אז ככה. יש רגעים בחיים של כל מוזיקאי (או מי שרק חושב להיות אחד) שבהם הוא עומד מול שאלה גורלית.
לא, לא האם כדאי להחליף מיתרים עכשיו או למרוח את זה עוד קצת.
וגם לא אם להתגלח לפני ההופעה הראשונה או לאמץ את מראה ה’התמודדתי עם דיסטורשן קיומי קשה’.
אני מדבר על הרגע הזה.
הרגע שמסתכלים על כל המגברים האלה.
והם נראים… דומים?
אבל הם לא.
יש כאלה שהם “חתיכה אחת”, כאילו מישהו שכח לחתוך אותם לשניים.
ויש כאלה שהם בשני חלקים נפרדים, כי למה ללכת על פשוט כשאפשר לסחוב יותר?
ברוכים הבאים לעולם הקומבו מול ראש וקבינה.
הדילמה שגרמה ליותר מוזיקאים לאבד שעות שינה מאשר הבחורה מהשורה הראשונה שלא הפסיקה לבהות (האם היא התרשמה או ניסתה להבין אם האמפר יתפוצץ?).
בדיוק בשביל זה אנחנו כאן.
כדי לשים סוף לסאגה הזו.
ולהסביר אחת ולתמיד.
בלי מילים מסובכות מדי.
עם קצת הומור (מבטיח, זה לא יכאב).
מה לעזאזל ההבדל.
ולמי מהם כדאי לכם להתחתן (מוזיקלית, כמובן).
תתכוננו למסע אל בטן האמפרים.
זה הולך להיות רועש.
ואולי גם מצחיק.
השחקנים הראשיים: הצגה רשמית (עם כפיים בבקשה)
קומבו: הפתרון השוויצרי של עולם האמפרים?
דמיינו שאתם אורזים לטיול.
יש לכם שתי אפשרויות.
אפשרות א’: לקחת מזוודה אחת גדולה ומנופחת.
דוחסים פנימה את הבגדים, הנעליים, ספר קריאה, פלסטר, מברשת שיניים, ופתיחת יין כי אי אפשר לדעת.
הכל בחבילה אחת קומפקטית (בערך).
זו בערך גישת הקומבו.
אמפר קומבו (מלשון Combination) הוא יחידה אחת.
מארז אחד שמכיל בתוכו הכל:
- את ה’ראש’ – החלק האלקטרוני המורכב שמגביר את הסיגנל מהכלי שלכם ונותן לו את ה’טעם’ (עיוות, אפקטים, EQ וכו’).
- את ה’קבינה’ – תיבת התהודה שמכילה בתוכה את הרמקול (או הרמקולים).
הם מחוברים זה לזה פיזית וחשמלית מהמפעל.
אתם פשוט מחברים את הכלי שלכם בכבל input.
ומחברים את האמפר לחשמל.
וזה עובד.
פלא.
זה כמו ארוחת All-Inclusive.
הכל במקום אחד.
פשוט ונוח.
אבל האם זה תמיד הכי טעים?
ראש וקבינה: הצמד הדינמי שדורש קצת יותר עבודה (אבל מבטיח!)
חוזרים לטיול.
אפשרות ב’: לקחת תיק גב אחד (למגבר עצמו), ותיק צד שני (לרמקולים). ועוד תיק קטן עם הכבלים והאביזרים.
נשמע מסורבל יותר?
זה כי זה בדרך כלל מסורבל יותר.
בגישת ראש וקבינה יש לכם שני חלקים נפרדים לחלוטין:
- ה’ראש’ (Head) – רק האלקטרוניקה, עם כל הכפתורים והכניסות/יציאות. הוא לא משמיע צליל בעצמו (לפחות לא צליל שמצדיק את המחיר).
- ה’קבינה’ (Cabinet או Cab) – רק תיבת הרמקולים. היא מקבלת את הסיגנל המוגבר מהראש ומשמיעה אותו בקול גדול (או קטן, תלוי בגודל).
כדי שהם יעבדו יחד, אתם צריכים לחבר ביניהם עם כבל מיוחד (כבל ספיקר, לא כבל גיטרה רגיל! אל תטעו, זה יכאב – לכיס!).
