ממנה צלילים (בעזרת קסם שנקרא תוכנה).
היו מוכנים לרגעים שבהם כלום לא עובד. היו מוכנים לרגעים שבהם זה נשמע מזעזע. היו מוכנים לצחוק על עצמכם. אבל הכי חשוב? תהיו מוכנים לגלות כמה כיף, מספק, ואפילו ממכר זה יכול להיות ליצור מוזיקה עם הידיים והרעיונות שלכם, דרך הקופסה השחורה (או הלבנה, או הסגולה) הזו.
עכשיו, לכו תבחרו לכם חברה MIDI, תחברו אותה, ותתחילו לנגן. ואל תשכחו להזמין אותי להופעה הראשונה שלכם. אני כבר מכין את אטמי האוזניים. רק ליתר ביטחון, כן? בהצלחה, יוצרים לעתיד! העולם מחכה לסאונד שלכם (אבל תתחילו בווליום נמוך).