סוגי מיתרים לגיטרה חשמלית (Nickel, Steel, Coated): המדריך המקיף לבחירת הצליל המושלם
תשמעו סיפור.
פעם, מזמן, כשהייתי ילד עם גיטרה חשמלית ושיער כמו תסרוקת של קן פרוע…
הייתי בטוח שהדבר היחיד שקובע את הסאונד זה המגבר.
או אולי הגיטרה עצמה.
מקסימום הפדאלים.
מיתרים?
בדיחה.
“חוטים דקים שצריך להחליף כשהם נקרעים? שטויות!”
הייתי כזה תמים.
ואז, באיזשהו שלב, כשהסאונד שלי נשמע כמו תערובת של חתול עצבני, סירנה של אמבולנס וברווז עם כאב שיניים, הבנתי שטעיתי.
בגדול.
כי במרדף הבלתי נלאה אחרי הצליל המושלם – זה שיגרום לכם להרגיש כמו רוקסטאר גם בפיג’מה – יש איזה גיבור שקט.
ואתם בטח מנחשים: אלו המיתרים שלכם.
כן, אותם חוטי מתכת דקים.
הם אלה שנושמים חיים בגיטרה.
הם הקול שלה.
הם הנשמה.
אז אם אתם רוצים שהגיטרה שלכם תשיר כמו מלאך (או לכל הפחות לא תיילל כמו זאב בודד), אתם חייבים להבין מה קורה פה.
בלי ידע עמוק, בלי תאוריות מורכבות, רק עם הרבה הומור וכמה אנקדוטות שיגרמו לכם לחייך.
כי מי אמר שללמוד מוזיקה צריך להיות משעמם?
הגיע הזמן לצלול לעולם המרתק, המצחיק והמלא הפתעות של מיתרי הגיטרה החשמלית.
בסוף המדריך הזה, אתם תהיו מומחים.
כן, אתם!
אפילו אם עד עכשיו חשבתם שמיתרים זה רק לסקיפינג.
בואו נתחיל!
למה דווקא מיתרים? הסיפור המוזר שמאחורי הדבר הכי קטן בגיטרה שלך
רגע, רגע. אני מניח שעברתם כברת דרך בחיים. אולי אפילו החלפתם פעם גלגל באוטו.
אבל מיתרים לגיטרה?
זה נשמע כמו משהו שאף אחד לא מתעסק בו.
כאילו, למה זה משנה?
הגיטרה היא הגיטרה, המגבר הוא המגבר.
וואלה, טעיתם.
אני זוכר יום אחד, ניסיתי לנגן איזה סולו רוק כבד.
כלומר, ניסיתי שהגיטרה שלי תנגן סולו רוק כבד.
במקום צלילים חותכים ומלאי עוצמה, יצא לי משהו שנשמע כמו גיהוק של יונק דבש אחרי ארוחה כבדה.
הלכתי לטכנאי.
הוא הסתכל על הגיטרה, הסתכל עליי, הסתכל על המיתרים שלי ואמר: “חבר, המיתרים האלה נראים כאילו הם היו איתך מאז מלחמת העולם השנייה.”
ככה הבנתי.
מיתרים הם לא סתם “חוטים מתוחים”.
הם הדבר הראשון שבא במגע עם האצבעות שלכם (אלא אם כן אתם מנגנים עם קטשופ על הידיים, אבל למה שתעשו את זה?).
הם רוטטים, הם מייצרים את הצליל, והם שולחים את המידע הזה לפיקאפים של הגיטרה שלכם.
הם, בפשטות, החלק הכי חשוב בתהליך יצירת הסאונד הבסיסי.
אם תבחרו אותם נכון, הגיטרה שלכם תישמע מיליון דולר.
אם תבחרו אותם לא נכון… נו, בואו נגיד שלא יזמינו אתכם לנגן אפילו בחדר מדרגות.
אז בואו נבין את הקסם.
“רגע, זה לא עניין של עובי?” מיתרים הם לא רק “חוטים מתוחים”!
כשאנחנו מדברים על מיתרים, רוב האנשים ישר קופצים על “עובי”.
“אני אוהב מיתרים עבים, זה נשמע חזק!”