זה כמו להרכיב מערכת סטריאו פעם.
היה לכם מגבר נפרד.
ורמקולים נפרדים.
יכולתם לערבב ולהתאים.
ראש של חברה א’, קבינה של חברה ב’.
לקבינה גדולה היום, לקבינה קטנה מחר.
זה נותן גמישות.
וזה גם בדרך כלל נראה מרשים יותר על הבמה (סטאק של אמפרים נותן תחושה של ‘אני רציני, או לפחות יש לי בעיית גב רצינית עכשיו’).
טוב, הבנו את הקונספט. עכשיו לפרטים המלוכלכים (הומוריסטית, כמובן): למה לבחור דווקא בקומבו?
היתרון מס’ 1 ( והכי ברור): תזיזו את זה, מישהו?
היתרון הכי גדול של קומבו הוא ניידות.
זה פשוט יחידה אחת לסחוב.
תחשבו על זה.
הולכים לחזרה? תופסים את האמפר בידית (אם יש ידית. אם לא, תמצאו דרך יצירתית. אל תגידו שלא הזהרתי).
נוסעים להופעה קטנה בבר השכונתי? קומבו נכנס יפה בבגאז’.
אפילו במושב האחורי.
אם הוא לא גדול מדי.
אם יש לכם קומבו 1X12 (רמקול אחד בגודל 12 אינץ’), סביר להניח שתוכלו לסחוב אותו בלי לקרוא לחברת הובלה.
אם זה קומבו 2X12 או ענק אחר… ובכן, אולי כדאי לשקול לשלם למישהו שיסחוב בשבילכם. או לעבור לגור במקום שבו מתקיימות כל ההופעות שלכם.
אבל הרעיון הבסיסי הוא: יחידה אחת.
פחות כאב ראש לוגיסטי.
פחות סיכון לשכוח חלק בבית (כי הכל מחובר!).
היתרון מס’ 2: פשוט, פשוט, פשוט (אלוהים, תודה!)
אין יותר פשוט מזה.
מחברים את הגיטרה.
מדליקים.
משחקים עם הכפתורים.
זה עובד.
לא צריך לדאוג להתאים את הראש לקבינה.
לא צריך לוודא שהאימפדנס מתאים (אל תדאגו, נגיע לזה בקרוב, זה פחות מפחיד מאיך שזה נשמע).
פחות כבלים (כבל חשמל, כבל גיטרה וזהו).
פחות סיכוי שמשהו ישתבש בחיבורים.
למתחילים, זה כמו קורס מזורז בתפעול אמפר: הפעלה.
גם למי שלא מתחיל, לפעמים פשוט בא משהו שעובד וקל לתפעול.
לא כולם רוצים לבלות שעות בלהבין איך לחבר את הציוד בצורה אופטימלית.
לפעמים רוצים רק לנגן.
היתרון מס’ 3: החשבון בבקשה! (הוא לא כל כך נורא הפעם)
בדרך כלל, קומבו מקביל יהיה זול יותר מאשר רכישת ראש וקבינה נפרדים באותה רמת איכות וכוח.
כי היצרן בנה את זה כיחידה אחת.
הוא חסך בחומרי גלם מסוימים (אין צורך לבנות שתי קופסאות נפרדות לחלוטין).
הוא חסך בעבודה.
הוא חסך באריזה.
והוא חסך בכבל הספיקר המיוחד הזה (שאגב, יכול להיות די יקר אם רוצים איכותי).
אז אם התקציב הוא פקטור משמעותי (ולמי הוא לא? מוזיקה זה תחביב יקר!), קומבו יכול להיות נקודת כניסה מעולה לעולם הסאונד המגברי.
זה כמו לקנות מחשב נייד במקום להרכיב מחשב שולחני עם מסך ורמקולים נפרדים.
פחות גמיש, אבל לרוב זול יותר בתור התחלה.
אבל רגע, יש גם צד אפל (או לפחות קצת פחות מואר): חסרונות הקומבו שפחות מדברים עליהם בקול רם
החיסרון העיקרי: לכודים בבועה (סאונד קבוע מראש)
הקומבו הוא חבילה סגורה.
