אם נחתם כאן, כנראה שכבר פגשתם אותם.
התווים המסתוריים האלה.
הם לא יושבים יפה בתוך הבית שלהם, החמשה.
הם מטיילים להם בחוץ.
לפעמים גבוה בשמיים, לפעמים עמוק באדמה.
תלוי מה כלי הנגינה שלכם החליט לעשות היום.
ואז מופיעים הקווים הקטנים האלה.
נראים כאילו מישהו צייר אותם בטעות עם עיפרון.
אלה, חברים וחברות, הם קווי העזר.
החברים החדשים (או הישנים והמעצבנים) שלכם.
ובמדריך הזה, אנחנו הולכים לצלול פנימה.
לגלות למה הם שם.
איך לספור אותם בלי להתבלבל.
ולמה, לעזאזל, הם פשוט לא יכלו להישאר בחמשה כמו כולם.
תתכוננו למסע מצחיק, קליל, ואולי אפילו מלמד, אל מעבר לגבולות המוכרים של התווים.
כי מי אמר שלימוד מוזיקה לא יכול להיות משעשע?
בטח לא אני.
יאללה, מתחילים!
הסיפור המדהים (והמצחיק) של תווים שברחו מהחמשה: מדריך ההישרדות המלא לקווי עזר
איפה לעזאזל הלך התו שלי?
בואו נדבר בכנות.
החמשה.
חמש שורות, ארבעה רווחים.
מקום מסודר.
נעים.
כל תו יודע איפה הוא גר.
סול בשורה השנייה, דו ברווח השלישי (במפתח סול), מי בשורה הראשונה.
הכל פשוט.
הכל הגיוני.
עד שפתאום.
אתם מנגנים יצירה.
נניח לפסנתר.
או לחליל.
או לצ’לו.
לא משנה.
ופתאום מופיע תו.
הוא לא על שורה.
הוא לא ברווח.
הוא מרחף לו שם.
לפעמים יש מתחתיו קו קטן.
לפעמים שניים.
לפעמים נדמה שיש שם מגדל אייפל של קווים.
מי זה? מה הוא רוצה מחיינו?
ובכן, זהו תו “פליט”.
הוא לא מצא מקום בחמשה “הרגילה”.
כי כלי הנגינה שלכם, או הקול שלכם, מסוגל להפיק צלילים.
הרבה צלילים.
טווח צלילים הרבה יותר גדול ממה שחמש שורות מסכנות יכולות להכיל.
דמיינו את זה ככה:
החמשה היא כמו כביש בן חמישה נתיבים.
רוב המכוניות נוסעות שם.
אבל מה קורה אם יש לכם מטוס?
או צוללת?
הם לא יכולים לנסוע על הכביש הרגיל, נכון?
הם צריכים “מסלולים” מיוחדים.
קווי העזר הם בדיוק זה.
הם כמו מסלולי המראה או נחיתה זמניים.
נתיבים נוספים שמופיעים רק כשצריך אותם.
לתווים הגבוהים מדי או הנמוכים מדי בשביל החמשה הרגילה.
הם שם כדי שנוכל לכתוב, ולקרוא, את כל הצלילים המדהימים שהמוזיקה מציעה.
בלי שנצטרך לצייר חמשה חדשה לגמרי כל פעם שהולכים קצת יותר גבוה או נמוך.
תחשבו איזו בזבוז נייר זה היה!
למה לא פשוט לצייר עוד שורות? 5 סיבות טובות (וסיבה אחת מפגרת)
- בלבול ויזואלי: דמיינו חמשה עם 15 שורות. נסו למצוא את תו מי שם. נכון, זה כמעט בלתי אפשרי בלי סרגל. קווי עזר מופיעים רק ליד התו הספציפי, מה שמקל על הקריאה (למרות שכרגע זה לא מרגיש ככה, אני יודע).
- בזבוז מקום: אם היינו מציירים חמשה ענקית לכל טווח הצלילים האפשרי של פסנתר, דף התווים היה צריך להיות בגודל של מגרש כדורגל. קווי עזר חוסכים מקום. המון מקום.
- התאמה לכלי נגינה: כלי נגינה שונים משתמשים בטווחים שונים. פסנתר צריך המון קווי עזר. חליל צד צריך פחות. תופים… ובכן, תופים זה סיפור אחר לגמרי. קווי עזר גמישים.