“לא, לא, דקים זה למהירות!”
וזה נכון, עובי המיתר משנה.
אבל זה כמו להגיד שהדבר היחיד שחשוב במכונית זה הצבע שלה.
יש משהו הרבה יותר עמוק ומהותי שמבדיל בין סוגי המיתרים: החומר שממנו הם עשויים.
זה כמו ההבדל בין עגבניית שדה עסיסית לעגבניית פלסטיק מסופר: שתיהן עגבניות, אבל רק אחת מהן באמת שווה משהו.
חומרי המיתרים משפיעים באופן דרמטי על הטון, על התחושה ועל אורך החיים שלהם.
וכשמדובר בגיטרה חשמלית, שלושת הגיבורים העיקריים בזירה הם ניקל, פלדה ומיתרים מצופים.
כל אחד מהם מביא איתו עולם ומלואו של צלילים, תחושות וסיפורים.
אז בואו נגלה מי מהם מתאים לכם.
קחו נשימה עמוקה, כי זה עומד להיות מרתק (בקטע כיף).
שאלות ותשובות מהירות למתקדמים (וגם למתחילים שהצליחו להישאר ערים):
-
ש: האם כל הגיטרות החשמליות משתמשות באותם סוגי מיתרים?
ת: בטח! הגיטרה החשמלית היא דמוקרטיה. היא מקבלת בברכה ניקל, פלדה, מצופים, וכל דבר שגורם לה לרטוט. ההבדל הוא איך היא תגיב לכל אחד מהם. -
ש: אם אני מנגן רק בבית, זה באמת חשוב איזה מיתרים יש לי?
ת: אם אתם לא רוצים שהחתול שלכם יתחיל לילל כאילו דרכו לו על הזנב בכל פעם שאתם פורטים אקורד, אז כן. גם בבית, סאונד טוב משפר את חווית הנגינה (שלכם ושל השכנים).
ניקל (Nickel): כשוינטג’ פוגש רוקנרול (ולפעמים נגמר במקלחת)
בואו נתחיל עם האבא של כולם, הניקל.
לא, לא הניקל שמוציא לכם פריחה מהחגורה, אלא ניקל אמיתי, מוזיקלי וקסום.
רוב מיתרי הגיטרה החשמלית שעשויים ניקל הם למעשה פלדה עם ציפוי ניקל (Nickel-Plated Steel).
הציפוי הזה הוא הסוד לטעם הטוב.
תחשבו על סלט טעים: הירקות הם הפלדה, והרוטב?
הניקל!
זה מה שנותן להם את האופי המיוחד והכל כך אהוב.
“המיתר של סבתא?” ניקל – הקלאסיקה שלא נגמרת.
כשאתם חושבים על צלילי בלוז חמים, רוק קלאסי שמנמן, או ג’אז חלקלק – אתם כנראה חושבים על צליל שמגיע ממיתרי ניקל.
הם מפיקים טון חם, עגול ועשיר, עם קצת פחות בהירות מפלדה, אבל עם המון אופי.
תחשבו על סולו גיטרה של לד זפלין או של בלוז עמוק; זה הצליל הזה שחודר ללב ולא רק לאוזניים.
הם מעניקים sustain יפה, והתחושה שלהם מתחת לאצבעות היא לרוב חלקה ונעימה.
הם גם קצת יותר גמישים מפלדה, מה שיכול להקל על בנדים (כיפופי מיתרים) ואפילו לשפר את חווית הנגינה למי שרק מתחיל.
הם כמו הנעליים הישנות והנוחות שלכם: תמיד כיף לחזור אליהן.
טעויות קומיות ואיך להימנע מהן (חוץ מלנגן בפיג’מה)
אז ניקל זה נפלא, נכון?
כמו הפיצה הראשונה שלכם, ששינתה לכם את החיים.
אבל כמו פיצה שרופה, גם למיתרי ניקל יש את הצדדים הפחות זוהרים שלהם.
הבהירות שלהם יחסית נמוכה.
זה אומר שאם אתם מנסים לנגן מטאל קיצוני שדורש צליל חד וחזק כמו מסור חשמלי, ניקל אולי ישמע קצת “בוצי”.