הראש מותאם לרמקול הספציפי הזה.
ולהפך.
אם אתם לא מתים על הסאונד של הרמקול המובנה (או שהוא לא מתאים לצרכים שלכם בהמשך הדרך), אתם די תקועים איתו.
אתם יכולים כמובן להחליף את הרמקול הפנימי (אם האמפר מאפשר את זה פיזית וחשמלית).
אבל זה דורש קצת יותר ידע טכני.
ולא תמיד יש מקום פיזי באמפר עצמו לרמקול אחר.
ואי אפשר פשוט לחבר את הראש של הקומבו שלכם לקבינה ענקית עם ארבעה רמקולים (טכנית אפשר בחלק מהדגמים שיש להם יציאה לקבינה חיצונית, אבל זה לא היעוד העיקרי ולא תמיד נשמע הכי טוב).
חוסר הגמישות הזו יכול להיות מגביל.
אם אתם מחפשים להתנסות בסאונדים שונים על ידי החלפת רמקולים או קבינות.
או אם אתם צריכים אמפר אחד לבית (נמוך ונעים) ואמפר אחר להופעות (עוצמתי ועם ‘פאנץ”).
חיסרון פוטנציאלי: מה קורה כשיש תקלה? (תתפללו שזה לא הרכיב הנדיר ביותר)
מאחר שהכל ארוז ביחד, לפעמים קשה יותר לתקן תקלה ספציפית.
אם יש בעיה בחלק האלקטרוני (הראש), צריך לפרק את כל האמפר כדי להגיע אליו.
אם הרמקול נדפק, צריך לפרק את הקבינה (שהיא חלק מהאמפר כולו) כדי להחליף אותו.
בסטאק של ראש וקבינה, אם הראש הלך, שולחים רק את הראש לתיקון.
אם הקבינה הלכה, שולחים רק את הקבינה.
פחות סרבול (במקרה של תקלה, לא בסחיבה!).
אבל בואו נהיה אופטימיים. לרוב האמפרים עובדים מצוין שנים.
חיסרון שפחות רלוונטי לכל אחד: כשהגודל כן קובע (לרעה)
קומבו עם רמקול גדול או מספר רמקולים (כמו 2X12) יכול להיות כבד ומסורבל לא פחות מסטאק קטן.
לפעמים אפילו יותר.
כי המשקל מרוכז ביחידה אחת גדולה.
בסטאק אפשר לחלק את המשקל לשתי ידיים (ראש ביד אחת, קבינה בשנייה).
קומבו כבד דורש בדרך כלל שני אנשים (או גיטריסט חסון במיוחד. או מישהו שיודע להשתמש בעגלת משא, רמאות קלה אבל יעילה).
בצד השני של הזירה: ראש וקבינה – למי שחושב בגדול (או לפחות רוצה להיראות ככה)
היתרון הכי מגניב: גמישות סאונד אינסופית (כמעט!)
זה היתרון הגדול ביותר של ראש וקבינה.
אתם יכולים לשדך איזה ראש שבא לכם.
לאיזה קבינה שבא לכם (בהתאם להתאמת עכבות, נגיע לזה, באמת!).
ראש מנורות קלאסי? קבינה עם רמקולים וינטג’יים.
ראש מודרני היי-גיין? קבינה עם רמקולים מודרניים ופאנצ’יים.
ראש אחד יכול לשרת אתכם להמון סאונדים שונים.
פשוט מחברים אותו לקבינה אחרת.
צריכים לנגן בבית בווליום נמוך? חברו את הראש לקבינת אימון קטנה.
הולכים לפרק את הבמה? חברו את אותו ראש לקבינה ענקית 4X12 (ארבעה רמקולים 12 אינץ’).
זה כמו ארון בגדים עם המון אפשרויות.
אפשר ליצור שילובים אינסופיים.
לצ’ייסר הטונים (מי שרודף אחרי הסאונד המושלם), זה גן עדן.
היתרון השני: שדרוג קל יותר (לכיס פחות קל, אבל לטווח ארוך)
אם החלטתם שהרמקולים שלכם לא מספיק טובים, אתם פשוט מחליפים את הקבינה.