- מסורת (הסיבה המפגרת אבל האמיתית): ככה זה התפתח. לפני מאות שנים, כשהתחילו לכתוב מוזיקה, זו הייתה הדרך היעילה ביותר שפגאניני וחבריו חשבו עליה. לפעמים הדברים פשוט נתקעים.
- הדגשה: קווי עזר יכולים להדגיש שהתו הזה הוא *מחוץ* לטווח הרגיל. זה מוסיף עניין ויזואלי לתווים (או סתם גורם לנו להזיע).
- איך זה שונה משינוי מפתח? שינוי מפתח (מפתח סול למפתח פה למשל) משנה את ה”בית” של כל התווים בחמשה. קווי עזר פשוט מוסיפים קומות או מרתפים לבית הקיים עבור תווים בודדים. נגיע לשינויי מפתח בהמשך כי זה כיף לא פחות (סרקזם קל).
אז איך סופרים את הקווים הארורים האלה בלי להתאשפז? מדריך למתחיל
האמת? זה פשוט.
יותר פשוט מלהרכיב ארון מאיקאה.
(טוב, אולי קצת יותר קשה, אבל פחות מתסכל).
העיקרון הבסיסי הוא:
כל קו עזר הוא המשך של השורות בחמשה.
וכל רווח בין קווי עזר, או בין קו עזר לשורה בחמשה, הוא המשך של הרווחים.
בואו ניקח את מפתח סול כדוגמה.
מפתח סול יושב על שורה סול.
התו שיושב על שורה סול הוא סול.
התו שיושב ברווח מעל שורה סול הוא לה.
התו שיושב על השורה העליונה (פה) הוא פה.
והתו שיושב ברווח מעל השורה העליונה הוא סול.
עולים למעלה: לבנות מגדל אייפל של צלילים
עכשיו, נניח שיש לנו תו מעל הרווח העליון במפתח סול.
הוא לא על שורה.
הוא לא ברווח.
הוא פשוט מרחף שם.
ממש מעל החמשה.
התו הזה הוא לה (כן, עוד לה, המוזיקה אוהבת לחזור על עצמה).
מה קורה אם התו עוד יותר גבוה?
פה נכנסים קווי העזר לתמונה.
התו הבא אחרי הלה “המרחף” יהיה תו שיושב על קו עזר.
זהו קו העזר הראשון מעל החמשה.
איזה תו יושב עליו?
בואו נחשוב:
הרווח מעל החמשה הוא לה.
אז השורה הבאה (קו העזר הראשון) תהיה דו.
כן, זה קופץ קצת.
שימו לב: קווי עזר ממשיכים את המרווחים של החמשה (שנייה, שלישית וכו’, תלוי בסולם ובמפתח, אבל הפסקה ביניהם היא תמיד סקונדה – מדרגה אחת בסולם הדיאטוני).
הנה הדרך הפשוטה לספור (במפתח סול, עולים):
הרווח מעל השורה העליונה (פה) הוא סול.
התו המרחף מעליו הוא לה.
קו העזר הראשון (עליו יושב התו) הוא דו (או C, אם אתם בקטע בינלאומי).
הרווח מעל קו העזר הראשון הוא רה (D).
קו העזר השני הוא מי (E).
הרווח מעל קו העזר השני הוא פה (F).
קו העזר השלישי הוא סול (G).
וכן הלאה וכן הלאה… כאילו המשכנו את החמשה למעלה.
יורדים למטה: חופרים בור של צלילים
אותו עקרון פועל כשצונחים למטה.
בואו ניקח את מפתח פה כדוגמה.
מפתח פה יושב על שורה פה (השורה הרביעית מלמטה).
התו שיושב על השורה התחתונה (מי) הוא מי.
התו שיושב ברווח מתחת לשורה התחתונה הוא רה (D).
מה קורה אם התו עוד יותר נמוך?
ממש מתחת לחמשה?
התו שמרחף לו מתחת לשורה התחתונה (מי) הוא רה (D).
התו הבא, שישב על קו עזר ראשון מתחת לחמשה, יהיה דו (C).
זהו הדו המפורסם שיושב על קו עזר אחד במפתח פה (יד ימין של פסנתרן בדרך כלל מנגנת אותו עם יד שמאל).
הנה הדרך הפשוטה לספור (במפתח פה, יורדים):
הרווח מתחת לשורה התחתונה (מי) הוא רה (D).
קו העזר הראשון (עליו יושב התו) הוא דו (C).
הרווח מתחת קו העזר הראשון הוא סי (B).