כמו לנסות לחתוך עץ עם כף.
זה לא יעבוד טוב.
הם גם נוטים להתחמצן ולהתלכלך מהר יותר ממיתרים מצופים, כי הניקל פחות עמיד בפני זיעה ולכלוך.
אז אם אתם מזיעים כמו במופע של רד הוט צ’ילי פפרז, תצטרכו להחליף אותם בתדירות גבוהה יותר.
אבל היי, גם זיעה זה חלק מהכיף, לא?
שאלות ותשובות לוהטות על ניקל:
-
ש: אני מנגן מטאל. האם ניקל יתאים לי?
ת: אה… פחות. ניקל נוטה להיות חם ועגול, מה שלא תמיד משתלב עם הצליל החד והקראנצ’י שמטאל דורש. זה כמו לנסות לצבוע ציור שמן בצבעי מים. -
ש: כמה זמן מחזיקים מיתרי ניקל בדרך כלל?
ת: תלוי כמה אתם מנגנים, מזיעים, ודואגים לנקות אותם. משהו כמו שבועיים עד חודש של נגינה אינטנסיבית. אחר כך הם מתחילים להישמע כמו חתול שמנסה ליילל עם שפעת.
פלדה (Steel): הצעקה שחותכת את הסאונד של השכן (ושלכם)
טוב, אם ניקל הוא הג’נטלמן המנומס והחם של עולם המיתרים, אז פלדה (Stainless Steel) היא הרוקר הפרוע, המבריק, והאגרסיבי של החבורה.
היא פה כדי לעשות רעש.
והיא עושה את זה בסטייל.
תחשבו על להקת מטאל ששורפת את הבמה, או על סולו פאנק שמקפיץ את כולם – זה הקטע של הפלדה.
“מגה-בייט של טון?” פלדה – הפאנץ’ שחיפשתם.
מיתרי פלדה הם בהירים, חדים, פאנצ’יים, ובעלי המון “נפח” (sustain).
הם חותכים את המיקס כמו סכין חמאה חמה.
אם אתם רוצים שהסאונד שלכם יבלוט, שיהיה לו “טוויסט” מבריק ושיגרום לאנשים להסתובב, פלדה זה הכיוון.
הם פופולריים במיוחד בז’אנרים כמו מטאל, פאנק (funk), רוק מודרני, וכל מקום שבו דרוש צליל נוכח וברור.
התחושה שלהם יכולה להיות מעט מחוספסת יותר מזו של ניקל, מה שעלול להיות חיסרון לחלק מהנגנים.
אבל עבור אחרים, זה בדיוק מה שמעניק להם שליטה ותחושה של “אחיזה” טובה יותר.
הם גם עמידים יותר בפני קורוזיה (חלודה) וזיעה מאשר מיתרי ניקל, כך שהם בדרך כלל מחזיקים מעמד זמן רב יותר.
כלומר, פחות ביקורים בחנות המוזיקה. יתרון!
טיפים מלוכלכים (בקטע טוב): מקסימום ברק, מינימום כאב ראש
אז מיתרי פלדה נשמעים כמו הדבר הכי טוב מאז שהמציאו את הגיטרה החשמלית, נכון?
ובכן, כמעט.
יש כמה דברים שכדאי לזכור, כדי שלא תצטערו על ההחלטה הזו.
- “יותר מדי בהיר?” הצליל הבהיר והחד של הפלדה יכול להיות יתרון, אבל לפעמים גם חיסרון. בגיטרות מסוימות או עם הגדרות מגבר ספציפיות, הם יכולים להישמע קצת קשים או “צרחניים”. כמו מישהו שצועק לכם באוזן במקום לדבר. צריך למצוא את האיזון.
- “רעש אצבעות” (Finger Noise): בגלל החיספוס היחסי שלהם, מיתרי פלדה נוטים לייצר יותר רעש כאשר האצבעות שלכם מחליקות עליהם. לנגני הקלטות זה יכול להיות סיוט, אבל בהופעות חיות – מי ישים לב? אתם גם יכולים ללמוד לנגן “נקי” יותר, מה שזו תמיד מיומנות טובה לרכוש.