לא את כל האמפר.
אם גיליתם שאתם רוצים סאונד של ראש אחר, אתם קונים רק ראש אחר.
משאירים את אותה קבינה (אם היא טובה ומתאימה).
זה מאפשר לכם לשדרג את הציוד שלכם בשלבים.
לקנות קודם ראש טוב.
אחר כך לחסוך לקבינה טובה יותר.
או להפך.
זה יכול להיות יותר משתלם לטווח הארוך.
מאשר למכור קומבו ישן (ולקבל עליו גרושים) כדי לקנות קומבו חדש.
היתרון השלישי: הכוח איתכם (ולפעמים גם נגד השכנים)
בדרך כלל, ראשי מגברים וקבינות נפרדות מגיעים באפשרויות עוצמה גדולות יותר מאמפרים קומבו קטנים.
אם אתם צריכים הרבה ווליום (לדוגמה, להופיע בחוץ או באולמות גדולים בלי הגברה דרך המיקסר), סטאק יכול לספק את הסחורה בקלות.
קבינות גדולות עם הרבה רמקולים גם ‘דוחפות’ יותר אוויר.
זה נותן תחושה פיזית של סאונד.
מרגישים את הסאונד בחזה.
לא רק שומעים אותו.
וכן, זה גם נראה הרבה יותר מרשים על הבמה.
זה הפוזה של הרוקנ’רול.
אפילו אם אתם רק מנגנים ג’אז בלוז שקט.
אבל רגע, רגע, רגע… גם כאן יש צד פחות זוהר: חסרונות ראש וקבינה (שלא ידברו עליהם כשהם מנסים למכור לכם סטאק ענק)
החיסרון הגדול ביותר: תזיזו את זה, אם אתם גברים! (וגם אם אתם נשים, זה עדיין כבד רצח!)
זה ברור, נכון?
שני חלקים לסחוב.
פלוס כבל מיוחד.
פלוס כבל חשמל.
פלוס כבל גיטרה.
פלוס הפדאלים.
פלוס הגיטרה עצמה.
פלוס מים.
פלוס טרופית (כי מוזיקאים חיים על זה).
זה מלא דברים.
וזה יכול להיות כבד.
ראש מגבר לבד יכול לשקול לא מעט (בעיקר ראשי מנורות כבדים).
וקבינה 4X12? טוב, בהצלחה.
זה דורש אוטו גדול.
זה דורש כוח פיזי.
זה דורש סבלנות.
וזה דורש לא לזרוק את הדיסק על הרצפה כשנופלת לכם הקבינה על הרגל בדרך לבמה.
הניידות היא פקטור משמעותי כאן. פחות נוח להזיז את הסטאפ הזה.
חיסרון שני: הכיס מדמם (יותר, בדרך כלל)
כמו שאמרנו, בדרך כלל לקנות ראש וקבינה נפרדים עולה יותר מאשר קומבו מקביל.
אתם קונים שתי יחידות עם מארזים נפרדים, חיבורים נפרדים, וכל החלקים הדרושים בכל יחידה.
זה מצטבר.
העלות הראשונית גבוהה יותר בדרך כלל.
גם הכבל שמחבר ביניהם יכול להוסיף לעלות הראשונית (או שתשתמשו בכבל הכי זול ותתפללו לטוב).
אז אם התקציב לוחץ, ייתכן שסטאק הוא לא האופציה הראשונה.
חיסרון שלישי: הקללה של האימפדנס (זה לא כישוף, אבל זה קרוב)
אימפדנס (Impedance). נשמע כמו מחלה, נכון?
זה לא.
זה בעצם ההתנגדות החשמלית שהרמקול מציג למגבר.
הוא נמדד באוהם (Ohm), מסומן ב-Ω.
יש רמקולים של 4 אוהם, 8 אוהם, 16 אוהם, וכן הלאה.
לראש המגבר יש יציאות שמתאימות לעכבות שונות (לדוגמה, 4Ω, 8Ω, 16Ω).
אתם חייבים, אבל חייבים, לחבר את ראש המגבר ליציאה שמתאימה לעכבה של הקבינה שלכם.
או לסך העכבה של כל הרמקולים בקבינה (אם יש יותר מאחד).