קו העזר השני הוא לה (A).
הרווח מתחת קו העזר השני הוא סול (G).
וכן הלאה וכן הלאה… כאילו המשכנו את החמשה למטה.
טיפ קטן: תמיד אפשר לחשוב על זה כעל המשך של הא”ב המוזיקלי (דו, רה, מי, פה, סול, לה, סי) שעולה ויורד במדרגות קבועות.
כל פעם שאתם עוברים שורה (רגילה או קו עזר) או רווח (רגיל או בין קווי עזר), אתם זזים מדרגה אחת בסולם.
שורה-רווח-שורה-רווח… דו-רה-מי-פה… קו-אין קו-קו-אין קו… דו-רה-מי-פה.
קל, נכון? (נשימה עמוקה).
טעויות שכולם עושים (חוץ ממני, ברור) ואיך לצחוק עליהן (ואז לתקן)
בואו נודה בזה.
בהתחלה, קווי עזר זה סיוט.
העיניים רצות.
המוח מתאמץ.
ונראה שכל התווים נראים אותו דבר.
הנה כמה טעויות קלאסיות:
-
בלבול בין תו על קו לתו ברווח: האם התו יושב על הקו המצויר, או שהוא בין הקו המצויר לבין השורה של החמשה (או בין שני קווי עזר מצוירים)? זו הטעות הכי נפוצה.
הפתרון: עצרו. התקרבו. ציירו את הקווים בראש כאילו הם נמשכים לרוחב כל הדף. זה יעזור לכם לראות אם התו יושב ממש על ה”מסילה” או ב”חלל” שביניהן. -
איבוד הספירה: אתם סופרים קווי עזר 1, 2, 3… ופתאום מגיעים לתו עם 4 קווי עזר ומתייאשים.
הפתרון: אל תנסו לספור מחדש בכל פעם מהחמשה. נסו לזהות את התווים הנפוצים על קווי עזר (למשל, דו מעל ובמפתח סול, דו מתחת במפתח פה) ולהשתמש בהם כנקודת עוגן. אם אתם רואים תו עם שלושה קווי עזר במפתח סול, תזכרו שהשלישי הוא סול, ואז תזהו את התו בקלות. -
התעלמות מקווי עזר: כן, זה קורה. לפעמים המוח פשוט מחליט “טוב, זה נראה מסובך מדי, נתעלם מזה ונקווה לטוב”. בדרך כלל זה לא עובד.
הפתרון: אין קיצורי דרך כאן. קווי עזר הם חלק מהתו. להתעלם מהם זה כמו להתעלם מהראש של התו. זה חשוב! קחו נשימה עמוקה וחזרו לספור. זה משתפר עם הזמן, מבטיח. -
בלבול בין מפתחות: קו עזר אחד במפתח סול זה לא אותו תו כמו קו עזר אחד במפתח פה! נכון, צליל הדו (C) מופיע על קו עזר אחד בשניהם, אבל זה דו שונה לגמרי (דו אמצעי במפתח פה, אוקטבה מעל במפתח סול).
הפתרון: תמיד, תמיד, תמיד תסתכלו על המפתח! זה הדבר הראשון שאתם צריכים לזהות בדף תווים. לפני הכל. לפני הקצב. לפני הסימנים הדינמיים. המפתח!
החדשות הטובות הן שעם אימון, זה נהיה אוטומטי. המוח שלכם יתחיל לזהות את ה”תבניות” של קווי עזר נפוצים.
בהתחלה זה כמו ללמוד שפה חדשה עם אלפבית מוזר.
אחר כך זה כמו לקרוא ספר בשפה הזו.
ולבסוף, זה כמו לקרוא ספר ילדים בשפה הזו.
לא קשה, רק דורש קצת התמדה ומוכנות לטעויות (ולצחוק עליהן).
איך להתאמן על קווי עזר בלי לרצות לשרוף את דף התווים?
עכשיו מגיע החלק המעשי.
כי לדעת תיאוריה זה נחמד.
אבל לקרוא את זה בזמן אמת… זה סיפור אחר.
הנה כמה טיפים שהצילו לי את החיים (ואת שפיותי) כשנאבקתי עם התופעה הזו:
- תרגול ממוקד: אל תנסו לקרוא יצירה שלמה מלאה בקווי עזר בפעם הראשונה. חפשו תרגילים ספציפיים לקווי עזר. יש המון ספרים ואתרים שמציעים תרגילים כאלה. הם בדרך כלל בנויים כך שהם מציגים קווי עזר בצורה הדרגתית.