- שחיקת פרטים (Frets): יש נגנים שמדווחים שמיתרי פלדה שוחקים את הסריגים (Frets) מהר יותר בגלל קשיחותם. זה לא משהו שייקרה בין לילה, אבל לאורך שנים של נגינה אינטנסיבית, זה משהו ששווה לשים לב אליו.
בסופו של דבר, פלדה זה בחירה מצוינת למי שמחפש צליל נוכח, מבריק ואגרסיבי.
רק תכינו את האוזניים (שלכם ושל השכנים).
שאלות ותשובות כסופות על פלדה:
-
ש: האם מיתרי פלדה טובים לבלוז?
ת: אפשר, אבל זה לא הבחירה ה”קלאסית”. לבלוז לרוב מעדיפים את החום של הניקל. פלדה תיתן לכם בלוז “מודרני” יותר, עם יותר ביס ובהירות. -
ש: האם צריך להחליף מיתרי פלדה פחות ממיתרי ניקל?
ת: בדרך כלל כן. עמידותם בפני חלודה וזיעה גבוהה יותר, אז הם מחזיקים יותר זמן. אבל גם הם לא נצחיים – הצליל עדיין “מת” בסוף.
מצופים (Coated): כשמיתרים פוגשים טפלון (ויוצאים יבשים מהמים)
אחרי הניקל הקלאסי והפלדה הפרועה, הגיע הזמן לדבר על הדור החדש, או לפחות הדור המודרני: המיתרים המצופים (Coated Strings).
תחשבו על זה ככה: יש לכם חברים שהם תמיד מסודרים, תמיד מריחים טוב, ותמיד נראים כאילו יצאו מפרסומת.
מיתרים מצופים הם החברים האלה.
הם נקיים, הם מחזיקים מעמד, והם לא עושים יותר מדי בלאגן.
“קסם או מדע בדיוני?” מיתרים מצופים – החיים הטובים!
הקונספט פשוט: לוקחים מיתר רגיל (לרוב מפלדה בציפוי ניקל, אבל יכול להיות גם פלדת אל-חלד) ומצפים אותו בשכבה דקה מאוד של פולימר – משהו כמו טפלון או חומר פלסטי דומה.
הציפוי הזה הוא הגיבור האמיתי פה.
הוא יוצר מחסום בין המיתר לבין האויבים הגדולים שלו: זיעה, לכלוך, שומן וכל מה שעל הידיים שלכם (כולל שאריות פריכיות אורז מהבוקר).
התוצאה?
מיתרים שמחזיקים מעמד זמן רב יותר באופן משמעותי.
אנחנו מדברים על פי 3, 4 ואפילו 5 יותר ממיתרים רגילים, תלוי ביצרן וברמת הזיעה שלכם.
זה אומר פחות החלפות, פחות בזבוז זמן, ויותר זמן נגינה עם צליל רענן.
והתחושה?
הם חלקלקים ונעימים למגע, מה שיכול להפחית את רעשי האצבעות ולשפר את חווית הנגינה למי שרגיש.
תחשבו על לנגן בגיטרה בלי להרגיש שאתם מגרדים פומפייה.
שווה את זה.
האם המחיר המוגזם מצדיק את עצמו? (תלוי כמה אתם מתעצלים)
כמו כל דבר טוב בחיים, יש קאץ’: מיתרים מצופים יקרים יותר.
באופן משמעותי.
הם יכולים לעלות פי 2 או אפילו פי 3 מחבילת מיתרים רגילה.
אז השאלה הגדולה היא: האם זה שווה את זה?
ובכן, אם אתם מנגנים הרבה, מופיעים, או פשוט שונאים להחליף מיתרים (ואתם מזיעים כמו וודי אלן ביום חמסין), אז התשובה היא כנראה כן.
החיסכון בזמן, בטרחה ובתדירות ההחלפות יכול לפצות על המחיר הגבוה.
אבל אם אתם מנגנים פעם ב… וגיטרה שלכם יושבת בארון רוב הזמן, אז אולי פחות.
ויש עוד משהו שצריך לקחת בחשבון: הצליל.