אם אתם מחברים ראש 8Ω ליציאת 4Ω באמפר, זה בסדר לרוב (לא תמיד מומלץ).
אבל אם אתם מחברים ראש 4Ω ליציאת 8Ω באמפר, או גרוע מזה, ליציאה עם עכבה נמוכה מדי… אתם עלולים לשרוף את האמפר.
או לפחות לגרום לו לעבוד קשה מדי ולהישמע רע.
זה כמו לנסות לנעול נעל מידה 45 על רגל מידה 38. זה פשוט לא מתאים, וזה יכאב (לאמפר, בכיס שלכם).
בגלל שיש שילובים רבים של ראשים וקבינות, צריך לשים לב לעניין האימפדנס.
בקומבו, היצרן כבר עשה את ההתאמה בשבילכם. מבריק!
בסטאק, זה באחריותכם.
זה לא מסובך מדי ללמוד את זה, אבל זה עוד משהו שצריך לזכור ולבדוק.
אחרי שתעשו את זה פעם או פעמיים, זה יהפוך לטבע שני.
או לפחות לחרדה קלה לפני כל חיבור אמפר חדש.
רגע ההחלטה: קומבו או ראש וקבינה – מה הכי נכון לכם (ולחשבון הבנק שלכם)?
אתם מתחילים, מנגנים בבית, או סתם רוצים משהו פשוט וקל?
קומבו!
לרוב המוחלט של המתחילים, קומבו הוא הפתרון הטוב ביותר.
הוא פשוט לתפעול.
יחסית זול.
לא דורש ידע טכני מיוחד.
קל להזיז אותו בתוך הבית.
או לחברות הראשונה בחדר של חבר.
לא תצטרכו לדאוג לאימפדנס או לשום דבר אחר.
פשוט תתחילו לנגן.
גם אם אתם לא מתחילים אבל רוצים אמפר קטן וחמוד לבית או לאימון שקט, קומבו קטן הוא מושלם.
זה גם מצוין למוזיקאים ותיקים שצריכים פתרון נייד להופעות קטנות או ג’אם סשנים.
אתם מופיעים הרבה, במגוון מקומות, ורוצים גמישות טונאלית?
ראש וקבינה!
אם אתם מוזיקאים פעילים.
מנגנים בהרבה סגנונות שונים.
צריכים ווליום שונה למקומות שונים.
ואוהבים להתנסות בסאונדים שונים על ידי החלפת רמקולים או קבינות.
סטאק יכול להיות הפתרון המועדף.
הגמישות שלו בשילוב ראשים וקבינות פותחת עולם של אפשרויות סאונד.
גם אם אתם צריכים הרבה כוח ווליום על הבמה, ראש וקבינה בדרך כלל יספקו את זה בקלות רבה יותר מקומבו דומה.
ואם אתם אוהבים את המראה של סטאק אמפרים ענק מאחוריכם (מי לא?), אז בכלל אין שאלה.
התקציב שלכם מוגבל, ואתם רוצים להתחיל לנגן עכשיו?
קומבו (חד משמעית, בדרך כלל)!
העלות הראשונית של קומבו נמוכה יותר בדרך כלל.
זה מאפשר לכם להיכנס לעולם המגברים עם ציוד איכותי סביר.
בלי לשבור קופת חיסכון שהייתה מיועדת לטיול מסביב לעולם (שגם ככה לא תגיע אליו אם תתחילו לנגן בלהקה).
אתם תמיד יכולים לשדרג אחר כך.
אבל בשביל להתחיל, קומבו הוא נקודת התחלה נהדרת.
אתם אוהבים לג’עג’ע עם ציוד, להחליף רכיבים, ולחפש את הסאונד המושלם?
ראש וקבינה (ברוכים הבאים למועדון של אלה שמוציאים יותר מדי על ציוד!)
אם החלפת רמקולים נשמע לכם כמו הרפתקה.
ואתם חולמים על שילובים אקזוטיים של ראשי בוטיק וקבינות וינטג’יות.
ואתם מוכנים לסחוב יותר ציוד תמורת גמישות מקסימלית.
ראש וקבינה הוא המגרש המשחקים שלכם.