- קריאה איטית (מאוד): בהתחלה, קראו כל תו עם קו עזר לאט לאט. ספרו אם צריך. אל תדאגו לקצב או למקצב. המטרה היא רק לזהות את התו הנכון.
-
כתיבת שמות התווים: כן, אני יודע. מורים למוזיקה לא אוהבים את זה. אבל בהתחלה, אם אתם מתקשים עם תו ספציפי על קו עזר, כתבו את שמו לידו.
זה יעזור לכם לקשר בין הצורה הוויזואלית של התו על הקווים לשם שלו.
רק אל תעשו את זה הרגל קבוע! המטרה היא שבסוף תוכלו לזהות אותם בלי לכתוב. - שימוש באפליקציות/אתרים: יש המון אפליקציות ואתרים שמתמחים בקריאת תווים, וחלקם מאפשרים להתמקד רק בטווח של קווי עזר. זה כמו משחק, וזה יכול להיות יעיל בצורה מפתיעה. חפשו “Sight Reading App” או “Note Reading Practice Ledger Lines”.
- נגינה בפועל: אחרי שזיהיתם את התו, נגנו אותו. זה מקשר בין מה שאתם רואים לבין הצליל שאתם שומעים ומפיקים. זה עוזר למוח להבין את הקשר טוב יותר. גם אם זה רק לנגן את הצליל בודד בפסנתר או על כלי אחר שיש לכם.
- היו סבלניים לעצמכם: אתם לא אמורים להיות גאוני קריאת תווים אחרי יום אחד. זה לוקח זמן. יהיו רגעים מתסכלים. זה בסדר. קחו הפסקה, עשו משהו אחר, וחזרו לזה אחר כך. ההתמדה משתלמת בסוף.
- דמיינו את החמשה ממשיכה: כשאתם מסתכלים על תו עם קווי עזר, דמיינו בראשכם את החמשה כאילו היא ממשיכה עם עוד שורות ורווחים. התו פשוט יושב על אחת ה”שורות” או ה”רווחים” הדמיוניים האלה. זה עוזר להבין את המיקום היחסי שלו.
זכרו:
כל מוזיקאי, גם הגדולים ביותר, עברו את השלב הזה.
אי פעם חשבתם איך בטהובן קרא את התווים שלו? כנראה שהיה לו פחות קווי עזר בזמנו, אבל העיקרון היה זהה.
גם הוא התחיל איפה שהוא.
אם הם הצליחו, גם אתם יכולים.
פשוט תנו לזה זמן וסבלנות.
כשקווי העזר מתחילים להשתלט על העולם: מה עושים כשזה פשוט יותר מדי?
יש נקודה שבה שימוש בלעדי בקווי עזר הופך להיות לא יעיל.
נניח שאתם מנגנים כינור.
הכינור מנגן בטווח גבוה יחסית.
אם היו כותבים את כל התווים הגבוהים שלו עם קווי עזר במפתח סול רגיל, הייתם צריכים לקרוא טורים של עשרה קווי עזר ויותר!
זה לא קריא.
זה לא הגיוני.
זה מתכון בטוח לעצבים.
למצבים כאלה, יש פתרונות אחרים.
הם גם מצריכים למידה, אבל הם נועדו להפוך את הקריאה לקלה יותר בטווחים מסוימים.
פתרון 1: שינויי מפתח (Clef Changes). הפתרון האלגנטי (לפעמים)
ראינו קודם שמפתח סול ומפתח פה מציבים את התווים באותו גובה צליל פיזי על ה”מפה” בצורה שונה.
מפתח סול מצוין לטווחים גבוהים (כמו כינור, חליל, יד ימין בפסנתר).
מפתח פה מצוין לטווחים נמוכים (כמו צ’לו, קונטרבס, בסון, יד שמאל בפסנתר).
יש גם מפתחות נוספים (מפתח דו!) שהם פחות נפוצים אבל שימושיים מאוד לכלי נגינה בטווח בינוני (כמו ויולה, בסון, טרומבון).
כשקטע מוזיקלי נכנס לטווח גבוה מאוד או נמוך מאוד *למשך זמן משמעותי*, המלחין עשוי לשנות את המפתח באופן זמני.
למשל, קטע לפסנתר שפתאום עובר לנגינה גבוהה מאוד בשתי הידיים יכול להכיל שינוי ממפתח פה למפתח סול ביד שמאל.