הציפוי, כמה שהוא מגן, יכול לעמעם מעט את הבהירות והברק של המיתר המקורי.
זה לא הבדל דרמטי כמו בין ניקל לפלדה, אבל הוא קיים.
לרוב האנשים זה לא יפריע, ואפילו יהיה יתרון, כי זה ממתן צלילים חדים מדי.
אבל לנגנים שדורשים את הבהירות המקסימלית והנוכחות האבסולוטית של מיתר לא מצופה, זה יכול להרגיש קצת “חסר”.
כמו קפה ללא קפאין: הוא בסדר, אבל זה לא אותו דבר.
בסופו של דבר, מיתרים מצופים הם פתרון מצוין למי שמחפש נוחות, עמידות ופחות התעסקות, ומוכן לשלם על זה.
הם עולם שלם של שקט נפשי.
שאלות ותשובות מבריקות על מיתרים מצופים:
-
ש: האם הציפוי יכול להתקלף?
ת: בהחלט! במיוחד אם אתם משתמשים במפרטים מחוספסים או נוהגים לפרוט באגרסיביות. אבל גם אם הציפוי נשחק, המיתר עדיין יחזיק מעמד יותר ממיתר לא מצופה. -
ש: האם מיתרים מצופים מרגישים שונה לגמרי ממיתרים רגילים?
ת: הם חלקים יותר, מה שיכול לדרוש הסתגלות קלה. יש שיגידו שהם “חלקלקים” מדי, אבל רוב הנגנים מתרגלים מהר. זה כמו לעבור מנהיגה ברכב ישן לנהיגה במכונית חדשה עם הגה כוח. -
ש: האם מיתרים מצופים משפיעים על האינטונציה של הגיטרה?
ת: לא אמורים, אבל זה תמיד רעיון טוב לבדוק אינטונציה לאחר החלפת מיתרים, לא משנה איזה סוג.
5 אבחנות שיעזרו לכם לבחור את המיתר המושלם (או לפחות לא את הגרוע ביותר)
אז עכשיו אתם מומחים, נכון?
אתם יודעים את ההבדל בין ניקל לפלדה, ואתם יודעים למה מיתרים מצופים הם כל כך יקרים.
אבל איך כל זה מתורגם לבחירה מעשית?
כמו לבחור בן זוג: זה עניין אישי, מורכב, ולפעמים טעויות כואבות הן בלתי נמנעות.
אבל הנה 5 קריטריונים שיעזרו לכם לצמצם את האפשרויות.
1. “האם אתם רוקסטאר חובב בוץ או פאנק-מאסטר מבריק?” התאמת סאונד לסגנון
הדבר הכי חשוב הוא איזה סאונד אתם מחפשים ואיזה סגנון אתם מנגנים.
- ניקל: אם אתם בעניין של בלוז, ג’אז, רוק קלאסי, או כל דבר שדורש חום, עגלגלות, וצליל “וינטג'” – לכו על ניקל. הם יעניקו לכם את הגרוב העמוק והמלא.
- פלדה: אם אתם מחפשים בהירות, חדות, אגרסיביות, פאנצ’יות ו”לנצנץ” במיקס – פלדה היא הבחירה שלכם. מושלם למטאל, פאנק, רוק מודרני, או כל דבר שדורש סאונד בולט וברור.
- מצופים: אם אתם רוצים את הכי טוב מכל העולמות (כמעט), עם עמידות מטורפת, תחושה חלקה, וצליל שנע בין ניקל לפלדה (תלוי בחומר הליבה), ומוכנים לשלם על זה – לכו על מצופים. הם מעולים לנגני הופעות או למי שמתעב החלפות מיתרים.
2. עניין של “עובי”: לא רק לסטייקים, גם למיתרים!
חומר המיתר קובע את הטון הכללי, אבל העובי (Gauge) קובע את התחושה והנוכחות.
מיתרים עבים יותר מפיקים צליל מלא יותר, חזק יותר, ונותנים לכם יותר sustain, אבל הם גם קשים יותר ללחיצה ובנדים.
מיתרים דקים יותר קלים לנגינה, אבל פחות עשירים בסאונד.