זה נותן לכם את החופש האולטימטיבי לעצב את הסאונד שלכם בכל דרך שתרצו.
פלוס, זה נותן לכם תירוץ ללכת לחנויות מוזיקה כל הזמן ולנסות ציוד חדש.
כי אתם ‘חוקרים אפשרויות סאונד’, כמובן.
עוד כמה מחשבות אחרונות לפני שאתם רצים לחנות (או ישר לאתר MusicIndex, ליתר דיוק):
גודל מול ווליום מול סאונד
אל תתבלבלו בין גודל פיזי לווליום.
אמפר 100 וואט קומבו וראש 100 וואט יתנו בערך את אותו ווליום מקסימלי עם אותה קבינה.
אבל קבינות שונות נשמעות שונה.
רמקולים שונים נשמעים שונה.
קבינה 4X12 תדחוף הרבה יותר אוויר ותשמע חזקה יותר מפיזית מקבינה 1X12, גם אם הן מחוברות לאותו ראש.
וקומבו קטן עם רמקול 8 אינץ’ לא ישמע כמו סטאק ענק עם רמקולי 12 אינץ’, גם אם שניהם באותה עוצמה (וואט).
עוצמה (וואט) זה בערך כמה המגבר יכול ‘לדחוף’.
הקבינה והרמקולים זה מה שהופך את הדחיפה לצליל שאתם שומעים ומרגישים.
תחשבו על זה כמו מנוע של אוטו (הראש) מול המכונית עצמה (הקבינה/קומבו).
מנוע חזק במכונית קטנה ירגיש מהיר וזריז.
מנוע חזק במכונית גדולה ירגיש חזק אבל שונה.
והמכונית עצמה (הקבינה/קומבו) היא זו שמשפיעה על איך שכל ה’נסיעה’ מרגישה ונשמעת.
“אני רק רוצה משהו לבית, אבל שיישמע טוב”
קומבו קטן או ראש קטן עם קבינת אימון קטנה זה אידיאלי.
אין צורך באמפר ענק לדירה.
זה סתם יעצבן את השכנים (ובצדק!).
היום יש המון אמפרים קטנים (קומבו או מיני ראשים) שנשמעים מדהים גם בווליום נמוך.
חפשו כאלה שיש להם אפשרות הנמכת עוצמה (Power Scaling) או יציאת אוזניות.
העידן שבו הייתם צריכים אמפר 100 וואט רק כדי לקבל סאונד טוב הסתיים מזמן.
שאלות שאין לכם מושג שהייתם רוצים לשאול (עד עכשיו!)
1. האם אני יכול לחבר ראש מנורות ישן לקבינה מודרנית סוליד סטייט?
טכנית? אולי. מומלץ? בדרך כלל לא.
התאמת עכבות היא קריטית.
וגם, ראשי מנורות “רואים” את הקבינה בצורה שונה מראשי סוליד סטייט, ויכולים להישמע שונה מאוד (ולא בהכרח טוב) דרך קבינה שלא תוכננה עבורם.
תחשבו על זה כמו ללבוש חליפת טוקסידו עם נעלי ספורט. אפשרי, אבל מוזר ולא מתאים לאירוע.
2. יש לי קומבו. האם אני יכול לחבר לו קבינה חיצונית כדי לקבל יותר ווליום?
חלק מהקומבואים כן, יש להם יציאה מיוחדת לקבינה חיצונית (External Speaker Out).
חשוב לבדוק במפרט של האמפר.
ושוב, לוודא התאמת עכבות!
אם אין יציאה כזו, אל תנסו לחבר קבינה ליציאת האוזניות או ליציאה אחרת. זה לא יעבוד ועלול להרוס את האמפר.
3. האם קבינה גדולה יותר תמיד נשמעת טוב יותר?
לא בהכרח. זה תלוי בסאונד שאתם מחפשים.
קבינת 4X12 תיתן לרוב יותר “פאנץ'” במיד-נמוכים ותמלא את החלל בצליל גדול.
קבינת 2X12 יכולה להיות מאוזנת יותר ופחות כבדה.