זה גורם לתווים להופיע בתוך החמשה, במקום לרחף עם עשרות קווי עזר.
זה דורש מהמוזיקאי לזהות את שינוי המפתח ולהתאים את הקריאה.
זה כאילו שנסעתם על הכביש המהיר (חמשה) ואז שלחו אתכם לנתיב מיוחד לכמה קילומטרים לפני שחזרתם לכביש הראשי (שינוי מפתח), במקום לגרום לכם לנסוע על דרך עפר אינסופית ליד (קווי עזר בלי סוף).
פתרון 2: סימני אוקטבה (Octave Signs). הקיצור החכם.
סימני אוקטבה הם החברים הכי טובים שלכם כשאתם רואים יותר מדי קווי עזר באותו כיוון.
הם נראים כמו המספר 8 ועליו כיתוב קטן, בדרך כלל 8va (קיצור של Ottava, “אוקטבה” באיטלקית) מעל התווים הגבוהים, או 8vb (קיצור של Ottava Bassa, “אוקטבה נמוכה”) מתחת לתווים הנמוכים.
מה הם אומרים?
הסימן 8va מעל קטע מוזיקלי אומר:
“תנגנו את כל התווים שנמצאים תחת הסימן הזה אוקטבה אחת למעלה מאיפה שהם כתובים”.
הסימן 8vb מתחת לקטע מוזיקלי אומר:
“תנגנו את כל התווים שנמצאים תחת הסימן הזה אוקטבה אחת למטה מאיפה שהם כתובים”.
זה קסם!
פתאום, תווים שהיו כתובים עם חמישה קווי עזר יכולים להיות כתובים בתוך החמשה, ואתם פשוט יודעים לנגן אותם אוקטבה למעלה.
זה כמו שהמפה אומרת לכם “היעד כאן, אבל תלכו לקומה מעל”.
הסימנים האלה חוסכים כמות עצומה של קווי עזר והופכים את הדף להרבה יותר קריא.
הם נפוצים מאוד במוזיקה לפסנתר, לכינור, ולכלי נגינה אחרים עם טווחים גדולים או גבוהים.
סיכום קצר: קווי עזר הם לתווים בודדים או קטעים קצרים שיוצאים מהטווח. שינויי מפתח או סימני אוקטבה הם לטווחים שלמים או קטעים ארוכים יותר שיוצאים מהטווח הרגיל של המפתח הנתון.
כל הכלים האלה נועדו לאפשר למלחינים לכתוב כל צליל אפשרי, ולנו, המוזיקאים, לקרוא את זה בצורה שהיא (בסופו של דבר) הגיונית ויעילה.
שאלות בוערות ותשובות (כמעט) רציניות
האם יש מספר מקסימלי של קווי עזר לתו?
טכנית, לא. אפשר להמשיך ולהוסיף קווי עזר עד אין סוף. אבל בפועל? לרוב לא תראו יותר מ-3-4 קווי עזר במוזיקה קריאה לרוב הכלים. כשיש יותר, בדרך כלל משתמשים בשינוי מפתח או סימני אוקטבה. אף אחד לא רוצה לקרוא תו עם עשרה קווי עזר – זה דורש משקפיים מיוחדים ותואר מתקדם בחדרנות.
קווי העזר נראים לפעמים שונים. למה?
הצורה הבסיסית היא תמיד קו קצר שעובר דרך התו או ממוקם מעליו/מתחתיו ברווח המתאים. לפעמים בתוכנות תווים מודרניות הקווים יכולים להיראות קצת יותר אחידים או ארוכים יותר, אבל העיקרון זהה לחלוטין. כל עוד זה קו קצר ליד התו ולא שורה ארוכה שחוצה את כל הדף – זה קו עזר.
האם יש קשר בין קווי עזר לסימני דיאז/במול?
בהחלט. סימני הדיאז, הבמול והבקר (החזרה לתו נקי) מופיעים גם ליד תווים על קווי עזר, בדיוק כמו ליד תווים בתוך החמשה. הם פועלים בדיוק באותה צורה – מורידים או מעלים את הצליל בחצי טון. הם פשוט מוסיפים עוד שכבת מורכבות לתו שכבר נמצא מחוץ ל”בית” שלו. כי למה שהחיים יהיו פשוטים?
למה קווי עזר מעל החמשה נראים כאילו הם מתחילים הפוך מהשורות הרגילות?