השילוב של החומר והעובי הוא הסוד לצליל המושלם שלכם.
אל תפחדו לנסות שילובים שונים!
זה כמו להרכיב מנה במסעדה: הירקות משנים, אבל גם כמות המלח.
3. סביבת נגינה: האם אתם מזיעים כמו במופע רוק?
סביבת הנגינה שלכם משפיעה.
אם אתם מופיעים הרבה, מנגנים במקומות לחים, או סתם מזיעים כמו מזרקה עובדת – מיתרים מצופים או מיתרי פלדה יהיו עמידים יותר ויחזיקו מעמד זמן רב יותר.
אם אתם מנגנים רק בחדר ממוזג עם כפפות משי, ניקל יהיו בסדר גמור (אבל למה שתעשו את זה?).
4. התקציב שלכם: האם אתם מתכוננים לסיבוב הופעות עולמי או למדורת ל”ג בעומר?
מיתרים מצופים הם יקרים.
אם התקציב שלכם מוגבל, או שאתם רק בתחילת דרככם ועדיין לא בטוחים מה אתם רוצים – התחילו עם מיתרי ניקל או פלדה סטנדרטיים.
הם מספקים תמורה מעולה למחיר, ואתם תלמדו המון מהם.
לא חייבים לקנות מרצדס כשאתם עוד לומדים לנסוע.
5. הגיטרה עצמה: האם היא בכלל רוצה ניקל או פלדה?
לפעמים, הגיטרה עצמה “מכתיבה” איזה מיתרים יתאימו לה.
לדוגמה, גיטרות עם גוף כהה יותר, כמו לס פול, נוטות להפיק צליל חם יותר.
לפעמים מיתרי פלדה בהירים יכולים לאזן את זה ולתת להן קצת “נשיכה” נוספת.
גיטרות טלקאסטר, שהן לרוב בהירות ופאנצ’יות מטבען, יכולות להישמע מדהים עם ניקל שממתן מעט את הבהירות ומוסיף חום.
שחקו עם זה!
אין פתרון קסם אחד לכולם.
שאלות ותשובות לקראת סיום:
-
ש: האם אפשר לשלב סוגי מיתרים שונים בסט אחד?
ת: תיאורטית כן, אבל למה שתעשו את זה? זה כמו להלביש גרב אדום וגרב כחול. זה נראה מצחיק, וסביר להניח שהצליל יהיה לא אחיד ולא משהו. -
ש: אני מנגן בסגנונות שונים, מה כדאי לי?
ת: אם אתם רוצים גיטרת עבודה יומיומית, לכו על מיתרי ניקל-פלדה בציפוי ניקל. הם ורסטיליים מספיק. אבל אם אתם ספציפיים לסגנון, התאימו את המיתרים אליו.
טיפים להמשך הדרך: לא תאמינו מה עוד אפשר לדפוק במיתרים (חוץ מלהחליף אותם בזמן הופעה)
אז בחרתם את המיתרים המושלמים.
אתם מרגישים שאתם על גג העולם.
הגיטרה שלכם נשמעת כמו שמעולם לא נשמעה (טוב, לפחות היום).
אבל המסע לא נגמר כאן.
כמו מערכת יחסים טובה, גם עם המיתרים שלכם צריך לטפח.
אז הנה כמה טיפים שישפרו את חייכם (ואת חיי המיתרים שלכם).
“המיתרים שלכם מריחים כמו גרביים?” טיפול ותחזוקה (לא, לא צריך סבון)
מיתרים מתלכלכים.
זה בלתי נמנע.
זיעה, לכלוך, שאריות עוגיות – הכל נדבק.
וכשמיתרים מתלכלכים, הם מאבדים את הברק, את הסאונד, ואת אורך החיים.
אז מה עושים?
מנקים!
לא, לא עם מגבונים לחים שמריחים כמו לימון.
יש תכשירי ניקוי מיוחדים למיתרים (Strings Cleaner) שמכילים חומרים שמסירים לכלוך ומגינים על המיתר.
פשוט תנגבו אותם עם מטלית מיקרופייבר יבשה ונקייה אחרי כל נגינה, במיוחד אם אתם מזיעים.