קבינת 1X12 יכולה להיות מצוינת לפוקוס ודירקט-סאונד, ולעתים קרובות נשמעת מעולה מוקלטת.
זה עניין של טעם ושימוש.
אל תתפתו רק לגודל.
4. מה ההבדל בין קבינה סגורה (Closed Back) לקבינה פתוחה מאחור (Open Back)?
קבינה סגורה (כמו רוב הקבינות 4X12) “דוחפת” את האוויר החוצה מהחזית בלבד. זה נותן לרוב תגובת בס חזקה יותר, פוקוס בסאונד, וסאונד “הדוק” יותר.
קומבואים רבים וקבינות קטנות פתוחים מאחור. זה נותן פיזור סאונד רחב יותר בחלל (הצליל יוצא גם מאחור), סאונד “אורירי” יותר, ולעיתים פחות בס.
זה עניין של טעם ומה שמתאים לסגנון שלכם ולמקום בו אתם מנגנים.
5. האם אפשר לנגן בס דרך מגבר גיטרה (קומבו או סטאק)?
בגדול, לא! אלא אם כן זה בווליום מאד נמוך וזה רק כדי לבדוק שמשהו עובד.
מגברי גיטרה ובעיקר הרמקולים שלהם, לא מתוכננים להתמודד עם התדרים הנמוכים והעוצמה של גיטרה בס.
זה עלול לשרוף לכם את הרמקול.
אמפר בס מתוכנן עם רמקולים מיוחדים שמתאימים לתדרים נמוכים.
כמו שלא תנסו לנגן בכינור עם קשת של קונטרבס, אל תנגנו בס דרך אמפר גיטרה (במלוא הכוח).
6. מה קורה אם אני מחבר ראש סוליד סטייט לקבינה של מנורות (או להפך)?
כל עוד האימפדנס מתאים, טכנית זה יעבוד ולא יהרוס שום דבר (בדרך כלל).
אבל הסאונד לא יהיה בהכרח אופטימלי.
ראשי מנורות וסוליד סטייט מתוכננים לעבוד בצורה שונה עם רמקולים.
אפשר להתנסות, אבל בדרך כלל תקבלו את הסאונד הטוב ביותר כשהרכיבים (ראש וקבינה) מותאמים בסגנון הטכנולוגי שלהם.
7. האם יש אמפרים שמטשטשים את הגבולות?
כן! יש ראשי מגברים קטנים ומודרניים (מיני-הדס) שניתן לחבר כמעט לכל קבינה, והם קטנים מספיק כדי להיכנס בתיק גיטרה.
ויש גם אמפרים מודלינג (מודרני דיגיטלי) שמדמים סאונדים של עשרות ואף מאות אמפרים וקבינות שונות.
הם מגיעים גם כקומבו וגם כראשים.
הם מאוד גמישים ורב-תכליתיים.
אבל זה כבר נושא למדריך אחר!
אז הנה לכם.
המדריך (הכמעט) האולטימטיבי לבחירה בין קומבו לראש וקבינה.
ראינו שאין תשובה אחת נכונה לכולם.
הבחירה תלויה בכם.
בצרכים שלכם.
בתקציב שלכם.
בחשק שלכם לסחוב דברים כבדים.
ובמידת הרצון שלכם להתעסק עם אימפדנס (זה באמת לא כל כך נורא).
הכי חשוב זה לנסות.
ללכת לחנות (או לחבר שיש לו ציוד).
לחבר את הגיטרה (או הבס).
לשחק עם הכפתורים.
לשמוע את ההבדל.
ולהבין מה מדבר אליכם.
מה עושה לכם את זה.
זכרו, הציוד הוא רק כלי.
המוזיקה היא מה שחשוב.
אבל ציוד שמתאים לכם יכול לעשות את המסע המוזיקלי שלכם להרבה יותר כיף.
ולהישמע הרבה יותר טוב.
בהצלחה בבחירה!
ואל תשכחו לשלוח לי כרטיס להופעה הראשונה שלכם.
אני כבר מתחיל לחפש את אטמי האוזניים הכי טובים.
רק ליתר ביטחון, אתם יודעים.
כי הולך להיות רועש.
בקלילות, כמובן.
ועם הרבה גרוב.