אם תסתכלו על חמשה רגילה, השורות מסודרות במרחק קבוע, והרווחים ביניהן במרחק קבוע. כשמוסיפים קווי עזר, הם ממשיכים את ה”סדר” הזה. תו שיושב על קו עזר הוא כמו תו שיושב על שורה בחמשה. תו שיושב ברווח מעל או מתחת לקו עזר הוא כמו תו שיושב ברווח בחמשה. התחושה שזה “הפוך” נובעת פשוט מכך שאין לכם את כל השורות מצוירות, רק את הקו הספציפי הזה. דמיינו את שאר הקווים והרווחים הדמיוניים – ופתאום זה יסתדר.
האם יש כלים מסוימים שמשתמשים בהרבה קווי עזר?
כן! כלים עם טווח גדול או כלים שמנגנים בטווחים קיצוניים לעתים קרובות. פסנתר (יד ימין בטווח גבוה מאוד, יד שמאל בטווח נמוך מאוד), כינור (טווח גבוה מאוד), חליל פיקולו (גבוה בטירוף), קונטרבס או טובה (נמוכים בטירוף). כלים אלה מצריכים היכרות טובה עם קווי עזר (או שינויי מפתח/סימני אוקטבה).
אני מנגן בכלי ספציפי. האם יש טווחי קווי עזר נפוצים לכלי שלי?
בהחלט. לכל כלי נגינה יש טווח אופייני. נגן פסנתר צריך להכיר קווי עזר רבים גם במפתח סול וגם במפתח פה. נגן חליל צריך להכיר בעיקר קווי עזר במפתח סול, בטווח הגבוה. נגן בס צריך להכיר קווי עזר במפתח פה, בטווח הנמוך. כדאי לחפש תרשימי תווים או תרגילי קריאה ספציפיים לכלי שלכם. זה ימקד את האימון שלכם בטווחים הרלוונטיים לכם.
האם קריאת קווי עזר היא מיומנות קריטית למוזיקאים?
אם אתם קוראים תווים, כן. זה כמו לדעת לזהות את כל האותיות באלפבית. אם אתם רוצים לקרוא ספרים, אתם חייבים לדעת את כל האותיות, לא רק חלקן. קווי עזר הם פשוט “אותיות” שנמצאות קצת מחוץ לשורה. אם אתם רוצים לנגן מגוון רחב של יצירות, אתם תתקלו בהם, וחבל שהם יהיו מכשול.
מדריך הישרדות אחרון לג’ונגל של קווי העזר
אז עברנו את זה יחד.
גילינו שקווי עזר הם לא מפלצות מהארון (אפילו אם הם נראים ככה לפעמים).
הם פשוט הרחבה הגיונית (בדיעבד) של החמשה.
למדנו איך לספור אותם (ולמה זה כואב קצת בהתחלה).
דיברנו על טעויות שכולם עושים (ואף אחד לא מודה בהן).
וקיבלנו כמה טיפים איך להתאמן בלי לאבד את הסיבה שלכם לחיים.
המטרה כאן היא לא להפוך אתכם לגאוני קריאת קווי עזר בן לילה.
המטרה היא להוריד את הפחד.
להראות לכם שזה משהו בר השגה.
שעם קצת הבנה, קצת סבלנות, והרבה הומור עצמי, אפשר להתמודד איתם.
זכרו:
כל תו על קו עזר היה פעם סתם תו מרחף.
ואתם, שקוראים את זה עכשיו, הופכים מרחפים למוזיקאים שיודעים בדיוק איפה כל תו אמור להיות.
אל תפסיקו לנגן.
אל תפסיקו ללמוד.
ואל תפחדו מקווים קטנים על הדף.
הם רק שם כדי לעזור לכם (באמת!) להגיע לצלילים הגבוהים או הנמוכים האלה.
עכשיו לכו.
קחו דף תווים.
מצאו תו עם קו עזר אחד.
וחייכו.
עכשיו אתם יודעים מה הוא רוצה מכם.
בהצלחה במסע המוזיקלי שלכם!
אם אי פעם תנגנו קטע עם המון קווי עזר ותצליחו לקרוא אותו בקלילות, שלחו לי תמונה.
זה עושה לי טוב על הנשמה (ואולי אוציא ספר על זה).
ועד אז… תנגנו חזק, תנגנו נכון (אחרי שתקראו נכון), ותהנו מהדרך.