זה כמו לצחצח שיניים: זה לוקח דקה, וזה מונע כאבי ראש (וגם שיניים צהובות).
מתי הזמן הנכון לזרוק אותם לפח? (כשזה נשמע כמו קומקום רותח)
מיתרים לא מחזיקים לנצח.
הם לא כמו סבא וסבתא שלכם שמסרבים להיפטר מהשטיח המכוער.
הם מתים.
הם מאבדים את הברק, את הצליל, את האינטונציה.
הם נשמעים “עמומים”, “מתים”, או כמו שציינתי – כמו קומקום רותח.
איך תדעו שהגיע הזמן?
- הצליל: אם הגיטרה שלכם פתאום נשמעת עכורה, חסרת חיים, או פשוט “לא היא”.
- הצבע: אם המיתרים השתנו מבהירים ומבריקים לגוון אפור/חום/ירוק (תלוי כמה אתם מזיעים), כנראה שהם גמורים.
- התחושה: אם הם מרגישים מחוספסים או דביקים מתחת לאצבעות, הגיע הזמן.
- האינטונציה: אם הגיטרה לא נשמעת מכוונת כמו שצריך למרות שכיוונתם אותה.
אל תפחדו להחליף מיתרים.
זה לא ביג דיל.
זה כמו להחליף מצעים במיטה: לא עושים את זה כל יום, אבל כשעושים, מרגישים רעננים ומרוצים.
ניסוי וטעייה: תנסו הכל! (חוץ מלנגן עם כפפות צמר)
המדריך הזה נתן לכם המון ידע, אבל בסופו של דבר, הבחירה הכי טובה היא זו שמרגישה לכם נכון.
אין דרך טובה יותר לגלות את זה מאשר לנסות!
קנו חבילות מיתרים שונות – ניקל, פלדה, מצופים – בעוביים שונים.
תנסו אותם.
תנגנו איתם.
תקשיבו להבדלים.
תרגישו אותם.
אתם תופתעו לגלות כמה הבדלים קטנים יכולים לשנות את כל חווית הנגינה שלכם.
זה כמו למצוא את הג’ינס המושלם: צריך למדוד הרבה עד שמוצאים אחד שיושב בול.
אז קדימה, צאו לדרך, נסו, טעו (זה כיף!), ותגלו את הצליל הייחודי שלכם.
העולם מחכה לשמוע אתכם!
לסיכום: הסוד שלא סיפרו לכם על מיתרים (ואולי עכשיו תבינו למה)
אז הגענו לסוף המסע המרתק והמצחיק (אני מקווה) בעולם המיתרים.
אתם עכשיו חמושים בידע.
אתם לא תמימים כמוני כשהתחלתי.
אתם יודעים שניקל הוא חם וקלאסי, פלדה היא בהירה ואגרסיבית, ומצופים הם הגיבורים השקטים והעמידים.
אתם מבינים שמיתרים הם לא רק חוטים.
הם הקול של הגיטרה שלכם.
הם המרכיב הסודי שיכול להפוך את הגיטרה שלכם מכלי נגינה סביר למכונה משומנת שמפיקה צלילים שחודרים לנשמה.
ואתם יודעים מה הסוד הגדול ביותר?
שאין סוד גדול.
יש רק ניסוי, טעייה, והרבה כיף.
אל תפחדו לנסות.
אל תפחדו להחליף.
ואל תפחדו להישמע לפעמים כמו ברווז עם כאב שיניים – זה חלק מהלמידה.
כי כל נגן גדול התחיל איפשהו, וגם הוא בטח נשמע זוועה בהתחלה.
אבל הוא לא ויתר.
וגם אתם לא.
אז קדימה, לכו על זה.
קחו את הידע הזה, צאו לעולם, ובחרו את המיתרים שמתאימים בדיוק לכם.
ועכשיו, אם תסלחו לי, אני הולך להחליף את המיתרים שלי.
הם מתחילים להריח כמו גרביים.
בהצלחה, ואל תשכחו להזמין אותי להופעה הראשונה שלכם (אני אביא אטמי אוזניים, ליתר ביטחון, בכל זאת, סאונד מושלם יכול להיות חזק).